קישון מספר: "זה מה שהפך אותי להומוריסטן"

"כל עוד אתה יכול לצחוק מעצמך, אין כל סכנה לשפיות-דעתך." קישון, הסופר, המחזאי, הבמאי, חתן פרס ישראל במילותיו ובתמונות נדירות.

אפרים קישון. צילום: יעל רוזן

אפרים קישון, שהיגר לשפה העברית והמציא אותה מחדש, היה מאבחן חד-עין לא רק של הישראליות, אלא של המצב האנושי בכלל. קישון, הסופר, המחזאי, הבמאי, חתן פרס ישראל הוא גם האיש שלימד אותנו להסתכל על המציאות הרגילה ולצחוק ממנה, ולא פחות מכך, לצחוק מעצמנו.

זה התחיל בזמן המלחמה כאשר אפרים קישון היה בעצם פרנץ הופמן שהתחבא מפני הגרמנים.

ירון לונדון: "איך היכולת שלך להעמיד פנים השפיעה על סיכוייך להינצל?

אפרים קישון: למעשה, זה מה שעזר לי להיחלץ מן התופת, וזה מה שהפך אותי להומוריסטן. חוץ מזה, חיה נרדפת מפתחת תכונת שלא נולדה איתן.

פעם, במקלט של רחוב רוז'ה, התחילו השכנים, ככה, לרמוז, לדגדג, למה איש צעיר כמוני איננו בצבא. אולי הוא יהודי? פתחתי את הפה שלי והתחלתי לצרוח ככרוכיה: 'אתם יכולים לנשק לי! בעוד כמה ימים יהיו פה הרוסים, ואז טיפוסים כמוכם ישלמו ביוקר. היהודים יחזרו לבודאפשט ויתלו אתכם על העץ הראשון!' ההתנהגות שלי במקרה זה הייתה כפופה לעיקרון שהשקר המושלם הוא השקר הבלתי-מושלם. אילו ניסיתי 'לשקר' לפי הספר, הייתי ממהר  לנופף בתעודות המזויפות שלי ולהשמיע הצהרות פטריוטיות ואנטישמיות. אבל תגובה שקופה כזאת אינה תגובתו של אדם הבטוח בצדקות, ואף לא של סופר. שכן הסופרים, כזכור, הם השקרנים הטובים ביותר בעולם.

ירון: אתה שקרן גדול?

אפרים: מוכשר.

"כל החיים שלי אני יושב בחדר סגור וחשוך ומקשקש על בלוק נייר בעיפרון, תמיד בעיפרון, ואין לי מושג, בעצם, למי אני כותב."

"אחד מן התענוגות הסאדיסטיים שלי הוא לארח את ידידי ומבקרי בחדר-עבודתי, שבו נערכת תצוגה מתמדת של מאות ספרים שונים משלי, ולראות את המבט הזגוגי של אורחי. (…)

 

קישון מספר על השוטר אזולאי

קישון: אי אפשר לדבר על השוטר אזולאי בלי שייקה אופיר, גאון התנועה והמשחק שעזב אותנו כה מוקדם.

ירון לונדון: עבדתם הרבה יחד?

אפרים קישון: שחינו יחד בגלי ההומור בשותפות של זוג מן השמים. דרכו של שייקה בארבעה סרטים משלי הייתה מיוחדת במינה. ב'ארבינקא' הוא שיחק תפקיד קטן של שוטר-תנועה, ב'תעלת בלאומילך' עלה השוטר אל שורות התפקידים הראשיים, ואז כתבתי תסריט שלם ל'שוטר אזולאי'. אינני יכול להיזכר בדמות הזאת בלי התרגשות, עד היום הזה.

ירון: נדמה לי שגם הוא, השוטר, בוכה בסוף הסרט.

אפרים: כן, לאחר שפיטרו אותו. בשעה שצילמנו את הסצינה הזאת בחצר המשטרה ביפו, ושייקה עמד על המדרגות והצדיע תוך בכי תמרורים, הרגשתי שהמבט שלי מיטשטש בגלל הדמעות המכסות את עיני. ואז אני שומע לידי את הצלם הנהדר דוד גורפינקל לוחש לי: 'אפרים, אני לא רואה שום דבר, אני בוכה.' וכפי שאתה רואה אני בוכה גם עכשיו…"

בתמונה מ-1971: שייקה אופיר בתפקיד השוטר אזולאי בסצינה האייקונית של הסרט שגרמה לקישון, לגורפינקל ולכולנו להזיל דמעות.

 

הציטוטים מופיעים בספר "קישון: דו-שיח ביוגרפי" מאת ירון לונדון. ספריית מעריב, 1993.

התמונות הנפלאות של קישון בביתו הן של הצלמת יעל רוזן וכל הזכויות שמורות לה.

הדר בן-יהודה , כותבת ועורכת הספרייה הלאומית

כותבת, מתרגמת ועורכת. מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו