כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

הכאות, לחשים ודם מיובש של נוצרים: יהודי מומר "חושף" את "מנהגי היהודים"

קיימים לא מעט מקרים בהיסטוריה היהודית-אירופאית בהם שימשו יהודים מומרים בתור עדי שקר שהכפישו את בני דתם הקודמת. אבל הרעיונות של פאול כריסטיאן קירכנר הם אולי הפרועים מכולם.

חן מלול | 29.05.17 | 2 דק' |
Share

אנחנו לא יודעים רבות אודות חייו של פאול כריסטיאן קירכנר: שמו היהודי היה מרדכי גומפרעכט בן שלמה ועיר מוצאו הייתה פרנקפורט. הוא היה תומך נלהב של שבתי צבי, ולאחר התאסלמותו של משיח השקר, נטש הרב מפרנקפורט את יהדותו לתמיד. ב-6 בנובמבר 1713 המיר את דתו לנצרות. לאחר שהתנצר התפרנס בדוחק מלימוד עברית, עד שהוצע לו לפרסם את סיפור התנצרותו ברבים ובכך לשכנע יהודים אחרים ללכת בעקבותיו. הרעיון קסם לקירכנר, ובשנת 1717 הוציא בערפורט את ספרו "מנהגים יהודיים".

המהדורה השנייה של "מנהגים יהודיים" מאת פאול כריסטיאן קירכנר.
מהדורה זו מכילה תחריטים של האמן יוהן גיאורג פושנר

 

העדות מכלי ראשון שסיפק קירכנר על הטקסים והמנהגים המשונים של בני דתו לשעבר עוררה עניין רב בגרמניה. זאת אנו למדים מהעובדה שמהדורה שנייה של ספרו הופיעה בנירנברג בשנת 1724, הפעם עם תחריטים מפורטים של האמן יוהן גיאורג פושנר. ההבראיסט הנוצרי סבסטיאן יוגנדרס סייע בהוצאת מהדורה זו, בעיקר בעידון השפה הקשה וההתקפות משולחות הרסן של קירכנר נגד היהודים.

 

היכרות בסיסית עם שפת היהודים, העברית

 

לאורך ספרו של קירכנר מספק הרב המומר לקוראיו הנוצרים הצצה אל כל הטקסים והחגים היהודיים המרכזיים. על אף שמרבית המידע המופיע בספר הוא אמת, בכל תיאור ותיאור הקצין קירכנר את מנהגי היהודים בצורה שתחמיא לקוראיו הנוצרים (והרציונליים), ותלעג לדעות הקדומות על פיהן חיים אחיו לשעבר.

 

כתבות נוספות שאולי תאהבו:

לא לילדים: הכירו את לילית הערפדית היהודית

ההוגה שהעז להחליף את ברכת השחר "שלא עשני אישה"

אלבום תמונות נדיר: כשהאמת ניצחה את עלילת הדם

תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

 

יום הכיפורים, למשל, מוצג נכונה כחג מרכזי ביהדות שמטרתו חזרה בתשובה והכאה על חטאי השנה שחלפה. אולם את טקס ההכאה על חטא בוחר קירכנר להציג באופן מילולי: על מנת לכפר על חטאיו, מוכרח היהודי לשכב על בטנו כחיה ולקבל סדרת מכות מטהרות.

 

מנהגי יום הכיפורים וביניהם מלקות בערב יום הכיפורים

 

טקס ההכאה חושף תובנה מרכזית שמבקש קירכנר ללמד את קוראיו: חייו של היהודי רצופים בטקסים משונים שמטרתם להתמודד עם הפחדים המציפים אותו. בתחריט המציג את יום שמחתו הגדול של כל יהודי, יום החתונה, יבחינו חדי העין בהתרחשות מעניינת: היין בכוס מושלך על אבן – כדרך לרצות את השדים והמלאכים רוחשי הרע.

 

החתן מנפץ את כוס היין על קירות בית הכנסת

 

ניתן לפטור דוגמאות אלו (ורבות אחרות) כטעות בתום לב, או אפילו – אם ניתן לקירכנר ליהנות מחמת הספק – ייתכן שהוא מציג ווארציה מקומית שהתקיימה בקהילות יהודיות מסוימת בגרמניה של תחילת המאה ה-18. אך ספק אם יש דרך להצדיק את האופן בו מציג קירכנר את טקס הלידה היהודי: כאשר אישה מתקשה ללדת, ואחרי שמוצו כל האמצעים "הרגילים", עוברים היהודים להשתמש בדם מיובש של ילדים נוצרים – אותו הדם בו הם משתמשים לאפיית מצות.

 

טהרת נשים

 

ספרו של קירכנר שייך לז'אנר ספרותי מבוסס של המאות ה-17 וה-18. ז'אנר שמטרתו לחשוף את מנהגי היהודים לרוב הנוצרי. הייתה לספרים אלו על פי רוב גם מטרה נוספת: "סיוע" ליהודים להצטרף לחיק הנצרות על ידי זניחת דתם המגוחכת.

 

הנחת תפילין

 

על אף עובדה מצערת זו, התחריטים של פושנר מספקים לחוקרים ולחוקרות כיום הצצה כמעט חסרת תקדים אל חיי היהודים בגרמניה של העת החדשה המוקדמת: מהלבוש בו התייחדו היהודים, דרך הריהוט שנמצא בבתיהם ועד העיטורים שקישטו את בתי הכנסת שלהם.

 

הכתבה חוברה בעזרתה של חיה מאיר-הר, מנהלת אוסף אדלשטיין בספרייה הלאומית

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו