בואו לבשל היסטוריה!

בואו לבשל! אספנו לכם כמה מתכונים מובחרים מספרי הבישול שמצאנו בארכיונים שלנו! בתיאבון! השנה כולנו #מבשלים_היסטוריה

כ

אלפונס לוי, המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית בירושלים

לכבוד ראש השנה, חג שבמרכזו ניצבת המסורת היהודית, ההתחדשות וחשוב מכל – המשפחה – מביאה הספרייה הלאומית כמה מהמתכונים המעניינים ביותר והעתיקים ביותר שנמצאים באוספיה, היישר אל שולחן החג שלכם. הספרייה הלאומית, בית לאוצרות התרבות והחוכמה של ישראל והעם היהודי, מבקשת לשמר ולהנגיש את האוצרות הללו לקהלים שונים ברחבי העולם.

אוסף הפריטים השמור בספרייה מספר את סיפורו של העם היהודי ושל מסעותיו ברחבי העולם, ובתוך כך גם את סיפורו של המטבח היהודי שהועבר מדור לדור לאורך מאות שנים.

 

רשימת קניות מהגניזה הקהירית

בין אוצרות הגניזה הקהירית נמצא מה שנראה במבט ראשון כמו רשימת קניות פשוטה שנכתבה על פיסת נייר. בחינה מעמיקה יותר חשפה שרשימת הקניות נכתבה למעשה בצידו האחורי של גט גירושין קרוע. באותו תקופה, היו כותבים את רשימות השניות על פי הצרכים למתכונים ספציפיים, כך שהרשימה היא בעצם סוג של מתכון.

 

הרשימה

סומק 3/8 (דירהאם)

טחינה ¼

שמן זית ושמן סומסום ¾

מלח ¼

שמן סומסום 1 5/8

עץ להסקה ¼

ג
טחינה מגניזת קהיר. הפריט שמור באוניברסיטת קיימברידג

להכנת מתכון מהרשימה, אנחנו ממליצים על הכנת טחינה מיוחדת בשימוש החלק העליון ברשימה. יש לערבב טחינה וסומק עם מעט מים, להוסיף מעט שמן, שומשום ומלח.

 

מתכונים יהודים מהמאה ה-18 בכתב יד מבוואריה

ספר הבישול הזה הגיע לידי הארכיון המרכזי לתולדות העם היהודי של הספרייה הלאומית, עם ארכיון קהילת אוטנזוס (Ottensoos), כפר בווארי קטן לא רחוק מהעיר נירנברג. הספר נכתב באותיות עבריות, אך השפה היא ניב גרמני עם "נגיעות" יידיש ועברית לאורך הכיתוב. כתב-היד מכיל שישים ותשעה מתכונים כשרים, אך לא כולם מאכלים יהודיים מובהקים.

 

גפילטע פיש

ג

קחו דג אחד, גדול או קטן. תנו לסוחר הדגים לפלט אותו, לנקות אותו ולהמליח אותו היטב.

הכינו את המילוי: קחו דג לבן קטן ונקו אותו מעצמות. חתכו אותו דק עם פטרוזיליה, גזרים צהובים, ביצים נאות, בצל ועירית. את כל אלו יש לחתוך לחתיכות קטנות מאוד. צרו שני גלילים לבנים כל עוד התערובת רטובה. בסיום שלב זה, קחו כף גדולה של שומן והמיסו בסיר מכוסה. הוסיפו בצל פרוס לשומן וטגנו עד שהוא מזהיב. הוסיפו ירקות ובשלו על אש קטנה. הוסיפו לחם ותנו לתערובת לרתוח מעט. הורידו מהאש והוסיפו כמה ביצים. המילוי צריך להיות סמיך. הוסיפו זנגביל, פלפל, מיץ לימון ו-? (אולי גזר?) צהוב. מלאו את הדג ובשלו אותו בחמאה, בשומן או בשמן.

 

קוגלהוף של יום טוב (חגיגי) שיש לעשות מקמח תפוחי אדמה

ק

לוקחים את הלבן היפה של חמש-עשרה ביצים ורבע קילו (חצי פאונד) סוכר והצהוב (הקליפה הצהובה) של לימון אחד ושש כפות קמח תפוחי אדמה, מערבבים את הכול היטב. אבל אסור שהעוגה עומדת ואופים (מבשלים) אותה שעה אחת.

 

ספר בישול למאכלים תימניים ומזרחיים מהמאה ה-20

ג

ספר הבישול הקטן "מאכלים תימניים ומזרחיים" שנכתב בידי נעמי ושמעון צבר השמור היום בספרייה הלאומית, היה אחד מספרי הבישול הראשונים שהציגו את מסורות הבישול המזרח תיכוניות. הספר פורסם לראשונה בשנת 1962 על ידי הוצאת 'סדן'.

 

הריס

2 כוסות ריפות (בורגל)

500 גרם עצמות

בצל שלם

עגבנייה שלימה

חווייג'

מלח

ג

 

מנקים ושוטפים את הריפות. מרתיחים חצי סיר מים. לאחר שרתחו המים, מוסיפים את העצמות, הבצל, החווייג' והמלח. בוחשים ומוסיפים את הריפות ואת העגבנייה. מכסים את הסיר ומעבירים לאש קטנה למשך כל הלילה. מגישים חם.

 

בשר בשעועית

400 גרם בשר (כבש או בקר) פרוס

200 גרם שעועית לבנה יבשה

3 כפות מרגרינה

2 כפות רסק עגבניות

בצל קצוץ

מלח

פילפל שחור

ב

מבשלים את השעועית במי מלח במשך 30 דקות. מפסיקים לבשל ושופכים את המים. מטגנים את הבשר במרגרינה עד שהוא משחים קצת. מוסיפים בצל ומטגנים 5 דקות עד שהכל משחים היטב. מוסיפים את השעועית, רסק העגבניות, המלח, הפילפל והמים. מכסים ומבשלים על אש בינונית עד שהבשר והשעועית רכים לגמרי.

 

איך לבשל בארץ-ישראל

ג

הספר "איך לבשל בארץ ישראל" שנכתב בידי ד"ר ארנה מאייר – סופרת ומורה לתזונה ולבישול, סייע לעקרות בית שהיגרו מאירופה ומארצות הברית בהתאקלמות בארץ ישראל בסוף שנות השלושים. הספר פורסם על ידי ויצ"ו והודפס באנגלית, גרמנית ועברית.

 

כבד חצילים

5 חצילים קטנים

שמן לטגון

חמץ-יין

מלח

בצל חי

ביצה שלוקה

ג

חותכים את החצילים בקליפתם לפלחים דקים, אחר כך מטגנים אותם בשמן רותח וטוחנים אותם במטחנת-הבשר. מוסיפים את הבצל חי והקלוי, את הביצה, מלח, וחומץ, (מעט שבת לפי טעמו של כל אחד). עורכים עם זיתים שחורים.

דגים בירקות:

ג

ירקות בעלי פקעות (כרפס, שרשי פטרסיליה, סלק, כרוב-הקלח), מקציעים אותם ומבשלים במי מלח עד היותם כמעט בשלים די צרכם. אחר כך שמים אותם באלפס עמוק משומן ועליהם שמים נתחי דגים טריים שהוכנו ונמלחו מראש. מכסים את האפלס ומלואו בכסוי צמוד היטב ושמים על גבי שלהבת קטנה עד שהמאכל יתבשל כל צרכו (20 דקות בקרוב).

 

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

הדגן שהציל את ישראל

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?

המכתב ש"אסור להראותו לזרים": מה באמת חשב פרויד על הציונות?

אזהרת ספוילר: אבי הפסיכואנליזה לא נמנה עם גדולי אוהדיו של הרעיון לייסד מדינה יהודית בארץ ישראל

ובכן, מתברר שזיגמונד פרויד לא היה חסיד של החלום הציוני.

למעשה, הרופא הטוב התנגד נחרצות להקמת מדינה יהודית בארץ ישראל, ולא היסס כלל להביע את הסתייגותו מהרעיון – הוא אף עשה זאת באופן רהוט וחד למדי במכתב ששלח לראש שלוחת קרן היסוד בווינה בשנת 1930.

זיגמונד פרויד, מתוך אוסף אברהם שבדרון והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר בספרייה הלאומית

בואו נחזור רגע צעד אחורנית.

מעשי האיבה החלו ביום חם, באמצע אוגוסט 1929. המאבק ארוך הימים בין הערבים והיהודים בארץ ישראל סביב שאלת הבעלות על הכותל המערבי והגישה אליו, הגיע רשמית לנקודת רתיחה. ביום שישי, 16 באוגוסט 1929, פשט המון ערבי, ששולהב בידי המועצה המוסלמית העליונה, על אזור הכותל המערבי, הבריח מהמקום מתפללים יהודים ושרף ספרי תורה וספרי קודש אחרים. האירוע היה אות הפתיחה לגל אלימות ששטף את הארץ, ובתוך שבוע אחד בלבד גבו המהומות הפלסטיניות של 1929 את חייהם של יותר מ-130 יהודים ופצעו מאות אחרים בשורת אירועים בחברון, בירושלים, בתל אביב, בחיפה, בצפת, בחולדה ובבאר טוביה.

בשנת 1930, כמה חודשים בלבד אחרי שוך האלימות, השיק 'קרן היסוד' – ארגון גיוס כספים מייסודו של הקונגרס הציוני, שנועד לסייע ליהודים לעלות לארץ ישראל – מסע יחסי ציבור למען 'היישוב' – מערך ההתיישבות העברית בארץ ישראל. הארגון שיגר מכתבים ליהודים בעלי השפעה ברחבי העולם וביקש מהם לפרסם הצהרות תמיכה ביהודים החיים בארץ ישראל. מכתב כזה, ששלח חיים קופלר, ראש סניף קרן היסוד בווינה, הגיע לידיו של זיגמונד פרויד, אבי הפסיכואנליזה, שבמקרה היה גם יהודי.

פרויד
המעטפה שהכילה את מכתבו של פרויד לדוקטור קופלר, מארכיון הספרייה הלאומית

נראה שפרויד התעכב מעט כששקל את הבקשה. הוא השיב לדוקטור קופלר במכתב שנשלח ב-26 בפברואר 1930, ונוסח באופן מדוד, מעט ביקורתי אך מנומס להפליא, שבו שטח בבירור את עמדותיו בעניין הציונות וההתיישבות היהודית בארץ ישראל.

פרויד לא הסתפק בדחיית הבקשה לפרסם הצהרת תמיכה פומבית, אלא גם הבהיר היטב שמצוקתם של יהודי היישוב לא מעוררת אצלו, בואו נאמר, אהדה.

"אינני יכול לעשות כבקשתך," כתב פרויד. "מי שבדעתו להשפיע על המונים, צריך להעניק להם דבר מה משלהב ומתסיס, ועמדתי המפוכחת בנוגע לציונות איננה מאפשרת לי זאת".

תשובתו של זיגמונד פרויד לחיים קופלר, מארכיון הספרייה הלאומית
תשובתו של זיגמונד פרויד לחיים קופלר, מארכיון הספרייה הלאומית

פרויד הסביר כי אף שהוא מזדהה עם מטרותיה של הציונות לכונן בית ליהודים, וחרף הגאווה המסוימת שהוא חש באוניברסיטה שנוסדה בירושלים, הוא אינו מבין את התנועה הציונית. הוא האמין שלעולם לא תקום מדינה ליהודים בארץ ישראל – עמדה שהניח שתהיה לא פופולרית.

"איני סבור שפלשתינה תוכל אי פעם להיות למדינה יהודית, או שהעולמות הנוצרי והאסלאמי יהיו אי פעם נכונים למסור את המקומות הקדושים להם להשגחתם של יהודים. אני סבור שהיה נבון יותר לייסד את המולדת היהודית בחבל ארץ שעול ההיסטוריה מכביד עליו פחות. אבל אני יודע שהשקפה רציונלית שכזו, לא הייתה יכולה לעולם להלהיב את ההמונים ולזכות בתמיכתם הכספית של העשירים".

זיגמונד פרויד, מתוך אוסף אברהם שבדרון והאוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר בספרייה הלאומית

אשר להבעת אהדה כלפי החלוצים העבריים שסבלו במאורעות, הרגיש פרויד כי "הפנאטיות של אנשינו, שאין לה כל יסוד, אחראית במידה מסוימת לחוסר האמון שהתעורר בקרב הערבים. אין בליבי כל אהדה לדבקות השגויה שהופכת חתיכת קיר הרודיאני לשריד קדושים לאומי, ועל ידי כך פוגעת ברגשותיהם של ילידי המקום".

פרויד חתם את מכתבו פחות או יותר באותה מידה של אהדה שבה פתח אותו.

"כעת, החלט בעצמך האם בהתחשב בהשקפתי הביקורתית כל כך, הנני האדם המתאים להתנדב להיות מקור לנחמתם של אנשים שהולכים שולל אחרי תקווה נטולת צידוקים".

דוקטור קופלר קרא את מכתבו של פרויד והופתע מתוכנו. הוא שרבט בעיפרון בפינה העליונה של המכתב "אסור להראותו לזרים!" ואכן, המכתב לא פורסם במשך 60 שנה.

"אסור להראותו לזרים!" ציין חיים קופלר בראש מכתב התשובה של פרויד. מארכיון הספרייה הלאומית
"אסור להראותו לזרים!" ציין חיים קופלר בראש מכתב התשובה של פרויד. מארכיון הספרייה הלאומית

כאשר שמע על המכתב, ביקש אברהם שבדרון שאוסף הרחב שלו שמור כיום בספרייה הלאומית – מדוקטור קופלר, לשלוח לו את התכתובת, כדי שאפשר יהיה לצרפה לארכיון הספרייה. דוקטור קופלר הסכים לשלוח לו את המכתב לעיונו, אבל ביקש שיואיל להשיבו אליו – שכן אם יישמר המכתב בספרייה הלאומית, תוכנו בוודאי ימצא את דרכו לזירה הציבורית.

פרויד
מכתב מחיים קופלר לאברהם שבדרון שוחט, מארכיון הספרייה הלאומית

 

"מכתבו של פרויד אולי כן וחם, אבל הוא איננו מועיל למטרותינו", כתב דוקטור קופלר באפריל 1930 בתשובה לשבדרון. "גם אם בעת הזאת לא עלה בידי לסייע לקרן היסוד, אני רואה עצמי מחויב שלא להסב לה נזק".

אומרים שבמבט לאחור רואים מושלם, ובשם הכנות יש להודות שיהודים נוספים ממערב אירופה השמיעו דעות דומות לאלה שהביע פרויד. זה האחרון לעולם לא יכול היה, כמובן, לחזות את הזוועות שעתידות היו לפקוד את הקהילה היהודית באירופה בעליית המפלגה הנאצית ופרוץ השואה. הוא לא ידע לעולם איזה תפקיד חשוב היה לאותם חלוצים בהקמתה של מדינת ישראל. דעותיו היו אולי "לא פופולריות", אבל הוא בהחלט היה עם האצבע על הדופק בסוגיות שמוסיפות להשפיע על החברה הישראלית גם בימינו.

 

לקריאה נוספת בנושא

"Freud in Zion: Psychoanalysis and the Making of Modern Jewish Identity,” by Eran J. Rolnik, Karnac Books, 2012. 

 

כתבות נוספות

הטרגדיה של תום זיידמן-פרויד: המאיירת היהודייה והאחיינית של פרויד

פרסום ראשון | מתוך 'מקרה ושמו פרויד', מחזה חדש מאת סביון ליברכט

האם אתם סדיסטים? המבחן המשונה של הפסיכולוג היהודי

 

 

 

עולם האוכל היהודי

בתקופת נדודיו ברחבי העולם כולו, ליקט לעצמו העם היהודי מסורות קולינריות שיצרו "מטבח יהודי": אוסף מאכלים רחב שטומן בחובו עולם ומלואו ומקשה להגדירו בצורה חותכת.

לאורך ההיסטוריה נאלצו בני העם היהודי לנדוד ברחבי העולם, בין שמכורח ובין שמבחירה. היהודים הביאו עימם את מורשתם התרבותית העשירה ואת מנהגיהם העתיקים אל יעדיהם החדשים. עם זאת, כשהגיעו למקום חדש, לא נרתעו אותם יהודים מלאמץ חלקים מאורח החיים המקומי שהתאימו להם. ההיטמעות היהודית במרחב בולטת במיוחד במטבחים היהודיים הייחודיים שהתפתחו גם במסורת האשכנזית וגם במסורת הספרדית.

המטבח היהודי משתרע על פני המרחב ממש כפי שהיהודים עצמם התפרשו בכל פינה בכדור הארץ. תרבות המזון בקהילות יהודיות שונות שיקפה פעמים רבות את מצבם החברתי והכלכלי של אותם יהודים באותו חלק של העולם, ובאותה נקודת זמן. מאכלים יהודיים מוכרים רבים משקפים גם את ההתאמות שנדרשו לעשות למאכלים כדי לשמור על הלכות הכשרות ועל הלכות אחרות שעוסקות באכילה, בבישול ובהכנת מזון. פרישתן הרחבה של הקהילות היהודיות ברחבי העולם יצרה מצב שבו לאוכל יהודי לא הייתה הגדרה אחת מושלמת, והמטבח היהודי של היום נוצר מתוך שלל השפעות שהותירו בו את חותמן.

המטבח היהודי המודרני צמח והתפתח במרוצת הזמן, אבל המנות הקלאסיות האלו, אותן מנות שעליהן תמיד יימצא מי שיאמר שהן "הטעם והריח של הבית", מחזירות אותנו בחזרה לשורשים שלנו, ואין זה משנה היכן גדלנו. מהשטעטלים של פולין והונגריה, לכרכים ההומים של מצרים ומרוקו, האוכל היהודי צמח, השתנה והתפתח בזמן ששמר על שורשיו החזקים הנטועים במסורת היהודית. כך, בחלוף השנים, נוצר הקשר ההיסטורי בין מסעותיו של העם היהודי לאוכל שמוגש על שולחנו.

אומנם מאכלים מזרחיים ותימניים זוכים היום בפופולריות עצומה במיוחד בישראל, אך בקטלוג הספרייה הלאומית נמצאו פחות מתכונים כתובים מקהילות המזרח התיכון. למרבה ההפתעה, באוספי הספרייה הלאומית כן נמצאו פריטים מרתקים אחרים דוגמת ספר בישול קטן מפולין שהיה עמוס מתכונים למאכלים מזרח תיכוניים – כתובים יידיש.

"די יידישע קוך" (הבישול היהודי), אותו ספר בישול קטן ולו כריכה סתמית, צבועה חום וירוק ומוכתמת מעט, התגלה מחדש לאחרונה בימי עובדי הספרייה הלאומית. הספר הזה מדגים את רוחב היריעה של האוכל היהודי. הספר הודפס בוורשה ב-1930, ובעמוד השער הוא מבטיח מתכונים משורה ארוכה של מקומות: פולין, רוסיה, רומניה, גרמניה, אלזס, מרוקו, טוניסיה וארה"ב. הוא גם מקיים את ההבטחה הזו.

"די יידישע קוך", יצא לאור בוורשה, 1930. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

רפרוף בדפיו המצהיבים של הספר מגלה מתכונים ממזרח אירופה לגפילטע פיש ולקוגל, מודפסים לצד מנות צפון אפריקניות כמו קוסקוס ושקשוקה. קוראים מסוימים עשויים לחשוב שמדובר בזיווג מוזר, אך הספר הצנוע הזה מזכיר בפשטות את הקשרים ההדוקים בין הקהילות היהודיות השונות בעולם שנקשרו גם בזכות שפת האוכל. הרבה לפני העידן הטכנולוגי ותקשורת ההמונים, יכולה הייתה יהודיה שחיה בכפר פולני קטן לבשל ארוחת ערב מזרחית למהדרין מספר בישול שנכתב במאמע לושן, היידיש שפת אמה. שפת האוכל האוניברסלית התפשטה מעבר הרים וימים, חיברה בין הקהילות ויצרה את תרבות האוכל המוכרת לנו בתור "המטבח היהודי".

עמוד מתוך "די יידישע קוך", ובו מתכון לשקשוקה הכתוב ביידיש. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

אומנם הבישול היהודי קשה להגדרה, אך זהו יופיו – תערובת טעמים שיוצרת את המסורת הקולינרית היהודית. התערובת הזו משקפת את ההיסטוריה הסוערת של העם היהודי ואת השינויים התכופים שנאלץ לעבור – והם הנותנים למאכלים היהודיים את קסמם המרתק.

לכבוד ראש השנה, חג שבמרכזו ניצבת המסורת היהודית, ההתחדשות וחשוב מכל – המשפחה – מביאה הספרייה הלאומית כמה מהמתכונים המעניינים ביותר והעתיקים ביותר שנמצאים באוספיה, היישר אל שולחן החג שלכם. הספרייה הלאומית, בית לאוצרות התרבות והחוכמה של ישראל והעם היהודי, מבקשת לשמר ולהנגיש את האוצרות הללו לקהלים שונים ברחבי העולם. אוסף הפריטים השמור בספרייה מספר את סיפורו של העם היהודי ושל מסעותיו ברחבי העולם, ובתוך כך גם את סיפורו של המטבח היהודי שהועבר מדור לדור לאורך מאות שנים.

 

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

הדגן שהציל את ישראל

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?

 

הדגן שהציל את ישראל

איך עברנו את תקופת הצנע? בזכות הבורגול שארגון "הדסה" נאבק לייבא מארצות הברית

בהקמת מדינת ישראל ב-1948, נאלצה המדינה הצעירה להתמודד עם גלי עלייה גדולים ומצב כלכלי רעוע, מצב שהוביל לכינון משטר הצנע. במסגרת הצנע התמודדה הממשלה מול הצורך להאכיל המוני תושבים בעזרת חלוקת מנות מזון קצובות. בד בבד, בארצות הברית נהנו דווקא מעודפים של סחורות חקלאיות – ובהן המאכל העשוי מגרגירי חיטה וידוע בשם 'בורגול'.

אומנם הבורגול נעשה פופולרי ברחבי העולם רק בשנים האחרונות, אך שורשיו נטועים עמוק במטבח הים תיכוני. בקרב יהודים מארצות המזרח הבורגול נחשב מאכל המיועד לאביונים, והיה נוכח על שולחנם של משפחות יהודיות עניות בתימן ובכורדיסטן, עם מצרכים נוספים שנועדו להגדיל את המנות

האמריקנים ביקשו לפתור את "בעיית" עודפי החקלאות בלי לבזבז מזון יקר המציאות. לכן, העבירה ממשלת ארצות הברית חוק שיתיר לה לייצא את העודפים למדינות הזקוקות להם, דרך סוכנויות וארגוני מתנדבים שיירשמו לכך מראש. ארגזי מזון יסופקו לנזקקים – אך הסוכנויות יצטרכו לשאת בעלויות המשלוח.

"הדסה", ארגון הנשים הציוני באמריקה שנוסד בידי הנרייטה סולד, זיהה מיד את ההזדמנות. שם הבינו שהחקיקה החדשה יכולה לסייע למדינת ישראל שאך נוסדה בשעתה הקשה. "הדסה" נוסד במקורו כדי לגייס תרומות לטובת טיפול רפואי בארץ ישראל. על מנת להשתתף בתוכנית הסיוע האמריקנית ולממן משלוחים של עודפי מזון, היה על הארגון להפוך לארגון התנדבותי רשום ולהשיג אישור מתאים ממחלקת המדינה האמריקנית. התהליך הזה, מתברר, לא היה פשוט.

הנרייטה סולד, מייסדת ארגון "הדסה". אוסף הפורטרטים של שבדרון, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספר זיכרונותיו של מוריס אטקין, מי ששימש קצין תפעול ויועץ חקלאי למשלחת הישראלית בארה"ב דאז, הוא כתב על הפעולות שנקטו ב"הדסה" כדי להפוך לאחד מהארגונים שהורשו לטפל בעודפי המזון. בספר, שנקרא "Life’s Voyage: Dedicated to Making a Difference", סיפר אטקין:

"המשרד האמריקני לסיוע חוץ התנדבותי, שהיה חלק ממנהל שיתוף הפעולה של ארצות הברית, הציב כל מכשול אפשרי שיכול היה לחשוב עליו, במטרה לעכב – אם לא למנוע לחלוטין – את התהליך…אחרי כמה חודשים ופגישות רבות, ארגון "הדסה" אושר להיות סוכנות התנדבותית רשומה, הראשית לקבל עודפי סחורות ולהפיצם כסיוע הומניטרי מחוץ למדינה".

אחרי קבלת האישור, בין 1951 ל-1953, נשלח לישראל בעזרת "הדסה" מזון עודף בשווי יותר מעשרים מיליון דולר. כמויות דומות הגיעו גם בשנים שלאחר מכן. בעזרת הסוכנות היהודית שהסכימה לכסות את עלויות המשלוח, חילק "הדסה" את המזון למרכזי קליטה, סוכנויות רווחה, בתי ספר ובתי חולים יהודיים וערביים ברחבי המדינה.

אטקין סיפר עוד בזכרונותיו, על הסנאטור האמריקני הוברט האמפרי (שמונה לאחר מכן לסגן הנשיא של לינדון ג'ונסון) ותרומתו להכללת הבורגול בתוכנית עודפי המזון. הוא נשא נאום שלם בסנאט שעסק בגרעיני החיטה הגרוסים. למרבה ההפתעה, סיפר אטקין כשהגיע זמנה של הצהרת הסנאטור להירשם בפרוטוקול הקונגרס האמריקני, המילה "בורגול" נכתבה בעברית, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הופיעה השפה העברית על דפי רשומות הקונגרס.

כריכת ספר הבישול "מאכלים תימניים ומזרחיים", מאת נעמי ושמעון צבר. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הבורגול נותר מאכל פופולרי בישראל, ועם התפשטותו של טרנד המזון הבריא בעולם המערבי, מדינות ותרבויות רבות נוספות קיבלו אותו בשמחה אל התפריטים שלהן. שימושי הדגן כיום רבים מספור, והוא מצא את דרכו אל סלטים פשוטים ואל תבשילים מתובלים המבושלים בישול ארוך.

ספר הבישול הקטן "מאכלים תימניים ומזרחיים" (עותק שלו שמור בספרייה הלאומית) היה, לפי המוציא לאור, אחד מספרי הבישול הראשונים שהציגו את מסורות הבישול המזרח תיכוניות. הספר פורסם לראשונה ב-1962 על ידי הוצאת סדן התל אביבית, והקדיש פרק שלם למתכוני בורגול, או כפי שנקרא הדגן בלשונו של הספר: ריפוֹת. אנו דוחקים בכם לנסות את המתכון המצורף ולספר לנו על התוצאה!

מתכון להריס מתוך ספר הבישול "מאכלים תימניים ומזרחיים", מאת נעמי ושמעון צבר. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הריס:
2 כוסות ריפות
500 גרם עצמות
בצל שלם
עגבניה שלמה
חווייג'
מלח

מנקים ושוטפים את הריפות. מרתיחים חצי סיר מים. לאחר שרתחו המים, מוסיפים את העצמות, הבצל, החווייג' והמלח. בוחשים ומוסיפים את הריפות ואת העגבנייה. מכסים את הסיר ומעבירים לאש קטנה למשך כל הלילה. מגישים חם.

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

"דיי יידישע קוך"

הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?