פנים אחרות | "השנאה היא הנשק הסודי"

שיחה נוקבת עם חיים גורי – פרסום ראשון בכתב לריאיון שערכו עימו ענת שרון-בלייס ושירי לב-ארי

חיים גורי

העיתונאיות והשדרניות ענת שרון-בלייס ושירי לב-ארי הקליטו אשתקד ראיון עומק פוליטי חשוב עם המשורר חיים גורי בעקבות סירובו לקבל את פרס הציונות. "מישהו זיהה אותי מהטלוויזיה, בדרום תל אביב. הוא לא קרא שורה שלי. ואני שומע, 'אתם הסופרים, אתם השמאלנים, אתם הקיבוצניקים, בגללכם שוחטים את הבנים שלנו!' זה בזמן צוק איתן. רציתי לענות לו, אבל אחת מנכדותיי תפסה אותי ואמרה לי, 'אתה לא יודע איך זה ייגמר'. פתאום תפסתי את עומק השנאה למחנה שלנו".

 

אתה יודע שבסירוב שלך לקבל את פרס הציונות הבעת אמירה שלהרבה אנשים היא אמירה משמעותית?

"לא העליתי בדעתי מה שיתרחש אחר כך. הם בחרו בספר האחרון, שהוא מאוד יקר לי. הפרס נקלה בעיניי ממש, מה זה נקרא פרס היצירה הציונית? מה לא ציוני פה? היצירה הציונית זה פרס עוקף פרס ישראל. השרה הקודמת, לימור לבנת, יצרה אותו, ואני מראש לא אהבתי אותו. גם לא אהבתי אותו משום שבכל זאת עשרים אחוז מתושבי הארץ הם ערבים, אתה לא יכול מראש ליצור פרס שמדיר אותם מהפרס הזה. כל השלטון הזה שנוא עליי, אבל העם בחר, העם בחר. אבל ברגע שבוחרים בי, לא חסרים לי פרסים. קיבלתי את פרס ישראל, פרס ביאליק, חמישה-עשר פרסים. הסרט הראשון שכתבתי היה מועמד לאוסקר.

נולדתי ציוני, כל חיי לחמתי כציוני ואמות כציוני, הציונות היא נשמת אפי, אני בן הדור של 48', אני גם בן הדור שהגיע מרחוק, שראה איך העם הנבחר הפך לעם הנכחד. חייתי עם ניצולי השואה באירופה אחרי המלחמה. לי צריך להסביר מה זה ציונות? מגוחך.

 

אתה חושב שאדם צעיר יותר ואולי לא למוד פרסים היה מעז לוותר על הפרס?

לא. כתבתי מכתב לשופטים, לא רציתי לפגוע בהם. שניים מהם מכרים שלי, אמרתי להם שאני מציע לתת את הפרס למשורר צעיר. קיבלתי את הפרס הראשון בחיי בשנות העשרים לחיי, על הספר פרחי אש. זו דחיפה והכרה לאיש צעיר. מה שלא העליתי בדעתי זו התגובה הציבורית שהייתה כל כך עצומה.

 

איך אתה מסביר את זה? אתה נגעת במשהו.

קשה לתאר, מאות טלפונים, עיתונות, טלוויזיה, כולם התקשרו אליי. כבוד הוא לא דבר זר לי, אבל לא העליתי בדעתי שהסיפור האישי שלי יהפך להיות אירוע פוליטי כזה, רוחני ופוליטי. זו הייתה זעקת מחאה של דור שאני חלק ממנו, שיצר בארץ הזאת, עוד מהביל"ויים, דור של עבודה קשה, קיבוצים, תרבות ואוניברסיטאות. הוא היה חלק מהסיפור הזה ונפל לתקופה איומה. זו תקופה איומה; כשהלכתי עם אחת מנכדותיי לבקר בדרום ת"א, מישהו זיהה אותי מהטלוויזיה. הוא לא קרא שורה שלי. ואני שומע, 'אתם הסופרים, אתם השמאלנים, אתם הקיבוצניקים, בגללכם שוחטים את הבנים שלנו!' זה בזמן צוק איתן. רציתי לענות לו, אבל אחת מנכדותיי תפסה אותי ואמרה לי, 'אתה לא יודע איך זה ייגמר'. פתאום תפסתי את עומק השנאה למחנה שלנו. הוא לא ידע שהתנועה הקיבוצית בסך כל המלחמות איבדה פי שלושה אנשים מכל מגזר אחר. הוא לא ידע על נגבה, על יד מרדכי, על אנשי הפלמ"ח שלחמו.

 

https://www.facebook.com/NationalLibraryIsrael/videos/2099751150244400/

 

כשאתה מסתכל על החברה הישראלית ואתה אומר שאנחנו נמצאים בתקופה לא טובה, יש הרבה דברים לעשות, מה הדבר הראשון?

אני לא נותן עצות, זה מסובך נורא. הכול מסובך. המזל הגדול היה לאלה שהגיעו הנה, יהודי גרמניה שהצליחו להגיע ארצה והיה להם קשה. לראות את גדול מבקרי הספרות של אירופה עומד בשדרות מוגרבי ומוכר נקניקיות. והיה לו חוש הומור ללבוש פראק. רופאים, עורכי דין, הפכו להיות פועלים. יהודי ארצות ערב, אני לא רוצה להיכנס לעניין הזה עכשיו, יש לי מה להגיד בעניין של ערס-פואטיקה. אבל מי שהגיע ארצה ניצל! אחרי שהיו שוחטים אותם, מי היה יכול להישאר? בתוך הטרור האיום הזה שבמלחמת האחים האיומה שלהם, דבר ראשון היו גומרים את היהודים. היה קשה נורא, אבל חמולות שלמות הגיעו. ומיהודי אירופה – השרידים הגיעו הנה, אני הייתי באירופה וראיתי את זה, אחרונים עם משפחות. יש פי אי-הבנה איומה בין השבטים בעם, מאין זה בא, אחרי כל כך הרבה שנים של יחד, של צה"ל. למה המקום הזה הוא כל כך… זה בצילו של בן גוריון, הוא קרא אל המדבר. שאלתי פעם אנשים בדימונה, אתם הראשונים שבאתם אל המדבר הזה, כלום לא היה פה, אתם גאלתם אותו. לפני דימונה נפש חיה לא הייתה עשרות קילומטרים אחרי באר שבע. למה אתם כל כך כועסים עד היום על אנשי דגניה? למה אתם לא מעבירים את הגאווה לבנים שלכם, לנכדים שלכם. הייתה תשובה מדהימה: "כי אנשי דגניה בחרו להיות שם, רצו להיות שם, אותנו הורידו מהמשאיות בלילה. אמרו לנו דרומה לבאר שבע, נסענו בלב המדבר, ואמרו לנו לרדת מהמשאית, אמרנו, זה לא יכול להיות, זה הזוי. קראנו למקום דמיונה, מלשון דמיון. בבוקר עמדה השמש, והעירה אותנו בלב המדבר, התחלנו לבכות, ואז קראנו למקום דמעונה". איך אפשר בתוך כל השבטים ליצור מכנה משותף, בזמן שבכל מערכות הבחירות השנאה היא הנשק הסודי? הזוועה הזו של בנימין נתניהו, ששינתה את כל מהלך הבחירות ונתנה לו ארבעה מנדטים, כשאמר שרבבות ערבים נוהרים במכוניות של השמאל – איך אפשר לסלוח לדבר כזה? אני בתור אדם מבוגר זוכר מלחמות אחים בארץ, המכות שהיו ברחובות בזמן הבריטים בין פלוגות האגרוף של בית"ר לפלוגות הפועל, אין דבר כזה היום, היו מכים מכות רצח. אני גם זוכר את ההפגנה של בגין נגד השילומים מגרמניה, לא היה חיזיון כזה אז, אנשי אצ"ל נאספו בכיכר ציון ובגין דיבר אליהם. אני בתור עיתונאי עמדתי שם לשמוע את הנאום. באמצע הנאום, במתח נורא – המשטרה הייתה ערוכה במעלה הרחוב עד כיכר הכנסת – מסרו לו פתק, הוא פתח את הפתק, ובלחש קרא – אני קורא לזה "הלחש הצעוּק" – 'אחיי ואחיותיי, ברגע זה נודע לי שבידי כוחות המשטרה הערוכים מולכם יש פצצות גז מדמיע תוצרת אִי גֶה פארבּן, החברה שיצרה את הגז שהרעיל את אחיותינו ואמותינו'. והתחיל לבכות. ואז הוא אגרף את הפתק הזה, ואמר, 'לכו בניי, וכל העומד מולכם ינופץ כזכוכית אל הסלע'. והם עלו במעלה הרחוב ונפנפו את המשטרה, נתנו מכות רצח ליד הכנסת. לימים קיבלתי מכתב מבן גוריון, אחרי שהגנתי על חברי חֵרות בכנסת מפני משפט – הוא שלח לי מכתב מאוד פוגעני שבו הוא משווה שבע פעמים את בגין להיטלר. אחר כך הייתה סולחה ביניהם. כי בגין הציע שבן גוריון יהיה ראש ממשלה ערב מלחמת ששת הימים. לא המצאנו את השנאה, אבל זה היה באיזה תחום של הגינות.

הארץ מלאה שנאה. זה דבר שמפחיד אותי. למה אני אופטימי? נפגשתי עם חבורה שלמה של צעירים ואמרתי שהחיים הפוליטיים על הפנים, יש משברים קשים נורא, אבל יש גם אליטות נהדרות. הם שמעו את המילה "אליטות" ורצו לרצוח אותי, פה בארץ שונאים את המושג "אליטה", הם חושבים שזה רמת אביב ג', האשכנזים, המיליונרים. אז אמרתי להם, תראו, אין עם בלי אליטות. אז התחילו קולות, אז תגיד מה זה אליטה, אמרתי להם, יש ספר של 720 עמוד, אבל אין לכם זמן לקרוא אותו, אז תוציאו נייר ועיפרון ואני אומר לכם מה זה אליטה, ותרשמו מילה במילה. אליטה היא מגדל שתורם לעוצמה לאומית בתרבות לאומית ואוניברסלית וחי במועקה מוסרית מתמדת כלפי החברה שבתוכה הוא פועל ויוצר. אליטה זה גם פרופסורים, וגם מורים ורופאים ונהגים ולוחמים. כל דבר שתורם לעוצמה לאומית, אבל לא לשוביניזם. ופתאום התשובה העניינית הזו מאוד כיבדה אותם בעיני עצמם, הם ראו שאני לא מתחכם ונורא הודו לי על כך. אני רוצה להאמין שגם במשבר הזה העם הזה בן אלפי השנים יעלה מתוכו אליטה אחראית שתוכל להתמודד עם אזור פרוע ומדמם כמו האזור הזה. כך, כמו שזה עכשיו, זה לא יכול להימשך.

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן:

להרשמה לניוזלטר המוסך

איך לרכוש כתב יד בארבעה צעדים (לא כל כך) פשוטים?

סיפור קנייתו של כתב יד קבלי בספרדית, הוא גם, במידה רבה, סיפור עבודתה של הספרייה הלאומית.

כתב היד הקבלי החשוד

סיפור עבודתה של הספרייה הלאומית. ד"ר יואל פינקלמן, אוצר אוסף יהדות, חושף את ארבעת הצעדים שבסיומם מתווסף (או לא מתווסף) פריט נוסף לאוצרות הספרייה.

 

לפני מספר חודשים, אדם פנה לעובד הספרייה הלאומית במהלך יריד ספרים עברי והציע לו לרכוש כתב יד יהודי. היום כתב היד כבר שוכן בין אוצרות הספרייה לטובת החוקרים והדורות הבאים. כתבי יד רלוונטיים שמוצעים למכירה הם דבר שבשגרה, ואמנם ברור כי הינו מעוניינים לרכוש את כולם, אבל התקציב מוגבל וההחלטה לרכוש כתב יד דורשת מחשבה רבה. מה גרם לנו הפעם לסגור את העסקה?

המוכר סיפר לנו כי כתב היד נכתב בספרדית בסוף המאה ה-16 או בתחילת המאה ה-17 וכי הוא עוסק בנושאים קבליים, עם התמקדות ספציפית בגלגול נשמות. זה הספיק כדי לעורר את ההתעניינות שלנו. ניתן היה להסיק מהשפה שקהל היעד של כותב חיבור זה לא היה בקי מספיק בעברית או ארמית (השפות בהן רוב הטקסטים הקבליים כתובים). ניתן היה גם לחשוד כי הטקסט כוון לקהילה של מגורשי ספרד או יהודים אנוסים, ייתכן שבאיטליה או באמסטרדם. אך בכך הסתכם המידע שיכול היה לספק המוכר. לשמחתנו, הוא התיר לנו להחזיק את כתב היד אצלנו, כדי שנוכל לבחון אותו מקרוב.

 

שלב ראשון: קביעת מצבו של כתב היד

כתב היד היה במצב די גרוע. הכריכה הייתה קרועה, לפחות דף אחד היה חסר בשלמותו, עמודים נוספים היו קרועים, ופה ושם הופיעו כתמים וחורי תולעת. מצב הספר דרש טיפול מקיף במעבדת השיקום של הספרייה, שם צוות מומחים בחן את כתב היד בדקדקנות. אכן, כריכת כתב היד ולא מעט עמודים היו זקוקים לתיקון, אבל החשש האמיתי היה מהתפשטות פטרייתית על מספר עמודים הסמוכים לכריכה. לא היה ספק, שבשלב מסוים כתב היד נחשף ללחות מזיקה או אוחסן בחלל טחוב, ולא ניתן לחסל פטרייה על ספרים וכתבי יד; ניתן היה, לכל היותר, לנקות את כתב היד ולשמור אותו בחלל שלא יאפשר את התפשטות הפטרייה וימנע הינגעות של ספרים נוספים. הצוות קבע כי מצב כתב היד לא טוב, אבל אם מדובר בכתב יד חשוב מספיק, ניתן בהחלט להתמודד עם זה.

 

שלב שני: הכרת כתב היד

הזדקקנו לחוות דעת של מומחה. אדם בעל הכרות מעמיקה של הקהילות היהודיות דוברות הספרדית שאחרי גירוש ספרד, שהוא גם בעל מומחיות בקבלה ובזיהוי כתבי יד. חוקר מוביל ששהה זמן מה בספרד, באוקספורד וגם אצלנו בספרייה הציע לעזור. האם מחברו של כתב היד היה יהודי אנוס שחי תחת שלטון ספרדי ועבד בחשאי? או שמא היה זה כותב מצאצאי מגורשי ספרד שפעל מאמסטרדם, מאיטליה או אפילו מדרום אמריקה?

אותו מומחה ישב כמה שעות במשרדי. הוא בחן את כתב היד, התעמק בנייר ובסימנים שעליו, שעשויים לגלות מידע על הזמן והמקום בהם נכתב הטקסט, וניסה להבין מה אומר תוכנו. סגנון כתב היד אכן הצביע על סוף המאה ה-16, ואחד הדפים שנעשה בהם שימוש לכריכה היה של תרגום מפורסם של התנ"ך לספרדית, שהיה נפוץ במאות ה-16 וה-17. התוכן אכן עסק בקבלה ובגלגול נשמות, אבל המומחה לא הצליח לקבוע בוודאות באיזה טקסט מדובר. האם היה הטקסט קשור למלומדים שסבבו את הרב אברהם כהן דה-הירירה, מקובל מאותה תקופה שכתב בספרדית לאנוסים מאיטליה ומאמסטרדם? אולי. אבל המומחה שלנו היה סקפטי על סמך הבנתו את הסגנון והתוכן. הוא רצה מעט זמן לחשוב על כך, והבטיח לחזור אלינו עם תשובה.

שבועות ספורים אחר כך המומחה שלנו וחברו, חוקר נוסף העוסק בקבלה מודרנית מוקדמת, הגיעו למשרדי עם מחשביהם, נחושים להקדיש את זמנם לפתרון התעלומה. המומחה השני הסכים כי העדויות הפיזיות מחזקות את אותן ההשערות שהעלנו עד כה, אך עדיין נותרו שאלות רבות: מהו הטקסט שלפנינו, ואיך ניתן לגלות זאת? האם מדובר בטקסט מקורי או בתרגום? אם אכן מדובר בתרגום, אז תרגום של מה? ואם מדובר במקור, בידי מי נכתב? עם מי למד הכותב קבלה? מי היה קהל היעד של אותה יצירה? חיפוש מעמיק של שני החוקרים חשף מספר תאריכים שהופיעו לאורך הטקסט, שאכן אישרו כי הספר נכתב בטווח השנים בין המאה ה-16 וה-17. אך העובדה כי היתה חסרה לספר ההקדמה ולא היו בו ראשי פרקים ברורים הקשתה מאוד על העבודה. המומחים ניסו למצוא זהויות בטקסטים קבליים דומים, אך ללא הצלחה. לבסוף התרחשה פריצת דרך: נמצאו קטעים רבים בכתב היד בהם המחבר הכניס מילים בעברית, ואפילו ציטוט או שניים מהמקורות. המומחים הציעו לחפש את המילים הללו בעברית בטקסטים קבליים מאותה תקופה. לאחר חצי שעה של ניסיונות המשימה הושלמה. אותן מילים עבריות הופיעו ב"שער הגלגולים" של רבי חיים ויטל. התעלומה נפתרה: לפנינו תרגום לספרדית של עבודתו המקיפה של ויטל על גלגול נשמות.

 

הצצה לכתב היד החשוד

 

שלב שלישי: קביעת חשיבותו של כתב היד

גילוי טיבו של כתב היד היה קריטי, אבל עד כמה חשוב התרגום? המומחים הסכימו כי התרגום הזה מעניין, אבל רק חקירה מעמיקה של כתב היד תוכל לקבוע את חשיבותו בהיסטוריה הקבלית. האם שווה לבצע מחקר שכזה? ללא ספק, קבעו המומחים, ועל כן כתב היד אכן יכול להוות תרומה חשובה ויפה לאוסף הספרייה הלאומית.

רק ליתר ביטחון, פנינו לעוד מומחה מוביל בתחום הקבלה וביקשנו את דעתו. הוא הסתכל על כעשרה דפים מצולמים מתוך כתב היד, ואחר כך נפגשנו כדי לדון בו. החוקר הסכים עם דעת המומחים הקודמים, אבל הוסיף עוד פרט משמעותי שהפך את הסיפור לעוד יותר מעניין מכפי שחשבנו: כתב היד לא קשור לרב הירירה, כך הוא טען בביטחון, מה שעשוי להעיד על קיומה של קבוצת תלמידי קבלה שלא הכרנו עד כה.

 

שלב רביעי: מקח על המחיר

האדם שהביא את כתב היד הציע מחיר. סברנו כי מדובר בסכום גבוה למדי בהתחשב במצב הפיזי הרע של כתב היד, הדורש בהכרח השקעת כספים נוספת כדי לשקמו. פנינו למתווך שיבדוק עבורנו מול בעל כתב היד כמה פרטים שהיו חשובים לנו: מאיפה הגיע כתב היד לידיו? כמה זמן הוא נמצא ברשותו? מדוע הוא מעוניין למכור? חשוב היה לנו, כמובן,  לוודא שאנחנו לא עוסקים בשום צורה במשא ומתן על רכוש שעלול להיות גנוב. בנוסף העברנו את המסר כי המחיר המבוקש גבוה מדי עבורנו. לאחר כמה סבבים של משא ומתן, קיבלנו תשובות, וגם הסכמנו על סכום שהיה קרוב הרבה יותר למה שהתכוונו לשלם. החוזה נחתם.

היום, כתב היד שוכן בבטחה בספרייה, וצפוי לעבור חיטוי יסודי. לאחר מכן, מחלקת השיקום תנסה, ככל האפשר, לטפל בכריכה ובעמודים הקרועים והמוכתמים, ותיבנה קופסה ייחודית כדי לשמר את כתב היד. בהמשך הוא יצולם באיכות גבוהה, כך שיהיה נגיש לחוקרים בלי החשש להזיק לו.

מכירים חוקר קבלה דובר ספרדית שמחפש פרויקט מחקרי מאתגר ורוצה להיכנס לעובי הקורה? דלתות הספרייה פתוחות תמיד!

 

כתבות נוספות:

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

"וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם, לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ"

מהילדות ועד המועמדות לאוסקר. מהשירים הראשונים ועד לפרס ישראל. הצצה אל המסמכים והתמונות המספרים את סיפורו של המשורר והלוחם חיים גורי ז"ל

"וְדַע לְךָ שֶׁהַזְּמַן וְהָאוֹיְבִים, הָרוּחַ וְהַמַּיִם,
לֹא יִמְחֲקוּ אוֹתְךָ.
אַתָּה תִמָּשֵׁך, עָשׂוּי מֵאוֹתִיוֹת. 
זֶה לֹא מְעַט.
מַשֶּׁהוּ, בְּכָל זֹאת, יִשָּׁאֵר מִמְּךָ"

(חיים גורי, מתוך: "אף שרציתי עוד קצת עוד")

 

חיים גורי נולד בתל אביב בשם חיים גורפינקל בכ"ט בתשרי תרפ"ד, 9 באוקטובר 1923.

או כפי שהוא סיפר:

"נולדתי שלוש שנים לאחר נפילת טרומפלדור, שנתיים לאחר רצח ברנר ושש שנים לפני מאורעות תרפ"ט והשחיטה הגדולה בחברון. הייתי בן 12 כשהחלו מאורעות תרצ"ו והמרד הערבי הגדול".

 

גורי בן שנתיים עם עיפרון בידו. תל-אביב, 1925
גורי בן חמש וחצי (בשורה האמצעית, שלישי משמאל) בתל-אביב, 1928
גורי עם חברים לכיתה ד' בבית חינוך לילדי עובדים בטקס נטיעות בט"ו בשבט, תרצ"ג

 

באוגוסט 1941 התנדב גורי לפלמ"ח שהוקם שלושה חודשים קודם לכן ונשאר בו עד פירוקו, כלוחם וכאחד מיוצריו הבולטים.

כרטיס מגוייס לפלמ"ח על שם חיים גורפינקל

 

גורי הצעיר בשנותיו בפלמ"ח

כבר בשנים אילו הוא מתנסה בכתיבה, וכותב כמה שירים, שחלקם לא התפרסמו מעולם.

מקצת משיריו של חיים גורי בתחילת דרכו כמשורר

על תחילת דרכו של חיים כמשורר תוכלו לקרוא בכתבה: חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות

 

ב-1947 נשלח מטעם ארגון "ההגנה" לאירופה ועסק בהונגריה ובאוסטריה בארגון ובהדרכת צעירים יהודים ניצולי השואה לקראת עלייתם ארצה. משם נשלח לצ'כוסלובקיה, שם עבר קורס צניחה וקומנדו והיה למעשה מפקד קורס הצניחה הראשון של צה"ל.

חיים גורי וחבריו מתאמנים בהונגריה, 1947

"יש לשאוף להקנות אימון בצניחה לחלק מיחידות הפשיטה או הקומנדו או יחידות מובחרות בחטיבות פלמ"ח. יחידות אלה פועלות כיחידות חיל רגלים או ג'יפים, אבל מסוגלות לפעול כחיל מוטס או כצנחנים"

(מתוך תוכנית שכתב גורי לאלוף יגאל ידין)

 

באותו זמן, בבוקר מושלג אחד הוא משוטט ברחובות בודפשט. הוא רואה עיתון באנגלית ששימש את הצבא האמריקאי. בעמוד הראשון הוא קורא: "35 חיילים יהודים נפלו בקרב בהר חברון". ברשת הקשר של ההגנה נודעו לו פרטים נוספים וביניהם שמו של מפקד הפעולה – דני מס, חברו לקורס מפקדי המחלקות בקיץ 1944. ובאותו לילה, הוא כותב את שירו "הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ" לזכרם של חברי מחלקת הל"ה. השיר מושלך לאש, אך בדרך לא דרך הוא ניצל.

טיוטת "הנה מוטלות גופותינו"

על סיפורו של השיר "הנה מוטלות גופותינו" תוכלו לקרוא בכתבה: הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה 

 

בשנת 1949 פרסם את ספר הראשון שלו "פרחי אש"

 

 

"איני להוט אחרי קריאת שירים בכלל, אבל מאז הכרתי את חיים אהבתיו ואני עוקב אחרי גידולו ודרכו. ואני קורא שיריו למען עמוד על נפש משוררם"

(מתוך מכתב של דוד בן גוריון, 1954)

המכתב של דוד בן גוריון על חיים גורי

ב-1950 החל ללמוד באוניברסיטה העברית לתואר ראשון בספרות עברית, בפילוסופיה ובתרבות צרפת.

הסטודנט חיים גורי באוניברסיטה העברית, 1952

 

בשנת 1950 הופיעה המהדורה הראשונה של הספר "עד עלות השחר", המתבסס על חוויותיו של גורי מקרבות הדרום במלחמת השחרור. עותקי הספר הוחרמו מחנויות הספרים בנימוק כי הספר לא הוגש לצנזורה.

 

על הפרשה העגומה הזו תוכלו לקרוא בכתבה: כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

 

תיקונים ושינויים רבים בכתב יד של "עד עלות השחר" לקראת המהדורה החדשה, כולל קטעים שנמחקו בידי הצנזורה

בשנת 1952 נישא לחברתו עליזה לבית בקר, שהיתה קצינת סעד בחטיבת הראל של הפלמ"ח.

עליזה וחיים גורי בירושלים בשנות ה-50

מ-1954 שימש כעיתונאי ובעל טור ב"למרחב" ומאוחר יותר ב"דבר". במסגרת עבודתו כעיתונאי סקר מדי יום ביומו את משפט אייכמן. מאוחר יותר יפרסם את רשימותיו במשפט בספרו "מול תא הזכוכית".

 

"עתים נתפסות הקורות ההן כדברי מיתולוגיה: מלחמת המפלצות בבני-אדם, לעיני האלוהים. הכל כידוע, כתרחש בתוך משפחת האדם"

(חיים גורי באחרית הדבר לספרו "מול תא הזכוכית")

 

במאי 1958 יצא גורי בשליחות עיתונו "למרחב" לפריס לסקר את עלייתו לשלטון של הגנרל שארל דה-גול ואת המתיחות בצרפת על רקע מלחמת האזרחים באלג'יריה. בעזרת קשריו עם שליחי 'המוסד' בפריס ובאלג'יריה, הצליח גורי להתלוות לדה-גול בביקורו ההיסטורי באלג'יריה והיה העיתונאי הישראלי היחיד במקום.

גורי בשליחות עיתונאית מקבל את פניו של הגנרל דה-גול באלג'יריה, 1958

בשנים 1985-1974 יצר את הטרילוגיה הקולנועית הדוקומנטרית על השואה והתקומה, "המכה ה-81", "פני המרד" ו"הים האחרון". "המכה ה-81" על חורבן יהדות אירופה היה מועמד לאוסקר.

כרזה לסרט "המכה ה-81"
תעודת מועמדות לפרס האוסקר לסרט "המכה ה-81"

בשנת 1988 זכה בפרס ישראל לספרות.

"שירתו של חיים גורי מרובת פנים, מגוונת בנושאיה ובסגולותיה האמנותיות, בעלות יחוד אישי מובהק, ותו-זמנה ומאורעותיו בולט בה מאוד"

(מנימוקי ועדת השופטים)

 

"פרס ישראל יפה לך ואתה יפה לפרס ישראל. מה עושים בפרס? אנשים מלאנכולים מתעצבים ואני מקווה שלא תהיה כאחד מהם".

(מכתב ברכה שכתבה דליה רביקוביץ' עם זכייתו של גורי בפרס ישראל. ספטמבר, 1987)

 

ב-31 בינואר, 2018 הלך חיים גורי לעולמו.

יהי זכרו ברוך

 

 

כתבות נוספות:

הִנֵּה מֻטָּלוֹת גּוּפוֹתֵינוּ: חיים גורי נפרד מחבריו למחלקת הל"ה

חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

 

 




חיים גורי: השנים הראשונות והיצירות המוקדמות

מבט מיוחד על חיים גורי ועל שיריו הראשונים, מהשנים שבהן עוד היה חיים גורפינקל

גורי בן שנתיים עם עיפרון בידו. תל אביב, 1925

בארכיונו של חיים גורי ז"ל השמור בספרייה הלאומית נמצאות רבות מיצירותיו המפורסמות, אך גם יצירות מוקדמות יותר ובהן שיריו הראשונים בכתב ידו.

חלק מאותם שירים מוקדמים נמצא בשני קבצים בכתב ידו של גורי, "ילקוט הצד" ו"מחברת שירים". אז לא היה חיים גורי המשורר המפורסם, הידוע ככותב "הרעות" ו"הנה מוטלות גופותינו", אלא לוחם פלמ"ח, משורר צעיר מתחיל ולא מוכר בשם חיים גורפינקל.

הקובץ "ילקוט הצד" נכתב על פנקסים של ממש בשנים 1944-1943, ומופיעות בו טיוטות שונות של שיריו בכתב ידו.

את הקובץ "מחברת שירים", כתב גורי (אז גורפינקל), בשנת 1944. לכריכת המחברת בחר גורי להוסיף את הציטוט: "כי סערת עלי, לנצח אנגנך" – מתוך השיר "פגישה לאין קץ" של נתן אלתרמן משנת 1938.

חלק מאותם שירים מוקדמים יצאו לאור רק בשנת 1998 בספר "השירים", המאגד את שיריו מהתקופות השונות בשלושה כרכים. כמה מאותם שירים ראשונים מפורסמים פה לראשונה.

"אני בא לכתֹב לכם על משהו מוזר,

על דבר הפחד.

נולדתי עמו והוא היה צִלי.

היו בו עטלף, זקֵנה, כושי ואפלה,

סמטת רחוב באין פנס."

(מתוך: "שיר על הפחד", מאת חיים גורי)

טיוטה מוקדמת של "שיר על הפחד" בכתב ידו של גורי, 1943

"היה לי טוב, ללכת כאביון, או כטרוף דעת.

להתידד עם הברקים.

לזמר פזמון ישן על אהבה, לרחובות ולשוקים.

להתנחם כי את ודאי יודעת."

(מתוך: "עיר החֹרף", מאת חיים גורי)

טיוטה מוקדמת של "עיר החֹרף" בכתב ידו של גורי, 1944

"ירדו הכוכבים אל החרשה.

גדולים ואדמים נראים מעל הבית.

נפלו גחליליות על עקבות הצאן,

על צמת אשה 

וריח ארן עד מחנק – סהרורי הליל."

(מתוך: "בבית הישן", מאת חיים גורי)

אחת מן הגרסאות והטיוטות לשיר "בבית הישן" בכתב ידו של חיים גורי, 1944

"מפנת הרחוב עד השחר… הלילה שלט.

הנסיך השחור שעיניו הזויות דומיה.

אך גדודי רגעיו החופזים, העוברים ממשלט למשלט,

לא ישובו שנית לתחיה…"

(מתוך: "עד השחר", מאת חיים גורי)

השיר "עד השחר", מדגים היטב איך חיים גורי המשורר משתלב עם חיים גורי איש הפלמ"ח. את הטיוטה הזו כתב גורי בעת שהיה בשליחות מטעם "ההגנה" בהונגריה, כדי להכין את ניצולי השואה שם לקראת עלייתם ארצה. כפי שניתן לראות, השיר נכתב על נייר מכתבים של 'דרור' – תנועת נוער ציונית-מרקסיסטית בהונגריה.

 

חיים גורי וחבריו מתאמנים בהונגריה, 1947

אפשר אפילו לראות בסוף העמוד השני הערות ותזכורות שכתב לעצמו גורי, אשר סביר להניח שעוסקות בתפקידו בשליחות.

טיוטת השיר "עד השחר" בכתב ידו של חיים גורי

בנוסף, בצדו השני של אחד הדפים מופיעה גם שרבוט בכתב ידו של גורי לאהוד אבריאל, מיופה הכוח של ישראל בפראג, בנוגע לקורס צניחה של צעירים מארץ ישראל. גורי היה מפקד קורס הצניחה הראשון שהתקיים בצ'כוסלובקיה, ואף היה מיועד להיות מפקד הצנחנים הראשון של צה"ל.

תולדות חייו של גורי שזורים בהקמתה ובתקומתה של מדינת ישראל והם בבואה לחיינו בארץ הזאת.

יהי זכרו ברוך.

 

 

כתבות נוספות

כשהצנזורה מחליטה, גם משורר הפלמ"ח לא חסין

לחן וביצוע של עינב ג'קסון כהן לשירים מאת תרצה אתר וחיים גורי