האם בני ישראל באמת חצו את ים סוף?

מפות עתיקות מתארות מסלול מפתיע ושונה מאוד מזה שכולנו מכירים

קריעת ים סוף

מפות עתיקות רבות נמצאות באוסף לאור שבספרייה הלאומית. רובם של ארץ ישראל וירושלים אך ישנם גם כאלו המתארות מקומות אחרים בעולם.

מקצת מהמפות השמורות באוסף לאור בספרייה הלאומית מספרות את סיפורי התנ"ך, והן אכן נכרכו בתנ"כים או בספרי היסטוריה. אנו מוצאים בהן תיאורים ויזואליים של מסע בני ישראל במדבר. רוב תיאורים אלו מתחילים ביציאה ממצריים ובקריעת ים סוף.

"ויט משה את ידו על הים… ויבקעו המים. ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה והמים להם חומה מימינם ומשמאלם"
(שמות פרק י"ד)

כצפוי, בחלק מהמפות ניתן לראות את המסלול החוצה את ים סוף וממשיך הלאה למדבר סיני. דוגמאות למסלול זה מופיעות בשתי מפות:

 

מפת Heinrich Bunting 1585,
מפת Heinrich Bunting 1585

 

מפת Guillaume Postel 1562
מפת Guillaume Postel 1562

 

ב-1817 פרסם יעקב אוישפיץ חוברת בשם "באר הלוחות", ובה חמש מפות מקראיות. אחת מהן נקראת "אלה מסעי בני ישראל במדבר עד שעברו את הירדן".

במפה זו רואים בבירור את הקו האדום הנכנס לים סוף, אך למרבה הפלא הוא מתפצל לשניים. חלק אחד חוצה אל הגדה השנייה למדבר סיני, והחלק האחר חוזר חזרה ליבשה בקרבת מקום, לנקודת הכניסה. משם הוא מקיף את צפון ים סוף ומתחבר למסלול הראשון.

 

יעקב אוישפיץ, 1817
יעקב אוישפיץ, 1817

 

כמה שנים לאחר מכן, בשנת 1836, פרסם אהרון בן חיים ספר בנושא גאוגרפיה מקראית, בשם "מורה דרך". גם הוא מביא את התיאור הכפול של חציית הים.

 

מורה דרך
אהרון בן חיים, 1836

 

ייתכן שאת רעיון שרטוט שני הנתיבים השונים לקחו שניהם ממפה מפורסמת מאת אברהם בר יעקב משנת 1695. בר יעקב היה נזיר פרוטסטנטי שהתגייר ונעשה מדפיס ספרים. את מפת ארץ ישראל פרסם בתוך הגדה של פסח. המפה מבוססת על מפות נוצריות קדומות יותר, אך היא מעובדת בהתאם להבנתו של בר יעקב ומתורגמת לעברית. במפה זו רואים שני פסים מקווקוים המציינים את המעבר בים סוף. אחד חוצה מצד לצד, ואילו השני חוזר חזרה.

 

אהרון בן חיים, 1836
אברהם ב"ר יעקב 1695

 

להבדיל ממפתו של בר יעקב, ציינו אוישפיץ ובן חיים באותיות קטנות על גבי מפותיהם את המקור לשני המסלולים:

 

אצל אויפשיץ "לדעת תוס' (תוספות) ערכין ט"ז"
אצל אויפשיץ "לדעת תוס' (תוספות) ערכין ט"ז"

 

מדובר בעצם בטעות דפוס, שכן התוספות הזו מופיעה דווקא בדף ט"ו. הטעות תוקנה במפתו של בן חיים. דברי התוספות מבוססים על אגדה המובאת בגמרא שם במסכת ערכין.

"מלמד שהיו ישראל ממרים באותה שעה ואומרים כשם שאנו עולים מצד זה כך מצרים עולים מצד אחר"

התוספות נותן תיאור גיאוגרפי מפורט אך קשה להבנה, ובה הוא מסביר שבני ישראל נכנסו לתוך ים סוף אך בתוך המים הסתובבו, וחזרו ליבשה:

"ישראל לא עברו הים לרחבו מצד זה לזה… אלא רצועה אחת עברו בים לאורך הים עד שפנו למדבר לצד אחד… ואח"כ יצאו לאחר שהלכו כחצי גורן עגולה ויצאו בצד צפוני שלהם"

כבר במאה ה-18 ואולי אף לפני כן, הוסיפו המדפיסים בגמרא מפה קטנה בין שורות התוספות בניסיון להסביר את הדברים. עם זאת, בהגהותיו מסביר הרב יעקב עמדין (היעב"ץ) שהמפה לא מתאימה לכתוב שם, ווודאי שלא לגיאוגרפיה האמיתית.

 

מפת תיאור דברי התוספות
מפת תיאור דברי התוספות

 

ניסיון להסביר את דברי התוספות ניתן לקרוא במאמרו של הרב אריה כרמל בכתב העת "המעיין".

פרופ' ריכב רובין מביא את המפות בספרו, ומציין שלמרבה הפלא לא היה אברהם בר יעקב הראשון שציין את המסלול החלופי בים סוף. היה זה דווקא נזיר פרנסיקני מאיטליה בשם Franciscus Quaresmius שנסע רבות במזרח והתיישב בירושלים לתקופות ארוכות. הוא כתב כמה ספרים ובהם את Historica, theologica et moralis Terrae Sanctae elvcidatio שבו מופיעה מפה.

המפה אשר כותרתה היא Imago Transitus Filiorum Israel per Mare Rubrum מוקדשת כולה לאירוע שבו חוצים בני ישראל את ים סוף. לפי מפה זו Franciscus דגל בשיטת התוספות בלבד ולא בדיעה המקובלת. הוא משרטט רק את מסלול חצי הגורן המחזיר את בני ישראל פחות או יותר למקום התחלתם.

 

 Franciscus Quaresmius, 1639
Franciscus Quaresmius, 1639

 

כיצד ידע נזיר איטלקי את התוספות בערכין?

פירוש דומה לזה של התוספות, כותב הרב דוד קמחי (הרד"ק) על ספר שופטים. פירושו הודפס בסונצינו (איטליה) ב-1486 ויתכן ש-Franciscus התוודע לאפשרות "חציית חצי הגורן" משם.

אפשר להשאיר את התעלומה כשאלה לליל הסדר.

 

לעוד פריטים נדירים על פסח והגדות עתיקות 

כתבות נוספות

נדיר: ההגדות של הלוחמים היהודים בצבא הבריטי

תשורה קטנה לפסח: הגדת החרות של סטאלין

ההגדה שהחליפה את המצרים בנאצים

הכירו את המן הרשע מפרנקפורט

בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית

purim715

גלויה מסוף המאה התשע-עשרה ובה איור מאת הרמן יונקר של משפחה יהודית בגרמניה, החוגגת את פורים. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

אוסף הספרים של סבי היה מרשים. במקרה שלו היה קשה להקיש על אישיותו של אדם לפי הספרים שברשותו, כיוון שבעשורים המאוחרים של חייו עבד בירושלים ככורך ספרים, וכיוון שאהב מאוד את הספרים עצמם, את החומרים שמהם הם עשויים. מדפי הספרים שלו הכילו מיני ספרים שאנשים השאירו אצלו או כאלו שהוא מצא ותיקן. בהתחשב בכך, אין לי כל דרך לדעת בוודאות אם הסידור הישן שהוא העביר אליי הוא זה שאכן שימש אותו.

סידור 'שפת אמת' הוא סידור ידוע למדי בגרמניה. הוא ראה אור לראשונה בשנת 1799, ברדלהיים (Rödelheim), בבית הדפוס הנודע מיסודו של ר' וולף היידנהיים – ובעולם היהודי דובר הגרמנית שבים ומדפיסים אותו גם כיום. כמעט כל עמוד ועמוד בו מציין את המסורות המיוחדות הנהוגות בפרנקפורט. בפרנקפורט, נוהגים לומר כך וכך, בפרנקפורט נוהגים לשנות את הסדר, בפרנקפורט נוהגים להשמיט מילה זו.

במשך תקופה מסוימת השתמשתי בעותק שקיבלתי מסבי וניסיתי להתרגל אליו, ואז הבחנתי בהערה מעניינת. במסגרת רשימת המועדים לשמחה – חגים וימי מועד שבהם לא מקובל לומר את תפילת התחנון, מציינת ההערה, בפרנקפורט דמיין, גם פורים פרנקפורט [נחגג] ביום כ' באדר".

אני אוהב מאוד את פורים הרגיל, אבל מעולם לא שמעתי על 'פורים פרנקפורט'. החלטתי לחקור מעט את הנושא, וזה מה שגיליתי.

 

ספר מאוסף הספרייה הלאומית, שעוסק במנהגים היהודיים הנהוגים בפרנקפורט, שראה אור בשנת 1723. עמודים אלה מתארים את את מנהגי ה'פורים וינץ'
ספר מאוסף הספרייה הלאומית, שעוסק במנהגים היהודיים הנהוגים בפרנקפורט, וראה אור בשנת 1723. עמודים אלה מתארים את את מנהגי ה'פורים וינץ'

 

'פורים פרנקפורט', המכונה גם 'פורים וינץ', מציין נס מקומי שהתחולל ביום העשרים בחודש אדר, שישה ימים בלבד לפני חג פורים. וינצנץ פטמילך היה אופה ומחולל צרות מקומי בעיר שראה עצמו "המן חדש", ובשנת 1614 הוביל את הגילדות המקצועיות בעיר בהתקוממות נגד הקיסר החדש. בין שאר דרישותיהם להורדת מיסים דרשו המורדים גם לצמצם את מספר היהודים בעיר ולהוריד את שיעור הריבית שגבו יהודים בהלוואות כספים.

כשהקיסר התעלם מדרישותיהן של הגילדות בעיר או דחה אותן, הוביל וינצנץ המון בביזת הרובע היהודי בפרנקפורט, וזה תקף את השכונה, העלה אותה באש ובזז אותה, עד שהיהודים שבה אולצו לנוס על נפשם. שנתיים לאחר מכן, בפברואר 1616, הורה הקיסר מתיאס להוציא למוות בתלייה את וינצנץ פטמילך וחמישה מורדים אחרים, והיהודים הורשו לשוב בבטחה לעיר. סמיכות הזמנים באותה שנה בין ההוצאה להורג לבין חג הפורים, וגם הדי הסיפור הפורימי כולו ברקע, עודדו את הקהילה לציין את השיבה לעיר כגאולה-זוטא, לרבות חיבור שירים מיוחדים והעלאת סיפור המעשה על הכתב – ביידיש, באריכות ובסגנון פואטי – בטקסט שזכה לשם "מגילת וינץ".

 

לוח שנה מהמאה השמונה-עשרה שמציין את חג ה'פורים וינץ'. מארכיון הספרייה הלאומית
לוח שנה מהמאה ה-18 שמציין את חג ה'פורים וינץ'. מארכיון הספרייה הלאומית

 

פרנקפורט אינה היחידה. בקהילות יהודיות רבות בהיסטוריה צוינו אירועים מקומיים של כמעט-חורבן ושל גאולה פתאומית במאפיינים דומים לאלו של פורים. חוויה מרתקת נכונה לקורא בספרי ההיסטוריה, המגלה בהם אזכורים מעטים ל'פורים נרבונה' (Narbonne), 'פורים קהיר', 'פורים חברון', 'פורים של סרגוסה' (Saragossa) וארבעת מועדי הפורים של קהילת אנקונה (Ancona) שבאיטליה, אם נציין רק כמה דוגמאות.

הדי החגיגות הללו עדיין מורגשים גם בימינו. בחיבור ההלכתי שפרסם לאחרונה הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה", הוא מגן על החובה הדתית לחגוג את יום העצמאות נוכח קולות הטוענים שאחרי חורבן בית המקדש חל איסור לקבוע ימי מועד נוספים – והוא עושה זאת תוך ציון התקדים של 'פורים פרנקפורט'.

 

תקריב של לוח ההשנה מהמאה השמונה-עשרה, המציין את 'פורים וינץ'. לוח השנה מציין תענית בי"ט באדר, יום לפני החג, המצוין בכ' באדר. מארכיון הספרייה הלאומית
תקריב של לוח ההשנה מהמאה ה-18, המציין את 'פורים וינץ'. לוח השנה מציין תענית בי"ט באדר, יום לפני החג, המצוין בכ' באדר. מארכיון הספרייה הלאומית

 

כמי שמתגורר בברלין וממשיך שם בלימודיי הרבניים, הסיפורים הללו, על מועדי פורים מקומיים, מוסיפים רבדים של חיוּת ושל מורכבות למדינה שבה אני חי כיום, ומחברים אותי לספריות ולבתי כנסת בפרנקפורט ובירושלים. ככל הידוע לי, כיום אף אחד בפרנקפורט לא חוגג את 'פורים וינץ', ומאז שסבי ז"ל הלך לעולמו, אין לי את מי לשאול – מלבד את הסידור ששימש אותו מנעוריו. הסיפור היהודי הוא סיפור צבעוני ומורכב, וסיפורו מחדש של מעשה כמו זה של פורים – לרבות הרלוונטיות המתמשכת שלו – משמש לי כיום מקור השראה.

 

כתבות נוספות

תגלית: מגילת אסתר של הילד א. ב. יהושע

"השפן הקטן" והבתים הגנוזים

 




עורך הדין היהודי שהגה את חוקת רפובליקת ויימר

מדוע נחשב הוגו פרויס ל"אביה" של רפובליקת ווימר?

Weimar constitution

מתוך אוספי הספרייה הלאומית

התמוטטותו של המשטר המלוכני בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה, והמהפכה בנובמבר בשנת 1918, הביאו למצב פוליטי חדש וכמעט בלתי מוכר בגרמניה: דמוקרטיה. הכוחות הפוליטיים החדשים הבינו את הצורך לנסח חוקה חדשה שתתאים למשטר הדמוקרטי ותמתן את כוחו הפוליטי של מעמד האצולה.

אסיפת העם הגרמנית שהתכנסה בעיר ויימר מינתה ועדה מיוחדת לניסוח החוקה החדשה. חברי הוועדה היו משפטנים שהתמחו במשפט חוקתי ובדיני המדינה. דיוני הוועדה נמשכו כמה חודשים, עד שאסיפת העם בוויימר אישרה את החוקה החדשה ב-11 באוגוסט 1919. המשפטן היהודי הוגו פרויס (1925-1860) השתתף בוועדה בקביעות ובמשך חודשים מספר אף שימש יושב ראש הוועדה. תרומתו לחוקת רפובליקת ויימר גדולה, ועד היום הוא נחשב ל"אביה".

 

הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.
הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.

 

פרויס הציג לוועדה את הטיוטה הראשונה לטקסט החשוב הזה, וחלקים ניכרים ממנה הגיעו לנוסח האחרון שאישרו נציגי העם. בפעם הראשונה אושרה בגרמניה חוקה שכללה זכויות יסוד לאזרחים. נוסף על חידושים רבים אחרים, הציע פרויס בנוסח שהכין חלוקה פנימית חדשה בגרמניה. משמעות הדבר הייתה פירוק המדינות ההיסטוריות, בהן הגדולה מכולן – פרוסיה. הצעה זו לא הייתה מקובלת על הצירים השמרנים באסיפת העם, אך היא הקדימה את זמנה; הרעיון קרם אור וגידים במציאות הפוליטית לאחר שנת 1945, בייסודן של מדינות גרמניה החדשות.

 

הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.
הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.

 

הוגו פרויס נולד בברלין והיה בן למשפחת סוחרים. הוא למד משפטים בברלין ובהיידלברג וסיים את הדוקטורט באוניברסיטת גטינגן. פרויס החליט להקדיש את זמנו למחקר אקדמי והצטרף בתור "מרצה פרטי" (מעמד מיוחד של מרצה בכיר, ללא תקן אך עם חובות הוראה) לסגל האקדמי באוניברסיטת ברלין. הוא נותר במעמד לא-נוח זה 15 שנה, כיוון שבתקופתו נדרשו היהודים להתנצר כתנאי לקבלת מעמד פרופסור. אומנם כלל זה לא נאכף על פי חוק, אך הוא התקיים בתודעתם של אנשי האקדמיה הגרמנית. רק בהקמתה של המכללה הפרטית למסחר בברלין בשנת 1906 קיבל פרויס את תקן הפרופסור למשפטים באותו מוסד.

משנת 1895 היה הוגו פרויס חבר במועצת העיר ברלין. בשנת 1918 היה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית DDP, שבה היה חבר גם וולטר רתנאו. משנת 1919 ועד למותו היה פרויס חבר בפרלמנט הפרוסי, ושימש גם בתור שר הפנים הראשון ברפובליקת ויימר. במחאה על חתימת הסכמי ורסיי בידי גרמניה התפטר מתפקיד זה. בהסכמים אלו ויתרה גרמניה על ריבונותה באזורים מסוימים, והתחייבה לפיצויים גדולים מאוד לבעלות הברית. התפטרותו מתפקיד השר הביאה למצב אבסורדי: חתימתו של הוגו פרויס לא נמצאת בתחתית החוקה שאושרה רק לאחר התפטרותו, אף שמדובר, כאמור, בטקסט שרובו נולד במוחו של המשפטן המבריק.

 

שער החוקה המודפס שקיבלו תלמידות ותלמידים לרגל סיום הלימודים.
שער החוקה המודפס שקיבלו תלמידות ותלמידים לרגל סיום הלימודים.

 

בשנת 1949, כשמשפטנים גרמניים ניסחו את "חוק היסוד" של מערב גרמניה (במקום חוקה רשמית, שאין לגרמניה עד היום), הם נעזרו בחוקת רפובליקת ויימר כבסיס עבודתם. חלקים ניכרים מהחוקה המקורית מצאו את מקומם ב"חוק היסוד", אך נעשו גם תיקונים בסעיפים שהתבררו כלא יעילים או אף מסוכנים ליציבות הדמוקרטיה והמדינה.

יש לזכור שבסופו של דבר היטלר הקים את משטר הטרור בעקבות סעיף 48 של חוקת ויימר, שאיפשר לו לבטל את זכויות היסוד ואת זכויות האדם במצב שבו ביטחון המדינה נתון בסכנה – מה שלימים ניצלו הנאצים לטובת חיזוק מפלגתם.

 

אולי תאהבו גם:

"עתה אני חושב שקפקא אומר לי בעצמו: 'די עשית'"

פריטים נדירים: הצצה אל חייהם של מקס נורדאו ובתו היחידה מקסה

חיילים יהודים בשרות הקייזר

 




ילדי קפריסין חולמים על ישראל

גילופי אבן שיצרו ילדים יהודים במחנות המעצר בקפריסין מספרים על הכמיהה להגיע ארצה

קפריסין

האוסף מוצג בספרייה לקראת הכינוס השלישי של הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית, שיעסוק בנושא 'הגירה – גבולות – זהות'. הפורום ייערך בירושלים בתאריכים 17–19 במרץ 2019.

כשגלי העלייה של פליטי המלחמה הלכו והתעצמו, נאלצו הבריטים למצוא פיתרון. מחנה עתלית היה מלא עד אפס מקום, ועל כן הוקמו בשנים 1946 ו-1949 מחנות מעצר בקפריסין, ובהם אוכלסו עשרות אלפי יהודים שחיכו להגיע סוף סוף לארץ ישראל. משאלה – שבסופו של דבר התגשמה.

גם הבריטים הבינו שלא יוכלו להתייחס לפליטים היהודים כאל שבויים או אסירים, והעניקו לעצורים סוג של אוטונומיה. בסיוע תרומות גדולות מארץ ישראל ומהעם היהודי כולו, ניסו המנהיגים היהודים במחנות לנסות וליצור שגרת חיים כלשהי. גם הם ידעו שהתעסוקה היא מצרך חובה בניסיון להעניק לפליטים את שגרת חיים זו.

 

קפריסין
אוניית מעפילים שיצר ילד במחנה

 

בתוך גדרות התייל התקיימו פעילויות תרבות, רווחה, חינוך ודת, תוך הניסיון ליצור לשוהים שגרה יום-יומית. הילדים – כמובן – היו בראש מעיניהם.

 

קפריסין
מפת ישראל חרוטה באבן. בצידה השני חרט את שמו היוצר חיים איצקוביץ' מכיתה ה'

 

ביטוי לפעילותם של הילדים, שגם מספרת לנו מה עבר בראשיהם, ניתן לראות באוסף יוצא דופן הנמצא בספרייה. אבנים לא היו חסרות במחנה, וכך הועסקו הילדים בעבודות גילוף במסגרות החינוכיות במחנה.

 

קפריסין
קסת דיו שעליו חרוטות המילים "קפריסין תשח" וראשי התיבות של היוצר ס.ל.

 

מה הם בחרו לגלף?

לא קשה לנחש. הילדים גילפו את האוניות שהיו אמורות להביא אותם ארצה – ויום אחד אף יעשו זאת. הם גילפו גם את מפת ארץ ישראל – כל מה שהזכיר להם כי מחנות המעצר שבהם הם כלואים אינם ביתם, אלא רק לתקופה זמנית.

 

קפריסין
גילוף אבן של תלמיד כיתה ה', דב פלדמן, שהוסיף גם את הכיתוב "יחי עם ישראל"

 

על הגילופים חרטו הילדים גם את שמם ואת כיתתם. אולי עוד נגלה את בעליהם פה, בארץ ישראל?

 

לכתבות נוספות

סיפור ביקורה המרגש של שושנה דמארי אצל הפליטים היהודים במחנות המעצר בקפריסין

משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות

הילד שניצל מהתופת לומד עברית בפעם הראשונה