כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

אלבום נדיר: לוחם יחידת המקלענים הבריטית מתעד את כיבוש ארץ ישראל

חשיפה ראשונה: עותק מקורי של יומן יחידת המקלענים במלחמת העולם הראשונה

חן מלול | 19.10.17 | 11 דק' |
Share

עוד בשלבי הקמת יחידת המקלענים מס' 20 (Machine Gun Squadron) בארבעה ביולי 1917, נאלצו מפקדיה להתמודד עם מכשול לא צפוי: מתוך 121 הלוחמים ביחידה, רק 30 הוכשרו להפעלת כלי הנשק החדישים. שאר החיילים מעולם לא הוצבו ביחידה דומה.

המערכה הקרבה לכיבוש ארץ ישראל לא אפשרה התמהמהות מיותרת, והוראה חדשה שהתקבלה ימים ספורים קודם לכן סיפקה ללוחמי היחידה החדשה הצצה לגודל האתגר העומד בפניהם. ב-12 באוגוסט, תוך חודש ימים מהקמתה, יצאה היחידה אל החזית הצבאית החדשה: ארץ ישראל.

סיפורה של היחידה תועד בספר "דרך ארץ ישראל עם יחידת המקלענים מס' 20", שחולק לאחר המלחמה לחיילי היחידה. אחד מחיילי היחידה החליט להדביק בתוך הספר צילומים שהוא ערך במהלך מסעה של היחידה לארץ ישראל.

 

ככל הנראה בעליו של הספר והלוחם שצילם את התמונות. זהותו אינה ידועה

 

וכך השתמר בספרייה הלאומית, תיעוד מרתק של מעללי היחידה כפי שהשתקפו דרך עיניו של אחד הלוחמים.

 

צפו פה בספר המלא ובתמונות הנדירות

 

 

סיפורה של היחידה תועד בספר Through Palestine with the 20th Machine Gun Squadron

 

תחת שמש קופחת, בכתפיים כואבות, ועם חשש מתמיד מחיסולה של אספקת המים היומית, חצו לוחמי היחידה את סיני במשך 18 ימים. הם ניצלו את השהות במחנה הבריטי להמשך האימונים – במחצית היום הם התאמנו בהפעלת כלי הנשק שהיו חדשים לרובם, ובמחציתו השנייה – ברכיבה על סוסים.

 

חיילי היחידה. מלבד הציורים המעטים המלווים את הספר, בעותק הנמצא בספרייה הודבקו תמונות בעמודים הראשונים של הספר

 

נשות ירושלים בכותל

 

דמשק

 

דוגמא לחלק מהציורים המלווים את דפי הספר

 

כשבעה מיילים מדרומה של העיר באר שבע, נתקלו הלוחמים בקרב הראשון שלהם כיחידה. כשכוחות התגבור לשמאלם ויחידות האוסטרליות לימינם, תקפו לוחמי יחידת המקלענים את הביצורים האימתניים שהעמידו התורכים בדרך לעיר: כל הבוקר והצהריים נאבקו הכוחות התוקפים והמגינים.

האבק שנפוץ לכל עבר מנע משני הצדדים את האפשרות לראות יותר ממטרים ספורים קדימה. אחרי מספר שעות של לחימה גילו החיילים כי, להפתעתם הגמורה, התורכים נסוגו אל העיר. בארבע בצהריים הגיעה הפקודה: לתקוף את באר שבע, שהתגלתה גם היא כריקה מחיילי האויב.

 

הדרך ליריחו

 

ציור של אחד מחברי היחידה

 

לוחם היחידה מתעד "נשים ילידות"

 

"באר שבע", כתבו הלוחמים בספר היחידה, "הייתה מאכזבת מאוד. קשה להגיד שמדובר בעיירה, כפי שאירופאים מבינים מונח זה – מקום בו אפשר לקנות סיגריות ומשהו לאכול, לא יכולנו להשיג דבר והמבנים היחידים בה, אלו שלא היו בקתות עץ, היו ריקים מאדם." כשסיירו הלוחמים בסביבה, התקשו להתרשם מהמדבר הצחיח המקיף אותם, ומהיעדר הדרכים השמישות.

גם אל עזה הגיעו הלוחמים לאחר הנסיגה התורכית מהעיר – הדבר לא מצוין בשום מקום בספר, אך ככל הנראה לא לקחו הלוחמים חלק בקרבות הקשים לכיבוש עזה. על אף המרחק הקצר מבאר שבע, הם פגשו בהתיישבות מסוג שונה – כפרים בצדי הדרך, ובהם חקלאים המעבדים את אדמותיהם. ככל שהתקרבו גילו שהמראה מתעתע: לכלוך וזוהמה, גברים שנחים בזמן שהנשים מבצעות את העבודה הקשה. גם על עיר זו היה ללוחמים רק דברים רעים להגיד.

 

מפה בצירוף נתיב ההתקדמות של היחידה

 

מעזה המשיכו החיילים לרמאללה, מרמאללה אל הכפר הערבי קזזה, ומשם בעקבות מסילת הרכבת אל ירושלים. חיילי האויב חזו את נתיב ההתקדמות הזה, והתחפרו לאורכה של הדרך. הקרבות הקשים הובילו לשורת אבדות. מפקדי היחידה החליטו על נסיגה והתארגנות מחדש באזור יפו. בדרכם ליפו, פגשו החיילים לראשונה את רחובות.

המפגש עם רחובות הזכיר ללוחמים משהו מהחיים שהשאירו בבריטניה. החיילים פגשו במתיישבים הציוניים, רכשו מהם שקים מלאים בתפוזי יפו העסיסיים. מי שלא היה ברשותו סכום מספק, החליף בתמורה את אספקת הבשר המשומר שקיבל ביחידה. המפגש עם המתיישבים העבריים ריגש את החיילים שראו בהם את התחלת בנייתה המחודשת של האומה העברית.

 

מערות בקרבת הים האדום

 

לאחר המנוחה הקצרה חידשו החיילים את ההתקדמות לירושלים. החשיבות של עיר הקודש לא נעלמה מעיניי המגנים העות'מניים: את מרבית הכוח המוצב בארץ שלחו להגן על הדרך לירושלים. עם כל מטר נוסף שהצליחו חיילי יחידת המקלענים להשיג מידי האויב, התרכז המאמץ המרכזי של הלוחמים בהצבת מכונות הירי האימתניות במיקום הגבוה ביותר באזור הלחימה. הם ניצלו כל יתרון שהצליחו להשיג: חיפוי מיחידות אחרות, שימוש בצלפים, התקדמות חרישית בלילה או – במידה שלא נשארה אופציה אחרת – הטחת אש רותחת על האויב כדי להניסו מהעמדה שתפס.

וכך, בשמונה בדצמבר 1917 – למרות הדרכים המשובשות, המחסור התמידי במים וההתנגדות התורכית והגרמנית לכל אורכה של הדרך, הצליחו לוחמי יחידת המקלענים, יחד עם שאר כוחותיו של אלנבי, לפרוץ את הדרך לירושלים.

 

שער יפו

 

שער דמשק

 

רוכבים בדואים

 

יום לאחר מכן הסתיימו מעל ארבע מאות שנה של שלטון עות'מאני בארץ הקודש עם כניעתה של העיר ירושלים. היה זה תאריך סמלי, היות שמרבית צפון הארץ הייתה עדיין תחת שליטה עות'מאנית, שליטה שתתפורר בחודשים הקרובים.

ראו איזה פלא, קבעו הלוחמים הנרגשים שזכו לחזות סוף סוף בירושלים. השחרור של ארץ הקודש התרחש ערב חג החנוכה, ובזמן שהתורכים נסים מירושלים, חוגגים היהודים את ניצחון המכבים על הכובש היווני הקדום.

במהלך המסע לכיבוש הארץ איבדה היחידה 3 קצינים ו-67 לוחמים.

***

כתבות נוספות:

 

"הלב נקרע לקרעים": שרה אהרנסון מבשרת על מות אבשלום

סיפורה של ניל"י דרך יומניו של האיש שנתן לה את שמה

איגרת החייל השבוז מהגדודים העבריים: שנה מהצהרת בלפור ועדיין לא הוקמה מדינה?

הטיוטה של הצהרת בלפור שדיברה על "הגזע היהודי"

הבה נגילה – איך שיר נולד?

האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?

שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מני

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

הטייסת הבווארית ה-304 מתעדת את ארץ ישראל של סוף מלחמת העולם הראשונה

***

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו