ברכה עתיקה בת 3500 שנה מחכה לכם בחול המועד

יש יומיים בשנה להם אני מחכה, הימים בהם נערכת ברכת כהנים בכותל - בחול המועד פסח ובחול המועד סוכות

זבח תודה, הודו, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

מאת: טליה בר

הנה תיאורם: בהליכה לכיוון הכותל, המתחילה ברחוב טשרניחובסקי, לא ניכר דבר. שקט של בוקר חול המועד, שקט ונעים. ברחוב עזה מתחילה התנועה להיות מורגשת – מתגברת בכביש ובמדרכות. ממהרים, לכיוון אחד. ומכאן והלאה, התרגשות. עליה לרגל פשוטה כמשמעה. ברחוב אגרון מדובר כבר על נחל קטן של אנשים, בממילא מתרחב לנהר ובשער יפו-זרם רחב, נרגש, נחפז. הרחובות מלאים, חגיגיות באוויר. זורמים כמו נחלים אל הים אל רחבת הכותל.

והים איננו מלא ולא אמר אדם לחברו צר לי המקום. בכל שנה מגיעים יותר אנשים, ובכל שנה אני מוצאת את עצמי עומדת בלב הרחבה, סמוך לכותל, עומדת ברווחה ועוקבת אחר התפילה. כן. עם ישראל חי. וכמו תמיד יש טלפונים, הערות, בכי, עצבנות. עד לאותו הרגע.

מתפללים בדרכם מהר ציון אל עבר הכותל המערבי, סוכות 1945. צילום: צילום: זולטן קלוגר, לע"מ

"כהנים" מכריז החזן. הס בקהל. הס, לא בלשון פיוטית, אלא דממה שמשק היונים ברחבה נשמע בה. ואז זה מתחיל: " יְבָרֶכְךָ " אומר החזן ברוך. והכהנים- מאות כהנים – עונים אחריו "יברכך" "ה'", " וְיִשְׁמְרֶךָ ". מילה מילה. חזן וכהנים.  את כל האהבה, הרצון לברך, המקום שהוא מעל טרדות החיים והחלקים המבדילים- שומעים בברכה זו של כהני ישראל. המגיעים מכל קצוות הארץ. לברך את אחיהם.

והעם עונה "אמן" אמן חרישי. אמן שקט. אמן מלא כוונה. וממשיך החזן אל המשפט השני של הברכה

"יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וִיחֻנֶּךָּ"

והעם עונה "אמן"

והשלישי

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם"

והעם עונה "אמן"

נגמרת הברכה. הפנים מסביב שטופי דמעות. שקשה להבין מה מקורן. לרגע אחד היו הנשמות בניקיונן. מחוץ לעולם הזה ממש. ואז, ברגע חוזרים למציאות, ההמולה חוזרת. חלק הולכים, חלק חוזרים. למרבית המזל יש מוסף, שבו חוזרת הברכה, ואפשר להיות עוד רגע אחד בשעה הזו שאין למעלה ממנה. ומתקיימת רק פעמיים בשנה.

ברכת כהנים במגוון מסורות באתר הפיוט והתפילה

בפעם הראשונה שהייתי בברכת כהנים נדהמתי מהמעמד, המעמד הכי קרוב לזה שהתקיים בבית המקדש. מעבר לכותל הזה ממש, לפני 2000 שנה. הכהנים מברכים את העם. באותן מילים ממש. באותו כח שניתן להם, שאין לו אח ורע:

במדבר, פרק ו':

"וַיְדַבֵּר ה' אֶל-מֹשֶׁה לֵּאמֹר:

דַּבֵּר אֶל-אַהֲרֹן וְאֶל-בָּנָיו לֵאמֹר, כֹּה תְבָרְכוּ אֶת-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

אָמוֹר, לָהֶם יְבָרֶכְךָ ה', וְיִשְׁמְרֶךָ:.

יָאֵר ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וִיחֻנֶּךָּ:.

יִשָּׂא ה' פָּנָיו אֵלֶיךָ, וְיָשֵׂם לְךָ שָׁלוֹם.

וְשָׂמוּ אֶת-שְׁמִי, עַל-בְּנֵי יִשְׂרָאֵל; וַאֲנִי, אֲבָרְכֵם"

זבח תודה, הודו, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

הקב"ה מעביר דרך בני האדם ברכה לעם. יש רצון מלפניו לברך את העם, והכהנים מופקדים להעביר ברכה זו. ברכת ה' נמסרת בפיהם. ובאותן מילים. במדבר, בארץ, במקדש, בגלות, ושוב, בירושלים.

לפני שהכהנים מברכים את העם, הם אומרים ברכה זו: "בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בִּקְדֻשָּׁתוֹ שֶׁל אַהֲרֹן וְצִוָּנוּ לְבָרֵךְ אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּאַהֲבָה". ופשוטו כמשמעו – יכול לברך כהן רק אם הוא מברך את עמו באהבה. והאהבה הזו שורה ברגע אחד מוחלט אצל כל אחד ואחד בקהל.

זוהי חוויה שכולה רוח, שמנשבת במפרשי עד המעמד הבא.

מצדקת הצדיק לצדקת הצדיק המלא לצדקת הצדיק השלם

שלבי הדפסתו של ספר צדקת הצדיק לרבי צדוק הכהן מלובלין

"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס"

בין גדולי אדמו"רי פולין בדורות האחרונים בלט רבי צדוק הכהן רבינוביץ' מלובלין (1823-1900) כתלמיד חכם עצום ומחבר פורה במיוחד. חיפוש פשוט בקטלוג של הספרייה הלאומית מעלה יותר ממאה ספרים הרשומים תחת שמו, בכל מקצועות התורה, בנגלה ובנסתר. אחד מהיצירות המפורסמות שלו היא ספר צדקת הצדיק, שנכתב קצת אחרי שנחשף לראשונה לחסידות, בשנות הארבעים של המאה התשע-עשרה, אבל כמו כל יתר כתביו, הספר יצא לאור לראשונה מכתב ידו רק אחרי פטירתו, בלובלין תרס"ב (1902), ע"י חתנו-חורגו ר' ברוך דוד הכהן.

 

שער המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק, העותק הוא עותקו האישי של גרשם שלום

 

במהדורה  זו הושמט חומר רב על ידי המביא לדפוס. פסקאות נד, סט, עה, קמו, קסב וקסג הושמטו לגמרי ובמקומם נכתב לדוגמה "אות נד חסר". בנוסף הושמטו חלקים מפסקאות קב, קכא וקסא ללא כל אזכור שחלק מהחומר חסר.

 

"אות נד חסר", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק

 

בשנת תשכ"ח (1968) הסופר הנודע הרב אליהו כי טוב הוציא לאור את הספר "צדקת הצדיק המלא", בו הוחזר כל החומר שהיה חסר במה' הראשונה, חוץ מקטע אחד – פסקה קסב. במעין הקדמה כותב המהדיר: "המאמרים…נשמטו בשעתם מכל המהדורות הקודמות, והועתקו מעצם כתב ידו של המחבר זצ"ל ע"י אחד המסתופפים בצלו, החסיד ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד [מדובר באביו של הרב כי טוב שהיה בין חסידי רבי צדוק ונספה בשואה]. העתק זה היה לפני עינינו והוספנו את כל החסר ולכן קראנוהו ,צדקת הצדיק המלא'".

שער מהדורה הראשונה חתום ע"י ר' מיכאל ור' אברהם מוקוטובסקי הספר בבעלותה של נינתו של ר' מיכאל, שרה פרידלנדר בן ארזה
פסקה נד החסרה בכתב ידו של ר' מיכאל

חומר הזה סומן כך: "(מכת"י)". ובכל זאת, לא ניתן כל הסבר על סיבת ההשמטות מהמהדורה הראשונה וגם במהדורה "מלאה" זו, פסקה קסב לא הודפסה…

 

שער צדקת הצדיק המלא משנת 1968

 

פסקה נד' חזרה אל צדקת הצדיק המלא

 

במהדורה השניה של צדקת הצדיק המלא, תשמ"ז (1987) הוסיף חנוך בן ארזה, חתנו של הרב כי טוב, כמה פרטים ב"עם הספר". ובין היתר הוא כותב: "אחד מהמסתופפים בצלו של רבי צדוק הכהן זצ"ל, היה ר' מיכאל מוקוטובסקי הי"ד. משיצא הספר לאור בראשונה, נסע לבית רבו בלובלין והעתיק מתוך כתב יד המחבר את המאמרים שהושמטו בדפוס, על עותק הספר שברשותו. עותק זה של הספר מסר ר' מיכאל הי"ד לבנו ר' אברהם אליהו ז"ל עם עלייתו לארץ ישראל בשנת תרצ"ו. בשנת תשכ"ח הוציא לאור מו"ח ר' אברהם אליהו כי-טוב ז"ל את הספר 'צדקת הצדיק המלא…באותה מהדורה נדפסו לראשונה המאמרים החסרים בדפוסים הקדומים". וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…

שנה אחר מכן בתשמ"ח (1986) ישיבת בית אל הוציא לאור מהדורה של צדקת הצדיק עם הערות ומקורות. וגם במהדורה זו, פסקה קסב לא הודפסה…

בשנת תשנ"ב (1992) הרב יהושע מונדשיין, ספרן בספרייה הלאומית וחוקר חסידות ידוע, השלים את המלאכה ופרסם את הפסקה המסתורית – קסב, בקובץ "שפתי צדיקים" ד, תחת הכותרת, "כחה של תשובה: מאמר מכת"י שלא נדפס ב'צדקת הצדיק' לאדמו"ר הכהן מלובלין" (עמי' כז-כט) עם הערותיו. בהקדמה סקר מונדשיין את המהדורות הקודמות ובסוף הוסיף: "משום מה גם באותו עותק [צדקת הצדיק המלא] חסר היה מאמר שלם – הוא סעיף קסב שנעדר מכל המהדורות, ושאת חסרונו משלימים אנו עתה מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות הנ"ל….המעיין במהדורה השלימה יווכח כי גם התורה שלפנינו מהווה חטיבה אחת עם האמור לפניה באות קס"א ועם הבא אחריה באות קס"ג".

נשאלת השאלה, מהיכן לקח מונדשיין את הטקסט של פסקה קסב שלא פורסמה עד ימיו? הוא רק כותב "מתוך כת"י אחר הכולל את כל ההשמטות". מסתבר שלא רק הרב מיכאל מוקוטובסקי השלים את החסר ורשם את ההשמטות לעצמו מתוך כתב ידו של רבי צדוק הכהן. באוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית קיים עותק נדיר של המהדורה הראשונה שהיה בבעלותו של גרשם שלום (R3637). בסוף הספר כרוך כתב יד של ארבעה דפים, בכותר "השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס". בתוך כתב היד הזה מסתתרת גם פסקה קסב החסרה בכל הדפוסים הקודמים, וכנראה שמכתב יד זה מונדשיין הדפיס אותו!

 

"השמטות מספה"ק צה"צ [מספר הקדוש צדקת הצדיק] שנחסרו בהדפוס", מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום
פסקה קסב בכתב ידו של המעתיק. מתוך המהדורה הראשונה של צדקת הצדיק השייכת לגרשם שלום

ועדיין נשאלת השאלה, למה חתנו של המחבר החליט להשמיט את החומר הזה ממהדורתו? ולמה גם במהדורה המלאה של הרב אליהו כי-טוב פסקה קסב לא הודפסה? מבלי להיכנס לפרטים ניתן לומר שהקטעים המושמטים עוסקים בשאלה של הטוב שיוצא מהעבירה על מצוות התורה. חלקם נוגעים בנושא של "מקרה לילה" [קרי לילה] והחטא של הוצאת זרע לבטלה, שנחשב בקבלה כחמור ביותר, ושרבי צדוק הרבה לכתוב עליו במקומות אחרים, ובמיוחד בספרו "תקנת השבין" (פיעטרקוב תרפ"ו 1926). כנראה שהמביא לדפוס חשש שהקוראים עלולים להתבלבל ובמקום להבין שרבי צדוק חיפש להבין בדיעבד למה אנשים עוברים עבירות, ואיזה טוב יכול לצאת מהן, ויחשבו שמדובר במתן היתר לכתחילה. לכן החומר המסוכן הוסתר מעיני הציבור הרחב. יתכן שהחסידים גם חששו שפרסום החומר עלול להזיק לשמו הטוב של רבם הנערץ. על כך כתב הרב גרשון קיציס (חתנו של ר' אליהו כי-טוב) במאמר ביבליוגראפי מקיף "מפרי צדיק, כתבי ר' צדוק הכהן מלובלין" בספר שהוא ערך לציון מאה שנה לפטירתו של רבי צדוק, "מאת לצדיק: קובץ מאמרים על רבי צדוק הכהן ומשנתו" (ירושלים תש"ס, עמ' 347): "להשמטה זו לא ניתן כל טעם. מפי בנו של אחד הרבנים שהשתתפו בועד המפקח על הוצאת כתבי ר' צדוק שמעתי שהשמטה זו נעשתה על ידי ועד זה, בשל חריפותם היתירה של הקטעים שהושמטו. אכן, ראויים הדברים לדיון שאין זה מקומו".

לגבי פסקה קסב, שגם היא עוסקת בתחומים הנ"ל, קשה להבחין ב"ראדיקליות" מעבר מה שנמצאת בהשמטות האחרות. ולכן, למה היא איננה מופיעה בצדקת הצדיק המלא? גם לזה יש לקיציס הסבר: "קרא ר' אברהם אליהו לספר צדקת הצדיק המלא, על שום שהתמלא הספר במאמרים ובקטעים החסרים בו. ולא קרא לו צדקת הצדיק השלם, על שום שהיה חסר עדיין מאמר קס"ב, שלא היה לפניו להעתיקו" (שם). יוצא שפסקה זו לא הושמטה בגלל "חריפות יתר" בהשוואה להשמטות האחרות. כנראה שהיא פשוט פוספסה בהעתקה של ר' מיכאל מוקוטובסקי. התמזל מזלו של יהושע מונדשיין שעבד בספרייה הלאומית והכיר את העותק של גרשם שלום, ושם כתב היד לא רק מלא, אלא גם שלם, ולכך זכה להשלים את הדפסתו של ספר צדקת הצדיק.

אחרית דבר

לאחר פרסום הראשוני של המאמר, חוקר צעיר, ד"ר איתן אברומוביץ, העיר לי שפסקה עד עדיין חסרה בכל הדפוסים! לאחר בדיקה נוספת ראיתי שפסקה זו חסרה לא רק בדפוסים, אלא גם בשני כתבי היד הידועים לנו. מכיון שלא יתכן ששני המעתיקים מכתב ידו של ר' צדוק פספסו אותו הקטע, סביר להניח שר' צדוק עצמו דילג על פסקה זו תוך כדי כתיבת הספר. כל עוד שלא נגלה עוד כתב יד עם פסקה עד נצטרך להישאר בספק לגבי שלמותו של "צדקת הצדיק השלם".

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

"האין זה מוזר? רק התנצרתי וכבר כועסים עליי שאני יהודי": היינריך היינה במכתב לחבר

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

מגילת אסתר מאמסטרדם חושפת: כך ייעשה למתאכזרים לעם ישראל

כשהשמחה של יהודי אמסטרדם בפורים מתערבבת ביצר הנקם על עוולות שחוו בארץ מוצאם.

התרבות היהודית היא תרבות של שיחה. דור חוזר ומספר את אירועי הדורות הקודמים, לומד ומרחיב את החוכמה שהועברה אליו, מפרש את אירועי העבר לצרכיו.

בדרך כלל מתנהלת השיחה במילים, מתועדת באותיות ונאגרת בספרים. בצד היתרון העצום הטמון במילה הכתובה קיים גם חסרון בולט – בייחוד אם מדובר בטקסט שנחתם וקודש; הקושי לשמר את הרלוונטיות של טקסט בן מאות ואלפי שנים, והרי עצם המחשבה על עדכונו נתפסת בחזקת חילול קודש. בשביל מקרים כאלה יש לפנות לאמנות מסוג אחר, הציור.

דוגמה לעדכון שכזה אנו מוצאים בכתב יד מרהיב של מגילת אסתר שהועתק וצויר מתישהו בין סוף המאה ה-17 לראשית המאה ה- 18 באמסטרדם שבהולנד. הציורים במגילה מפורטים להפליא, קשים להחריד ובאופן כללי מדברים בעד עצמם. ובכל זאת, ראוי לספק הקשר היסטורי קצר.

 

"ויהי בימי אחשורוש", אחשורוש בלבוש מלך מודרני

 

הרובע היהודי באמסטרדם הוקם במאה ה-17. שתי קהילות התיישבו בעיר באותה מאה: הקהילה האשכנזית והקהילה הפורטוגלית. לעניינו חשובה יותר הקהילה הפורטוגלית.

צאצאי האנוסים שהיגרו בהמוניהם מפורטוגל הקתולית לאורך המאה השבע-עשרה התקשו לקיים את אורח החיים היהודי הבסיסי ביותר בפורטוגל. עתה, בביתם החדש שבאמסטרדם, ביקשו לחזור ולקיים את דת אבותיהם.

הדרך חזרה ליהדות, הבינו רבים מהם, עוברת דרך חגי ישראל. חג פורים נחשב מקום טוב להתחיל בו. מי לא ישמח לשמוח בחג שהשמחה בו היא העיקר: חג המורכב ממצוות שתייה מרובה, מאכלים מוצלחים, תחפושות ססגוניות, ולכל זה סיפור מסגרת על כמעט השמדה שמסתיים בניצחון והמשכיות יהודית בתנאי גלות.

 

"וישם כתר מלכות לראשה" של אסתר

 

אין פלא שנשפי המסכות של יהודי אמסטרדם הם נשפי המסכות המוקדמים ביותר הידועים לנו.

השמחה של יהודי פורטוגל בפורים התערבבה ביצר הנקם על עוולות שחוו בארץ מוצאם. בסוף המאה ה-17 או ראשית המאה ה-18 הזמינו, ככל הנראה, בני הקהילה צייר שיאייר עבורם את מגילת אסתר.

 

הצייר האלמוני צייר במגילה כמה סצנות בלתי נשכחות. בשער היצירה צייר שתי נשים בעירום חלקי – כמעין רמיזה לקוראים שהוזמנו למחזה תיאטרלי.

 

שער המגילה

 

מגילת אסתר מכילה ממילא כמה סצנות אלימות שאותם לא שכח הצייר לצייר.

 

"ויתלו את המן"

 

 

"ויכו היהודים בכל אויביהם מכת חרב והרג"

 

על אירועים ספורים אלה הוסיף משלו. כך לדוגמא באיור "וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו", אנו רואים את מוביל הסוס, הלא הוא המן הרשע, כשעל גופו ופניו נזרקים מי שופכין בידי בתו שלו – כמתואר בתלמוד הבבלי.

 

"וירכיבהו ברחוב העיר ויקרא לפניו"

 

 

האמן בחר לכלול במגילה ציור של סצנה שמופיעה רק במדרש – "הריגת ושתי".

 

"הריגת ושתי"

 

הוא גם לא חסך באלמנטים בוטים ומעוררי רחמים בסצנה המתוארת במגילה: "ובשושן הבירה הרגו היהודים ואבד חמש מאות".

 

ויכו היהודים בכל אויביהם

 

שמות בגויים

 

אך סצנה אחת מתעלה מעל כולן. כדי להדגיש את גורל הגויים הרודפים את העם הנבחר, ואולי כדי להחניף להולנדים שהביסו את ספרד במלחמת העצמאות שלהם (כמאה וחמישים שנה לאחר שגירשו אותם ספרדים את היהודים משטחם) – סיפק האמן סצנה שאין דרך אחרת לתאר אותה מלבד 'פס ייצור לברית מילה'. על פס ייצור זה מוטלים שלושה גברים לא יהודים הנאנקים מכאבי החיתוך בעוד ארשת פני המוהלים שלווה. הסצנה איתה מתכתב הציור היא: "ורבים מעמי הארץ מתיהדים".

 

"ורבים מעמי הארץ מתיהדים"

 

מגילת אסתר היא הספר היחיד בתנ"ך שבו שם האל אינו מוזכר ולו פעם אחת. עובדה זאת לא מנעה מהאמן להדגיש שוב את הרלוונטיות של המגילה לימינו אנו. באחד הציורים נראים היהודים שניצלו כורעים ברך בבית הכנסת ומודים לאל. עיצוב בית הכנסת וארון הקודש המופיעים בציור טיפוסיים לקהילה הפורטוגלית באמסטרדם.

 

"מרדכי כינס את כל היהודים ויצומו"

 

משעה שהניצחון הושלם, התפנו היהודים לאורה ושמחה וששון משתה ויום טוב. זאת יכולים היו לעשות בתחילת המאה ה-18 אך ורק יהודי אמסטרדם.

"ליהודים היתה אורה ושמחה וששון משתה ויום טוב"

 

פרטים על המגילה: 

הולנד, המאה ה-17
כתב יד ועיטורים בדיו על קלף
מוזיאון ישראל, ירושלים
מתנת מיכאל ג' יסלזון, ניו-יורק, לידידי מוזיאון ישראל בארה"ב
B12.0709

 

לחצו לקריאה במגילה.

 

עוד סיפורי פורים:

הכירו את מלכת אסתר – מלכת היופי הראשונה של ארץ ישראל

מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?

מה הקשר בין מגילת אסתר לשפן? ומי הם ישפן ושפופן?

איפה אתה בפורים? בפורקנון של חולון כמובן!

מגילת אסתר בקומיקס מלפני 400 שנה

מה הקשר בין מגילת אסתר לשפן? ומי הם ישפן ושפופן?

סיפור נס פורים בכתב חידה פייטני

שפן סלע מדרום אפריקה. צילום: Derkarts. מקור: ויקיפדיה

לשון החידות של הפייטנים ידועה ומפורסמת. קריאת פיוטים עתיקים היא משימה קשה ובהחלט מאתגרת.

פיוטים רבים, שנכתבו בארץ ישראל ובסביבתה בשלהי התקופה הביזנטית ובתקופה המוסלמית הקדומה, אי אפשר להבין בלי להכיר על בוריו את המקרא כולו; לזכור שפע של מדרשים; להכיר את הדמויות הפועלות על פי כינויים רמזניים המחליפים את שמותיהן (בהקשר של פורים 'אוֹמֵן' יהיה מרדכי, 'יְתוֹמַת הֶגֶן' – אסתר, היתומה ההגונה, וכך הלאה); ולהיות מיומן בלשון פייטנים ייחודית, שבה 'כְפָץ' פירושו כאשר פצה פיו ואמר; 'חַל' – חילל, 'נֶשֶׁם' – היא נשמה; ו'תַּעַן' היא תענית (כל הדוגמאות – מתוך הפיוט לפורים, 'ויאהב אומן יתומת הגן').

המפורסם בין הפייטנים הכותבים בלשון חידות הוא ר' אלעזר בירבי קיליר, המכונה 'הקליר', פייטן ארץ ישראלי שפעל בראשית המאה השביעית ויצירות רבות שלו נקלטו במחזורי אשכנז (כולל הפיוט 'ויאהב אומן' שצוטט זה עתה). לקראת פורים אפשר להזכיר גם את שורותיו המפורסמות בפיוטו לשבת זכור:

אָץ קוֹצֵץ בֶּן קוֹצֵץ
קְצוּצַי לְקַצֵּץ
בְּדִבּוּר מְפוֹצֵץ
רְצוּצַי לְרַצֵּץ'

וביאורן:

מיהר ('אץ') רשע בן רשע, הוא עמלק נכדו של עשיו,
להרוג ('לקצץ') את ישראל שהקב"ה קנה לו לעם ('קצוצי', כנראה מלשון קציבת מחיר),
ובדבריו הנשמעים בקול ('בדיבור מפוצץ')
ניסה להרוג ('לרצץ') בישראל, שכבר היו רצוצים בשעבוד מצרים.

 

הפיוט 'אץ קוצץ', מתוך מחזור וורמייזא, כתב יד בית הספרים הלאומי בירושלים, HE.4 781.1

 

ידועים פחות פיוטיו של מחבר אחר, שהכול מכירים את שמו, אך רק מעטים יודעים שהוא היה פייטן: רב סעדיה גאון.

רס"ג מפורסם כגאון בתורה, כמדקדק, כפילוסוף וכמתרגם ומפרש מקרא, וידוע בחייו הסוערים ומלאי הפולמוסים. אבל הוא היה גם פייטן חשוב, ושירתו חוללה כמה מהפכות בתולדות השירה העברית.

בפיוטיו החידתיים הוא עשוי 'להתחרות' עם פיוטי ר' אלעזר בירבי קיליר.

הפעם נתוודע לקטע קטן מתוך פיוט אחד שלו: יוצר לפרשת שמיני. 'יוצר' הוא פיוט לברכה הראשונה של קריאת שמע, ברכת 'יוצר אור'; והוא נכתב לשבת שקוראים בה את פרשת שמיני שבספר ויקרא, במסגרת מחזור יוצרות שלם שכתב רס"ג לכל פרשיות התורה.

ואגב, במפתיע, הוא לא חתם את שמו ביוצרות אלה: במקום 'סעדיה' או 'סעיד' (שמו הערבי של רס"ג) הוא חתם משום מה תמיד בשם 'שלמה' (גם בצורתו הערבית: 'סלימן'), אבל בכותרותיהם מייחסים המעתיקים את היוצרות הללו למחברם האמיתי, הוא רב סעדיה גאון.

ביוצר לפרשת שמיני מופיע הקטע הבא, הכתוב ככתב חידה לכל דבר:

הַגָּמָל מִשְׁנֵהוּ שָׁף נִצֵּי אֲחִיקָם וְשָׁפָן
וּכְפִרְשַׁת שְׁפִיפוֹן הָיָה לִשְׁפוּפָן
וַיָּשָׁף יָשְׁפֵה מִיִּשְׁפָּן הוּא הַשָּׁפָן
וּפָדַנִי מֶנְהוּ קָדוֹשׁ

 

מה עניינו של קטע זה? ומה משמעותו?

בעיון בו מתברר שרס"ג מספר כאן במילים ספורות את כל סיפור מגילת אסתר. אך מה הקשר בין מגילת אסתר לפרשת שמיני?

 

קטע מהיוצר של רב סעדיה גאון לפרשת שמיני, בכ"י מוצרי (היום בספריית קמברידג') IV 185

 

בפרשת שמיני מונה התורה את בעלי החיים האסורים באכילה, ומפרטת במיוחד ארבע חיות שיש להן סימן טהרה אחד אך סימן אחר חסר, ועל כן הן אסורות באכילה:

'אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִסֵי הַפַּרְסָה, אֶת הַגָּמָל כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה אֵינֶנּוּ מַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם. וְאֶת הַשָּׁפָן כִּי מַעֲלֵה גֵרָה הוּא וּפַרְסָה לֹא יַפְרִיס טָמֵא הוּא לָכֶם.
וְאֶת הָאַרְנֶבֶת כִּי מַעֲלַת גֵּרָה הִוא וּפַרְסָה לֹא הִפְרִיסָה טְמֵאָה הִוא לָכֶם. וְאֶת הַחֲזִיר כִּי מַפְרִיס פַּרְסָה הוּא וְשֹׁסַע שֶׁסַע פַּרְסָה וְהוּא גֵּרָה לֹא יִגָּר טָמֵא הוּא לָכֶם'

(ויקרא יא, ד-ז).

 

שפן סלע מדרום אפריקה. צילום: Derkarts. מקור: ויקיפדיה

 

כדרכם של חכמים, כאשר נמנים ארבעה פריטים במקרא – הם דורשים אותם על ארבע המלכויות שעמדו על ישראל: בבל, מדי, יוון ואדום (המזוהה עם רומי). גם החיות שלפנינו נדרשות כך: 'את הגמל, זו בבל … את השפן, זו מדי … ואת הארנבת, זו יוון … ואת החזיר, זה אדום' (ויקרא רבה יג, ה).

רב סעדיה גאון בחר לפייט מדרש זה. המחרוזת שציטטנו עוסקת ב'שפן' המזוהה עם מלכות פרס ומדי, היא מלכות אחשוורוש. אך מה פירוש מילותיו?

'הַגָּמָל מִשְׁנֵהוּ שָׁף נִצֵּי אֲחִיקָם וְשָׁפָן'

משמעו: משנהו של הגמל, כלומר מלכות מדי שהיא השנייה אחרי מלכות בבל (המכונה 'הגמל') – ובעיקר המשנה למלך שבה, המן – היה כנחש ('שף', מלשון 'הוא ישופך ראש' [בראשית ג, טו]) ורצה להשמיד את כל היהודים, המכונים 'נצי אחיקם ושפן' – כלומר פרחיהם ('נצי'), צאצאיהם של הגולים מיהודה ששניים מהם היו אחיקם ואביו שפן (מלכים-ב כב, יב).

'וּכְפִרְשַׁת שְׁפִיפוֹן הָיָה'

– והוא היה כארס של נחש ('פִרשת שפיפון', מלשון 'כצפעֹני יפרִש' [משלי כג, לב], ול'שפיפון' כנחש ראה בראשית מט, יז). 'לִשְׁפוּפָן' – המן ביקש להזיק בעיקר למרדכי, בן שבט בנימין; 'שפופן' הוא אחד מבני בנימין שנזכר בדברי הימים א ח, ה – ואחד מבני השבט מייצג כאן את השבט כולו.

'וַיָּשָׁף יָשְׁפֵה מִיִּשְׁפָּן'

– והוא ביקש להחשיך ('וישף', מלשון 'אך חֹשך ישופני', תהילים קלט, יא) את זוהר אבן היָשְׁפֵה שבחושן, שהיא אבנו של בנימין (ראו שמות רבה לח, ט); ובנימין מסומל כאן על ידי 'יִשְׁפָּן', עוד אדם מבני בנימין שנזכר בדברי הימים א ח, כב; 'הוּא הַשָּׁפָן' – ו'הוא', מלכות מדי ופרס, 'השפן' שבפרשה;

'וּפָדַנִי מֶנְהוּ קָדוֹשׁ'

– והקב"ה ('קדוש') פדה אותנו ממנו.

רס"ג נוהג בעוד מקומות לבחור בשמות נדירים מתוך רשימות מקראיות ולהשתמש בהם כסמל לקבוצה שלמה. כאן הוא בחר ב'שפופן' וב'ישפן' משום צלילי שמותיהם הדומים ל'שפן'; ומשום כך נבחרו דווקא 'אחיקם ושפן' לייצג את כל בני גלות יהודה; הנחש נקרא 'שפיפון'; הפעלים המספרים את מעשי המן הם דווקא מהשורש 'שוף' ('שף' לשון נשיכת נחש, ו'וישף' – לשון החשכה); ואפילו אבן החן המסמלת את שבט בנימין – הישפה – נמצאה דרך פלא מתאימה בעיצוריה ל'שפן'. סיפור נס פורים שבכתב החידה הפייטני שלפנינו 'התחפש' אפוא לשפן הקטן לא רק בתוכנו אלא גם בצליליו.

 

הקרובה 'ויאהב אומן' מתוך מחזור נירנברג, כ"י דוד וימימה יסלזון 9 (שמור בספרייה הלאומית בירושלים).

 

עוד סיפורי פורים:

מי באמת הלחין את השיר ה"עממי" "ומרדכי יצא"?

הכירו את מלכות אסתר – מלכות היופי הראשונות של ארץ ישראל

איפה אתה בפורים? בפורקנון של חולון כמובן!

מגילת אסתר בקומיקס מלפני 400 שנה