מסעות ותגליות על דרך המשי

חשבתם שמרקו פולו היה הראשון שתיעד את המסחר המשגשג על דרך המשי? אז לא. סוחרים יהודים פעלו ושלטו מאות שנים קודם לכן על דרכי המסחר בין המזרח והמערב. ובאחת מערי המסחר התגלתה אחת העדויות ההיסטוריות החשובות ביותר מאז ומעולם - הגניזה האפגנית. האזינו לסיפורם המרתק של היהודים שעקבותיהם נעלמו בפלישה המונוגלית והתגלו רק לאחרונה

קרוואן על דרך המשי, שנת 1375. ספריית הגאליקה הדיגיטלית


Listen on SpotifyListen on Apple Podcasts

לכל פרקי הסכת הספרנים

ההיסטוריה נכתבת על ידי המנצחים. היא נכתבת על ידי מי ששרדו ובעיקר על ידי מי שהיו להם אמצעי תיעוד שבאמצעותם יכלו לתאר ולפאר את ההישגים שלהם. ההיסטוריה היא לא תמיד באמת מה שקרה, אלא מה שאנשים קראו או למדו שקרה. אחת הדוגמאות לעיוות היסטורי שכזה היא הדעה הרווחת שלפיה מרקו פולו, בן המאה ה-13, אותו צעיר איטלקי בן למשפחת סוחרים שהפך לאגדה עוד בחייו היה הראשון שתיעד את דרך המשי. בספרו 'מסעותיו של מרקו פולו', ספר שנחשב לספר המסעות המפורסם ביותר בעולם והייתה לו השפעה עצומה על בני תקופתו, תיאר פולו את מסעותיו על דרך המשי ואפילו את פגישתו עם קיסר סין. גם בנימין מטודלה שכתב ספר מסעות מעורר השראה כמאה וחמישים שנים לפני מרקו פולו לא היה הראשון שתיעד את הסחר באזור אסיה התיכונה.

כי כמה מאות בודדות של שנים לפני מרקו פולו ובנימין מטודלה העלו על הכתב ותיעדו את חיי היומיום ודרכי המסחר שלהם יהודים חיו, פעלו וסחרו על דרך המשי. לרוע מזלם של אותם סוחרים יהודים שפעלו סביב האלף הראשון לספירה כתבי-היד שלהם, התעודות, הרשמים והמסמכים הושמדו, נבזזו ונשרפו כשהחלה פלישת המונגולים בתחילת המאה השלוש-עשרה. תחת שעטות סוסי הפורעים והצמאים מדם של חיילי האימפריה המונגולית נחרבו תרבויות, מסורות וגם אוצרות וכתבים של קהילות יהודיות על דרך המשי. ליתר דיוק, כמעט נכחדו לחלוטין. כי בשנות התשעים של המאה העשרים, פחות משלושים שנים נמצאו אי שם במערות עמק במיאן, 240 קילומטר צפון לקאבול אפגניסטן כמה מאות כתבי-יד המעידים על חיי המסחר התוססים והמצליחים של היהודים באזור. הנה סיפורה של הגניזה האפגנית וסיפורם של הקהילות היהודיות באסיה התיכונה שהייתה להן תרומה עצומה שהפכה את דרך המשי לעורק הכלכלי הראשי שחיבר בין המערב למזרח במשך מאות רבות של שנים.

מגישה: ורד ליון-ירושלמי

אורח: פרופ' אמריטוס חגי בן-שמאי, המכון ללימודי אסיה ואפריקה באוניברסיטה העברית בירושלים.

מפיק: דניאל גל

עורך: חן מלול

מגילת יהודי סרגוסה

המגילה שמספרת את סיפור נס ההצלה של קהילות יהודיות במאה ה-15

בין אוצרות התרבות השמורים בספרייה הלאומית ישנן מאות מגילות אסתר, כמה מהן עתיקות ונדירות במיוחד. מלבד נוסח המגילה המסורתי, בקהילות רבות בתפוצות ישראל נהגו לחגוג ניסים מקומיים וסיפורים של הצלת יהודים בקריאת "מגילות" המספרות את סיפור הקהילה.

בצל חג פורים, הספרייה חושפת דוגמה לתופעה זו שהתגלתה מספר ימים לפני החג – ״מגילת סרגוסה״, הכתובה בעברית ובסגנון המחקה את נוסח מגילת אסתר. תוכן המגילה שונה ממגילת אסתר, ואינו מספר את קורות חיי היהודים בשושן הבירה, אלא את קורות יהודי סירקוזה (Syracuse) שבסיציליה או בעיר סרגוסה שבספרד לזכר הצלת יהודי העיר והקהילות הסמוכות. המגילה מתוארכת למאה השמונה-עשרה, ונהגו לקוראה בכל שנה לזכר נס ההצלה שהתרחש בשנת 1420.

פתיחת המגילה

״ויהי בימי סראגוסנוס מלך אדיר וחזק״, פותחת המגילה, המספרת על הקהילות היהודיות שנהגו לכבד את המלך בהוצאת שלושים ושישה ספרי תורה בטקס רב רושם. ברבות הימים החלו להוציא את מעילי הספרים ללא הגוויל שבתוכו. אולם בשנת שתים-עשרה למלכותו של סראגוסנוס ״נשתמד איש רב ומדון רשע ובליעל״, אשר רכש לו מעמד בבית המלך. לאחר הטקס הקבוע הוציא המשומד לעז על ההילה באומרו כי ספרי התורה שהיהודים מוציאים לכבודו הם למעשה מעילים ריקים. למשמע הדבר קצף ״המלך מאוד וחמתו בערה בו״ ואיים להשמיד את הקהילות. בלילה ההוא ראו כל שמשי הקהילות חיזיון שעליהם למלא את ספרי התורה הריקים, וכאשר עבר המלך בשוק היהודים למחרת עם פמלייתו וביקש לפתוח את מעילי הספרים – היו כולם מלאים בספרי התורה. המלך בירך את אנשי הקהילות, הקל מעליהם את המס, ואת המלשין ״מרקוש הרשע״ תלו על עץ.

בדומה למגילת אסתר, מגילת סרגוסה מסתיימת בקביעה לדורות: ״על כן קיימו וקיבלו היהודים הנמצאים בעיר שארגושא עליהם ועל זרעם ולא יעבור להיות עשים את יום שבעה עשר לחודש שבט בכל שנה ושנה הם ובניהם ובני בניהם עד עולם ששון ושמחה משתה ויום טוב ומשלוח מנות יש לרעהו ומתנות לאביונים ולאין נכון לו״. ואמנם, קהילות רבות באימפריה העות׳מאנית כגון סלוניקי, יאנינה, איסטנבול ואיזמיר, בקרב יהודי תוניס ואף בירושלים, נהגו עד ראשית המאה העשרים לקיים את המנהג ולקרוא את המגילה ביום ״פורים סראגוסא״ שבי״ז שבט.

מגילת סרגוסה מוכיחה את היכולת המיוחדת של העם היהודי לשמר את ההיסטוריה היהודית, תוך הדגשת הניסים והנפלאות שאירעו לעם היהודי בשרשרת הדורות בארץ-ישראל ובגולה. מגילות אלו הן רק חלק קטן מהאוספים השמורים בספרייה הלאומית כחלק מתפקידה בשימור אוצרות התרבות היהודית.

דם מהזרת, תפוז אדום ושן של כלב: לחשים וקמעות במאגיה היהודית

מה אפשר לעשות עם קרן עז שרופה? איך מתחמקים מהפקקים? פרופ' גידי בוהק הגיע להסכת הספרנים כדי לספר על שדים וקמעות ועל גלגולי המאגיה היהודית. "דווקא בשנתיים האחרונות קל לנו יותר להזדהות עם אנשים שחשים שעולמם מלא ביצורים מפחידים שמסכנים אותם"

1

קמע נגד מגפה, מתוך הספר "שער הייחודים" של רבי חיים ויטאל

Listen on SpotifyListen on Apple Podcasts

לכל הפרקים

הנה כמה לחשים וסגולות שהיו נפוצים ומוכרים במסורת היהודית בימי הביניים. הבעיות והצרות שלהם לא היו שונות משלנו כך שאתם בהחלט מוזמנים ומוזמנות לנסות. ההוראות הן כלשונן וככתבן:

גבר שרוצה לגרום לאשתו לאהוב אותו, עליו לסחוט תפוז אדום, להוסיף ג' טיפות מדם אצבעו הקטן – הזרת – ויתן לאשתו לשתות – ותאהב אותו.

ואם האישה רוצה שבעלה יאהב אותה, תיקח מלוא כף יד מלח, ומעט סיד כתוש לחתיכות קטנות, ותשעה עשר פלפלים שחורים, ומעט כסף חי, ותניח כל זה בתוך חרס. אחר כך תשפוך על הכל מעט יין שרף, ותעמיד בתוך תנור אש ביום חמישי בבוקר, כאשר אנשי הבית עוד ישנים. וכאשר יתחיל להישרף תאמר לחש לאהבת הבעל את האישה: "כשם שזה הכסף מתהפך על גחלים, כך יתהפך לב בעלי באהבה עזה, ולא ינוח ולא ישקוט ולא יישן ולא יאכל ולא ישתה עד שיאהב אותי אהבה עזה, אהבה אמיתית ואהבה תמידית. אמן סלה".

ואחרי שהאהבה כבר שוררת בין בני הזוג, הנה סגולה ליכולתו של הגבר לקיים מצוות פרו ורבו: עליו לטגן ביחד שום, ביצים, בשר, שמן זית ופלפל, ולאכול כארוחה ראשונה במשך שבעה ימים רצופים. ואם זה לא עוזר, על הגבר לקום בימי הקיץ בשעה מוקדמת, ולשבת בגיגית המכילה מי באר קרים, כאשר כל פלג גופו התחתון שרוי במים קרים – עד שלא יוכל לסבול יותר.

1
קמע מתוך קובץ בכישוף מהמאה ה-18 מליוורנו, איטליה, ששמור בספרייה הלאומית

מתקשים להירדם בלילה? צריך לקחת קרן של עז, לשרוף אותה, לשים בתוך בד ולהניח מתחת לכרית. אם אין לכם קרן של עז אפשר לעשות את אותו הדבר גם עם שן של איש מת.

טוב מה עם צרת הפקקים? הנה לחש לקפיצת הדרך: "תקרא בשם המלאכים בהת אביהם תדיר שמלאי קופץ ואומר משביע אני עליכם בשם שנאמר על הים ניקרע ועל תבל ונתקע ועל הצור ונבקע תוליכוני אל מחוז חפצי לשלום ותקפצו לי את הדרך".

ואם זה לא עובד אפשר לנסות גם לכתוב על קלף מעור צבי את שמות המלאכים מייאל מיפאל חסוניאל ולקשור את הכתוב תחת היד הימנית.

והכי חשוב: סגולה לאריכות ימים שבוודאות עובדת. להיזהר מדבר שקר, כי רוב השקרנים מתים בקצרות ימים.

על הדוגמאות האלה ועוד הגיע פרופ' גידי בוהק מהחוג לפילוסופיה יהודית ולתלמוד באוניברסיטת תל אביב, לשוחח בפרק של הסכת (פודקאסט) "הספרנים". שדים, מלאכים ומאגיה מסוגים שונים קיימים במסורת היהודית מקדמת דנא. "השדים הם מין תופעה טבעית בעולם של יהודים, זה משהו שעוזר להסביר הרבה תופעות כמו מחלות כמו סופות כמו בתים שמתמוטטים ודברים מהסוג הזה" מסביר בוהק. "המנוע לצמיחה של כל התופעות התרבותיות האלה, זה הפחד האנושי המוצדק מאירועים טראומתיים מחלה לידה מוות רעידות אדמה מגפות כמו הקורונה שכולנו חווים כרגע, דווקא בשנתיים האחרונות יותר קל לנו להזדהות עם אנשים שחשים שעולמם מלאים ביצורים מפחידים שאין להם הסבר והם רוצים להתמודד איתם בכל דרך אפשרית".

1
קערת השבעה אופיינית עם ציור שד או שדה במרכז. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בפרק סוקר בוהק את השימוש בסוגים שונים של קמעות, ביניהם למשל קערות השבעה שרבות כמוהן שמורות בספרייה הלאומית: "הקערות האלה שימשו בעיקר להרחקת שדים מהבית. זה לא קמע שאתה נושא על גופך, כי הן שבירות. הפרקטיקה הייתה כנראה לקבור אותן הפוכות בפינות של חדרים או מתחת לרצפה והן שימשו כמלכודות שדים".

באילו עוד קמעות השתמשו יהודים לאורך השנים? באיזה שדים האמינו ובאיזה תופעות על טבעיות? תוכלו לשמוע עוד בפרק המלא של הסכת "הספרנים", פודקאסט הספרייה הלאומית. תוכלו להירשם לעדכונים שוטפים על פרקים חדשים ביישומוני ההסכתים של אפל, גוגל, וספוטיפיי. ואם אהבתם את הפרק, אל תשכחו לדרג בחמישה כוכבים!

האזנה נעימה!

מגישה: ורד ליון-ירושלמי

אורח: פרופ' גידי בוהק, החוג לפילוסופיה יהודית ולתלמוד באוניברסיטת תל אביב

מפיק: דניאל גל

עורך: עמית נאור

חשיפה: דפוס מוקדם של "ארבעה טורים" – מהנדירים בעולם

הספרייה רכשה 90 דפי אינקונבולה (ספרי הדפוס הראשונים בעולם) לא מוכרים של "ארבעה טורים" שחיבר יעקב בן אשר

הספרייה הלאומית חושפת אינקונבולה (דפוס ערש) מהנדירים ביותר בעולם. ״אינקונבולה״ הוא כינוי כללי לספרי הדפוס הראשונים באירופה שיצאו לאור בין המצאת הדפוס, באמצע המאה החמש-עשרה, ועד לשנת 1500. בתקופה זו הודפסו פחות מ-200 ספרים עבריים, שחלקם לא שרדו.

בשנת רנ"ב לערך (1492) הוציא יהושע שונצינו, ממובילי הדפוס העברי באיטליה במאה החמש-עשרה, מהדורת דפוס של ספר ההלכה החשוב והמשפיע ביותר בתקופה – "ארבעה טורים" של רבי יעקב בן אשר, שנולד ככל הנראה בשנת 1269 ונפטר בשנת 1343. בן אשר היה פוסק הלכה חשוב ומשפיע שכונה "בעל הטורים" על שם ספרו. אף עותק שלם של החיבור במהדורה זו לא שרד בשלמותו, אלא דפים בודדים בלבד. לאחרונה רכשה הספרייה הלאומית תשעים דפים מן החלקים ״יורה דעה״ ו״אורח חיים״ ממהדורה נדירה זו. דפים אלו אינם קיימים בשום ספרייה בעולם או באוסף פרטי כלשהו.

לדברי אוצר אוסף היהדות בספרייה הלאומית, ד"ר יואל פינקלמן, מדובר בדפים מן הקובץ ״ארבעה טורים״ (מכונה גם ״הטור״), שכתב רבי יעקב בן אשר, בנו של הרא״ש, המסכם את ההלכה שהייתה נהוגה לאחר החורבן. ״הטור״ מחולק לארבעה שערים: ״אורח חיים״, ״יורה דעה״, ״אבן העזר״ ו״חושן משפט״, ומקיף את כל תחומי ההלכה.

נוסף על הדפים שנרכשו לאחרונה, הספרייה הלאומית מחזיקה גם בחמישים ותשעה דפים נוספים מן החלק ״יורה דעה״, ובהם דינים הנוגעים להלכות איסור והיתר.

יצוין כי פריטי אינקונבולה הן מקור עשיר וייחודי לחקר תרבות הטקסט העברי, ויש להם גם ערך מוזיאלי וביבליוגרפי. "זהו מקרה נדיר של אינקונבולה של אחד מראשוני ספרי הקודש המודפסים הראשונים בעולם, שאומנם לא שרד במלואו, אך כמה דפים ממנו בכל זאת נשתמרו וכעת מגיעם למקום מבטחים – לספרייה הלאומית. דפים אלו יהוו עבור חוקרים ומלומדים כר פורה ומרתק להיכרות עם אחד מספרי הקודש החשובים ביותר", אומר ד"ר פינקלמן.