כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

איגרת החייל השבוז מהגדודים העבריים: שנה מהצהרת בלפור ועדיין לא הוקמה מדינה?

עדות מצחיקה-עצובה לייאוש שאחז בצעירי ארץ ישראל בתום המלחמה ש"שחררה" את ארץ ישראל מהדיכוי העות'מני.

חן מלול | 19.10.17 | 9 דק' |
Share

אל ארץ ישראל הגיע משה פלדשטיין בן ה-17 בשנת 1913. החיים בארץ הענייה והלא מפותחת היו ודאי לא קלים לבחור שהגיע מאוקראינה, אך תנאים אלו לא מנעו ממנו לקחת חלק בבניית הארץ, וכשהגיעה השעה – להתגייס לשחרורה מידיי האימפריה העות'מנית.

יחד עם ששת חבריו הפועלים מ"קבוצת רחובות" בראשותו של בנימין מונטר, היה פלדשטיין בין המגויסים הראשונים לגדודים העבריים בארץ ישראל. ובדומה למרבית חיילי הגדודים העבריים, גם פלדשטיין לא זכה לראות קרבות של ממש.

 

בשנת 1919, שלח פלדשטיין איגרת לחבר מגויס אחר בשם דוד זונינשטיין. המלחמה הסתיימה שנה קודמת לכן ופלדשטיין, המוצב ברפיח, מצא את עצמו בעיקר משועמם. האיגרת ששלח הוא מסמך היסטורי מרתק – תיעוד מתקופה קריטית ביישוב העברי. אך לפני שנציץ לנפשו של חייל בגדודים העבריים בתום מלחמת העולם הראשונה, רצוי שנבהיר לעצמנו מה היו אותם גדודים ומי התגייס אליהם?

 

"בעד עמנו ובעד ארצנו": מגדוד נהגי הפרדות לגדודים העבריים

הגלגול הראשון של הגדודים העבריים זכה לשם לא מרשים בעליל, הוא נודע בתור "גדוד נהגי הפרדות". יוסף טרומפלדור וזאב ז'בוטינסקי, שני הוגי רעיון הקמת הגדוד בסוף השנה הראשונה ל"מלחמה הגדולה", היו חלוקים ביניהם לגבי גודל ההישג. טרומפלדור היה מרוצה, ז'בוטינסקי – הרבה פחות.

 

מחנה גדוד נהגי הפרדות באלכסנדריה, מצרים. תמונה משנת 1915. התמונה לקוחה מתוך אוסף התצלומים של הספרייה הלאומית

 

מעל לשנתיים וחצי המשיך ז'בוטינסקי את מאבקו למען הקמתה של יחידה צבאית יהודית לוחמת. בניגוד לגדוד נהגי הפרדות המוצב בגליפולי בתפקידים תומכי לחימה, ראה ז'בוטינסקי בדמיונו יחידה יהודית שתלחם ותשחרר את ארץ ישראל בעצמה.

באוגוסט 1917 נענו חלק מדרישותיו של ז'בוטינסקי, כשזכה להיות בין מקימי הגדוד היהודי הראשון במסגרת הצבא הבריטי. כיבוש דרומה של ארץ ישראל על ידי הצבא הבריטי בדצמבר 1917 סיפק את הדחיפה שחיפש. מינואר 1918 התגייסו המוני צעירים בארץ ישראל אל יחידות שזכו לשם "הגדודים העבריים", אך גם עתה – כשגלי ההתלהבות מהצהרת בלפור וכניעת ירושלים טרם שככו – החיילים הנלהבים לא זכו להגשים את החזון שהועידו לעצמם. הם ביצעו שורה של תפקידים תומכי לחימה: שמרו על שבויי מלחמה, ביצעו פטרולים לא קרביים במיוחד ובעיקר – זכו ללבוש מדים ולדבר בעברית בזמן שהם משחקים במלחמה.

 

ומה באיגרת?

 

אגרות שחולקו לחיילי הגדודים העבריים, האיגרת מכילה את מפת ארץ-ישראל ומפת ירושלים מוקטנת, יחד עם דיוקנו של הרצל ואמרתו הידועה. האיגרת שמורה בספרייה הלאומית

 

הגלויה עצמה

"שלום רב לדוד!

אני בריא ונמצא ברפה. אני עובד כעת בספריה. לפני זמן חשבתי להיות במקוה, אולם מסיבה לא תלויה בי לא נסענו. סיבת שתיקתי היא מפני שבזמן האחרון הייתי בסמח ומשמה אי אפשר היה לכתוב. אצלנו מצב רוח מדוכא.

כעת חושבים לא לבטוח על ועד הצירים שלנו בכלום ושוב פעם להתחיל לפעול בלי ועד הצירים הישן. אנחנו חושבים בקרוב לכתוב ממורנדום (תזכיר) ולהזכיר את הדקלרציה שרק הבטיחו ומיום ליום דוחים ולא מקיימים. חושבני שגם אצלכם לא הכל "שמח"…

מה עכשיו בגדודכם? האם בקרוב יסעו מכאן, ומה חושבים לעשות? הישארו חלק מ(גדוד) 39 או שכולם יסעו לאמריקה? תכתוב לי בפרוטרוט אודות מצב רוח שב-39. אצלנו שמים וחול. עבודה לא קשה, אולם משעמם… אני בקשתי חופש לאיזה ימים. אם אקבל, אולי אבקר גם את 39 ואז נתראה. מה עם מחלתך או קדחת שלך. איפה אתה נמצא? איפה נמצא 38 ומה תפקידו? תמסור שלום לכל מכריי.
.
יש קריקטורה שמציירת את בלפור. שואלים אותו: "מה נשמע עם הדקלרציה שנתת ליהודים? בלפור מתעקם ועונה: "מי מיסטיק ׁ(My Mistake)".

לאיזו דקלרציה מתכוון פלדשטיין? חיזוק להשערתנו שמדובר בהצהרת בלפור, אנו מוצאים במשפט שכתב בצד האיגרת: "יש קַרְרִיקַטוּרַה שמצַיֶרֶת את בַלפור. שואלים אותו: "מה נשמע עם הדקלרציה שנתת ליהודים?" בלפור מתעקֵם ועונה: "מַי מִיסטיק"…".

מדובר בהכרזה שהיא לא פחות ממדהימה – פחות משנתיים מאז קבלת הצהרת בלפור שהבטיחה כי "ממשלת הוד מעלתו רואה בעין יפה הקמת בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל", והארץ כולה נכבשה על ידי הצבא הבריטי. על אף ההתפתחויות ההיסטוריות הללו, צעירי המחנה ברפיח התפכחו כליל מגלי ההתלהבות שסחפו את העולם היהודי כולו.

האם ביטאו תחושה רווחת ביישוב בשלב מוקדם כל כך של השלטון הבריטי בארץ, עוד לפני ביסוס המנדט? או שמא יש לתלות את הסיבה לספקותיהם בגורם אחר? איגרתו של פלדשטיין לא מספקת תשובה לשאלה היסטורית זו, אך לנו מותר לשער.

שוו בנפשכם אסופת צעירים עבריים חדורי מטרה ותחושת שליחות היוצאים לשדה הקרב במטרה לשחרר את מה שנותר לשחרר מארץ ישראל. חכו מספר חודשים עד שתסתיים "המלחמה הגדולה". כעת, משהסתיימה, אנחנו מוצאים אותם מפוזרים במחנות רחוקים מהבית – בלי מדינה או אפילו סיפור גבורה אחד להרשים את החברות שבבית. מי לא היה מדוכא?

כתבות נוספות:

אלבום נדיר: לוחם יחידת המקלענים הבריטית מתעד את כיבוש ארץ ישראל

"הלב נקרע לקרעים": שרה אהרנסון מבשרת על מות אבשלום

סיפורה של ניל"י דרך יומניו של האיש שנתן לה את שמה

הטיוטה של הצהרת בלפור שדיברה על "הגזע היהודי"

הבה נגילה – איך שיר נולד?

האם הבריטים הם צאצאי עשרת השבטים האבודים?

שביל קליפות התפוזים: הרפתקאותיו של הנער נחום גוטמן תחת הדיכוי העות'מני

סיפורן של הנשים הירושלמיות שהצילו את אחיותיהן מהזנות

הטייסת הבווארית ה-304 מתעדת את ארץ ישראל של סוף מלחמת העולם הראשונה

***

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו