כשסבא של אסא כשר חיבר את הקוד האתי של הירח

בשנת 1969 הוציא הרב מנחם כשר את "האדם על הירח – לאור התורה והאמונה", הקונטרס היהודי-הלכתי הראשון שהרהיב עוז להתמודד עם הקושיות שהעלתה הנחיתה ההיסטורית על הירח.

הצעד שהתחיל את הדיון ההלכתי הסבוך הזה. ניל ארמסטרונג על הירח, שנת 1969

ב-20 ביולי 1969 צעד איש במסכת חלל מגושמת צעד קטן שהיה קפיצה גדולה לאנושות. אם נתעלם מתיאוריות קונספירציה למיניהן, היה אותו איש, ניל ארמסטרונג שמו, האדם הראשון שנחת על הירח. מאורע אדיר זה ריתק מאות מיליוני אנשים למסכי הטלוויזיה ועורר, לדבריו של הרב מנחם כשר, מבוכה גדולה בקרב יהודים ברחבי היקום כולו.

 

ציור מרהיב בצבע מתוך "ספר עברונות" משנת תע"ו (1716)

 

"חוות דעת תורנית על המאורע הגדול של נחיתת אדם על הירח"

 

"בששה לחודש אב שנת תשכ"ט, יום שני בשבוע, אירע דבר גדול והיסטורי בעולמנו. בשעה ארבע (לפי שעון ישראל) נחתו שני בני אדם על פני הירח, לראשונה מאז בריאת העולם, אחרי נסיעה של למעלה מארבעה ימים. ליתר דיוק 102 שעות, 45 דקות, ו-42 שניות, בחללית שכונתה בשם 'נשר' – 'אפולו' 11. הטייסים עברו בחללית זו מרחק 380 אלף קילומטר, שהוא המרחק בין כדור הארץ לירח, והגיעו ללא תקלות אל הירח.

(…)

מאורע גדול זה הביא מליוני אנשים לידי השתוממות והתפעלות, בראותם עד היכן התקדם והתפתח המדע בעולם, ואילו בקרב חלק מהיהודים האמינים עורר הדבר תהיות ומבוכה. בעת הזאת נשאלתי אם יש בידי להאיר את המאורע הזה באור תורני, להרגיע לב האנשים האלה, ולחזק אמונתם.

למטרה זו התחלתי לכתוב בעזהי"ת את הקונטרס דלהלן –" שם הקונטרס: האדם על הירח – לאור התורה והאמונה.

 

כבר מההקדמה לקונטרס "האדם על הירח" מתגלה הרב מנחם מנדל כשר כפוסק מקורי שמלבד שליטתו המופלגת בתורת ישראל, הכיר והבין היטב את ההתפתחויות המדעיות הכבירות שחלו בתקופת חייו. נראה שהניסיון לשלב בין ההלכה למדע היה אחד הנושאים היקרים ביותר לליבו של הרב שעסק ביצירתו ההלכתית בנושאים כמו פיתוח פצצת האטום ו"משלוח הספוטניק" הסובייטי לחלל.

אחרי הסבר קצר על הרקע ההיסטורי של אותו מאורע גדול, פונה הרב מנחם כשר לבסס את הרקע התיאולוגי. "אין ספק", כותב הרב בפרק א' של ספרו, "כי מאורע כביר זה, שהוא מוכיח את עליונות ארה"ב – על פני רוסיה, מכוון על ידי ההשגחה העליונה, בזכות עזרתה לעם ישראל." הרב כשר מציין גם כי בניגוד לטייסים הסובייטים שהיו אמנם הראשונים בפעולת הטיסה לחלל אך "ראו בהישגם בחלל חיזוק לדעות האפיקורסיות…" טייסי ארה"ב "הכריזו בהתפעלות בפעם הראשונה פסוקי בראשית ברא ה' את השמים ואת הארץ," וגם ברגע של התרוממות רוח זכרו והכירו "באפסיות האדם מול הגדלות האלקית שאפס קצהו התגלה לעיניהם," (עמ' 3) ושיתפו בכך את כל העולם.

הנחיתה על הירח, שהתרחשה בקושי שנתיים לאחר פרץ ההתלהבות הלאומית והדתית האדירה שבאה עם ניצחון מלחמת ששת הימים, מספקת לדעת הרב כשר "רמז ואות עידוד מן השמים לעם ישראל העומד במלחמה, מוקף אויבים הרוצים להכחידו והוא צריך לרחמי שמים" (עמ' 3). הוא רואה בנחיתה פתרון לפסוק "תמוה ולא מובן" מנבואת ישעיהו לתקופה הגאולה, שבו נכתב "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים" (ישעיה כד, כג). מה עניין חרפת הלבנה לגאולת ישראל? תמה הרב.

לאחר שסיפק ארבעה פירושים קדומים לאותו פסוק מסתורי, פירושים המתייחסים אל הלבנה כמי שבושתה תגרום לה להתכסות ולהתחבא, מציע הרב פירוש חדש משלו: "ואפשר שלאור המבצע הכביר הזה, שעצר את נשימת כל תושבי העולם מרוב התפעלות והתרגשות, יובן הביטוי של הנביא "וחפרה הלבנה", אולי הוא מרמז להמאורע שלפנינו שהתקיימה כבישת הלבנה, שהרי אין לך בושה גדולה מזו שאנשים הדרים על פני כדור הארץ באים בגבולה, חודרים לחלל, נכנסים לרשות הלבנה, נוחתים על פני הירח כאורחים בלתי קרואים, ועושים שם כבתוך שלהם, וכובשים אותה ובושה זו היא גם מנת חלקה של החמה, שכנתה של הלבנה" (עמ' 7). כאן מקשר המחבר בין נבואת ישעיהו שמאורע זה יתקיים כשבני ישראל יחזרו לארצם ומקשר בין מפלת אויבי ישראל לחרפת הלבנה (דגל מצרים) ו"בושת החמה" כרמז לאדום.

התלהבות הרב כשר ניכרת לכל אורך ספרו. בפרק ג', הנקרא "שאו מרום עיניכם", קובע הרב כי "כל מי שלמד להכיר את האלפא-ביתא של היהדות, יודע, שהתבוננות בטבע וההסתכלות בסודות הבריאה הן המעוררות ליראת שמים ומחזקות את הכרת הבורא," (עמ' 30) ועל כן – אין להסתתר מפני הגילויים החדשים, אלא להאדיר אותם ולדבר בהם.

 

ברכת לבנה מתוך "סדר קריאת שמע וברכת לבנה" משנת תצ"ח (1738)

 

מילים אלו משמשות את הרב לנגח את אויבה הגדול של הדת – כל דת – שהיא כמובן "הממשלה הרוסית וגרורותיה המשתמשים בתגליותיהם והשגיהם בחלל כתעמולה ומלחמה נגד הדת והאמונה ולהפיץ כפירה ומינות בעולם." אך בעיני הרב כשר, "ודווקא אותן ההמצאות והתגליות תעוררנה את בני האדם לאמונה, כנבואת ישעיה "שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה", וסוף סוף יכירו בני אדם את האמת והעם ההולכים בחושך יראו איזה דרך ישכון אור" (עמ' 37).

חוץ מהדיון, החשוב כשלעצמו, באפסות האדם לנוכח הבריאה האלוקית, מעלה הרב כשר שתי שאלות דוחקות לא פחות, שאלות שעד אותה נחיתה מפוארת התקיימו אך ורק בספירת ספרות המדע הבדיוני-היהודי: האם יש בכלל משמעות לתורת ישראל על הירח? והאם ניתן לקיים את התורה על הכוכבים?

בתשובתו מצטט הרב כשר רב קודם שפסק כי "אדם מישראל שיעקור מכדור הארץ לירח שלא על מנת לחזור, יהיה דינו כמקומו החדש והוא פטור מן המצוות". אך, הרב כשר קורא תיגר על פסיקה נמהרת זו באומרו ש"ההגדרה של ההלכה היא, שהחיוב לקיים מצוות התורה הוא חובת גברא, וכל בר ישראל חייב לקיים התורה בכל מקום שהוא חי, בשמים ממעל על הלבנה או במים מתחת לארץ בציר הצפוני או בציר הדרומי…" (עמ' 53) ולכן אין שום אפשרות לאדם מישראל להפטר ממצוות התורה, אלא במקומות שבהם הוא אנוס שלא קיימן.

הקביעה הנחרצת של הרב מחייבת עיסוק בנושא חדשני: שאלת חשבון הזמן על הלבנה: "הארכתי בזה במקום אחר ובררתי הדבר". הרב מודע לקושי הטמון בשאלה זו, ומבהיר לקוראיו "כי היום אין לנו כלל חשבון הלבנה, אלא הכל כפי החשבון שתיקן לנו הלל האחרון וככה נתקבל בישראל עד שיבוא הגואל, יש לנו חשבון מפורש, ולא אכפת לנו כלל איפה האדם הוא בלבנה או במאדים" (עמ' 52).

הרב לא מקדיש מקום רב לצעדים המעשיים שהעולה היהודי אל אדמת הירח נדרש לבצע כדי להתעדכן בחשבון הזמנים הארצי, אלא מציע כמה פתרונות שדלה מתוך הספרות העברית. בלי לבטל את אותם פתרונות, מומלץ ליהודי מאמין המתעד להגיע לירח להצטייד בלוח שנה כשר, שעון ארצי ורצוי גם במכשירי התקשרות עם כדור הארץ – למקרה של בעיות לא צפויות.

הקונטרס המרתק של הרב מנחם מנדל כשר, שהוא בין היתר סבו של פרופ' אסא כשר, מחבר הקוד האתי של צה"ל, האקדמיה ועוד הלכות אתיקה בתחומים שונים, כתוב בשפה בהירה וקלה להבנה, כך שגם מי שטרם הספיק למלא כרסו בש"ס ופוסקים, ושגמע עד היום בשקיקה רק מדע בדיוני וספרות יפה, יוכל להשכיל ממנו ולזהור כזוהר הרקיע.

חיבורו של הרב כשר ראה אור בניו יורק בשנת 1969. לדברי הרב הוא נכתב בתוך ארבעה ימים – בדומה למשך טיסת אפולו 11 אל הירח.

 

דיוקן הרב מנחם מנדל כשר

 

הכתבה חוברה בעזרתו של הרב אביעד רוזנברג.

 

כתבות נוספות:

אלמנטרי, גולם יקירי: האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס? 

הכירו את קומיקס האימה הראשון בעברית

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

 

 




קלוזנר נגד ברנר: כשחוקר ספרות גדול מסתכסך עם סופר דגול

רבים העריכו את יוסף חיים ברנר על הדעות הנועזות והלא מתפשרות שהשמיע כל חייו, יוסף קלוזנר לא היה אחד מהם.

בשנת 1908 הגיע אל ארץ ישראל יוסף חיים ברנר כשהילה של מסתורין אופפת אותו. סופר מוערך, מתנזר תימהוני, עורך ומוציא לאור שהכיר מניסיונו האישי את כל השלבים במלאכת הדפוס ומפעל ספרותי של אדם אחד. לרבים מאנשי היישוב נדמה היה שהחלוץ ששרד בקושי שבוע בעבודת אדמה ונאלץ לחזור אל עסקי הספרות והעיתונות – היה דמות ספרותית בעצמה.

 

הודעה על הגעת "הסופר י.ח. ברנר" בעיתון צבי, ההודעה התפרסמה ב-12 בפברואר 1909 – ימים ספורים לאחר הגעתו של ברנר ארצה

 

ברנר אמנם ניסה להישאר אלמוני בארץ, אך הידיעה על הגעת עורך כתב העת הספרותי "המעורר" התפשטה תוך ימים ספורים מהגעתו ארצה, וכבר ב-12 בפברואר 1909 הודיע עיתון הצבי לקוראיו כי "הסופר י.ח. ברנר בא לארץ ישראל. הוא ירד בחיפה". תוך חודש ימים בלבד עשה את דרכו אל ירושלים, והצטרף אל מערכת עיתון "הפועל הצעיר" בתור כותב ועורך.

התנאים בארץ הפתיעו אותו: ראשית, הוא גילה כי ביכולתו להתפרנס סוף סוף מכתיבה ומעריכה. שנית, הוא הרגיש שכל ההבטחות הגדולות ששמע טרם נסיעתו ארצה נשארו בגדר הבטחות לא ממומשות. הסיפורים והמאמרים הראשונים שכתב ברנר בארץ ישראל היו נגועים בפסימיות עמוקה לגבי עתידו של המקום החדש אליו היגר, ולגבי עתידו של היהודי העברי בו. אם בגלות וביישוב הישן מסתמכים היהודים לא מעט על תרומות וצדקה, היישוב החדש נסמך לא פחות על נדיבותו של הברון רוטשילד ועל העבודה הערבית הזולה. המתיחות הערבית-יהודית לימדה אותו שגם בארץ ישראל מסרבים היהודים להתמודד עם רדיפות ואגרסיביות – הפעם מצד הרוב הערבי.

ברנר ראה את עצמו כמי שמסרב להתמכר לפנטזיות הציוניות השולטות על טיבה של הארץ, ובמקום זאת כתב על מה שראה: העליבות, הקושי והמאבקים היומיומיים הממלאים את חיי היישוב העברי בארץ. קוראים רבים בארץ ומחוצה לה העריכו אותו על כך.

ייתכן שזה היה ההקשר בו שלח יוסף קלוזנר, חוקר הספרות שישב באודסה, מכתב תוכחה לברנר בתאריך כ"ה באייר תר"ע (3.6.1910). במכתב הפציר קלוזנר בברנר להמשיך ולתרום לכתב העת הספרותי שהקים אחד-העם, כתב העת "השילוח". תחילה פתח קלוזנר בבקשה: "ורוצה הייתי, שכל דבר נאה שתכתוב יאמר לך לבך לשלחו ל'השלח".

 

מכתבו של קלוזנר ל"ידידי היקר, י.ח. ברנר", המכתב לקוח מתוך ארכיון גנזים

 

אך היות שפריצת הגבול של הסופר שראה את עצמו מוסמך להגיב על ענייני היישוב והיהדות לא מצאה חן בעיניו, הוסיף קלוזנר כי "על השאלה אם ריקה היא המלה 'יהדות' או לא, לא אדון עמך בזה. אתה לא תהיה עוסק בחכמת-ישראל … כמו שאני לא אעשה בלטריסט [מחבר ספרות יפה] לעולם".

מיותר לציין שמכתב זו, כמו גם כל השערוריות הנוספות והרבות שליוו את סיפוריו הבדיוניים ומאמריו הפובליציסטיים, לא גרע מאום מתחושת המחויבות שחש ברנר: לחשוף את האמת על המתנהל ביישוב בארץ למען היישוב, כמו גם למען היהודים המעוניינים להצטרף אליו.

מתוך בלוג גנזים אגודת הסופרים.

לקריאה מעמיקה על חייו ופועלו של יוסף חיים ברנר ראו את הביוגרפיה המעמיקה שחיברה אניטה שפירא – ברנר: סיפור חיים.

האם אתם סדיסטים? המבחן המשונה של הפסיכולוג היהודי

מה כל כך משונה במבחן? ועל סמך תוצאותיו של מי טען ד"ר סונדי שתוצאותיו מלמדות "שהאיש בעל תאוות רצח"?

מבחן סונדי

"מבחן סונדי" הוא ללא ספק אחד הפריטים המשונים ביותר שמצאנו באוספים שלנו.

מה כל כך משונה במבחן שפיתח הפסיכולוג היהודי-הונגרי ליפוט סונדי? ועל סמך תוצאותיו של מי טען ד"ר סונדי כי "ברור לכל שהאיש בעל תאוות רצח"?

בינואר 1961 זומן מנהל המחלקה הפסיכיאטרית בתל השומר, ד"ר שלמה קולצ'אר, לפגישה בהולה עם התובע הראשי במשפט אייכמן – גדעון האוזנר. במהלך הפגישה הטיל האוזנר משימה רגישה על קולצ'אר: ביצוע אבחון פסיכיאטרי לאדולף אייכמן.

במשך חודשיים נפגש ד"ר קולצ'אר עם הנבדק. אחד המבחנים שהעביר את אייכמן היה "מבחן סונדי". מבלי לציין את שם הנבדק, העביר קולצ'אר את התוצאות אל הוגה המבחן, לאופולד (ליפוט) סונדי. תחילה, סירב סונדי לבצע את מה שכינה "דיאגנוזה עיוורת", אך כשסרק ברפרוף את התוצאות לא הצליח להשתחרר ממה שראו עיניו. הוא מיהר לשלוח מכתב תגובה לפסיכיאטר הישראלי, ובו ציין כי מעולם לא חזה בתוצאות מטרידות שכאלה. בשיחת טלפון מאוחרת סיפר סונדי כי הוא מתרשם ש"האיש בעל תאוות רצח בלתי נשלטת". (מתוך כתבה שהתפרסמה בעיתון "ידיעות אחרונות" בתאריך 10 במרץ 2000).

 

משפט אייכמן, כפי שתועד ע"י הצלם דוד רובינגר. מתוך אלבום תמונות הנמצא בספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

מי היה ליפוט סונדי ומה היה המבחן שפיתח?

 

ספר לי על הגנים שלך ואספר לך מי אתה

במאה ה-20 עסקו באינטנסיביות בנפש האדם ובחולשותיה. הייתה זו המאה בה נולדה הפסיכולוגיה כדיסציפלינה מדעית, התת-מודע כקטגוריה מחקרית והילדוּת כשק החבטות, באמצעותו אפשר להאשים כמעט כל התנהגות או חולשה שמפגין אדם בבגרותו.

 

חובט הילדוּת הנודע, זיגמונד פרויד. מתוך אוסף שבדרון. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

את אחד המבחנים הפסיכולוגיים הנפוצים והשנויים ביותר במחלוקת של אותה "מאה פסיכולוגית", פיתח בשנת 1937 החוקר והפסיכיאטר היהודי-הונגרי, לאופולד ליפוט סונדי. לאורך כל חייו התעסק סונדי בשאלות גורל ותורשה. בניגוד לזיגמונד פרויד, שמיקם את הילדוּת בתור התקופה בה עוצבה אישיותו של האדם ושבה התפתחו הנוירוזיות הנפשיות שלו, התיאוריה שפיתח סונדי העניקה מקום מכריע דווקא לגנים של האדם: סונדי האמין שהמבנה הנפשי של האדם – ולא רק מראהו החיצוני, נקבע ברובו על ידי הגנים המרכיבים אותנו.

סונדי ראה את חיי האדם כמשחק מורכב בין חירות לבין מגבלה: בין החופש שניתן לאדם בבחירותיו והעדפותיו האישיות לבין הנטייה הגנטית שלו למחלות נפש מסוימות. כדי לאבחן בצורה מדויקת מהי הנטייה הטבעית-גנטית של אדם, ולא פחות חשוב מכך – היכן הוא ממוקם בסקאלה העדינה של כל מחלה, פיתח סונדי מבחן פשוט.

 

מבחן סונדי. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

מבחן סונדי: בין הומוסקסואליות לרצחנות סדיסטית

הרכבת היסטוריה רפואית-פסיכיאטרית של מטופל היא דבר מסובך, וסונדי ביקש לפשט את התהליך באמצעות המבחן הבא. הוא אסף 48 תמונות של מטופלים הלוקים במה שהגדיר כשמונה מחלות נפש נפרדות, המחולקות בתוכן לארבעה קטבים:

1. הומוסקסואליות מול סדיזם
2. אפילפסיה מול היסטריה
3. קטטוניה מול פרנויה
4. דיכאון מול מאניה

 

דוגמאות לסדרות אפשריות של תמונות. מתוך מבחן סונדי. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

סונדי קבע שעל הנבדק לעבור על סט של שמונה תמונות בכל יום במשך שישה ימים רצופים ולבחור מכל סט שתי תמונות שמשכו אותו, ושתי תמונות שדחו אותו. בסוף ששת ימי המבחן בחר הנבדק 12 תמונות מועדפות ו-12 תמונות שנואות, מהן הרכיב הרופא פרופיל מפורט של הנבדק הממקם אותו בכל אחת מהקטגוריות. המבחן כולו נח על תיאוריה הקובעת שמחלות נפש מתבטאות בתווי הפנים של האדם; לפי מידת המשיכה או הסלידה של הנבדק אפשר לאבחן איזו מחלה "אגורה" בגנים שלו ובאיזה שלב היא נמצאת.

 

הטופס אותו מתבקש הנדבק למלא לאחר שבחן את שמונה התמונות. מתוך מבחן סונדי. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

מרבית התיאוריות וכן המבחן שפיתח סונדי הופרכו לפני עשרות שנים. כיום ידוע כי הומוסקסואליות אינה הפרעה נפשית כלל. גם התיאוריה הגורסת כי מחלות נפשיות מתבטאות בתווי פניו של אדם היא תיאוריה לא מקובלת.

עם זאת, מבחן סונדי מציב בפנינו תעלומה בלתי פתירה: אם הסיפור שסיפר ד"ר קולצ'אר אכן נכון, כיצד הצליח ד"ר סונדי לרדת לנפשו הרצחנית של אייכמן?

 

הספר הנלווה למבחן. גם הוא נמצא באוסף גרשום שלום, הספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

כך בילינו בקייטנות העבר

אם חשבתם שהיום יש קייטנות שונות ומשונות: מדעים, אפייה, צליית תפודים למרחק או קייטנת משחק; אספנו עבורכם כמה מהקייטנות המגניבות, המוזרות והלא שגרתיות ביותר שהעבירו את החופש לילדי ארצנו

קייטנה כיפית משנת 1968 (ארכיון בית שטורמן, ביתמונה)

כשאנחנו חושבים על קייטנה, לרוב עולה תמונה של זאטוטים בכובעים תואמים וסטים של שוקו-לחמנייה בדרך לבריכה. אולי ככה נראות לא מעט מהקייטנות של ימינו, אבל למוסד הקייטנה בארץ יש היסטוריה ארוכה ומפתיעה.

בדומה לשלל ה"גימיקים" של הקייטנות, המשתכללים מדי שנה לקראת החופש הגדול – החל מעיסוק בתחומי המדעים, דרך ספורט וכלה במשחק או באופנה – גם מארגני הקייטנות של פעם ניסו לקלוע לטעמם של ילדי ישראל באמצעות נושאים לא שגרתיים ופעילויות מיוחדות. אספנו עבורכם כמה קייטנות עבר שיוכלו לרענן את חופשת הקיץ הקרובה ולספק קצת השראה.

ילדים זה שמחה, ילדים זה ברכה

הלשכה המרכזית לססטיסטיקה מספרת לנו שהממוצע הישראלי עומד על ילד וחצי, כלב וזוג הורים. אבל, מה עם משפחות קצת יותר גדולות? אל דאגה, ממש לשם כך הוקמה בנתניה "קייטנה לאמהות ברוכות ילדים". מה שמעניין במודעה, מעבר לעמותות המארגנות – שילוב חיובי בין נעמת, אגודת ישראל, ויצו והאישה הדתית לאומית – הוא אחד ממקומות ההרשמה: תחנה לבריאות המשפחה, או "תחנות טיפול חלב" – ככל הנראה גלגול מוקדם של טיפת חלב המוכרת לנו כיום. מקרי? כנראה שלא.

 

מודעה שהתפרסמה בשנת 1981

 

קייטנת ה"לא נחמדים"

ממש באותו כיוון, מסתבר שלא רק בנתניה יש משפחות מרובות ילדים המצריכות קייטנות עם הערכות מיוחדת. "הפנתרים השחורים" הנפיקו מודעה שמוקדשת למשפחות ברוכות ילדים, וקוראת להם להירשם לקייטנה בחינם. לצערנו, אין תאריך מדויק על המודעה, אבל אפשר להעריך את התקופה: אם הפנתרים השחורים הוקמו בשנת 1971, וקהל היעד הייחודי הוא "כעשרת אלפים מילדי רצועת עזה וצפון סיני", סביר להניח שהקייטנה התקיימה מתישהו בשנות השבעים המוקדמות, לפני הסכם השלום עם סאדאת שבמסגרתו הוחזרה סיני למצרים.

 

מודעה שפירסם ארגון "הפנתרים השחורים"

 

ארמונות מלכים, מערות קדומים ואוכל שאין בבית

אחת הקייטנות השוות ביותר בהן פגשנו התקיימה בקיץ 1957 בירושלים. לילדים שהגיעו בחודשי הקיץ אל בית הספר לא היה על מה להתלונן, כיוון שכנראה לא זיהו אותו ככזה: הם גילו שבית הספר המוכר שלהם הפך לארמון מלכים, למערה קדומה או לכל נוף דמיוני שהחליטו ועזרו לעצב. ו"בעיקר", קובעת הכתבה בעיתון 'הצופה', "ילדי הקייטנות נהנים ממזון מבריא שלרובם אין באפשרות לקבל מזון כזה בבית הוריהם". קצת חבל שלא פירטו איזה…

בכתבה תוכלו למצוא אזכורים לעוד כמה קייטנות מיוחדות במינן, כמו קייטנת "מדינת הילדים", קייטנת "הווי סין" וקייטנת "חילות צה"ל".

 

הכתבה התפרסמה ב-12 באוגוסט 1957, מתוך עיתון 'הצופה'
הכתבה התפרסמה ב-12 באוגוסט 1957, מתוך עיתון 'הצופה'

 

הקייטנה ששמה את כל קייטנות הספורט וההתעמלות בכיס הקטן

מבין כל קייטנות הספורט וההתעמלות, הקייטנה שללא ספק נישאת לגובה מעל כולן הייתה הקייטנה שארגן גדול שחקני הכדורסל הישראלי, מיקי ברקוביץ'. מעניין לגלות כמה שחקנים גדולים יצאו ממנה… בהחלט שווה בדיקה.

 

מודעת הפרסום ל'קיטנת מיקי ברקוביץ"

 

קייטנת ה"אם לא תאכל יבוא שוטר"

כולנו מכירים את הקייטנות שמפעילות את הדמיון: קייטנות נסיכות, קסמים או ארמונות מלכים ואוכל שאין בבית. אבל, הקייטנה שהתארגנה בחצור בשנת 1965 הייתה כנראה היצירתית מכולן: במקום מדריכים רגילים, ניהלו את הקייטנה שוטרי משטרת ראש-פינה.

"קייטנת האבירים" שהם ארגנו הייתה כנראה הצלחה מסחררת, היות שכל יישובי הסביבה נרתמו לעזור ולמצוא לה תקציב ראוי. אז אמנם לא היה תקציב לארוחת צהריים רצינית, אבל היי – באיזו קייטנה שמעתם על חבלן משטרתי שמגיע ומסביר לילדים על בטיחות מפני "מציאוֹת" בשדה? בכל זאת, מדובר בשנת 1965.

 

הכתבה התפרסמה ב-23 באוגוסט 1965 בעיתון 'מעריב'

 

קייטנה למיטיבי לכת, אבל ממש מיטיבי לכת

הרבה לפני כל מיני סכסוכים טריטוריאלים ומלחמות למיניהן, מסתבר שמוסדות ציונים בארץ לא חששו לארגן קייטנות למקומות שלא היינו מעלים על דעתנו כיום. אחד מאותם מקומות הוא לבנון. במודעה משנת 1936 הזמינו משרדי 'לויד ארץ-ישראלי ומצרי בע"מ' את הנופשים לקייטנה ייחודית – הכוונה, ככל הנראה, לא הייתה נופש קיץ לתלמידים. באותם הימים שימשה המילה קייטנה כתיאור כללי לנופש. ועדיין, סיור מודרך ללבנון נשמע קצת הארדקור.

 

מודעת הפרסום לקייטנת לבנון, התפרסמה באוגוסט 1936 בעיתון "דבר"

 

עשור לפני, הקייטנה שייתכן והתחילה את הכל

אחד מהמוסדות הותיקים ביות בארץ ישראל שארגן קייטנות לילדים בחופשות הקיץ היה ללא ספק הגימנסיה העברית "הרצליה". הגימנסיה אמנם הוקמה במקור ביפו, אך עברה עם השנים לתל אביב. וזו תמונה של טיול לחוף הים בקייטנה מאוגוסט 1926(!!!). מימין נמצאת המורה למלאכת יד שולמית טורקניץ, ומאחור בחולצה הלבנה משה ברכוז.

אח, אלו היו הימים.

 

קייטנת קיץ 1926 של הגימנסיה "הרצליה"