חוגגים בצל מלחמת העולם: "תמונות יהודיות" מספטמבר 1939

השבועון "אידישע בילדער" ניסה במשך כשנתיים וחצי להיות מגזין "לייף" היהודי. בסתיו 1939 הגיעו אל מערכת העיתון חגי תשרי והדי מלחמת העולם.

1

חשרת עננים עבה התכנסה מעל שמי אירופה של קיץ וסתיו 1939. בעוד בחלקים מסוימים של היבשת הביאו איתם ניחוחות הסתיו גם קולות צעדי מגפיים מסומרים, בריגה, בירת לטביה, הקהילה היהודית התכוננה לחגי תשרי – במבט מודאג אל מעבר לגבול. השילוב המוזר הזה בין האווירה החגיגית לחששות מן העתיד מופיע גם מעל דפי אחד השבועונים היהודיים הבולטים שנדפסו בבירה הלטבית – ה"אידישע בילדער".

ה"אידישע בילדער" ("תמונות יהודיות") יצא לאור במשך קצת יותר משנתיים בלבד: גיליונו הראשון יצא בסוף מאי 1937 ואילו האחרון, כפי שנראה עוד מעט, הגיע לדוכני העיתונים ב-27 בספטמבר 1939. עצם הופעתו של השבועון, שהיה מעין מגזין "לייף" יהודי, הייתה יוצאת דופן. באותה תקופה שלט בלטביה קארליס אולמאניס, שהנהיג משטר דיקטטורי בעקבות הפיכה בשנת 1934. משטר אולמאניס הקשה על פעילותם של עיתונים יהודים, למעט יומון אחד בשם "היינט". למרות זאת, זכו שני מוציאים לאור בשם בראהמס ופולק בזיכיון ממשלתי להוצאת שבועון מצולם – הוא הוא ה"אידישע בילדער".

 

g

s

כיאה לשבועון שכזה, במהלך הדפדוף בו מושכות את העין התמונות הגדולות והבולטות כמעט בכל עמוד. העיתון הקפיד להיות אל־מפלגתי ולתת במה לכל הדעות בחברה היהודית המקומית. שפתו הייתה יידיש, אך כותרות התמונות ניתנו לרוב בשלוש או ארבע שפות: יידיש, עברית, פולנית וגרמנית.

m

תפוצתו הייתה רחבה, ומלבד לקהילות לטביה הוא הגיע גם לחנויות בפולין, אסטוניה, בריטניה, צרפת, ארצות הברית, שוודיה, הולנד ומדינות רבות אחרות. כתביו היו פרושים בעולם היהודי כולו, כולל בארץ ישראל, וחלק גדול מהתמונות שהופיעו בו צולמו במיוחד בעבורו. כך לדוגמה, כבר בשער הגיליון הראשון הופיעה תמונה של בני הקהילה היהודית בהודו. בגיליון אחר ראיין כתב העיתון את לא אחר מאשר המופתי הירושלמי חאג' אמין אלחוסייני.

s
על שער הגיליון הראשון של "אידישע בילדער" הופיעו יהודים מקהילת קוצ'ין בהודו

 

a
תמונה של כתב העיתון ליד המופתי של ירושלים חאג' אמין אלחוסייני

לצד סיקור הקהילות היהודיות והפוליטיקה העולמית, נהג השבועון לעסוק במיוחד בעולם הבידור ובכוכביו הגדולים. כותבי העיתון אהבו לחפש שורשים יהודיים (מוצדקים יותר או פחות) בקרבם של מנהיגי העולם ושחקנים מפורסמים. אפילו צ'רלי צ'פלין זכה לכפולת עמודים בתואנה שמוצאו יהודי.

c
קטע מהכתבה שעסקה בצ'רלי צ'פלין
w
"הידעתם שגם הבלונדה מיי ווסט היא בת ישראל?"

בעיתון הופיעו ריאיונות, כתבות על יהודים מפורסמים, רומנים בהמשכים, מדור ספורט קטן, בדיחות, חידות, תשבצים ואפילו מדור לילדים. מקום מרכזי ניתן גם לפעילות הציונית של אותה התקופה: כתבות נרחבות עסקו בקונגרסים הציוניים בשנות פעילותו של העיתון, וגם תמונות לא מעטות מהחיים בארץ ישראל הופיעו על גבי הגיליונות.

s
הקומיקס השבועי "דער שלימזל" מתוך מדור ההומור

 

ד
מתוך מדור הספורט
'
סיקור הפגנות נגד "הספר הלבן" של 1939 ברחבי ארץ ישראל
א
תמונות מן החיים בתל אביב
ז
חידה לדוגמה. מוזמנים לנחש מיהו המצולם בתמונה ולשלוח.

בשנת 1938 התחיל העיתון להתייחס יותר ויותר למאורעות הדרמטיים בעולם, שלהם הייתה השלכה ברורה על חיי היהודים. כך סוקרו סיפוח אוסטריה, "ליל הבדולח" ומסירותם של יהודי פולין לצבא המקומי. בגיליון הראשון של שנת 1939 נפתח מדור חדש שסקר את טיבם של יעדים אפשריים להגירה (בגיליון הזה זו הייתה גיאנה הבריטית). בהמשך השנה הופיע מדי שבוע גם מדור קבוע ללימוד אנגלית.

צ
סיקור ועידת מינכן. הכותרת: "הטרגדיה של צ'כוסלובקיה – טרגדיה יהודית"

העלעול בעיתון שסופו ידוע מצליח עדיין להעביר את הדרמה. ככל שהשבועות עוברים תופסים התותחים נתח נרחב יותר מדפי העיתון. בהתאם ללוח השנה היהודי, בוא הסתיו הביא איתו גם את ההכנות לחגים. בתמונת השער של גיליון ראש השנה, שיצא בדיוק בערב החג, שנת תרצ"ט, מתנוסס חייל שנושא חוט תיל לביצורים. הכיתוב בתחתית התמונה: "כך נכנס העולם אל השנה החדשה!". הגיליון עצמו עסק במנהגי ראש השנה לצד כתבות אקטואליות: כיצד חזה ספר הזוהר את המלחמה שפרצה, ותמונות של מנהיגי העולם עם הכיתוב "מלחמה ושלום בידיהם".

ד

 

א
את התמונות ממנהגי חודש אלול וראש השנה ליווה הכיתוב "ימים נוראים, פשוטם כמשמעם"

החרדה נמשכת אל גיליון יום הכיפורים עשרה ימים לאחר מכן. בפתיחה מופיע סיפור מעשה ליום הכיפורים, ובהמשך תמונות גדולות מן המלחמה המשתוללת בפולין. סיקור מיוחד ניתן לבתי כנסת פולניים שנמצאים בסכנה, ובעמוד אחר הודפסו תמונות מחיי הקהילות היהודיות באותה מדינה. עוד בגיליון: סקירת הדרכים האפשריות להגעה לארץ ישראל – אוניה, אוטובוס או מכונית?

 

א

'

 

קטע מכפולת העמודים שעסקה בחיי הקהילות היהודיות בפולין
ד
בתי כנסת "באש המלחמה"

 

דרכים חדשות לארץ ישראל

הגיליון האחרון שהודפס בערב סוכות, 27 בספטמבר 1939, מסמל יותר מכל את החרדה והתקווה שהתערבבו יחדיו ללא היכר בימים הנוראים ההם. עמוד השער מציג אישה עומלת על סכך לסוכה, חיוכה רחב ועיניה מאירות. אם מסתכלים על האותיות הקטנות, לומדים כי התמונה צולמה בנחלת יצחק, השכונה המזרח־תל־אביבית שגובלת בשכונת בורכוב (לימים גבעתיים). באותה תקופה נחלת יצחק (שהוקמה על ידי עולים מליטא) היתה חסרת שייכות מוניציפלית, ובגרמנית העיתון אף מכנה את השכונה "קיבוץ".

ג

 

מן העבר השני, בשער האחורי, עולם אחר – חיילים בקסדות ליד מכונות ירייה ותותחים, ובגדול מודפסת הכותרת: "אלו פניה של המלחמה". האווירה שונה לחלוטין בתמונה הקודרת הזו, שבה לא נראים כלל פניהם של המצולמים. ובתווך: פותחים בעדכונים מן החזית של השבוע האחרון (בתקופה שבה יצא הגיליון השלימו הגרמנים את כיבוש פולין); בעמוד הבא מתוארים סכנות גז החרדל, מזכרונותיו של חייל ששירת בצבא הצרפתי במלחמת העולם הראשונה. לאחר מכן תמונות מרחבי העולם ובהן נראות הכנות למלחמה או כוננות הצבא הבריטי בארץ ישראל. כתבה אחרת עוסקת במלחמות יהודים מן העבר, כולל תקופת התנ"ך.

ג

 

אבל בכל זאת חג הסוכות מגיע, ובהמשך הגיליון מצורפות תמונות מהווי החג. כתבה מצולמת אחרת עוסקת בנשים בשירות המשטרה הבריטית בארץ ישראל. ממשיך להופיע רומן בהמשכים, שירים לחג, התשבצים וכמובן המדור לילדים.

ד

עוד תזכורת לאובדן הגדול שעוד יחוו הקהילות האלה מודגשת בכפולת עמודים שהוקדשה לחיים היהודים בווילנה, מבית הכנסת וארון הקודש, ועד ראשי הקהילה ובעלי תפקידים במכון יוו"א שנועד להסדיר את הכתיב והשימוש ביידיש.

ר
בכירי מכון יוו"א (YIVO) שפעל ליצור גרסה תקנית ליידיש

ה"אידישע בילדער" זכה לחסד שעיתונים יהודים אחרים לא זכו לו בפרוץ מלחמת העולם השניה – מערכת העיתון הספיקה להיפרד מקוראיה הנאמנים שליוו את העיתון במשך כשנתיים וחצי. באיגרת קצרה מוקפת מסגרת ששובצה בסוף הגיליון תיארו המו"לים ועורכי העיתון כיצד "להבות אש המלחמה כילו את הקהילה היהודית הגדולה ביותר באירופה". שם, בפולין, היה קהל הקוראים הגדול ביותר של העיתון, ומשם הגיעו רוב הסיפורים שעליהם דיווח העיתון בחלוף השנים. שם פיתח העיתון רשת של כתבים וצלמים שעל החומרים שסיפקו התבסס השבועון. נוכח עובדות אלו, מודיעה המערכת שתיאלץ להפסיק את הוצאת כתב העת. אבל – הם מבטיחים – זוהי הפסקה זמנית בלבד. כשהתנאים ישתפרו, והשלום יבוא על העולם, גם ה"אידישע בילדער" יחזור, כדי "לשמור על האינטרסים היהודים ולעודד את האומץ והמודעות העצמית היהודית".

ג

 

"כל האמור, חברים יקרים, אינו שלום כי אם להתראות". כך נחתם הגיליון האחרון של השבועון המצויר אותו קראו יהודים רבים כל כך בקהילות רבות כל כך. השלום אומנם חזר לבסוף לעולם, אך הקהילות היהודיות ממזרח אירופה מעולם לא התאוששו מהאסון שירד עליהן. גם "האידישע בילדער" לא שב אל בתי הדפוס, אך גיליונותיו מאז עדיין כאן, מעמידים מצבה לזכרה של תרבות משגשגת וחיי היום-יום שלה.

 

מסמכים, תמונות וסיפורים מהשואה

 

כתבות נוספות

מכתבים שנכתבו בשתן ובדיו סתרים וחשפו את הסודות שהנאצים אסרו לגלות

"המכתב מוחזר לשולח: מועצת היהודים איננה קיימת עוד"

צילומים נדירים מפולין: העדות היחידה לבית הכנסת המפואר מעץ שעלה באש

 

 

עולם האוכל היהודי

בתקופת נדודיו ברחבי העולם כולו, ליקט לעצמו העם היהודי מסורות קולינריות שיצרו "מטבח יהודי": אוסף מאכלים רחב שטומן בחובו עולם ומלואו ומקשה להגדירו בצורה חותכת.

לאורך ההיסטוריה נאלצו בני העם היהודי לנדוד ברחבי העולם, בין שמכורח ובין שמבחירה. היהודים הביאו עימם את מורשתם התרבותית העשירה ואת מנהגיהם העתיקים אל יעדיהם החדשים. עם זאת, כשהגיעו למקום חדש, לא נרתעו אותם יהודים מלאמץ חלקים מאורח החיים המקומי שהתאימו להם. ההיטמעות היהודית במרחב בולטת במיוחד במטבחים היהודיים הייחודיים שהתפתחו גם במסורת האשכנזית וגם במסורת הספרדית.

המטבח היהודי משתרע על פני המרחב ממש כפי שהיהודים עצמם התפרשו בכל פינה בכדור הארץ. תרבות המזון בקהילות יהודיות שונות שיקפה פעמים רבות את מצבם החברתי והכלכלי של אותם יהודים באותו חלק של העולם, ובאותה נקודת זמן. מאכלים יהודיים מוכרים רבים משקפים גם את ההתאמות שנדרשו לעשות למאכלים כדי לשמור על הלכות הכשרות ועל הלכות אחרות שעוסקות באכילה, בבישול ובהכנת מזון. פרישתן הרחבה של הקהילות היהודיות ברחבי העולם יצרה מצב שבו לאוכל יהודי לא הייתה הגדרה אחת מושלמת, והמטבח היהודי של היום נוצר מתוך שלל השפעות שהותירו בו את חותמן.

המטבח היהודי המודרני צמח והתפתח במרוצת הזמן, אבל המנות הקלאסיות האלו, אותן מנות שעליהן תמיד יימצא מי שיאמר שהן "הטעם והריח של הבית", מחזירות אותנו בחזרה לשורשים שלנו, ואין זה משנה היכן גדלנו. מהשטעטלים של פולין והונגריה, לכרכים ההומים של מצרים ומרוקו, האוכל היהודי צמח, השתנה והתפתח בזמן ששמר על שורשיו החזקים הנטועים במסורת היהודית. כך, בחלוף השנים, נוצר הקשר ההיסטורי בין מסעותיו של העם היהודי לאוכל שמוגש על שולחנו.

אומנם מאכלים מזרחיים ותימניים זוכים היום בפופולריות עצומה במיוחד בישראל, אך בקטלוג הספרייה הלאומית נמצאו פחות מתכונים כתובים מקהילות המזרח התיכון. למרבה ההפתעה, באוספי הספרייה הלאומית כן נמצאו פריטים מרתקים אחרים דוגמת ספר בישול קטן מפולין שהיה עמוס מתכונים למאכלים מזרח תיכוניים – כתובים יידיש.

"די יידישע קוך" (הבישול היהודי), אותו ספר בישול קטן ולו כריכה סתמית, צבועה חום וירוק ומוכתמת מעט, התגלה מחדש לאחרונה בימי עובדי הספרייה הלאומית. הספר הזה מדגים את רוחב היריעה של האוכל היהודי. הספר הודפס בוורשה ב-1930, ובעמוד השער הוא מבטיח מתכונים משורה ארוכה של מקומות: פולין, רוסיה, רומניה, גרמניה, אלזס, מרוקו, טוניסיה וארה"ב. הוא גם מקיים את ההבטחה הזו.

"די יידישע קוך", יצא לאור בוורשה, 1930. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

רפרוף בדפיו המצהיבים של הספר מגלה מתכונים ממזרח אירופה לגפילטע פיש ולקוגל, מודפסים לצד מנות צפון אפריקניות כמו קוסקוס ושקשוקה. קוראים מסוימים עשויים לחשוב שמדובר בזיווג מוזר, אך הספר הצנוע הזה מזכיר בפשטות את הקשרים ההדוקים בין הקהילות היהודיות השונות בעולם שנקשרו גם בזכות שפת האוכל. הרבה לפני העידן הטכנולוגי ותקשורת ההמונים, יכולה הייתה יהודיה שחיה בכפר פולני קטן לבשל ארוחת ערב מזרחית למהדרין מספר בישול שנכתב במאמע לושן, היידיש שפת אמה. שפת האוכל האוניברסלית התפשטה מעבר הרים וימים, חיברה בין הקהילות ויצרה את תרבות האוכל המוכרת לנו בתור "המטבח היהודי".

עמוד מתוך "די יידישע קוך", ובו מתכון לשקשוקה הכתוב ביידיש. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

אומנם הבישול היהודי קשה להגדרה, אך זהו יופיו – תערובת טעמים שיוצרת את המסורת הקולינרית היהודית. התערובת הזו משקפת את ההיסטוריה הסוערת של העם היהודי ואת השינויים התכופים שנאלץ לעבור – והם הנותנים למאכלים היהודיים את קסמם המרתק.

לכבוד ראש השנה, חג שבמרכזו ניצבת המסורת היהודית, ההתחדשות וחשוב מכל – המשפחה – מביאה הספרייה הלאומית כמה מהמתכונים המעניינים ביותר והעתיקים ביותר שנמצאים באוספיה, היישר אל שולחן החג שלכם. הספרייה הלאומית, בית לאוצרות התרבות והחוכמה של ישראל והעם היהודי, מבקשת לשמר ולהנגיש את האוצרות הללו לקהלים שונים ברחבי העולם. אוסף הפריטים השמור בספרייה מספר את סיפורו של העם היהודי ושל מסעותיו ברחבי העולם, ובתוך כך גם את סיפורו של המטבח היהודי שהועבר מדור לדור לאורך מאות שנים.

 

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

הדגן שהציל את ישראל

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?

 

הדגן שהציל את ישראל

איך עברנו את תקופת הצנע? בזכות הבורגול שארגון "הדסה" נאבק לייבא מארצות הברית

בהקמת מדינת ישראל ב-1948, נאלצה המדינה הצעירה להתמודד עם גלי עלייה גדולים ומצב כלכלי רעוע, מצב שהוביל לכינון משטר הצנע. במסגרת הצנע התמודדה הממשלה מול הצורך להאכיל המוני תושבים בעזרת חלוקת מנות מזון קצובות. בד בבד, בארצות הברית נהנו דווקא מעודפים של סחורות חקלאיות – ובהן המאכל העשוי מגרגירי חיטה וידוע בשם 'בורגול'.

אומנם הבורגול נעשה פופולרי ברחבי העולם רק בשנים האחרונות, אך שורשיו נטועים עמוק במטבח הים תיכוני. בקרב יהודים מארצות המזרח הבורגול נחשב מאכל המיועד לאביונים, והיה נוכח על שולחנם של משפחות יהודיות עניות בתימן ובכורדיסטן, עם מצרכים נוספים שנועדו להגדיל את המנות

האמריקנים ביקשו לפתור את "בעיית" עודפי החקלאות בלי לבזבז מזון יקר המציאות. לכן, העבירה ממשלת ארצות הברית חוק שיתיר לה לייצא את העודפים למדינות הזקוקות להם, דרך סוכנויות וארגוני מתנדבים שיירשמו לכך מראש. ארגזי מזון יסופקו לנזקקים – אך הסוכנויות יצטרכו לשאת בעלויות המשלוח.

"הדסה", ארגון הנשים הציוני באמריקה שנוסד בידי הנרייטה סולד, זיהה מיד את ההזדמנות. שם הבינו שהחקיקה החדשה יכולה לסייע למדינת ישראל שאך נוסדה בשעתה הקשה. "הדסה" נוסד במקורו כדי לגייס תרומות לטובת טיפול רפואי בארץ ישראל. על מנת להשתתף בתוכנית הסיוע האמריקנית ולממן משלוחים של עודפי מזון, היה על הארגון להפוך לארגון התנדבותי רשום ולהשיג אישור מתאים ממחלקת המדינה האמריקנית. התהליך הזה, מתברר, לא היה פשוט.

הנרייטה סולד, מייסדת ארגון "הדסה". אוסף הפורטרטים של שבדרון, האוסף הלאומי לתצלומים על שם משפחת פריצקר, הספרייה הלאומית

בספר זיכרונותיו של מוריס אטקין, מי ששימש קצין תפעול ויועץ חקלאי למשלחת הישראלית בארה"ב דאז, הוא כתב על הפעולות שנקטו ב"הדסה" כדי להפוך לאחד מהארגונים שהורשו לטפל בעודפי המזון. בספר, שנקרא "Life’s Voyage: Dedicated to Making a Difference", סיפר אטקין:

"המשרד האמריקני לסיוע חוץ התנדבותי, שהיה חלק ממנהל שיתוף הפעולה של ארצות הברית, הציב כל מכשול אפשרי שיכול היה לחשוב עליו, במטרה לעכב – אם לא למנוע לחלוטין – את התהליך…אחרי כמה חודשים ופגישות רבות, ארגון "הדסה" אושר להיות סוכנות התנדבותית רשומה, הראשית לקבל עודפי סחורות ולהפיצם כסיוע הומניטרי מחוץ למדינה".

אחרי קבלת האישור, בין 1951 ל-1953, נשלח לישראל בעזרת "הדסה" מזון עודף בשווי יותר מעשרים מיליון דולר. כמויות דומות הגיעו גם בשנים שלאחר מכן. בעזרת הסוכנות היהודית שהסכימה לכסות את עלויות המשלוח, חילק "הדסה" את המזון למרכזי קליטה, סוכנויות רווחה, בתי ספר ובתי חולים יהודיים וערביים ברחבי המדינה.

אטקין סיפר עוד בזכרונותיו, על הסנאטור האמריקני הוברט האמפרי (שמונה לאחר מכן לסגן הנשיא של לינדון ג'ונסון) ותרומתו להכללת הבורגול בתוכנית עודפי המזון. הוא נשא נאום שלם בסנאט שעסק בגרעיני החיטה הגרוסים. למרבה ההפתעה, סיפר אטקין כשהגיע זמנה של הצהרת הסנאטור להירשם בפרוטוקול הקונגרס האמריקני, המילה "בורגול" נכתבה בעברית, וזו הייתה הפעם הראשונה שבה הופיעה השפה העברית על דפי רשומות הקונגרס.

כריכת ספר הבישול "מאכלים תימניים ומזרחיים", מאת נעמי ושמעון צבר. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הבורגול נותר מאכל פופולרי בישראל, ועם התפשטותו של טרנד המזון הבריא בעולם המערבי, מדינות ותרבויות רבות נוספות קיבלו אותו בשמחה אל התפריטים שלהן. שימושי הדגן כיום רבים מספור, והוא מצא את דרכו אל סלטים פשוטים ואל תבשילים מתובלים המבושלים בישול ארוך.

ספר הבישול הקטן "מאכלים תימניים ומזרחיים" (עותק שלו שמור בספרייה הלאומית) היה, לפי המוציא לאור, אחד מספרי הבישול הראשונים שהציגו את מסורות הבישול המזרח תיכוניות. הספר פורסם לראשונה ב-1962 על ידי הוצאת סדן התל אביבית, והקדיש פרק שלם למתכוני בורגול, או כפי שנקרא הדגן בלשונו של הספר: ריפוֹת. אנו דוחקים בכם לנסות את המתכון המצורף ולספר לנו על התוצאה!

מתכון להריס מתוך ספר הבישול "מאכלים תימניים ומזרחיים", מאת נעמי ושמעון צבר. מתוך אוספי הספרייה הלאומית

הריס:
2 כוסות ריפות
500 גרם עצמות
בצל שלם
עגבניה שלמה
חווייג'
מלח

מנקים ושוטפים את הריפות. מרתיחים חצי סיר מים. לאחר שרתחו המים, מוסיפים את העצמות, הבצל, החווייג' והמלח. בוחשים ומוסיפים את הריפות ואת העגבנייה. מכסים את הסיר ומעבירים לאש קטנה למשך כל הלילה. מגישים חם.

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

"דיי יידישע קוך"

הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?

מדוע רשימת קניות מימי הביניים נכתבה בצד האחורי של גט?

רשימת קניות שנמצאה בגניזת קהיר נכתבה מאחורי מסמך חשוב ביותר

זה קורה לנו מדי שבוע – המקרר וארונות המטבח מתרוקנים להם, ועלינו ללכת לסופר למלא את החסר. לרובנו אין מקום קבוע שבו אנחנו כותבים את רשימת הקניות, ולכן פשוט ניקח נייר אקראי ונשרבט בו את רשימת המצרכים הבסיסית שתאפשר לנו לעבור את השבוע.

קל לנו לשכוח שגם בעבר הרחוק אנשים התמודדו בדיוק מול אותם אתגרים קטנים של החיים, בדיוק כמונו, ואלתרו להם פתרונות קטנים. בגניזת קהיר יש לנו דוגמה מצוינת לרשימת מצרכים שנכתבה בצידו השני של לא פחות מגט גירושין מימי הביניים.

בבית הכנסת בן עזרא שנבנה במקור לפני יותר מאלף שנים בפוסטאט, ליבה של קהיר העתיקה, היה חדר מיוחד במינו ובו הייתה שמורה הגניזה. לפי ההלכה היהודית יש להשליך טקסטים מקודשים לגניזה, ובחלוף הזמן החלו להשליך גם כל טקסט שכתוב בעברית, כגון חוזי נישואים וגירושין, מסמכים משפטיים ומכתבים אישיים. מסמכים הועברו לחדר הגניזה מאז בנייתו ועד המאה ה-19. כאשר התגלתה גניזת קהיר, נחשף לעולם אוסף מסמכים מרתק שנכתב במגוון שפות ובהן עברית, ערבית וארמית, שנתנו לנו תיעוד מרתק מאלף שנים של היסטוריה ותרבות יהודית.

בין האוצרות שנתגלו בגניזה התגלה מה שבתחילה עשה רושם של רשימת קניות שחוברה על חתיכת נייר. לא היה משהו יוצא דופן ברשימה שהכילה פריטים יום-יומיים פשוטים שניתן למצוא בשוק המקומי. הרשימה כללה גם משקלים ספציפיים של המוצרים השונים, בשימוש ביחידת המשקל 'דירהם'. דירהם – השווה ערך ל-3.125 גרם בערך, הוא מידת משקל מוכרת המאוזכרת רבות בהלכה היהודית, ונעשה בה שימוש בשקילת כמויות כסף שהובטחו בהסכמי נישואים.

רשימת קניות מגניזת קהיר. ספריית אוניברסיטת קיימברידג'

הרשימה הספציפית הזו כללה מרכיבים פשוטים כמו סוּמק, טחינה, שמן שומשום ושמן זית. רק כאשר החוקרים הפכו את הרשימה, הם גילו להפתעתם שהרשימה נכתבה בצידה השני של גט שנקרע לגזרים.

אכן נייר אקראי.

אך למרבה ההפתעה מקרה זה אינו מוזר כפי שהוא נראה. על פי ההלכה היהודית כאשר נישואים מסתיימים בגט, הגט נקרע לגזרים כדי שלא ניתן יהיה לעשות בו שימוש חוזר. היסטורית, הגט נכתב על צידו האחד של נייר גדול, והצד השני נותר יתום. ברגע שהגט מילא את תפקידו המשפטי, קרעיו שומשו כדפים לכל תכלית אחרת – תקראו לזה מחזור. וכך שימשו אותם גזרים גם למשהו פשוט ויום-יומי כמו רשימת קניות.

צידה האחורי של רשימת הקניות מגניזת קהיר, ועליה טקסט הגט. ספריית אוניברסיטת קיימברידג'

רשימות מצרכים שנמצאו בגניזת קהיר נכתבו לרוב בסדר מסוים כדי להכין מאכל ספציפי. המשמעות היא שלעיתים נכתב ברשימה אותו מצרך כמה פעמים במשקלים שונים, שכן כותבי הרשימה התכוונו להכין כמה מנות. ברשימה שלנו למשל, שמן שומשום נכתב פעמיים, שכן הקונה התכוון ככל הנראה להכין שתי מנות.

וזה מה שמצאנו ברשימת הקניות:

סוּמק 3/8 (דירהם)
טחינה 1/4
שמן שומשום ושמן זית 3/4
מלח 1/4
שמן שומשום 1 5/8
עץ לבערה 1/4

ומי שרוצה לנסות לשחזר את המתכון ברשימה, הניחוש הטוב ביותר יהיה להכין טחינה טרייה. אנחנו ממליצים על ערבוב טחינה גולמית עם מעט סוּמק ומים. ולהם תוסיפו שמן שומשום ומלח לפי הטעם.

בתיאבון!

 

עולם האוכל היהודי

לדף הפרויקט המיוחד

"דיי יידישע קוך"

הספר שלימד את האירופאים איך לבשל בארץ ישראל

הדגן שהציל את ישראל