וּבְעִבְרִית | קורא אמצא בדור מן הדורות

מבחר שירים של משוררי תור הזהב ברוסיה, בתרגום מקסים אוסצקי־פלדמן

רוני טהרלב, חלב ציפורים (פרט), שמן על בד מתוח על עץ, 110X100 ס"מ, 2021 (צילום: אלעד שריג)

.

משוררי תור הזהב של השירה הרוסית – מבחר שירים

מרוסית: מקסים אוסצקי־פלדמן

 

אלכסנדר פושקין

.

לַדֶּרֶךְ, יָפָתִי!  הַלֵּב דּוֹרֵשׁ מַרְגּוֹעַ –

יָמִים רוֹדְפִים יָמִים, כָּל רֶגַע בָּא לִגְרֹעַ

מִבְּדַל הַהֲוָיָה, וּשְׁנֵינוּ בִּתְמִימוּת

מְיַחֲלִים לִחְיוֹת, וּרְאִי – פִּתְאוֹם נָמוּת.

אֵין אֹשֶׁר בָּעוֹלָם, אַךְ יֵשׁ חֵרוּת וָשֶׁקֶט.

מִזְּמַן קוֹסֶמֶת לִי פְּנִינַת גּוֹרָל נֶחְשֶׁקֶת –

כְּעֶבֶד מְיֻגָּע זוֹמֵם אֲנִי בְּרִיחָה

אֱלֵי מִשְׂגַּב הַנַּחֲלָה וְהַמְּנוּחָה.

 

Алекса́ндр Пу́шкин

Пора, мой друг, пора! покоя сердце просит —
Летят за днями дни, и каждый час уносит
Частичку бытия, а мы с тобой вдвоем
Предполагаем жить, и глядь — как раз умрем.
На свете счастья нет, но есть покой и воля.
Давно завидная мечтается мне доля —
Давно, усталый раб, замыслил я побег
В обитель дальную трудов и чистых нег.

.

אלכסנדר פושקין (1799–1837), משורר, סופר, מחזאי ומסאי. נחשב לאבי השירה הרוסית המודרנית. בין היתר תרם רבות להתפתחות ספרות הרומן הרוסי הריאליסטי, להעשרת אוצר המילים ברוסית ולחקר הפולקלור.

.

.

יבגני ברטינסקי

.

דַּל כִּשְׁרוֹנִי, קוֹלִי אֵינוֹ שׁוֹפֵעַ,

אֲבָל אֲנִי קַיָּם, וּבָעוֹלָם

גַּם קִיּוּמִי לְמִישֶׁהוּ יִנְעַם:

מִי מִצֶּאֱצָאַי לָבֶטַח יְגַלֵּהוּ

בְּתוֹךְ שִׁירַי; הֵן כָּךְ יָכוֹל לִקְרוֹת,

וְזוֹ בָּזוֹ תִּגַּעְנָה נִשְׁמוֹתֵינוּ.

יְדִיד אֱמֶת מָצָאתִי בְּדוֹרֵנוּ,

קוֹרֵא אֶמְצָא בְּדוֹר מִן הַדּוֹרוֹת.

.

Евгений Баратынский

Мой дар убог и голос мой не громок,
Но я живу, и на земли мое
Кому-нибудь любезно бытие:
Его найдёт далёкий мой потомок
В моих стихах: как знать? душа моя
Окажется с душой его в сношеньи,
И как нашёл я друга в поколеньи,
Читателя найду в потомстве я.

.
יבגני ברטינסקי (1800–1844), משורר רומנטי בן זמנו של פושקין. נודע בקולו הייחודי, האינטימי והמדיטטיבי, שלא עלה בקנה אחד עם הרהיטות והאירוניה שהנהיגו פושקין וחבריו.

.

.

מיכאיל לרמונטוב  

.

אִישׁ לֹא יִשְׁמַע קוֹלִי… אֲנִי לְבַד.

הַיּוֹם דּוֹעֵךְ… הָעֲנָנִים לָבְשׁוּ פַּסִּים מַאֲדִימִים,

נָטוּ כְּבָר מַעֲרָבָה, וְהָאָח בּוֹעֶרֶת לְפָנַי. –

אֲנִי שׁוֹפֵעַ חֲלוֹמוֹת עַל הֶעָתִיד…

יָמַי חוֹלְפִים מוּלִי בְּסָךְ אָחִיד וְחַדְגּוֹנִי,

וּבְעֵינַי הַנְּבוֹכוֹת לַשָּׁוְא חִפַּשְׂתִּי

בֵּינֵיהֶם וְלוּ אֶחָד, שֶׁהַגּוֹרָל נָתַן בּוֹ אוֹת!

 

Михаил Лермонтов

Никто моим словам не внемлет… я один.
День гаснет… красными рисуясь полосами,
На запад уклонились тучи и камин
Трещит передо мной. – Я полон весь мечтами,
О будущем… и дни мои толпой
Однообразною проходят предо мной,
И тщетно я ищу смущенными очами
Меж них хоть день один, отмеченный судьбой!

 

מיכאיל לרמונטוב (1814–1841), מהמשוררים המשפיעים ביותר לאחר מותו של פושקין. כתיבתו על חבל ארץ קווקז נחשבת לאחת ממבשרות האוריינטליזם הרוסי.

.

.

פיודור טיוטצ'ב

דֹּם!

Silentium!

דֹּם וְהַסְתֵּר בְּסוֹד שָׁמוּר

כָּל מִשְׁאָלָה וְכָל הִרְהוּר –

עָמֹק בַּנֶּפֶשׁ עֲלֵיהֶם

לִזְרֹחַ וּלְהֵעָלֵם

בְּלִי אֹמֶר, כְּמוֹ כּוֹכְבֵי מָרוֹם.

הַבֵּט בְּזָהֳרָם – וָדֹם.

 

הַלֵּב, כֵּיצַד הוּא יְדַבֵּר?

כֵּיצַד יָבִין אָדָם אַחֵר

אֶת עוֹלָמְךָ וְאֶת רָזָיו?

הֲגִיג שֶׁנֶּהֱגָה – כָּזָב.

אַל תַּעֲכִיר מֵימֵי תְּהוֹם,

רְוֵה מִטָּהֳרָם – וָדֹם.

 

בְּתוֹכְךָ תֵּדַע לִחְיוֹת –

בְּמִסְתּוֹרֵי הַמַּחְשָׁבוֹת

וּבְקִסְמֵיהֶן – עוֹלָם מֻפְלָא.

אוֹתָם תַּחְרִיד הַהֲמֻלָּה,

הֵם יֵעָלְמוּ לְאוֹר הַיּוֹם.

הַקְשֵׁב לְשִׁירָתָם – וָדֹם!…

.

Фё́дор Тю́тчев

Молчи!
Silentium!

Молчи, скрывайся и таи
И чувства и мечты свои —
Пускай в душевной глубине
Встают и заходят оне
Безмолвно, как звезды в ночи, —
Любуйся ими — и молчи.

Как сердцу высказать себя?
Другому как понять тебя?
Поймет ли он, чем ты живешь?
Мысль изреченная есть ложь.
Взрывая, возмутишь ключи, —
Питайся ими — и молчи.

Лишь жить в себе самом умей —
Есть целый мир в душе твоей
Таинственно-волшебных дум;
Их оглушит наружный шум,
Дневные разгонят лучи, —
Внимай их пенью — и молчи!..

.
פיודור טיוטצ'ב (1803–1873), מגדולי המשוררים הרוסים בתקופתו. כתיבתו, שביקשה לחבר בין האינדיווידואליזם הרומנטי ובין מסורת השירה החצרונית הרוסית של המאה השמונה־עשרה, הייתה מקור השראה לסימבוליזם הרוסי.

.

מקסים אוסצקי־פלדמן, מורה לעברית, עוסק בתרגום השירה הרוסית וחוקר ממשקים בין בלשנות לספרות.

 

המערכת מודה למיכאל מקרובסקי על סיועו בהכנת המדור.

 

» במדור "וּבְעִבְרִית" בגיליון המוסך הקודם: שירים מאת המשורר האיראני הגולה מֵהְדי מוּסָוִוי, בתרגום אורלי כהן

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

ביקורת | לגעת בחזיון החורבן

"בדיוק מרהיב היא מתארת את האכזריות, האדישות ובעיקר את הריכוז העצמי וההתענגות העצמית של בני האנוש – אדוני הארץ שבאדנותם ממיטים עליה את חורבנה." אורית נוימאיר פוטשניק על ספר השירה של מירלה משה־אלבו

אורית ישי, הדרך – איפה זה שם, הזרקת דיו, 152.5X110 ס"מ, 2017 (2009)

.

קריאה ב"ארמון הטרמיטים" למירלה משה־אלבו

מאת אורית נוימאיר פוטשניק

.

אם כבר אימה, לפחות שתהיה מרהיבה. אם כבר שואה, לפחות שתהיה פיוטית. ואם כבר שואה פיוטית, לפחות שיהיה בה צדק.

בארמון הטרמיטים, ספרה השני של מירלה משה־אלבו, אנחנו מקבלות את כל אלה במלואם. זוהי נבואת חורבן וקינה כאחד, על כדור הארץ המובל לאבדון, קינה ונבואת חורבן שאוצרות בתוכן איכות מקראית.

הספר מחולק לשלושה שערים. השער הראשון, "ארמון הטרמיטים", נותן את רשות הדיבור לטבע. מירלה משה־אלבו בוחרת לפתוח בתיאור נפלא ומסחרר של החורבן האקלימי והסביבתי. היא עוד לא מונה באוזנינו את חטאינו; תורם של אלה יבוא אחר כך. קודם כול היא פותחת את האוזניים האטומות ואת הלב החסום אל הגעש המתפרץ של הארץ המותקפת.

הקובץ נפתח בתיאור עליית האוקיינוסים וחדירתם אל לב התרבות האנושית:

.

קֹדֶם יוּצְפוּ עָרֵי הַחוֹף

קוֹמוֹת רִאשׁוֹנוֹת יַבְהִיקוּ בְּתוֹךְ הַכָּחֹל

וּלְאַט יַצְחִין כֵּהֶה וְשֻׁמָּנֵי הַיָּם.

תַּנִּינִים בְּמֶרְכְּזֵי קְנִיּוֹת יַצְלִיפוּ בִּזְנָבָם

אוֹ יָצוּפוּ

כְּמוֹ גּוֹנְדּוֹלוֹת הֲפוּכוֹת,

שִׁלְטֵי חֲנֻיּוֹת יְנַצְנְצוּ

בְּעֵינֵיהֶם הַצְּהַבְהַבּוֹת.

שׁוֹשַׁנּוֹת יָם יִפְרְשׁוּ זְרוֹעוֹת אֶל אִצְטְרֻבְּלֵי בְּרוֹשִׁים,

מְכָלִיּוֹת יִסְחֲפוּ,

מֶדוּזוֹת יְרַחֲפוּ כְּמוֹ פַּעֲמוֹנִים כְּחֻלִּים.

הַסְּפִינָה 'סָנְטָה מַרִיָה'

תִּתְרַסֵּק אֶל חַלּוֹנוֹת הָרַאֲוָה וְתֵעָצֵר.

(מתוך “Global Warming”)

.

כדי לשבות אותנו, כדי שנסכים הפעם להקשיב – ולא רק להקשיב, אלא גם להיסחף בזרם, תיאורי האימה לא יכולים להיות פרוזאים. תוכחות והפחדות נוסח כתבות ארכניות במוסף סוף השבוע לא יועילו. על האימה להיות מפתה, חושנית. את החושניות והתאוותנות המאפיינות את כתיבתה של משה־אלבו ככלל, אנחנו פוגשות גם כאן, בספר שעניינו משבר האקלים. זהו לכאורה עניין לעיתונאים, מדענים ומדינאים, אבל בכתיבתה הציורית משה־אלבו מאפשרת לנו לגעת בחזיון החורבן, לשהות בתוכו, לטעום אותו ולחוש אותו. היא מושכת אותנו אליו כמו בנגינת הקסם של החלילן מהמלין. עוצמתו של הספר נובעת בראש ובראשונה מהשירים שבהם שזור כוח הפיתוי שלה. פיתוי, כמו שאנחנו יודעות, כרוך לעיתים באלימות, בתשוקה לאלימות, שהרי את חטאינו אנחנו יודעות ועתה אנחנו משתוקקות ומצפות לעונש. התרגלנו בשנים האחרונות, וביתר שאת בתקופה האחרונה, לנרטיב ההאנשה של הטבע כמי שמשיב לבני האדם כגמולם, נוקם בהם על מה שעוללו לו (ודי להיזכר בכל הקלישאות על מה שבאה הקורונה "ללמד אותנו"). משה־אלבו לא מעוניינת בנרקיסיזם הזה, הוא ממנה והלאה. היא כותבת את הטבע כפי שהיא שומעת אותו – ולא כפי שהיא שומעת את עצמה, או את בני האנוש, ומשיבה אליו את פראותו נטולת האנושיות, את החושניות המשוחררת מתרבות. הנקמה המענגת של הטבע מגיעה כשהוא שוצף ומטביע, פשוטו כמשמעו, את התרבות האנושית.

.

הלובר

לֹא שֶׁיֵּשׁ מַשֶּׁהוּ מוּזָר בְּבַרְבּוּר שָׁט

לְאֹרֶךְ אֲגַף הַ"רֶנֶסַנְס"

נֹכַח הָעֻבְדָּה שֶׁהֶסֶן הוּא נָהָר וְחֻקֵּי הַטֶּבַע

חָלִים עָלָיו

גַּם בְּאוּלַמּוֹת מוּזֵאוֹן מוּצָפִים.

גַּם אִם יִשְׁדֹּד בֹּץ אֶת הַשָּׁטִיחַ, אֶת הַדְּיוֹקָנִים

לִיזָה מְחַיֶּכֶת

עֵינֶיהָ עִם הַבַּרְבּוּר הַיְּפֵיפֶה

עַד שֶׁיְּעֵלָם

בְּגֶרֶם מַדְרֵגוֹת הַמַּיִם, מַעְלָה

אֶל מֵעֵבֶר לְכָל הִגָּיוֹן,

אֶל הַמֵּאָה הַקּוֹדֶמֶת.

שִׂמְלָתָהּ כְּבָר סְפוּגָה אוּלָם יָדֶיהָ נָחוֹת בַּשַּׁלְוָה.

בְּאֵין רַגְלַיִם בְּאֵין סְנַפִּירִים

עֲגוּנָה הִיא

בְּצִבְעֵי שֶׁמֶן

לְדוֹבְרַת עֲצֵי צַפְצֵפָה.

.

אבל לא רק טבע נוקם ושוצף יש בספר הזה, גם קינות יפות ונוגעות ללב על כל קורבנותיהם של השיטפונות והשרפות יש בו, למשל קינה על פרפרי הדנאית הנודדים והנכחדים וקינה ללואיס הקואלה המשתאה אל מול עולמה העולה באש, במחווה נהדרת ללואיס של יאיר הורביץ, כששעת ההתבהרות הופכת לשעת ההתאיידות וארץ הצל הופכת לרמץ הצל.

עניינו של הספר כולו הוא במשבר האקלים ומניה וביה בטבע. לצד השירים הארוכים יותר, שבהם התיאורים שופעים וציוריים, חושניים ונדיבים, הספר משובץ לכל אורכו גם בשירים קצרים, דומים לשירי הייקו. אולי הבחירה לפנות לסגנון כזה, ההתייחסות למסורת הזו, נובעת מעצם העיסוק בטבע והבחירה המפורשת בהתבוננות החוצה ולא בעיסוק בעצמי. אבל נדמה לי שטבעו המהורהר והמרוחק של אופן הכתיבה הזה לא מתאים לאופיו התאטרלי של הספר. למרות זאת, בטובים שבשירים הקצרים הללו משה־אלבו מצליחה  ללהטט ולשזור את האימה והדרמה אל תוך השורות הקצרות:

.

כְּשֶׁגִּשְּׁשָׁה אַחַר מִשְׁקְפֵי שֶׁמֶשׁ

פַּקָּח אֶת שֵׁשׁ עֵינָיו

אַרְסָן חוּם

בְּתָא הַכְּפָפוֹת.

.

בשער השני, "הגורם האנושי", עוברת משה־אלבו מנבואת החורבן אל התוכחה, מתיאור האפוקליפסה הפוסט־אנושית אל מה שגרם לה, אל חטאי האנושות, ומתארת אותם באותה חדות ציורית. היא מפיחה חיים בתמונות שקית הפלסטיק החונקת את הדגים בים, עוקבת אחר הצבים והלוויתנים האובדים בפסולת הנפט, אחר עגלי החלב המעונים בתאיהם, אחר ארנבות המעבדה, אחר הדוב הניצוד ואחר התנינים ההופכים לתיקים. לא ניתן להישאר אדישים נוכח החיוּת והעוצמה שיש בתיאורים האלה, הם מהפכי קרביים ולב. אבל המבט של משה־אלבו הופך להיות חד ופוצע במיוחד כאשר הוא מופנה אל המעוולים – אל בני האדם. בדיוק מרהיב היא מתארת את האכזריות, האדישות ובעיקר את הריכוז העצמי וההתענגות העצמית של בני האנוש – אדוני הארץ שבאדנותם ממיטים עליה את חורבנה.

וְעַל פִּסְגַּת אֲרָרַט

עוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ נוֹהֵג

בְּרֶכֶב וְתִינוֹק נִשְׁכַּח

נוֹשֵׂא עֵינָיו אֶל הַשְּׁמָשׁוֹת.

.

(מתוך "שעון שמש")

.

אחד השירים מצמיתי הלב ביותר בספר הוא "האנושי", המביא את סיפורו של התצלום "הנשר והילדה הקטנה" שצילם קווין קרטר בסודן ב־1993, וזכה עליו בפרס פוליצר. הסיפור שמאחורי התצלום מזקק באופן חד ומר את ההתענגות העצמית, האובייקטיפיקציה של הזולת, הגאווה, הרהב והחרטה המאוחרת מדי, שגם ממנה לא נעדר הנרקיסיזם, ובשורות מעטות ומדויקות משה־אלבו מצליחה למסור אותו כולו – תיאור צורב של התצלום ושל הסיפור שמאחוריו.

הַפָּעוֹטָה מְנַסָּה לִזְחֹל

כֹּה קְרוֹבָה לְמַחֲנֵה חֲלֻקַּת הַמָּזוֹן

אַךְ גַּפֶּיהָ הַכְּחוּשׁוֹת אֵינָן נוֹשְׂאוֹת אֶת גּוּפָהּ

וְהַנֶּשֶׁר מַמְתִּין. יֵשׁ לוֹ זְמַן. הַשֶּׁמֶשׁ

אֵינָהּ נוֹטָה לְשׁוּם צַד

וְהַצַּלָּם עֶשְׂרִים דַּקּוֹת

תְּמִימוֹת

צִפָּה

שֶׁהַדּוֹרֵס יִפְרֹשׂ כָּנָף וְיֵעָלֵם

לְבַסּוֹף וִתֵּר

וְדַוְקָא צִלּוּם אִיקוֹנִי, פּוּלִיצֶר.

.

אני שואלת את עצמי אם השער החותם את הספר, "דובדבנים של נוחם", נועד להציע נחמה לקוראת, אחרי כל התוכחות ונבואות החורבן. אני לא בטוחה שנחמה אפשרית, אני כלל לא בטוחה שהיא אפילו רצויה, גם לא בעיני המשוררת, ובכל זאת את השער השלישי והאחרון מאפיין שקט מינורי המנוגד לנימה של שני החלקים הראשונים של הספר. הנחמה שמציעה לנו משה־אלבו היא הנחמה שמציעים אוצרות הזיכרון של כדור הארץ עצמו. לא בכדי היא פונה בשער הזה למאובני החיים שקפאו בפומפי, לעצמות אוהבים ירויים בחץ שנחשפו בחפירה ארכאולוגית. הנחמה טמונה בכך שהאדמה עצמה תזכור אותנו לאחר שניעלם מכאן בשרפות ובמבול, באסון שאנחנו ממיטים עליה ועל עצמנו. לכן כאן פונה משה־אלבו לראשונה בספר אל האישי, אל הזיכרון הפרטי, אל האבל הפרטי וכותבת על מות אביה. וגם על מלאכת האבל הזו מנצח בשקט – הטבע:

.

תיקון חצות

עוֹרְבָנִי שְׁחֹר כִּפָּה

מַבִּיט בִּי

סַמְכוּתִי וְנִרְגָּן, כְּמוֹ מְנַהֵל

בֵּית יְתוֹמִים.

הַיּוֹם קָבַרְנוּ אֶת אַבָּא. יוֹם הֻלַּדְתּוֹ.

הַיּוֹשְׁבִים נָמִים.

חִזּוּר צְפַרְדֵּעִים וְצִרְצָרִים

גּוֹאֶה לַבַּלְקוֹן הֶחָשׁוּךְ בְּבֵית הוֹרַי.

סִימְפוֹנְיָה לֹא גְּמוּרָה

וַעֲדַיִן

מֻשְׁלֶמֶת.

.

אני מוצאת את עצמי מתקשה לצמצם את  הספר הזה, שהוא יצירה לכידה אחת שלמה לכותרת, "שירת מחאה" או "שירה פוליטית", לא משום שאלה נעדרות ממנו – הרי הוא עוסק בעכשווי, בפוליטי, בקונקרטי עד אימה, והזעקה, הכאב והמחאה נוכחים בו במלוא עוזם. עם זאת מדובר, לתחושתי, ביצירה ייחודית, בפואטיקה שלה, בשדה השירה הפוליטית. יותר מכול זוהי נבואה: שירה דחוסת מבע ועמוסת רגש האוחזת את הקוראת קודם כול בלכידותה הפואטית, בלשונה המסחררת. במידה רבה זוהי כאמור נבואת חורבן, תוכחה וקינה גם יחד. וכנהוג לא פעם בנבואות חורבן משה־אלבו בחרה לחתום את דבריה בהציעה שביב תקווה, גם אם התקווה כתובה בטון מינורי, קטן ומהוסס לעומת הדי החורבן הפרושים לאורך הספר. אנסה גם אני כאן ללכת בעקבותיה ולאמץ את הצעתה:

אַתְּ צְרִיכָה הִתְחַלָּה, לוּאִיזָה

כֻּסְבָּרָה, בּוֹנְסַאי, אֲפִלּוּ עַרְעָר.

אַתְּ צְרִיכָה פָּרַח מִשֶּׁלָּךְ

(מתוך "לואיזה")

.

אורית נוימאיר פוטשניק, ילידת תל אביב 1973. משוררת ומתרגמת שירה. שירים ותרגומים פרי עטה התפרסמו בכתבי העת הו!, מאזניים והמוסך. מפרסמת בקביעות ביקורת ספרות ושירה במוסך. ספר שיריה הראשון, "עינה של האורקל", ראה אור ב־2019 בהוצאת פרדס.

.

מירלה משה־אלבו, "ארמון הטרמיטים", עתון 77, 2021.

.

.

» במדור ביקורת שירה בגיליון קודם של המוסך:  שי שניידר־אילת על "במקדש הזה היחיד, בבשר" מאת קים מידן

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

פרוזה | נשימה עמוקה

"כאב חד מפלח לי את כתף ימין, דם ניגר, הקטנה נעמדת על המיטה וצורחת בהיסטריה, אני מסובבת את הראש וזאת המכשפה." סיפור קצר מאת בר בן־יוסף

אליסיה שחף, נעה, מתוך הסדרה casa tomada (בית תפוס), צילום מטופל, 2016

.

נשימה עמוקה

בר בן־יוסף

.

״קחי נשימה עמוקה,״ אני אומרת לה, ועוזרת לה ללגום מכוס המים שהבאתי לה למיטה. היא מסתכלת עליי בחשש עם העיניים הגדולות שלה ואני מנסה להקרין כלפי חוץ שאני הכי רגועה בעולם, שלא קרה כלום, הכול בסדר, הכול תחת שליטה. ״נשימה עמוקה ותחשבי רק על דברים טובים, טוב?״ היא לוקחת נשימה עמוקה מצחיקה כזאת, לא באמת, ואז נושפת המון אוויר החוצה בלי להוריד ממני את העיניים.

״אני אחשוב על ארנבים, טוב?״ היא אומרת לי בקול הצרוד החמוד שלה, ואני מהנהנת בחיוך. היא מהנהנת אליי בחזרה, מסמנת לי עם האגודל ״אוקיי״ ומשתדלת לחייך גם, אפילו שאני רואה שהיא עוד רועדת מפחד. ״יופי, זה רעיון מצוין,״ אני מעודדת אותה וניגשת לחלון, מסתכלת החוצה, מנסה לאתר תזוזה חשודה, לא מצליחה, מגיפה את התריס מהר ומסיטה את הווילון, כאילו שזה באמת יעזור במשהו.

״אני חושבת על ארנבים כאלה חמודים שקופצים, בוינג בוינג, ויש להם גם חבר חתול,״ היא אומרת, ואני מאשרת, ״יופי מתוקה, יופי, תמשיכי לחשוב רק עליהם,״ אני מסתכלת בארון הבגדים, מזיזה בגדים ימינה, שמאלה, בודקת שאף אחד לא מתחבא שם, ואז נשכבת על הרצפה ובודקת שאין גם אף אחד מתחת למיטה שלה, ומתחת לארון הספרים באותה ההזדמנות. אני מוצאת חרב פלסטיק של אבירים ומחליטה לשמור אותה.

״הם כולם רוקדים עכשיו ביחד בדשא, אימא, עם כל הפרחים, והפרפרים, הם רוקדים בדשא בלט! אני יכולה ללבוש את השמלה עם הטוטו בלרינה בבקשה?״ היא פתאום שואלת, ״לא כרגע חמודה, לא כרגע, טוב? עוד מעט,״ אני בודקת שאין אף אחד מאחורי הדלת לפני שאני נועלת אותה ונשענת עליה עם הגב.

״עכשיו אני רוצה שתסתכלי לי בעיניים,״ אני מתקרבת אליה, שוב עושה מאמצים כבירים להישמע הכי רגועה שאני יכולה, ״ותספרי לי בדיוק, אבל בדיוק על מה חלמת… אוקיי מותק? אל תפחדי, את יכולה לספר לאימא.״

היא מקפלת את הרגליים ומחבקת את הדובי הוורוד שלה. ״אימא פשוט צריכה לדעת בדיוק, אבל בדיוק, על מה חלמת כדי שהיא תדע איך לשמור עלייך, את מבינה?״ היא מהנהנת בשתיקה ומשפילה את המבט אכול האשמה שלה לרצפה. היא מתחילה לבכות שוב והלב שלי נשבר.

״די, די מתוקה שלי, לא קרה כלום,״ אני מתיישבת לידה ומחבקת אותה חזק־חזק. ״הכול בסדר, הכול בסדר, אל תבכי מתוקה, הכול בסדר, כולם חולמים חלומות רעים מותק, כולם… אימא תגרש את החלום הרע, אוקיי? אימא תנצח אותם, אני רק צריכה שתעזרי לי לעשות את זה, טוב?״

״שלושה דובים גדולים,״ היא מתחילה ומנגבת את האף בשרוול של הפיג׳מה, ״היו שם שלושה דובים גדולים כאלה, מפחידים מאוד שעושים ווא!״ היא מחקה את הדובים ואני מרגישה גוש בגרון ומנסה לבלוע אותו, ״ומכשפה רעה כזאת, מגעילה, שרוצה להרוג אותך!״ היא אומרת בעיניים בוערות, ״ואני אמרתי לה – לכי משם! לכי, אני לא רוצה שתהרגי את אימא שלי,״ אני מחזיקה את היד שלה חזק והיא ממשיכה, ״אבל המכשפה לא ראתה אותי ולא שמעה אותי. והיא צחקה כל הזמן.״

״תמשיכי חמודה, אני מקשיבה,״ היא מושכת באף שלה, ״ואז היא באה מאחוריך עם גרזן ו…״ אההההה! אני מרגישה כאב חד מפלח לי את כתף ימין, דם ניגר, מכסה לי את כל החולצה, הקטנה נעמדת על המיטה וצורחת בהיסטריה, אני מסובבת את הראש וזאת המכשפה. היא צוחקת צחוק מכוער ומרימה את הגרזן הגדול שלה שוב למעלה, אין לי מושג מה לעשות, אז אני תוקעת לה את החרב צעצוע ברגל. החרב מתקפלת, אבל קונה לי מספיק זמן כדי להרים את הארגז הכבד עם כל הרכבות צעצוע והמסילות ולהטיח אותו בפנים שלה. היא נופלת אחורה בצעקה והקטנה צועקת גם, ״אימא!!!!! הדובים!!!!״ אני מסתובבת לצד השני, עדיין מתנשפת מהמאמץ, בקושי מסוגלת להזיז את יד ימין, ורואה שלושה דובים ענקיים עומדים ליד החלון ושואגים עליי. אני נופלת לרצפה בפחד ומתחילה לזרוק עליהם כל מה שאני מצליחה לשים עליו יד, ספרים, בובות, מכוניות, בזמן שאני נסוגה אחורנית. בינתיים מאחוריי, המכשפה מתאוששת, מתרוממת ומנסה להוריד עליי שוב את הגרזן החלוד שלה. באינסטינקטים של חיה אני קולטת אותה בזמן, שמה לה רגל ומכשילה אותה ואז שולפת את אחד המוטות מהמיטה של הקטנה, זה הרופף עם המסמר שהיינו צריכים לתקן כבר מזמן, ותוקעת לה אותו עמוק בתוך מפתח הלב.

המכשפה נאנקת בכאב והקטנה צווחת בפיץ׳ כל כך גבוה שזה מלחיץ את הדובים וגורם להם לשאוג עוד יותר חזק. אני חייבת לוודא שהנבלה הזאת, המכשפה, מחוסלת. אני תופסת שוב את המוט של המיטה שתקוע לה בחזה ומסובבת אותו פנימה יותר עמוק, ויותר עמוק, עד שהיא משתנקת ויוצא לה דם מהפה. אני בועטת בה שתלך לקיבינימט ואז מרימה את הגרזן שלה, מניפה אותו ומסתובבת אל הדובים בשאגה.

״לא!!!!״ אני שומעת את הקטנה צורחת את נשמתה, ״הם לא הרגו אותך בחלום, אימא!!!!!!!״ אבל לא אכפת לי כבר מכלום, לדוב אחד אני עורפת את הראש, את השני אני דוחפת מהחלון, והשלישי כבר מבין מה מחכה לו ובורח לבד.

כאב עז שוטף אותי בכתף ימין ומזכיר לי את הפציעה, אני שומטת את הגרזן לרצפה, לוקחת שמיכה ומלפפת חזק מסביב, כדי לעצור את הדם. אני ניגשת אל הקטנה, שעכשיו עומדת על המיטה ומייבבת בעיניים מזוגגות, מתנשמת בנשימות קצרות במרווחים קבועים. אני מחבקת אותה חזק חזק, ״הכול בסדר,״ אני אומרת לה ואז מרימה אותה ומערסלת אותה בחיקי, מנענעת אותה ימינה ושמאלה, ימינה ושמאלה, בלי הפסקה, ״הכול בסדר, אימא פה, הכול בסדר, אימא ניצחה את כל הרעים, טוב? אימא לא מתה, אימא אף פעם לא תעזוב אותך, טוב?״

חולפות עוד דקות ארוכות עד שהקטנה נרגעת וחוזרת לנשום לאט. אני מנגבת לה את הדמעות בשמיכה הספוגה בדם ומשכיבה אותה בחזרה לישון. אני נשכבת לידה ומניחה עליה יד. ״הכול בסדר חמודה, זהו, נגמר החלום הרע,״ היא מהנהנת ומתחילה לעצום עיניים, ״עכשיו תחלמי רק חלומות טובים, טוב מותק? רק חלומות טובים.״

.
בר בן־יוסף היא תסריטאית וסופרת. פרסמה ארבעה ספרים לילדים ונוער בהוצאת כתר, והחמישי צפוי לראות אור השנה. כתבה וערכה תסריטים לתוכניות טלוויזיה רבות בישראל, לתוכניות רשת BBC באנגליה, ששם חייתה כעשר שנים, ובארצות הברית.

 

» במדור פרוזה בגיליון המוסך הקודם: "העיר העילית", סיפור קצר מאת מיכל בן־נפתלי

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

קצר | יסודות הצילום

"הוא היה מבוגר ממני בעשרות שנים וגר לבדו בדירת גג זעירה מוקפת עיר לא רחוק מהחוף. הראה לי תצלומים ישנים שצילם, וציורים שצייר. הם היו קטנטנים, מופשטים, יפהפיים." סיפור קצר מאת חבצלת שפירא

חבצלת שפירא, סף

.

אז, או: תשליל

חבצלת שפירא

.

לפני שנים רבות למדתי לפתח סרטי צילום. עשיתי זאת פעמים ספורות, בשחור־לבן בלבד; צבע זה סיפור אחר, מסובך יותר, רגיש, מוּעד לטעויות. היה לי שק חושך: התחליף של חסרי האמצעים לחדר חושך. קיבלתי אותו מא"ז, האיש שלימד אותי את אותה תורה עדינה. גם את התמיסות נתן לי. הוא סיפר שבעברו היה צלם מקצועי וידוע. שק החושך עשוי מבד שחור עבה, אטום לחלוטין לאור, עם שני פתחים לידיים, מוקפים בגומי הנצמד למפרקים, כך ששום קרן אור לא חודרת פנימה כאשר הידיים בפנים. את מכניסה לתוכו את קסטת הפילם שיצאה מהמצלמה ואת מכל הפיתוח, שניהם שחורים ואטומים. הוא היה מבוגר ממני בעשרות שנים וגר לבדו בדירת גג זעירה מוקפת עיר לא רחוק מהחוף. הראה לי תצלומים ישנים שצילם, וציורים שצייר. הם היו קטנטנים, מופשטים, יפהפיים: מרקמים צבעוניים מהפנטים שנוצרו במכחול דקיק. הוא לא צילם יותר. אי אפשר לראות מה את עושה בתוך השק, הכול במישוש עיוור. את מוציאה את הפילם מהקסטה ומלפפת אותו על סליל, גוזרת את השארית ומכניסה את הסליל לתוך מכל הפיתוח, אחרי שווידאת שאין בו שום חפץ זר. מוודאת גם שגומיות הבטיחות במקומן, שהמכל סגור ואטום היטב, ומוציאה אותו מהשק. מזונותיו היו מצומצמים ונטולי טרחה: לחם, שעועית מקופסת שימורים, בשר קפוא, קפה שחור. הוא החזיק נס קפה ותה, סוכר וחלב, בשביל אורחים, ודיבר בלי הפסקה. היו לו רעיונות משונים ומרחיקי לכת. כשדיברנו על אמנות אמרתי שתפקידו של אמן להפנות את תשומת הלב למה שאין מבחינים בו. הוא אמר שתפקידו לתעד את תקופתו. אני עדיין חושבת שצדקתי, אבל לומר "דיברנו" זו פנטזיה שמרמזת לאיזה איזון דמיוני, שיחה, והרי בכל פעם שנפגשנו הבנתי מחדש שכל דבריי הם ניסיונות עקרים ליצור הדדיות במקום שאין בו אלא מונולוג. לתוך פתח ייעודי במכל את מוזגת תמיסה של מים ונוזל פיתוח, סוגרת אותו ומנענעת, כדי שהתמיסה תגיע לכל מקום, תיגע בסרט הצילום כולו, תחשוף את הדימויים הסמויים שהוטבעו בחומר הג'לטיני השחור. לאחר זמן קצוב, כרבע שעה, את מוזגת למכל תמיסה שעוצרת את תהליך הפיתוח, ואחריה תמיסה נוספת, המקבעת את הדימויים, ונשארת שם כעשר דקות. כעת הפילם מפותח. את שוטפת את הסליל במים בתוך המכל, שולפת אותו, פורשת את סרט הצילום ותולה לייבוש. כל תנועה נעשית בזהירות מופלגת, שלא יתקמט או יסתלסל, שלא יידבק לעצמו או ייגע בגוף זר. הוא ריתק אותי כי לא דמה לאף אחד שהכרתי לפני כן, וחשתי בטוחה בחברתו כי מעולם לא ניסה לשכב איתי. חשבתי שזה סוג האנשים שאני צריכה בחיי: אמנים בוהמיינים, מהימים שהייתה בוהמה. טיפוס משונה, כיאה לאמן. יש צלמים ששיחקו בתהליך הפיתוח, עשו ניסויים, כגון הטבעת אובייקטים ישירות על סרט הצילום, בלי התיווך של המצלמה, בלי מעשה הצילום. התוצאה ייחודית ומבלבלת: את מביטה בתמונה ולא מבינה מה נמצא מול עינייך. אבל יש ללמוד את החוקים לפני ששוברים אותם, לפני שתפצחי בניסויים אלה ואחרים, בוודאי כאלה שדורשים אמצעים כגון חדר חושך של ממש. התקנתי מסמר על מסגרת החלון, ועליו וו מיוחד ממתכת לייבוש הפילם. תשליל שלא שהה די זמן בכל אחת מהתמיסות יינזק; כל פגם או שריטה יהפכו לחלק מהתמונה. סרט צילום שנחשף לאור לפני שעבר את התהליך, יישרף. התשליל יהיה לבן לחלוטין, הדימויים שנחרתו בו ייעלמו. הוא היה נכה צה"ל, ודיבר על הצורך להתנצל במצבים שמי מעלה על דעתו. אם אתה מתאהב, אמר, אתה צריך לבקש סליחה ממי שהתאהבת בה, איזו זכות יש לך להפריע לה ככה. פעם, סיפר, נכנס לחנות סדקית עם העובדת הסוציאלית שליוותה אותו, וכשיצאו התנצל בפני המוכרת. למה התנצלת? שאלה אותו, זאת העבודה שלה, לתת שירות, הוסיפה. אבל הוא התעקש להביע צער על ההפרעה שגרם. טביעת אצבע שדבקה בסרט תותיר חותם נצחי; כל העסק מאוד עדין. תליתי את הסרט הדק על מסגרת החלון, ובאור נגלה הקסם: צורות ודמויות שלכדתי בחוף שדות ים. בין הדברים שאמר ואמר ואמר, רעיונות והגיגים וסיפורים שממרחק הזמן אמיתותם מוטלת בספק, זיכרון אחד ניצב כמו יתד. במלחמת יום כיפור הוא נשלח עם אנשים מחברה קדישא, אחרי שהכול נגמר, אל מדבר סיני. בחרו אותו כי היה קטן ממדים, ויכול להיכנס אל הטנקים השרופים. לא התמקצעתי בפיתוח; עשיתי זאת רק פעמים אחדות, בהצלחה חלקית. אפשר לראות בתצלומים האלו שגם אז חיפשתי את הים. את סִפּוֹ.

.
* תודתי לפולי בלום, שקראה גרסה מוקדמת של טקסט זה ותרמה רבות לתיאורים הטכניים.

.

חבצלת שפירא היא משוררת, עורכת ומידענית. מתגוררת בחיפה. יצירות פרי עטה פורסמו בבמות שונות, ובהן המוסך. ספר שיריה הראשון, "שפתיים סדוקות מלח", ראה אור בהוצאת פרדס בתחילת 2021.  

.

» עוד קצר, בגיליון קודם של המוסך: "פינת חי", מאת תום יוגב

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן