איך הופך פיוט בן 1500 שנה ללהיט ביוטיוב?

יש משהו כובש בהושענות: הקריאה מדם הלב. מעומק הנפש. מגובה הנשמה: הושע נא! עזור. עזור!

מתוך סידור מנהג אשכנז, גרמניה, 1300, באדיבות אוסף משפחת גרוס, תל-אביב

מאת: טליה בר, אוצרת אתר הפיוט והתפילה

– "אפשר לבוא אליך לשבת?"

-"כן. בטח".

בניה, בת של חברה טובה באה לשבת. בסיום ההכנות ישבנו לאכול עוגה. ו-כן. אפשר לראות משהו במחשב.

התגלגלנו ביוטיוב והגענו (איך?) לביצוע של ויקטוריה חנה לפיוט ההושענות "אדם ואדמה".

סיימנו לראות. עקבתי בזווית העין אחרי בניה – איך תגיב. אני מכירה טוב את הקליפ. וראיתי אותו שוב ושוב. הקליפ נגמר.

"אפשר עוד פעם?" היא שואלת.

ואני מופתעת – "בטח!" מרעננת את הדף. ושוב, ושוב. וכבר שבת נכנסת וצריך להפסיק. ו"רק עוד פעם".

סיפרתי את זה לרות (אמא שלה). והיא אמרה: "כן. היא ממשיכה לראות את זה ולהראות את זה לכולם".

אז שאלתי את עצמי למה? הקליפ המוצלח? הבנות המופיעות בו, שהן בנות גילה? אבל מדובר בהרד קור. מוסיקה שלא תעבור  הרבה אוזניים. וטקסט, עתיק. מן המאה הששית, שנכתב בארץ ישראל על ידי הפייטן ר' אלעזר ב"ר קליר.

מדובר בפיוט הושענא, שהוא אחד מתוך סדרת פיוטים הנאמרים בסוכות, שכל מהותם בקשה על מה שהאדם, העם, העולם, צריך בו עזרה לשנה העומדת בפתח. בקשות נמרצות של הרגע האחרון.
פיוט בן אלף חמש מאות שנה שנצפה בישראל של המאה העשרים ואחת (או שלהי האלף הששי אם תרצו) בקרוב למליון צפיות. (אני ובניה בטח מכסות מאה מתוכן). "בימים ההם, בזמן הזה".

אז כאן הזמן להגיד, שהחלק הכי אהוב עלי בתפילות השנה הוא הושענות. ואני יודעת, שזה החלק שנחשב האיזוטרי ביותר בתפילות השנה. לא מוכר. לא מובן.

ואנסה להסביר לי ולכם למה.

קריאה מדם הלב. מעומק הנפש. מגובה הנשמה: הושע נא! עזור. עזור!

יש שם בקשות לקראת השנה החדשה על הדברים החשובים ביותר. והמדוייקים ביותר. אומנם בשפה גבוהה. אבל בדיוק ובנקיון שכולו ארץ ישראל קדמונית. בקשות שבאות מהזדקקות אמיתית. של החיים את החיים ומאורעותיהם וסכנותיהם ושמחתם במלוא העוצמה.

ועוד דבר שהקסים אותי: סוכות הוא חג שמתפללים בו גם על עם ישראל. אבל גם על העולם כולו. על הטבע. האנושות. את החיבור לאקולוגיה הבינו היטב בימים ההם:

אָדָם וּבְהֵמָה. בָּשָׂר וְרוּחַ וּנְשָׁמָה. גִּיד וְעֶצֶם וְקָרְמָה. דְּמוּת וְצֶלֶם וְרִקְמָה. הוֹד לַהֶבֶל דָּמָה. וְנִמְשַׁל כַּבְּהֵמוֹת נִדְמָה. זִיו וְתוֹאַר וְקוֹמָה. חִדּוּשׁ פְּנֵי אֲדָמָה. טִיעַת עֲצֵי נְשַׁמָּה. יְקָבִים וְקָמָה. כְּרָמִים וְשִׁקְמָה. לְתֵבֵל הַמְּסֻיָּמָה. מִטְרוֹת עֹז לְסַמְּמָה. נְשִׁיָּה לְקַיְּמָה. שִׂיחִים לְקוֹמְמָה. עֲדָנִים לְעָצְמָה. פְּרָחִים לְהַעֲצִימָה. צְמָחִים לְגָשְׁמָה. קָרִים לְזָרְמָה. רְבִיבִים לְשַׁלְּמָה. שְׁתִיָּה לְרוֹמֵמָה. תְּלוּיָה עַל בְּלִימָה.

מלוא העולם פה. על פרטיו הקטנים, על היקפו האינסופי, ועל מהותו הפנימית. במשקל עז. נוקש, מבקש על דלתות שמים.

וגם המילה – הושענות. היא כמו סלנג של המאה השישית. כי מה הוא אומר: הושע נא. עזור בבקשה.

מעין "עזורים". קיט מוכן לבקשת עזרה. מדויק, מסוגנן להפליא, ומכסה את כל שטחי החיים, לפרטיהם, בבקיאות מלאה, בהכרות קרובה.

מצאתי את עצמי נזכרת שיש עוד קליפ שראיתי עשרות (ושמעתי מאות) פעמים. וגם הוא הושענא: אום אני חומה, המתאר את תלאות העם, יופיו, ובקשתו – שאגתו – לעזרה.

ושמעתי אותו עשרות פעמים לפני שהבנתי ממש מה משמעות המילים.

אז שני יוצרים צעירים לוקחים את הטקסטים הקדומים האלה, ושרים אותם. ויש (ויש) מי שיאזין. יצפה. יחוש את מה שמוצפן שם.

יש ילדה בת תשע ששומעת אותו שוב ושוב ומשמיעה אותו לחברים שלה.

אני מאמינה שהמילים הקדומות האלה, מקפלות בתוכן – כמו בקוד גנטי – את צרכי האדם, העם, והעולם, גם אם מתוך מציאות שמלבושה שונה. ואנחנו, המאזינים ברשת האינטרנט, קוראים את הקוד הזה, גם אם לא מבינים אותו במודע. וזקוקים לאותם דברים, וחשים את אותו חוסר ישע, ופחד מול העולם ומוראותיו, לקראת השנה החדשה והתקווה שבה, מקשיבים ומהדהדים בתוכנו:

הושע נא!

***

בואו לבקר באתר הפיוט והתפילה

פיוטים, מאמרים וסרטונים לכבוד חג הסוכות

השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" – וצונזר!

מי לא אהב את הביקורת של רבי יוסף קארו על מנהג הכפרות ודאג להעלים אותה?

כותרת של סימן תר"ה בשולחן ערוך ליוסף קארו: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא".

מנהג הכפרות הוא אחד ממנהגי יום הכפורים הידועים ביותר וגם השנויים ביותר במחלוקת. על פי המסורת, נהוג בערב יום הכפורים לסובב תרנגול חי מעל ראשו של כל יהודי ולבקש שהתרנגול ילך למיתה, ושבמקומו יזכה האדם בחיים ובשלום.

האִזכור הקדום ביותר למנהג הכפרות נמצא בתשובות של רב ששנא בר תחליפא שחי בעיר סורא שבבל במאה ה-7 לספירה. הסברים שונים ניתנו במהלך הדורות לשאלת מקורו של מנהג הכפרות, אך כבר במקור הראשון המאזכר אותו נכתב "ואין אנו יודעים מנהג זה למה".

עובדה זו, בשילוב עם ההשערה שמקורו של המנהג בטקסים לא יהודיים והרגישות ההלכתית לזכויות בעלי חיים, הקימו לו מתנגדים רבים: מהרמב"ן והרשב"א ועד רבנים החיים בימינו אנו. אפשר שמכל המתנגדים האלה הייתה התנגדותו של הרב יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", המשמעותית ביותר: זאת אנו למדים מהגורל שיועד לה.

 

דיוקן רבי יוסף קארו

 

סיפורה של השמטה

הספר שולחן ערוך מייצג (לפחות) שתי מהפכות אדירות בהלכה היהודית: ראשית, מדובר באחד הניסיונות המעמיקים והמקיפים ביותר של הוגה יחיד לסכם ולמצות את ההלכה היהודית לפסיקות ברורות וסופיות. שנית, ולא פחות חשוב מכך – מדובר בספר ההלכה הראשון שנכתב מתוך כוונה ברורה שייראה אור בתור ספר מודפס.

את הספר בעל ארבעת החלקים סיים הרב יוסף קארו בשנת 1563 במקום מושבו שבצפת. שנתיים לאחר מכן, נדפסה המהדורה הראשונה של הספר בוונציה. וכך מתייחס קארו אל מנהג הכפרות בכותרת לסימן תר"ה בהלכות יום הכפורים: "מנהג כפרות מנהג של שטות הוא", נכתב בכותר הסימן.

 

תמונה מתוך ההדפסה של שנת ה'של"ח (1577) של שלחן ערוך, אורח חיים, עם הגהות הרמ"א. כפי שתוכלו להיווכח, נכתב בכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא".

 

אפשר שהיו אלו מילים נוקבות מדי לגבי מנהג כה רווח בקהילות ישראל, אך במשך 18 מהדורות שונות של השולחן ערוך שרדה הכותרת שהעניק קארו. הפעם הראשונה שבה הושמטו המילים "מנהג של שטות" מהכותרת הייתה במהדורה שיצאה לאור בשנת 1708 באמסטרדם. הנסיבות המדויקות להשמטת הכותרת אינן ברורות, אך ייתכן שהן היו קשורות לטענה שהשמיע הרב שמואל אבואב (1694-1610). הרב אבואב סירב להאמין שרב ופוסק בעל שיעור קומה כיוסף קארו התייחס באופן כה מזלזל למנהג הכפרות וטען שהמילים "מנהג של שטות" הן למעשה תוספת מאוחרת, מעשה ידיו של המדפיס המקורי של הספר בוונציה.

 

ההשמטה כפי שהיא מופיעה בהדפסה משנת תרפ"ח (1928) בווילנה. לחצו לצפייה בפריט באתר Hebrew Books 
ההשמטה כפי שהיא מופיעה בהדפסה משנת תרפ"ח (1928) בווילנה.

 

מעניין לגלות שההשמטה לא התקבעה מיד ובמהדורה משנת 1722 שהופיעה במנטובה שבאיטליה אפשר למצוא את המילים הנוקבות שהופיעו במהדורה הראשונה.לצפייה בפריט באתר Hebrew Books 

 

טענה זו מעוררת תמיהה מאחר שארבע הדפסות שונות של שולחן ערוך הופיעו בימי חייו של קארו, ואין כל עדות לכך שביקש שהמילים הקשות שבהן התייחס למנהג הכפרות יוסרו מהטקסט.

אנחנו לא יודעים את הסיבה המדויקת שבגינה התנגד מחבר שולחן ערוך למנהג הכפרות, אך ברור שגם בלי להישען על סמכותו ההלכתית של הרב יוסף קארו, נחשב מנהג הכפרות למנהג שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה. כיום ניתן למצוא בין מתנגדיו פעילי זכויות בעלי חיים, רבנים ושאר בני תמותה שסולדים מהמנהג עתיק היומין.

 

לקריאה נוספת ראו את ספרו של מארק שפירו, Changing The Immutable.

***

 

רוצים לחשוף את סודות כתבי היד העבריים? הצטרפו לקבוצה שלנו:

כתבות נוספות:

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

***

המפגש המפתיע בין הקרמיקאית לפיוט "הנה כחומר כחומר ביד היוצר"

קרמיקאית חילונית נכנסת לבית כנסת בערב יום כיפור ומגלה כיצד אדם ואלוהות, מהות וחיים, מילים ולחן, נמסכים לאחדות אחת נפלאה

מאת: טליה בר

 

קרמיקאית חילונית, בוגרת בצלאל, נכנסת לבית כנסת בערב יום כיפור.

תפילה. הכל חדש. להתמצא במחזור- האתגר הגדול. (חברה עוזרת לי).

נאחזת במילים כמו חתול שמטפס על עץ ומשתדל שלא ליפול. עיני נעוצות בטקסט.

ופתאום, מנגינה מוכרת…שן ילדי, שן… שיר ערש מילדותי.

 

 

אבל המילים אחרות:

"כי הנה כחומר ביד היוצר"

הילדות נסוגה אחורה והקרמיקאית מתעוררת.

"ברצותו מאריך וברצותו מקצר" – תאור מקצועי של תהליך העבודה על האובניים.

 

 

אני משתאה אל מול הידע בתחום…והנה זה נמשך גם לבית השני:

כִּי הִנֵּה כָּאֶבֶן בְּיַד הַמְסַתֵּת
בִּרְצוֹתוֹ אוֹחֵז וּבִרְצוֹתוֹ מְכַתֵּת

הפסל בתאור מדוייק של מהות העבודה שלו.

וזה ממשיך: נפח הברזל, ומנפח הזכוכית, והחייט, והצורף. כולם בתאור של שתי שורות שנוגע בלב המלאכה שלהם.

אני משתאה. מה לתפילה היהודית ולבעלי המקצוע? ומי הוא הפייטן שיודע להגדיר את מהות המלאכה בצורה כל כך מדוייקת?

התפילה הסתיימה. ואני יוצאת עם השאלה…והנה המקור לפיוט, מפתיע אותי שבעתיים:

נבואת ירמיה, פרק י"ח:

א "הַדָּבָר אֲשֶׁר הָיָה אֶל-יִרְמְיָהוּ, מֵאֵת ה' לֵאמֹר.
ב קוּם וְיָרַדְתָּ, בֵּית הַיּוֹצֵר; וְשָׁמָּה, אַשְׁמִיעֲךָ אֶת-דְּבָרָי.
ג וָאֵרֵד, בֵּית הַיּוֹצֵר; והנהו (וְהִנֵּה-הוּא) עֹשֶׂה מְלָאכָה, עַל-הָאָבְנָיִם.
ד וְנִשְׁחַת הַכְּלִי, אֲשֶׁר הוּא עֹשֶׂה בַּחֹמֶר–בְּיַד הַיּוֹצֵר; וְשָׁב, וַיַּעֲשֵׂהוּ כְּלִי אַחֵר, כַּאֲשֶׁר יָשַׁר בְּעֵינֵי הַיּוֹצֵר, לַעֲשׂוֹת.
ה וַיְהִי דְבַר-יְהוָה, אֵלַי לֵאמוֹר.
ו הֲכַיּוֹצֵר הַזֶּה לֹא-אוּכַל לַעֲשׂוֹת לָכֶם, בֵּית יִשְׂרָאֵל–נְאֻם-יְהוָה; הִנֵּה כַחֹמֶר בְּיַד הַיּוֹצֵר, כֵּן-אַתֶּם בְּיָדִי בֵּית יִשְׂרָאֵל"…

 

הקב"ה שולח את ירמיה לסטודיו. להסתכל על הקדר בפעולתו. ירמיה יבין את הדברים לעומקם, רק כשיראה את פעולת בעל המלאכה. הממשית. הארצית. רק אז יוכל לקבל את הנבואה השמיימית ולהבין אותה לעומקה. בגוף ורוח.

ואז הבנתי, ובמהלך השנים עוד ועוד: היהדות מחוברת לחיים היטב. שמים וארץ עובדים ביחד.

מאירים אחד את השני ומעמיקים את ההבנה והפעולה אחד של השני.

משניות לא רק עוסקות בעניינים ברומו של עולם אלא בקדר שנשבר לו הכד כי מישהו עבר לידו עם קרש.

הפוסקים וההוגים העמוקים ביותר, הכירו את החיים מקרוב. והיו בתוך תוכם. דרשו וחקרו בהם.

השתתפו בהם. ראו אותם, דרכם, ומעליהם.

יום כיפור. אני בבית הכנסת. מחכה בקוצר רוח לפיוט "שלי" (הפיוט של בעלי המלאכה אני קוראת לו בלב).

שמים וארץ, אדם ואלוהות, מהות וחיים, מילים ולחן, נמסכים לאחדות אחת. מעשה מופלא.

הכנסו והווכחו במו אזניכם.

אלפי פיוטים מחכים לכם באתר הפיוט והתפילה

 

הימים הנוראים של חיילי מלחמת העולם הראשונה

הצצה לסידורים והיומנים השמורים בספרייה, המלמדים על הקשיים איתם התמודדו החיילים היהודיים בצבאות הלוחמים של מלחמת העולם הראשונה.

יום כיפור בבריסל, שנת 1915

בימים הקרובים  בבתים רבים יכינו תפוחים, דבש ויתר סימני החג ויורידו את האבק ממחזורי התפילה לימים הנוראים, שהצטבר מאז שנה שעברה.

לפני מאה שנה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התכוננו יהודים רבים, חיילים בצבאות שונים לראש השנה ויום כיפור. חלק מהרבנים הצבאיים ארגנו מקומות תפילה ושלחו הודעות על כך ליחידות השונות בתקווה שבני דתם יקבלו אישור ממפקדיהם להגיע. ככל שהיה ניתן, נאסף אוכל לסעודות החג ונמצאו חדרי אוכל שיכלו להכיל את החיילים הרבים.

הרבנים דאגו גם לצרכיהם הרוחניים של החיילים. שופרות, טליתות ומחזורי תפילה ודרשות המתאימות לאווירה ולזמן. בין אוספי הספרייה הלאומית יש מספר פריטים מתקופה זו.

הרבנות הצבאית לא הדפיסה מחזורים באופן מסודר אך מחזורים אלו כללו את תמצית תפילות החגים והימים הנוראים, בתוך סידורי התפילה. בבריטניה הייתה רבנות צבאית מרוכזת ומאורגנת שנהנתה משירותי בתי הדפוס הרשמיים. בגרמניה, לעומת זאת, הרבנים נאלצו בדרך כלל לפעול בכוחות עצמם ומתוך תקציב (או תרומות) שקיבלו. כך אנו רואים מהדורות שונות של סידורים גרמניים ורק מהדורה סטנדרטית אחת בבריטניה.

הסידורים שהודפסו בכל הצבאות קצרים מאד בהשוואה לסידורים שאנו מכירים כיום והם כוללים רק את עיקרי התפילות של כל השנה. לימים הנוראים הם מקדישים מספר עמודים בודדים.

 

סדר תקיעת שופר מתוך סידור : Prayer book for Jewish sailors and soldiers, London 1914-1918

 

תפילת ונתנה תוקף מתוך סידור    Gebetbuch für israelitische Soldaten im Kriege, Vienna 1914

 

סידור קצר נוסף שהודפס לקראת ראש השנה תרע"ו, יצא לאור על ידי הקהילה היהודית בהמבורג "עבור חיילינו היהודים". הסידור פותח בתפילה מיוחדת שכתב רב הקהילה להצלחה בקרב ומברך את הלוחמים ש"מכל צרות שנה העברה תנצלו בבאה… ננצח אויבינו לתפארת מלכנו". בסידור זה אין תפילות לימים הנוראים, אך מכיוון שיצא עם פתיחת השנה החדשה – צורף לו לוח שנה לשנת תרע"ו.

 

 

Gebete während der Kriegszeit : für unsere jüdischen Soldaten, Hamburg 1915

 

היו יהודים שנאלצו לעבור את החגים במחנות שבויים. עדות מוזרה על כך מופיעה דווקא בתוך מחזור תפילה בכתב יד שתצלומים ממנו נמצאים בספרייה.

בשלושה מחזורי מנהג אפ"ם (אסטי, פוסאנו, מונקאלוו – במחוז פיימונטה שבצפון איטליה) לימים נוראים משנת 1673, 1704 ו-1729, נמצאו טקסטים שאותם כתבו שבויים יהודיים בשנת 1916. הכותבים מספרים כי הם שבויי מלחמה מגליציה ובוקובינה שנשלחו למחנה בפאסנו שבאיטליה. בתוך הטקסטים, מציינים השבויים רשימה ארוכה של בעלי התפילה בימים הנוראים ומקום מוצאם.

 

 

שאלות רבות עולות מפריטים אלו, שאלות עליהן אין לנו תשובה: מי היו אותם שבויי מלחמה יהודים? חיילים בצבא האוסטרו-הונגרי או אזרחים פשוטים? מאיפה קיבלו מחזורים יקרים בכתב יד? האם לא הצליחו למצוא ספרים מודפסים? כיצד עלה בדעתם לכתוב (ולהזיק) בתוך אותם כתבי יד שלא היו שייכים להם? מה פשר הזכרת האירוע ורשימת המתפללים? מדוע חשוב כל כך לציין אירוע חד פעמי בתוך מחזור התפילה? הסיפור הזה בהחלט דורש מחקר מעמיק יותר.

שנה לאחר המלחמה, אנו מוצאים שבויים יהודים נוספים שהעבירו את הימים הנוראים – הפעם בכלא אנגלי במצרים. היו אלה שמואל גולדשטיין מירושלים וחברו אהרון היבלר מצפת. מחזור תפילה הנמצא באוסף הספרים הנדירים שלנו, נשלח לגולדשטיין מרבו הרב ברוך ראובן שלמה יונגרייז מייסד העדה החרדית בירושלים. בדומה לשבויים בפאסנו, השתמשו שני החברים בעמוד השער ובעמודו הפנימי של המחזור כדי לתעד את שהותם במקום. שניהם כתבו בנפרד מספר מילים ואיחלו לעצמם שחרור מהיר מהכלא. וכך כתבו:

"המחזור שנשלח מאת מורי ורבי הרה"ג ר' ברוך ראובן שלמה יונגרייז הגיע הנה בשבי ביום שלשי כח אלול תרע"ט ולמזכרת נצח אשים את שמי ושם חברי עליו ויה"ר שנכתב ונחתם בספר חיים של צדיקים ונזכה לחוג את שמחת בית השואבה בארץ-ישראל. שמואל זיינוויל בר אלכסנדר גולדשטיין מעיר ירושלים וחברי אהרן בר' צבי היבלר.

למען תזכרו את יום צאתכם מארץ-מצרים, לא רק אבותינו בלבד, אך גם אנחנו, "למזכרת נצח" מהשבי במצרים, מקום שעבוד אבותינו בחומר ובלבנים בשנת תרע"ט בשבי.

חנוכה, פורים, פסח, שבועות וגם ימים נוראים. יה"ר שנכתב ונחתם לשנה טובה ומאושרה, שנת חרותינו ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים. ערב ראש השנה, מאהרן ב"ר צבי היבלר מעיה"ק צפת לחברי שמואל ב"ר אלכסנדר גא"שט."

 

מחזור לראש השנה ויום הכפורים, ווילנא 1906

הרבנים הצבאיים התאימו כמובן את דרשותיהם לנושאים אקטואליים. מספר דרשות ליום כיפור וסוכות פורסמו ב-1916 בחוברת בשם "ברכת הרב הצבאי לחברים היהודים בצבא הגרמני" שחולק לחיילים. בחוברת זו משתתפים מספר רבנים צבאיים גרמנים ששירתו בחזיתות השונות.

 

Ein Gruss der Feldrabbiner an die jüdischen Kameraden im Deutschen Heere, Berlin 1916

הרב הצבאי של הארמיה החמישית הגרמנית היה הרב גאורג זלצברגר. הוא כותב ביומנו שביום השני של ראש השנה היו כל החיילים בלחימה והוא נאלץ להתפלל לבדו. הוא מתאר ביומן את אברהם אבינו בדברי קריאת התורה של ראש השנה, המוכן להקריב את בנו יצחק והוא ראה בדמיונו את כל אבותיהם של החיילים היהודים הולכים בעקבותיו ושולחים את בניהם לחזית למען גרמניה. אבל האימהות בוכות. בדומה לרחל אימנו עליה קוראים בהפטרת יום שני של ראש השנה.

"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו".

 

שער יומן המלחמה של הרב זלצברגר

 

הרב זלצברגר מנחם את עצמו ואת המתפללים הרבים שהוא הרגיש שותפים לתפילתו. הבנים אמנם במלחמה אך כברכת האלוקים לרחל הם ישובו בקרוב: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"

שנה טובה.

 

***

כתבות נוספות:

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

'מפי עוללים': קורותיו של מחזור תפילה ארץ ישראלי, "נאה, מהודר ומדויק"

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

המחיצה שפתחה מלחמת דת בכותל המערבי

***