כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

לקרוא אחרת: ספרות הומניסטית על השואה, לצעירים ולמבוגרים

ספרים על השואה עשויים מסיפורים שכמעט איש לא יכול לדמיין ולכתוב, אבל גם שמי שכתב אותם לא יכול היה לכתוב אותם אחרת. אלו סיפורים בלתי אפשריים על מוות, על חזרה לחיים ועל המקום שבין לבין. אלו רשמי מסע מהמקום הלא מקום הזה, שעוברים דרך האין אונים והתהום והכאב והזוועה שבמלחמה, אבל גם דרך אהבה והחסד של בני משפחה, חברים ואפילו זרים.

הדר בן-יהודה | 23.04.17 | 5 דק' |
Share
"נוף ירח", רישום משנת 1942 שצייר פטר גינז

בחרנו שישה ספרים מוכרים פחות, שלושה לצעירים ושלושה המומלצים למבוגרים, העוסקים כולם בשואה – החל מחוויית ההתבגרות בצל המלחמה, דרך המסע הקשה למחנות וכלה ​בחיים שאחרי האסון. אלה סיפורים על גיבורים שמסרבים לשנוא, שמאמינים שהרוע האנושי יכול להתגלות בכל אדם, וגם שצריך לעזור לכל אדם באשר הוא אדם. אנחנו מזמינים אתכם לקריאה קצת אחרת.

 

ספרים לצעירים

​כמעט מיליון וחצי ילדים נספו בשואה, מתוכם כ-1.2 מליון ילדים יהודים. קשה לתאר לצעירים את המציאות הקשה והמפחידה שעמה התמודדו הילדים ובני הנוער בתקופת השואה. הנה שלושה ספרים מיוחדים שמצליחים לספר את האמת הכואבת הזו בעדינות וברגישות. הם מיועדים לקוראים צעירים ולבני נוער, אך ירתקו גם את הקוראים המבוגרים.

 

ואיך קוראים לך עכשיו / תמי שם-טוב

"רופא הכפר מסר ללִינֶקֶה את המכתב הראשון אחרי שלימד אותה להכין סירופּ נגד שיעול. הם עמדו בחדר הפנימי בבית-המרקחת, מול שולחן העבודה הגדול, ולִינֶקֶה לא העלתה בדעתה שבכיס המקטורן השחור של דוקטור קוֹלי מונח מכתב מאבא שלה."

 

 

כך מתחילה ההתכתבות הסודית בין הילדה לינקה לבין אביה, בין מקום מסתור אחד לאחר, בהולנד הכבושה בידי הנאצים. האב – מדען מבריק – ממלא את מכתביו באהבה וצחוק, חיות ופרחים ורמזים לימים אחרים. הוא כורך אותם לספרונים צבעוניים, שהמחתרת ההולנדית מעבירה לילדה. מצורפת להם הוראה ברורה: להשמיד מיד לאחר הקריאה.

ואיך קוראים לך עכשיו הוא סיפורה של ילדה יוצאת דופן, שמוצאת מקלט אצל רופא ואשתו בכפר נידח, ומסתירה את זהותה האמיתית מילדי בית-הספר, מהשכנים, מהאיכרים, אפילו ממסתתרים אחרים, ובעיקר – מהחיילים הגרמנים. בכל אותם ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה.

ימים היא מחכה למכתבים המצוירים של אביה.

תמי שם-טוב כתבה את הספר על פי סיפורה האמיתי של לינקה, ואף שילבה בו את המכתבים המקוריים.

בית לוחמי הגטאות וכנרת זמורה ביתן, 253 עמודים
עורכת הספר: יעל גובר
עיצוב: גילה קפלן
יוזמת הפרויקט: טלי שנר

 

 

תרגום המכתב המאויר:

"לינֶקֶה יקרה,
שלחת לנו מכתב נהדר. מאוד שמחנו בו. כמה זמן לא שמענו ממך!

חשבנו שאת עדיין שוכבת עמוק מתחת לשמיכות עם כאב ראש וחום גבוה… אבל את כבר שיחקת עם חברותייך בבית-הספר. טוב לשמוע!
תכתבי לנו שוב במהירות?
תמיד כשמגיע מכתב ממך יש לנו קצת חג."

 

אמיל וקרל / יעקב גלאטשטיין

"אמיל, למה לקחו את אמא שלי?" שאל פתאום קרל, בשקט-בשקט.
אמיל לא השיב מהר כל-כך. מצא חן בעיני קרל שחברו לא יכול להשיב על השאלה. בדרך כלל יש לאמיל תשובה מוכנה לכל השאלות, אבל עכשיו הוא הציג לו שאלה קשה.
"ולמה הרגו את אבא שלי?" התגרה קרל באמיל שלא הצליח לענות לו.
אבל דווקא השאלה הזו נתנה לאמיל מפתח לתשובה.
"אביך היה סוציאליסט. כולם ידעו את זה טוב מאוד. אבא שלי תמיד סיפר על אבא שלך, שהוא לחם למען פועלים עניים. ואמא שלך הייתה גם כן סוציאליסטית."
"אז גם את אמא שלי הם ישרפו?" שאל קרל.
אמיל לא השיב.
"אמיל, אתה ישן?"
"לא. אני מפחד. זוז קרוב יותר אלי…"

 

 

אמיל וקרל היא נובלה יפהפייה וקורעת לב על החברות בין נער יהודי ונער נוצרי, בוִינה של שנת 1938, ערב מלחמת העולם השנייה. זהו ספר סוחף, מרגש, עצוב ומטריד על החיים תחת משטר דיקטטורי ועל מה שקורה לילדים במלחמה.

הספר ראה אור ביידיש כבר בשנת 1940, והיה אחת העדויות הספרותיות הראשונות למתרחש באירופה הכבושה על ידי השלטון הנאצי. מחברו, יעקב גלאטשטיין, היה סופר ומשורר יידי מפורסם, אשר נולד בפולין ב-1886, ונפטר בניו יורק ב-1971.

הקיבוץ המאוחד, 158 עמודים
תרגם מיידיש: אריה אהרוני
עריכה: נרי אלומה

 

יומנו של פטר גינז, 1942-1941

"בבוקר בבית הספר. בדרך ראיתי שש משאיות תובלה שהעבירו את הציוד מבית הכנסת ברחוב דוּשְׁנִי; בערך עשרים יהודים בבגדי עבודה (ביניהם דוֹד מילוש) סחבו את הרהיטים. היינו צריכים למסור את נעלי הסקי של אווה, לפי הוראה של הגרמנים. אחר הצהריים בבית. בערב אבא היה בכוננות חירום." 12.7.1941

 

 

יומנו של פטר גינז הוא ספר אישי מרגש מאוד, שמתאר את סיפור חייו הקצרים  של צעיר יהודי צ'כי מוכשר ואמיץ. בספר מובאות רשימות ממחברותיו האישיות, סיפורים קצרים שכתב וציורים שאייר.

הסיפור שמאחורי גילוי הספר מרגש גם הוא: בשנת 2003 לקח איתו אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון, את הרישום "נוף ירח", שהיה שמור ביד ושם ושצייר ב-1942 פטר גינז.

אחרי שהתפרסם האיור, תושב פראג זיהה שיש ברשותו מחברות המלאות בכתביו של פטר ובציוריו, אותם מצא בבית ישן שקנה בפרוור של העיר. את הספר ערכה חוה פרסבורגר, אחותו של פטר גינז.

כנרת, זמורה-ביתן, דביר ויד שם, 175 עמודים
תרגום: יוליה אלעד-שטרנגר וחוה פרסבורגר

 

 

ספרים למבוגרים

שלושת הספרים הבאים לקוראים מבוגרים מציגים סיפורי שואה יוצאי דופן הן מבחינת הסגנון והן מבחינת התוכן. הם מתאפיינים בכתיבה ספרותית עזה ומבריקה, ואכן לאחר השואה חורחה סמפרון וזופיה רומאנוביצ'ובה נעשו לסופרים בעלי שם, וקרוב לוודאי שגם אתי הילסום הייתה נעשית לסופרת מפורסמת אלמלא נרצחה באושוויץ. הספרים מיוחדים מעוד בחינה והיא שהם לא מתרכזים רק במה שעבר על היהודים בזמן המלחמה – הם מספרים על חברי מחתרות שנאבקו להציל יהודים ועל פעילים פוליטים שנרדפו, נתפסו ונשלחו למחנות בעצמם. הם מספרים על יחידים שאולי יכולים היו לברוח, אבל בחרו לקשור את עצמם עם גורל העם היהודי, והאמינו בהכרח להילחם ברוע ולעזור לכל אדם באשר הוא אדם.

 

​המסע הגדול / חורחה סמפרון

"כבר ארבעה ימים ושלושה לילות אנו לחוצים אחד לתוך השני, מרפקו בצלעותי, מרפקי בבטנו. בכדי שהוא יכול לשׂים כראוי שתי כפות-רגליו על ריצפת הקרון, נאלץ אני לעמוד על רגל אחת. בכדי שגם אני אוּכל לעשות כך ולחוש כיצד שרירי-שוקי מתרפים מעט, נעמד גם הוא על רגל אחת. כך מרוויחים כמה סנטימטרים ואנו נחים לנו איש בתורו. 

מסביבינו אפלולית, נשימות כבדות ולחץ פתאומי, מבוהל, כל אימת שמישהו מתמוטט. כאשר מנו אותנו והיינו מאה-ועשרים לפני הקרון, חשתי צמרמורת בגבי, ניסיתי לתאר לעצמי מה יהיה. זה עוד יותר גרוע. 

אני עוצם את העיניים, אני חוזר ופוקח את העיניים. אין זה חלום."

 

 

המסע הגדול הוא מסעם של 120 עצירים הסגורים בקרון בהמות בדרכם אל מחנה בוכנוולד, מסע הנמשך חמישה לילות וארבעה ימים. הזמן בתוך הקרון מתרסק ומתערבב עם מה שהיה ועם מה שמחכה בקץ המסע, השאלה מי ישרוד ומי יעזוב את עולמם של החיים.

המחבר חורחה סמפרון היה גולה בצרפת, הצטרף לשורות המחתרת הצרפתית, נאסר ונשלח למחנה בוכנוולד, שממנו שוחרר רק עם תום המלחמה.

ספרית פועלים, דוכיפת, 237 עמודים
תרגם מצרפתית: רן עדי

 

המעבר בים סוף / זופיה רומאנוביצ'ובה

"זמן קצר לפני בואה של לוּצינה שוב חזר אותו החלום, שלא ידעתי כלל שעדיין אני גוררת אתי, ולא לבדו הופיע, אלא מוקף מראות-בהקיף עכשווייים, שהיו מקורו והרקע והמבוא שלו. החלום הזה, שחלמתי אותו לפני כמעט חודש, שיחזר בנאמנות מפליאה גם את מה שהיה לפני שנים רבות כל-כך, וגם את מה שחלמתי לילה אחד אז, במחנה – זה משתרבב לתוך זה, מציאות וחלום, והקשר בן שניהם הדוק כל-כך, עד שהתעוררתי בזעקה, כמו אז, והייתי בטוחה שאני מתעוררת לא עכשיו, אלא אז, וחיפשתי את לוּצינה על-ידי, את זרועה החשופה, את גבה המופנה אלי, כי אמנם חלמתי שהיא ישֵנה וגבה אלי, כדרכה תמיד, ורציתי לצעוק כמו אז: לֶשֶׁק ישנו! לֶשֶׁק חי! – הצעקה הזו כבר עמדה על שפתי."

 

 

הרבה שנים חלפו מאז שהשתחררה ממחנה הריכוז. אז עוד הייתה כמעט ילדה, עכשיו היא אישה צעירה, יש לה דירה, עבודה, מאהב – ומעולם לא הייתה בודדה ונואשת כל כך. העתיד הוורוד שחלמה עליו בימי הזוועה במחנה יחד עם חברתה המבוגרת ממנה, שלקחה אותה תחת חסותה, לא התממש אחרי השחרור. אבל היא מסרבת להרפות מן החלום ומן הגיהנום שבו נרקם, ובכל מאודה נאחזת בהם ובאותה ידידה של אז, שבינתיים המשיכה הלאה ודבקה בחיים ובהנאותיהם. במרכזו של המעבר בים סוף, ספר קצר ויפה, עומדת הפגישה המחודשת בין השתיים, פגישה המסתיימת בטרגדיה.

הסופרת, זופיה רומאנוביצ'ובה, נולדה בשנת 1922 בראדום שבפולין, ובעודה נערה הצטרפה לשורות המחתרת הפולנית נגד הנאצים. היא נתפסה והיתה כלואה במחנו ריכוז למעלה מארבע שנים.

עם עובד, 184 עמודים
תרגמה מפולנית: עדה פגיס

 

השמיים שבתוכי: יומנה של אתי הילסום, 1943-1941

"דבר אחד אני יודעת בוודאות: לעולם לא אצליח להביע במילים כתובות את מה שהחיים אייתו לי באותיות חיות." 

 

 

השמיים שבתוכי הוא סיפורה של אתי הילסום, אישה בת 27 מאמסטרדם, העוסקת בפסיכולוגיה ובספרות ומבקרת בקביעות אצל פסיכולוג. היא כותבת בגילוי לב על תחושותיה בתור אישה ועל אהבותיה ועל רצונה לכתוב, אך אט אט חודרת השואה לכתיבתה. היומן נעשה לתיאור האיסורים על היהודים, הטרנספורטים והשילוח למחנות המוות, וגם לתיאור השנתיים האחרונות של חייה.

מתוך כתיבתה עולה דמות של צעירה מבריקה בעלת תעצומות נפש וגישה דתית-מיסטית, שמוצאת בגורל האיום שמצפה לה את הדרך להאיר את חייהם של אחרים ולעזור להם.

כתר, 191 עמודים
מהולנדית: שולמית במברגר

 

כתבות נוספות שיעניינו אתכם:

המכתב האחרון ששלחה חנה סנש נחשף

ממצבות לבריכת שחייה: האלבום שתיעד את חורבן בית העלמין היהודי בסלוניקי

הכדור שנורה במיכאל וייכרט בגטו קראקוב

כשהמחיצה בין "קרבנות השואה" ל"מורדי הגטאות" קרסה

היומן מגטו לודז' שנכתב בשוליו של סידור

סיפורה של קהילה גוועת: יומן מיהדות אמסטרדם של סוף מלחמת העולם השנייה

הדר בן-יהודה , כותבת ועורכת תוכן, הספרייה הלאומית

כותבת, מתרגמת ועורכת. מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו