השולחן ערוך כינה את מנהג הכפרות "שטות" – וצונזר!

מי לא אהב את הביקורת של רבי יוסף קארו על מנהג הכפרות ודאג להעלים אותה?

כותרת של סימן תר"ה בשולחן ערוך ליוסף קארו: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא".

מנהג הכפרות הוא אחד ממנהגי יום הכפורים הידועים ביותר וגם השנויים ביותר במחלוקת. על פי המסורת, נהוג בערב יום הכפורים לסובב תרנגול חי מעל ראשו של כל יהודי ולבקש שהתרנגול ילך למיתה, ושבמקומו יזכה האדם בחיים ובשלום.

האִזכור הקדום ביותר למנהג הכפרות נמצא בתשובות של רב ששנא בר תחליפא שחי בעיר סורא שבבל במאה ה-7 לספירה. הסברים שונים ניתנו במהלך הדורות לשאלת מקורו של מנהג הכפרות, אך כבר במקור הראשון המאזכר אותו נכתב "ואין אנו יודעים מנהג זה למה".

עובדה זו, בשילוב עם ההשערה שמקורו של המנהג בטקסים לא יהודיים והרגישות ההלכתית לזכויות בעלי חיים, הקימו לו מתנגדים רבים: מהרמב"ן והרשב"א ועד רבנים החיים בימינו אנו. אפשר שמכל המתנגדים האלה הייתה התנגדותו של הרב יוסף קארו, מחבר ה"שולחן ערוך", המשמעותית ביותר: זאת אנו למדים מהגורל שיועד לה.

 

דיוקן רבי יוסף קארו

 

סיפורה של השמטה

הספר שולחן ערוך מייצג (לפחות) שתי מהפכות אדירות בהלכה היהודית: ראשית, מדובר באחד הניסיונות המעמיקים והמקיפים ביותר של הוגה יחיד לסכם ולמצות את ההלכה היהודית לפסיקות ברורות וסופיות. שנית, ולא פחות חשוב מכך – מדובר בספר ההלכה הראשון שנכתב מתוך כוונה ברורה שייראה אור בתור ספר מודפס.

את הספר בעל ארבעת החלקים סיים הרב יוסף קארו בשנת 1563 במקום מושבו שבצפת. שנתיים לאחר מכן, נדפסה המהדורה הראשונה של הספר בוונציה. וכך מתייחס קארו אל מנהג הכפרות בכותרת לסימן תר"ה בהלכות יום הכפורים: "מנהג כפרות מנהג של שטות הוא", נכתב בכותר הסימן.

 

תמונה מתוך ההדפסה של שנת ה'של"ח (1577) של שלחן ערוך, אורח חיים, עם הגהות הרמ"א. כפי שתוכלו להיווכח, נכתב בכותרת של סימן תר"ה: "מנהג כפרות בערב יום כפור מנהג של שטות הוא".

 

אפשר שהיו אלו מילים נוקבות מדי לגבי מנהג כה רווח בקהילות ישראל, אך במשך 18 מהדורות שונות של השולחן ערוך שרדה הכותרת שהעניק קארו. הפעם הראשונה שבה הושמטו המילים "מנהג של שטות" מהכותרת הייתה במהדורה שיצאה לאור בשנת 1708 באמסטרדם. הנסיבות המדויקות להשמטת הכותרת אינן ברורות, אך ייתכן שהן היו קשורות לטענה שהשמיע הרב שמואל אבואב (1694-1610). הרב אבואב סירב להאמין שרב ופוסק בעל שיעור קומה כיוסף קארו התייחס באופן כה מזלזל למנהג הכפרות וטען שהמילים "מנהג של שטות" הן למעשה תוספת מאוחרת, מעשה ידיו של המדפיס המקורי של הספר בוונציה.

 

ההשמטה כפי שהיא מופיעה בהדפסה משנת תרפ"ח (1928) בווילנה. לחצו לצפייה בפריט באתר Hebrew Books 
ההשמטה כפי שהיא מופיעה בהדפסה משנת תרפ"ח (1928) בווילנה.

 

מעניין לגלות שההשמטה לא התקבעה מיד ובמהדורה משנת 1722 שהופיעה במנטובה שבאיטליה אפשר למצוא את המילים הנוקבות שהופיעו במהדורה הראשונה.לצפייה בפריט באתר Hebrew Books 

 

טענה זו מעוררת תמיהה מאחר שארבע הדפסות שונות של שולחן ערוך הופיעו בימי חייו של קארו, ואין כל עדות לכך שביקש שהמילים הקשות שבהן התייחס למנהג הכפרות יוסרו מהטקסט.

אנחנו לא יודעים את הסיבה המדויקת שבגינה התנגד מחבר שולחן ערוך למנהג הכפרות, אך ברור שגם בלי להישען על סמכותו ההלכתית של הרב יוסף קארו, נחשב מנהג הכפרות למנהג שנוי במחלוקת עד עצם היום הזה. כיום ניתן למצוא בין מתנגדיו פעילי זכויות בעלי חיים, רבנים ושאר בני תמותה שסולדים מהמנהג עתיק היומין.

 

לקריאה נוספת ראו את ספרו של מארק שפירו, Changing The Immutable.

***

 

רוצים לחשוף את סודות כתבי היד העבריים? הצטרפו לקבוצה שלנו:

כתבות נוספות:

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

***

הימים הנוראים של חיילי מלחמת העולם הראשונה

הצצה לסידורים והיומנים השמורים בספרייה, המלמדים על הקשיים איתם התמודדו החיילים היהודיים בצבאות הלוחמים של מלחמת העולם הראשונה.

יום כיפור בבריסל, שנת 1915

בימים הקרובים  בבתים רבים יכינו תפוחים, דבש ויתר סימני החג ויורידו את האבק ממחזורי התפילה לימים הנוראים, שהצטבר מאז שנה שעברה.

לפני מאה שנה בעיצומה של מלחמת העולם הראשונה, התכוננו יהודים רבים, חיילים בצבאות שונים לראש השנה ויום כיפור. חלק מהרבנים הצבאיים ארגנו מקומות תפילה ושלחו הודעות על כך ליחידות השונות בתקווה שבני דתם יקבלו אישור ממפקדיהם להגיע. ככל שהיה ניתן, נאסף אוכל לסעודות החג ונמצאו חדרי אוכל שיכלו להכיל את החיילים הרבים.

הרבנים דאגו גם לצרכיהם הרוחניים של החיילים. שופרות, טליתות ומחזורי תפילה ודרשות המתאימות לאווירה ולזמן. בין אוספי הספרייה הלאומית יש מספר פריטים מתקופה זו.

הרבנות הצבאית לא הדפיסה מחזורים באופן מסודר אך מחזורים אלו כללו את תמצית תפילות החגים והימים הנוראים, בתוך סידורי התפילה. בבריטניה הייתה רבנות צבאית מרוכזת ומאורגנת שנהנתה משירותי בתי הדפוס הרשמיים. בגרמניה, לעומת זאת, הרבנים נאלצו בדרך כלל לפעול בכוחות עצמם ומתוך תקציב (או תרומות) שקיבלו. כך אנו רואים מהדורות שונות של סידורים גרמניים ורק מהדורה סטנדרטית אחת בבריטניה.

הסידורים שהודפסו בכל הצבאות קצרים מאד בהשוואה לסידורים שאנו מכירים כיום והם כוללים רק את עיקרי התפילות של כל השנה. לימים הנוראים הם מקדישים מספר עמודים בודדים.

 

סדר תקיעת שופר מתוך סידור : Prayer book for Jewish sailors and soldiers, London 1914-1918

 

תפילת ונתנה תוקף מתוך סידור    Gebetbuch für israelitische Soldaten im Kriege, Vienna 1914

 

סידור קצר נוסף שהודפס לקראת ראש השנה תרע"ו, יצא לאור על ידי הקהילה היהודית בהמבורג "עבור חיילינו היהודים". הסידור פותח בתפילה מיוחדת שכתב רב הקהילה להצלחה בקרב ומברך את הלוחמים ש"מכל צרות שנה העברה תנצלו בבאה… ננצח אויבינו לתפארת מלכנו". בסידור זה אין תפילות לימים הנוראים, אך מכיוון שיצא עם פתיחת השנה החדשה – צורף לו לוח שנה לשנת תרע"ו.

 

 

Gebete während der Kriegszeit : für unsere jüdischen Soldaten, Hamburg 1915

 

היו יהודים שנאלצו לעבור את החגים במחנות שבויים. עדות מוזרה על כך מופיעה דווקא בתוך מחזור תפילה בכתב יד שתצלומים ממנו נמצאים בספרייה.

בשלושה מחזורי מנהג אפ"ם (אסטי, פוסאנו, מונקאלוו – במחוז פיימונטה שבצפון איטליה) לימים נוראים משנת 1673, 1704 ו-1729, נמצאו טקסטים שאותם כתבו שבויים יהודיים בשנת 1916. הכותבים מספרים כי הם שבויי מלחמה מגליציה ובוקובינה שנשלחו למחנה בפאסנו שבאיטליה. בתוך הטקסטים, מציינים השבויים רשימה ארוכה של בעלי התפילה בימים הנוראים ומקום מוצאם.

 

 

שאלות רבות עולות מפריטים אלו, שאלות עליהן אין לנו תשובה: מי היו אותם שבויי מלחמה יהודים? חיילים בצבא האוסטרו-הונגרי או אזרחים פשוטים? מאיפה קיבלו מחזורים יקרים בכתב יד? האם לא הצליחו למצוא ספרים מודפסים? כיצד עלה בדעתם לכתוב (ולהזיק) בתוך אותם כתבי יד שלא היו שייכים להם? מה פשר הזכרת האירוע ורשימת המתפללים? מדוע חשוב כל כך לציין אירוע חד פעמי בתוך מחזור התפילה? הסיפור הזה בהחלט דורש מחקר מעמיק יותר.

שנה לאחר המלחמה, אנו מוצאים שבויים יהודים נוספים שהעבירו את הימים הנוראים – הפעם בכלא אנגלי במצרים. היו אלה שמואל גולדשטיין מירושלים וחברו אהרון היבלר מצפת. מחזור תפילה הנמצא באוסף הספרים הנדירים שלנו, נשלח לגולדשטיין מרבו הרב ברוך ראובן שלמה יונגרייז מייסד העדה החרדית בירושלים. בדומה לשבויים בפאסנו, השתמשו שני החברים בעמוד השער ובעמודו הפנימי של המחזור כדי לתעד את שהותם במקום. שניהם כתבו בנפרד מספר מילים ואיחלו לעצמם שחרור מהיר מהכלא. וכך כתבו:

"המחזור שנשלח מאת מורי ורבי הרה"ג ר' ברוך ראובן שלמה יונגרייז הגיע הנה בשבי ביום שלשי כח אלול תרע"ט ולמזכרת נצח אשים את שמי ושם חברי עליו ויה"ר שנכתב ונחתם בספר חיים של צדיקים ונזכה לחוג את שמחת בית השואבה בארץ-ישראל. שמואל זיינוויל בר אלכסנדר גולדשטיין מעיר ירושלים וחברי אהרן בר' צבי היבלר.

למען תזכרו את יום צאתכם מארץ-מצרים, לא רק אבותינו בלבד, אך גם אנחנו, "למזכרת נצח" מהשבי במצרים, מקום שעבוד אבותינו בחומר ובלבנים בשנת תרע"ט בשבי.

חנוכה, פורים, פסח, שבועות וגם ימים נוראים. יה"ר שנכתב ונחתם לשנה טובה ומאושרה, שנת חרותינו ונזכה לראות בבנין ציון וירושלים. ערב ראש השנה, מאהרן ב"ר צבי היבלר מעיה"ק צפת לחברי שמואל ב"ר אלכסנדר גא"שט."

 

מחזור לראש השנה ויום הכפורים, ווילנא 1906

הרבנים הצבאיים התאימו כמובן את דרשותיהם לנושאים אקטואליים. מספר דרשות ליום כיפור וסוכות פורסמו ב-1916 בחוברת בשם "ברכת הרב הצבאי לחברים היהודים בצבא הגרמני" שחולק לחיילים. בחוברת זו משתתפים מספר רבנים צבאיים גרמנים ששירתו בחזיתות השונות.

 

Ein Gruss der Feldrabbiner an die jüdischen Kameraden im Deutschen Heere, Berlin 1916

הרב הצבאי של הארמיה החמישית הגרמנית היה הרב גאורג זלצברגר. הוא כותב ביומנו שביום השני של ראש השנה היו כל החיילים בלחימה והוא נאלץ להתפלל לבדו. הוא מתאר ביומן את אברהם אבינו בדברי קריאת התורה של ראש השנה, המוכן להקריב את בנו יצחק והוא ראה בדמיונו את כל אבותיהם של החיילים היהודים הולכים בעקבותיו ושולחים את בניהם לחזית למען גרמניה. אבל האימהות בוכות. בדומה לרחל אימנו עליה קוראים בהפטרת יום שני של ראש השנה.

"כה אמר ה' קול ברמה נשמע נהי בכי תמרורים רחל מבכה על בניה מאנה להנחם על בניה כי איננו".

 

שער יומן המלחמה של הרב זלצברגר

 

הרב זלצברגר מנחם את עצמו ואת המתפללים הרבים שהוא הרגיש שותפים לתפילתו. הבנים אמנם במלחמה אך כברכת האלוקים לרחל הם ישובו בקרוב: "מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעלתך נאם ה' ושבו מארץ אויב. ויש תקוה לאחריתך נאם ה' ושבו בנים לגבולם"

שנה טובה.

 

***

כתבות נוספות:

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

'מפי עוללים': קורותיו של מחזור תפילה ארץ ישראלי, "נאה, מהודר ומדויק"

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

המחיצה שפתחה מלחמת דת בכותל המערבי

***

 

 

 

'מפי עוללים': קורותיו של מחזור תפילה ארץ ישראלי, "נאה, מהודר ומדויק"

הסידור והמחזורים בני שנות השלושים, היוו ביטוי אחד, צנוע ככל שהיה, של התמודדות דתית, ערכית ואסתטית, עם התרבות החדשה, שהלכה והתהוותה בארץ ישראל

אלו האוחזים בידם בימים הנוראים ובמועדים את מחזור התפילות שעליו אני רוצה לספר פוחתים והולכים משנה לשנה. אם תפגשו בשעת התפילה באותם ימים, מתפלל המחזיק בידיו ספר קטן, חתוך במדויק, כמעט רבוע, כרוך בכריכה שחורה חמורת סבר, מקרין צניעות מצועצעת כמעט מתנשאת, הסיכוי לטעות בו קלוש: הוא נולד סמוך לקום המדינה, התבגר בשנותיה הראשונות, הוא בן למשפחה אשכנזית מן המעמד הבינוני, גדל בשכונה שבה אוכלוסייה דתית במידה, והתחנך בחינוך דתי לאומי מסוג מסוים. הוא חצה אפוא את שנת השבעים לחייו, אם מעט אם הרבה. הספר שהוא מחזיק בידיו הוא ככל הנראה אחד מכרכי סידור התפילה  "מפי עוללים", סידור התפילה של נעוריו, שעליו הייתי רוצה לספר.

סידור התפילה "מפי עוללים", ששני כרכיו הראשונים ראו אור בשנת תר"ץ (1930) ושני האחרונים לקראת מועדי תשרי תרצ"ח (1937), הוא ספר יפה. פשוט ויפה. בעיקר הוא בולט ביופיו הפשוט על רקע הספרים שנדפסו בארץ ישראל בתקופת המנדט ובעיקר על רקע סידורי התפילה הפשוטים, המכוערים, שהוצעו לציבור הארץ ישראלי באותה עת. היו אלו סידורים שנדפסו על נייר זול שוב ושוב מאמהות דפוס ישנות שהובאו שבורי אותיות ממרכזי הדפוס היהודי במזרח אירופה.

"מפי עוללים" עשוי בתכלית הפשטות, זה קסמו. כריכתו שחורה, נקייה מעיטור. כותרתו מוטבעת באותיות "אהרוני" פשוטות ובהזהבה עמומה על גב הספר בלבד. אך ייחודו אינו בכריכה, גם לא בנייר המשובח, אלא בארגון הטיפוגרפי המדויק והאנין של מִפְתח הדפים. הטקסט, המודפס באותיות "דרוגולין", עושה שימוש מושכל בגדלים שונים, תוך סימון גבולות ברור בין חלקיו, הרומז לעתים לסידור הקלסי של דף הגמרא ומשרה אווירה מסורתית על אופיו החדשני. ייחודו של המִפְתח בולט יותר מכל ביחס המפתיע, הנכון והמדויק בין שוליים לטקסט, היוצר דף מרווח, מאיר עיניים, בכרך קטן מידות.

תפילת "ונתנה תוקף" במחזור מפי עוללים לראש השנה

את שער הספר עיצב שלמה ידידיה, אמן מעניין שעלה שנים ספורות קודם מהונגריה ועסק בפיתוח אורנמנטיקה המבוססת על האות העברית. השער מנהל אמנם דיאלוג עם תבניות בצלאליות שגורות, מעט אנכרוניסטיות, אך דומה שדווקא כאן, בשער הספר, הסגנון מרענן. המזרחיות המופגנת שלו מעבירה סוג של ארץ-ישראליות תמימה, בהיותה בלתי צפויה בסידור תפילה, המזמין לכאורה שמרנות מסוימת.

משני הכרכים הראשונים, נועד האחד ל"ימות חל ושבת", והאחר ל"מועדים", לשלוש רגלים: לפסח, שבועות וסוכות. על פי המינוח המקובל היה האחד "סידור" והאחר "מחזור". הכנת סידור שהכיל את תפילות ימות החול והשבת בלבד יצרה כרך שקול, מדוד וידידותי המכוון בדיוק למעגל התפילות היום יומי, השבועי, ולא עוד; רק הנדרש, בלא הגודש המוגזם, המכביד על השימוש והמיותר ברובו, שהועמס על הסידור הרגיל, הנפוץ, "השלם".

כרך זה אמור היה להיות גולת הכותרת של המפעל כולו. הוא נועד ל"עוללים": לילדים, לתלמידי בית הספר לשימושם היום יומי. זה היה סידורם הראשון. הוא שנועד להכניסם לעולם התפילה, ממש עם צעדיהם הראשונים בקריאה, בעזרת טקסט מודפס כראוי, מזמין, ערוך היטב, קל להתמצאות, מפורש במידה, והחשוב מכל: "ארץ-ישראלי" בחזותו. הקרנת הזהות הארץ ישראלית הייחודית של הסידור הייתה חשובה ליוזמים, אף כי החיפוש אחרי זהות זו והדגשתה תבעו התרחקות מסוימת, לא מתריסה, מן האופי "הגלותי" של הסידור הנפוץ, התרחקות ששמרה על מרחק מסוים מן הידוע והמקובל.

 

תווית הקדשה לתלמיד מצטיין מבית ספר תחכמוני בתל אביב, 1945

את הסידור הוציאה לאור, "על פי הצעת מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית בארץ ישראל", הוצאת אמנות שנוסדה על ידי שושנה פרסיץ במוסקבה, נדדה ממנה לפרנקפורט ומשם, בשלהי 1925, עשתה את דרכה לתל אביב והתמחתה מראשית פעילותה בהוצאה לאור של ספרי ילדים איכותיים. זו הייתה ההוצאה שהוציאה לאור, בין השאר, את כל ספרי הלימוד המומלצים מטעם מחלקת החינוך.

אין ספק כי לפרסיץ, דמות מרכזית במערכות החינוך בכל מקום שאליו הגיעה, וארץ ישראליים ובסופו של דבר ישראליים בכלל זאת, היה עניין מיוחד בהפקת סידור איכותי, וכי לה ולטיפוגרפים שלה היה חלק מכריע בעיצובו החדשני, השונה כל כך מזה הזמין והשגור.

 

שושנה פרסיץ

 

אך מי שעמד מאחורי עריכת סידור התפילה בדרך שנערך היה זה המסתתר מאחורי המונוגרמה "י. ב." בחתימת ההקדמה והמעיד בשוליה כי "התקונים והשכלולים השונים הוצעו על ידי בא-כוחו של 'המזרחי' במחלקת החנוך של ההנהלה הציונית".

היה זה הרב יעקב ברמן, תלמיד חכם ליטאי מובהק ובעל השכלה רחבה, שהיה הדמות המרכזית בחינוך הדתי הלאומי בארץ ישראל בתקופת המנדט. לא בכדי הוא שלקח על עצמו את האחריות על השונה מן המקובל בסידור התפילה החדש. מעורבותו במלאכת הסידור שימשה מעין 'הכשר' לאותם חידושים, שהשתתפותה של פרסיץ ה'חופשית' בה הייתה מסכנת את מעמדם בעיני יסודות מסוימים בציבור הדתי הארץ ישראלי.

 

הרב יעקב ברמן

 

לאחר פתיחה נמלצת "אל ההורים והמורים", מסמן ברמן את המטרה: "מורגש עוד היום חסרון בסדור נאה, מהודר ומדויק בכתב ובנוסח, סידור שישמש קישוט של קודש בידי הילד, חפץ המרהיב את לבו ומעודדו לעבודת אהבה לאלהיו".

זו הייתה מטרתו החתרנית לכאורה של הפרויקט, זה היה גם סוד הקשר בין שני האנשים שבאו מרקע תרבותי שונה לגמרי: להוציא לאור חיזיון שאינו נפרץ, סידור תפילה מדויק, ובעיקר – נאה ומהודר: 'קישוט של קודש', 'חפץ מרהיב' עבור הילד הארץ ישראלי הפוגש לראשונה בסידור התפילה.

זה היה סוד הקשר שנרקם בין הרב ברמן איש "המזרחי" לשושנה פרסיץ, דמות מרכזית בחוגים האזרחיים בארץ ישראל ובעלת הוצאת אמנות, שהגישו למחלקת החינוך של ההנהלה הציונית בארץ ישראל, בכ"ט בניסן תרפ"ט, את הצעתם המשותפת לפורמט הסופי של הסידור.

בהקדמתו מספק ברמן את המפתח הטיפוגרפי לסידור: לפעוטות הלומדים לקרוא ולהתפלל נועדו האותיות הגדולות; הבינוניות – לאלו היודעים קרוא אך עדיין מתקשים בתפילה, וקטנות – לאלו הבשלים כבר לתפילה בציבור. למבוגרים שבחרו להשתמש בסידור לתפילתם הועידו מעצבי הסידור גופן משל עצמם. ולעניין הנוסח: "בסדור זה תפסנו את הנסח המקבל ביותר בארץ ישראל, בערי יהודה ובמושבותיה והוא נוסח אשכנז על פי הגאון רבי אליהו ז"ל מוילנא, שתלמידיו הנהיגוהו בארץ ישראל".

אף שהסידור נדפס – פעם אחת בלבד – גם בנוסח "ספרד" החסידי, זוהה "מפי עוללים" לגמרי עם "נוסח אשכנז" כפי שהונחל בארץ ישראל על ידי תלמידי הגאון מוילנא, אנשי עדת הפרושים ביישוב הישן, שהגדירוהו בדין או שלא בדין כ"נוסח ארץ ישראל". את עריכת הנוסח לקח עליו "המורה והמדקדק המובהק ר' אברהם צבי זיסרמן (נעמני) מפתח תקוה", מדקדק בעל שם ב"יישוב", ובעל ידע נרחב בענייני תפילה שטביעות אצבעותיו ניכרות בסידור החדש יותר מאשר של שאר העוסקים במלאכה.

 

 

בראשית תר"ץ, שנת הלימודים 1930-1929, כבר עמד הסידור ל"ימות חל ושבת", לרשות תלמידי בתי הספר הארץ-ישראליים, כלול בהדרו. אתו יצא לאור גם מחזור המועדים, אלא שלכל אחד משני הכרכים נועד גורל שונה. בניגוד לציפיות היוזמים סידור התפילה המיוחד והיפה לא הצליח לפרוץ את גבולות בתי הספר של "זרם המזרחי", וגם משם הלך ונדחק כעבור שנים לא רבות. הוא כשל במאבקו בסידורי התפילה המסורתיים, הפשוטים נטולי החן, אך המוגנים על ידי מעמדם משכבר.

על גורלו של הסידור העיד לימים הביבליוגרף נפתלי בן מנחם: "בסדור זה תיקונים ושכלולים שונים […] זכויות רבות לו בחינוך העברי בארץ, אך משום מה לא חדר לא לבית הכנסת ולא לבית. בשנים האחרונות כמעט ואינו נראה אפילו בבתי הספר, וחבל, הרי מעלות מרובות לו ותפקיד חשוב מלא בחינוך העברי". השפעתו של סידור התפילה הייתה אפוא אפסית. האם חדשנותו הייתה לו לרועץ, או אולי דימויו הפדגוגי? כך או כך, פנת היקרת של המפעל, שהייתה הראשונה להידפס, הייתה גם הראשונה להיעלם.

גורל שונה לגמרי זומן למחזורי "מפי עוללים" לימים הנוראים: לראש השנה וליום הכיפורים אלו הופיעו לקראת מועדי חודש תשרי תרצ"ח, למעלה משבע שנים אחרי הסידור ומחזור המועדים. כך הושלם המפעל כולו: סידור תפילה בן ארבעה כרכים לכל השנה, "מחזור" כפשוטו. המחזורים החדשים המשיכו לכאורה את מסורת הכרכים הראשונים: אותו פורמט גם אותה הטיפוגרפיה, ואפילו שער כמעט זהה, אך לא. ההודעה כי המחזורים יצאו לאור "על פי הצעת מחלקת החינוך של ההנהלה הציונית בארץ ישראל" שוב לא הופיעה. מחזורי הימים הנוראים ויתרו אפוא על היומרה החינוכית, פנו לציבור המתפללים הצעיר המבוגר יותר ועל כן גם רחב יותר, ואכן הם התקבלו במהירות בחוגים שלהם נועדו, אך רק בהם.

בסופו של דבר, מתוך ארבעת הכרכים התקבלו בציבור שלושה: הכרך הראשון, "לימות חל ושבת" נעלם, ואילו כרך המועדים שנדפס אתו בתר"ץ חבר לשני כרכי הימים הנוראים שנדפסו בתרצ"ח. כך היה "סידור התפילה" שהכיל את מחזור השנה כולה, ל"מחזור מפי עוללים". המחזורים, בעיקר מחזורי הימים הנוראים, התקבלו אצל צעירים דתיים חניכי תנועות הנוער הדתיות, בני המעמד הבינוני הדתי בערים כמו גם אצל בני ההתיישבות הדתית העובדת, והיו במשך עשרות שנים רבות סמן דורי בציבור הדתי הציוני בארץ ישראל, עד שנעלמו עם הדור כולו.

יצירת "מפי עוללים", הסידור והמחזורים בני שנות השלושים, הייתה ביטוי אחד, צנוע ככל שהיה, של התמודדות דתית, ערכית ואסתטית, עם התרבות החדשה, שהלכה והתהוותה בארץ ישראל. המחזורים שתפסו מאז את מקומם, ובכללם גם סידורי ומחזורי "רינת ישראל" שיצאו לאור בעריכתו של ד"ר שלמה טל למן שנת תש"ל (1970), פנו לציבור דומה אף כי רחב בהרבה מזה של "מפי עוללים", ואף שהמשיכו בהיבטים אחדים, מדעת או שלא, את הכיוונים שהוצעו לראשונה על ידי עורכי "מפי עוללים", הם ויתרו על החיפוש אחרי הזהות הארץ-ישראלית המסוימת ההיא שביטאו אלו, כשם שעשה זאת הציבור שאליו פנו. ל"ארץ-ישראליות" ההיא, הרגישה יותר, הצנועה יותר, שהמחזורים נמנו עם סמליה המעודנים והפחות צעקניים, כבר לא היה דורש. היא הומרה בזהויות אחרות, צעקניות יותר, שתלטניות יותר, שגבולותיהן בהירים פחות.

 

נוסח מוקדם של מאמר זה פורסם בכתב העת עתמול, 192 (מארס 2007)

***

כתבות נוספות:

צפו בסיפורו המדהים של מחזור קטלוניה

https://blog.nli.org.il/_worms/

קינות נשים בלאדינו לתשעה באב

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

***

 

נדיר: שריד מאחד ממחזורי יום כיפור העתיקים בעולם

הצצה אל שרידי מחזור מסוף המאה ה-11 שהתגלה בגניזת קהיר.

מחזור ליום כפור (קטע), הספרייה הלאומית

הגניזה הקהירית מהווה, כידוע, את אחד מהמקורות החשובים ביותר להבנת תולדות התרבות, הדת, הכלכלה והספרות היהודית בימי הביניים ובעת החדשה. מדובר על מאות אלפי מסמכים וחלקי מסמכים יהודיים שנמצאו בבית כנסת בפוסטאט (העיר העתיקה של קהיר), חלקם כתבי קודש, חלקם מכתבים, וחלקם מסמכים עסקיים ומשפטיים.

מבין המסמכים שנמצאו בגניזה, נמצא גם חלק מדף שהשתמר ממחזור קדום ליום כיפור.

המחזור נכתב בסוף המאה ה-11 או ראשית המאה ה-12 על ידי סופר בשם הלל בן עלי שהיה חזן בבגדאד והיגר לקהיר, ועבד בתור הסופר הרשמי של בית הדין בקהיר. בגניזה הקהירית קיימות דוגמאות רבות של תעודות בכתב ידו לאור התפקיד שמילא בקהילה בין 1066 ל-1108, והוא אחד מהסופרים החשובים ביותר שאת כתבי ידו ניתן למצוא בגניזה הקהירית. המחזור שממנו השתמר חלקו של הדף הוא הקדום ביותר באוספי הספרייה, ואחד הקדומים בכלל בעולם. באוספי הספרייה קיימים גם מחזורים שלמים יותר בכתב יד, אבל אלו נכתבו רק מאות שנה מאוחר יותר.

 

"את לחשי ענה נא." 

 

בצד אחד של הדף מופיע קטע מתוך פיוט של ר' אליעזר הקליר (מגדולי הפייטנים בתולדות היהדות) בשם "את לחשי ענה נא." ניתן לקרוא את המילים " [הוני] המולת קודש, ומהללים בהדרת [קודש]" בשורה השלישית של הקטע. בצד השני מופיעות תפילות הקשורות לעבודת יום הכיפורים בבית המקדש.

מרתק לגלות שלפני קרוב לאלף שנה התכנסו בבתי הכנסת והתפללו תפילות דומות כל כך לשלנו היום, עם פיוטים מאת אותם פייטנים שאנו קוראים היום.

***

כתבות נוספות

גילויים חדשים על מקור הפיוט המרטיט "ונתנה תוקף"

צפו בסיפורו המדהים של מחזור קטלוניה

https://blog.nli.org.il/_worms/

קינות נשים בלאדינו לתשעה באב

***