כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

כשבוקובסקי בכה, מאת ריקי כהן

שני סרטונים מציגים צדדים מקוטבים ומפתיעים של המשורר צ'רלס בוקובסקי. כשהמשורר נשבר ובוכה מול המצלמה

איך מתרגמים את שירתו של צ'רלס בוקובסקי למדיום הקולנועי? את השירה הבוטה, הישירה, הערומה והאקספרסיבית כל כך? המתרגמת והמשוררת דורית ויסמן, שתרגמה קובץ משירתו בשם "עד שהאצבעות יתחילו לדמם" (כרמל), שלחה לי תשובה שתענוג לחלוק כאן. בסרט האנימציה של הקולנוען ג'ונתן הודג'סון לשיר "The man with the beautiful eyes", אותו תרגמה, השפה החזותית של האנימציה עדינה, מינורית, אפילו מזכירה ספרי ילדים.  אמנם השיר הזה של צ'רלס בוקובסקי הוא מאלו שמציגים את הצד הרך ואפילו נוסטלגי, הפחות מוכר של המשורר, מה שהופך את הבחירה לעיבוד כזה הולמת, אך עדיין זו אינטרפטציה מפתיעה ומרגשת, אפילו את הקוראת הבקיאה היטב כמו ויסמן. הפרוזה הפואטית של בוקובסקי מתאימה לנרטיב הויזואלי בקצב, בתיאורים, המבע המוכר של בוקובסקי מקבל פרשנות מעודנת ומלנכולית. הקורא בדרך כלל לא מדמיין צבעים רכים כשהוא קורא בוקובסקי, הנוכחות של הצבע מכניסה טון חדש לטקסט. גם ההקראה הקורקטית ועצורה תורמת לתהליך הזה. ולבסוף הסרטון היפהפה עומד בפני עצמו ולא רק כשלוחה פרשנית של הטקסט.

 

הָאִישׁ עִם הָעֵינַיִם הַיָּפוֹת / צ'רלס בוקובסקי בתרגום דורית ויסמן

כְּשֶׁהָיִינוּ יְלָדִים
הָיָה בַּיִת מוּזָר אֶחָד
כָּל הַתְּרִיסִים הָיוּ
תָּמִיד
מוּרָדִים
וְאַף פַּעַם לֹא שָׁמַעְנוּ מִשָּׁם
קוֹלוֹת
וְהֶחָצֵר הָיְתָה מְלֵאָה
בַּמְבּוּק
וְאָהַבְנוּ לְשַׂחֵק בְּתוֹך
הַבַּמְבּוּק
מַעֲמִידִים פָּנִים שֶׁאֲנַחְנוּ
טַרְזָן
(עַל אַף שֶׁלֹּא הָיְתָה
גֵ'יין).
וְהָיְתָה שָׁם
בְּרֵכַת דָּגִים
גְּדוֹלָה
מְלֵאָה
בִּדְגֵי זָהָב הַשְּׁמֵנִים בְּיוֹתֵר
שֶׁרָאִיתָ
וְהֵם הָיוּ
מְאֻלָּפִים.
הֵם הָיוּ בָּאִים אֶל
פְּנֵי הַמַּיִם
וְלוֹקְחִים חֲתִיכוֹת
לֶחֶם
מֵהַיָּדַיִם שֶׁלָּנוּ.

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ
אָמְרוּ לָנוּ:
"אַף פַּעַם אַל תִּתְקָרְבוּ
לַבַּיִת הַזֶּה".
כָּך שֶׁבֶּטַח
הָלַכְנוּ.
תָּהִינוּ אִם חַי שָׁם מִישֶׁהוּ.
חָלְפוּ שָׁבוּעוֹת
וְלֹא רָאִינוּ
אַף אֶחָד.

וְיוֹם אֶחָד
שָׁמַעְנוּ
קוֹל
מֵהַבַּיִת
"חֲתִיכַת זוֹנָה
מְחֻרְבֶּנֶת!"

זֶה הָיָה קוֹל שֶׁל
גֶּבֶר.

וְהַדֶּלֶת
הַקִּדְמִית
שֶׁל הַבַּיִת
נִזְרְקָה בְּכֹחַ
וְהָאִישׁ
יָצָא
הַחוּצָה.

הוּא הֶחְזִיק
בְּיָד יָמִין
שֶׁלּוֹ
בַּקְבּוּק וִיסְקִי.
הָיָה כְּבֶן
30.
הָיָה לוֹ סִיגָר
בַּפֶּה,
הָיָה זָקוּק
לְגִלּוּחַ.
שְׂעָרוֹ
פָּרוּעַ
וְלֹא מְסֹרָק
וְהוּא הָיָה
יָחֵף
בְּגוּפִיָּה
וּמִכְנָסַיִם.
אֲבָל עֵינָיו
הִבְהִיקוּ.
הֵן זָהֲרוּ
בִּבְהִיקוּת
וְהוּא אָמַר,
"הֵי, אֲדוֹנִים
קְטַנִּים,
מְבַלִּים יָפֶה, אֲנִי
מְקַוֶּה?"

וְהוּא זָרַק
צְחוֹק קָטָן
וְחָזַר
חֲזָרָה אֶל תּוֹך
הַבַּיִת.

עָזַבְנוּ,
הָלַכְנוּ חֲזָרָה לֶחָצֵר
שֶׁל הוֹרַי
וְחָשַׁבְנוּ
עַל זֶה.

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ,
הֶחְלַטְנוּ,
רָצוּ
שֶׁנִּתְרַחֵק
מִשָּׁם
בִּגְלַל שֶׁהֵם
לֹא רָצוּ
שֶׁנִּרְאֶה אִישׁ
כָּזֶה,
אִישׁ
חָזָק וְטִבְעִי
עִם
עֵינַיִם
יָפוֹת.

הַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ
הִתְבַּיְּשׁוּ
שֶׁהֵם
לֹא
כְּמוֹ
הָאִישׁ הַזֶּה,
זֶה לָמָּה הֵם
רָצוּ
שֶׁנִּתְרַחֵק.

אֲבָל
חָזַרְנוּ
לַבַּיִת הַזֶּה
עִם הַבַּמְבּוּק
וּדְגֵי הַזָּהָב
הַמְאֻלָּפִים.
חָזַרְנוּ
הַרְבֵּה פְּעָמִים
הַרְבֵּה
שָׁבוּעוֹת
אֲבָל יוֹתֵר לֹא
רָאִינוּ
אוֹ שָׁמַעְנוּ
אֶת הָאִישׁ.

הַתְּרִיסִים הָיוּ
מוּרָדִים
כְּמוֹ תָּמִיד
וְהָיָה
שֶׁקֶט.

וְאָז יוֹם אֶחָד
כְּשֶׁחָזַרְנוּ
מִבֵּית סֵפֶר
רָאִינוּ אֶת
הַבַּיִת.

הוּא נִשְׂרַף
כֻּלּוֹ,
לֹא נִשְׁאַר
כְּלוּם,
רַק יְסוֹדוֹת
עֲשֵׁנִים
שְׁחֹרִים וּמְעֻקָּמִים
וְהָלַכְנוּ
לִבְרֵכַת הַדָּגִים
וְלֹא הָיוּ
בְּתוֹכָהּ
מַיִם
וּדְגֵי הַזָּהָב הַשְּׁמֵנִים
הַכְּתֻמִּים
הָיוּ מֵתִים,
יְבֵשִׁים.

הָלַכְנוּ חֲזָרָה
לֶחָצֵר שֶׁל הוֹרַי
וְדִבַּרְנוּ עַל
זֶה
וְהֶחְלַטְנוּ
שֶׁהַהוֹרִים שֶׁלָּנוּ
שָׂרְפוּ אֶת הַבַּיִת
שֶׁלָּהֶם,
הָרְגוּ
אוֹתָם
הָרְגוּ אֶת
דְּגֵי הַזָּהָב
בִּגְלַל שֶׁכָּל זֶה
הָיָה יוֹתֵר מִדַּי
יָפֶה,
אֲפִלּוּ יַעַר
הַבַּמְבּוּק
נִשְׂרַף.
הֵם
פָּחֲדוּ
מֵהָאִישׁ בַּעַל
הָעֵינַיִם
הַיָּפוֹת.

וּפָחַדְנוּ
שֶׁמֶּשֶׁך כָּל חַיֵּינוּ
יִקְרוּ לָנוּ דְּבָרִים
כָּאֵלֶּה,
שֶׁאַף אֶחָד
לֹא יִרְצֶה
שֶׁמִּישֶׁהוּ
יִהְיֶה
כָּזֶה
חָזָק
וְיָפֶה,
שֶׁאֲחֵרִים אַף פַּעַם לֹא
יַרְשׁוּ אֶת זֶה,
וְשֶׁהַרְבֵּה
אֲנָשִׁים
יִצְטָרְכוּ
לָמוּת.

 

2. הסרטון לשיר "המקלחת" מציג את בוקובסקי קורא את השיר ואיורים מצחיקים שלו מלווים את קריאתו. ובמהלך הקריאה, כשהוא מגיע לשורה המזכירה את שם אהובתו קולו נשבר והוא בוכה. הוא מתעשת, חוזר לקרוא, כוס משקה לצדו על הכורסה וכשהוא מסיים הוא מסנן, שיט, אני סנטימנטלי.

 

הַמִּקְלַחַת/ צ'רלס בוקובסקי בתרגום דורית ויסמן

אֲנַחְנוּ אוֹהֲבִים לְהִתְקַלֵּחַ אַחֲרֵי זֶה
(אֲנִי אוֹהֵב אֶת הַמַּיִם יוֹתֵר חַמִּים מִמֶּנָּה)
וְהַפָּנִים שֶׁלָּהּ תָּמִיד רַכּוֹת וּשְׁלֵווֹת
וְהִיא רוֹחֶצֶת אוֹתִי רִאשׁוֹן
מְפַזֶּרֶת לִי אֶת הַסַּבּוֹן עַל הַבֵּיצִים
מְרִימָה אֶת הַבֵּיצִים
לוֹחֶצֶת אוֹתָם,
אַחַר כָּך רוֹחֶצֶת אֶת הַזַּיִן:
"הֵי, הַדָּבָר הַזֶּה עוֹד קָשֶׁה!"
אַחַר כָּך תּוֹפֶסֶת אֶת כָּל הַשֵּׂעָר שָׁם לְמַטָּה, –
הַבֶּטֶן, הַגַּב, הַצַּוָּאר, הָרַגְלַיִם,
אֲנִי מְחַיֵּך מְחַיֵּך מְחַיֵּך,
אַחַר כָּך אֲנִי רוֹחֵץ אוֹתָהּ…
קֹדֶם אֶת הַכּוּס, אֲנִי
עוֹמֵד מֵאֲחוֹרֶיהָ, הַזַּיִן שֶׁלִּי בַּפְּלָחִים שֶׁל יַשְׁבָנָהּ
מְסַבֵּן בַּעֲדִינוּת אֶת שַׂעֲרוֹת הַכּוּס,
רוֹחֵץ שָׁם בִּתְנוּעָה חֲלָקָה,
מִשְׁתַּהֶה אוּלַי יוֹתֵר מֵהַנָּחוּץ,
אַחַר כָּך אֲנִי מַגִּיעַ לַאֲחוֹרֵי הָרַגְלַיִם, הַתַּחַת,
הַגַּב, הַצַּוָּאר, אֲנִי מְסוֹבֵב אוֹתָהּ, מְנַשֵּׁק אוֹתָהּ,
מְסַבֵּן אֶת הַשָּׁדַיִם, אוֹתָם וְאֶת הַבֶּטֶן, הַצַּוָּאר,
הַחֵלֶק הַקִּדְמִי שֶׁל הָרַגְלַיִם, הַקַּרְסֻלַּיִם, כַּפּוֹת הָרַגְלַיִם,
וְאַחַר כָּך הַכּוּס, פַּעַם נוֹסֶפֶת, לְמַזָּל…
עוֹד נְשִׁיקָה, וְהִיא יוֹצֵאת רִאשׁוֹנָה,
מִתְנַגֶּבֶת, לִפְעָמִים שָׁרָה כְּשֶׁאֲנִי נִשְׁאָר בִּפְנִים
מְכַוֵּן אֶת הַמַּיִם חַם יוֹתֵר
מַרְגִּישׁ אֶת הַזְּמַנִּים הַטּוֹבִים שֶׁל נֵס הָאַהֲבָה
אַחַר כָּך אֲנִי יוֹצֵא…
בְּדֶרֶך כְּלָל זֶה אֶמְצַע אַחַר צָהֳרַיִם וְשָׁקֵט,
וּכְשֶׁאֲנַחְנוּ מִתְלַבְּשִׁים אֲנַחְנוּ מְדַבְּרִים עַל מָה אֶפְשָׁר
לַעֲשׂוֹת עוֹד,
אֲבָל זֶה שֶׁאֲנַחְנוּ יַחַד פּוֹתֵר אֶת הָרֹב,
לְמַעֲשֶׂה, פּוֹתֵר אֶת הַכֹּל
כִּי כְּכָל שֶׁהַדְּבָרִים הָאֵלּוּ נִשְׁאָרִים פְּתוּרִים
בַּהִסְטוֹרְיָה שֶׁל אִשָּׁה
וְגֶבֶר, זֶה שׁוֹנֶה לְכָל אֶחָד
יוֹתֵר טוֹב אוֹ יוֹתֵר גָּרוּעַ לְכָל אֶחָד –
אֲשֶׁר לִי, מַסְפִּיק נֶהְדָּר לִזְכֹּר
מֵעֵבֶר לְמִצְעַד הַצְּבָאוֹת
וְהַסּוּסִים שֶׁהוֹלְכִים בַּחוּץ בָּרְחוֹבוֹת
מֵעֵבֶר לַזִּכְרוֹנוֹת שֶׁל כְּאֵב וּתְבוּסָה וְאֻמְלָלוּת:
לִינְדָה, אַתְּ הֵבֵאת אֶת זֶה אֵלַי,
כְּשֶׁתִּקְּחִי אֶת זֶה מִמֶּנִּי
עֲשִׂי זֹאת לְאַט וּבַעֲדִינוּת
עֲשִׂי כְּאִלּוּ אֲנִי מֵת בִּשְׁנָתִי בִּמְקוֹם
בְּחַיַּי, אָמֵן.

 

תוכן עניינים – גיליון מס' 6


     
     
      
     

 




הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות

ספרות טובה. בעריכת קבוצת 'תיקון'. אחת לשבועיים. יום חמישי.
מערכת: תמר וייס, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף-רון,
דורית שילה, נטלי תורג'מן.
hamussach@gmail.com
לכתבות נוספות של הַמּוּסָךְ - מוסף לספרות >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו