האלמנך מג'מייקה נחשף

כמאה וארבעים שנה לאחר שכבשו הבריטים את האי הקאריבי פורסם אלמנך לסוחרי האי המכיל עמוד מיוחד המוקדש לחגים ולמועדים בלוח העברי, המאפשר לשחזר פריטים נשכחים מחיי מהקהילה היהודית באי

1

לקראת סוף המאה ה-18 התפרסם בג'מייקה אלמנך חדש לסוחרי האי, הכולל עמוד מיוחד המוקדש לחגים ולמועדים בלוח העברי. עיון בעמוד מגלה שפרט לציון השנה העברית 5558 ו-5559, הדבר הראשון שמצוין בדף הוא "כל שבת לכל אורך השנה", כלומר שכל שבת היא יום חג שהיהודים שומרים. לאחר מכן מצוינים ראשי החודשים העבריים, החגים והמועדים  – פורים, פסח, שבועות, תשעה באב, ראש השנה, יום כיפור, סוכות וחנוכה. כן מצוינים צומות: "צום אסתר", "צום תמוז", "צום גדליה" ו"צום טבת", פרט לתשעה באב.

1
חגים ומועדים יהודיים, ג'מייקה, 1798

כמאה וארבעים שנה לפני מועד פרסום הפריט ההיסטורי הנדיר שלפנינו, אלמנך שהכיל מידע שימושי לסוחרים בג'מייקה, כבש הצבא האנגלי את האי הקריבי מידי הכתר הספרדי. היה זה כבר בשלבי ההתבססות הראשונים של השלטון האנגלי באי בו שיחקו היהודים תפקיד חשוב.

בתוך המושבה הספרדית שנכבשה לא מכבר חי מיעוט פורטוגלי שהיה שנוא על הספרדים, בין השאר כיוון שרבים מבני מיעוט זה היו למעשה יהודים אנוסים שהיגרו לעולם החדש בניסיון להשתחרר מאחיזתיה החונקת של האינקוויזציה ביבשת האם. לכן, שמחו הפורטוגלים האנוסים לסייע לאנגלים בכיבושם את האי והעבירו לכובשים מידע מודיעיני יקר ערך מבעוד מועד.

1
Jamaica Survey, 18th century

רצה הגורל ובאותה השנה שבה כבשו האנגלים את ג'מייקה, שנת 1655, השיג מנשה בן-ישראל מידיו של אוליבר קרומוול היתר ליהודים להתיישב באנגליה. דרכם של היהודים למושבה ג'מייקה נסללה בשני אופנים: הם יכלו להתיישב בה כחלק מהתיישבותם באנגליה, ויהודים אנוסים פורטוגלים ואחרים יכלו לשוב בה ליהדותם ולפתח בה חיים נורמליים, ללא הרדיפות שחוו מידי הרשויות הספרדיות.

בטרם הכיבוש האנגלי הייתה ג'מייקה לסיפור הצלחה כלכלי: האי שימש מפעל ענק לייצור סוכר ונגזרותיו (הנסמך, כמובן, על עבודת עבדים אפריקנים שהובאו בכוח לאי).עם השנים והתבססות השלטון האנגלי הפכה ג'מייקה למרכז מסחרי חשוב בזהב, בכסף ובאבנים טובות שנשדדו מספינות ספרדיות החוצות את הים הקריבי בדרכן לספרד.

ובחזרה לאלמנך שרכשה הספרייה ולסיפור שהוא מספר: אלמנכים היו לרוב פנקסים עבים או ספרים קטנים שהכילו מידע שימושי פרט ללוח השנה. במקרה שלפנינו, האלמנך הוא The New Jamaica Almanack and Register ותוכנו מעיד שקהל היעד שלו היו סוחרים שהיו פעילים בסחר הימי בג'מייקה באותם הימים. לכן כוללים דפי האלמנך מידע רב על גרמי השמיים שהיו חיוניים לניווט בסוף המאה ה-18.

1
דף השער של האלמנך

מעניין לראות כי מי שסידר את הדפוס של האלמנך בוודאי לא ידע עברית, וכך נפלו שגיאות, ויש לשער שמקורן הוא הנחת האותיות אחת לאחת, ומניסיון, לעיתים כושל, לזהות איזו אות עברית אמורה לשמש את המדפיס כעת. כך, למשל, במקום "רח טבת" (ראש חודש טבת) הודפס "רח פכת". במקרה של ראש השנה, סדר הדפוס קרס כליל וגרם להדפסת הרצף "אשנההשר-". לרשות הסדר גם לא עמדה אות "י" ראויה, והוא השתמש בגרש.

האלמנך מג'מייקה מעניין לא רק בשל הדף המוקדש לחגים ולמועדים של היהודים. מדובר בפריט חי, שאפשר לראות בו את מהלך חייו על פני עשרות שנים. בדפים ריקים בספר הכרוך בכריכת עור מתועד מסלול חייו: הקדשה של אדם שנתן אותו לאחיו, תיעוד קבלתו בשנת 1799, ורישומים שונים בדפים ריקים, שכן בכל חודש הושאר דף ריק. וכך רשמו ידיים שונות אירועים שהתרחשו בשנים שלאחר קבלת היומן: מותו של משרת אהוב, איטום ספינות בנמל, וגם "שמעתי את הקוקייה", הערה שנרשמה פעמיים, בחודש אפריל, בשנים שונות, ובאותה היד. הדף של חודש מאי ריק: אולי כיוון שזהו חודש של סערות וגשמים עזים בקריביים, חודש שלא היטיב עם השיט בים. בסוף האלמנך יש דפים ריקים נוספים, ובהם רשמו הבעלים השונים, עד שנת 1865, קטעי ספרות ומזמורים נוצריים, ובאחד הדפים ציטוט בצרפתית מכתבי וולטר. תמיד בכתב קליגרפי מוקפד, והדברים נקראים בקלות גם היום.

1
דף חודש פברואר 1799

 

כתבות נוספות

כמה עבדים צריך כדי לצבוע את השמלה הזו בכחול?

"ציון הטרופית" נחשפת

כך הציל סרן אייזיק בנקוביץ את עולם הספר היהודי

"קוסמות מילין"

על קשרי אהבת תורה בין גרשם שלום ושאול ליברמן, מבט דרך הקדשת-מתנה, הערת-צד ואמרת-כנף

גרשום

גרשם שלום ושאול ליברמן

מדוע מעסיקה דמותו של גרשם שלום חוקרים רבים עד ימינו אלה? לשאלה זו אין תשובה פשוטה, אך נראה שאחת הסיבות היא מערכת הקשרים הענפה שהייתה לשלום עם הוגים מובילים בדורו, הן בארץ והן בעולם.

דברים אלו מבקשים לשרטט היבט אחד של מערכת הקשרים שהייתה בין פרופ' גרשם שלום לבין פרופ' שאול ליברמן. שתי דמויות אלו היו מהמובילות בדורן במדעי היהדות, כל אחת בתחומה – ליברמן בחקר ספרות חז"ל ושלום בחקר תורת הסוד והקבלה. ניתן למצוא דמיון מה בין השניים: הם נולדו בהפרש של כמה חודשים זה מזה, שלום היה מעט מבוגר יותר, ואף נפטרו בסמיכות זמנים (ליברמן נפטר כשנה לאחר שלום). שניהם היו חשוכי בנים, הקדישו את מרבית חייהם לעיסוק במדעי היהדות וזכו להוציא תחת ידיהם מחקרים וספרים חשובים.

הידידות בין שלום לליברמן הייתה ארוכת שנים. ההיכרות חלה מן הסתם בשעה שליברמן הגיע ללמוד באוניברסיטה העברית ושלום כבר לימד בה. לאחר מכן, גם ליברמן נעשה מרצה באוניברסיטה, ומאוחר יותר הוא עזב את הארץ ולימד בסמינר היהודי התאולוגי בניו יורק. הקשרים ביניהם נמשכו בעיקר באמצעות התכתבות (התכתבות זו חשובה ומעניינת, ובחלקה אף נוגעת לדיון שיובא בהמשך, אולם אין כאן המקום להאריך).

מה היה טיבה של אותה ידידות? ועל מה היא נסמכה? אפשר שהתשובה לכך מצויה באמירה הבאה של הרב פרופ' דוד הלבני; הוא נשאל פעם על ידי תלמידו ד"ר צבי לשם (ראש צוות ספריית שלום) כיצד התיידדו שתי דמויות אלו באשר השקפות עולמן היו כל-כך שונות? ועל כך השיבו: שניהם היו אוהבי תורה.

הדברים שלהלן נשענים בעיקר על תדפיס של מאמר אחד מאת ליברמן, המצוי בספריית גרשם שלום, והמכיל 'הקדשת-מתנה' מאת ליברמן לשלום ו'הערת-צד' שכתב שלום על גבי התדפיס. הדברים נשענים גם על 'אמרת-כנף' שנאמרה באירוע שבו נכחו שניהם, על כתביהם, ועל הקדשות-מתנה נוספות של ליברמן לשלום.

נבחר כאן המונח 'הערת-צד' בכדי להבדילו מ'הערת-שוליים' אשר מודפסת על פי רוב בתחתית הדף. 'הערת-צד' נכתבת על ידי הקורא, המעיר בכתב ידו על גבי הדף המודפס. שלום נהג לכתוב הערות-צד על גבי המאמרים והספרים שהיו בספרייתו. רבים הם החוקרים הסרים לספריית שלום בכדי לעיין בהערות אלו שחשיבותן רבה.

'הקדשת-מתנה' היא הקדשה שניתנת לאדם בשעה שנמסרת לו המתנה, ובפרט כשניתן לו תדפיס או ספר במתנה. היא נכתבת פעמים רבות על ידי מחבר החיבור. תריסר הקדשות-מתנה של שאול ליברמן לגרשם שלום נמצאות בספריית שלום והרי נוסחן בצירוף תאריך הדפסת הספר:

א. לכבוד הפרופסור ג. שלום בידידות מאת המחבר (1935)

ב. לפרופ' ג. שלום ארבעת הכרכים בידידות. ש.ל. (1937)

ג. לפרופסור ג. שלום (1939)

ד. לפרופ' ג. שלום בידידות ש.ל. (1939)

ה. לפרופ' ג. שלום בידידות נאמנה מאת הכותב (1940)

ו. לפרופסור גרשם שלום בידידות נאמנה מאת הכותב (1940)

ז. לר' גרשון ופאני' שאול ליברמן (1950)

ח. לר' גרשם היקר "עוני מילין" שאול ליברמן (1959)

ט. לפרופ' ג. שלום בידידות ובתוספת ברכה ש.ל. (1968)

י. לר' גרשון ופאני' שאול ליברמן (1973)

יא. לגרשם שלום ופניה היקרים (1973)

יב. לפרופ' ג. שלום בידידות שאול ליברמן (1974)

ההקדשות נכתבו על גבי ספרים או תדפיסים שנתן ליברמן לשלום (אם כי לא כולן נכתבו על גבי עותקים של חיבורים מאת ליברמן עצמו. כך למשל הקדשה שנכתבה על גבי ספרו של אברהם יהושע השל "A Passion for Truth").

ההקדשה הראשונה נכתבה בשנת 1935 והאחרונה בשנת 1974. הידידות, אם כן, הייתה ארוכת שנים (אף כי אין לזהות בהכרח את תאריך הדפסת הספר לתאריך כתיבת ההקדשה, סביר שיש ביניהם סוג של התאמה). ביטויים כמו "בידידות נאמנה" או "בידידות ובתוספת ברכה" מלמדים על הערכה וקִירבה שחש ליברמן כלפי שלום. ליברמן גם מקפיד בכבודו של שלום ומקדים כמעט תמיד את הביטוי פרופ' או ר' לשמו.

דיון זה יתמקד בעניינה של הקדשת-מתנה אחת, מתוך התריסר שהוזכרו, וממנה עולה כי אותה ידידות הולידה דו-שיח פורה ביניהם. מדובר בהקדשה השמינית לעיל, "עוני מילין".

הקדשה זו נכתבה על גבי תדפיס של מאמר מאת ליברמן שכותרתו 'עשר מילין', אשר התפרסם בכתב העת 'אשכולות' בשנת תשי"ט. במאמר מפרש ליברמן עשר מילים מלשון יוון ורומי בספרות חז"ל.

(בפתח המאמר מספר ליברמן על כך שמורו, משה שובה, חלם כל ימיו על חיבור מילון חדש למילים השאולות מלשון יוון ורומי בלשון חז"ל. אגב, ניתן אולי להשוות בין חלומו של שובה לחלומו של שלום לכתוב מילון לספר הזוהר. שלום שקד שנים רבות על כתיבת מילון זה, השוכן עד היום בכרטיסיות מסודרות במגירות של שולחנו המצוי בספריית שלום. המילון של שלום לספר הזוהר מעולם לא הושלם ולא הודפס. לאחרונה נסרקו הכרטיסיות ביוזמתה של ספריית שלום וכעת המילון נגיש לכל קורא באינטרנט. דרך אגב, יהודה ליבס המשיך את הכיוון שאליו שאף שלום, וכתב את הדוקטורט שלו "פרקים במילון ספר הזוהר" בהדרכת שלום).

במאמר 'עשר מילין' (תשי"ט), בעמ' 82, מופיע פירוש הערך "קינטומסא" καινοτομῆσαι

גרשום שלום

 

כפי שניתן להבחין בצילום המצורף, בהערת-שוליים מס' 49 כותב ליברמן כך: "נתבקשתי ע"י ידידי גרשום שלום לפרש מקום סתום זה".

מתברר, אם כן, ששלום התקשה בפירוש מילה בלתי מובנת זו ופנה אל ידידו ליברמן שיבארנה.

המילה "קינטומסא" מופיעה בעמ' ח' בספר ששמו "ספר מרכבה שלמה", אשר נדפס בירושלים בשנת תרפ"א. הספר הוא פרסום מאוחר של טקסטים שחלקם מספרות ההיכלות וחלקם מחסידות אשכנז. פירוט על הטקסטים שבספר מצוי בהערות-צד של שלום בעותק של "ספר מרכבה שלמה" שבספרייתו.

באותו עותק בעמוד הנ"ל מדגיש שלום את המילה "קינטומסא".

צילום 2 - עמוד ח

נוסף על כך, לעותק שבספריית שלום מצורף פתק ובו ניסיון של שלום לבאר מילה זו:

צילום 3 - פתק

וכך מופיע ב"ספר מרכבה שלמה" (עמ' ח'):

"הוא היה אומר נגד שמיה אביד שמיה ודלא יליף קטלא חייב ודישתמש בתגא חלף ודלא ידע קינטומסא מתקטיל ודידע קינטומסא בעיין ליה לעלמא דאתי ומאן בר נש דיכיל למיסק לעילא למיחת לתחתא למירכב על גלגלין".

במאמרו ('עשר מילין', עמ' 82) ליברמן זיהה כי תחילת המשפט ("הוא היה אומר […] ודישתמש בתגא חלף") לקוחה ממסכת אבות פרק א' משנה י"ג.

פירושו של תחילת המשפט, ברוחו של אלבק, הוא: "המגדל שמו (המתגאה ועושה לו שם) מאבד שמו, ומי שאינו לומד חייב מיתה, והמשתמש בכתר (התורה להנאתו) חולף מן העולם".

על פי ליברמן, המשך המשפט המופיע ב'ספר מרכבה שלמה' – "ודלא ידע קינטומסא מתקטיל" – מקורו בגרסה של המשנה בפרקי אבות המצוייה בכתבי יד. הגרסה מופיעה בכתבי יד, בנוסחים שונים, ונזכרת אף במחזור ויטרי. מתוך ההשוואה בין המקורות מסיק ליברמן שלפני מחבר 'ספר מרכבה שלמה' עמדה כעין הגרסה "ודלא יסבר קטלא קטלין" (המילים "ודלא ידע קינטומסא" המופיעות ב'ספר מרכבה שלמה' משמשות, אם כן, באותו מובן שמשמשות המילים "ודלא יסבר" בגרסה שבכתבי יד שעמדה לפני מחבר 'ספר מרכבה שלמה'). ליברמן מסביר כי המילים "ודלא יסבר" משמען "מי שאינו סובר את תלמודו", וכי מחבר 'ספר מרכבה שלמה' פירש את המילה 'סובר' במשמעות של "מחדש חידושים בתורה ובמעשים". כמקור למשמעות זו של המילה 'סובר', מצטט ליברמן דברים של הירושלמי במסכת פאה, שמשמעם הוא "מי שהוא סובר יש לו רשות לדמות מילתא למילתא [דבר לדבר], לחדש ולהבין מדעתו להוציא הלכה מן המעשה". ואומנם, מראה ליברמן בהמשך דבריו, מובנה של המילה 'קינטומסא' (אצל אפלטון ואצל אבות הכנסיה הנוצרית) אכן הינו 'חידוש בדת'.

בסיכום דבריו מסביר ליברמן את חלק המשפט המופיע ב'ספר מרכבה שלמה' – "ודלא ידע קינטומסא מתקטיל, ודידע קינטומסא בעיין ליה לעלמא דאתי" – כך: "מי שאינו יודע לחדש (לסבור) ימות, ומי שיודע לחדש מתבקש בסוף ימיו לעולם הבא".

במהלך הסברו מצטט ליברמן מתוך הגרסה של המשנה בפרקי אבות, המצויה בכתב יד מינכן: "ודלא יסבר קטלא קוסמין". גרסה זו נזכרת ב'מחזור ויטרי' ומבוארת בו כך: "אם אינו סובר בתלמודו הכל קוסמין ומתנבאין עליו שמיתתו קרובה". כלומר, הביטוי "קוסמין" מן השורש ק.ס.ם. משמעו 'חוזים' או 'מנבאים', והכוונה כאן היא שמי שלא לומד, הכול מתנבאים שהוא חייב מיתה ועלול למות (ואפשר שיש כאן משהו מחוכמת ההמונים או מחוכמת הציבור).

*
בזאת לא מסתיים הדו שיח שבין שתי דמויות אלה. בסופו של הערך 'קינטומסא, בתדפיס שהביא לו ליברמן, מוסיף שלום בכתב ידו את הערת-הצד הבאה:

צילום 4 - עמוד 83

"וכן הוסיף ר"ש ליברמן רמז לסדר אליהו רבה פ' י"ח, עמ' 94: אפילו יושב אדם ועוסק במעשה מרכבה… יניח הכל וילך לבית הכנסת… ולכל מקום שמחדשין בו תורה."

הערת-צד זו בכתב ידו של שלום היא חשובה, משום שהיא מוסיפה לקוראים את האינפורמציה על ההפנייה לסדר אליהו רבה, אשר אינה מצויה בדבריו הנדפסים של ליברמן. ובאשר לגוף הערת-הצד, אפשר שליברמן הזכיר אמירה חז"לית זו משום שבמידה מסוימת גם הזדהה עמה; ב'ספר מרכבה שלמה' (ובמקור ממנו שאב את דבריו) הורחב הרעיון של המשנה באבות לכדי התייחסות לזכייה בעולם הבא, וכן תוארו ב'ספר מרכבה שלמה' ההתרחשויות באותו עולם. ואילו באמירה זו שהוסיף ליברמן וכתב שלום בהערת-הצד מודגש כי ישיבת בית הכנסת והלימוד והחידוש עדיפים אפילו על עיסוק במעשה מרכבה.

יתר על כן, בניגוד לעיון של שלום בטקסט העוסק במעשה מרכבה, ליברמן מצביע על טקסט אחר שלפיו חידוש התורה האמיתי הוא בלימוד התורה מן המעשים, שהרי ה'סבירה', על פי תפישתו של ליברמן, היא היכולת של אדם להבין מדעתו ולהוציא הלכה למעשה, והיא החידוש האמיתי. בהתאם לכך, גם את דבריו על הערך 'קינטומסא' סיים ליברמן באמירה הבאה: "וכדברי הבבלי בבבא מציעא פ"ו א': רבה בר נחמני נתבקש בישיבה של מעלה, כלומר, כדי להכריע במחלוקת בענייני נגעים". על פי התפישה העולה מדברים אלו של הבבלי, אשר אפשר שליברמן מזדהה איתה, רבה בר נחמני נקרא לעולם הבא בכדי להכריע במה שמתרחש בעולם הזה.

על רקע דיון תיאורטי זה בדבר פירושה של מילה יוונית, עולה מחלוקת מוסווית בין שתי דמויות אלו: מה חשוב יותר אצל חז"ל, האם העיסוק בהתרחשויות בעולמות העליונים כפי שהוא מצטייר ב'ספר מרכבה שלמה', או שמא לימוד, סבירה ופסיקת הלכה מן המעשה? לשון אחרת, מה מביא אדם לעולם הבא? האם עיסוק ב'מעשה מרכבה', או שמא לימוד סבירה ופסיקה?

היבט נוסף של אותה מחלוקת סמויה, התעורר במפגש אחר בין אותן דמויות – בכנס שהתקיים בשנת 1957 ב'בית המדרש לרבנים' בניו יורק שבו נתן שלום סדרת הרצאות בנושא: "גנוסטיקה יהודית, מרכבה ומיסטיקה בתרבות היהודית" (סדרת הרצאות זו היוותה בסיס לספרו של שלום: Jewish Gnosticism, Merkabah Mysticism and Talmudic Tradition). בפתח אחד מהמושבים נתן כנראה ליברמן הקדמה, ואף ייתכן ששם אמר את האמרה השגורה בפי אנשים ואף בפי חוקרים עד היום:

"Mysticism is nonsense, but the history of nonsense is scholarship".

ובתרגום חופשי לעברית: "מיסטיקה היא שטויות, אולם ההיסטוריה של שטויות היא מחקר." (על אמרת כנף זו כתב יוסף דן, ועל כך העמידני ידידי פרופ' דניאל אברמס שגם הוא הזכירה באחד ממאמריו).

נראה שניתן לכנות אמרה זו כ'אמרת-כנף'. אמרת-כנף היא ציטוט, לעיתים עוקצני, שנאמר בהקשר כלשהו ומתפשט בין הבריות, או בפי כל. סביר להניח כי מאחר שהיא עוברת מפה לפה, לא תמיד היא מועברת במדוייק. באמרת-כנף יש משהו מחוכמת ההמונים או חוכמת הציבור. אפשר שהציבור, לאורך השנים, הוא שיודע להבחין בין אמירה סתמית, שנשכחת, לבין אמירה בעלת משמעות.

נשאלת, אם כן, השאלה, מה היה נוסחה המדויק של אמרת-הכנף באותה הקדמה שנתן ליברמן להרצאתו של שלום, וכלפי מה נאמרה?

ליברמן, במאמר משנת 1962 (`?How Much Greek in Jewish Palestine`), מביא את תוכן אמרה זו בנוסח מעט שונה:

"Nonsense is nonsense, but the history of nonsense is a very important science"

ובתרגום לעברית: "שטויות הן שטויות, אולם ההיסטוריה של השטויות הוא מדע חשוב".

ההבדל העיקרי בין אמרת-הכנף לבין מה שכתב ליברמן במאמרו הוא שבמאמר, בבואו להתייחס אל המושג שטויות, הוא אינו מתייחס למיסטיקה, אלא לגנוסיס ולתגובות הרבניות כלפיו.

נראה כי ליברמן ייחס חשיבות פחותה להשפעת הגנוסיס על חז"ל. ואומנם, במאמר זה שבו דן ליברמן ביחסי הגומלין שבין הפילוסופיה היהודית לבין חז"ל, הוא מתייחס לעניינו של הגנוסיס רק בנספח.

על פניו נראה ששלום לא התלהב מהחלק הראשון של אמרת-כנף זו, זאת משום שלפי תפישתו האנטי-נומית, דווקא הקבלה היא הצד החי והמעורר ביהדות, ולא היהדות הרבנית.

עד כה הוצגו בעיקר עדויות ליחסו של ליברמן לשלום, ולא להיפך. עדות ליחסו של שלום אל ליברמן, מלבד הערת-הצד שהוצגה לעיל, מצויה בספרו של שלום שנזכר לעיל. בספר מצורפים ארבעה נספחים. אחד מהם, המכונה "משנת שיר השירים", נכתב בידי שאול ליברמן. בהקדמה שבראשית הספר מודה שלום באופן לבבי לליברמן על שהואיל להוסיף נספח למאמרו.

ועתה באשר להקדשה – הקדשתו של ליברמן הינה מאוד קצרה וסתומה, אולם היא בבחינת מעט המכיל את המרובה.

צילום 5 - הקדשה

הביטוי "עוני מילין" מתייחס בבירור לשם המאמר עצמו ולתוכנו. שם המאמר הוא "עשר מילין" וכאן נאמר "עוני מילין". הביטוי "עוני מילין" במובנו הראשוני הוא מטאפורי, ובא לבטא את עוניו של המחבר, כלומר את קוצר ידו לפרש את המילים, ולפיכך יש בו משום הצטנעות של כותב ההקדשה שהיא אחד ממאפייני הקדשת-המתנה. אפשר אולי גם לפרש עוני מלשון מיעוט, רוצה לומר בשם ליברמן: "פירשתי רק עשר מילים" (ועל כך אפשר להוסיף את משחק המילים שבין שם המאמר 'עשר מילין' לבין נוסח ההקדשה 'עוני מילין', בבחינת הניגוד שבין 'עושר' לבין 'עוני').

אולם, אפשר גם לפרש בכיוון ההפוך – "לחם עֹני" הוא כינוי למצה, וכידוע ישנן הרבה דרשות הבאות להסביר שהמצה היא המהות, היא האמת, והיא גם נטולת השאור המסמל את הקליפה ואת הדבר החיצוני.

אפשרות נוספת היא שמצויה כאן רמיזה מקראית לפסוק מאיוב: "אדעה מילים יענני ואבינה מה יאמר לי". צירוף המילים בהקדשה רומז אל לשון הפסוק, אם כי בהיפוך: במקום "מלים יענני" שבפסוק מופיע בהקדשה של ליברמן "עוני מילין", ואז מתברר שיש כאן מענה מילים. פירוש זה מתכתב עם הערת השוליים שהוזכרה לעיל המופיעה במאמר. על פי הערת השוליים, שלום שאל מה פירוש המילה קינטומסא, ובהקדשה רומז ליברמן כי מתן המאמר הוא מענה לשאלתו של שלום.

באם פורשו הדברים נכונה, הרי שאותה הקדשת-מתנה טומנת בחובה שלל אמצעים ספרותיים: מטאפורה – עוני מלשון צניעות, דו משמעות – גם מענה וגם עוני מלשון דלות, רמיזה מקראית וכן הפנייה לכותרת המאמר, ואולי אף להערת שוליים המצויה במאמר.

קשה לדעת מה התרחש בשיחות בין שלום לבין ליברמן, אולם, הד לאותן שיחות, מצוי כמובן בכתביהם, אך גם בהקדשת-המתנה, בהערת-הצד, ובהערת-הכנף שהוצגו במאמר זה.

כל אותם מרכיבים מאפשרים לקורא לחוש במתח שהוצג לעיל בין שתי גישות של חז"ל: האחת, המעדיפה לתאר את החזיונות שבהן נמצא יורד המרכבה בעולמות העליונים, והשנייה, המעדיפה את הלימוד בבית הכנסת או בכל מקום שיאפשר את החידוש ואת הסברה, כאמור, גלגול של אותה מחלוקת אפשר והיה קיים בין שתי הדמויות אוהבות התורה שבהן עסקינן. האחת רואה בלימוד ובעיסוק בתורת הסוד את החידוש והחיות של היהדות המודרנית, ואילו השנייה מעדיפה את הלימוד והסברה המביאה גם לפסיקה.

למרות המחלוקת הסמויה, אך העמוקה, באשר היא נובעת מהשוני בהשקפתן של שתי דמויות מובילות בדורן בחקר היהדות, כל אחת בתחומה, נותרה בין שתי דמויות אוהבות תורה אלו אותה רעות מתמשכת וכבוד הדדי שרחשו האחת זו כלפי זו. רעות זו היא שאפשרה את החברות, שממנה נולד הדו שיח, את השאלה והתשובה, את הלימוד, את הסבירה ואת החידוש במרדף המשותף לחיפוש המשמעות של אותה מילה יוונית סתומה-קסומה "קינטומסא".

 

תודתי נתונה למורי-חברי פרופ' מנחם הירשמן שמאמר זה נכתב בהשראתו, ועצותיו הנבונות סייעו לי. וכן לאחי דניאל דה-מלאך שסייע לי בעריכת המאמר. וכן להדר בן-יהודה ולדויד לנג שסייעו בעיצוב המאמר ובגיבושו.

הכירו את המן הרשע מפרנקפורט

בשנת 1616 ייסדו יהודי פרנקפורט חג פורים נוסף, לציון נפילתו של המן חדש, שניסה להכחיד את הקהילה היהודית

purim715

גלויה מסוף המאה התשע-עשרה ובה איור מאת הרמן יונקר של משפחה יהודית בגרמניה, החוגגת את פורים. התמונה באדיבות המרכז לחקר הפולקלור, האוניברסיטה העברית

אוסף הספרים של סבי היה מרשים. במקרה שלו היה קשה להקיש על אישיותו של אדם לפי הספרים שברשותו, כיוון שבעשורים המאוחרים של חייו עבד בירושלים ככורך ספרים, וכיוון שאהב מאוד את הספרים עצמם, את החומרים שמהם הם עשויים. מדפי הספרים שלו הכילו מיני ספרים שאנשים השאירו אצלו או כאלו שהוא מצא ותיקן. בהתחשב בכך, אין לי כל דרך לדעת בוודאות אם הסידור הישן שהוא העביר אליי הוא זה שאכן שימש אותו.

סידור 'שפת אמת' הוא סידור ידוע למדי בגרמניה. הוא ראה אור לראשונה בשנת 1799, ברדלהיים (Rödelheim), בבית הדפוס הנודע מיסודו של ר' וולף היידנהיים – ובעולם היהודי דובר הגרמנית שבים ומדפיסים אותו גם כיום. כמעט כל עמוד ועמוד בו מציין את המסורות המיוחדות הנהוגות בפרנקפורט. בפרנקפורט, נוהגים לומר כך וכך, בפרנקפורט נוהגים לשנות את הסדר, בפרנקפורט נוהגים להשמיט מילה זו.

במשך תקופה מסוימת השתמשתי בעותק שקיבלתי מסבי וניסיתי להתרגל אליו, ואז הבחנתי בהערה מעניינת. במסגרת רשימת המועדים לשמחה – חגים וימי מועד שבהם לא מקובל לומר את תפילת התחנון, מציינת ההערה, בפרנקפורט דמיין, גם פורים פרנקפורט [נחגג] ביום כ' באדר".

אני אוהב מאוד את פורים הרגיל, אבל מעולם לא שמעתי על 'פורים פרנקפורט'. החלטתי לחקור מעט את הנושא, וזה מה שגיליתי.

 

ספר מאוסף הספרייה הלאומית, שעוסק במנהגים היהודיים הנהוגים בפרנקפורט, שראה אור בשנת 1723. עמודים אלה מתארים את את מנהגי ה'פורים וינץ'
ספר מאוסף הספרייה הלאומית, שעוסק במנהגים היהודיים הנהוגים בפרנקפורט, וראה אור בשנת 1723. עמודים אלה מתארים את את מנהגי ה'פורים וינץ'

 

'פורים פרנקפורט', המכונה גם 'פורים וינץ', מציין נס מקומי שהתחולל ביום העשרים בחודש אדר, שישה ימים בלבד לפני חג פורים. וינצנץ פטמילך היה אופה ומחולל צרות מקומי בעיר שראה עצמו "המן חדש", ובשנת 1614 הוביל את הגילדות המקצועיות בעיר בהתקוממות נגד הקיסר החדש. בין שאר דרישותיהם להורדת מיסים דרשו המורדים גם לצמצם את מספר היהודים בעיר ולהוריד את שיעור הריבית שגבו יהודים בהלוואות כספים.

כשהקיסר התעלם מדרישותיהן של הגילדות בעיר או דחה אותן, הוביל וינצנץ המון בביזת הרובע היהודי בפרנקפורט, וזה תקף את השכונה, העלה אותה באש ובזז אותה, עד שהיהודים שבה אולצו לנוס על נפשם. שנתיים לאחר מכן, בפברואר 1616, הורה הקיסר מתיאס להוציא למוות בתלייה את וינצנץ פטמילך וחמישה מורדים אחרים, והיהודים הורשו לשוב בבטחה לעיר. סמיכות הזמנים באותה שנה בין ההוצאה להורג לבין חג הפורים, וגם הדי הסיפור הפורימי כולו ברקע, עודדו את הקהילה לציין את השיבה לעיר כגאולה-זוטא, לרבות חיבור שירים מיוחדים והעלאת סיפור המעשה על הכתב – ביידיש, באריכות ובסגנון פואטי – בטקסט שזכה לשם "מגילת וינץ".

 

לוח שנה מהמאה השמונה-עשרה שמציין את חג ה'פורים וינץ'. מארכיון הספרייה הלאומית
לוח שנה מהמאה ה-18 שמציין את חג ה'פורים וינץ'. מארכיון הספרייה הלאומית

 

פרנקפורט אינה היחידה. בקהילות יהודיות רבות בהיסטוריה צוינו אירועים מקומיים של כמעט-חורבן ושל גאולה פתאומית במאפיינים דומים לאלו של פורים. חוויה מרתקת נכונה לקורא בספרי ההיסטוריה, המגלה בהם אזכורים מעטים ל'פורים נרבונה' (Narbonne), 'פורים קהיר', 'פורים חברון', 'פורים של סרגוסה' (Saragossa) וארבעת מועדי הפורים של קהילת אנקונה (Ancona) שבאיטליה, אם נציין רק כמה דוגמאות.

הדי החגיגות הללו עדיין מורגשים גם בימינו. בחיבור ההלכתי שפרסם לאחרונה הרב אליעזר מלמד, "פניני הלכה", הוא מגן על החובה הדתית לחגוג את יום העצמאות נוכח קולות הטוענים שאחרי חורבן בית המקדש חל איסור לקבוע ימי מועד נוספים – והוא עושה זאת תוך ציון התקדים של 'פורים פרנקפורט'.

 

תקריב של לוח ההשנה מהמאה השמונה-עשרה, המציין את 'פורים וינץ'. לוח השנה מציין תענית בי"ט באדר, יום לפני החג, המצוין בכ' באדר. מארכיון הספרייה הלאומית
תקריב של לוח ההשנה מהמאה ה-18, המציין את 'פורים וינץ'. לוח השנה מציין תענית בי"ט באדר, יום לפני החג, המצוין בכ' באדר. מארכיון הספרייה הלאומית

 

כמי שמתגורר בברלין וממשיך שם בלימודיי הרבניים, הסיפורים הללו, על מועדי פורים מקומיים, מוסיפים רבדים של חיוּת ושל מורכבות למדינה שבה אני חי כיום, ומחברים אותי לספריות ולבתי כנסת בפרנקפורט ובירושלים. ככל הידוע לי, כיום אף אחד בפרנקפורט לא חוגג את 'פורים וינץ', ומאז שסבי ז"ל הלך לעולמו, אין לי את מי לשאול – מלבד את הסידור ששימש אותו מנעוריו. הסיפור היהודי הוא סיפור צבעוני ומורכב, וסיפורו מחדש של מעשה כמו זה של פורים – לרבות הרלוונטיות המתמשכת שלו – משמש לי כיום מקור השראה.

 

כתבות נוספות

תגלית: מגילת אסתר של הילד א. ב. יהושע

"השפן הקטן" והבתים הגנוזים

 




עורך הדין היהודי שהגה את חוקת רפובליקת ויימר

מדוע נחשב הוגו פרויס ל"אביה" של רפובליקת ווימר?

Weimar constitution

מתוך אוספי הספרייה הלאומית

התמוטטותו של המשטר המלוכני בעקבות התבוסה במלחמת העולם הראשונה, והמהפכה בנובמבר בשנת 1918, הביאו למצב פוליטי חדש וכמעט בלתי מוכר בגרמניה: דמוקרטיה. הכוחות הפוליטיים החדשים הבינו את הצורך לנסח חוקה חדשה שתתאים למשטר הדמוקרטי ותמתן את כוחו הפוליטי של מעמד האצולה.

אסיפת העם הגרמנית שהתכנסה בעיר ויימר מינתה ועדה מיוחדת לניסוח החוקה החדשה. חברי הוועדה היו משפטנים שהתמחו במשפט חוקתי ובדיני המדינה. דיוני הוועדה נמשכו כמה חודשים, עד שאסיפת העם בוויימר אישרה את החוקה החדשה ב-11 באוגוסט 1919. המשפטן היהודי הוגו פרויס (1925-1860) השתתף בוועדה בקביעות ובמשך חודשים מספר אף שימש יושב ראש הוועדה. תרומתו לחוקת רפובליקת ויימר גדולה, ועד היום הוא נחשב ל"אביה".

 

הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.
הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.

 

פרויס הציג לוועדה את הטיוטה הראשונה לטקסט החשוב הזה, וחלקים ניכרים ממנה הגיעו לנוסח האחרון שאישרו נציגי העם. בפעם הראשונה אושרה בגרמניה חוקה שכללה זכויות יסוד לאזרחים. נוסף על חידושים רבים אחרים, הציע פרויס בנוסח שהכין חלוקה פנימית חדשה בגרמניה. משמעות הדבר הייתה פירוק המדינות ההיסטוריות, בהן הגדולה מכולן – פרוסיה. הצעה זו לא הייתה מקובלת על הצירים השמרנים באסיפת העם, אך היא הקדימה את זמנה; הרעיון קרם אור וגידים במציאות הפוליטית לאחר שנת 1945, בייסודן של מדינות גרמניה החדשות.

 

הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.
הוגו פרויס. התמונה לקוחה מאוסף הפורטרטים של שבדרון השמור בספרייה הלאומית.

 

הוגו פרויס נולד בברלין והיה בן למשפחת סוחרים. הוא למד משפטים בברלין ובהיידלברג וסיים את הדוקטורט באוניברסיטת גטינגן. פרויס החליט להקדיש את זמנו למחקר אקדמי והצטרף בתור "מרצה פרטי" (מעמד מיוחד של מרצה בכיר, ללא תקן אך עם חובות הוראה) לסגל האקדמי באוניברסיטת ברלין. הוא נותר במעמד לא-נוח זה 15 שנה, כיוון שבתקופתו נדרשו היהודים להתנצר כתנאי לקבלת מעמד פרופסור. אומנם כלל זה לא נאכף על פי חוק, אך הוא התקיים בתודעתם של אנשי האקדמיה הגרמנית. רק בהקמתה של המכללה הפרטית למסחר בברלין בשנת 1906 קיבל פרויס את תקן הפרופסור למשפטים באותו מוסד.

משנת 1895 היה הוגו פרויס חבר במועצת העיר ברלין. בשנת 1918 היה ממייסדי המפלגה הדמוקרטית הגרמנית DDP, שבה היה חבר גם וולטר רתנאו. משנת 1919 ועד למותו היה פרויס חבר בפרלמנט הפרוסי, ושימש גם בתור שר הפנים הראשון ברפובליקת ויימר. במחאה על חתימת הסכמי ורסיי בידי גרמניה התפטר מתפקיד זה. בהסכמים אלו ויתרה גרמניה על ריבונותה באזורים מסוימים, והתחייבה לפיצויים גדולים מאוד לבעלות הברית. התפטרותו מתפקיד השר הביאה למצב אבסורדי: חתימתו של הוגו פרויס לא נמצאת בתחתית החוקה שאושרה רק לאחר התפטרותו, אף שמדובר, כאמור, בטקסט שרובו נולד במוחו של המשפטן המבריק.

 

שער החוקה המודפס שקיבלו תלמידות ותלמידים לרגל סיום הלימודים.
שער החוקה המודפס שקיבלו תלמידות ותלמידים לרגל סיום הלימודים.

 

בשנת 1949, כשמשפטנים גרמניים ניסחו את "חוק היסוד" של מערב גרמניה (במקום חוקה רשמית, שאין לגרמניה עד היום), הם נעזרו בחוקת רפובליקת ויימר כבסיס עבודתם. חלקים ניכרים מהחוקה המקורית מצאו את מקומם ב"חוק היסוד", אך נעשו גם תיקונים בסעיפים שהתבררו כלא יעילים או אף מסוכנים ליציבות הדמוקרטיה והמדינה.

יש לזכור שבסופו של דבר היטלר הקים את משטר הטרור בעקבות סעיף 48 של חוקת ויימר, שאיפשר לו לבטל את זכויות היסוד ואת זכויות האדם במצב שבו ביטחון המדינה נתון בסכנה – מה שלימים ניצלו הנאצים לטובת חיזוק מפלגתם.

 

אולי תאהבו גם:

"עתה אני חושב שקפקא אומר לי בעצמו: 'די עשית'"

פריטים נדירים: הצצה אל חייהם של מקס נורדאו ובתו היחידה מקסה

חיילים יהודים בשרות הקייזר