כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

לאה גולדברג נלחמת למען התלמידים הפוחזים

מכתב שנמצא בארכיון חושף צד נוסף באישיותה של המשוררת הנפלאה – צד מחנך וחומל שנלחם למען תלמידים שמעדו.

שיר בן-אור | 29.06.17 | 1 דקה |
Share
לאה גולדברג באחד משיעוריה באוניברסיטה העברית בירושלים

כמו בכל קיץ, גם בקיץ 1952 נבחנו תלמידי בתי הספר התיכון בבחינות הבגרות, וכמו בכל קיץ, גם אז נעשו ניסיונות לגניבת טפסי הבחינות מצד מיטב הנוער בישראל. העיתונות, כמובן, דיווחה בדרמטיות על המקרה:

"3 הצעירים, בני 18 מת"א חדרו אור ליום אתמול בשעה 11 בלילה למשרדי החינוך והתרבות בשדרות רוטשילד 30 בתל אביב", דיווח עיתון 'חרות'. "לאחר שהצליחו לפתוח את מגרת השולחנות ולחטט בהן, הופתעו לפתע ע"י מפקח משרד החינוך מר יהודה שרטון, שבמקרה שהה בחדר השני והכין את החומר לבחינות האנגלית".

 

(חרות, 01 ביולי, 1952. לחצו לכתבה המלאה)

 

"הוא אך נכנס למשרד ושמע רישרוש בחדר", סיפר גם כתב 'על המשמר', "הדליק את האור ובאותו רגע זנקו שלושה צעירים, השכיבוהו במכת פנס יד על מצחו".

 

 

(על המשמר, 01 ביולי, 1952. לחצו לכתבה המלאה)

 

 

ניסיון הבריחה של שלושת הצעירים לא צלח, ובסופו של דבר הם נעצרו על ידי המשטרה.

בארכיון שלמה שפאן אשר מקוטלג בימים אלה, נמצא מכתב מאת לאה גולדברג אל המחנך, המשורר והמתרגם – ובאותה העת גם מפקח מטעם משרד החינוך – מר שלמה שפאן. במכתב גולדברג מבקשת משפאן להשפיע על סיום חקירתם של שלושת הצעירים שניסו לגנוב את בחינות הבגרות בקיץ 1952 כדי להביא את הפרשה לכדי סיום ולאפשר להם להמשיך בחייהם:

"אין כמעט כיתה שמינית שדברים כאלה אינם נעשים בה ואין כמעט נער שיסרב להיות שליח-ציבור למחלקה שלו ולחבריו בענין כזה, אם מחשש להיות מוג לב בעיניהם, אם בחשבו שיהיה זה בלתי חברי אם יסתלק ממעשה שכזה, ברור גם לי, גם להורי הילדים ומוריהם גם לילדים עצמם שצריכים הם לבוא על עונשם בשל כך. אבל הם חוששים שמא כל עתידם יהרס בגלל זה, שמא לא יוכלו על שום כך עוד להמשיך ללמוד ופן יגרום הענין להיותם מודחים מחברה של נערים ונערות ישרים ונורמאליים… וראוי ראוי מאד היה להרגיע את ההורים, ולגמור חיש מהר את חקירת הילדים, כדי שידעו שמותר להם לשוב לחיות כבני אדם. לפי מצבם עכשיו ברור כי הם עצמם רוצים באיזה עונש וכי כבר באו על עונשם והם אומללים ומלאי חרטה".

גולדברג גם נתנה עדות אופי לאחד הנערים:

"במקרה מכירה אני את אחד הנערים, את אברהם קמחי. הוא שכני ואני ראיתיו שנים ושנים במשחקיו עם חבריו ובשקידתו על לימודיו… נער מוכשר מאד וישר מאד ורחוק ביותר מכל נטיה הרסנית".

 

(המכתב המלא)

 

 

 

כתבות נוספות:

הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג

איה פלוטו? השתתפו בחידון הטריוויה על לאה גולדברג

"האמנם עוד יבואו ימים?": לאה גולדברג כותבת על היום שבו יהיה שוב מותר לאהוב

לאה גולדברג מתרגזת: "לא ידעתי שאני אדון וממין זכר"

 

 

 

שיר בן-אור

ספרנית טכנית עם עניין רב מדי בהיסטוריה וביחסי טכנולוגיה וחברה. עובדת במחלקת הארכיונים של הספרייה.
לכתבות נוספות של שיר בן-אור >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו