כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

קלוזנר נגד ברנר: כשחוקר ספרות גדול מסתכסך עם סופר דגול

רבים העריכו את יוסף חיים ברנר על הדעות הנועזות והלא מתפשרות שהשמיע כל חייו, יוסף קלוזנר לא היה אחד מהם.

גנזים, אגודת הסופרים | 18.07.17 | 1 דקה |
Share

בשנת 1908 הגיע אל ארץ ישראל יוסף חיים ברנר כשהילה של מסתורין אופפת אותו. סופר מוערך, מתנזר תימהוני, עורך ומוציא לאור שהכיר מניסיונו האישי את כל השלבים במלאכת הדפוס ומפעל ספרותי של אדם אחד. לרבים מאנשי היישוב נדמה היה שהחלוץ ששרד בקושי שבוע בעבודת אדמה ונאלץ לחזור אל עסקי הספרות והעיתונות – היה דמות ספרותית בעצמה.

 

הודעה על הגעת "הסופר י.ח. ברנר" בעיתון צבי, ההודעה התפרסמה ב-12 בפברואר 1909 – ימים ספורים לאחר הגעתו של ברנר ארצה

 

ברנר אמנם ניסה להישאר אלמוני בארץ, אך הידיעה על הגעת עורך כתב העת הספרותי "המעורר" התפשטה תוך ימים ספורים מהגעתו ארצה, וכבר ב-12 בפברואר 1909 הודיע עיתון הצבי לקוראיו כי "הסופר י.ח. ברנר בא לארץ ישראל. הוא ירד בחיפה". תוך חודש ימים בלבד עשה את דרכו אל ירושלים, והצטרף אל מערכת עיתון "הפועל הצעיר" בתור כותב ועורך.

התנאים בארץ הפתיעו אותו: ראשית, הוא גילה כי ביכולתו להתפרנס סוף סוף מכתיבה ומעריכה. שנית, הוא הרגיש שכל ההבטחות הגדולות ששמע טרם נסיעתו ארצה נשארו בגדר הבטחות לא ממומשות. הסיפורים והמאמרים הראשונים שכתב ברנר בארץ ישראל היו נגועים בפסימיות עמוקה לגבי עתידו של המקום החדש אליו היגר, ולגבי עתידו של היהודי העברי בו. אם בגלות וביישוב הישן מסתמכים היהודים לא מעט על תרומות וצדקה, היישוב החדש נסמך לא פחות על נדיבותו של הברון רוטשילד ועל העבודה הערבית הזולה. המתיחות הערבית-יהודית לימדה אותו שגם בארץ ישראל מסרבים היהודים להתמודד עם רדיפות ואגרסיביות – הפעם מצד הרוב הערבי.

ברנר ראה את עצמו כמי שמסרב להתמכר לפנטזיות הציוניות השולטות על טיבה של הארץ, ובמקום זאת כתב על מה שראה: העליבות, הקושי והמאבקים היומיומיים הממלאים את חיי היישוב העברי בארץ. קוראים רבים בארץ ומחוצה לה העריכו אותו על כך.

ייתכן שזה היה ההקשר בו שלח יוסף קלוזנר, חוקר הספרות שישב באודסה, מכתב תוכחה לברנר בתאריך כ"ה באייר תר"ע (3.6.1910). במכתב הפציר קלוזנר בברנר להמשיך ולתרום לכתב העת הספרותי שהקים אחד-העם, כתב העת "השילוח". תחילה פתח קלוזנר בבקשה: "ורוצה הייתי, שכל דבר נאה שתכתוב יאמר לך לבך לשלחו ל'השלח".

 

מכתבו של קלוזנר ל"ידידי היקר, י.ח. ברנר", המכתב לקוח מתוך ארכיון גנזים

 

אך היות שפריצת הגבול של הסופר שראה את עצמו מוסמך להגיב על ענייני היישוב והיהדות לא מצאה חן בעיניו, הוסיף קלוזנר כי "על השאלה אם ריקה היא המלה 'יהדות' או לא, לא אדון עמך בזה. אתה לא תהיה עוסק בחכמת-ישראל … כמו שאני לא אעשה בלטריסט [מחבר ספרות יפה] לעולם".

מיותר לציין שמכתב זו, כמו גם כל השערוריות הנוספות והרבות שליוו את סיפוריו הבדיוניים ומאמריו הפובליציסטיים, לא גרע מאום מתחושת המחויבות שחש ברנר: לחשוף את האמת על המתנהל ביישוב בארץ למען היישוב, כמו גם למען היהודים המעוניינים להצטרף אליו.

 

לקריאה מעמיקה על חייו ופועלו של יוסף חיים ברנר ראו את הביוגרפיה המעמיקה שחיברה אניטה שפירא – ברנר: סיפור חיים.

גנזים, אגודת הסופרים

"גנזים" – מכון ביו-ביבליוגרפי על שם אשר ברש לחקר תולדות הספרות העברית בעת החדשה – אגודת הסופרים. מאז 1951 פועל המכון במטרה לכנס ולשמר את אוצרות הספרות והתרבות היהודית במאתיים השנה האחרונות. בארכיון "גנזים" שמורים כ-800 אוספים ארכיוניים של סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, מחזאים, מתרגמים, חוקרי ספרות ואנשי רוח מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. ביניהם: י.ל. גורדון, שאול טשרניחובסקי, יוסף חיים ברנר, לאה גולדברג, רחל, אסתר ראב, שושנה שבבו, יהודה בורלא, זלדה , אבות ישורון, יונה וולך, עמוס קינן, יורם קניוק ואמנון שמוש. מ-2016 יו"ר "גנזים" היא הסופרת אדיבה גפן. עורך הבלוג: יצחק בר-יוסף.
לכתבות נוספות של גנזים, אגודת הסופרים >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו