מי היה וולתר רתנאו?

מי היה וולתר רתנאו? מה הסעיר כל כך את מתנגדיו, שלא היססו לנקוט אמצעי כה חמור להשקטת הפוליטיקאי הבכיר?

וולתר רתנאו בהיותו שר החוץ, מתוך אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון

יום שבת, ה-24 ביוני 1922, ברלין, שכונת גרונוולד, שדרות המלכים (Königsallee): שר החוץ של רפובליקת וויימר, המשמש גם מנכ"ל של חברת AEG, ד"ר וולתר רתנאו, יוצא מביתו המפואר ומתיישב במכוניתו בדרכו ליום עבודה עמוס באירועים. כהרגלו, נוסע רתנאו רק עם נהגו האישי ובלי שומרי ראש. מאות מטרים לאחר תחילת הנסיעה, מתפוצץ רימון יד ונשמע צרור יריות. במקום נותרים רתנאו, מוטל ללא רוח חיים, ולצדו נהגו, רכב אחר בורח ובו שלושת הרוצחים מהארגון הימני המיליטריסטי הקיצוני הנקרא "קונסול".

מה היו הנסיבות הפוליטיות של גרמניה בשנת 1922 ומי היה וולתר רתנאו? מה הסעיר כל כך את מתנגדיו, שלא היססו לנקוט אמצעי כה חמור להשקטת הפוליטיקאי הבכיר?

בעת הירצחו של רתנאו גרמניה הייתה שקועה בבעיות כלכליות, פוליטיות וחברתיות קשות ביותר. ארבע שנים קודם לכן היא הובסה במלחמת העולם הראשונה ועברה זעזוע פוליטי עם התפטרותו של הקיסר האחרון, ווילהלם השני, בעקבות סיומה המביש של המלחמה. חלקים ניכרים של האוכלוסייה היו נתונים בבלבול פוליטי, נקרעים בין המונרכיה ובין הדמוקרטיה החדשה.

זאת ועוד, העול הכלכלי של שנות המלחמה הכביד על כל הגרמנים: אבטלה, רעב ואינפלציה. זמנים כאלו אינם זמנים של איזון ורוגע, אלא זמנים של האשמה ושל חיפוש אחרי האחראי, הבוגד. לא בכדי, התחזקה האנטישמיות באותן שנים ומפלגות קיצוניות ושוביניסטיות רשמו מספר עולה של חברים בפנקסי הפעילים; בין היתר נבנתה מן המצב גם המפלגה הנציונל-סוציאליסטית של אדולף היטלר. בתוכניותיהן התוקפניות, הסיתו מפלגות אלו את הקהל נגד יהודים, וכמובן נגד הבולטים ביניהם. בעיניים אנטישמיות, היהודים היו העשירים בחברה הגרמנית ומי שעשו את רווחיהם על גבהּ ועל חשבונה של האוכלוסייה הרחבה שנשארה ענייה. אל הקלחת הפוליטית, הכלכלית וההיסטורית הזאת נקלע וולתר רתנאו, פוליטיקאי, תעשיין וסופר יהודי.

וולתר רתנאו (1922-1867) נולד בברלין למשפחה יהודית אמידה. אביו, אמיל רתנאו, ייסד את חברת AEG, ולימים ירש וולתר חלקים ניכרים של החברה וגם תפקיד ראשי בהנהלתה. עקב חשיבותה של אותה חברה בכלכלת גרמניה, מונה רתנאו לאחראי בתחום המשאבים וחומרי הגלם בתעשיית המלחמה. יחסו של רתנאו לכיוונים הפוליטיים השונים לא היה נקי מתפניות מעוררות מחלוקת: בימי המלחמה הוא תמך במטרות הגרמניות במלחמה ואף המליץ על הפצצת לונדון באמצעות צפלינים, ואילו לאחר המלחמה הביע ביקורת חריפה על הקיסר שהתפטר. לאחר מינויו לשר החוץ של רפובליקת וויימר, בינואר 1922 (עד כה, הוא היהודי היחיד שהגיע לתפקיד כה בכיר בפוליטיקה הגרמנית), פעל רתנאו להתקרבות זהירה בין גרמניה ורוסיה, והצליח לגבש את הסכם רפאלו עם רוסיה הסובייטית. הצלחתו בגיבוש ההסכם הניבה הקלה משמעותית בלחץ הכלכלי על קופות גרמניה שהיו באותה עת ריקות.

בנוסף לכך, היה רתנאו איש ספרות, כתב וצייר וגם אסף דברי אומנות. הוא היה בקשר מכתבים עם אנשי תרבות רבים והיה מוכר בנדיבותו כלפי אמנים עניים. הסופר האקספרסיוניסטי הצעיר קרל ארנשטיין פנה אל רתנאו בבקשה לתמוך בו. רתנאו, על אף שטרם הכיר את ארנשטיין, ענה בחיוב והעניק לו מלגה למהלך שנה. מקרה זה הוא רק אחד ממקרים רבים מהסוג הזה.

באוספים הארכיוניים של הספרייה הלאומית נמצאים מספר מכתבים מאת רתנאו אל אנשים שונים, אל אלברט ארנשטיין, קרל ארנשטיין, אל מרטין בובר וכן לסטפן צווייג. התכתבות זו עם הסופר האוסטרי היהודי צווייג מעידה על הקשרים הלבביים של רתנאו עם אנשי ספרות.

וולתר רתנאו במדי צבא, מתוך אוסף הפורטרטים של אברהם שבדרון

 

סיפורים מהמכביה: והפעם, על אלופת המכביה שחילטרה כמלכת היופי

ראיון מיוחד שנערך עם לינדה ווימן – האדם היחיד שיכול לספר שעד גיל 17 הספיק גם לזכות במדליות זהב בתחרויות האתלטיקה במכביה וגם בתואר 'מלכת היופי' – וכל זה באותה השנה

לינדה שארפ זוכה במדליית זהב במכביה ה-8

הכתבה בשיתוף המכביה ה-20

"רוב האנשים מדמיינים ספורטאיות כאותן הודפות ברזל מבריה"מ מימי מסך הברזל, אלה שהיו מפוצצות בסטרואידים ושרירים נפוחים", מסבירה לנו לינדה, מביתה שבאוסטרליה, "אבל זה ממש לא חייב להיות ככה. זה לגמרי אפשרי להיות פאשיניסטה ונשית ועדיין להיות סופר תחרותית על המגרש". ולינדה יודעת על מה היא מדברת: כשהיתה בת 16 היא זכתה במדליות זהב במכביה ה-8 באתלטיקה קלה, ושנה לאחר מכן, עם שובה לאוסטרליה זכתה גם בתואר "מלכת היופי של מדינת ויקטוריה" באוסטרליה (אז לינדה שארפ). ואז, ב-1973, היא זכתה בעוד כמה מדליות באתלטיקה במכביה ה-9.

ראשית היתה האתלטיקה

"מגיל צעיר רצתי מהר מאוד. סבא שלי היה מודד לי את הזמנים בזמן הריצה במורד הרחוב שלנו במלבורן. הייתי מהירה יותר מכל הבנים בשכונה! בבית הספר הצטיינתי בריצה ובקפיצות", ווינבורן נזכרת בתחילת ימי האתלטיקה שלה.

בגיל 13 החלה ווינבורן להתחרות באתלטיקה באופן רציני, ובגיל 16 היא נבחרה לייצג את אוסטרליה במכביה ה-8 ב-1969. "אני זוכרת שמאוד התרגשתי לייצג את אוסטרליה ולטוס לישראל עם כל המשלחת הישראלית", היא מספרת. "אף פעם לא אשכח את ההתרגשות שאחזה בי כששמעתי את 'ירושלים של זהב' בפעם הראשונה בחיי בטקס הפתיחה. רעדתי מהתרגשות לפני התחרות ב-100 מטר משוכות – כמה רציתי את מדליית הזהב ההיא!".

לשמחתה, היא זכתה במדליית הזהב במקצה ההוא, והשיגה עוד 2 מדליות כסף בתחרויות. במהלך שהותה בישראל הספיקה גם לפגוש את סבא רבא שלה בירושלים, שהיה בן 96 באותה עתה. בעקבות ההצלחה שקצרה ווינבורן על מגרשי האתלטיקה היא נבחרה, יחד עם 5 ספורטאיות נוספות, לפגוש את גולדה מאיר, ראשת הממשלה באותה העת. "הבאתי לה כמתנה בובה של דב קואלה שהבאתי איתי מאוסטרליה", היא צוחקת.

 

מקבלים את פני גולדה, כתבה מעיתון מעריב שהתפרסמה ב-7 באוגוסט 1969

 

ממלכת המכביה למלכת היופי

לעיסוק בדוגמנות היא הגיעה דווקא ממש במקרה. "ההורים שלי הלכו לערב התרמה לבית ספר יהודי במלבורן, ואמא שלי זכתה בהגרלה לקורס דוגמנות, וכמובן שאני נשלחתי במקומה", ווינמן נזכרת. "הייתי אז בת 16 ולצד האתלטיקה, מאוד אהבתי איפור ואופנה, ובקורס למדתי להתאפר, ללכת כמו דוגמנית, נימוסים, סטיילינג, לדבר לפני קהל ועוד. הקורס היה כיף גדול, אבל לא לקחתי אותו מאוד ברצינות, והייתי הרבה יותר מרוכזת באתלטיקה אז".

להפתעתה, למרות הקלילות שבה לקחה את קורס הדוגמנות, הגוף שארגן את הקורס זיהה את הפוטנציאל שבה, והחליט לרשום אותה כנציג מטעמו לתחרות מלכת היופי של מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה. "היו המון אירועים ומפגשים עם כל ה-83 מתמודדות, והמון ערבים לגיוס תרומות לבתי חולים. מאוד נהניתי להתלבש יפה ומההזדמנות להיות מאוד נשית, בניגוד לבגדי הספורט של האתלטיקה שהייתי רגילה אליהם", היא נזכרת.

לדבריה, ההכנה לתחרות יופי שונה מאוד מההכנה לתחרות אתלטיקה. "לתחרות יופי פשוט בוחרים מה ללבוש, חושבים על תשובות אפשריות לכל מיני שאלות שהשופטים אולי ישאלו, ומתאפרים בזהירות רבה. התחרויות האתלטיות היו סיפור אחר לגמרי. מגיל צעיר השקעתי שעות רבות של אימונים, וככל שהתבגרתי השקעתי גם שעות בהכנה מנטלית. באותן שנים החיים שלי היו האתלטיקה! התאמנתי 5 ימים בשבוע, גם בקיץ וגם בחורף, ובימי הקיץ התחריתי בכמה שיותר תחרויות ואירועים – לעיתים אף 5 תחרויות ביום. בקבוצה שלי הייתי הספורטאית הטובה ביותר, והיה עלי לחץ רב לנצח כל הזמן. במיוחד בתחרויות של המועדונים היהודים, שם השיאים שקבעתי החזיקו מעמד 40 שנה", היא משתפת. "לפני כל תחרות לא הייתי מצליחה לישון מלחץ והתרגשות, והיית נשבעת לעצמי שמחר תהיה התחרות האחרונה שלי. אבל אז הייתי מנצחת או שוברת שיא, והייתי שוכחת את הלילה הקודם ורק סופרת את הדקות עד התחרות הבאה", היא צוחקת.

להפתעת כולם כמעט, ובעיקר להפתעתה, ווינמן ניצחה בתחרות והוכתרה כמלכת היופי של מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה לשנת 1970 בעודה בת 17 בלבד. הפרס היה שווה במיוחד: כרטיס זוגי לטיסה במחלקה ראשונה לטיסה מסביב לעולם. "כמובן שלקחתי את אמא שלי, והיה לנו יחד טיול מדהים בסינגפור, לונדון, פריז, רומא, ניו יורק, לוס אנגל'ס ופיג'י", היא מספרת.

 

מלכת היופי של מדינת ויקטוריה שבאוסטרליה לשנת 1970, לינדה וונברן (שארפ)

 

הטיול והתהילה כמלכת היופי לא סנוורו את עיניה של ווינמן, ועם שובה מהטיול היא המשיכה להתרכז באימוני האתלטיקה. כאשר שבה והתמודדה במכביה ה-9 של שנת 1973, החוויה הייתה כבר שונה  מאוד מחוויותיה במכביה הקודמת. הפעם ווינבורן לא היתה אוסטרלית אלמונית, אלא מלכת יופי בדימוס ואלופת מכביה מכהנת.

 

מדוע עצובה האצנית האוסטרלית? כתבה מעיתון מעריב שהתפרסמה ב-29 ביולי 1969

 

בהתאם לכך, הפעם היא זכתה בכבוד לשאת את דגל המשלחת האוסטרלית בטקס הפתיחה, אך הישגיה הספורטאים הפעם היו מרשימים פחות, בעיקר בשל פציעה שסחבה איתה, ושמנעה ממנה להשתתף בכמה מהמקצים החזקים שלה. "בסופו של דבר, הודות להרבה משככי כאבים ופיזיותרפיה הצלחתי לזכות בכסף במרוץ ב-400 מטר, וזהב ב-100 מטר שליחים", היא משתפת.

 

לינדה ווינבורן (שארפ) זוכה בגביע נוסף

 

הניסיון שצברה כמלכת ויקטוריה גם הוא לא היה לחינם – מאז הזכייה ועד גיל 21 היא התפרנסה מדוגמנות. "זה בהחלט סייע לי לממן את הלימודים באוניברסיטה", היא צוחקת. עם סיום לימודיה היא פרשה גם מקריירת האתלטיקה שלה.

בן של רב, חזן ו.. שיאן העולם בהרמת משקולות

מי אמר שאנחנו עם של חלשלושים? הכירו את הירושלמי איזק "אייק" ברגר, ואז... קחו צעד אחורה, כי עם היהודי הזה לא כדאי לכם להסתבך.

מתוך: "דבר", 28.4.1961.

הכתבה בשיתוף המכביה ה-20

כשחושבים על שיאני עולם בהרמת משקולות, חזנים הם לא הדבר הראשון שעולה לרובנו לראש (בלי להעליב אף חזן כמובן). אבל בשנות ה-50 וה-60, שלט בעולם הרמת המשקולות המקצועי יצחק (אייזק 'אייק') ברגר. דבר בימיו הראשונים של ברגר לא רמז שהוא עתיד להפוך למרים המשקולות הראשון בעולם במשקל נוצה, שירים יותר מ-363 ק"ג ושישבור כמה שיאי עולם במהלך שנות ה-60. בכל זאת, בראשית ימיו היה תלמיד ישיבה, בנו של רב, ולמד להיות חזן. עד גיל 15 הוא לא הרים משקולות כלל, וגם אז, שהחל להתאמן, היה זה לאור איומים שקיבל מבריונים, וכל שרצה לדעת היה איך להשיב מלחמה.

ברגר נולד בירושלים ב-16 בנובמבר 1936, ובגיל 15 היגר עם משפחתו לארה"ב. עד המעבר לארה"ב לא התנסה בהרמת משקולות. בראיון לאתר האינטרנט של הנבחרת האולימפית של ארצות הברית, סיפר איך הוא הגיע לעסוק בתחום:

"כשהגרתי לארצות הברית היו כמה בריונים, והיה אחד שהוא ואחיו לא הפסיקו להציק לי. באיזשהו שלב נמאס לי מההצקות שלהם. אז הלכתי לחדר כושר היחידי שהיה בעיר שלי, ושם פגשתי בבחור אחד שהיו לו שרירים ענקיים במיוחד. הלכתי אליו ואמרתי לו שאני רוצה להתאמן יחד איתו ולפתח שרירים כמו שלו. נראה לי שילמתי לו דולר בשבוע כי לא היה לי אז כסף. הוא שאל אותי אם אי פעם התאמנתי ואמרתי לו שלא. הוא אמר שאני נראה שרירי ושאל אם אני מרים משקולות, ואמרתי לו שאני אפילו לא מבין מה הכוונה ב'מרים משקולות'. הוא נתן לי להרים משקולות והתלהב שבפעם הראשונה שלי הצלחתי להרים 55 קילו. הוא אמר לי 'תראה, נראה לי שיש לך פוטנציאל גדול בהרמת משקולות ומעכשיו אני אאמן אותך ואולי תוכל ללכת בעתיד לאולימפיאדה ולזכות בזהב ולהיות האדם החזק בעולם'. זה היה נשמע לי מאוד מלהיב האפשרות להיות האדם החזק בעולם, אבל בעיקר רציתי לנצח את הבריון ההוא שלא הפסיק להציק לי, אז חשבתי שככה אני אוכל לנצח שתי סיפורים במכה אחת".

​ברגר החל להתאמן בקביעות, ובמהרה הסתבר שכפי שחזה אותו מתאמן, ברגר הוא עילוי בתחום. תוך שנים ספורות הפך לאחד ממרימי המשקולות המובילים בעולם, ובמהלך הקריירה שלו השתתף בשלוש אולימפיאדות: מלבורן (1956), רומא (1960), וטוקיו (1964) בהן זכה במדליית זהב ו-2 מדליות כסף. בנוסף, בין השנים 1957 ל-,1964, זכה פעמיים בתואר אלוף העולם, שלוש פעמים היה לסגן אלוף העולם, ופעם אחת זכה במדליית ארד.

 

Isaac Berger Clean & Jerk World Record, Tokyo, 1964 from CrossFit Virtuosity on Vimeo.

 

בהיסטוריה של ארצנו הקטנטונת שמור לברגר מקום מיוחד, ולא רק משום שהחזן הבלונדיני נולד 'אצלנו': הוא האדם היחיד ששבר שיא עולם על אדמת ישראל. זה קרה בשנת 1957, כאשר הגיע לישראל להתחרות במכביה ה-5, כשהוא נמצא בשיאו. תוכניותיו היו שאפתניות: הוא קיווה לא רק לזכות במדליית זהב במכביה, אלא גם לשבור שיא עולמי. לאורך כל הקריירה שלו היה לברגר יריב רוסי עקשן, מנאייב שמו, והשניים התחרו ביניהם על תואר אלוף העולם: פעם ברגר היה מנצח ושובר את שיא העולם, ובתחרות הבאה היה זה מנאייב שהיה זוכה בכל הקופה, וברגר היה מוכתר לסגנו. וכך, ב-1957, היה ברגר נחוש לשבור את שיאי העולם של מנאייב שנקבעו באולימפיאדה במלבורן, ולהשיב לעצמו את הבכורה העולמית.

בטקס הנעילה של המכביה הוא קיבל את מבוקשו: 40 אלף צופים, ביניהם ראש הממשלה דאז דוד בן גוריון, צפו בברגר שובר את שיא העולם. במהלך התחרויות ברגר זכה כמובן במדליות זהב, אך בטקס הסיום, נתנו מארגני המכביה לברגר הזדמנות לשבור את שיא העולם. שני שופטים בינלאומיים הוטסו לישראל, והקהל הרב שימש כעד. תחילה, היה חשש שברגר לא יצליח לעמוד במשימה, שכן בשני נסיונותיו הראשונים כשל, אך בניסיון השלישי, לשמחתם של כולם – הצליח.

"הס הושלך באולם שעה שברגר הניף את המשקולות ולאחר שניות אחדות כשהשופטים הניפו את דגליהם הלבנים, סימן להצלחה, פרצה סערת מחיאות כפיים באיצטדיון כשרבים מהנמצאים ליד ברגר חלקו לו חיבוקים ונשיקות".

(מתוך: "דבר", 25.9.1957)

עד כה, שיאו של ברגר הוא שיא העולם היחיד שנשבר על אדמת ישראל. לאחר סיום המכביה חזר לארה"ב, שם הוא מתגורר עד היום.

הכומר שהכריז על האפיפיור כנציג השטן

לפני 499 שנה יצא נזיר וכומר אלמוני בכתב אישום חריף נגד הכנסייה הקתולית. המחאה המקומית שתכנן מרטין לותר התפשטה במהרה ברחבי גרמניה. תוך שנים ספורות שסעה המחלוקת את יבשת אירופה כולה לשני מחנות יריבים. הכנסייה הקתולית לעולם לא תתאושש לגמרי מהשבר הזה

תרגום הביבליה המלא של מרטין לותר לגרמנית. ההדפסה מהמאה ה-17. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

​בשני ביולי 1505 עבר מרטין לותר חוויה ששינתה את חייו: לאחר ביקור בבית הוריו, נקלע הסטודנט למשפטים לסופת ברקים סוערת. ברק שפגע באדמה בקרבתו הציף את ליבו בפחד והביא אותו לפנות אל השמיים בתחינה: "עזרי לי, אנה הקדושה, ואהיה נזיר!" חמישה עשר ימים לאחר אותה הבטחה, הושלמה המרת הלב של מרטין לותר הצעיר כשהצטרף למנזר ארפורט (Erfurt).

אביו של לותר זעם על ההחלטה התמוהה של בנו, אך נאלץ להשלים עמה משהבין את דבקותו של בנו בהחלטה. לותר לקח על עצמו את כל חובות הנזירות, הפגין משמעת עצמית מרשימה, למד ביסודיות ובעומק את התנ"ך ואימץ מרצון את העוני והדלות שהיו מנת חלקם של אחיו הנזירים. למרות זאת, לא הרגיש שזכה לשלווה שביקש לנפשו.

במהלך מסע עלייה לרגל לרומא, מושב האפיפיורות, חזה בפאר וההדר של הכנסייה הקתולית וניסה ליישב אותם עם סיפור חייו של ישו, מנהיגם של האיכרים והדייגים מהגליל, שאמר: "אשרי עניי הרוח כי להם מלכות השמיים" (מתי ה' 3) וכי "נקל לגמל לעבר דרך קוף של מחט מהיכנס עשיר אל מלכות האלהים" (מרקוס י' 25). בקיץ של שנת 1517 הגיע לותר אל ויטנברג, העיר בה יחולל את אחת המהפכות העמוקות ביותר שידעה הנצרות.

בתור תיאולוג וכומר מוכר בויטנברג, הביע לותר את ביקורתו על הנוהג הנפוץ בכנסייה הקתולית: מכירת שטרי מחילה (אינדולגנציות) שבאמצעותן הבטיחה הכנסייה מחילה על חטאים שביצע הקונה – ללא צורך בכפרה או הבטחה לשיפור דרכי החוטא. הנוהג שהחל עוד בימי מסעות הצלב הפך בזמנו של לותר לעסק ציני ומשגשג: לותר ראה בו דרך לסחוט כסף ממאמינים פשוטים ובכך להעשיר את קופת הכנסייה בדרכים ערמומיות.

ב-31 באוקטובר 1517 תלה הכומר הצעיר מסמך שחיבר על דלת הכנסייה המקומית בעיר. היו אלו 95 התזות, להן העניק את השם "על הכוח של האינדולגנציות". על אף שמטרתו של לותר הייתה לעורר דיון בנוהג ולא לקרוא למרד גלוי בכנסייה, התזות שפרסם נגעו בעצב רגיש: תוך חודשים ספורים הודפס המסמך שחיבר לותר באלפי עותקים והופץ בכל רחבי גרמניה.

 

 

הדפסה מקורית משנת 1517 של 95 התזות מאת מרטין לותר. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

הכומר האלמוני שפרסם את התזות הפך עד קיץ 1518 לתיאולוג המפורסם במדינה. באותו קיץ גורלי עשתה הכנסייה את הטעות הגדולה שלה ופתחה במשפט כפירה נגד לותר: התמיכה שהשיג לעצמו מ"פרדריך הנבון", השליט המקומי עמו קשר קשרי ידידות אמיצים, אפשרה לו לחמוק ממשפט כנסייתי ברומא ובמקום זאת, לעמוד בפני נציג הכנסייה על אדמת גרמניה.

ממחאה מקומית למהפכה חסרת תקדים בתולדות הכנסייה

הדיון שעורר והדבקות בעמדתו המקורית עודדה אותו אותו לקדם את רעיונותיו: עד שהבינה הכנסייה שמאחורי דעותיו של הכומר היחיד הולך ומתגבש מחנה עוצמתי, הספיק לותר לעצב תיאולוגיה נגדית המבוססת לא על פסיקות הכנסייה והאפיפיור בראשה אלא על קריאה בכתבי הקודש עצמם.

בשנת 1520 הכריז לותר, שהתחיל כמבקר פנימי של הכנסייה, שאין בסמכותה של הכנסייה להבטיח גאולה בעולם הבא לאיש. בכך שלל את טענת הכנסייה הקתולית שהיא היא נציגתו של ישו עלי אדמות. יתר על כן, לותר ראה עתה באפיפיור את נציגו של האנטיכריסטוס, השטן בכבודו ובעצמו, וטען שהאחריות על גאולת האדם נמצאת בידיי האל לבדו. תפקידו של האדם הוא לקרוא בעצמו את כתבי הקודש ולהבין מהם את המסר האלוהי, ורק אז יוכל האל להחליט האם להעניק לו את חסדו. לשם כך, החל לותר בפרויקט הגדול של חייו: תרגום ה"ביבלייה" – הברית הישנה והחדשה – לגרמנית.

 

תרגום הביבלייה המלא של מרטין לותר לגרמנית. ההדפסה מהמאה ה-17. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

המחאה המקומית של לותר התפשטה במהלך המאה השש-עשרה ברחבי אירופה וחילקה את היבשת כולה בין תומכי הכנסייה הקתולית ובין בני הדת החדשה: הפרוטסטנטים על שלל הסתעפויותיהם. הייתה זו גם יריית הפתיחה ליותר ממאה שנה של מלחמות דת נוראיות.