ירון לונדון הופך לירון זהבי

כיצד נולדה חבורת חסמבה? הסיפור האמיתי מאחורי הקמת "חבורת סוד מוחלט בהחלט".

ירון זהבי בנעירותו לצד ירון זהבי מפקד חסמבה

"בתוך המערה הסבה כבר כל החבורה. ירון, שסיים את קריאת מכתבו של מפקד-המחוז של צבא ההגנה לישראל, נשא עיניו מעל לדף הנייר וראה את עיני חבריו נעוצות בו בהערצה וגאווה. והוא סקר את חברי "סוד מוחלט בהחלט" והעביר בדמיונו את ההרפתקאות הנועזות שעברו עליהם. כיצד הצליחו וכיצד נכשלו, אולם, אף פעם לא איבדו את האמונה, כי שרות חשוב הם משרתים את האומה והארץ."

וכך, לאחר המיפקד הקצרצר שערך מנהיגם העשוי ללא חת ירון זהבי, יצאו חבורת חסמבה אל המסיבה החגיגית שנערכה לכבודם, בה הבטיח זהבי לספר לנוכחים "כל אשר עבר עלינו מיום היווסד חבורת "סוד מוחלט בהחלט" ועד היום הזה."

 

הסיפור המודפס הראשון של חבורת חסמבה הופיע ב-23 ביוני 1949 בעיתון "משמר לילדים"

 

כיצד נולדה החבורה הסודית בראשו של הסופר יגאל מוסינזון? את התשובה הזו לא נמצא באף אחד מספרי חסמבה.

 

מנהיג נועז ושמו ירון לונדון

ההצגה חסמבה של התאטרון "מארץ עוץ", מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

 

את מרבית שנות ילדותו העביר הסופר לעתיד, יגאל מוסינזון, בשכונת שפאק בתל אביב. הילד השובב והערמומי התגלה מהר מאוד כבעל יכולות מנהיגות מרשימות והפך למנהיגה של חבורת ילדים שכינתה את עצמה "מרץ". לימים, הודה כי כמה מאותן הרפתקאות מרתקות שימשו אותו מאוחר יותר בתור "רקע והשראה לסיפור "חסמבה" שלי".

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

כיצד נולד קופיקו, הדמות השובבה ביותר בספרות העברית?

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

 

מנהיג חבורת הילדים בגר, עבר לגור בשנות העשרים בקיבוץ נען ועשה לעצמו שם של בחור בעל חיבה לריגושים. בשנת 1943, והוא בן 26, התנדב מוסינזון לפלמ"ח, נעצר על ידי הבריטים וישב במחנה המעצר בלטרון. לקראת שנות השלושים לחייו החליט שייעודו טמון בכתיבה: כשגילו חברי קיבוץ נען שדמות האישה הבוגדנית ברומן שכתב מזכירה באופן מחשיד את אשתו של אחיו הבכור משה, הזמינו אותו לשיחת בירור בהולה. שום נזיפה או איום לא שכנעו את הסופר הצעיר לזוז מהחלטתו לפרסם את הרומן "דרך גבר", והוא מצא את עצמו זקוק למקום מגורים חדש.

השחקן בצלאל לונדון אמנם לא הכיר את מוסינזון, אך הציע לו לשכור את אחד החדרים בדירת משפחת לונדון בתל אביב. קשרי ידידות נקשרו בין הסופר ובין בנו של השחקן. סיפוריו הדמיוניים של הילד, כמו גם שמו הכמעט תקדימי – ה"ירון" הרביעי ביישוב העברי, הקסימו את מוסינזון.

 

ירון לונדון יחד עם חברו שמוליק אלבוים על שפת בריכה. התמונה לקוחה מתוך הספר "לו הייתי פיראט" מאת ירון לונדון

 

ייתכן שכל ההרפתקאות, המרדפים והמאבק בבריטים היו נשארים בראשו של מוסינזון בן ה-30 אלמלא השביע אותו בנו הקטן עִדוֹ לחבר סיפור על חבורת ילדים עבריים ומאבקם בכובש האכזר. הוא העניק למנהיג הנועז של החבורה הסודית את שמו הפרטי של הילד החביב והלא-כל-כך-נועז שבביתו שכר חדר, ירון לונדון. את השם שבחר לחבורתו הבדיונית, חסמבה, הרכיב לפי מיטב המסורת של תקופת המחתרות. שם קליט המורכב מראשי תיבות: חבורת סוד מוחלט בהחלט.

שנה מקום מדינת ישראל התפרסם הסיפור הראשון של חבורת חסמבה בגיליון מס" 39 של עיתון "משמר לילדים". הסיפורים בהמשכים יצאו שנה לאחר מכן בספר, הראשון בסדרה. עם השנים מצאו להם בני החבורה שורה של אויבים חדשים: מחבלים, פושעים ורוצחים שמילאו את הארץ לאחר הסתלקות הבריטים.

 

כריכת הספר הראשון בסדרת חסמבה מאת יגאל מוסינזון

 

בשנת 1966 הוצג הדור השני של החבורה, הפעם בהנהגתו של יואב צור. גם לאחר נפילת בנו של מוסינזון במלחמת יום הכיפורים המשיך הסופר לספר את מעללי החבורה הסודית. הוא נפטר בשנת 1994 לאחר שחיבר מעל ל-40 ספרי חסמבה שונים.

בספר הזיכרונות שלו העיד ירון לונדון כי "בביתנו כתב מוסינזון שני מחזות שהוצגו ב"מטאטא" וכבדרך אגב גם את שני הספרים הראשונים שבהם מופיע הילד המציל את המולדת וממרר את חיי".

הַמּוּסָךְ – מוסף מקוון לשירה, לסיפורת, לביקורת ולמסה

ימי חמישי, אחת לחודש, ספרות טובה.

 

 

 

במקום לרדוף אחרי המוסך, תנו למוסך להגיע אליכן: הירשמו לניוזלטר!

.

המוסך רואה אור בסיוע מפעל הפיס, מינהל התרבות במשרד התרבות והספורט וקרן יהושע רבינוביץ לאמנויות תל אביב
.

.

 

לתרומה למוסך לחצו כאן

.

.

הנחיות למשלוח חומרים:
יצירות שטרם פורסמו, לא בדפוס ולא ברשת ▪ פרוזה: עד 4,000 מילה, שני סיפורים לכל היותר; שירה: 2–5 שירים, כולם במסמך אחד; רשימות: עד 1,200 מילה; תרגומים: רק בצירוף אישור מבעלי הזכויות (אלא אם עברו 70 שנה ממות היוצר.ת) ▪ כל החומרים – בקובץ WORD בלבד, לכתובת: [email protected].

אנו עונות על כל משלוח, ראשית באישור שהחומר הגיע למערכת, בתוך שבוע מיום הגעתו, ושנית בתשובה אם הוא התקבל לפרסום. אנו משתדלות שהתשובה תימסר בתוך חודשיים מיום הגעת החומר, אולם היא עשויה להתעכב מפאת העומס. אם שלחתן חומרים ולא קיבלתן מענה כלל – אנא כתבו למערכת ובררו אם הגיעו בשלום.

.
.


מערכת: מיכל זכריה, דפנה לוי, נדב ליניאל, דינה עזריאל, רתם פרגר וגנר, לאה קליבנוף־רון, שירי שפירא
אוצרת אמנות: הדר גד ▪ עורכות לשון: תמי בורשטיין ורסל דיקשטיין ▪ רכז מערכת: איתן דקל
תודתנו ליעל בארי ולאורית פוטשניק על הייעוץ והעזרה
מערכת מייסדת וחברות מערכת בעבר: תמר וייס גבאי, ריקי כהן, לי ממן, טל ניצן, גיא פרל, לאה קליבנוף־רון, דורית שילה, נטלי תורג'מן; מרב פיטון, מיכל קריסטל

.

.

גיליונות 2024 עד כה:

Tag 158 715 537

 

גיליונות 2023:

 

 

גיליונות 2022:

 

 

 

.

גיליונות 2021:

 

 

גיליונות 2020:

 

 

 

.

 

גיליונות 2019:

מוסך 62

מוסך 61

המוסך 59

המוסך 56

tagit-54__715-537

 

tagit-53__715-537.1

 

tagit_52-715-537

 

nehita-51_715-537

 

nehita_50-50_715-537

 

tagit_49-715x537

tagit_48_715-537

nehita47__715-537

715-537_nehita)-46

nehita_45_715-537

8

8

nehita_42_715-537

.

גיליונות 2018:

.

nehita_41-715-537

nehita_40_715-537

mussach_39-715-537

מוסך 38נחיתה_37

 

 

 

 

גיליונות 2017:

 

 

 

כך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!

ואז פתאום גילה יום אחד נחום גוטמן שהוא לא רק צייר, אלא גם סופר נפלא. סיפור יצירתו של "בארץ לובנגולו מלך זולו".

נחום גוטמן, 1969. צילום: בר-טל שלום, מתוך אוסף דן הדני, הספרייה הלאומית

"פעם אחת חלמתי חלום והנה אני באפריקה. וזה ציור חלומי: ציד פילים, פראים, אריות קרנפים ותוכים. הקיצותי והנה זה חלום! ואומר: אסע לשם באמת."

בשנת 1934 נשלח הצייר נחום גוטמן לדרום אפריקה על ידי ראש עיריית תל-אביב, מאיר דיזנגוף, כדי לרשום את דיוקנו של הגנרל והפוליטיקאי יאן סמאטס. כשנודעה עובדה זו ליצחק יציב, עורך המוסף לילדים של "דבר" והמעסיק העיקרי של גוטמן באותה תקופה, השתכנע יציב כי תהיה זו טעות לשחרר את גוטמן מחובותיו לעיתון ולו לשבועות מעטים. במקום זאת, הוא בחר לנצל את ההזדמנות ולהטיל על צייר הבית שלו משימה שטרם התנסה בה: כתיבת "יומן מסע" מאפריקה. למרות שלא התנסה בכתיבה עד כה, לא הצליח גוטמן למצוא את האומץ לסרב לידידו.

בתור בנו של הסופר והעיתונאי, ש. בן ציון, לא שיער גוטמן כמה קשה תהיה משימת הכתיבה. אל המשימה הראשונה ניגש בחששות כבדים: הוא התחיל במוכר ובידוע – באיור – ולאחר מכן הוסיף כמה שורות "הסבר". חששותיו של גוטמן התבדו מרגע שקיבל את מכתב התגובה מיציב. העורך המנוסה התאהב בסגנון הלא מלוטש של המאייר והשאיר את מילותיו של גוטמן כמו שהן.

ברשימה הראשונה שחיבר גוטמן, רשימה שהתפרסמה ב-30 בנובמבר 1934, כתב: (לחצו כאן לרשימה המלאה)

  

השוו אל פתיחת הסיפור כפי שהופיעה לבסוף בספר "בארץ לובנגולו מלך זולו"

 

אחת לשבועיים-שלושה חיבר גוטמן מכתב מאויר חדש, ומרשימה לרשימה שכלל את יכולותיו הספרותיות. אט אט התארכו הרשימות והתרבו האיורים. הקושי לכתוב אמנם לא בא לקיצו, אך עתה התלוותה אליו תחושה חדשה: הנאה. גוטמן לא ידע זאת באותה השעה, אך אפריקה, ערש הציביליזציה האנושית, הייתה גם מקום הולדתו של סופר ילדים מוערך.

 

כתבות נוספות בפרויקט "כך התחלנו":

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

השיר הראשון שחיברה נעמי שמר בת ה-8

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

ממיטת בית החולים: סיפורה הראשון של אסתר שטרייט-וורצל בת ה-12

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

ירון לונדון הופך לירון זהבי: סיפורה של חסמבה

 

הפגישות המרובות עם הגנרל סמאטס היו מהמעניינות והפוריות שקיים גוטמן מעודו. הוא צייר את הגנרל, שוחח עמו על הרפתקאותיו וגילה בעיניו הכחולות והעמוקות "את ברק-עיניהם של המתיישבים הלבנים באפריקה" (מצוטט בעמ" 184 בספר "מרובינסון עד לובנגולו" מאת אוריאל אופיק). עם סיום הפורטרט הגשים גוטמן חלום נוסף: לסייר באפריקה בכוחות עצמו. מחנה ילידים שוקק חיים, שמורות ענק, ציידים נועזים, כורי זהב וחלוצים. כמעט כל מי ומה שפגש בסיוריו מצא את דרכו אל היומן המאויר שניהל.

 

המשך עלילותיו של נחום גוטמן באפריקה במוסף הילדים של "דבר". לחצו כאן לרשומה המלאה

 

הרשימות והאיורים מהמסע יהוו את הבסיס לאחד מספרי הילדים האהובים ביותר בעברית – "בארץ לובנגולו מלך זולו". במהלך שבועות אחדים אותם העביר בבית החולים ביוהנסבורג לאחר שאושפז עקב תשישות, החל הספר להתעצב בראשו. גוטמן חזר לארץ ישראל ביוני 1935, ובפברואר 1936, כשהפך המוסף החודשי לילדים של "דבר" לשבועון ושמו "דבר לילדים", החל להופיע בו, בהמשכים, הסיפור "בארץ לובנגולו".

 

המשך עלילותיו של נחום גוטמן באפריקה במוסף הילדים של "דבר". לחצו כאן לרשומה המלאה

 

ב-1940 נדפס הספר כולו בהוצאת "דבר" והיה לספר הילדים הראשון של גוטמן.

 

 

הביקורות מהללות

"דומני, כי זוהי הפעם הראשונה בתולדות הספרות העברית החדישה שצייר-אמן מובהק יחבר דבר-פרוזה, שיש בו מעלות כה רבות"

(דבר, 15.9.1940. לחצו כאן לביקורת המלאה)

"כל האמצעים הלשוניים שהם ציוריים וליריים באים לספר את העלילה האחת הקטנה, השכוחה, הנעימה לשמיעה וכשהיא מסופרת בהומור התמים של סופר המלך זולו"

(על המשמר, 25.11.1949. לחצו כאן לביקורת המלאה)

לקריאה נוספת: שליחות דיפלומטית בארמונו של לובנגולו מלך זולו (בלוג עונ"ש)

יום הספר העברי הראשון: כשהפרחחים יצאו להגן בגופם על שפת העברית המתחדשת

סיפורם של הבריונים שטופי ההורמונים שלקחו חסות על פסטיבל הספרים של שנת 1926

אתה הולך ברחוב יד ביד עם אהובתך. אתם מקשקשים לכם לאורכו ולרוחבו של רחוב תל אביבי. מדובר בשנות ה-20 של המאה הקודמת, ורוח החלוציות מפעפעת באוויר – רק החברה שלך ואתה יודעים על מה אתם מדברים, אתה, חברה שלך והנער הצעיר שמשתרך מאחוריכם ומאזין ברוב קשב לשיחה הקולחת. רגע, מה? מי זה? ולמה הוא מעמיד פני עובר אורח? במי הוא חושב שהוא משטה?

כשהסצנה נהיית כבר קצת מוגזמת ושקופה לכל, אתה מסתובב ופונה אל הנער הפוחז בעברית הצחה ביותר שלך (או כך אתה חושב): "היי, ברנש, מה נסגר עם הקונצים?"

"קונצים?!" צועק הבחור כמוצא שלל רב, "אמרת קונצים!"

"אני כבר כמה דקות עוקב אחריכם, אתה מבין", מודה הצעיר בפשטות, "ואתם מתהלכים בלי בושה בחוצות העיר העברית ולא מפסיקים לטמא את העברית שלכם במילים לועזיות!"

אולי אתה מתעקש להכניס קצת שכל בראש של הנער החצוף, אולי מתפתחת קטטה, אולי אתה ממשיך הלאה. מה שבטוח, התקרית הקטנה הזאת נשארת אתך עוד זמן מה.

אל תרגיש רע, אתה לא הראשון.

 

גדוד מגיני השפה מתגייסים למען מטרה נעלה

 

זה לא היה מובן מאליו שנדבר פה בארץ עברית. היו שפות אחרות שעמדו בתור במידה ושפת הקודש שחודשה על ידי "רבי" אליעזר בן יהודה לא תעמוד על המשמר. גם כעשר שנים לאחר הכרעת "מלחמת השפות" – שקיבע את העברית כשפת הלימוד הרשמית של מערכת החינוך של היישוב היהודי בארץ – המאבק למען העברית לא הסתיים.

 

תמונתו האחרונה של אליעזר בן יהודה, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

מעודדים מניצחון השפה העברית באותה "מלחמה" שהתקיימה בשנים 1914-1913, קם בארץ דור חדש של לוחמי עברית הרואיים {אופס, יש לומר, "עשויים ללא חת" כמובן!} – היו אלו תלמידי גימנסיה הרצליה מלאי ההורמונים, שבשנת 1923 החליטו לעשות מעשה.

 

כתבות נוספות:

השיר שגרם לקרע בין זלדה ליונה וולך

"האמנם עוד יבואו ימים?": לאה גולדברג כותבת על היום שבו יהיה שוב מותר לאהוב

"הַיּוֹם הָלַךְ וְהֶחְשִׁיךְ": השיר הראשון שחיברה רחל המשוררת בעברית

"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן-שטקליס

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

 

הם התחילו בקטן: תלו כמה כרזות בגנות דיבור יידיש (השפה המדוברת ביותר בארץ על ידי העולים אחרי עברית), ערכו כמה הפגנות חצי רציניות, ולזוגות שהלכו ברחוב ודיברו בשפות זרות חילקו בדרך כלל פתקה חביבה עם הכיתוב "יהודי דבר עברית". הם גם "הציקו" למוסדות שונים עם שלל דרישות הקשורות לדיבור נכון בעברית (או להעלמת שימוש בשפות זרות).

 

פנייה נרגשת של "גדוד מגיני השפה" אל מחלקת השלטים בעיריית תל אביב, מתוך אוסף "גדוד מגיני השפה" שנמצא בספרייה הלאומית

 

מהר מאוד הרגישו החברים שלא די בכך. המגינים נועזים סימנו לעצמם מטרות נוספות: להפוך את העברית לנחלת היישוב, ובכלל, להפנות את הלהט המהפכני לטובת העברית. ההחלטה הייתה חד משמעית: הכרזת מלחמה טוטאלית {סליחה! התכוונו להגיד "כללית" לא "טוטאלית"…} במדברי וכותבי הלועזית.

תחילה הם ייסדו גוף שירכז את המאבק בזלזול בעברית. היות שדובר בחבורת נערות ונערים, בחרו הלוחמים הצעירים להקים גוף אנטי בירוקרטי ומעין צבאי. הם קראו לו "גדוד מגיני השפה". הפעולה הראשונה שלהם התקיימה באחד מלילות שישי בתל אביב. אז צעדו בסך חברי הגדוד ברחובות תל אביב ושרו שירים עבריים, כשהשיר שהיה להם להמנון, "יהודי דבר עברית", מושר בכל פה.

 

חוזר שחיבר סניף "גדוד מגיני השפה" בירושלים

 

סניפים חדשים החלו לצוץ ברחבי היישוב: בירושלים, חיפה, צפת, ראש-פינה, רחובות, ראשון לציון, עקרון ויבניאל. הקונספט (רעיון, רעיון, בסדר) תפס אפילו בחוץ לארץ, ושני סניפים הוקמו מחוץ ליישוב: בעיר רדיץ ברומניה ואפילו, לא תאמינו, בפוניבז" שבליטא.

לכן, כשהחלה מתארגנת בשנת 1926 לשכת הספר של אגודת הסופרים והספרות העברית לקראת "יום הספר העברי", קפצו חברי הגדוד על הרעיון ואימצו אותו.

 

מודעה בעיתון דואר היום, שהתפרסמה בתאריך 1 באפריל 1926

 

בין כל ההרצאות, הקונצרטים והדוכנים השונים עם אותו השלט והמבצע (25 אחוזי הנחה בניגוד ל-3 במאה מימינו אנו) באולם הגימנסיה הרצליה, פגשו באי היריד בחברי הגדוד ששרים את שיריהם, מפיצים כרוזים ומדברים בהתלהבות הולכת וגוברת על חשיבות השפה העברית לתחייתנו הלאומית. עבורם, היה זה יותר מאוד יום חגיגי, או אפילו תרבותי-שיווקי: "יום הספר העברי" היה הזדמנות מצוינת מאין כמותה להזכיר ולהפציר בחברי היישוב: "יהודי דבר עברית"!

 

יום הספר העברי" בשנת 1926 בשדרות רוטשילד, מתוך ארכיון תצלומי הקרן הקיימת לישראל (צילם: שריג)

 

לצערו (או לשמחתו) של "עם הספר", "יום הספר העברי" לא חזר בשנה לאחריו וגם לא בשלושים שנה אחריו. חברי הגדוד כנראה לא הצרו על כך יותר מדי, משום שעברו בינתיים לפעילות רדיקלית יותר מיריד ספרים מוזלים, שכללה בין היתר:  פיזור הצגות ביידיש, התפרצות לסרטים לועזיים, ניפוץ חלונות של בתי עסק המסרבים להחליף שלטים בלועזית או הצקה וגעירה בעוברים ושבים המשוחחים ביידיש או בגרמנית.

 

לקריאה נוספת על גדוד הפרחחים אתם מוזמנים לקרוא את: "גדוד מגני השפה בארץ ישראל 1936-1923", מאת: שמעון שור

כתבות נוספות:

מ"מה אבשל ממנות צנע" לספרי בישול לטבעונים

אני מבשלת: ספר הבישול "לאישה העברית במדינה העברית"

שירות התרבות: כשצה"ל היה "בית הספר הגדול ביותר בישראל"