כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

קבלה בחתימת הרמב"ם לטובת פדיון שבויים

הידעתם שראשית פעילותו הציבורית של הרמב"ם במצרים, עסקה בפדיון שבויים בהיקף רחב מידי הצלבנים?

בגניזה השתמר מכתב (שמאז נעלם) שבו פונה הרמב"ם לקהילות השונות

"פי אמר אלשבויים (בעניין השבויים) יתיר אלהינו מאסרם", ומבקש מהם לתרום כפי יכולתם. הרמב"ם מתאר כיצד הוא ועמיתיו "גמיע אלדיאנין (כל הדיינים) ואלזקנים ותלמידי חכמ(ים) גמיענא נמשי באלליל ובאלנהאר (כולנו הולכים לילה ויום) ונחרץ אלנאס (וממריצים את האנשים) באלכנאיס (בבתי כנסיות) ואלאסואק (ובשווקים) וענד אבואב אלדור (ואצל שערי הבתים)" כדי לגייס את הסכומים הגבוהים הנדרשים לפדיון השבויים. במכתב נזכר שאת הכסף יש לרכז אצל שליחו של הרמב"ם, רבנא אהרן הלוי.

 

קבלה על מכירת השפחה

 

בגניזה השתמרו עוד כמה מסמכים העוסקים בפדיון השבויים המדובר. יש לזכור שהרמב"ם עוד לא היה אז "הרמב"ם" בה"א הידיעה, אלא פשוט משה בן מימון, מלומד צעיר בן 30 וקצת, מהגר טרי שנמלט מאימת המווחידון במרוקו. ייתכן כי פעילותו הנמרצת והיעילה לטובת פדיון השבויים הייתה בין הסיבות לעלייתו המהירה לכס ההנהגה של כלל יהודי מצרים.

אחד המסמכים שהשתמרו בגניזה הוא מעין הוראת תשלום, ובצידה השני קבלה בחתימת הרמב"ם, על סכום שנתרם לטובת אותו פדיון שבויים, בעיר אל-מחלה שבדלתא של הנילוס. את הסכום תרם הִבָּה (בערבית מתנה, מקביל לשם העברי נתן או נתנאל), שמכר לשם כך את שפחתו נסרין. הקבלה מתעדת את מכירת "אלגאריה … ואסמהא נסרין (השפחה … אשר שמה נסרין)". בהוראת התשלום מעיד מוכר השפחה "געלת רבינו משה (הרשיתי את רבנו משה)" לקבל את הסכום, "והדה אלתסעה דנא' (ותשעה דינרים אלה) אדא קבצ'הא רבנו (כאשר יקבלם רבנו) יצרפהא פי פדיון שבויים (יוציא אותם לפדיון שבויים)". על הוראת התשלום חתום אותו 'אהרן הלוי' שהיה שליחו של הרמב"ם, והתאריך של אישור ההוראה – "אלעשר אלאוסט (עשרת הימים האמצעיים) מן חדש אלול" בשנת 1170.

 

"געלת רבינו משה"

 

בצד השני של הדף נמצאת ה'קבלה', בכתב-ידו של הרמב"ם עצמו (המוכר לנו ממסמכים אחרים): "קבצ'ת אנא משה בר מימון זצל (קיבלתי אני, משה בר מימון זצל), מן הבה בר אלעזר נ(וחו) ע(דן) אלמדכור בטן הדא אלשטר (הנזכר בפנים של שטר זה) תסעה דנאניר… וכתבת לה כטי בדלך (וכתבתי לו בידי על זאת) פי אלעשר אלאכי[ר] (בעשרת הימים האחרונים)" כנראה של חודש אלול, כלומר כמה ימים לאחר הוראת התשלום.

 

צידה השני של הקבלה מאת הרמב"ם

 

(הוראת התשלום והקבלה נמצאים בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TSNS309.12, ופורסמו, עם מסמכים נוספים בנושא, ע"י ש"ד גויטיין, במאמר שנמצא בספרו 'היישוב בארץ ישראל בראשית האסלאם ובתקופת הצלבנים' עמ' 312 ואילך)

כתבה זו הופיעה לראשונה בעמוד הפייסבוק של משה יגור, "גניזת קהיר – היסטוריה של היום-יום".

 

 

כתבות נוספות:

עדויות מצמררות: כך עיוותו הנוצרים את התלמוד כדי לפגוע ביהודים

הכירו את אמיליה מורפורגו: מוסמכת לשחוט כדת וכדין

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה

תגלית: הקינה הבלתי ידועה של ר' יהודה הלוי

 

גניזת קהיר - היסטוריה של היום-יום

בלב קהיר העתיקה, הנקראת פוסטאט, עומד עד היום בית הכנסת 'בן עזרא', אשר נבנה לפני יותר מאלף שנים. בבית הכנסת ישנו חדר מיוחד, שלתוכו השליכו יהודי פוסטאט חיבורים וניירות שבלו מרוב שימוש - ספרות קודש לסוגיה, אך גם כתובות נישואים, גיטי גירושין, מסמכים מבית הדין, רשימות פרטיות, מכתבים אישיים, וחיבורים מכל נושא וסוג, ובמגוון שפות. דף זה מוקדש לאותם אנשים ולחייהם - עם מי התחתנו ובאיזה גיל, עם מי הסתכסכו, מה בישלו לשבת, במה עבדו, איפה גרו, באיזה בית כנסת התפללו ולאיזה בית כנסת נשבעו לא להיכנס לעולם...
לכתבות נוספות של גניזת קהיר - היסטוריה של היום-יום >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו