כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

במלחמת יום כיפור, חוסר הסדר בצבא הוליד אלתור ישראלי. טנקיסטים שהצטרפו לקרב בעמק הבכא לא הכירו את האזור ולא מצאו מפה. גזיר עיתון ששמר אחד מהם סייע בקרב שהסתיים בניצחון. אנחנו עזרנו למצוא אותו.

הדר בן-יהודה | 04.04.17 | 9 דק' |
Share
אמנון כפכפי במלחמת יום הכיפורים

שרה, 3:22pm
תודה על בחירתך לשוחח איתנו. ספרן יתפנה מיד לקבל את שיחתך.
שרה, 3:22pm
הנכם משוחחים כעת עם שרה.
שרה, 3:22pm
שלום, וברוכים הבאים לשרות הצ'ט של הספרייה הלאומית. במה אוכל לעזור?
אמנון, 3:23pm
שלום שרה, אני מבקש לדעת אם אוכל למצוא אצלכם עותק מהעמוד הראשון בעיתון הארץ מתאריך 7.10.1973 ?
(שיחה שהתקיימה בצ'ט בין אמנון כפכפי לשרה יהלומי משירותי הייעוץ של הספרייה)

***

אמנון כפכפי שהה בבית הוריו ברמת השרון בחופשה מהצבא, כשלפניו עוד ארבעה חודשי שירות סדיר לפני השחרור. בסמוך לשעה שתיים בצהריים הפרה אזעקה את השקט של יום כיפור 1973.

כמה חודשים לפני כן עזב כפכפי את תפקידו כמפקד טנק בגדוד 82 חטיבה 7 של השיריון. לכן גם לא הוזעק חזרה לגדוד. למרות זאת, הוא מיהר ללבוש מדים בעודו מנסה להרגיע את אמו ש"יהיה בסדר", ואביו הסיע אותו לכביש גהה. משם התקדם כפכפי בטרמפים לבסיס הקבע של הגדוד, מחנה נתן ליד באר שבע.

כשהגיע לבסיס מצא אותו כמעט ריק. הוא לא ידע אז שחבריו לגדוד עלו כבר בערב יום כיפור בטיסה משדה התעופה שליד באר שבע לשדה התעופה מחניים שבצפון, קיבלו טנקים וציוד ממחסני החירום במחנה פילון שליד ראש פינה, ונשלחו להילחם בחזית רמת הגולן. שליש הגדוד, הסגן שהיה בבסיס, הורה לו ולחיילים הבודדים הנוספים שהגיעו לבסיס להישאר שם ולסייע במטלות שונות.

החיילים היו רחוקים מהחזית הקריטית, היכן שנמצא הגדוד שלהם. כפכפי התקשר למפקדת גייסות השריון. מפקד הגייס, קצין שמונה להחליף את האלוף שהפך למפקד האוגדה בשדה הקרב, שאל אם יש טנקים במחנה. כפכפי השיב שמול לשכת המג"ד יש טנק T-54, שלל ממלחמת ששת הימים. מפקד הגייס אמר: "אני שולח מוביל לקחת את הטנק", וכפכפי נאלץ להודות שהתבדח, וששלד הטנק משמש כאנדרטה ואינו שמיש. לשאלתו ענה לו מפקד הגייס שהם זקוקים לטנקיסטים בחזית אך לא יכולים לשלוח רכב לאסוף אותו ואת האחרים.

כפכפי אמר לשליש בבסיס, נתן, שאחרי יומיים של עבודה קשה, הוא וחבריו מבקשים לצאת להתרעננות ב"גלידה מונטנה", שהייתה במרחק הליכה מהבסיס. הסגן אמר לו: "אין בעיה, ואל תשכחו להביא גלידה גם לי כשתחזרו". החיילים אכן הלכו לאכול גלידה, כפכפי התקשר לאמו מטלפון ציבורי והסביר לה שהוא בבסיס ליד באר שבע ואין מקום לדאגה, ואז חצו שבעת הטנקיסטים את הכביש והחלו במסע טרמפים צפונה, אל החזית.

***

 

טנקים סוריים פגועים ליד תעלת הנ"ט בעמק הבכא (ארכיון צה"ל)

 

אמנון, 3:27pm
ביום זה, היום שלאחר פרוץ מלחמת יום כיפור התפרסמה מפה של איזור הקרבות בגולן. המפה הזו היתה המפה היחידה שהיתה לי בעת שנלחמתי באיזור עמק הבכא. האם אוכל לקבל עותק ממפה זו או מהעמוד הראשון כולו?
שרה, 3:29pm
נוכל לשלוח לך את התמונה, אך אם תגיע לכאן, תוכל לצלם בעלות הרבה יותר נמוכה
אמנון, 3:29pm
אני לא בטוח אם המפה התפרסמה ב-7 או ב-8 באוקטובר, איך אוכל לברר זאת קודם שאזמין את הדף?
שרה, 3:30pm
אני מוכנה לבדוק לך
אמנון, 3:30pm
אהיה אסיר תודה…

(שיחה שהתקיימה בצ'ט בין אמנון כפכפי לשרה יהלומי משירותי הייעוץ של הספרייה)

***

"נתבקשתי על ידי היסטוריון שחוקר את המלחמה לכתוב את כל מה שהיה", מספר כפכפי. "מה שהיה בעצם, ומייחד את הסיפור של הטנק שלי במלחמה, זה שבגלל הברדק שהיה בימים הראשונים של המלחמה בעצם נאלצנו, אני וחבריי לטנק, לפעול בצורה מאוד מאוד לא שגרתית. אף אחד בצבא לא באמת חשב שככה ייצאו אנשים למלחמה. זו הייתה יוזמה של החבר'ה שבאו מחופשות, כבר לא היו שייכים ליחידה ובעצם הפסיקו להיות טנקיסטים כמה חודשים קודם לכן, חבר'ה שבחרו לנסוע לחזית והגיעו לשם בטרמפים. לקחו טנק בלי זיווד – שאי אפשר לירות בו מהתותח ושאין בו מקלעים, רק אפשר לדרוס איתו – והשלימו ציוד בטנק (כשמצאו טנקים נטושים של צה"ל ליד בית המכס העליון). השלמנו הכול חוץ ממפה, כי אסור להשאיר מפות".

***

"טיפסנו במעלה הגבעה והגענו, עם שחר של יום שני, ה-2 באוקטובר למחנה פילון. במשרד המבצעים לא ידעו לעדכן אותנו היכן בדיוק נמצאת היחידה שלנו, אבל באופן כללי נאמר שחטיבה 7 קיבלה אחריות על הגזרה הצפונית ושגדוד 82 כבר לא קיים. 'חדשות' אלו נשמעו לי מופרכות שהרי אנו עוסקים ב'יום קרב' שהתארך לו. כולנו זכרנו את הבטחת המפקדים שצוות שיפגע בטנק אויב יזכה בבקבוק שמפניה.

 

אמנון כפכפי בטנק במהלך במלחמת יום הכיפורים

 

במחנה פילון התאחדנו עם ארבעת החבר'ה שיצאו לדרך איתנו מ'גלידה מונטנה' ויחד החלטנו שכדאי שנלך לאכול ארוחת בוקר. איתרנו את חדר האוכל וביקשנו מהנגד האחראי שיתן לנו אוכל או לפחות כמה ככרות לחם וגבינה. הוא סירב בטענה שאין לנו אישורי הצבה לבסיס ולכן אנחנו לא זכאים למזון. עזבנו את המקום בידיים ריקות. מצאתי עיתון של יום האתמול ובו מפות קטנות של 'זירות הלחימה בדרום ובצפון'. גזרתי מתוך העמוד את מפת רמת הגולן שהיתה בגודל של כ-5X9 ס"מ ובה ציור של הכנרת ומימינה קו קשתי המסמל את הגבול… טמנתיה בכיס הסרבל וזו היתה המפה ששימשה אותנו מעתה ואילך".

(מתוך הספר "אשנב 3 – מלחמת יום הכיפורים שלי, קורותיו של צוות טנק" מאת אמנון כפכפי)

***

שרה, 3:30pm
אתה ראית את העיתון, ולקחת אותו אתך כשיצאת למלחמה?
אמנון, 3:31pm
ראיתי את העיתון וגזרתי את המפה הקטנה ושמרתי אותה בכיסי. כשהגעתי לימ"ח לקבל טנק כבר לא היו מפות לחלוקה וכך ניווטתי על פי הגזיר עיתון…
שרה, 3:32pm
לא יאמן…
אמנון, 3:32pm
אכן.
שרה, 3:32pm
לפני שלכל בן שש היה כלי ניווט בטלפון
אמנון, 3:32pm
אני כעת כותב זכרונות ואשמח לצרף להם את אותה מפה שהייתה מפה סכמטית לחלוטין.
אמנון, 3:33pm
ב-1973 לא היו טלפונים ניידים…

(שיחה שהתקיימה בצ'ט בין אמנון כפכפי לשרה יהלומי משירותי הייעוץ של הספרייה)

 

אמנון כפכפי בעמק הבכא, במקום שבו נפגע הטנק

 

***

"ידעתי שלא אוכל למצוא את המפה במאגר עיתונות יהודית היסטורית ושצריך לחפש מיקרופילם", מספרת יהלומי. "ידעתי שצריך לעזור לו פה. הוא חשב שהמפה התפרסמה בעיתון "הארץ" וחיפשתי ומצאתי במיקרופילם מפה כזאת מה-8 באוקטובר, יומיים אחרי פרוץ המלחמה. הייתי בטוחה שזו המפה שליוותה אותה ושלחתי לו אותה."

***

2017-01-01 18:02 GMT+02:00 Sara Yahalomi:
שלום אמנון,
שוחחנו בצ'ט ביום רביעי בשבוע שעבר, לגבי מפת רמת הגולן שחיפשת בעיתון "הארץ".
אני שמחה לבשר לך שהיא נמצאה, בעמוד השני של העיתון שהודפס ב- 8.10.1973 (בתקווה שזו אכן המפה הנכונה).
היא מצורפת למייל הזה, בשני פורמטים : כ-pdf וגם כ-jpg.
אני חייבת להודות שהסיפור שלך מאד ריגש אותי, והיה לי הכבוד למצוא את המפה ששרתה אותך נאמנה בקרבות.

(רק רציתי להבהיר, על מנת שלא ליצור ציפיות מוטעות בעתיד, שזה אינו שרות סטנדרטי שהספרייה נותנת).

בברכה,
שרה יהלומי | ספרנית
מחלקת יעץ, אגף שרותי קהל

***

שרה שלום,
מאד נעים לפגוש (ולו רק בצ'ט) מישהו (או מישהי) שמבטיח וגם מקיים, מישהו שמוכן לחרוג מדפוסי העבודה הרגילים ומישהו שסיפור פשוט מלפני 43 שנים עדיין מרגש אותו.
המון תודה לך על עזרתך.
[…]
האם בדקת את עיתון הארץ של ה-7.10.73? נדמה לי ששם התפרסמה מפה עוד פחות מפורטת ובלי ההסבר היכן הסורים תקפו. אני לא משוכנע שזו אכן המפה שהייתה לי אז. אולי אני בכלל טועה והמפה המדוברת פורסמה בידיעות או מעריב. בכל מקרה אני חושב שהיא היתה בעמוד הראשון ב 7.10.
[…]
אין לי ספק שרה שמה שעשית עבורי הוא יוצא דופן ולא שרות סטנדרטי שהספרייה נותנת, ועל כך אני מודה לך מאוד.
דרשי בבקשה בשלום אחיינך השריונר ומסרי לו שישמור על עצמו.
בברכה,
אמנון כפכפי.

***

יהלומי המשיכה לחפש את המפה בארכיון הממחושב של ידיעות אחרונות שהספרייה מקושרת אליו, ומצאה שם מפה שמתאימה לתיאור ושאותה שלחה לאמנון כפכפי.

 

המפה שפורסמה ב"ידיעות אחרונות" 7.10.1973. לחצו לכפולת העיתון בגודל מלא

 

2017-01-12 18:15 GMT+02:00 Sara Yahalomi:

שלום אמנון,
מצורף צילום מפה שהתפרסמה בעיתון ידיעות אחרונות מ-7 לאוקטובר 1973.
בברכה,
שרה יהלומי | ספרנית
מחלקת יעץ, אגף שרותי קהל

***

שרה שלום,
אין כמוך!
זו המפה בדיוק כפי שזכרתי אותה. אמנם היא לא ב"הארץ" ולא בעמוד הראשון אבל אחרי כל כך הרבה שנים הזיכרון מתעתע. מכל מקום זו היא ללא ספק המפה היחידה שהייתה בידי ושבעזרתה ניווטנו את הטנק שלנו בכל הזמן שהיינו בגולן עד שהטנק שלנו נפגע והושמד בקרב הבלימה האחרון בעמק הבכא.
תודה מקרב לב על כל העבודה שהשקעת.
בברכה,
אמנון כפכפי.

***

ושרה יהלומי מוסיפה: "זו הייתה פנייה מרגשת במיוחד. את מדמיינת את המצב? ארבעה בחורים בטנק ואין להם מפה ביד! לכל דבר קטן היום אנחנו משתמשים ב-waze והם נלחמים עם מפה מעיתון! זה נשמע כל כך הזוי ויוצא דופן שהחלטתי להתגייס ולעזור. היה מרגש גם למצוא את המפה וגם לקבל מאמנון את האישור שזו אכן המפה שהוא חיפש.

"יש לי אחיין שהוא טנקיסט אז הסיפור נגע בי בצורה יותר אישית", מספרת יהלומי. "העבודה ביעץ טכנית הרבה פעמים, אבל מה שמרגש בה הוא שמאחורי החיפושים הטכנים יש אדם שיש משמעות גדולה עבורו למידע שנמצא. אמנון יצר קשר בצ'ט אבל כל אחד מאיתנו פה משיב לכ-800 צ'אטים בשנה ולמרות זאת, היה משהו מיוחד בפנייה הזאת."

***

ההיכרות של כפכפי ושאר הטנקיסטים עם הגיאוגרפיה של רמת הגולן הייתה מוגבלת. את האימונים שלהם הם עשו בסיני. לפני גיוסו היו כפכפי והוריו בשליחות בשגרירות ישראל בוושינגטון, ולכן לא הכיר את רמת הגולן, שנכבשה זמן לא רב קודם לכן.
"המפה שגזרתי מהעיתון (והייתם נפלאים בלאתר אותה) הייתה מפה של כמה ס"מ, סכמטית לחלוטין," אומר כפכפי. "היו משורטטים ומצוינים בה הכנרת וקו הגבול. מפה שכמעט אין לה שום ערך, אבל בכל זאת זו הייתה המפה היחידה שהייתה בנמצא. ולכן גזרתי אותה ושמתי בכיס.

"מעבר לקטע הנוסטלגי, 43 שנים אני זוכר את המפה שאיתה הסתובבנו, זו אינדיקציה שמצביעה על עניין חוסר המוכנות וחוסר היכולת שלנו להתארגן בצורה טובה. לצאת עם טנק לא כשיר, לצאת עם אנשים שכבר לא טנקסיטים והיו טנקיסטים רק בעברם, שעל דעת עצמם וביוזמתם האישית החליטו לצאת למלחמה והגיעו לחזית ולקחו חלק בקרבות הכי משמעותיים והכי חשובים שהתחוללו במהלך מלחמת יום כיפור ברמת הגולן. הלחימה על רמת הגולן הייתה על גבולות הארץ ממש. הסורים הגיעו כמעט עד לכנרת".

 

 

***

כפכפי בראיון ל"ישראל היום", 12.9.2013, על חידוש הקשר עם שמוליק זמל, שהיה איתו בטנק באותו קרב: "עברנו יחד קטע קצר אבל מאוד אינטנסיבי. לא הכרנו לפני המלחמה ובסך הכל היינו יחד יומיים, אבל היינו בקרבות הבלימה הקשים ביותר. בסוף קרב הבלימה האחרון בעמק הבכא הטנק שלנו נפגע, חבר שלנו לטנק נהרג והרביעי בטנק נהרג זמן קצר לאחר מכן, בדרך לאזכרה של אחיו שנהרג במלחמה. זמל ואני נפצענו. נוצר מצב שידעתי ששניים מהצוות שלי נהרגו ואחד אני לא יודע מה מצבו, אם הוא חי או לא ואם כן מה עבר עליו מאז, ולכן היה לי חשוב למצוא אותו ולשחזר זיכרונות".

 

שלום בורשטיין ז"ל, חברו לטנק של אמנון כפכפי. בורשטיין נהרג בקרב בעמק הבכא

 

***

אימייל משמואל זמל לכפכפי:

"היינו 'בורג קטן' מכלל המערכת אך כמו שנאמר בחנוכה – 'כל אחד הוא אור קטן וכולנו אור איתן…'
וכן, אפשר לתאר את אותו הבוקר בעמק הבכא כשובר שוויון, בו ניצח הצד שלא נשבר כי בסוף בסוף היה לו עוד קצת כח ואנחנו היינו (כמו כל אחד מהלוחמים האחרים) ה'עוד קצת' שהכריע!
מסור ד"ש חמה למיקי ושמור על עצמך.
מאחל לכם בריאות טובה והנאה מהנכדים.
ברעות ובהוקרה רבה
שמוליק"

***

"יצאנו עם חשש לגורל המדינה", מסכם כפכפי, "ורפול באמת אמר על הלוחמים בחזית הצפון: 'אתם אלה שהצלתם את המדינה'. היום קוראים לדברים חתירה למגע / יוזמה / היינו חברה שהבינו את המשמעות ועשינו את מה שצריך כדי לנסות ולסייע בעניין, ובסופו של דבר גם הצלחנו. ועשינו את זה ללא מפה אמיתית".

תודה לאמנון כפכפי על הרשות לפרסם את ההתכתבויות.

האם גם אתם מחפשים ידיעה היסטורית בעלת משמעות מיוחדת עבורכם? בואו לחפש או לדפדף באתר העיתונות היהודית היסטורית JPRESS. אולי תמצאו אותה שם.

מזמינים אתכם לפנות לשרותי הייעוץ שלנו. אפשר דרך הצ'ט, ואפשר גם בוואטסאפ.

 

 

 

 

 

 

הדר בן-יהודה , כותבת ועורכת תוכן, הספרייה הלאומית

כותבת, מתרגמת ועורכת. מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו