כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

הקינה על עָלִי ושירה – לזכר עלי סעד דוואבשה ושירה בנקי, שנרצחו בט"ו באב

בְּחַדְרֵי לִבֵּנוּ נוֹעָדִים עָלִי סַעַד דַוּוַאבְּשֶׁה וְשִׁירָה בַּנְקִי, / פְּעִימָה אַחַר פְּעִימָה / מְסָרְבִים לַהֲפֹךְ לְמִיתוֹס מְדַמֵּם / בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ מוּחַמַד וּמֹשֶה. מאת חגית חוף‎

הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות | 03.08.17 | פחות מדקה |
Share
התמונה של שירה באדיבות "דרך שירה בנקי". התמונה של עלי באדיבות המשפחה

ב־30 ביולי 2015, ערב ט"ו באב תשע"ה, נרצחה שירה בנקי בת ה־16, תלמידת התיכון שליד האוניברסיטה, כשצעדה במצעד הגאווה בירושלים.
ב־31 ביולי 2015, בט"ו באב לפנות בוקר, הושלכו בקבוקי תבערה לעבר שני בתי מגורים בדרום־מערב העיירה דומא. כתוצאה מכך נספה עלי סעד דוואבשה, פעוט בן 18 חודשים, ונפצעו אנושות הוריו (שמתו מפצעיהם) ואחיו בן הארבע (שנותר בחיים).

***

הָיָה חַם בְּט"וּ בְּאָב כְּשֶׁחָלַף עַל פְּנֵי לוּחַ הַשָּׁנָה
וְנֶאֱחַז בָּנוּ
וּבָךְ –
קִרְיָה נֶאֱמָנָה.

1
הֵקַצְנוּ בִּירוּשָׁלַיִם
עַרְפִלֵּי קַיִץ שִׁיְּטוּ אֶל יוֹם חַג
לֹא יָדַעְנוּ מַה יְּעוֹלֵל בָּךְ הַיּוֹם.

לָבַשְׁנוּ לָבָן
יָצָאנוּ טֶרֶם זְרִיחָה
מַשַּׁב רוּחַ צִנֵּן אֶת הַקַּיִץ.
עָמַדְנוּ בְּטוּר אֶל מוּל חוֹמוֹתַיִךְ
חִפַּשְׂנוּ
לֹא יָדַעְנוּ מָה.

בְּשַׁעַר הָרַחֲמִים נִבְקְעוּ צְלָפִים
בְּשַׁעַר הָאַשְׁפּוֹת צָוְחוּ סִיסִים
פַּרְפָּרִים לְבָנִים הָפְכוּ שְׁחוֹרִים
בִּמְעוֹפָם אֶל קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ.

2
לֹא יָדַעְנוּ כַּמָּה שַׁבְרִירִי הַמֶּרְחָק בֵּין הַיֵּשׁ לָאֵין.
שַׁבְנוּ לַכְּרָמִים, מִלֵּאנוּ פִּינוּ בַּעֲסִיס עֲנָבִים
מְתִיקוּת בַּת אַלְפַּיִם שָׁנָה
הֶעֱמִיקָה אֶת הַדְּמָמָה.
הָרוּחַ עָמַד.

פִּרְחֵי הַבֹּקֶר טֶרֶם נִפְתְּחוּ,
נָשָׂאנוּ עֵינַיִם אֶל מַשַּׁק כְּנָפַיִם
וְרָאִינוּ יוֹנִים צְחוֹרוֹת נִמְלָטוֹת מִתּוֹךְ הַחוֹמוֹת
מִתְעוֹפְפוֹת מַעֲרָבָה כְּמוֹ עַכְבָּרִים מֵאֳנִיָּה טוֹבַעַת
וּמְעוֹפָן חוֹרֵט עַל שְׁמֵי יְרוּשָׁלַיִם
דְּבָרִים שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְדַבֵּר
וְאִי אֶפְשָׁר לִשְׁתֹּק.

3
לֹא חַשְׁתִּי כִּי דְּבַר־מָה הִשְׁתַּנָּה
וְעִירִי יָדְעָה.
הִמְתִּינָה לִפְרִיחַת הֶחָצָב
וְהוֹתִירָה אוֹתִי מֵאָחוֹר עִם הָמוֹן נוֹהֵר
לִרְשֹׁם.

הַחֹפֶשׁ לִכְתֹּב שִׁירִים אַף הוּא רָחַק
כְּחוֹל הַשַּׁחַר עָלָה
וּבִתֵּר
אֶת הַיּוֹם וְהַלַּיְלָה
לִנְקֻדַּת אַל־חָזוֹר

4
אֶגְלֵי טַל הִתְאַדּוּ
הָרוּחַ לֹא נָח
וְשִׁבְעִים שְׁמוֹתֶיהָ שֶׁל עִירִי פָּקְעוּ כְּרִמּוֹן בָּשֵׁל
הִתְגּוֹלְלוּ בָּרְחוֹבוֹת, עֲסִיסָם נִגַּר
מִלֵּא תְּהוֹמוֹת
וְדָמַם.

וּמִתְּהוֹמוֹת, כְּמוֹ מִכְּלוּבִים
טִפְּסוּ וְעָלוּ מִלִּים
מֻכְתָּמוֹת, מְסֻכְסָכוֹת
הִתְבַּקְּשׁוּ בִּי לְשִׁיר.

לֹא רָמַזְתְּ לִי עִירִי:
הֲתִסְלְחִי לִי אִם אֶכְתֹּב?
הֲתִסְלְחִי לִי אִם אֶשְׁתֹּק?

5
רָשַׁמְתִּי:
פִּרְחֵי יַסְמִין שָׁלְחוּ נִיחוֹחָם דֶּרֶךְ שַׁעַר שְׁכֶם,
לְהַרְווֹת בִּבְרָכָה מִלָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁל עָלִי
מֵעֵבֶר לַחוֹמוֹת, בְּדוּמָא
וְשָׁבוּ רֵיקָם.
רְחוֹבוֹת הִתְרוֹקְנוּ, אֲוִיר הִצְטוֹפֵף
וְאָנוּ לֹא הִפְנֵינוּ מַבָּט

רָשַׁמְתִּי:
עַנְנֵי נוֹצָה קַלִּים חָלְפוּ מֵעַל עֵמֶק הַצְּבָאִים
לִוּוּ אוֹתִי בִּכְמִיהָתִי לָלֶכֶת,
אַךְ עִירִי יָפְתָה עַד מְאֹד.
אֶת הֶחָלָל שֶׁנּוֹתַר בֶּהָמוֹן הַחוֹגֵג
פִּלְּחָה צְעָקָה
נִבְלְעָה בָּאֲפֵלָה
שֶׁרַק עֵינֶיהָ שֶׁל שִׁירָה יָדְעוּ לְהָאִיר.

6
הַכֹּל עָצַר.
בַּחֲשֵׁכָה הַטְּרִיָּה עָצַמְנוּ עֵינַיִם
וְהָיִינוּ אֲסִירֵי תּוֹדָה עַל כָּל פָּנָס עִם אוֹר קָלוּשׁ
שֶׁאָחֲזָה עֲבוּרֵנוּ הַהִיסְטוֹרְיָה,
הַרְחֵק מֵאֵלּוּ הַשּׁוֹדְדִים לְאוֹר יוֹם אֶת סִמְלֵי עִירֵנוּ,
הַרְחֵק מֵאֵלּוּ הַמַּרְעִילִים בְּאִישׁוֹן לַיִל אֶת בְּאֵרוֹתֵינוּ.

עָמַדְנוּ מֵעַל עֵמֶק הַבְּרָכָה
הִבַּטְנוּ בְּפִרְחֵי לִילָךְ נִגְדָּעִים
חָזִינוּ בַּעֲצֵי זַיִת נִכְרָתִים
יְעָרוֹת הִטִּיפוּ יִלְלוֹת תַּנִּים
נוֹתַר רַק הַצָּמָא.
אֵין שִׁירָה בִּירוּשָׁלַיִם.
אֵין עָלִי בְּדוּמָא.
אִישׁ הַיָּשָׁר בְּעֵינָיו יַעֲשֶׂה.

וּמוּלֵנוּ
בָּאוֹר הָרַךְ אַלְפֵי שָׁנִים מֻתָּשׁוֹת פָּרְשׂוּ עַצְמָן
תּוֹפְרוֹת חֲלִיפוֹת לְטֶבַע הָאָדָם.

7
בִּקַּשְׁתִּי לִרְשֹׁם וּשְׁתִיקָה הָפְכָה לְהֶרְגֵּל.
בִּקַּשְׁתִּי לִצְעֹק וּצְעָקָה הָיְתָה לְתִגְרָה.
הִתְרוֹצַצְתִּי בֵּינָם כִּמְטוּטֶלֶת
וּבְאֵין שִׁוּוּי מִשְׁקָל
צָנַחְתִּי עִם מִלּוֹת הַשִּׁיר
וְאֵין קַרְקָעִית לַדַּף.
אֲנִי רוֹצָה לִכְתֹּב אֶתְכֶם עָלִי וְשִׁירָה
כְּשֶׁיָּדַי מְחֻבָּרוֹת לָעַכְשָׁו
וְנִפְתָּחוֹת בִּי מִלִּים מְסֻתָּתוֹת
עֲגֻלּוֹת
הוֹפְכוֹת לְמַצֵּבָה.

8
לֹא יָדַעְנוּ אֶת נַפְשֵׁנוּ
מָוֶת וְחַיִּים הִלְּכוּ בֵּינֵינוּ
נָגַעְנוּ בָּם בְּיָדַיִם חֲשׂוּפוֹת.

וְרָשַׁמְתִּי:
שִׁירָה
בְּטֶרֶם הִמְשַׁכְנוּ בְּחַיֵּינוּ
חָזִינוּ בַּחֲלוֹמֵךְ הָאַחֲרוֹן
אוֹסֵף לְחֵיקוֹ אֶת חֲלוֹמוֹ הָרִאשׁוֹן שֶׁל עָלִי
וְנָמוֹג
מִהַרְנוּ לְהַסְתִּיר אֶת הָרִיק בִּמְקוֹם מִבְטַחִים
וּבִגְרוֹנֵנוּ שָׂרְטָה יַבְּלִית שֶׁל מְצִיאוּת:
בַּיּוֹם הַזֶּה כֻּלָּנוּ יוֹדְעִים אֶת מוֹתְכֶם
וְלֹא יָדַעְנוּ אֶת לֵדַתְכֶם.

הֲלָנֶצַח יִבָּלַע קוֹלֵנוּ בְּסוֹף הַתַּמּוּז
הֲלָנֶצַח נַחְצֹב מִדְרוֹנוֹת בְּהַר הַמְּנוּחוֹת.

9
הַשְּׁמוּעָה חָלְפָה,
אוֹר יָרֵחַ שָׁטַף אֶת שֶׁסֻּפַּר
שַׁיָּרוֹת תָּעוּ בְּהָרֵי אֶפְרַיִם
אֵין עִיר וְאֵין מִקְלָט.
תַּהֲלוּכוֹת חָלְפוּ בְּפַאֲתֵי דּוּמָא,
לֹא נִשְׁמְעָה זְעָקָה
הוֹרָיו שֶׁל עָלִי הוֹלְכִים אַחֲרָיו.

10
הַמִּלִּים שֶׁלִּי מִתְרַשְּׁלוֹת.
שְׁתִיקָתִי מוּפֶרֶת בְּנֶצַח שְׁתִיקַתְכֶם שִׁירָה וְעָלִי.
בְּדִידוּתִי פּוֹלֶשֶׁת לִבְדִידוּתְכֶם
מַזְעִיקָה פְּסוּקִים
מְחַיָּה מִלּוֹת נְבִיאִים,
פָּאתוֹס וְקִינָה אֵינָם יוֹדְעִים מַרְאֲכֶם
מְבַקְּשִׁים רַק לָגַעַת.

וְרָשַׁמְתִּי:
בְּט"וּ בְּאָב לִפְנֵי שָׁנָה
כְּשֶׁסָּבַבְנוּ בִּרְחוֹבוֹתַיִךְ, שֶׁהַיּוֹם רֵיקִים
לֹא יָדַעְנוּ כִּי קַיִץ יִשָּׁבֵר, סְתָו יְבַשֵּׂר
גֶּשֶׁם רִאשׁוֹן יַרְוֶה אֶת מוֹתְכֶם,
יִהְיֶה לְמָשָׁל טֶרֶם יַרְטִיב אֶת הָאֲדָמָה.

גַּם לֹא יָדַעְנוּ כִּי בְּעוֹד שָׁנָה כָּעֵת חַיָּה
שְׁנֵי שֵׁמוֹת יְכַסּוּ שָׁמַיִם כִּירִיעָה,
יְשׁוֹטֵט קוֹלָם מִקְּצֵה הָעוֹלָם וְעַד סוֹפוֹ
הָלוֹךְ וָשׁוֹב הָלוֹךְ וָשׁוֹב הָלוֹךְ –

וְעוֹד רָשַׁמְתִּי:
בְּחַדְרֵי לִבֵּנוּ נוֹעָדִים עָלִי סַעַד דַוּוַאבְּשֶׁה וְשִׁירָה בַּנְקִי,
פְּעִימָה אַחַר פְּעִימָה
מְסָרְבִים לַהֲפֹךְ לְמִיתוֹס מְדַמֵּם
בְּשֵׁם יֵשׁוּעַ מוּחַמַד וּמֹשֶה.

11
וּלְאָן נֵלֵךְ בְּלִי מִיתוֹס
וּלְאָן נַמְשִׁיךְ בְּלִי חַד־פַּעֲמִיּוּתְכֶם
כְּשֶׁהֶעָתִיד בָּחַר לְסַפֵּר קוֹרוֹתָיו דַּוְקָא דַּרְכְּכֶם.
וּמִי אֲנִי כְּשֶׁרְשִׁימוֹתַי מְהַלְּכוֹת אַחֲרֵיכֶם
לִשְׂדוֹת הַשִּׁכְחָה

רַק מִלִּים יוֹדְעוֹת:
אֱלֹהִים שֶׁוִּתֵּר עַל שִׁירָה וְעָלִי
לֹא שׁוֹכֵן בֵּין הַדַּפִּים,
וּמַהוּ שִׁיר בְּלִי אֱלֹהִים

12
בִּקַּשְׁתִּי לְמַלֵּט מִלִּים שֶׁנּוֹתְרוּ
טֶרֶם יִהְיוּ לִקְלִישָׁאָה,
חָמַקְתִּי אִתָּן דֶּרֶךְ חֲזוֹן אַחֲרִית הַיָּמִים
לֹא הִצְלַחְתִּי לְשׁוֹרֵר אֶת יָפְיֵךְ, עִירִי,
הוּא הִתְנַפֵּץ
אֶל חוֹמָה חֲדָשָׁה שֶׁסֻּתְּתָה בֵּין יוֹם וְלַיְלָה
בַּמָּחָר,
שֶׁהוֹתִירוּ שִׁירָה וְעָלִי בְּחַדְרָם.

13
לֹא שַׁבְתִּי לְבֵיתִי
לֹא יָדַעְתִּי אֵיךְ אֲסַפֵּר לִילָדַי אֶת שֶׁרָאִיתִי בְּמוֹ עֵינַי:
חוֹמָה בְּצוּרָה נִבְנֵית מֵאֲבַק הַמֵּתִים.

לֹא רָשַׁמְתִּי דָּבָר,
כְּשֶׁיָּרְדָה חֲשֵׁכָה בֶּהָרִים
מִלִּים חָמְקוּ מִמֶּנִּי כְּמוֹ אַרְנֶבֶת
שֶׁלֹּא רָאֲתָה אֶת עֵין הַכַּוֶּנֶת
כִּי אָמְרָה שִׁירָה.

14
אֵיךְ אֲסַפֵּר לָךְ עִירִי
כִּי בְּכָל ט"וּ בְּאָב נִלְבַּשׁ שְׁחוֹרִים
נַשְׁקִיף עַל שְׁבִילִים שׁוֹמֵמִים
שָׁם נֵשֵׁב וְנִזְכְּרֵךְ
טֶרֶם לְמַסֵּכָה תִּהְיִי קִרְיָה לְמֶלֶךְ רַב,
טֶרֶם נַעֲלֶה אֶת שִׁירָתֵנוּ לְפַעֲמֵי הָרֶצַח הַבָּא
לַמַּאֲכֶלֶת
לַדְּמָמָה.

****

הַלַּיְלָה יָרַד, הַשַּׁחַר עָלָה
שַׁבְתִּי בְּיָדַיִם רֵיקוֹת לְבַיִת רֵיק
וּמָה אֲסַפֵּר?
מַה שֶּׁשָּׁתַקְתִּי נִשְׁתַּק
מַה שֶּׁכָּתַבְתִּי נִכְתַּב
הַשִּׁיר יִסְתַּיֵּם כְּשֶׁיִּפְרַח הֶחָצָב

 

חגית חוף היא משוררת, אנליטיקאית יונגיאנית וחוקרת ספרות, כותבת רשימות וביקורות בתחומה. ספרה הראשון, ׳קדיש וקדשה׳ (כרמל 2002), זכה בפרס שר המדע התרבות והספורט לספרי ביכורים ובמענק מפעל הפיס. ספרה השני, ׳המראות׳ (כרמל 2006), זכה בתמיכת קרן רבינוביץ׳ וקרן עמוס. הקינה היא מתוך ספרה השלישי, 'ברכבת לנהרייה', הרואה אור בימים אלו בהוצאת הקיבוץ המאוחד.

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 9


      
      
      
      

הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

ספרות טובה. בעריכת קבוצת 'תיקון'. אחת לשבועיים. יום חמישי.
מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף-רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן.
hamussach@gmail.com
לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו