באכזיב הקמתי את מדינת ההיפים

דברים מוזרים קרו בארץ בשנות השבעים, לרבות איש מן השורה שקם בבוקר והחליט שהוא מקים מדינה עצמאית ונפרדת מישראל בתוך שטחי הארץ

פִּתְאֹם קָם אָדָם בַּבֹּקֶר

וּמַרְגִּישׁ כִּי הוּא עַם וּמַתְחִיל לָלֶכֶת,

וּלְכָל הַנִּפְגָשׁ בְּדַרְכּוֹ קוֹרֵא הוּא שָׁלוֹם.

 

בראשית שנות השבעים, קם בבוקר אלי אביבי והקים מדינה אוטונומית באכזיב – מדינה שגודלה לא עולה על גודלו של מגרש כדורגל. מלבד בולים, שחסכה מדינת אכזיב מפאת חוסר תקציב, היה במדינה הזו כמעט הכל. אך כיצד ומדוע קמה מדינת אכזיב? הסיפור מתחיל כך:

אלי אביבי (שהוא גם דודו של השחקן שי אביבי) נולד בפרס בשם אלי ארז'ן. כשהיה בן שנה, משפחתו עלתה ארצה והשתקעה בדרום תל-אביב. בגיל שלוש-עשרה עזב אלי את הבית, ובגיל חמש-עשרה הצטרף לפלמ"ח ועבר קורס בפלי"ם. כשהיה אלי בן שבע-עשרה, החליט לצאת למסע שארך ארבע שנים במהלכו חי וביקר במקומות שונים בעולם; בין השאר, עבד גם כדייג באוקיינוס הקרח הצפוני. שנים לאחר-מכן העיד שהוא וחבריו לאניית הדיג שתו כוסית רום מדי שלוש שעות כדי לא לקפוא.

בשנת 1952, כשהיה בן 22, חזר אלי אביבי ארצה והחל לחפש מקום מתאים לכתוב בו את זכרונותיו מן הטיול. הוא שכר מהמדינה שני מבנים בכפר הערבי הנטוש א-זיב ושיפץ אותם. אחד מהם, שהיה בעבר ביתו של מוכתר הכפר אחמד חוסיין עטייה, הפך ברבות הימים לביתו של אביבי ומאוחר יותר, הוא אף הקים בו מוזיאון.

החל התכנון לפיתוח אכזיב – למרחב, 16/11/1962

אך מדוע שצעיר יקים בביתו מוזיאון?

בשנת 1971, החלה המדינה בהקמת פארק לאומי באכזיב בשטח בו חי אלי עם זוגתו רינה. הוא לא אהב את הרעיון וכצעד מחאה נגד בנייתו של הגן במקום, החליט להקים שם לא פחות ממדינה עצמאית – "מדינת אכזיב". ל-"מדינה" הזו היה נשיא (אביבי עצמו, למרבה ההפתעה), המנון (המיית גלי הים), שפה משלה (שפת הטבע), דגל ואפילו דרכונים שהנפיקו לעצמם בני הזוג אביבי. באשר למערכת בריאות כמו במדינה מתוקנת, ובכן, השניים הכריזו שזו בטלה ומבוטלה מאחר שבמדינתם אין חולים.

אלי אביבי מבקש להקים מדינה עצמאית באכזיב – דבר, 11/04/1971

ביתם של השניים אף הפך למוזיאון ארכיאולוגי לתולדות אכזיב, בו מוצגים מאות שרידי תרבויות שחיו באזור וגשמי הגליל הציפו על-פני השטח. הפריטים במוזיאון אינם מוגנים על ידי זכוכית ומוצגים בגובה העיניים לצד כיתוב. אביבי עצמו ביטא את רצונו להציג שם מאות תמונות שצילם בעצמו – רובן של נשים עירומות על חוף אכזיב.

אביבי וזוגתו הפכו את מדינת אכזיב למוקד משיכה אליו נהרו צעירים וצעירות שהגיעו לשמוע מאלי את סיפורי מסעותיו ואת הגותו על החיים. כמו-כן, סיפקו הזוג במדינתם מקום מפלט לאנשים שביקשו להגיע לנפוש בבית ההארחה או פשוט לבלות בחוף המרהיב שבסמוך לבתים שרכש אביבי. מדינת אכזיב הפכה למעוז הרוח החופשית בתחילת שנות השבעים של המאה הקודמת והפוקדים את המקום נקראו בפי רבים "היפים". אלי אביבי שימש כמעין מדריך רוחני לקבוצות הללו.

צעירים נופשים במדינת אכזיב, 1971, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

כנשיא אכזיב וכמנהיג כריזמטי, אביבי פרש את חסותו על אנשים שחיפשו מחסה בשטחי המדינה ואפילו חיתן זוגות צעירים על-פי מסורת מדינת אכזיב!!

אביבי מחתן זוג סטודנטים שוויצרים, מתוך ארכיון דן הדני, האוסף הלאומי לתצלומים ע"ש משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית.

כמו-כן, הדבר נתן לבני הזוג אביבי תירוץ להחתים את דרכוניהם של המבקרים אצלם – מה שתמיד ששו לעשות.

ב-16 במאי 2018, הלך אביבי לעולמו והוא בן 88.

 

 

כתבות נוספות

ברמת גן ייסדתי את מדינת היהודים (ולאיש לא היה אכפת)

בת הים הקטנה נצפתה מול חוף אכזיב

 

 

הכירו את "הגדה די היטליר" ממרוקו

כשרבי יוסף סתאלין ורבי וינסתון שורשיל הרסו למוסוליני את המקרוני

הגדת היטליר

'הגדה די היטליר' ראתה אור במרוקו במהלך מלחמת העולם השנייה בעקבות המפנה במלחמה בצפון אפריקה, שבישר את הצלתם של היהודים באיזור זה מידי הנאצים ומדינות הציר. את ההגדה חיבר ברבאט נסים בן שמעון, שהתבסס על ההגדה של פסח (בתרגום לערבית-יהודית) ופרסם באישור הצנזורה הצרפתית בסוף 1943. החיבור מגולל את סבלות היהודים בתקופת השואה מנקודת מבטם של יהודי מרוקו, ומלמד פרק בקורות היהודים בצפון אפריקה בצל נוראות המלחמה.

 

 

הגדת היטלר
פתיחת ההגדה

 

מאורעות השיא, מנקודת מבטו של הכותב, הם נחיתת הכוחות הבריטיים והאמריקניים בצפון אפריקה ב–8 בנובמבר 1942, וביטול חוקי הגזע נגד היהודים, שכונו תקנון היהודים, מעשה המיוחס בהגדה לשארל דה–גול.

השתלשלות האירועים בין שני המאורעות אף הובאה בסופה של ההגדה בתמצית בעיבוד הקטע 'על אחת כמה וכמה': 'גירשום ממצרים, / ועשו בהם שפטים, / ולקחו מהם את טוברוק, / ורדפו אחריהם עד תוניסיה, / ורדפו אותם עד סיציליה, / והחריבו את עריהם, / והשיבו את היהודים לעבודותיהם, / והצילו לנו את אבותינו, / וביטלו את תקנון היהודים, / ושבו היהודים למשרותיהם, / וביקשו לקחת אותנו כולנו לפלשתינה, / לכפר על כל עוונותינו' (בתרגום מערבית-יהודית).

 

הגדת היטלר

 

מרבית ההגדה מתארת את מסכת התלאות שמצאו את היהודים בתקופת המלחמה ואת המכות שהפליאו בעלות הברית בגרמנים. ההגדה מזכירה מאורעות רבים מקורות יהודי אירופה תחת עול הנאצים, וכולם מוצבים כמקבילה לסיפור השעבוד והעינוי שבהגדה של פסח. המידע הנמסר במסמך זה תורם עוד לבירור השאלה ההיסטורית מה היה היקף הידיעות של יהודי צפון אפריקה (כבמקומות אחרים) על ההשמדה השיטתית והמאורגנת של יהודים מאז קבלתו של 'הפתרון הסופי', אשר הייתה בעיצומה כשנכתב הטקסט.

המחבר מתאר גזרות קשות שנגזרו על היהודים, כמו עבודות הכפייה, סימון בטלאי צהוב וברצועות יד, בניית מחנות ריכוז, ומזכיר בין מעשי הגרמנים את המזימה להשתמש ביהודים כ'גיס חמישי' שיישלח למדינות האויב למטרות ריגול וסיוע. מחבר ההגדה כתב גם כמה פעמים על תכנית הפתרון הסופי: 'צא ולמד מה ביקש גרינג הממזר לעשות לאבותינו, שהיטלר לא גזר אלא על היהודים, וגבלס ביקש לעקור את הכול'.

 

הגדת היטלר

 

הסיפור על חמשת החכמים שסיפרו ביציאת מצרים כל הלילה מוסב בהגדה על חמשת מנהיגי איטליה וגרמניה (מוסוליני, היטלר, גרינג, ריבנטרופ וצ'אנו), שרקחו את מזימתם המרושעת בלילה. הסיפור מסתיים במשחק מילים על יסוד השרח הערבי (התרגום של ההגדה לערבית-יהודית): 'חתתא זאו מלאכי חבלה. / והזזוהום יא סיאדנא. / ורמאוהום פלכושא דצבאח' )עד שבאו מלאכי חבלה / וטלטלום, הו רבותינו, / והשליכום לתנור השחר.

'הגדה די היטליר' כתובה באותיות עבריות ועל בסיס הלשון הערבית–היהודית המשתקפת ב"שרח" (התרגום) להגדה של פסח. בצד הערבית רוב המידע הראלי בחיבור (כגון שמות ומושגים הקשורים במישרין למלחמה) שאוב מן הצרפתית. מינוח פוליטי: 'ליסתאתו דו זויף' (le statut des juifs ; תקנון היהודים; 'לגוליסת' (les Gaullistes; הגוליסטים); 'לא רואיאל איר פורץ' (la Royal Air Force; חיל האוויר המלכותי); 'לבומבארדמאן' (les bombardements; ההפגזות); 'כאמפ דלא כונסתראסיון' (camp de la concentration; מחנה ריכוז); ועוד.

מזיגת הדיבור העממי בתבניות הלשון המסורתיות מן ההגדה של פסח (בעברית מקראית, בארמית או בלשון המשנה) ובתיווך השרח הערבי-יהודי הוליד תוצאות משעשעות ואף פרודיות לכל אורך ההגדה. כך למשל הקטע "מצה זו שאנו אוכלים – על שום מה?" עובד בעירוב לשון השרח עם לשון הדיבור: טאליאן האדא די חנא נקאתלו. עלא סבבת אס. / עלא סבבת די מוסוליני / מחזזם בהיתליר ויקול ענדאך תגדרוני. / וחרך עליהום מונגומירי / מא כמרס עזינהום למאכארוני. / ותזללאו עליהום לאויתיים ארמי. והרבו דגיא. / וכבזו דאך לעזין ועמלוה ספאכיתי. / חין טררדוהום מן מאצאר ומא קדרוס יתקבו. / וחתא לא צום לא מן עמלו אילהום' = איטליה זו שבה אנו נלחמים, על שום מה? / על שום שמוסוליני כרוך אחרי היטלר ואומר 'הישמר פן תבגדו בי'. / והניע עליהם את מונטגומרי / ולא הספיק בצקם להחמיץ למקרוני. / ונגלתה עליהם הארמייה השמינית וינוסו מיד. / ויאפו את הבצק ועשו אותו ספגטי. / כאשר גירשום ממצרים ולא יכלו לנקב [את הבצק] / וגם צום לא עשו להם.

 

הגדת היטלר

 

ניתן לקרוא את ההגדה בשלמותה בלוויית מחקר הסטורי-ספרותי מפורט ותרגום לעברית מודרנית כאן

 

 

כתבות נוספות

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

יהודי מרוקו חוגגים את תבוסת הנאצים

 

חידון כרזות הבחירות הגדול!

חושבים שאתם מומחים בפוליטיקה? האם אתם יודעים מאיזו שנה כרזות הבחירות הבאות, ואיך זה נגמר בקלפי?

נסיך הליצנים היהודי, דני קיי

קרובת משפחתו של דני קיי מספרת על השחקן, הזמר והקומיקאי בעל הלב היהודי הרחב

דני קיי בישראל. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

דני קיי בישראל. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

32 שנים למותו של נסיך הליצנים היהודי, דני קיי.

לדני קיי התוודעתי לראשונה בילדותי דרך אלבומי התמונות המשפחתיים, סיפורי "הדוד מאמריקה" של אימי וזיכרונותיהם המתוקים של השכנים מנתניה שזכו להכירו מקרוב מהשעות שבהן ביקר את בן דודו (סבי), מריאן קמינסקי.

 

דני קיי
דני קיי לוחץ יד לכלבו של מריאן קמינסקי. תמונות מהאלבום המשפחתי של בן דודו של דני קיי, מריאן קמינסקי ז"ל

 

דוד דניאל קמינסקי, שמו המקורי של דני קיי, היה אדם ברוך כישרונות: נוסף על יכולותיו המקצועיות בתחומי הבמה וסגולותיו הייחודיות (כמו השיר "צ'ייקובסקי", שבו מנה קיי במהירות שיא עשרות שמות של מלחינים ופסאודו מלחינים רוסיים בדקה אחת) הוא ניחן בחוש מוסיקלי מדהים, אף על פי שמעולם לא ניגן על כלי כלשהו. הוכחה חיה לכישוריו אלו נתן בשעה שניצח, תוך הפגנת הומור כובש, על תזמורות שונות. בעיקר זכורים לטובה ניצוחיו על התזמורת הסימפונית הישראלית בכמה הופעות צדקה שנערכו בישראל (שאותה פקד עשרות פעמים בחייו ותמך בה ללא תנאי בשעות קשות כמו בעיתות מלחמה). זאת ועוד, היה קיי טייס מעולה ושף מעוטר שהתמחה בבישול סיני.

 

דני קיי מופיע בישראל. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית
דני קיי מופיע בישראל. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

 

בשנים הראשונות שודרו בחינוכית ובערוץ הראשון מיטב סרטיו של הקומיקאי היהודי: "אנדרו העליז"; "ליצן החצר" (הנפלא); "עושה הנפלאות" (לדעת רבים – סרטו הגדול ביותר); "חג מולד לבן"; "חייו הסודיים של וולטר מיטי"; "הקש בעץ"; "הנס כריסטיאן אנדרסן" ואחרים. נכון שעם השנים הועם במקצת זוהרם של חלק מסרטיו של קיי. מקצתם התיישנו מאוד ואינם מחזיקים מים מבחינה קולנועית גרידא. אבל, וזהו "אבל" גדול מאוד, דבר לא יעמעם את גדולתו וסגולותיו של האמן הנפלא הזה; גם בסרטיו הבינוניים קיי היה הכול מהכול: שחקן משובח, רקדן חינני, זמר זריז לשון, חקיין ובדרן בחסד עליון.

 

דני קיי מבקר בישראל, 1967. צילום: אוסף דן הדני
דני קיי מבקר בישראל, 1967. צילום: אוסף דן הדני

 

מתחילת שנות השבעים הפסיק קיי להופיע בקולנוע. עיקר פעילותו התרכז בטלוויזיה (המופע של דני קיי, תוכנית עטורת פרסים), ובפעילות הומניטרית בלתי נשכחת כגון זו בקרן "יוניצף". מלבד קבלת אוסקר כבוד על מפעל חיים בתחילת שנות השמונים, סיפק קיי כמה הופעות בלתי נשכחות במסגרת המסך הקטן, גם בתפקידים דרמטיים מעולים: בדרמת הטלוויזיה המצויינת "סקוקי" (1981, הוקרן לא פעם בחינוכית ובכבלים), המבוססת על מקרה אמיתי, גילם את מקס פלדמן, יהודי ניצול שואה. אותו פלדמן היה ממובילי המחאה הנחרצת כנגד מצעד של ניאו-נאצים אמריקניים שביקשו לעבור בשכונת "סקוקי", מקום שבו התגוררו יהודים ניצולי שואה רבים. קיי המבוגר היה כבר חולה לב באותן שנים, אך למרות בריאותו הרופפת התעקש לגלם את התפקיד בכל מחיר.

 

דני קיי
מהאלבום המשפחתי של בן דודו של דני קיי, מריאן קמינסקי ז"ל

 

ולא נשכח אף את ליבו היהודי החם, כי לא היה ו(כנראה) לא יהיה בהוליווד ידיד אמת לישראל כמו דני קיי.

כך הצהיר האמן ערב צאתו את ישראל בביקורו הראשון בשנת 1956: "יש לי כרגע סיבה רצינית לעצבות. ככל שקרב רגע יציאתי מן הארץ הזאת, אני יותר עצוב. רצוני שתדעו, כי בצאתי מישראל אני אדם אחר לגמרי משהייתי בבואי. ביקורי בישראל היה החוויה הגדולה ביותר בחיי. נוצרה בי תפיסה חדשה. קמה בי אמונה חדשה. כאן ראיתי אנשים זקופי קומה יותר משראיתי בכל ארץ מן הארצות בהן ביקרתי. האמינו לי, שזה לילות אחדים איני יכול לישון בכלל, מרוב התרגשות והתרוממות רוחנית. יש בדעתי לשוב ולבקר בישראל בקרוב, אולי יותר בקרוב מכפי שאתם מתארים לעצמכם. אולם אז לא אבוא כנציג או"ם, או כ"כוכב" אמריקני, או כתייר – אלא כסתם כיהודי פשוט".

הבטיח וגם קיים!

יהי זכרו ברוך.

 

דני קיי בביקור בישראל. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית
דני קיי בביקור בישראל. אוסף אדי הירשביין, הספרייה הלאומית

 

נכתב בידי מירב קיי, קרובת משפחתו של דני קיי וארז בר, חוקר תרבות ומרצה בנושאי קולנוע ומוזיקה