איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

לרגל חגיגות יובל שנים לאיחוד העיר ירושלים, אוסף המפות ע"ש ערן לאור מזמין להצצה במפות מלפני שחרור העיר.

ירושלים העתיקה והחדשה. מפה בהוצאת סטימצקי משנת 1955

19 שנים הייתה ירושלים מחולקת בין ישראל ובין ירדן, ובאותן שנים נראתה מפת העיר שונה לגמרי. הצצה במפות שיצאו לאור משני צדי הגבול, מפות תיירות, מפות מסחריות ומפות עיתונים, מגלה עד כמה.

 

מפת תיירות של ירושלים הירדנית 1961. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

"שטח מת" או מה מסתתר מעבר לגבול?

בכל מפה ישנה הפשטה של פני השטח וסינון של הפרטים השונים בהתאם לתוכן ולמידע אותו מבקשים להעביר לקהל היעד. הדבר נכון במיוחד למפות תיירות, אשר מטבען הן סלקטיביות בתוכן ולא מחויבות בפירוט מהימן של המרחב או אפילו בשימוש בקנה מידה מדויק.

כך נקבעים גם גבולות מרחב המיפוי, כאשר התחום שאינו רלוונטי למחבר המפה מתואר, אם בכלל, בצורה פשוטה ותמציתית. דבר זה בולט במפות ירושלים החצויה ובחלק גדול מהן לא מצוין כלל מה נמצא מעבר לגבול, אלא מסומן בו רק "שטח מת", בצבע אחיד וללא פירוט דרכים או מבנים כלשהם. בחלקן דווקא מצוינים פרטים כמו קווי שביתת הנשק, האזורים המפורזים, שערי המעבר ושטחי ההפקר.

 

מפת תיירות של העיר העתיקה בירושלים. מפה ירדנית מ-1960. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

 

מפה ישראלית משנת 1958, משלימה את המפה הקודמת. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

 

מעניין לראות כיצד המפה הישראלית והמפה הירדנית גם מנוגדות זו לזו וגם ומשלימות זו את זו. כל אחת מהן מציגה צד אחר של העיר כאשר המרחב המפורט נגמר בקו העירוני ובעיר העתיקה, אם ממזרח (צד ימין) ואם ממערב (צד שמאל).

דוגמה מרתקת לכך היא מפת תיירות ירדנית משנת 1964. אפשר לראות בה כיצד אלמנטים טכניים של הקרטוגרפיה כמו שימוש בצבעים מסייעים להביע מציאות גיאו-פוליטית: בצבע אדום מסומנת בשוליים "הטריטוריה הכבושה של ירושלים", באפור – שטחי ההפקר, בסגול – האזור המפורז בהר הצופים.

 

Jerusalem, Jordan the Holy Land. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

מחשב כיוון מחדש

ממרחק של למעלה מחמישים שנה, מבט במפות הללו יוצר תחושה של תעתוע ודיס-אוריינטציה.
המזרח מופיע בראש המפה, במקום הצפון, במפת תיירות ישראלית של מבואות ירושלים והעיר המערבית מסוף שנות החמישים.
מנגד, במפת תיירות ירדנית מסוף שנות השישים, "ארץ הקודש" זוכה לקווי גבול ופרספקטיבה שונים בתכלית מאלה שרגילה להם העין הישראלית.

 

ירושלים מצפון לדרום. תל אביב, 1957. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

ירושלים כחלק מירדן. מפה ירדנית משנת 1964. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

 

במפות אחרות שני צדי העיר מוצגים באופן מפורט וקו הגבול מודגש באמצע. המפות נועדו להציג לתיירים את העיר בשלמותה אך עברו התאמה לתנאים הפוליטיים החדשים שנוצרו אחרי הפסקת האש בנובמבר 1948.

המפה הציורית של ירושלים בהוצאת סטימצקי, 1955, הודפסה עם סימון הקו העירוני החוצה את ירושלים. מעניין לציין שזו לא מפה חדשה אלא הוצאה מחודשת למפה שראתה אור לראשונה כעשור לפני כן.

 

ירושלים העתיקה והחדשה. הוצאת סטימצקי, 1955. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

 

גם במפת התיירות הירדנית שיצאה לאור בירושלים בשנת 1952 מופיעה ירושלים כולה, עם קו הגבול החוצה אותה. מצויינים בה אזורים מפורזים כ"שטחים בשליטת האו"ם", "שטח בשליטה יהודית" במערב ושטחי ההפקר לאורך הקו העירוני. למרות שהמפה יצאה לאור בירדן, גם במערב העיר מופיעים שלל אתרים בפירוט ובאיורים.

 

ירושלים בכף ידך, 1952. לחצו להגדלה
לחצו למפה באתר המפות

 

ולסיום, מפה שהודפסה כשי לקוראי מעריב בירושלים "בימי זכרון השנתיים למלחמת העיר", 14 במאי, 1950. העמוד הראשי של המהדורה הירושלמית של מעריב כולל ידיעות ודיווחים אמיתיים והומוריסטיים על העיר המחולקת. בשער האחורי מפורסמת המפה, ובה שטח העיר, אתרים קדושים, דרכים מרכזיות וקו הגבול.

 

 

"ואחרון אחרון: המפה. מזמן רב היתה חסרה לכל איש. הנה היא – מעבר לדף." גיליון מיוחד של עיתון מעריב ירושלים. לחצו להגדלה

 

מפה שצורפה לעיתון "מעריב ירושלים" ב-14 במאי 1950. לחצו להגדלה
למפה באתר המפות לחצו

 

ירושלים: תמונות, מפות, ספרים, מאמרים, ועוד >>

כתבות נוספות:

יומן אישי מירושלים הנצורה

"מעטים נלחמו בחירוף נפש, אחרים התחבאו" – פרוטוקול ועדת החקירה לכניעת העיר העתיקה בירושלים נחשף

אבן השיש שנשא אורי צבי גרינברג מהר הבית

מעשה בתמונה אחת: משה וייצמן, הצלם שנפל במלחמת השחרור

 

"הַכֹּל מוּל כֹּתֶל מַעֲרָבִי": אבות ישורון כותב על ירושלים

ב-23 בדצמבר 1970, יצא אבות ישורון לסיור בירושלים וביקר בכותל המערבי. את מה שחש שם וראה שם הוא כתב בשיר. הנה כתב היד המקורי:

הכותל המערבי, אוסף דניאל פרל, ביתמונה

לָא לוֹקְחִין פִּתְקוֹת
לָֹא לוֹקְחִין נְשִׁיקוֹת
לָא לוֹקְחִין לְשׁוֹבְתִין
לָא לוֹקְחִין לְיוֹשְׁבִין.

כתב היד המקורי של של השיר "ולא ידעה האשה ולא ידעה" שכתב אבות ישורון ב-23 בדצמבר 1970, בעקבות סיור בירושלים וביקור בכותל המערבי, הופקד לאחרונה בארכיון "גנזים" של אגודת הסופרים.

הנה כתב היד המקורי בפרסום ראשון:

"ולא ידעה האשה ולא ידעה", כתב היד המקורי בפרסום ראשון

 

והנה, השיר המודפס בנוסח האחרון מתוך "אבות ישורון – כל שיריו", כרך 2, הוצאת הקיבוץ המאוחד / סימן קריאה.

"ולא ידעה האשה ולא ידעה", הנוסח האחרון

את כתב היד של השיר הפקידה בארכיון גנזים הלית ישורון, בתו של אבות ישורון.

 

ירושלים: תמונות, מפות, ספרים, מאמרים, ועוד >>

 

מיוחד: תצלומים של הכותל המערבי מהשבוע הראשון לשחרורו

חשיפה ראשונה מאוסף "דן הדני" לכבוד יום ירושלים.

מלחמת ששת הימים רק הסתיימה, והאזרחים קיבלו בשורה מדהימה: הכותל המערבי שב לישראל. כולם, חיילים ואזרחים, רצו לראות במו עיניהם את המקום הקדוש. צלמי התקופה הבינו שלפניהם רגע היסטורי ותעדו ללא הרף ובמשך כחודש ימים את מאות אלפי המבקרים שפקדו את הכותל המערבי, כמו גם את הפעולות להרחבתו והפיכתו למוקד עלייה לרגל.

 

כתבות נוספות:

תמונות נדירות: 150 שנה בכותל המערבי

"מעטים נלחמו בחירוף נפש, אחרים התחבאו" – פרוטוקול ועדת החקירה לכניעת העיר העתיקה בירושלים נחשף

האירוע שפתח מלחמת דת בכותל המערבי ב-1928

 

כבר בימים הראשונים הגיעו מנהיגי המדינה, בהם הנשיא זלמן שז"ר שהתעקש להתפלל בכותל עוד לפני תום המלחמה ולא נרתע אפילו מחבישת קסדה לצורך כך, וכן דוד בן גוריון שהגיע לכותל ביום הראשון שלאחר המלחמה.

התמונות הבאות לקוחות מסוכנות הצילום שייסד דן הדני, המתעד את קורות מדינת ישראל, החברה הישראלית והתרבות הישראלית במחצית השנייה של המאה העשרים.

 

צפו בתמונות הנדירות:

המסמכים הנדירים המספרים את סיפורו של השיר "ירושלים של זהב"

מה חשבו חיילי צה"ל על שירה של נעמי שמר? מה ביקשו ממנה הילדים? ומי רצה להשתמש בשיר כהשראה לחידה חשבונית?

​אמרו בשמו של רבי שמואל הנגיד:משורר שכתב חמשת אלפים שיר ולא כתב שיר לירושלים אין הוא משורר.מי שכתב אפילו שיר אחד ויחיד בחייו והוא שיר לירושלים, משורר.

 

​"לפי בקשת הקהל ולפי בקשת ראש-העיר, לפני הסיום הפורמאלי, נשוב ונשמע את השיר של נעמי שמר על ירושלים. ירושלים של זהב, שרה שולי נתן", כך בצעד חריג, סיכם יצחק שמעוני מנחה פסטיבל הזמר תשכ"ז את האירוע החגיגי. רבות נכתב על אודות השיר שהפך בן-ליל לאחד משירי הזמר העבריים המוכרים ביותר. לכבוד יום ירושלים, בחרנו להציג פריטים נבחרים וייחודים מתוך ארכיון נעמי שמר המצוי במחלקת המוזיקה בספרייה הלאומית שמספרים מחדש, פעם אחר פעם, את סיפורו של השיר "ירושלים של זהב".

על נסיבות כתיבת השיר כתבה נעמי שמר: "בחורף 67" פנה אלי גיל אלדמע מ"קול ישראל" (לבקשת טדי קולק, ראש העיר ירושלים דאז) והזמין אצלי שיר על ירושלים. במשך שנים רבות נהגו ב"קול ישראל" לערוך במוצאי יום-העצמאות פסטיבל-זמר תחרותי, ששודר עד אז ברדיו בלבד (כי הטלוויזיה הגיעה אלינו רק ב-1968). אותה שנה, 1967, חרגו באופן חד פעמי מן הנוהג, והזמינו מחוץ לתחרות גם 5 שירים אצל מלחינים מקצוענים, שאני הייתי אחת מהם. מאוד התקשיתי בכתיבת השיר, עד שנזכרתי באגדה התלמודית על רבי עקיבא, שהבטיח לרעייתו רחל "עיר של זהב", כלומר תכשיט של זהב בדמות ירושלים.

לביצוע השיר בחרתי את שולי נתן, מורה-חיילת בת 20, שביצעה את השיר בקול-פעמונים עם הגיטרה שלה. השיר כבש את הלבבות כבר בשמיעה ראשונה, ובחצות הלילה, כאשר שולי הוזמנה לבמה שנית, כבר שר איתה הקהל בבנייני-האומה את הבית החוזר. אותה שעה החלו הדברים להתגלגל לקראת מלחמה, ואחרי 3 שבועות, כאשר שיחררו הצנחנים את הכותל כבר היה בפיהם המנון מוכן. אותו יום 7.6.1967 הוספתי לשיר בית רביעי לכבוד הניצחון".

 

 

עדות לעניין שעורר השיר מצויה בארכיון נעמי שמר, בחטיבת המכתבים, בסדרה העוסקת בשיר "ירושלים של זהב". כך בין עשרות מכתבי התגובה שקבלה שמר מופיעה גלויה צה"לית מתאריך יום שלישי, ה-6.6.1967, בשעה 9:35, במהלך תקיפה של חיל האוויר ברמה "ממש ברגע זה מטוסינו מפגיזים את הרמה ושירך נשמע ברדיו". "כל הכבוד", כותב החייל, "ושוב כל הכבוד. שירך ירושלים של זהב הפך להיות חלק מהווי חיינו במוצבים. החבר"ה שלנו לא מפסיקים לשיר ולהתפעל, כי שיר זה הוא שם דבר דווקא בימים אלו כאשר העם נאבק ומנצח…"

השיר "ירושלים של זהב" נפוץ ונתפרסם בקרב רבים, גדולים וקטנים כאחד. דוגמה לכך הוא מכתב מאת "ירושלמי בגיל 66", המבקש להודיע לנעמי שמר ש"השיר שלך "ירושלים של זהב" קנה את עולמו בעיר זו". "אני יהודי מסורתי", ממשיך הכותב, "…אבל הייתי מוכרח לכתוב לך מכתב זה. אינך יכולה לתאר מה השיר הזה בשביל ירושלים שעברה בדור זה שלוש מלחמות ומלות השיר שחברת אותם, נתנו לנו את התקווה שירושלים תהיה שלנו ל נ צ ח…".  ומנגד, אנו קוראים על ילדי כיתה ב’ בבית הספר "שמעוני" בגבעתיים המבקשים משמר לעדכן את בתי השיר "ירושלים של זהב" בעקבות הניצחון במלחמה "אני חושב שאת השיר ירושלים צריך עכשיו לשנות, כי יש כמה שורות שאינן מתאימות היום: "אין יורד אל ים המלח בדרך יריחו, ואין פוקד את הר הבית." למדנו את השיר לפני כמה שבועות ואנו אוהבים אותו מאוד…"

 

 

 

ומה באשר ל"ירושלים של זהב" כהשראה לחידה חשבונית? כן. גם זה היה: חידה חשבונית. "…הריני מבקש את רשותך להשתמש במשפט משירך "ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית" נכתב במכתב שנשלח אל נעמי שמר, "העיקרון העומד מאחורי חידות מהסוג הזה הוא: מציאת צירוף מילים שיש להן משמעות והמהווה תרגיל חשבוני בעל פתרון אחיד. מצאתי שבשירך "ירושלים של זהב" מצוי צירוף כזה במשפט "הלא לכל שיריך אני כינור". לכן, בקשתי היא, שתרשי לי להציע את החידה המתבססת על שירך לצורך פרסום בכתב העת הנ"ל…".

 

"ירושלים של זהב" כהצעה לחידה חשבונית

 

עדות מעניינת בנוגע לתפוצת השיר מובאת בהתכתבות בין יצחק באיאר (מ"צרכי נגינה באיאר", מחיפה) לנעמי שמר. יצחק באיאר מבקש להזהיר מפני שפיכות דמים…: "…אשמה בכתיבה הזאת היא כמובן הגב" נעמי שמר. ומה אשמתה? פשוט מאוד. היא אשר הלהיבה את ארצנו בשירה החדש "ירושלים של זהב. העסק שלנו היה משותק כשבועיים, אחר כך התחיל לפרפר קצת, אתמול כבר הופיעו קונים מעטים, ומה דורשים? את התווים של "ירושלים של זהב"! ומה אני האומלל יכול לעשות? צועקים עלי ממש "למה אינך דואג שיודפס!", ואולי כבר הודפס? בקיצור, מחר יום א", אני ממש מפחד לפתוח את חנותנו ותווי השיר הנ"ל אין בידי. מה אעשה? אני חושב שאשלח את אשתי לבדה להיות בחנות בתקוה שלא יעזו להרביץ לאישה. אבל הרבה זמן אפילו אשתי לא תרצה לעמוד מול האיומים האלה וכאשר תוך כמה ימים התווים לא יגיעו מר יהיה גורלי. וכדי להעביר את רוע הגזרה החלטתי לכתוב את המכתב הזה… ובקשה אני מוסיף אל תשכחו את האקורדיוניסטים שאינם יכולים להתמצא בבסים בלי ציון בסים באותיות. ובכל לשון של בקשה תחישו את העניין שלא יישפך דם נקי בישראל – דהיינו הדם שלי…"

 

 

 

 

ולסיום "ירושלים של זהב" בהקדשה אישית, בכתב ידה של נעמי שמר – "לאמא, ולזכר שיריו של אבא – באהבה, מנעמי בתך", בצירוף ביצוע נדיר ואינטימי של השיר בקולו של הזמר הירושלמי אברהם פררה.

 

עוד סיפורים, תמונות, שירים ומסמכים מקוריים מחכים לכם באתר נעמי שמר