כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

תוכי מהודו קורא 'שמע ישראל' בקהיר

כזה תוכי מאמין וגדול בתורה לא פגשתם מעולם

התוכי שבתמונה הוא Rose-ringed Parakeet, ובשמו המדעי Psittacula Krameri, אבל אנחנו מכירים אותו בארץ פשוט כ'דררה'. מסתבר שתוכי זה, הנפוץ בכל תת-היבשת ההודית, הוא כשרוני במיוחד בחיקוי בני-אדם, ומשמש כחיית מחמד מתקופות עתיקות. הצילום מויקיפדיה

'קופים ותוכיים' נזכרים בתנ"ך, בספר מלכים א' פרק י, בתור סחורות יוקרתיות שהובאו למלך שלמה. מילים אלו מקורן בסנסקריט עתיקה, וככל הנראה הסחורות האקזוטיות שהגיעו מהודו הגיעו עם שמן ההודי, וכך הוצגו בפני תושבי המזרח התיכון שלא הכירו חיות אלה. כך נכנסו מילים בסנסקריט לתוך התנ"ך.

אלפי שנים לאחר מכן, בקהיר של ראשית המאה ה-12, כתב יצחק בן שמואל הספרדי פירוש לספר מלכים, והיה צריך לפרש גם את המילה 'תוכיים'. בתקופה זו פרח המסחר בין מצרים לבין הודו, דרך תימן, וגם יהודים היו שותפים פעילים במסחר זה – כפי שניתן ללמוד מן הגניזה. גם יצחק בן שמואל הספרדי מוכר מן הגניזה – הוא היה דיין מכובד בקהיר, וחתימתו מתנוססת על תעודות רבות שנתגלו בגניזה. כשביקש יצחק בן שמואל לפרש את המילה 'תוכיים', הוא היה יכול להיעזר לא רק בידע הלשוני שלו, אלא גם בהיכרותו האישית עם סוחרים יהודים שהגיעו מהודו והביאו עימם מוצרי יוקרה וסחורות אקזוטיות.

וכך פירש יצחק בן שמואל את המילה 'תוכי':

"תפסירה אלבבג' (פירושו אלבבג, ببغاء, המילה הערבית לתוכי) אלדי לונה אכ'צ'ר (אשר צבעו ירוק) והו גנס מן אלטאיר (והוא סוג של עוף) יגי מן דיאר אלהנד (המגיע מארצות הודו) אדא עלם אלכלאם תכלם (אשר יודע לדבר)".

 

"תפסירה אלבבג' אלדי לונה אכ'צ'ר", כתב-יד 'מדרש אלציאני' בספריה הלאומית בירושלים

 

יצחק בן שמואל מסביר לאחר מכן כי משמעות השם 'תוכי' הוא מלשון 'בתווך', כלומר באמצע, אינו יודע לדבר כמו בני האדם, אבל גם אינו חסר דיבור לחלוטין כמו החיות, אלא "לסאנה ישבה לסאן אבן אדם (לשונו מדמה לשון בני אדם) ולהדי' סמי תוכיים, אי מתוסטין (ולכן נקראים תוכיים, כלומר 'אמצעיים')".

לאחר הפירוש הלשוני הוסיף יצחק בן שמואל עדות אישית מקהיר, מביתו של נגיד יהודי מצרים בסוף המאה ה-11 וראשית המאה ה-12, מבורך בן סעדיה:

"פאנא שאהדת בבג'ה במצר (ואני ראיתי תוכי בקהיר) ענד סיידנא אלנגיד מבורך ז"ל (אצל אדוננו הנגיד מבורך ז"ל) אהדאהא לה רג'ל יהודי וצל מן דיאר אלהנד (שהוענק לו על-ידי איש יהודי שהגיע מארצות הודו) וכאן קד עלמהא פואסיק כתירה (ואכן לימד אותו פסוקים רבים) וסמעתהא תקרא שמע כאמל אלי 'אחד', ותטוול פי 'אחד' (ושמעתי אותו קורא קריאת שמע מלאה, עד המילה אחד, ומאריך ב'אחד' – כלומר כמו שנוהגים היהודים), ופסוק ה' הושיעה כאמל (ופסוק ה' הושיעה כולו) ופסוק תהלה לדוד כאמל (ופסוק תהילה לדוד כולו, כלומר מזמור תהלים קמ"ה)".

 

"פאנא שאהדת בבג'ה במצר", כתב-יד 'מדרש אלציאני' בספריה הלאומית בירושלים

 

כשקוראים את תיאורו של יצחק בן שמואל על תוכי היודע לדקלם את תפילות היהודים, מבינים טוב יותר את דבריו הביקורתיים של בן דורו, רבי יהודה הלוי, על היהודים החוזרים על תפילתם 'כדיבור הזרזיר והתוכי (כנטק אלזרזיר ואלבבגא)'.

 

(הקטע מבוסס על דבריו של מרדכי עקיבא פרידמן בספרו 'הרמב"ם, המשיח בתימן והשמד', עמ' 11-10. הצילומים מתוך כתב-יד 'מדרש אלציאני' בספריה הלאומית בירושלים, מתוך פרויקט רוזטה)

הכתבה פורסמה במקור בדף הפייסבוק ‏גניזת קהיר – היסטוריה של היום-יום‏ 

***

כתבות נוספות:

אם כבר למות – אז להיות לבושים בקבר בסטייל

"וארץ זו שאני נמצא בה, חמה לי מאוד שאין לתאר"

האם נשים יהודיות ידעו לכתוב בעבר? גניזת קהיר עם התשובות

***

גניזת קהיר - היסטוריה של היום-יום

בלב קהיר העתיקה, הנקראת פוסטאט, עומד עד היום בית הכנסת 'בן עזרא', אשר נבנה לפני יותר מאלף שנים. בבית הכנסת ישנו חדר מיוחד, שלתוכו השליכו יהודי פוסטאט חיבורים וניירות שבלו מרוב שימוש - ספרות קודש לסוגיה, אך גם כתובות נישואים, גיטי גירושין, מסמכים מבית הדין, רשימות פרטיות, מכתבים אישיים, וחיבורים מכל נושא וסוג, ובמגוון שפות. דף זה מוקדש לאותם אנשים ולחייהם - עם מי התחתנו ובאיזה גיל, עם מי הסתכסכו, מה בישלו לשבת, במה עבדו, איפה גרו, באיזה בית כנסת התפללו ולאיזה בית כנסת נשבעו לא להיכנס לעולם...
לכתבות נוספות של גניזת קהיר - היסטוריה של היום-יום >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו