הכל התחיל בנאצר

אביר השלום הערבי-יהודי, הרודן המצרי או דמות נלעגת השוגה באשליות גדולה? גלגוליו של השליט הלא-ממש-כל-יכול בספרות העברית.

בשנת 1954, הפך גמאל עבד אל נאצר למנהיג המדינה באופן רשמי לאחר התפטרותו של נשיא הרפובליקה מוחמד נגיב. הגנרל נגיב, היה אחד משני הקושרים הראשיים האחראים להפיכת הקצינים החופשים בשנת 1952, אשר הובילה לסילוקו של המלך פארוק הראשון. הקושר השני היה נאצר עצמו. לימים הושם נגיב במעצר בית עד מותו של נאצר.

 

מנהיג העולם הערבי גמאל עבד אל נאצר בבלגרד, שנת 1962 

 

אולם כבר בשנת 1948 עורר גמאל עבד אל נאצר את עניינה של ישראל.

מי שייוודע לימים בתור "הרודן המצרי", שליטה הבלתי מעורער של הגדולה והמאיימת באויבותיה של ישראל בראשית קיומה, השתתף בקרבות בפלוג'ה בזמן מלחמת העצמאות הישראלית. מספר קצינים ישראלים ובראשם ירוחם כהן (מי שהיה שלישו האישי של יגאל אלון) פגשו אותו שם ושוחחו איתו ארוכות. כבר אז הייתה התחושה בחוגי המודיעין הישראלי שהקצין המצרי הספציפי הזה הוא מישהו יוצא דופן, מפקד שמוטב לקחת ברצינות כי הוא יכול להפוך לדמות מרכזית במצרים. אפשר שנאצר היה תחת עינו הבוחנת של המודיעין הישראלי לפני שעלה לשלטון במהפכת 1952. לאמיתו של דבר הוא היה אחד המצרים המוכרים ביותר בישראל עוד לפני ההפיכה הודות לפגישות פלוג'ה.

היו גם לא מעט אנשים בישראל, דוגמת העיתונאי אורי אבנרי, שקיוו שהקצין המצרי הנמרץ שאותו פגשו בפלוג'ה יתגלה כמישהו שעמו תוכל ישראל לקיים קשרים, ודרכו להשתלב במרחב שמסביב. ייתכן שכך גם ראה נאצר את הדברים בשלב מוקדם בחייו: הוא אף דיבר על ישראל כמודל אפשרי למצרים.

כתוצאה מכך, החלו מופיעים בספרות העברית סיפורים בהם התגלה שליט מצרים כדמות סימפטית. למשל בסיפור קומיקס מדהים של הסופר פנחס שדה שציירה אלישבע נדל –לנדאו "תגליתו הגורלית של יוסף ק.", אשר פורסם תחת שהשם הבדוי "י. אסיאל " והופיע ב"הארץ שלנו" בשנת 1961. באותו סיפור מצויר מגלה מדען מהכור הגרעיני בנגב כיצד לייצר תרופה סרטן באמצעות נמלים שהוגדלו למימדי ענק על ידי הקרינה הרדיואקטיבית של הכור. המדען משכנע את מנהיגי העולם השונים כולל קנדי וחרושצ'וב לפרק את נשקם תמורת התרופה לסרטן.

 

נאצר הפרגמטי, מתוך "תגליתו הגורלית של ד"ר יוסף ק." 

 

מבין כל המנהיגים בסיפור מתגלה דווקא נאצר כמי פרגמטי ושקול המוכן לחתור לשלם עם ישראל כדי להשיג תרופה לסרטן. נאצר שבסיפור מוצג כפי שראה אותו אורי אבנרי, כמי שאפשר להשיג עימו שלום ולא במאמץ רב מידי.

 

התקווה הנכזבת שהיא נאצר

בשלב מסויים וכנראה בהשפעת והשראת העיתונאי המוכשר חסנין הייכל שהפך לאידיאולוג הראשי של משטרו, השתנתה האידיאולוגיה של נאצר לחלוטין. ניתן לומר שהייכל ביצע בו "שטיפת מוח". נאצר נטש את האידיאולוגיה הקודמת שלו – המדגישה את בנייתה של מצרים – בעבור האידיאולוגיה הפאן-ערבית.

כעת נוצרו בנאצר השאיפות האימפריאליות שלו להשלטת מצרים על העולם הערבי האפריקני והעולם השלישי כולו, והפיכתה לשוות ערך לארה"ב ולברית המועצות. חמוש באידיאולוגיה כזו, אפסו הסיכויים להסכם שלום עם ישראל. נאצר הפך לאויב מספר אחד בעולם של ישראל ומי שדיבר בכל עת על השמדתה. וכך, מגיבור אפשרי השתנתה דמותו של נאצר בספרות העברית לדמות ארכי-נבל אימתני!

התוצאה: בספרי ילדים בישראל של התקופה החל נאצר מוצג בדמות האויב הראשי, איש שיכול להיות מטופש ומצחיק אך גם מסוכן ומפחיד בעת ובעונה אחת. כך היה בראש ובראשונה בספריו של שרגא גפני בסדרות "הבלשים הצעירים" שחיבר תחת השם הבדוי "אבנר כרמלי", ושבכולם הופיע נאצר מאוייר בידי מ.אריה – הלא הוא אריה מוסקוביץ', הצייר הקבוע של גפני.

נאצר מופיע בצורה המובהקת והמרושעת ביותר ראשית בספר "הבלשים הצעירים – מתישבים בנגב הפרוע" (הוצאת זלקוביץ, 1958) שבו הבלשים הצעירים מחבלים בצורות שונות בפגישה של מנהיגי מדינות ערב, בראשם נאצר. פגישה חשובה זו, מטרתה להגיע להחלטה כיצד להרוס את ההתיישבות העברית בנגב. ובנוסף בספר "הבלשים הצעירים בתפקיד מיוחד בשנת העשור" (הוצאת זלקוביץ, 1958), שבו הבלשים הצעירים מעבירים את נאצר סדרת עינויים: הם הופכים אותו לקירח, עוקרים את שיניו ועוד ועוד. לכל זה מסכים נאצר בתקווה שיקבל בתמורה סודות ישראליים,. לבסוף משגרים הבלשים רקטה הפוגעת במצרים.

 

"הבלשים הצעירים מתיישבים בנגב הפרוע" מאת אבנר כרמלי

 

נראה ששרגא גפני התאהב ברעיון של נאצר כנבל על, היות שנאצר מופיע גם בשניים מספרי סדרת "דנידין הרואה ואינו נראה" שחיבר תחת השם הבדוי "און שריג". הראשון הוא "דנידין גיבור ישראל" (הוצאת מזרחי, 1965) , בו דנידין "משגע" את נאצר וחבורה של גנרלים מצריים בכירים עם כלי נשק ישראלים סודיים כביכול שכולם חסרי כל ערך, והספר השני הוא "דנידין בשירות המודיעין" (הוצאת מזרחי, 1968) שבו דנידין שוב מפריע למפגש של בכירים מצריים הכוללים את נאצר. גם כאן, בדומה לסיפור הבלשים הצעירים, עושה ממנו דנידין צחוק שוב ושוב, והרודן המצרי מתגלה כדמות מצחיקה ולא מאיימת במיוחד.

 

נאצר מאוכזב, מתוך הספר "דנידין – גיבור ישראל"

 

נאצר והגנרלים הבוכים, מתוך הספר "דנידין – גיבור ישראל"

 

היכן הופיע עוד? גם בספרו של אלוף צה"ל מוטה גור, "עזית בארמונות קהיר" (דפוס א. בן –חור, 1971), שבו הכלבה עזית חודרת לפגישה חשאית של נאצר וגונבת את סודותיו – כפי שעשה דנידין לפניה.

 

"עזית בארמונות קהיר" מאת מוטה גור

 

נאצר מופיע שוב אצל גפני, הפעם בסדרת הסיירת המיוחדת של "אבנר כרמלי" – בספר "הסיירת המיוחדת מכותרת" ( הוצאת מ.מזרחי " 1973) שבו חברי הסיירת המיוחדת חודרים למטחם מבוצר שלו בסיני לפני מלחמת ששת הימים וגונבים מטוס סודי.

עד מלחמת ששת הימים התאפיין העיסוק בנאצר כעיסוק הנועד להרגיע את הציבור, לאחר ששת הימים כמו התפרצו הסכרים, והרודן המצרי שעד אז פחדו ממנו כמנהיג האומה הערבית כיכב מכאן ואילך בקבצי בדיחות שלעגו לו ובשירים הומוריסטיים עליו ברדיו (כמו "נאצר מחכה לרבין" של חיים חפר, ו"איגרת לנאצר" של בני ברמן).

המנהיג המצרי עם השאיפות הגרנדיוזיות של שליטה בעולם הערבי, המוסלמי והשלישי, שעורר פחד רב בישראל בגלל שאיפותיו, הפך בסוף ימיו לדמות נלעגת ומבוזה בתרבות הפופולרית הישראלית. המשיח מקהיר התגלה כמשיח שקר. את הכישלון המוחץ שלו ב-1967, כאשר חלקים ניכרים מצבא מצרים הושמדו וחצי האי סיני נפל לידי צה"ל, כבר לא ניתן היה לתאר כניצחון. נאצר המשיך במלחמת ההתשה על גדות התעלה, אך מעמדו במצרים ובעולם הערבי הלך והידרדר. בספטמבר 1970 הוא מת מהתקף לב, רחוק מהגשמת חלומות הגדולה שלו.

 

בואו לבקר במולטי יקום של אלי אשד

 

 

כתבות נוספות:

מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה

הססנות, פחדנות וצה"ל ינצח! הקריקטורות שליוו את מלחמת ששת הימים

מה ההבדל בין לוי אשכול לג'יימס בונד?

 

 

 

 

 




כשהקומיקאי ה(חצי) אלמוני סיינפלד עשה חלטורות למכביה

איך מצאו עצמם ג'רי סיינפלד, ביל מאהר ובילי קריסטל מספרים בדיחות על יהודים וספורט כדי לגייס כסף למכביה ה-12?

ג'רי סיינפלד מגייס תרומות. צילום: ג'ו סליגמן

בשיתוף המכביה ה-20

 

ב-1985, התקבצו להם בערב אחד בילי קריסטל, ביל מאהר וג'רי סיינפלד וקומיקאים יהודים נוספים. המטרה: גיוס תרומות למשלחת האמריקאית למכביה. אנחנו גאים להציג בפניכם את החשיפה הראשונה אי פעם של התמונות מהארוע שהתרחש ארבע שנים לפני ש"סיינפלד" עלתה לאוויר.

"בשנות ה-80 הייתי מפיק טלוויזיה ואירועי סטנד-אפ וחיפשתי דרכים חדשות לגייס כספים למשלחת האמריקאית למכביה. חברים הציעו לי להפיק ערב סטנד-אפ והחלטתי ללכת על זה", מספר ג'ו סליגמן, על איך מצאו עצמם יום אחד ג'רי סיינפלד, ביל מאהר ובילי קריסטל מספרים בדיחות על יהודים וספורט כדי לגייס כסף למכביה ה-12.

סליגמן היה פעיל של "מכבי" במשך שנים, והשתתף בעצמו בכמה מכביות. ב-1973 סליגמן השתתף במכביה ה-9 כשחקן בנבחרת הקריקט האמריקאית אחרי שפרש מקריירה כשחקן בייסבול. "חשבתי 'כמה קשה יכול להיות לשחק קריקט? זה בסך הכל בייסבול אנגלי'. בסוף הסתבר שזה ממש לא בייסבול אנגלי', הוא סיפר. מהר מאוד הוא גילה שהקושי הראשון שלו הוא בכלל למצוא עוד שחקנים אמריקאים יהודים שיודעים קריקט, משימה שהסתבר שאינה פשוטה כלל וכלל.

בסופו של דבר, מרבית שחקני הקריקט שאותרו היו שחקני בייסבול בעברם, והנבחרת האמריקאית התקשתה לשחק נגד נבחרות קריקט מבוססות יותר כגון הודו, אנגליה ודרום אפריקה – והיא הפסידה בכל המשחקים בהם השתתפה. למרות התוצאות העגומות, סליגמן הפך להיות 'מורעל' מכביות, ומאז לקח חלק בארגון המשלחת האמריקאית לכל המכביות הבאות.

ב-1985 עלה במוחו הרעיון להפיק ערב התרמה של קומיקאים לגיוס כספים למכביה ה-12.  היום, יותר מ-30 שנה אחרי האירוע, אנחנו שמחים לחשוף את התמונות מאותו ערב לראשונה.

הערב הראשון התקיים בפברואר 1985, במועדון ה-Improv בלוס אנג'לס (כיום מדובר כבר ברשת של מועדוני סטנד-אפ עם סניפים גם בשיקאגו וניו-יורק). את האירוע הנחו הקומיקאים נורם קוסבי וכוכב הפוטבול דאז של הלוס אנג'לס ריידרס ליל אלזדו. על הבמה עלו והופיעו: ג'רי סיינפלד, ביל מאהר ובילי קריסטל, כולם קומיקאים יהודים צעירים ומוכשרים, ש'חוזקו' בשמות מוכרים יותר באותה התקופה כגון שלי ברמן ודיק שון הוותיקים. ג'רי סיינפלד היה אז קומיקאי מוכשר שהופיע במועדונים ובתוכנית הלילה של ג'וני קארסון, אבל התוכנית שתהפוך את סיינפלד ל'סיינפלד' תעלה רק ארבע שנים אחר כך. גם קריסטל ומאהר היו דקה לפני פריצתם הגדולה, וכך יכלו להצטרף לערב לגיוס כספים למכביה.

המאמצים וההתגייסות הרבה נשאו פרי והערב הוכתר כהצלחה ענקית: "במועדון היה מקום ל-224 איש, ואנחנו מכרנו כרטיסים ל-227 אנשים – ועוד היו כאלה שהצליחו להסתנן פנימה", סליגמן מספר. עם או בלי קשר לערב ההתרמה, המשלחת האמריקאית היתה הגדולה ביותר במכביה ה-12.

למרבה הצער, אין בידינו תיעוד וידאו, אבל היי, אנחנו יכולים לפחות ליהנות מהתמונות:

 

בילי קריסטל נרתם למשימת הגיוס. צילום: ג'ו סליגמן

 

ביל מאהר בשירות המכביה. צילום: ג'ו סליגמן

 

בילי קריסטל, בעל המועדון באד פרידמן ואשתו ג'ניס. צילום: ג'ו סליגמן

 

ההצלחה של האירוע הובילה את סליגמן ליזום עוד כמה ערבי התרמה כאלה למכביות שבאו לאחר מכן, שגם בהם השתתפו שמות מרשימים.

 

המכביה ה-20 תיפתח ב-4.7.2017 ותינעל ב-18.7.17.

כתבות נוספות:

כרזות נדירות מהמכביות הראשונות

תיעוד נדיר של המכביה הראשונה

המתאגרף היהודי-רומני שנאבק בכל כוחו למען מולדתו, רק כדי לגלות שאין הוא רצוי בה עוד

 

כשמארי קירי הבריזה לחברים כי בדיוק זכתה בנובל

במכתב משנת 1911 שנמצא בספרייה, כותבת קירי בפולנית לחברים, כי לצערה לא תוכל לבקר אותה, מפני שהיא צריכה לטפל בעניין אחר באותם תאריכים. (שהוא קבלת פרס נובל השני שלה, בשטוקהולם). זו הייתה דרכה של מארי כל חייה: עדינה, עקשנית, סקרנית וצנועה.

"מאדאם קירי היא היחידה בין האנשים המפורסמים, שהתהילה לא העבירה אותה על דעתה, שידעה להתבונן כבן-אדם זר במהלך-חיי-עצמה, ישרה, אמיתית, אדישה כמעט לגורלה המופלא." כך אמר על מארי קירי אלברט איינשטיין, שהכיר אותה היטב, ואהב להתווכח איתה בצרפתית ובגרמנית על בעיות בפיזיקה.

המדענית מארי קירי הייתה האישה הראשונה שזכתה בפרס נוֹבֶּל, והאדם הראשון שזכה בו פעמיים! בפעם הראשונה, בשנת 1903, זכתה קירי יחד עם בעלה פייר בפרס נובל לפיזיקה, ושמונה שנים לאחר מכן, זכתה בפרס על תרומתה בתחום הכימיה – גילוי הרדיום והפולוניום.

מארי, ששמה המקורי היה מריה, הייתה ילידת פולין, אך כיוון שלא יכלה ללמוד באוניברסיטה בארצה היא נסעה עד הסורבון בפריז כדי ללמוד פיזיקה. היא הייתה הסטודנטית הראשונה בסורבון שקיבלה תואר ראשון בפיזיקה, והאישה הראשונה בצרפת שקיבלה תואר דוקטור. בתקופה שבה עדיין כל המרצים היו גברים, היא הייתה גם למרצה הראשונה בסורבון.

במכתב משנת 1911 שנמצא בספרייה (ונקי מרדיום ככל הידוע לנו), כותבת קירי בפולנית לחברים, כי לצערה לא תוכל לבקר אותם במורגס שבשוויץ, מפני שהיא צריכה לטפל בעניין אחר באותם תאריכים (שהוא קבלת פרס נובל השני שלה, בשטוקהולם). זו הייתה דרכה של מארי כל חייה: עדינה, עקשנית, סקרנית וצנועה.

מארי קירי פרצה את הדרך לנשים בעולם המדע. בתה הבכורה אירן, שמוזכרת במכתב כמי שליוותה אותה בנסיעה לקבלת הפרס, הצטרפה אליה בהמשך לעבודת המחקר, וזכתה גם כן בפרס נובל לכימיה, כמו אמה. זה היה ב-1935, שנה אחרי מות מארי קירי מלוקמיה, מחלה שבה חלתה בעקבות העבודה עם החומרים הרדיואקטיביים שגילתה, וששינו את פני העולם.

 

פריז, 24 בנובמבר, 1911

גבירתי הנכבדה,
אני מודה לך מכל הלב על המברק ועל ההזמנה שנמסרה לי באופן אישי גם ממר לנטיס עצמו.
אשמח מאוד לבוא למורגס מיד, אך לא אוכל לעזוב את פריז בזמן הזה, כיוון שעלי לטפל בעניין ידוע לך. קרוב לוודאי שאסע לשטוקהולם ב-8 בדצמבר ואשאר שם עד ה-12 או ה-13 בחודש. אני מתכוונת לקחת איתי לנסיעה את בתי אירן (בת 14). לא אוכל להגיע למורגס לפני ה-19 בחודש ואני חוששת שבגללי, את ומר פדרבסקי תאלצו לדחות את נסיעתכם המתוכננת לוורשה. לכן, נראה שאצטרך לדחות את הביקור אצלכם במורגס לזמן אחר.
אני אסירת תודה לכם, עד מאוד, חברי היקרים, על אדיבותכם ועל לבביותכם, שלעולם לא אשכח.
שלך, בכבוד רב ובחיבה,
מ. קירי

 

 

מכתבי מארי קירי שמורים באוסף אדלשטיין. תודה לגברת חיה מאיר-הר מנהלת אוסף אדלשטיין, לד"ר שטפן ליט ממחלקת הארכיונים ולבטי הלפרן-גדז' ממחלקת אוספים. 

 

ציור העטיפה של ספר חדש לילדים על המדענית מארי קירי. סדרת "קטנות גדולות", הוצאת צלטנר, 2017

כתבות נוספות:

מריה סיבלה מריאן: המדענית והציירת שהפריכה את טענת אריסטו

איירן הרנד: האישה שיצאה נגד היטלר

הנערה היהודייה שמאחורי פסל החירות

פנחס שדה מתנצל בפני טרזן: סליחה שהוצאתי אותך מהג"ונגל

החיים כמשל: מה קורה כאשר "רעבים ללחם"? פנחס שדה החליט לכתוב סיפורים על "טרזן ותעלומת האטום", למרות שלא ממש קרא על הגיבור, וגם לא ממש סבל אותו.

"טרזן והמהפכה בג'ונגל". כרזת סרט. אוסף עיריית תל אביב.

"הדברים שיסופרו להלן התרחשו לפני זמן לא רב, בשנת 1957, ועד כה לא הגיע שמעם לידיעת הציבור הרחב. לפי מיטב ידיעתי ואמונתי, ספר זה מביא לראשונה בפני קהל הקוראים את פרטי הפרשה המוזרה בקשר לטרזן, פרופסור ג"ופרי אלן-ג"ון, העלמה אליזבט, אינספקטור מק-גילן, והתכנית האטומית השטנית… תכנית שסיכנה את כל העולם!"

בשנת 1960 התפרסם במגזין לילדים "הארץ שלנו" סיפור בהמשכים בשם "טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הלוא הוא הסופר הידוע פנחס שדה.שדה הרבה לכתוב במגזין, הוא היה הכתב הפוליטי וגם כתב בו לא מעט סיפורי הרפתקאות בהמשכים וסיפורי קומיקס בהמשכים תחת שם בדוי. סיפור זה על טרזן הוא יוצא דופן מבין היצירות של שדה בכך שהוא סיפור מקורי על דמות ידועה מהתרבות הפופולרית העולמית, טרזן איש הג"ונגל.

בסיפור נאבק טרזן בכנופייה של שודדי אורניום ומגלה שמאחוריה עומדת מזימה של מיליונר להשתלט על העולם בעזרת קרינה רדיואקטיבית שתופעל על המין האנושי ותהפוך את רובו לאידיוטים. בסוף הסיפור טרזן מתאהב בבחורה שבה פגש לראשונה במהלכו, ושאיננה ג"יין אהובתו ואשתו בסיפורים המקוריים, ומתעתד להינשא לה.

 .

"טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הארץ שלנו גיליון 19, 2.2.1960. לחצו להגדלה

שנתיים אחר כך, בשנת 1962, הפכו הסיפורים בהמשכים שהתפרסמו ב"הארץ שלנו" גם לספר. 

עטיפת הספר "טרזן ותעלומת האטום", הוצאת "עמיחי", 1962. מאייר לא ידוע

רק פעם אחת התראיין פנחס שדה על הספר "טרזן ותעלומת האטום". נראה כי זו הייתה גם הפעם היחידה שבה דיבר בפומבי על אחת מיצירותיו המרובות בהמשכים במגזין "הארץ שלנו". מראיון קצר זה לאיתן בר-יוסף  (שפורסם ב"עיתון תל אביבי, 6.5.1992) אפשר ללמוד הרבה על הדרך שבה ראה שדה את עבודתו בתור כותב לילדים:

"שדה: הבט, אין לי שום יחס לטרזן, וגם כשהייתי ילד הוא לא היה גיבור שלי. יהודי שמרחף באוויר ושואג לא תפס אותי [השחקן ג"וני וייסמילר ששיחק את טרזן בקולנוע היה יהודי]. אני העדפתי את הבלשים בפרוטה שמכרו אז. טרזן היה בתחום השרירים, וזה לא כל כך הרשים אותי. אני אפילו לא זוכר אם ראיתי סרט שלו. העובדה ששמי מופיע ליד הפסבדונים בספריה שבה חיפשת, מעידה רק על טמטומו של הספרן שם, לא יותר. אני רעבתי ללחם פשוטו כמשמעו, ונאלצתי לכתוב ספרי ילדים כדי לאכול, וברור כי לא יכולתי לחתום עליהם בשמי."

בר-יוסף: "לא קראת אף פעם טרזן ולא הכרת אותו, אז איך כתבת את הספר?"

שדה: "אני חושב שאתה פשוט מגזים בהערכה שלך לטרזן. עם כל הכבוד, לא צריך דוקטורט. בסך הכול יהודי לא לבוש, או לבוש חלקית, מרחף מעל עצים ומציל נפשות בצרה, לא מרבה בדיבור וגם ההשכלה יכולה לזכות בשיפור. לגבי הספר שבכתיבתו חטאתי, אולי זו ההזדמנות לבקש את סליחתו של טרזן, אם אכן חטאתי ולא עמדתי בסטנדרט הראוי. אני משוחח איתך בכנות מוחלטת ובהתנצלות למרות שאיני חייב התנצלות לאיש. אבל טרזן היה דבר תמים מאוד, נקי. אם שימחתי את הקורא, אם הילד שכח לכמה דקות את הצרות בבית, הרי שזהו דבר תמים לגמרי, כמו טיול בחיק הטבע או אכילת תפוח זהב."

שדה אולי לא אהב את סיפור טרזן שלו ואת סיפורי ההרפתקאות האחרים שלו בהמשכים לילדים ולנוער, אך סיפורים אלה, מלאי פעולה, דמיון עשיר והומור מיוחד, העניקו שעות רבות של הנאה לדורות שלמים של ילדים ובני נוער שגדלו עליהם.

"טרזן ותעלומת האטום", הסיפור על ה"תכנית האטומית השטנית… תכנית שסיכנה את כל העולם", בהחלט עולה על הרוב המוחלט של למעלה מ-1000 סיפורי הטרזן המקוריים שהופיעו בישראל בשפה העברית בשיא ימי תהילתו של טרזן בארץ הקודש. 

"טרזן ותעלומת האטום" – הכריכה האחורית של הספר

נראה שב-1960 נהנה טרזן משיא הפופולריות שלו אי פעם בישראל ולכן החליט "הארץ שלנו" לחבק את הגיבור בגיליונותיו באותה שנה. מלבד הטרזן של פנחס שדה, הופיעה גם סדרת הקומיקס בהמשכים על טרזן של הצייר דני פלנט.  מה לא עושים כדי למשוך אל קהל הקוראים את אוהבי טרזן המרובים? 

טרזן בקומיקס מאת "דני פלנט", פורסם ב"הארץ שלנו", 1960. לחצו להגדלה

 

בונוס: ההקדמה לסיפור "טרזן ותעלומת האטום"

"השקעתי זמן, וטורח רבים באיסוף הידיעות המובאות בסיפור זה. ההתחלה הייתה מקרית לגמרי… בשנת 1958 הזדמנתי ללונדון, והוזמנתי לסעוד בחברתו של ידיד נושן, מר ג. וילסון בראון, עורך העיתון Good News. תוך כדי שיחה, השמיע ידידי הערות אחדות, שעוררו את סקרנותי. ביקשתי שיספר לי את כל הפרשה, אך הוא התנצל ואמר שאינו יודע אלא פרטים מעטים. יתר על כן – העניין הוא סודי ביותר! אך הוא יעץ לי (ואף נתן לי מכתב המלצה) לפנות למטה הבולשת – ה"סקוטלנד יארד" – ולנסות את מזלי. "תפנה למפקד, סיר ג"ון מוריס" –  אמר.

פניתי ל"סקוטלנד יארד", ומפקד הבולשת (בשמעו שאני מעוניין לכתוב ספר על הפרשה ובהיותו מוקיר ספרות וסופרים) הואיל להראות לי את כל המסמכים הנוגעים בדבר.

הללו נמצאים בתיק שחור, המסומן בסימונים אלו:  8TS A – 852 X 

ככל שהתעמקתי בקריאת המסמכים, גיליתי שאין די בכך; ושאם ברצוני לקבל פרטים מלאים – עלי להוסיף ולטרוח. היה עלי לבקר גם את הבסיס האטומי S   X  2  ולשוחח שם עם הסגל המדעי . לבסוף עמדתי בפני התפקיד הקשה ביותר, ואף אותו ביצעתי:  נסעתי לקונגו הבלגית, כדי לשמוע את פרטי הסיפור מפי שניים מגיבוריו הראשיים – טרזן והעלמה אליזבט אלן-ג"ונס. שלושה שבועות שהיתי בקונגו, ומיד ישבתי לכתוב את הסיפור.

אודה ולא אכחד: קוראים מסוימים ישתוממו מאוד בקראם את פרטי הפרשה. ואכן אינני מאשימם! צמרמורת חלפה בגבי, כאשר נודע לי, לפתע פתאום, לפני איזו סכנה איומה עמד העולם כולו (מבלי לדעת כלל!) בשנת 1957. תודה לאל שהאיום הוסר מעל ראש כולנו, וזאת כתוצאה מעוז-נפש עילאי, הקרבה ותבונה." 

(מתוך ההקדמה לסיפור בהמשכים "טרזן ותעלומת האטום" מאת "יריב אמציה" הארץ שלנו גיליון 19, 2.2.1960. ההקדמה כתובה בסגנונו של מחבר סיפורי טרזן המקורי אדגר רייס בוראוז) הכתבה פורסמה במקור פה. עוד על הגרסאות "כחול לבן" של טרזן, ב"מולטי יקום של אלי אשד" כתבות נוספות:כך פתרתי את תעלומת המערה החשמלית של חבורת חסמבהכך נולד ספרו הראשון של נחום גוטמן – באפריקה!הצצה נדירה אל העולם הפנטסטי של לאה גולדברג"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו" – הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן שטקליסמוזמנים לבקר בפרויקט המיוחד שלנו "כך התחלנו": תחילת דרכם של גדולי הסופרים, המשוררים וגיבורי הילדות שלנו