כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן-שטקליס

איך כתבה מרים ילן-שטקליס את "דני גיבור" וכיצד מפגש מרגש עם ילדה בספרייה הלאומית שינה את עולמה.

הדר בן-יהודה | 09.05.17 | 4 דק' |
Share
מרים ילן-שטקליס בת 7, ולצדה אחיה הגדול. ברלין, 1908. הצילום מתוך "חיים ומלים", ספר הזכרונות של מרים ילן-שטקליס, הוצאת "קרית ספר", 1978

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן…

 

למרים ילן-שטקליס לא היו ילדים משלה, אך היא הבינה ללב הילדים כפי שהבינו מעט משוררות ומשוררים. "הסבון בכה מאוד", "הבובה זהבה", "אצו רצו גמדים" וסיפורים ושירים אחרים שכתבה, ביניהם כמובן, "דני גיבור", מחברים אותנו בן רגע לילדות שלנו, לשמחה וגם לעצב. אולי זה מפני שילן-שטקליס תמיד זכרה את עצמה בתור ילדה ואולי כי מעולם לא הפסיקה להתבונן על העולם בעיני ילדה.

 

בתמונה: מרים הקטנה ואחיה מוליק בְּנִיקוֹלַיֶב, ליד חופי הים השחור. הצילום מתוך "חיים ומלים", ספר הזכרונות של מרים ילן-שטקליס, הוצאת "קרית ספר", 1978

 

הנחתי את השיר במגרתי, וחסל

מכתב שמצאנו בספרייה ממרים ילן-שטקליס אל חוקר הספרות גצל קרסל, שופך אור על הרקע ועל ההשראה לכתיבת השיר "דני גיבור" וגם על האופן שבו מצאה ילן-שטקליס את קולה ואת הדרך לבטא את עצמה בתור כותבת לילדים.

גצל קרסל אסף חומרים לכתיבת לקסיקון לסופרים עבריים. הוא פנה לסופרים, ביניהם מרים ילן-שטקליס, וביקש שישלחו לו את קיצור תולדות חייהם ואת רשימת הפרסומים שלהם. תשובתה של מרים ילן-שטקליס הגיעה בצורת מכתב ארוך, אישי ומרגש שבשל אופיו לא נכנס כמובן ללקסיקון. במכתב בן 29 העמודים, שנכתב בהפסקות במשך חודש ימים, מגוללת ילן-שטקליס את תולדות חייה. היא כותבת בו על ילדותה, על משפחתה, על לימודיה, על חייה האישיים בבגרותה וגם על יצירתה לילדים. בין השורות המסודרות בכתב יד נקי מצאנו את הסיפור מאחורי השיר "דני גיבור", שכתיבתו והתגובות לפרסומו שינו את עולמה של הכותבת, לימים, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים.

 

בתמונה: מנהל בית הספרים הלאומי והאוניברסיטאי (הספרייה הלאומית) ד"ר קורט וורמן (עומד שני משמאל) בחברת עובדי הספרייה, באחד מחדרי העבודה של מחלקת הקטלוג הלועזי.
לצד וורמן נראית הלנה פלאום, ומתחתיה, יושבת ומעיינת בספר המונח על מכונת כתיבה, מרים ילן-שטקליס. צילם: אלפרד ברנהיים, 1949
במשך שלושים שנה עבדה ילן-שטקליס בספרייה בתור מתרגמת משפות סלאביות וספרנית בקטלוג הלועזי.

 

"אחזור להתחלת דרכי ואזכיר מעשה אשר השפיע עלי מאד. הלכתי פעם ברחוב, הרהרתי בבעיה: כיצד מבטאים אהבה מהי? הרי אין עוד מילים שבעולם אשר לא השתמשו בהם לצורך זה מאז אדם וחוה. מובן מאליו, אינני יכולה לשחזר את מהלך מחשבותי והרגשותי. על כל פנים, לפתע עלה בזכרוני קטע מאחד ממכתביו של טולסטוי אל סופר צעיר: 'אם רוצה אתה לתאר סוס, תאר אותו כאילו אתה האדם הראשון הרואה את הסוס הראשון בפעם הראשונה בחיים." אמרתי לעצמי: הלא כך רואה ילד את העולם, וכל אשר יש בו. הדבר בא עלי כהתגלות. ובכל זאת טרם הייתי בטוחה בעצמי ובדרכי. המשכתי והלכתי לאן שהלכתי. הלכתי אל רופאת-שניים. ישבתי כמחצית השעה בחדר המתנה וחיברתי את השיר "דני גיבור". השיר מתחיל במילים: "אמא אמרה לי" דני… כשחזרתי לביתי רשמתי את המילים. קראתי את הכתוב, ולא ידעתי מה לעשות בו. נדמָה לי, שיר זה – ילדים לא יבינו אותו; מבוגרים – מי יבין את הדבר במעטה כה פשוט? הייתי בטוחה: איש לא יבין. הנחתי את השיר במגרתי, וחסל." 

 

מתוך מכתבה של מרים ילן-שטקליס אל גצל קרסל. עמוד 22. אוסף גצל קרסל, הספרייה הלאומית

 

"עברו שבועות ובא מכתב מיציב (עורך עיתון 'דבר לילדים'): מה את שותקת? שלחתי לו את השיר. השיר נדפס מיד. החוברת יצאה ביום ד', וביום ה' לפני הצהריים, ביושבי ליד שולחן עבודתי שבספריה על הר הצופים, הרגשתי פתאום שמישהו עומד לידי. הייתה זו ילדה כבת תשע: את מרים שטקליס? שאלה. אמרתי: כן. אמרה: אני שלחו אותי כל הילדים מן הכיתה שלנו לומר לך תודה על השיר שלך. מפני שאני מכירה את הדרך, אמא שלי עובדת כאן מן הצד השני של הכביש. שאלתי: איזה שיר? אמרה: דני גיבור.  
התבלבלתי והתרגשתי עד שלא ידעתי מה לומר. שאלתי: איזה בית-ספר? אמרה: לילדי עובדים. אמרתי: הנה כמה סוכריות, קחי לך! אמרה: לא, אמא לא מרשה. שלום!  – פנתה והלכה. כעבור רגע נתאוששתי, רצתי אחריה, ומצאתיה ליד תחנת האוטובוס. לקחתי אותה, והלכנו וישבנו תחת עץ בגן האוניברסיטה. שאלתיה: מה מצא חן בעיניך בשיר זה? הסתכלה בי ואמרה בזו הלשון: אנשים רבים כתבו על האהבה, כתבו הרבה. למשל מאפו, אהבת ציון, שלושה כרכים. ואת כתבת על אהבה כל מה שאפשר לומר במעט שורות. ישבתי לפניה כתלמיד לפני רבו.
אז ידעתי שילדים מבינים אותי, וידעתי שמצאתי את הדרך לבטא את עצמי".

 

מתוך מכתבה של מרים ילן-שטקליס אל גצל קרסל. עמוד 23. אוסף גצל קרסל, הספרייה הלאומית

 

מרים ילן שטקליס, כלת פרס ישראל הראשונה לספרות ילדים נפטרה ב-9.5.84, לפני 33 שנים. בשירי ובסיפורי הילדים שלה הצליחה לגעת בנפש ובלב ויצירותיה מפעימות, מרגשות ומנחמות את הקוראים עד עצם היום הזה.

 

אִמָּא אָמְרָה לִי: דָּנִי,
יַלְדִּי הוּא גִּבּוֹר וְנָבוֹן.
יַלְדִּי לֹא יִבְכֶּה אַף פַּעַם
כְּפֶתִי קָטֹן.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם.
אֵינֶנִּי תִּינוֹק בַּכְיָן.
זֶה רַק הַדְּמָעוֹת, הַדְּמָעוֹת
הֵן בּוֹכוֹת בְּעַצְמָן.
פֶּרַח נָתַתִּי לְנוּרִית,
קָטָן וְיָפֶה וְכָחֹל.
תַּפּוּחַ נָתַתִּי לְנוּרִית,
נָתַתִּי הַכֹּל.

נוּרִית אָכְלָה הַתַּפּוּחַ,
הַפֶּרַח זָרְקָה בֶּחָצֵר
וְהָלְכָה לָהּ לְשַׂחֵק
עִם יֶלֶד אַחֵר.

אֵינֶנִּי בּוֹכֶה אַף פַּעַם,
גִּבּוֹר אֲנִי, לֹא בַּכְיָן!
אַךְ לָמָּה זֶה, אִמָּא, לָמָּה
בּוֹכוֹת הַדְּמָעוֹת בְּעַצְמָן?

 

 

דני גבור ושירים אחרים / מאת מרים ילן-שטקליס; צירה יעל בן-משה. ירושלים: המחלקה לחנוך ולתרבות לגולה של ההסתדרות הציונית העולמית, [תשל"ה].

 

את "דני גיבור" הלחין מקס למפל – נגן עוגב, מנצח מקהלות ותזמורות ומורה באקדמיה למוזיקה בירושלים.

 

עוזי חיטמן שר "דני גיבור" מתוך 'שירים קטנים'

 

את הסיפור שמאחורי "דני גיבור" גילינו בספרה של יעל דר "דודה של שום איש – קליסקה וקלסיקונים בספרות הילדים העברית", הוצאת סל תרבות ארצי ועם עובד, 2014.
הלקסיקון של גצל קרסל ראה אור בספרית פועלים ב-1965.

תודה לירון סחיש ממחלקת הארכיונים בספרייה על עזרתו.

 

 

כתבות נוספת:

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר

כשאליעזר בן יהודה פגש את פאספארטו

הדר בן-יהודה , כותבת ועורכת תוכן, הספרייה הלאומית

כותבת, מתרגמת ועורכת. מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו