כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

ערכו של הפרט – על פי מתתיהו אהרן פרידמן, צאצא למשפחת חסידי בּוּהוּש ידועה.

"דחפו של הפרט לשרוד מוביל להיווצרות ה-אני הקולקטיבי שבסופו מביא לגיבוש מוסר האומה" כותב אהרן מתתיהו פרידמן בשנת 1916, שיא תקופת האמנציפציה היהודית ברומניה.

שאול גרינשטיין | 05.07.17 | 2 דק' |
Share
גיליון 22 של כתב העת הלאומי "התקווה" משנת 1916 - עמוד השער.

החל מאמצע המאה ה-19 קיבלה הפעילות התרבותית, הדתית והלאומית של הרחוב היהודי ברומניה תנופה, וזכתה לתמיכתם של אנשי תרבות רומנים רבים ואף של הממשל עצמו, אם כי סביב המפנה למאה ה-20 גדל גם מספר אויביה ומתנגדיה.

 

"Încotro?" המאמר "לאן?" שפורסם ברומנית בגיליון 22 של כתב העת הלאומי "התקווה" משנת 1916.

 

כותב המאמר "לאן?", מאַטעסל פרידמן, מוכר לחוקרי התקופה בתור פובליציסט יהודי-רומני צעיר שחי כ-25 שנים בלבד, אך כמי שהספיק במהלך חייו הקצרים לשמש כמזכיר ההסתדרות לשפה ולתרבות העברית ברומניה. מחשש פן יפגע במוניטין הרם של אביו, האדמו"ר החסידי מאַדְז'וּד אברהם יהושע העשעל פרידמן, כתב פרידמן דברים משכילים, סוציאליסטיים וציוניים אלה, כשהוא משתמש באחד משמות העט הרבים שלו. במאמרו מסביר הפובליציסט הצעיר לאן לדעתו צריכה לפנות הרוח היהודית. ערכו של הפרט בחברה נמדד על פי תרומתו לכלל. הפרט הוא הבסיס וחומר הגלם שעליו מושתת הכלל. על כן, יש לשמור על שלמותו של הפרט ולתת לו את האפשרות ואת ההזדמנות להתפתחות חופשית כדי לשרת את המטרה הסופית, היא קיום הכלל, דהיינו קיום רוח יהודית כעם במולדת היהודית.

 

"וואָהין?" ("לאן?"). העמוד הראשון של חלק ג'  של המאמר ביידיש כתב ידו המקורי של פרידמן. ייתכן, כי התרגום לרומנית נעשה בידי מערכת "התקווה".

 

אף על פי שהוקע על ידי משפחתו כמי שזנח את החינוך והערכים החסידיים שבהם חונך, התעקש פרידמן למצוא את הדרך הנכונה לשלב את ערכי היהדות האורתודוכסית עם לימודי החול ודעות סוציאליסטיות אליהן נחשף כבר בצעירותו. אין זה מפתיע בהתחשב בביוגרפיה האישית של פרידמן עצמו: הוא אמנם התחנך על ברכי התנועה החסידית, אך בחר להזדהות עם זרם רפורמיסטי המכונה "יהדות אורתודוקסית מודרנית". כדרכן של הקהילות המכונות "סְטַטוּס קְווֹ אַנְטֶה" שבטרנסילבניה השכנה, הוא חיפש דרך אלטרנטיבית לרפורמה היהודית המערבית כנגד הזרם האורתודוכסי. קהילות אלו אופיינו בכך שנשארו במצב של התלבטות תמידית כשהן חסרות עמדה דתית אחידה. ייתכן מאוד כי בשל כך נתן פרידמן לפרי עטו זה את הכותרת "לאן?". לאן, בתרגום לטיני הינו Quo (קְווֹ), מלה שמזכירה לנו את קהילות הסְטַטוּס קְווֹ. כותב המאמר מציע לחברי קהילות אלו להתמקד במטרה משותפת להן, שהיא חשיבות הפרט שבתוך הכלל כפתרון וכתנאי להמשך קיומו של העם היהודי.

אל הספרייה הלאומית בירושלים הגיע כתב היד המקורי של הפרק השלישי של המאמר הפילוסופי-תיאולוגי הנ"ל, יחד עם גלויה שכתב פרידמן לעורך כתב העת "התקווה", ליאון גולד (אריאל יהודה).

 

 גלויה מהאחד במאי מאת פרידמן אל מערכת "התקווה" עם בקשה לתקן בדיעבד טעות דפוס שחלה בחלק ב' של מאמרו. אודות פרידמן ראו גם בספרו של דוד אסף, "נאחז בסבך".

 

פריטים מרתקים אלה מהווים חלק מאוסף אוטוגרפים ותעודות לתולדות חיי התרבות היהודית ברומניה. מדובר באוסף המכיל בעיקר התכתבויות, אך גם יצירות של נציגי התרבות היהודית והלא יהודית, הן פוליטיקאים הן משוררים.

 

מכתב מהשלושים בינואר 1931 מאת המשורר הפוליטיקאי הרומני אוֹקְטַבִיאַן גוֹגָה אל הבנקאי היהודי-רומני אַרִיסְטִידֶה בְּלַנְק בו מבקש גוגה סיוע בעניין הלוואה עבור חברו עורך הדין של בנק הלאומי הרומני. גוגה נכנס לבמת הפובליציסטיקה הספרותית, בין היתר, בהמלצתם של סופרים יהודים. כשמונה שנים לאחר כתיבת מכתבו זה, גוגה, בסיוע מפלגת הימין, כיהן במשך שנה כראש ממשלת רומניה. ממשלתו, מלבד צווי סגירת עיתונים דמוקרטיים, חוקקה גם חוקים אנטישמיים, ביניהם חוק אזרחות שתפקידו היה לבחון מחדש את נאמנותם של היהודים כלפי המדינה.

 

כתבות נוספות:

נומה בני – דרכו האחרונה של שלום עליכם

"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן-שטקליס

מסע הפלאים של סלמה לגרלף ואהובתה בירושלים

המכתבים האבודים של הגאוצ'וס היהודים בארגנטינה

  

שאול גרינשטיין

שאול גרינשטיין, ארכיונאי בספרייה הלאומית. עוסק ברישום חומר ארכיוני וקטלוגו. בוגר הפקולטה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית בהר הצופים. דובר, קורא וכותב שש שפות ובעל ניסיון בחינוך יהודי פורמלי בחו"ל. תחביבים: כלבים, רכיבה על אופניים ועוד...
לכתבות נוספות של שאול גרינשטיין >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו