כך נוצחה המחלה ששיתקה את ילדי ישראל

בשנת 1953 הודיע ד"ר יונה אדוארד סאלק בתשדיר רדיו על התוצאות המעודדות של ניסוי שערך בתרכיב שפיתח, תרכיב שהפך במהרה לחיסון הפוליו הראשון

ילדים חולי פוליו בבית חולים במחנה צריפין בביקור של נשות הדסה ושוטרי משטרת ישראל. שנת 1954. מתוך אוסף אדי הירשביין

בחופשה משפחתית בשנת 1921 החל פרנקלין דלאנו רוזוולט לפתח תסמינים רפואיים מדאיגים. בתחילה סבל עורך הדין בן ה-39 מכאב גב בלתי נסבל. לאחר מכן הוא נתקף בחילות ורעד בלתי נשלט, קדח מחום, ובעקבות כך היה מרותק למיטה שבועות ארוכים. מיום ליום הרגיש כיצד הוא מאבד את היכולת להניע את רגליו. הרופא שהוזעק למקום סיפק את האבחנה שתלווה אותו עד סוף חייו: התקף חמור של פוליו, מחלה שהכתה באותו הקיץ בכל רחבי החוף המזרחי של ארצות הברית.

אומנם נשיאה העתידי של ארה"ב היה הקורבן המפורסם ביותר של נגיף הפוליו, אבל מחלת "שיתוק הילדים" מלווה את האנושות כבר אלפי שנים. המחלה זוהתה כבר בשנת 1789, אך רק במאה העשרים – תקופה שבה התפרצויות פוליו חוזרות ונשנות פגעו באלפי קורבנות – הצליח רופא יהודי-אמריקני בשם יונה סאלק לפתח את החיסון הראשון בהיסטוריה לנגיף ההרסני.

 

התרכיב של סאלק יוצא לאור

בשנת 1953 הודיע ד"ר יונה אדוארד סאלק בתשדיר רדיו על התוצאות המעודדות של ניסוי שערך בתרכיב שפיתח, תרכיב שהפך במהרה לחיסון הפוליו הראשון.

בפרסום התוצאות ספג סאלק קיתונות בוז מצד הממסד הרפואי האמריקני. הרעיון שהגה – הזרקת נגיף מומת של פוליו לגופם של ילדים ומבוגרים – נראה בתחילה נועז מדי, בלתי אפשרי ליישום. רופאים וחוקרים רבים מיהרו להכריז על בנו של החייט ממנהטן כחוקר נלהב מדי במקרה הטוב, או שרלטן ונוכל במקרה הרע.

סאלק בחר להתעלם מהביקורת שהוטחה כלפיו. הוא הרגיש שאין באפשרותו להעביר את בשורת החיסון בדרך המקובלת עד כה – פרסום תוצאותיו במאמרים אקדמיים כדי לשכנע את ציבור החוקרים בנכונות התיאוריות שלו. במקום זאת, סאלק עבד שישה ימים בשבוע, 16 שעות ביום, על מציאת פתרון ל"שיתוק הילדים" שפגע במיליונים ברחבי העולם. כאשר היה קרוב לפריצת הדרך שייחל לה, חיזר אחר מממנים לניסויים קליניים שיוכיחו את התיאוריה הנועזת שרקח.

ד"ר יונה אדוארד סאלק שוקד על חיסון הפוליו, תמונה משנות החמישים של המאה הקודמת

למרות ששניים מעובדי מעבדתו פרשו כאות מחאה על "הקצב הקדחתני והלא סביר" של סאלק, דחף הרופא להתחלת ניסויים בבני אדם. עד סוף שנת 1953 הספיקו מעל 7,000 ילדים לקבל את התרכיב. הניסוי הצליח מעל למשוער. כאשר חוסנו לבסוף עוד שני מיליון ילדים באחד מהמחקרים הרפואיים הגדולים בהיסטוריה, ניתנה לסאלק הרשות להודיע לציבור האמריקני כי נמצאה דרך להתגבר על המחלה הנוראה. הוא הוסיף כי הוא ומעבדתו מוותרים על כל זכות לפטנט – החיסון שעליו שקדו במשך שנים יישאר בנחלת הכלל.

הייתה זו בדיוק הבשורה שחיכו לה כאן, במדינת ישראל הצעירה.

 

חיסון כחול-לבן

החדשות על המצאת החיסון הגיעו במהרה ארצה והסעירו את אזרחי מדינת ישראל המודאגים. בפרוץ מגפת הפוליו הגדולה בארץ בקיץ 1950 אושפזו מעל לאלף ילדים: רבים מהם נפגעו מהשיתוק, שהיה אחד מהתסמינים המפחידים ביותר של המגיפה. הורים אמרו לילדיהם להישאר בבתים, קייטנות נסגרו ומשרד הבריאות אסר על כניסת ילדים מתחת לגיל עשר (הגיל בעל הסיכון הגבוה ביותר להידבקות) למקומות בילוי שונים.

 

 

 

 

ילדים חולי פוליו בבית חולים במחנה צריפין בביקור של נשות הדסה ושוטרי משטרת ישראל. שנת 1954. מתוך אוסף אדי הירשביין

תחילה ניסתה ממשלת ישראל לקנות את החיסון ישירות מארה"ב, אולם מחאה ציבורית אמריקנית נגד מכירת החיסונים מנעה זאת – הורים רבים טענו כי אין זה הגיוני שממשלת ארה"ב תמכור חיסונים למדינה זרה בזמן שלא כל ילדיהם התחסנו. על כן, הוטלה משימת ייצור החיסון על ד"ר נתן גולדבלום. יחד עם פרופ' תמר גוטליב, גייסו שני הרופאים צוות והקימו מעבדה ביפו.

 

 

ייצור תרכיב חיסון למחלת הפוליו במעבדת יפה גולדבלום. נובמבר 1956. מתוך אוסף אדי הירשביין

שנה לאחר מכן היה מוכן התרכיב, ובינואר 1957 החל מבצע החיסון בארץ.

מבצע החיסון הגדול בישראל בשנת 1957, מתוך אוסף אדי הירשביין

לרוב, כאשר הוזמן לביקורי כבוד בחו"ל, ד"ר סאלק סירב להגיע. אך כאשר הוזמן לביקור רשמי על ידי מדינת ישראל בשנת 1959, נענה בחיוב, והסביר את הסכמתו בחיבה העמוקה שחש כלפי עם ישראל ומדינת ישראל. עוד הוסיף הד"ר כי "הדבר הנעשה בישראל, הוא עמוק ונשגב כאחד. ואני חושב שהישראלים מבינים זאת היטב, כי הלא הם עצמם מחוללים את המהפכה הזאת בחיי העם היהודי". בארץ זכה הד"ר הטוב לכבוד הראוי לראשי מדינות, ונפגש בין השאר עם ראש הממשלה דאז – דוד בן גוריון – ממנו קיבל תעודת הוקרה בשם מדינת ישראל והעם היהודי.

דוד בן גוריון מעניק אות הוקרה לד"ר יונה סאלק. ירושלים, 1959. צלם: פריץ כהן, לע"מ

מי מכיר את זכריה התימני הקטן וחבורתו?

הכירו את "זכריה התימני הקטן או כנופייה עורכת ציד על אוסף הבולים", ספר החבורות הראשון בעברית שנכתב בהשראת "אמיל והבלשים"

כבר בשם הספר נרמז הקורא על נקודת המבט המעט שונה שלו – הדמות שמניעה את הסיפור קדימה היא דמותו של זכריה "התימני הקטן", בן להורים קשי יום מתימן. במעין היפוך התפקידים המסורתיים של חברי חסמב"ה עומד זכריה התימני גיבור ספרנו בראש כנופיית חבריו, וכך בהתאמה נקרא ספר החבורות הראשון בעברית "זכריה התימני הקטן או כנופייה עורכת ציד על אוסף הבולים".

זכריה התימני

כל ספר ילדים צריך תסבוכת שגיבוריה יוכלו להתיר, והתסבוכת של זכריה מתעוררת כשיום אחד מגלה מר קיפוד, מנהל בית הספר שבו לומדים זכריה וכנופייתו, שאוסף הבולים יקר הערך שלו אבד. זכריה מואשם בגניבה ונאלץ להגן על שמו הטוב, זאת למרות שהוא מאמין שזהותו של האשם האמיתי ידועה לו – "איש-קרחת" המסתורי. כשהם רכובים על חמורים יוצאים זכריה וחבורתו מהמושבה לתל אביב – ללכוד את האשם ולהחזיר את האוסף הגנוב.

זכריה מואשם בגניבת הבולים

כמעט שאיננו יודעים דבר על שיתוף הפעולה שהוליד ספר פורץ דרך זה. לפחות חמישה ספרים נוספים הוציאו יחד המחבר אליעזר והמאייר לב דיקשטיין, ארבעה מהם פורסמו כספרים מקוריים ואחד כעיבוד לסיפורי שלום עליכם. מה שהוצג לקהל הקוראים הצעירים כחלוקה קשיחה בין ספר מקור לעיבוד הוא למעשה הפרדה שרירותית בהרבה. בשנות הארבעים והחמישים של המאה הקודמת, התקופה שבה נכתבו הספרים, הגבולות בארץ בין יצירה מקורית למעובדת טושטשו לא פעם, ויוצרים עבריים שחיפשו מודלים חדשים לספרות הילדים לא חששו לרעות בשדות זרים, לספוג השראה, לסחוב בדיחה או קו עלילה ולחזור בחזרה כשבאמתחתם סיפור מגויר לעברית.

היוצרים החדשים ידעו שספרות לילדים איננה ספרות ילדותית (ומכאן שגם מטופשת) הנשלפת ברגע של השראה או פנאי מן המותן. כמו כל ז'אנר כתיבה מבוסס אחר, גם ספרות הילדים מצריכה בסיס איתן ומסורת של כתיבה – כאלה שהיו חסרים עדיין לעברית. זה לא אמור להפתיע אותנו שעלילת הספר "זכריה התימני" מזכירה באופן מחשיד את עלילתו של ספר אחר, "אמיל והבלשים" של הסופר הגרמני אריך קסטנר.

מדוע נבחר "אמיל והבלשים" כספר מודל? אין תשובה ברורה, אבל אפשר לספק ניחוש מושכל. "אמיל והבלשים" של קסטנר הוא לא רק אחד מספרי החבורות המפורסמים והאהובים ביותר, ספר שתורגם לעשרות שפות והופץ במיליוני עותקים, אלא גם ספר שהתחיל סוגה ספרותית חדשה לגמרי – הרפתקה בלשית המתרחשת בתפאורה יומיומית ומוכרת. זהו גם ספר החבורות הראשון שנכתב לילדים.

גימנסיה הרצליה

בספרו הראשון "אמיל והבלשים" עשה קסטנר שימוש נרחב בעובדות חייו ובעיקר בשמות הדמויות בספר: אמיל הוא שמו הראשון של אבי הסופר ושמו השני של הסופר עצמו; אמו של קסטנר ואמו של אמיל עובדות שתיהן בתור ספריות; אפילו הסופר הבוגר קופץ להתארח בשורות מספר – תחילה כעיתונאי אלמוני ובהמשך בשמו המלא (אריך קסטנר) המראיין את אמיל וחבורתו לעיתון שבו הוא עובד.

הסימטריה הרבה שבין שני הספרים מעלה את השאלה: האם, כפי שעשה קסטנר בספרו, הכניס גם אליעזר ברגר פרטים מקורות חייו לתוך ספרו? בהקדמה הראשונה לספר (ל"זכריה התימני" שתי הקדמות), הקדמה שבה הבטיח לקוראים "שֶּׁאֵין אַתֶּם צְרִיכִים לִקְרוֹא אוֹתָהּ דַּוְקָא", מספר המחבר כיצד הזדמן לכתוב את הסיפור. היה זה בזמן שישב באחת המושבות הדרומיות לתל-אביב, "כֻּלָּהּ עֲטוּפָה יֶרֶקַן עֲטוּרָה גַּנִּים, וכיוון שֶכָּל הַמוּשָבָה נִרְאֵית כְּגַן גָּדוֹל אֶחָד, נִקְרָא לָהּ שָׁם "קִרְיַת-גַּנִּים". היה זה כשפגש הסופר בנער צעיר רכוב על חמור. הפגישה בין הסופר הבוגר לזכריה הביישן צלחה בזכות אהבתם המשותפת לבולים – רמז למה שעתיד לעמוד במרכז הספר.

הסיפור האוטוביוגרפי לכאורה שמספק ברגר נקרא כמו אמצעי ספרותי. ספק אם ברגר פגש אי פעם בזכריה. בהקדמה לספרו בוחר אריך קסטנר להציג גרסה ריאליסטית יותר לדרך שבה גילה הוא את סיפורו. זאת לא הייתה תוכניתו המקורית של הסופר המתחיל. קסטנר תכנן לחבר "סֵפֶר מֶתַח, שֶׁבּוֹ שִׁנֵּי נִמְרִים בַּיַּעַר וֶאֱגוֹזֵי קוֹקוֹס שֶׁעַל רֹאשׁ הַדֶּקֶל נוֹקְשִׁים וְדוֹפְקִים בְּקוֹל. וּבִתּוֹ הַמְנֻמֶּרֶת בְּפַסֵּי שָׁחֹר-לָבָן שֶׁל רֹאשׁ-שֵׁבֶט אוֹכְלִי-הָאָדָם, הַחוֹצָה בִּשְׂחִיָּה אֶת הָאוֹקְיָנוֹס הַשָּׁקֵט כְּדֵי לְהַשִּׂיג מִבְרֶשֶׁת-שִׁנַּיִם אֵצֶל דְּרִינְקְווֹטֶר וְשׁוּת' בְּסַן-פְרַנְצִיסְקוֹ, נִקְרֵאתָ פֶּטְרוֹזִילְיָה… רוֹמָן אֲמִתִּי עַל אִיֵּי הַדָּרוֹם הָיָה לִי בְּרֹאשׁ."

חברו של קסטנר, "הַמֶּלְצַר הָרָאשִּׁי נִיטֶנְפִיר, שְׂאִתוֹ אֲנִי נוֹהֵג לְשׂוֹחֵחַ לִפְעָמִים עַל עֲבוֹדָתִי" דחף את הסופר לשנות כיוון. במקום לחבר עוד ספר פנטזיה, ומהם היו די לילדי התקופה, מדוע שקסטנר לא יכתוב על העולם שהוא מכיר? ספר על ילד המזכיר באופיו ובנסיבות חייו ילד שפגש, הכיר ואולי בשלב מסוים בחייו אפילו היה? עצה זו היא ששכנעה את קסטנר לטוות עלילה בלשית פשוטה ולמקם אותה בסביבה מוכרת לו – העיר ברלין.

ההקדמה השנייה של ברגר עוקבת אחרי השרטוט של מה שמכנה קסטנר בספרו "נָא לְהַכִּיר אֶת הַגִּבּוֹרִים וְהַמְּקוֹמוֹת", ובה מוצגים חברי הכנופייה של זכריה ושאר הדמויות בסיפור. בדיוק כפי שעושה קסטנר בספרו.

"נָא לְהַכִּיר אֶת הַגִּבּוֹרִים וְהַמְּקוֹמוֹת", מתוך הספר "אמיל והבלשים"
"הַקְדָּמָה שְׁנִיָּה עִם תְּמוּנוֹת" מתוך הספר "זכריה התימני"

כמו ב"אמיל והבלשים", גם בספרם של ברגר-דיקשטיין מועצם הניגוד בין פשטות הפרברים ובין מורכבות העיר הגדולה. אמיל טישביין ("רגל-שולחן" בגרמנית) מגיע לברלין המעטירה מהעיירה נוישטט. זכריה וכנופייתו מגיעים ממושבה בדרומה של תל אביב אל העיר העברית הראשונה. אמיל ילד הפרברים מתגעגע לאמו הספרית קשת-היום. הפאר והעושר שבחלונות הראווה התל-אביביים גורמים לזכריה להיזכר ב"כאב לב" בחנות הדלה והקטנה של הוריו, ו"בהשתוממותו הראשונה על תל אביב" מסופר כי הוא "כמעט ששכח את איש-הקרחת."

זכריה בלב ההמולה התל-אביבית

את הפנינה הספרותית של ברגר ודיקשטיין לא הכרתי בילדותי או בנעוריי. היא ראתה אור בשתי הוצאות אור, לראשונה בהוצאת רודין בתל אביב (1943) ובפעם השנייה והסופית בהוצאת אשכול בחיפה (1948). נתקלתי בספר לאחרונה בזמן שחיפשתי מידע דווקא על אריך קסטנר. עצוב שהספר כבר לא נמצא בחנויות. לא רק בגלל העלילה הלא צפויה והאיורים המקסימים. אחרי-הכול, מדובר בעוד פיסה נשכחת בהיסטוריה של ספרות הילדים העברית שמאז קמה בתחילת המאה העשרים התגוונה והתעשרה במאות יצירות חדשות – רובן מקוריות, חלקן מעובדות ואחרות כמו "זכריה התימני הקטן או כנופייה עורכת ציד על אסף הבולים " – איפשהו באמצע.

כתבות נוספות

שלום חנוך בן ה-16 חוזר לשעות הלילה בבית הילדים

"ספר שרוליק": הפרויקט הסודי של דוש שלא הושלם מעולם

סיפורו של ספר החינוך המיני הראשון (והגנוז) בעברית




"יקירי, אני זוכרת אותך באהבה. לולה, קרקוב 20.8.1943"

גלויה ומכתבים תמימים למראה שנשלחו מתוך מחנות הריכוז ומעיר בפולניה, נכתבו בשתן ובדיו סתרים וחשפו את הסודות שהנאצים אסרו לגלות

גלויתה של לולה ברגמן מקרקוב אל יעקב רוזנבלום בבוקרשט. ארכיון יד ושם

במוזיאון קטן בפולין מוצגים 27 מכתבים עם מידע על ניסויים בבני אדם שנכתבו בשתן במחנה הריכוז רַווֶנְסְבְּרִיק. האוסף מכיל מכתבים בהם מידע על ניסויים רפואיים שנערכו באסירות פוליטיות פולניות. הם נתרמו למוזיאון "הקדושים תחת השעון" בלובלין שבמזרח פולין, על ידי משפחתה של אחת האסירות לשעבר, קְרִיסְטִיָנה צִ'יץ-וִילְגַט.

כידוע, בתקופת השואה גרמניה הנאצית ערכה ניסויים רפואיים בבני אדם לא רק במחנה אושוויץ, אלא גם בזַקְסֶנְהַאוּזֶן, בבּוּכֶנְווַלְד, ברַוונְסְבְּרִיק ועוד. רוונסבריק היה מחנה ריכוז גרמני לנשים בצפון גרמניה. בין השנים 1945-1939 עברו במחנה כ-132,000 אסירים ואסירות, בהם כ-40,000 פולנים ו-26,000 יהודים.

בעוד שבמחנה אושוויץ נערכו ניסויים ברוטליים בעלי ערך שולי, כגון שינוי צבע העין באמצעות הזרקת חומרים כימיים לעיני הילדים וכד', במחנה רוונסבריק הניסויים נועדו לשפר את בריאותם של חיילי צבא גרמניה. הפניצילין המודרני עדיין לא היה זמין, וחיילים גרמנים רבים מתו מנמק שנגרם לרוב מפצעים מזוהמים. בניסיון למצוא תרופות חלופיות שיכולות לרפא זיהומים, הנאצים השתילו חיידקים לתוך עצמות הרגל ושרירי גוף החיילים. הם עשו זאת באמצעות החדרת חתיכות עץ או זכוכית לתוך הפצעים. קורבנות הניסויים במעבדה האנושית נקראו "ארנבים קטנים" רמז ל"שפני ניסיון". כך נעשו ניסויים גם ב-74 נשים פולניות, צעירות ובריאות ששמותיהן מופיעים ב-27 המכתבים שכוללים מסרים כתובים בשתן אודות זוועות הניסויים שעברו במחנה.

במחנות הריכוז חל איסור על החזקת חפצים אישיים. ההתכתבות הייתה מותרת תחת הגבלות ובדיקה קפדנית של הצנזורה. אפשר היה לשלוח מכתבים מהמחנה שהכילו מידע כללי נייטרלי ונבדקו על ידי הצנזורים, אך כמה אסירות הצליחו, בעזרת שימוש בדיו סתרים בצורת שתן אנושי, להודיע למשפחותיהן ולעולם על הניסויים הרפואיים המזעזעים.

הרעיון המבריק לכתוב בשתן היה של יַנִינָה אִיווַנְסְקָה ובוצע על ידי קְרִיסְטִיָנה צִ'יץ, שהיה לה כתב יד ברור ויפהפה. האינטליגנציה יוצאת הדופן ואהבת הספרות עזרו להן. במכתב הראשון לאחיה, הזכירה קריסטינה את התקופה שבה היו שניהם קוראים יחד ספרים. היא ציינה במיוחד את הספר "השד מהשביעית" של סופר הילדים הפולני קוֹרְנֶל מַקוּשִׁינְסְקִי. גיבור הרומן שולח מכתב, שבו כשמצרפים כל אות ראשונה של שורת טקסט, מתקבל המסר הסודי. באופן דומה קריסטינה הצפינה את המילים "מכתב" ו"שתן" בטקסט הגלוי. אחיה של קריסטינה הבין את הכוונות וידע מה צריך לעשות. כך החלה ההתכתבות הסודית.

אחת המעטפות המכילות טקסט כתוב בשתן אנושי שנשלחו ממחנה הנשים רוונסבריק בין השנים 1944-1943

האסירה יַנִינָה אִיווַנְסְקָה תכננה להימלט וכתבה בשתן טקסט סודי על המעטפה שבתוכה היה מכתב אל אביה. המכתב עצמו הכיל כמה רמזים המצביעים על כך שהמעטפה מכילה מידע סודי כתוב בדיו בלתי נראית. מאחר שלמכתב אין חותמת צנזורה, הוא כנראה הוברח על ידי אסירים העובדים במפעלים מחוץ למחנה. לאחר שהמכתב הגיע ליעדו, היה צורך להפוך את הטקסט הבלתי נראה לקריא. השיטה המקובלת היתה לחמם בעזרת מגהץ את חלקי הנייר שהכיל טקסט חבוי. הודות להודעות המוצפנות, רשימת 74 הנשים מלובלין שעברו ניסויים רפואיים על ידי רופאים נאצים ברוונסבריק, הגיעה לידיעת הציבור כבר בשנים הראשונות שלאחר סיום מלחמת העולם השנייה. נוסף על מידע על ניסויים הרפואיים, בהם גרימת נמק על ידי זיהום פצעים לבדיקת תרופות חדשות, הכילו המכתבים מידע על תפקוד המחנה, ענישה והוצאות להורג.

 

מכתבהּ של יַנִינָה אִיווַנְסְקָה ממחנה רַווֶנְסְבְּרִיק אל אביה מ-6.5.1943

ביד ושם שמורה מאז 1995 גלויה המכילה מסר שנכתב בדיו סתרים. גלויה תמימה לכאורה זו נשלחה על ידי אישה מקרקוב שבפולין לבוקרשט בירת רומניה ב-1943. היא מכילה מסר סודי כתוב בדיו בלתי נראית המתאר תנאים נוראיים במחנה ריכוז. הגלויה נמסרה לארכיון יד ושם כחלק מעזבונו של תיאודור פלדמן, ניצול שואה יליד רומניה שנפטר ב-1993. הגלויה היא חלק מאוסף המכיל מכתבים, גלויות, טלאים צהובים וחפצים אחרים. לטענת תורמת האוסף – אלישבע עזרי בתו של פלדמן – אביה רכש את הגלויה בעיירה קטנה שליד בוקרשט. על הגלויה, מלבד המוען והנמען, טקסט קצר פרוש לאורך שתי שורות כתובות גרמנית: "יקירי, אני זוכרת אותך באהבה. לולה, קרקוב 20.8.1943".

גב הגלויה של לולה ברגמן מקרקוב אל יעקב רוזנבלום בבוקרשט. הגלויה שמורה בארכיון יד ושם ומהווה חלק מאוסף מכתבים מתקופת השואה.

שם שולחת הגלויה הוא לוֹלָה בֶּרְגְמָן מהעיר קרקוב. על הגלויה לא מצוין שם רחוב והנמען הוא יעקב רוֹזֶנְבְּלוּם שלפי הכתובת התגורר ב"גטו" היהודי בבוקרשט. את המסר הסודי שלח אדם ששמו או כינויו היה אוטו. הטקסט שנכתב בדיו סתרים הוא בגרמית ומכיל מידע על המתרחש באחד ממחנות הריכוז שבאזור ומידע על פעילות מחתרת מאורגנת. מלבד תיאור תנאי הזוועה שבמחנה, כותב הטקסט הסודי דיווח על פעילותו המחתרתית, הוא ביקש עזרה וציוד מתאים לתנאי לוחמה מחתרתית מתקדמת, דבר המעורר מחשבה כי מדובר היה בפעילות ריגול מטעם בעלות הברית.

פני הגלויה של לולה ברגמן מקרקוב אל יעקב רוזנבלום בבוקרשט. הגלויה שמורה בארכיון יד ושם ומהווה חלק מאוסף מכתבים מתקופת השואה.

על הגלויה הוטבעה חותמת של הצנזורה הרומנית, סימן לכך שהיא הגיעה לרומניה, אך לא ברור אם היא נקראה על ידי הנמען. על פי אלישבע עזרי, פלדמן עצמו הפך את הטקסט הסודי לנראה בכך שהעביר את שני צדי הגלויה תחת חום של מגהץ ביתי. ניתן להסיק מכך שהגלויה לא הגיעה אל היעד או שאם הגיעה, נראה שלא היה ברור לנמען כי היא מכילה גם מסר שנכתב בדיו סתרים. כמו כן, ייתכן כי הדיו שייכת לקבוצת החומרים הכימיים שניתן להעלים ושוב להפוך אותם לנראים במגע עם חומר כימי אחר. ישנם חומרים ומתכונים רבים ליצירת דיו סתרים ובהתאם שיטות רבות להפיכת הטקסט הנסתר לגלוי. השימוש בדיו סתרים להעברת מסרים סודיים היה מוכר היטב כבר בזמן מלחמת העולם הראשונה והצנזורה היתה עירנית לכך גם בזמן מלחמת העולם השנייה. לרוחב הגלויה, קו עבה בצבע חום בהיר. קו זה מעיד על ניסיון לגלות בעזרת חומר כימי את הטקסט המוסווה. האם הטקסט הסמוי של הגלויה הפך לנראה ובשל כך היא נתפסה בידי הצנזורים? או שמא הצליחה לחמוק מהצנזורה כי בדיקות הצנזורה לא ידעו לזהות את דיו הסתרים?

על אודות תוכן הטקסט הסמוי ופרשנותו, כולל הניסיונות לגלות את זהותו של "אוטו" נכתב בהרחבה בעמ' 7-6 בגיליון מס' 7 של כתב העת "יד ושם" ב-1997.

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

כתבות נוספות

האמן היהודי שחזה בציוריו את זוועות הנאצים

"המכתב מוחזר לשולח: מועצת היהודים איננה קיימת עוד"

היומן מגטו לודז' שנכתב בשוליו של סידור

המכתב האחרון של חנה סנש




הפחדנים הנועזים בארון הקומיקס החרדי

רוב ספרי הקומיקס בארץ מיועדים לילדים מהציבור החרדי. הינה הצצה לעולם המופלא של "יסכה והנסיכה" ושל "א אידישע קאפ"

מתוך "א אידישע קאפ 2X2" מאת גדי פולק, 2017

צריך רק להעיף מבט על שלטי החוצות כדי לגלות שהקומיקס וגיבורי העל הם במיינסטרים זה מכבר, ואין זה משנה באיזו מדינה הם נמצאים ואיזו מדיה בוחנים.

אנחנו מצפים שהילדים והנוער יהיו קהל היעד העיקרי של הקומיקס והרומנים הגרפיים, וזה אכן המצב: בשנת 2017 הגיעו לספרייה 1,056 ספרי ילדים ונוער – 88 מהם הם ספרי קומיקס. לא מפתיע שמרבית הספרים בקטגוריה זו פונים לציבור הישראלי הכללי, קרי – היהודי החילוני והמסורתי-לייט. אולם, ההפתעה הגדולה העולה מדו"ח הספרים של הספרייה הלאומית שפורסם לקראת שבוע הספר השנה, היא שיש קהילה מסוימת בתוך הציבור הישראלי ורוב ספרי הקומיקס בארץ נכתבים עבורה: 60 ספרי קומיקס מתוך 88 הספרים שהופקדו בספרייה מיועדים לקוראים חרדים ונכתבו על ידי סופרים מתוך הקהילה, בשביל הקהילה.

נתונים על ספרי ילדים בישראל 2017, על פי דוח הספרים של הספרייה הלאומית

אחד מהספרים האלו הוא הספר "א אידישע קאפ 2X2" מאת האמן החרדי גדי פולק:

 

כריכת הספר "א אידישע קאפ 2X2" מאת גדי פולק, הוצאת תפארת, ירושלים, 2017

 

ספר זה הוא אחד מספרי הקומיקס החרדים שזכו לאישור ולהמלצה מ"הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה בנשיאות הגאון ר' ישראל גנס שליט"א" שנותנת חותמת אישור לספרים ומנמקת את המלצותיה בנוגע לספר, שעל פי התקציר שלו ימצא את עצמו בעיקר על השולחן או על ברכי הילדים. הוא מלא בסיטואציות ובשאילתות שעליהן צריך לענות באמצעות "הראש היהודי".

בתוך הספר ישנה חותמת "כשרות" שבה כתוב: "לאשר שנציג הוועדה עבר על 'א אידישע קאפ 2X2' מאת גדי פולק ומצא אותו ראוי ומומלץ מאוד לילדי ישראל ולכל המשפחה".

הוועדה מוסיפה ומסבירה: "מאז ומעולם נודע הראש היהודי בחריפותו ובדקות המחשבה שבו. בצורה שנונה ומשעשעת מגרה ספר זה את הילד לחשוב, לחקור, ולהתאמץ, להשוות ולהיות ערני לפרטי פרטים במציאות היהודית ובמציאות בכלל. ויהיה ספר זה בבחינה ותן בלבנו בינה להבין להשכיל ועל ידי כן להתעמק ולעסוק בדברי תורה לשמה."

 

אישור הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה עבור "א אידישע קאפ 2X2"

 

ספרות הקומיקס החרדית היא בעיקרה ספרות מוסר. ייעוד הספרים הוא מתן הקשר לילדים באשר לשאלות מוסר שעולות בחיי היום-יום, ותוכנם מנסה לטפח אצלם אתיקה רוחנית ורוחניות באופן כללי, בשפה שנמצאת בגובה עיניהם.

הקומיקס נועד גם כדי להנגיש סיפורי מקרא עבור ילדים ונוער כמו "לכתך אחרי במדבר: יומן מסע אישי", גם כן מאת גדי פולק, שבו מסופר על ילד שנולד וגדל במדבר ונמצא במסע אל ארץ זבת חלב ודבש. הסיפור מתאר את האירועים של ספר "במדבר" בתנ"ך. כפי שכתוב בתקציר הספר:

"חלק מהיומן המצויר יעשיר ויחיה את ה'ויסעו… ויחנו…' את מה שבהם ואת מה שביניהם ויתן לקורא, מנער ועד זקן, מימד מוחשי שאין דומה לו. וכאשר ידפדף, יעלעל, יקרא ויעיין ב'לכתך אחרי במדבר' יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."

הוועדה הרוחנית לביקורת ספרים נתנה את המלצתה גם לספר זה: "הננו לאשר שנציג הוועדה עבר על הספר 'לכתך אחרי במדבר' יומן מסע עד הכניסה לארץ ישראל מאת גדי פולק – בהוצאת הרב ברוך חייט שליט"א ומצא אותו ראוי ומומלץ מאוד, וחובה לכל בית."

כריכת "לכתך אחרי במדבר: יומן מסע אישי" מאת גדי פולק, הוצאת מערבא, ירושלים, 2015

 

בספרי הקומיקס לילדים ולנוער בציבור החרדי ישנם גם ספרי הרפתקאות כמו "הפחדנים הנועזים". בספר זה יהודי לובלין ניצלים ומצילים את עצמם מרדיפת הגרמנים. ייצוג הגויים בספר מורכב ומגוון יותר משהיינו מצפים מספר המגיע מתוך הקהילה החרדית: מופיעים בו גם אינדיאנים, כמרים, וחיילים אמריקאים. הספר כמו מבקש מהקוראים להתגבר על פחדיהם ולהיות אמיצים נוכח הסכנה וההרפתקה. הוא גם מלמד כמובן מוסר ודרך ארץ, לפי דברי הוועדה הרוחנית: "הספר משלב בסיפור מסרים חינוכיים, מידות טובות, אמונה וביטחון, בתקווה שהמסרים הללו יספגו בלב הקוראים."

 

כריכת הספר "הפחדנים הנועזים" מאת נח רובין, מאייר אהרן זאב ברנשטיין, הוצאה לאור נח רובין, ירושלים, 2014

 

ספרי הקומיקס בציבור החרדי מלאי דמיון ומככבים על מדפי ספרי הילדים והנוער ולא בכדי. אומנם הם מלאים בסיפורי מוסר ובסיפורים תורניים, אבל ההנגשה של הסיפורים דרך קומיקסים ברמה אומנתית וסיפורית גבוהה פורצת את גבולות קהל היעד המקורי. היא מאפשרת הצצה לתוך עולם הייצוגים החרדי שעל פי רוב – הציבור החילוני כלל לא מכיר.

גדי פולק, נח רובין ואהרן זאב ברנשטיין הם רק שלושה מיוצרי הקומיקס לציבור החרדי שספריהם מצויים אצלנו בספרייה. ספריהם שמורים לצד אלה של יוצרים כמו שי צ'רקה, ג'קי ירחי, ר' נחמן זעלצער וחיים גאלה, ולצד סופרות ומאיירות כמו א. בת מלך, ר. פליישמן ובתיה כהן – כולן כותבות ומאיירות עבור הילדים והנוער החרדי וגם בשביל הגיל הרך.

 

"יסכה והנסיכה" מאת א. בת מלך, איירה ר. פליישמן, הוצאת תפארת, 2017. הספר בא ללמד בצורה חוויתית את סוד השמחה שבעשייה!

 

אין ספק שזוהי סוגת ספרים פופולרית בקהילה החרדית, ולמה לא? – הרי קומיקס ורומנים גרפיים נמצאים בכל פינה. וחשוב לא פחות מכך הוא ש"הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה מצאה את הספר ראוי לקריאה."

אבל יש גם סכנות מאחורי הקומיקס – הינה כאן למטה מודעה מתוך העיתון החרדי "המודיע" ובה קריאה להיזהר ממיסיונרים שמנצלים את סיפורי הקומיקס המקובלים והאהובים בחברה החרדית כדי להעביר יהודים "על דתם ועל דעת קונם".

מודעה מתוך "המודיע", כ"ב באייר תשע"ח ל"ז לעומר (7 במאי 2018)

כתבות נוספות

קפטן אמריקה – מגן היהודים!

הכירו את ברבי: יהודיה כשרה כדת וכדין

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר