כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

"הספר ייקרא 'הלב' – והוא יהיה ספר חיי"

מסע אל הסוד ש"בלב": לכל מי שגדל על הספר "הלב" ולכל מי שגדל על מרקו ועל סדרת הטלוויזיה המצוירת

הדר בן-יהודה | 11.09.17 | 22 דק' |
Share

Molti anni fa un ragazzo Genovese di tredici anni, figliuolo d’un operaio, ando da Genova in America , – solo, – per cercare sua madre

"לפני שנים רבות יצא ילד בן שלוש-עשרה, בנו של פועל, מעיר הולדתו גֶ'נובה לאמריקה – לבדו – כדי לחפש את אמו"

 

כך נפתח סיפורו של הנער מרקו, המוכר לנו מסדרת הטלוויזיה המצוירת, שמבוססת על סיפור מתוך אחד הספרים האהובים ביותר בעולם – "הלב". אמו של מרקו הייתה מהגרת עבודה שנסעה לארגנטינה כדי לעבוד בבית איש עשיר, כמו שעשו נשים איטלקיות רבות באותה התקופה. בבית בגנואה התקבל מארגנטינה מכתב אחרון ובו הודעה על מחלתה של האם, אחרי כן חדלו המכתבים להגיע. מרקו נוסע לבדו מג'נובה שבאיטליה אל בואנוס איירס, בירת ארגנטינה שבדרום אמריקה, כדי לחפש את אמו האבודה.

 

מרקו ישן בדרך. איור שהתפרסם בתוך: "מן האפנינים ועד האנדים", הוצאת "תושיה", ורשה, 1922

 

את "הלב – ספר לבני הנעורים" כתב אדמונדו דה אמיצ'יס בשנת 1886, כלומר, לפני למעלה ממאה שנה. האם לספר ישן כל כך יש עוד מה ללמד אותנו על חיינו ועל עולמנו? מה סוד קסמם של סיפורי "הלב" שקוראים בהם ומספרים אותם שוב ושוב ובצורות שונות: בספרים מאויירים, בסדרת טלוויזיה מצוירת ובתרגומים חדשים?

הסוד שבלב הוא יותר מסוד אחד כי יש דברים רבים, מרתקים ויוצאי דופן בספר הזה. קודם כל, "הלב" הוא הספר הראשון לילדים שנכתב בצורת יומן. יומן שכותב אנריקו, נער בכיתה ז', במשך שנת לימודים אחת, והוא נפתח ביום הראשון ללימודים.

1882 היא השנה שבה מתרחשים אירועי הספר ואנריקו, הגיבור, מתאר בין דפי יומנו את קורותיו בשנה הזו. הוא שוזר ביומן גם מכתבים ממשפחתו: מאביו, מאמו ומאחותו, ומוסיף סיפורים מבית הספר בטורינו שבו הוא לומד ואת הסיפורים שהוא שומע מפי מחנך הכיתה. בכל חודש מקבלים התלמידים מהמחנך, אדון פֶּרְבּוֹנִי, סיפור חדש שאותו הם קוראים ומעתיקים. "סיפורי החודש" האלה מלאים רגשי הקרבה וסיפורי גבורה של ילדים. סיפורו של מרקו היוצא לבד לדרום אמריקה כדי לחפש את אמו הוא המפורסם שבהם, והוא הסיפור שסיפר המורה לכיתה בחודש מאי של שנת 1882.

האיש שמאחורי "הלב", הסופר אדמונדו דה אמיצ'יס, נולד באיטליה בשנת 1846. הוא למד בבית ספר צבאי, התגייס לצבא האיטלקי וכתב את ספרו הראשון על חייו בתור חייל. הספר התפרסם והצליח ודה אמיצ'יס ביקש להשתחרר מהשירות הצבאי ולהתמסר לכתיבה. בגיל 24 עזב את הצבא ויצא למסעות בעולם. הוא כתב יומני מסע על המקומות שבהם טייל והם זכו להצלחה, אך אז קיבל דה אמיצ'יס הצעה מהמוציא לאור שלו, לכתוב ספר לילדים. עוד באותו ערב הסכים להצעה וכתב למוציא לאור: "הספר ייקרא 'הלב' – והוא יהיה ספר חיי".

 

הסופר אדמונדו דה אמיצ'יס, 1908-1846

 

שבע שנים ארכה העבודה על הספר. דה אמיצ'יס אסף סיפורים, קטעי יומן ומכתבים. כתב ומחק. הוא החליט שהספר יתאר שנה בחיי ילד ויעסוק בעולמו: בחבריו, במוריו, בבעיות שמטרידות אותו. ואז החליט לכתוב את הסיפור בצורת יומן, כמו היומן שכתב בעצמו בילדותו וכמו זה שכתב באותה עת בנו, שהיה אז תלמיד בית-ספר.

באוקטובר 1886, בתחילת שנת הלימודים, התפרסם "הלב" לראשונה ונעשה מיד לספר האהוב ביותר על תלמידי בתי הספר באיטליה. הוא נדפס באותה שנה בעשרות מהדורות ונמכר בימי חייו של דה אמיצי'יס (שהיה כבר בן 42 כשהספר התפרסם) בלמעלה ממיליון עותקים באיטליה לבדה. הספר תורגם ללשונות רבות ונעשה אחד מספרי הילדים האהובים בעולם.

"הלב" נכתב והתפרסם בתקופה יוצאת דופן בדברי ימי העם האיטלקי: פחות מעשרים שנה מאז איחוד חלקי איטליה, כשבני איטליה זכו סוף סוף בעצמאות אחרי שבמשך אלף שנה ויותר שלטו בה זרים. איטליה של אותם הימים הייתה מדינה ענייה ורוב תושביה לא ידעו קרוא וכתוב. דה אמיצ'יס ביקש לכתוב ספר שיקרב בין חלקיה השונים, שיטפח במקום נאמנות לאל – נאמנות ללאום האיטלקי ולמשפחה, שינחיל ערכים של סובלנות לאחר, ערכים של אחווה.

שער המהדורה המוקדמת ביותר של "הלב" ששמורה בספרייה. מהדורה איטלקית משנה 1887, אוסף הרמן הכהן 

התרגום הראשון של "הלב" לעברית נעשה ב-1899. זה לא היה תרגום לספר כולו אלא רק לסיפור אחד, סיפורו של מרקו. הוא נקרא בעברית "הנודד הקטן", וכאן תוכלו לקרוא אותו.

 

"הנודד הקטן", "תושיה": סדרת חוברות "לבני הנעורים", תרגם א', לובושיצקי, פיאטרקוב, 1899 (הספר פורסם שוב בסדרה "ביביליותיקה לנערים" ורשה, 1913)
הספר הוא חלק מעזבון הד"ר יוסף חזנוביץ ז"ל שאוסף הספרים החשוב ויקר הערך שתרם היה הגרעין ליסוד הספרייה הלאומית.

בשנים 1904-1903 יכלו ילדים ונערים עבריים לקרוא סיפורים בעברית מתוך "הלב" בעיתון הילדים "עולם קטן" (הוצאת "תושיה", ורשה.)

בשנת 1922 ראה אור ספרון ובו סיפורו של מרקו שנקרא: "מן האפנינים ועד האנדים", באותה שנה ראה אור גם תרגום חדש לספר במלואו שעשה יום-טוב הלמן. שני הספרים התפרסמו בהוצאת "אמנות" (פרנקפורט ע"נ מיין-מוסקבה-אודיסה).

 

 

 

המתרגם אריה סמיאטיצקי הוסיף בסוף הספר לוח מילים כדי לבאר את המילים שחידש או שהמציא בשביל התרגום העברי:

 

 

ב-1923 תירגם מ' מבש"ן (מנחם מנדל ברונשטיין) את הספר מגרמנית לעברית. אפשר שזה התרגום המפורסם ביותר לספר. הוא נערך על ידי נ' טורוב ויצא בהוצאת "שטיבל" (ורשה, תרפ"ג). העורך, טורוב, שעבד מול המקור האיטלקי, הופתע מאוד לגלות שקטעים שלמים נשמטו מן התרגום לגרמנית, והוסיף אותם למען קוראי העברית. בשנות החמישים ראו אור בעברית שני תרגומים נוספים ל"הלב": ב-1950, ש' סקולסקי תרגם את הספר להוצאת "עמיחי" (ככל הנראה מרוסית), תל אביב, ובשנת 1959 תירגם א' בירמן את הספר להוצאת ברונפמן וספרי אייל.

כל התרגומים שנזכרו עד כה, נכתבו בעברית שנחשבת למיושנת היום. הם נשענים על העברית המקראית ומצטטים ממנה ברוח התרגומים שנעשו באותן שנים. בשנות השמונים והתשעים התפרסמו תרגומים חדשים לעברית הכתובים בשפה עברית ישראלית שגם ילדים היום יוכלו לקרוא וליהנות ממנה: תרגומו של גאיו שילוני (כתר, 1985) וזה של מרים שוסטרמן פדובאנו, (מחברות לספרות, 1991).

"קראנו את כל הלב, שהיה באותה תקופה הספר המומלץ ביותר על מורים והורים והמתנה הרווחת ביותר לבר-המצווה. אפילו אם היה מייגע פה-ושם, שלא לומר פאתטי, שאבנו ממנו הרבה מזון רוחני, ערכים, חינוך, פשוטו כמשמעו. מן הספר נשבה למיטב הרגשתנו, רוח הומאנית של אהבת-אדם, אופטימיות ואמונה שחינוך יכול לשפר את בני-האדם ולהשביח את החיים בעולמנו. למדנו ממנו מהי אהבת מולדת, עד-כדי הקרבת החיים למענה. למדנו על היחס הנכון למבוגרים, להורים, לפועלים, לנכים, לעניים ולסתם עוברי-אורח. למדנו מהי חברות-אמת, איך החזק חייב להגן על החלש, איך ילד יכול להיות רגיש ולקחת אחריות". (יהודה אטלס, ילדים גדולים – האירופאיים, משכל, 2003).

 

עטיפת הספר "סיפורי הלב". הוצאת א. זליקוביץ, תל אביב

 

למרות ש"הלב" הוא ספר אהוב מאוד, במשך השנים היו לו לא מעט מבקרים. הללו ראו בסיפורי "הלב" סיפורים עם סממנים לאומיים ופטריוטים. סיפורים סוחטי דמעות, שגיבוריהם הם ילדים שבראש מעיניהם האהבה למולדת ושמקריבים את חייהם בעבורה. אפשר שלכן זכה הספר להצלחה רבה כל כך בקרב קהל הקוראים העברי בארץ ובגולה, אלה שביקשו להגשים את כל התקוות בארץ חמדת אבות ואלה שהאמינו שטוב למות בעד ארצנו.

בתשובה למבקרים כדאי להזכיר ש"הלב" הוא תוצר מובהק של התקופה שבה ספרות הילדים נועדה לחנך, ושהתקופה בדברי ימי איטליה שבה נכתב, הייתה רק עשרים שנה אחרי האיחוד המגף האיטלקי, כאשר המטרה הלאומית הייתה ליצור תרבות אחת לכלל הלאומים שחיו באזור. לא זמן רב לפני כן היה העם האיטלקי שקוע במאבק עצמאות עיקש ודה אמיצ'יס באמת ביקש לטפח אצל הצעירים ערכים של חברות, אהבה ומסירות, גבורה ואומץ לב. הוא גם שם בכוונה את בית הספר בתור המקום שמנחיל את הערכים האלה ויוצר תרבות משותפת, מקום ותפקיד שהיו שמורים עד אז לכנסייה. אפשר שגם מהסיבות האלה היה קל לתרגם את הרעיונות של הספר לעברית ושהוא התקבל בקרב קוראי העברית באהבה.

"התרגומים היו ארכאיים, אבל הדמעות, כמו שאומרים, חנקו את גרוננו. דמעות הזדהות עם הצופה הלומברדי הקטן, שמקריב את חייב למען המולדת; עם מרקו בו ה-13, שיוצא מן האפנינים אל האנדים לחפש את אמו האבודה; עם המתופף הקטן מסרדיניה, שכדורי האוסטרים ניקבוהו ככברה; עם הלבלר הקטן, שאביו נוזף בו על שאינו די עירני בלימודים, ורק אנחנו, הקוראים, יודעים למה; והעיקר בגלל צ'יצ'יליו, שומר מיטת אביו. זהו, בביטחון גמור, הסיפור המרגש ביותר שקראתי בילדותי, ואולי גם בבגרותי." כותב יהודה אטלס בפרק על אדמונדו דה-אמיצ'יס ו"הלב" בספרו "ילדים גדולים – האירופאיים".

מה כל כך מרגש ב"סיפור החודש" של הספר "הלב" ובייחוד בסיפור שומר מיטת אביו? נשאיר אתכם במתח וניתן לכם לגלות בעצמכם. מובטחות דמעות בסוף.

 

 

כְּמוֹ הַיָּם, כְּמוֹ לֶב הַיָּם
לִבּוֹ שֶׁל מַרְקוֹ סוֹעֵר בּוֹ,
הוּא יוֹרֵד לַחוֹף, יוֹרֵד לַחוֹף,
מַבִּיט לַמֶּרְחָק.
כִּי אִמּוֹ שֶׁלּוֹ
שָׁם בַּמֶּרְחַקִּים
וְהַלֵּב – הוּא רוֹצֶה אֶל אִמָּא.

גַּם בַּלֵּב, כְּמוֹ בַּיָּם
סְעָרוֹת יֵשׁ וְגַם סוֹדוֹת
מִי יַגִּיד לוֹ, מִי יֵדַע
הַסּוֹד שֶׁבַּלֵּב?
הָלְאָה, אֶל הַמֶּרְחָב
אִמָּא, שָׁם בַּמֶּרְחָק
עוֹד מְצַפָּה לוֹ דֶּרֶךְ אֲרֻכָּה
אֶל הַמָּקוֹם בּוֹ אִמָּא מְחַכָּה.

מֵעֵבֶר הַר וָיָם
הַלֵּב מוֹשֵׁךְ לְשָׁם
רוֹצֶה לָעוּף אֶל אִמָּא
לַמֶּרְחָק.

 

שיר הנושא של סדרת הטלוויזיה "הלב" – מילים: קנזו פוקזאווה, לחן: יקויצ'י סקטה, תרגום: לאה נאור. שרה: אילנית

***

כתבות נוספות:

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר

המכתבים האבודים של הגאוצ'וס היהודים בארגנטינה

"שיר זה – ילדים לא יבינו אותו": הסיפור מאחורי "דני גיבור" מאת מרים ילן-שטקליס

***

 

הדר בן-יהודה , כותבת ועורכת תוכן, הספרייה הלאומית

כותבת, מתרגמת ועורכת. מחברת תסריטים, מתרגלת טאי צ'י ויודעת איך להתאים לאנשים את הספר שהכי מתאים להם בדיוק עכשיו. יום אחד אכתוב אותו. צילום: טל ניניו
לכתבות נוספות של הדר בן-יהודה >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו