סיפור שוד הספרים היהודיים בידי הנאצים

מיליוני ספרים גנבו הנאצים במהלך מלחמת העולם השנייה, ספרים ששימשו את ה"מחקר" הנאצי אודות "הבעיה היהודית".

אנשי ERR מסדרים ספרים גנובים במזרח אירופה (צילום: יד ושם)

מליוני ספרים נגנבו בימי מלחמת העולם השנייה על ידי הגרמנים ברחבי אירופה. בזמן המלחמה, הוחרמו הספרים מאויבי המשטר הנאצי כגון הבולשביקים, הבונים החופשיים והיהודים. לפי אחת ההערכות בין ספרים אלו, כחמישה מיליון ספרים שנלקחו מספריות יהודיות או אוספים יהודיים במוסדות אחרים. רשימת הספרים הגנובים כללה ספרי קודש, ספרים במדעי היהדות, שירה וספרות עברית, כתבי יד וספרים כלליים במדע ותרבות בעברית, יידיש, פולנית, גרמנית ושפות נוספות.

מכון הרייך להיסטוריה החדשה של גרמניה (Reichinstituts für Geschichte des Neuen Deutschlands)  שנוסד ב-1935 היה אחד היעדים החשובים של הספרים הגנובים בכלל והספרים היהודים בפרט. לא מזמן נתגלה סידור תפילה שנלקח למוסד זה ולבסוף מצא את דרכו אל בית הכנסת של הספרייה הלאומית.

מנהל המכון היה ההיסטוריון הנאצי וולטר פרנק. חלק מכתביו שפירסם במסגרת המכון נמצאים אצלנו בספרייה.

 

Walter Frank, Deutsche Wissenschaft und Judenfrage, Hamburg 1937

 

שני המתחרים העיקריים על הספרים היהודיים היו המשרד הראשי לביטחון הרייך (Reichssicherheitshauptamt) ובית הספר הגבוה של המפלגה הנאצית (Hohe Schule der NSDAP).

משרד הראשי לביטחון הרייך  מיסודו של היינריך הימלר נחשב לארגון החזק ביותר ברייך השלישי. המשרד כלל בתוכו את הגסטפו, כוחות המשטרה, האייזנצגרופן וארגונים נוספים. המשרד היה אחראי על בטחון המדינה מאויביה מבפנים, זה כלל גם את כל ארצות הכיבוש. המחלקה השביעית של המוסד  שבראשה עמד ד"ר פרנץ אלפרד סיקס אספה ספריות שלמות ממקומות שונים באירופה. מטרתם הייתה לחקור את אויביהם האידיאולוגיים של המשטר הנאצי. כבר בשנת עליית הנאצים לשלטון, היא שנת 1933, החלו החרמות ספרים: בשלב ראשון בעיקר ממרכזים של הבונים החופשיים. בהמשך החלו החרמות גם של ספריות יהודיות. עם סיפוח אוסטריה, גדל האוסף היהודי של המשרד הראשי לביטחון הרייך  ל-85 אלף כרכים. בין הספרים שנלקחו היה אוסף של 24 אלף ספרים שיועדו לבית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי בירושלים (לימים הספרייה הלאומית). כשנכבשו ארצות מזרח אירופה, המשיכו אוספים ספריות ציבוריות ופרטיות להישלח לספרייה המרכזית של הארגון בברלין.

אף על פי שכשני מיליון ספרים הצטברו בספרייה המרכזית של המשרד, את מירב תשומת הלב מיקד המשרד הראשי לביטחון הרייך דווקא  בחומר ארכיוני – מסמכים אישיים, פנקסי קהילות וכל מידע נוסף שיכל לעזור להם בחקר, תיעוד, זיהוי והשמדה של האויבים, ביניהם כמובן גם האויב היהודי.

ספרים ואוצרות שהוחרמו על ידי מטה רוזנברג, במחסן ברטיבור (רייכבורג), גרמניה. צילום: יד ושם

עם התחלת ההפצצות האמריקניות על ברלין ב-1943, הועבר חלק גדול מהאוסף למקומות בטוחים יותר בשלזיה ובוואריה. כ-60 אלף ספרים יהודיים נשלחו לגטו טרייזנשטאט, שם הם קוטלגו וטופלו בנפרד מספריית הגטו. ספרי טרייזנשטאט נמסרו לאחר המלחמה למוזיאון היהודי בפראג. ספרי המשרד הראשי לביטחון הרייך שנשארו בברלין התגלו על ידי הכוחות הסובייטים והאמריקאים (היו שני מבנים נפרדים לספרייה בברלין).

בסופו של דבר רוב אוסף המשרד ובו ספרים וארכיונים יהודיים רבים נפלו לידי הצבא הסובייטי. רק עם קריסת ברית המועצות החלה בדיקת ספרים אלו בידי שלטונות רוסיה. חלק קטן יחסית הוחזרו לבעליהם הקודמים. בין האוספים "ששבו הביתה" אפשר לציין את ארכיון האליאנס בפאריס. אך גורל מרבית החומר שהחרימו הרוסים טרם נודע.

הארגון השני שהתחרה מול ספריית מכון הרייך להיסטוריה החדשה של גרמניה ומול המשרד הראשי לביטחון הרייך בהשגת הספרים (על אף שמבחינת כמות החומר שנגנב, לא הייתה לארגון זה יכולת אמיתית להתחרות מול שירותי הביטחון הנאציים), היו יחידות החרמת הספרים שהקים אלפרד רוזנברג, ה-ERR.

בשנת 1939 החל האידיאולוג הראשי של המפלגה הנאצית אלפרד רוזנברג להניח את היסודות להקמת בית הספר הגבוה של המפלגה הנאצית, ה-Hohe Schule der NSDAP. מוסד זה היה אמור להיות המרכז ללימודים אקדמיים נאציים. היטלר תכנן שבית הספר ייפתח לאחר ניצחונה של גרמניה במלחמה, אך ציווה על רוזנברג להמשיך בעבודת ההכנה – בעיקר בתחום המחקר והספרייה.

אלפרד רוזנברג במטה ה-ERR. (צילום: יד ושם)

בית הספר הגבוה של המפלגה הנאצית היה אמור להכיל 11 מכוני מחקר במספר מקומות שונים בגרמניה בתחומי דת, גזע, פולקלור, לימודים גרמניים ועוד. בפועל מכון המחקר היחיד שהוקם היה המכון לחקר הבעיה היהודית, Institut zur Erforschung der Judenfrage) IEJ). מכון זה פעל בפרנקפורט. כל מוסד אקדמי זקוק לספרייה מכובדת. בדרך כלל רוכשים ספרים או מקבלים כתרומות. לנאצים היו שיטות פשוטות יותר. רוזנברג הקים יחידות מיוחדות שנקראו על שמו, Einsatzstab Reichsleiter Rosenberg) ERR). תפקידם היה לסייר בספריות הגדולות של ארצות הכיבוש ולארגן את משלוחם של הספרים החשובים לגרמניה. בתחילת המלחמה היה זה בעיקר מצרפת והולנד. שם נשדדו ספריות רבות ומפורסמות וביניהם אוספים ומוסדות יהודיים כמו אוסף הרוזנטיליאנה, אוסף עץ חיים באמשטרדם, ספריית בית המדרש לרבנים וארגון האליאנס בפאריס. את ארכיוני האליאנס הם נאלצו למסור להמשרד הראשי לביטחון הרייך.

אך כשגרמניה פלשה לרוסיה ורוזנברג התמנה כאחראי על שטחי הכיבוש במזרח, נפלו לחיקו ספריות יהודיות רבות עוד יותר. ה-ERR  החרימו כל אוסף שנראה לאנשיו כחשוב ואת השאר שלחו לגריסה או להשמדה. ספרים שהיו מיועדים למכון לחקר הבעיה היהודית נשלחו לפרנקפורט. ספרים שהיו מיועדים למכונים האחרים של בית הספר הגבוה של המפלגה הנאצית, לכשיקום, נשלחו לספרייה המרכזית בברלין כמו גם ספרים שיעדם לא היה ברור ונזקקו לבדיקה במרכז המיון של הארגון. ספרים שהגיעו לברלין ונתגלו כמיותרים לצרכי בית הספר, פוזרו בספריות של אוניברסיטאות ומוסדות אחרים בגרמניה. חלקם עדיין שם גם היום.

ספרי המכון בפרנקפורט נמצאו לאחר המלחמה על ידי הצבא האמריקאי. הצבא ולאחר מכן ארגון ה-Jewish Cultural Reconstruction פעלו רבות בהחזרת הספרים לבעליהם הקודמים או למוסדות שקיבלו אחראיות על הספרים "היתומים" כמו הספרייה הלאומית.

 

מפה המתארת את תחום הפעילות של הERR. מרכזי איסוף לספרים הגנובים הוקמו במספר ערים באירופה.

 

המכון לחקר הבעיה היהודית  פרסם כתב עת אקדמי בשם 'מאבק עולמי (Weltkampf), חלק מהחוקרים שפרסמו שם את מאמריהם נעזרו כנראה בספרייה הענקית שהצטברה אצלם.

בגיליון קיץ 1941 של כתב העת אנו מוצאים את שמותיהם של כותבי המאמרים. בראש הרשימה מופיע אלפרד רוזנברג בעצמו, אשר פרסם באותו גיליון מאמר על הקשר בין הנאציזם והמדע. בהמשך הגיליון התפרסמו שני מאמרים של מנהל המכון וויליאם גראו. גראו ניהל את המחלקה לחקר הבעיה היהודית במכון הרייך להיסטוריה של גרמניה חדשה (Reichsinstitut) אך מנהל המכון וולטר פרנק פיטרו לבסוף. בעקבות פיטורים אלה קיבל לידיו את ניהול המכון לחקר הבעיה היהודית.

 

Weltkampf die judenfrage in Geschichte und Gegenwart, Frankfurt am Main 1941

בסוף כל גיליון של כתב עת זה מופיעה רשימת ספרים חדשים שהתקבלו במערכת. מדהים לעבור על הרשימה ולראות כמה פרסומים (ספרים ומאמרים) בנושא יהודים נכתבו בעיצומה של המלחמה והשואה. בשנת 1944, בעוד הגרמנים נוחלים תבוסות כואבות במזרח ובעלות הברית מפציצות את ערי גרמניה ומתכוננות לפלוש ממערב, המשיכו אקדמאים אנטישמיים לשבת במגדל השן, לחקור ולפרסם אודות "הבעיה היהודית". מדהים עוד יותר לראות שחלק מהספרים שהגיעו בשנים אלו לספריית המכון לחקר הבעיה היהודית, מקורם בארצות הברית ואנגליה. כיצד הגיעו לגרמניה ממדינות אויב? אולי דרך מדינה ניטרלית?

 

 

גליונות כתב העת ה-Weltkampf הגיעו לספרייה הלאומית לאחר השואה דרך אוסטריה. לשם נשלח מברלין חלק גדול מאוספי הספרייה המרכזית של בית הספר הגבוה של המפלגה הנאצית. הם נאספו במנזר טנזנברג ונמצאו שם לאחר המלחמה על ידי הכוחות הבריטיים. בהמשך נמצאו ספרים רבים נוספים וחלק גדול מהם הוענקו לשרידי הקהילה היהודית בווינה. קהילת וינה החליטה לתרום מספרים אלו לספרייה הלאומית בירושלים. אלפים בודדים נשלחו בסוף שנות ה-40. כ-80 אלף ספרים נוספים הגיעו ב-1955. לכל הספרים  נוספה תווית המציינת את העובדה הזו.

 

 

בחלק מהספרים שהגיעו גם כן מאוסטריה לירושלים ניתן לראות את חותמת בית הספר הגבוה של המפלגה הנאצית – המוסד שדגל ב"חקר היהודים ללא יהודים" (Judenforschung ohne Juden), בצד חותמת הספרייה הלאומית של ישראל.

 

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

כתבות נוספות:

מעבר לתמונה – סיפור הצלתו של מכון ייווא בוילנה באתר "יד ושם"

משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות

מתנות מנזירים ועסקות חליפין על אלכוהול וסיגריות: כך השיגו משוחררי המחנות ספרי תלמוד

אל תוך הרוע: כך "גויס" התלמוד לתעמולה הנאצית

דניאל ליפסון

דניאל ישמח לעזור לכם לנווט בין מאגרי המידע, הקטלוגים המקוונים והפרויקטים הדיגיטליים השונים בחיפוש אחר מבוקשכם בספרייה הלאומית. תחביבים: גילוי אוצרות, הפתעות וסודות בנבכי האוספים. מילתו האהובה (באנגלית), serendipity היא הערך המוסף לעבודה המאתגרת בספרייה.

לכתבות נוספות של דניאל ליפסון >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו