כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

כשאשת הנשיא קציר רצתה לשלוח גליונות פלייבוי לחיילים התשושים

רגע אחרי מלחמת יום הכיפורים, הגברת נינה קציר רצתה להקל על החיילים. אך היוזמה הפכה לשערוריה.

נתי גבאי | 28.09.17 | 10 דק' |
Share
מילואיניקים מביטים בתמונת האמצע של פלייבוי באוהל בתעלת סואץ, 20.2.1974. צילום: משה מילנר, לע"מ.

"לא ידענו במה מדובר, נאמר לנו לאסוף 3,000 גיליונות של פלייבוי ולהכינם למשלוח"

(אחד ממנהלי פלייבוי בשיחה עם "מעריב". 9.1.1974)

 

נינה קציר ז"ל, הייתה אישה יקרה. במרץ רב ביקרה חיילים, חולים ופצועים כפי שמצופה ממנה מתוקף מעמדה כאשת נשיא המדינה קציר. היא בטח לא חשבה שהיוזמה הקטנה שלה לטובת חיילי צה"ל תהפוך לשערורייה לא קטנה.

 

"האגודה למען החייל" מעניקה לנינה קציר תעודת הוקרה על פועלה למען החיילים. 7.9.1977. צילום: רבקה פריוולד, אוסף דן הדני

 

אך למה להקדים את המאוחר.

הכל התחיל בשלהי חודש דצמבר 1973. מדינת ישראל עדיין מנסה ללקק את פצעי מלחמת יום הכיפורים שהסתיימה רק חודשיים קודם לכן. החיילים תשושים; לא רק שהם עברו את המלחמה הכל כך קשה, היה עליהם לבצע פעילות מבצעית הרחק מהבית בשטחים העצומים של מדינת ישראל דאז (שכללה כזכור את סיני, הגולן והגדה המערבית). באותה תקופה נעשה ניסיון להקל כמה שיותר על החיילים: חבילות נשלחו, תרומות נאספו, הכל כדי לסייע כמה שיותר ללובשי המדים.

והנה באותם ימים מתגלה יוזמה חדשה של אשת הנשיא. נינה קציר רצתה להכין הפתעה קטנה לחיילים לכבוד חג החנוכה הממשמש ובא. הגברת קציר פנתה לשגריר ארצות הברית בישראל, קנת קיטינג, והוא הצליח להשיג תרומה של 3,000 גיליונות. "כתב העת הזה יהיה חומר בידורי טוב לחיילים", נימקה קציר את החלטתה לספק את הגליונות כמתנה לחג לחיילים בחזית.

 

הדיווח בעמודו האחורי ב"מעריב", 19.12.1973, שהחל את הסערה

 

מיד לאחר פרסום הידיעה בעיתונות, אשת הנשיא גילתה כי לא כולם שמחים על היוזמה המקורית-משהו שלה. הנושא פתח שיח ציבורי גדול, ומבול של מכתבי קוראים החל לשטוף את העיתונים.

 

מדור "קוראים כותבים". "מעריב",  26.12.1973

 

"חיילי צה"ל הצטיינו תמיד במוסריותם והיא שהבדילה בין חייל צבא הגנה לישראל לבין חייל מצרי או סורי", כתבה הגברת נעמי אריאל. "אסור לגרום להרס הדבר החשוב לנו ביותר בימים אלה – רוח המוסר של צה"ל". ואילו הגברת יהודית רחמני נזפה ממש באשת הנשיא: "אין זאת אלא הוכחה נוספת לטענה, שאם הייתה ירידה מוסרית בעם – חפשו את האשמים במנהיגים. בנטייה להיות ככל הגויים".

הסופר, הפובליציסט ולימים גם חבר הכנסת, משה שמיר, הקדיש גם הוא את טורו ב"מעריב" לפרשה. "אני משער כי הבשורה עברה כאש בין הבחורים: 3,000 בחורות-פגז עם דדים סילוניים, בעירום מלא ללא רשתות הסוואה, מה דרוש יותר לחייל יהודי במלחמה הארוכה הקשה ביותר שניהלו הוא ועמו מעולם?", כתב שמיר והוסיף בתקיפות: "מה שמותר לעשות לבחור מהשק"ם, המחלק צילומי עירום יחד עם הוואפלים – אסור לאשת הנשיא. פשוט מאוד וחד וחלק".

 

משה שמיר נוזף באשת הנשיא

 

בצד המסנגר על אשת הנשיא, התייצבו כמובן החיילים עצמם.

"איננו יודעים מדוע אנשים ונשים בעורף טרחו ודנו על עתונים אלו במקומנו", שלח החייל יצחק שדה בדואר צבאי, את עמדתו ואת עמדת חבריו. "הם ויתרו על המשלוח, אבל אנו איננו רוצים לוותר. אנו רוצים להודות לגב' קציר על יוזמתה ולחזק ידיה… אנו מבקשים: שלחו לנו גיליונות פלייבוי! אנחנו כבר ילדים גדולים!".

 

חיילי צה"ל מחזקים את ידיה של אשת הנשיא. "מעריב",13.1.1974

 

אך הלחץ עשה את שלו. המשלוח אפילו לא זכה להגיע לישראל ונשאר בלונדון כאבן שאין לה הופכין. החיילים המותשים נאלצו למצוא דרכים אחרות להעביר את זמנם בחג החנוכה.

 

לקריאה נוספת בנושא: "פלייבוי, אשת הנשיא וחיילי צה"ל" בבלוג של רפי מן

***

כתבות נוספות:

תיקון היסטורי: גיבורי השקם נחשפים

קפטן אמריקה – מגן היהודים!

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

צבא ההגנה של ישראל גאה להציג: אלבום הניצחון

למבוגרים בלבד: סיפורו של שיר הסקס מהמאה ה-18

***

 

נתי גבאי , מנהל תחום תוכן דיגיטלי

נתי גבאי, יליד 1981, נשוי ואב לליה המתוקה ולסנסה ונלה החתולות.
לכתבות נוספות של נתי גבאי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו