כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

הולכים מכות בסוכות: עדות מפתיעה מהמאה ה-12

בתעודות הגניזה לא נמצא תיעוד על סוכות פרטיות בחצרות ובמרפסות, אלא בבתי הכנסת. עובדה שגררה לא מעט צרות.

האשמות שווא וקטטות בחג סוכות

בתעודות הגניזה לא נמצא תיעוד על סוכות פרטיות בחצרות ובמרפסות. המגורים היו בצפיפות, בחצרות משותפות ובקומות. לכן נבנתה סוכה בחצר בית הכנסת. צריך לזכור שלאורך תקופות ארוכות בית הכנסת היה גם מרכז החיים הקהילתיים, מקום הלימוד לילדים, אכסניה לנוודים ונזקקים, בית תמחוי ועוד.

סוכות עמדו בחצרות שני בתי הכנסת בפסטאט – בית הכנסת העיראקי של הבבלים, ובית הכנסת של ה'שאמיין', אנשי אל-שאם, סוריה, שנהגו לפני מנהג ארץ-ישראל (שהיא חלק מסוריה הגדולה). הסוכה היתה רכוש קהילתי, ובאחריות פרנסי הקהילה, שהיו צריכים לדאוג גם לתחזוקה השוטפת של הרכוש הקהילתי. בתעודה הראשונה ניתן לראות חשבון של ה'קודש', כלומר הנכסים המוקדשים לקהילה (במקרה הזה – הקהילה ה'שאמיית'), משנת 1165. אחת מן ההוצאות היא "תנטיף קנאה פי קאעה כלף אלסוכה פי כניסה אלשאמיין, בחצ'ור אלרב (ניקוי הצינור באולם הכניסה, מאחורי הסוכה בבית הכנסת של השאמיים, בנוכחות הרב) – לא' (31 דרהם)".

 

אקול אנא עבד רבינו וכאדמה אבו אלכיר (אומר אני, עבד רבינו ומשרתו, אבו אלכיר) 

 

גם בחצר בית הכנסת העיראקי, לנוהגי מנהג בבל, עמדה סוכה. על זאת אנו לומדים מעדות מעניינת שנרשמה באמצע המאה ה-12, על חילופי מהלומות בין שני נכבדים:

 

"אקול אנא עבד רבינו וכאדמה אבו אלכיר (אומר אני, עבד רבינו ומשרתו, אבו אלכיר) אני לילה אלכמיס בעד צלוה מעריב (כי בחמישי בערב, אחרי תפילת ערבית) כנת כארג מן כניסה אלעראקיין בעד כרוג אלגמא[עה] (עמדתי לצאת מבית הכנסת של העיראקיים לאחר צאת הקהל) פענד מא כרגת מן אלסוכה אלי באב אלכניס (וכאשר יצאתי מן הסוכה לכיוון שער בית הכנסת) וגדת אלריס אבו אלבהא ש'צ' (מצאתי את הרייס=הראש אבו אלבהא, שמרו צור) יתכאצ'ם מע אבו אלופא, ולם אעלם כיף כאן אבתדי אלכצ'ומה (רב עם אבו אלופא, ואינני יודע כיצד התחיל הריב)… בל אני שאהדת (אבל ראיתי) אבו אלופא קד מד ידה עלי אלריס אבו אלבהא (את אבו אלופא מרים ידו על הרייס אבו אלבהא) טריק עלי טריק, וכשף ראסה, ואכרק בה אכראק (פעם אחר פעם, וגילה את ראשו, והאשימו בהאשמות שווא)".

(תרגום: אומר אני, עבד רבינו ומשרתו, אבו אלכיר, כי בחמישי בערב, אחרי תפילת ערבית עמדתי לצאת מבית הכנסת של העיראקיים לאחר צאת הקהל. וכאשר יצאתי מן הסוכה לכיוון שער בית הכנסת מצאתי את הרייס אבו אלבהא רב עם אבו אלופא, ואינני יודע כיצד התחיל הריב אבל ראיתי את אבו אלופא מרים ידו על הרייס אבו אלבהא פעם אחר פעם, וגילה את ראשו, והאשימו בהאשמות שווא)

עדות נוספת נרשמה לאחר עדות זו, ואישרה את פרטיה. הדף נשלח לנגיד, וכרגיל – טרם ידוע לנו מה היתה סיבת הסכסוך ומה היה בסופו.

חג סוכות שמח!

(הוצאות ה'קודש' נמצאות בספרית אוניברסיטת קיימברידג', TSAr18(1).155, ופורסמו ע"י משה גיל בספרו על ההקדשים, תעודה 67. העדות גם היא בקיימברידג', TS10J14.30, טרם פורסמה במלואה, ונזכרת בספרו של גויטיין 'חברה ים תיכונית', כרך 2, עמ' 168)

***

כתבות נוספת:

קבלה בחתימת הרמב"ם לטובת פדיון שבויים

"וארץ זו שאני נמצא בה, חמה לי מאוד שאין לתאר"

קבלה בחתימת הרמב"ם לטובת פדיון שבויים

***

גניזת קהיר - היסטוריה של היום-יום

בלב קהיר העתיקה, הנקראת פוסטאט, עומד עד היום בית הכנסת 'בן עזרא', אשר נבנה לפני יותר מאלף שנים. בבית הכנסת ישנו חדר מיוחד, שלתוכו השליכו יהודי פוסטאט חיבורים וניירות שבלו מרוב שימוש - ספרות קודש לסוגיה, אך גם כתובות נישואים, גיטי גירושין, מסמכים מבית הדין, רשימות פרטיות, מכתבים אישיים, וחיבורים מכל נושא וסוג, ובמגוון שפות. דף זה מוקדש לאותם אנשים ולחייהם - עם מי התחתנו ובאיזה גיל, עם מי הסתכסכו, מה בישלו לשבת, במה עבדו, איפה גרו, באיזה בית כנסת התפללו ולאיזה בית כנסת נשבעו לא להיכנס לעולם...
לכתבות נוספות של גניזת קהיר - היסטוריה של היום-יום >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו