יומן בספר, יולי 1852: "היה לי לששון ולגיל כי יולד לי בת אהובה… ונפטרת ליל ה'".

הצצה לתרגום הנדיר ליצירה שהתיימרה ליישב את הסתירות בתנ"ך - ושימשה גם כיומן טרגי אישי של המתרגם

במשך אלפי שנים השתמשו יהודים ונוצרים בתנ"ך כאמצעי ליישוב הסתירות הרבות בחייהם. במאה ה-17 הפך הרב והדיפלומט מנשה בן-ישראל את הקערה על פיה: הוא חיבר ספר בשם "המכריע" ובו ביקש ליישב את הסתירות הנמצאות בתנ"ך עצמו. הייתה זו משימה אדירה שקהל היעד שלה לא היו "יהודים פשוטים".

בספר "המכריע" פנה מנשה בן-ישראל בספרדית אל שני קהלי קוראים פוטנציאלים: מלומדים ואנשי דת נוצרים, המעוניינים להכיר טוב יותר את הדת היהודית וצאצאי האנוסים מספרד ופורטוגל. הם ביקשו לחזור אל חיק היהדות אחרי דורות רבים בהם אולצו לחיות (הם ואבותיהם) בתור נוצרים.

 

תחריט נחושת מאת האמן היהודי שלום איטליה (Salom Italia) ובו דיוקנו של מנשה בן ישראל וסביבו כתובת בלטינית. ההדפס, בגודל 13X19.5 ס"מ, הופק כנראה בסמוך לזמן התחריט, בשנת 1643. מתוך אוסף אברהם שבדרון בספרייה הלאומית

הספר בנוי בתבנית קבועה לכל אורכו: המחבר מציג שני פסוקים סותרים מן התנ"ך, מציין את הסתירה המדויקת שמצא בהם (היות שלא תמיד ברור לקורא מהי, או שזיהה סתירה אחרת במקום) ולאחר מכן פונה ל"הכרעת" הסתירה: הוא נעזר במקורות יהודיים ולא יהודיים, מצטט לעתים את מאורות דוגמת סנקה או נעזר באפלטון, ובכך מדגים יכולת פרשנית וידע מעמיק יוצאים מגדר הרגיל.

מעניין לגלות שכאשר נעזר מנשה בן-ישראל באפלטון כסמכות, הוא לא חושש לטעון שאבי הפילוסופיה הושפע ישירות מהדת היהודית ורבות ממסקנותיו מתבססות על התנ"ך.

 

תרגום ללטינית של "המכריע" מאת מנשה בן ישראל. התרגום נעשה בשנת 1633 ומלמד על חשיבות של הספר לקהל נוצרי. לפריט בקטלוג הספרייה הלאומית לחצו

כמו רבים ממעלליו של מנשה בן-ישראל, גם "המכריע" הוכתר כהצלחה מסחררת. עם השנים, הספר יצא במספר מהדורות ואף תורגם לשפות אירופאיות נוספות. הספר מיצב את מחברו כסמכות לכתבי הקודש היהודיים וזיכה אותו בכינוי "שגריר היהודים". בעקבות הצלחת החיבור החלה חלופת אגרות ענפה בין מנשה בן-ישראל ובין מלומדים נוצרים מרחבי היבשת. לקח ל"המכריע" יותר מ-200 שנה כדי לזכות בתרגום לשפת הקודש.

 

"להכריע" את סתירות המאה ה-19 בעברית

לא ידוע הרבה על חייו של המתרגם לעברית של "המכריע", אדון רפאל קירכהיים – החוקר היהודי-גרמני שחי במאה ה-19. ידוע עוד פחות על הסיבה שבגינה בחר לתרגם את "המכריע". ייתכן שבתור יהודי המקורב לתנועה הרפורמית, שסחפה רבים מיהודי גרמניה במאה ה-19, ראה בתרגום "המכריע" פרויקט בעל חשיבות אישית ויהודית-כללית, במיוחד בהתחשב בתקופה בה פעל.

 

העמוד הפותח את התרגום העברי של "המכריע". לא מדובר בתרגום מלא של הספר המקורי, אלא בעיקר בתרגום החלקים המתמקדים בחמשת חומשי תורה. לתרגום המלא והמקוון

אחרי הכל, המאה בה חי ופעל קירכהיים הייתה אותה מאה ששברה סופית את האחדות בה התאפיין העם היהודי עד אז, מאה שהייתה מלאה בטיפוסים יהודים חדשים בתכלית: יהודים משכילים הנלחמים למען רפורמה בחינוך ובארון הספרים היהודי; חסידים המבקשים חוויה רוחנית חדשה; אורתודוקסים שמתאמצים להשאיר את המצב כמו שהוא; ולקראת סוף אותה מאה סוערת: חלוצות וחלוצים ציונים.

בדומה למחבר היצירה שאותה תירגם לעברית, התרגום של קירכהיים מלמד דבר או שניים על התעוזה שלו. קירכהיים לא הסתפק בתרגום בלבד, אלא שרבט בצדם של קטעים שונים הערות (ולא פעם גם את הסתייגויות) מהמסקנות של "המכריע". בקטע מסוים למשל, מציין המתרגם כי "מה שכתב המחבר בשם ר"ג [רבן גמליאל] שקר הוא ולהפך אמר לתלמידיו", ובקטע מאוחר יותר בכתב היד הוא מציין כי "דבריו [של מנשה בן-ישראל] הם בהפך ואינם נמצאים זה זולת זה".

לא ברור האם קירכהיים התכוון להוציא את תרגומו לדפוס: כתב היד מלא במחיקות, שינויים והערות פנימיות. בנוסף, בסוף כתב היד, תיעד קירכהיים את שמות משפחתו של המחבר, מות אביו ושתי נשותיו במרחק של יותר מעשר שנים האחת מהשנייה. הוא לא שוכח לציין את לידת בנו ובתו. בכיתוב על בתו, למשל, מציין קירכהיים "יום ג' באדר תר"א [היא שנת 1841] – היה לי לששון ולגיל כי יולד לי בת אהובה מינה", לאחר שלושה ימים התווסף הכיתוב שובר הלב, "ונפטרת ליל ה'".

הדף החותם את כתב היד העברי של "המכריע" ובו ציין המתרגם את קורות משפחתו הקרובה. בכיתוב בתמונה מתעד קירכהיים את לידת בנו ובתו, ואת מותה של בתו מספר ימים לאחר לידתה.

כמו שוודאי הבחנתם, מרבית הפרטים הסובבים את כתב היד של בן-ישראל/ קירכהיים שרויים בערפל. אך השאלה המציקה ביותר היא ללא ספק: האם יישוב הסתירות הרבות בתנ"ך יאפשר קירוב לבבות בין חברות וחברים של אותו עם סוער?

מה נשתנה? כך נולדו הלחנים הנפלאים לשירי הפסח האהובים

מנגינות שהושפעו מניגון לימוד הגמרא בחדר, לחנים שניסו להתחבר ל"סגנון של פעם" ולחנים עממיים מרובי גרסאות. ד"ר עמליה קדם על שירי ההגדה וגלגוליה של מסורת

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

מאת: ד"ר עמליה קדם

 

לא (לחן) אחד בלבד

על תקליט שידור של קול ישראל ממרץ 1955 מופיעה הקלטה של השיר "והיא שעמדה" בלחן שנפוץ מאז בכל הארץ, בגנים ובמוסדות אחרים, בהקלטות מסחריות של שירי חגים ונכנס והשתלב גם בבתים רבים. זו הגרסה שרבים מאיתנו מכירים ושרים בליל הסדר.

איננו יודעים את מקור הלחן הזה. ברוב המקורות העומדים לרשותנו הוא מכונה "עממי", מה שמתבטא בכך שיש לו גרסאות מרובות ואפשרויות שונות לפרישת המלים בתוך המנגינה, למספר החזרות על מלים, לבחירת המלים החוזרות ולאופן סיום השיר.

 

 

הנה "והיא שעמדה" כפי שהושר והושמע בקול ישראל בשנות החמישים על ידי החזן בנימין אונגר והפסנתרן אריה גרף. האם גם אתם שרים כך?

 

 

ראוי לציין שבהקלטה הזו החזן פורש את המלים בצורה מיוחדת ולא חוזר על המלים (זאת כנראה בהשפעת סגנון התפילה של יהודי גרמניה) ומשנה את ההגייה של חלק מן המלים להברה הספרדית של העברית, כמיטב המסורת של חזנים בתקופה שבה נעשתה ההקלטה.

אגב, בימינו יש סימנים למסורת חדשה, בדמות לחנו של המוזיקאי יונתן רזאל, שהיה מושמע מאוד ברדיו ויש המאמצים אותו גם בליל הסדר.

 

עבדים היינו

מקרה נוסף של שיר מההגדה שבו נוצרו לשיר מבחר גרסאות, גם כשהמלחין ידוע, הוא השיר "עבדים היינו".

חג הפסח, חג החרות, מציין את יציאתו של עם ישראל מעבדות מצרים. בהתאם, בחר המלחין, שלום פוסטולסקי – יליד פולין שעלה לארץ ב-1920 ובין שירי אדמה ועבודה שהלחין היו גם כמה משירי ההגדה – להציג את עיקר המסר המופיע (גם אם לא כמשפט אחד רציף) בתוך הפסקאות הראשונות של ההגדה: "עבדים היינו, עתה בני חורין".

 

המלחין שלום פוסטולסקי

 

נסו לשיר לעצמכם את החלק הראשון של השיר "עבדים היינו, היינו, עתה בני חורין, בני חורין" ועצרו בתחילת החלק השני, אחרי המילה עבדים. איך אתם ממשיכים? בצליל גבוה יותר או בצלילים יורדים? והאם החלק השני מושר פעם אחת או שמא פעמיים?

הנה השיר בכתב ידו של המלחין:

 

 

ובכן, מכתב היד, שאותו יש לקרוא – ככל כתב תווים – משמאל לימין, אנו לומדים שהחלק השני אכן חוזר פעמיים אבל בצורות שונות: בפעם הראשונה יש לשיר את המילה "היינו" בירידה לצליל נמוך יותר, לעצירה זמנית, ואילו בפעם השנייה היא מושרת לצלילים גבוהים, שרק אחריהם מגיע סיום השיר.

עוד אנו לומדים מכתב היד, שבין הצלילים הגבוהים על המילה "היינו" מופיע דו דיאז (אמצע שורת התווים הרביעית) שהוא צליל זר לסולם הכללי של השיר. הצליל הזה משנה את הסולם ל"מינור טבעי" הגורם לו להישמע "בסגנון של פעם", כפי שנהגו לעשות לא פעם מלחינים בתקופת היישוב.

מטבעם של שירים עממיים שהם משתנים בפי העם. והנה, בארכיון הצליל שמור תיעוד לכך שעשרים שנה אחרי מותו של המלחין, עדיין לימדו את השיר בגרסה זהה למקור. הנה הקלטה מ"גן הילד" בירושלים ב-1973. בחלק הראשון הגננת או הריתמיקאית אמנם חוזרת עם הילדים על המילה "עבדים" (ולא על "היינו", כפי שמופיע בגרסת המלחין) אבל בהמשך היא מקפידה לשיר את הצלילים המקוריים.

מההקלטה ניכר שיש גם כוריאוגרפיה לשיר, אולי הליכה כפופה ואיטית כמו עבדים ואחריה הליכה זקופה ושמחה…האם גם אתם זוכרים איך שרתם בגן?

 

 

 

מה נשתנה

 

כתב יד אשכנזי מ-1768, נתן בן אברהם שפייאר

 

המנגינה הידועה ביותר לארבעת הקושיות המופיעות בתחילת סדר הפסח מיוחסת למלחין אפרים אבילאה. ידוע לנו שהוא הלחין כמה וכמה חלקים מן ההגדה והם הוקלטו על גבי סדרת תקליטים באוסף קול ישראל משנות ה-50 של המאה העשרים, המצוי בארכיוננו.

הנה אחת ההקלטות הראשונות של השיר, בביצועם של החזן אפרים די-זהב והפסנתרן מקס למפל. כמו בשיר "והיא שעמדה" ודאי תבחינו גם כאן בהבדלים קטנים מן הגרסה הנפוצה בארץ.

 

 

איך היו קוראים את החלק הזה בהגדה לפני הלחן של אבילאה?

את ההגדה של פסח, כמו טכסטים מקודשים אחרים, נוהגים בכל קהילות ישראל לומר במה שמכונה "אמירה זמרתית" (cantillation). כלומר, אין שרים את הטכסט כמו שיר, אבל אומרים אותו בתבניות מוזיקליות שנושאות את הטכסט מהר יותר, ובעזרתן קל יותר לזכור אותו ולהשתתף באמירתו.

ההיסטוריון מרדכי ברויאר, שהוקלט ב-2003 בארכיון הצליל, בסדרת הקלטות חשובה ומרתקת על מנהגי פרנקפורט לפרטיהם, מסביר שאצל יהודי אשכנז השתמשו להגדה בנוסח הלימוד. הנה הוא מסביר ומדגים יחד עם בתו, דינה צונץ:

 

 

 

ניגון הלימוד הזה מופיע גם בספרו החשוב של החזן אברהם בער מברלין, המתעד ב-1877 את ניגוני התפילות של האשכנזים במזרח אירופה ובמערבה בשלהי המאה ה-19:

 

 

 

ומדוע אומרים האשכנזים את ההגדה בניגון לימוד הגמרא? או, טוב ששאלתם! כבר ב-1978, בראיון באולפן ארכיון הצליל שבספרייה הלאומית (מה שנקרא אז "הפונותיקה") מסביר יעקב רוטשילד, יליד פרנקפורט, למראייניו, אליהו שלייפר ויעקב מזור שמדובר בעניין קדום למדי. לדבריו, כבר בימי המהרי"ל (ר' יעקב בן משה מולין, שנחשב למי שגיבש את עיקרי המנהגים וההלכות האשכנזיים בסוף המאה ה-14 ותחילת ה-15) נקבע שהשטובנטראפ (Stubentrop), ניגון הלימוד של הילדים בחדר, ישמש לקריאת התורה בימים נוראים. בליל הסדר, המכוון כולו ללימוד הילדים – שהרי נאמר "והגדת לבנך" – ובמיוחד ב"קושיות" ששואלים הילדים, מתבקש שאמירת ההגדה תהיה באותו ניגון לימוד:

 

 

וכעת נחזור ל"מה נשתנה". הלחן ל"מה נשתנה" הוא חלק מיצירה מוזיקלית גדולה יותר שחיבר אפרים אבילאה לאחר עלייתו ארצה, האורטוריה "חג החירות" (1936). אבילאה, שאביו היה חזן, הכיר בוודאי את ניגון הלימוד, שאותו ניתן לשמוע בצורה מפורשת יותר בפרק אחר מתוך אותה יצירה, "מעשה ברבי אליעזר ורבי יהושע…" המספר על התַנָאים שישבו וסיפרו ביציאת מצרים כל אותו הלילה:

 

 

בפרק הזה אנחנו שומעים יותר מהד לניגון ה"מתנדנד", העולה ויורד, של לימוד המשנה והגמרא, כפי שהיה ועודנו נהוג אצל יהודי אשכנז. הניגון הזה, כך אנו משערים, הוא מקור ההשראה לכתיבת הלחן ל"מה נשתנה", שהפך תוך זמן קצר מכתיבתו ופרסומו, ל"לחן המסורתי".

 

חג שמח!

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

עוד שירי פסח:

שירים מההגדה:

אחד מי יודע
והיא שעמדה
מה נשתנה​​​​
עבדים היינו
חד גדיא

​פיוטים לפסח:

 

וכמובן, שמחה רבה!

כשרוסיה צינזרה את ההגדה של פסח

היו מסרים בהגדה של פסח שלא כולם אהבו במאה ה-19. אספנו כמה הגדות שעברו "טיפול מיוחד" אצל הצנזור.

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

מטבע הדברים הייתה ההגדה של פסח, שעוסקת בגלות וגאולה, "על הכוונת" של הצנזורים ברוסיה של המאה ה-19.
במיוחד הקטע "שפוך חמתך על הגוים…". בחלק מן ההגדות שנדפסו בשטח האימפריה הרוסית הושמט לגמרי קטע זה, אך מלבד זאת נערכו עוד תיקונים ושינויי צנזורה נוספים.

אחד התיקונים הבולטים היה בנוסח "והיא שעמדה לאבותינו".

במקום: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", תוקן הנוסח ל"שבכל דור ודור היו עומדים עלינו לכלותינו".
ובהמשך, במקום "והקב"ה מצילנו מידם", תוקן הנוסח ל"והקב"ה הצילנו מידם" (בלשון עבר).

 

מתוך: הגדה של פסח, עם פירוש זכרון אברהם, ווילנא תרי"ט. לחצו להגדה המלאה

 

ההגדה של פסח עם פירוש 'זרוע נטויה' מאת רבי יוסף ב"ר אייזיק חבר, נדפסה בוורשא תר"ה (1845), ועברה תחת שבט הביקורת של הצנזור יעקב טוגנהולד, מראשוני המשכילים בפולין, אשר שימש כצנזור הראשי לספרים עבריים בוורשא.
מלבד שינויי הנוסח הנזכרים, נוספה במהדורה זו גם הערת שוליים, המבהירה כי קטע זה "קאי (=מתייחס) על הדורות שחלפו ועברו, אבל בדורות הללו, בפרט בארצות אייראפא (=אירופה), חוסים אנחנו בצלם תחת צל כנפי מלכי רחמים".
להלן הערות שוליים נוספות באותה הגדה:

 

"אשר בחר בנו מכל עם… בין ישראל לעמים…" – "המלות עם, לשון, העמים, קאים רק על הלשונות והעמים הקדמונים אשר לא האמינו בבורא עולם"
מתוך: הגדה של פסח, עם פירוש זכרון אברהם, ווילנא תרי"ט. לחצו להגדה המלאה

 

"כל גוים סבבוני" – "קאי על האומות שהיו בזמן המשורר".
"ומבלעדיך אין לנו מלך" – "פי' מלך על כל העולם מלך מלכי המלכים הקב"ה".
"יחיד במלוכה" – "ר"ל הקב"ה לבדו מלך על כל העולם".

 

פסקה נוספת שעברה "טיפול" בהגדות רבות הייתה "הא לחמא עניא", שכן נאמר בה "השתא עבדי" – כלומר "השנה אנו עבדים" – ויש בדבר גנות על הממלכה הרוסית.
בהגדה הנזכרת נוספו הערות "הבהרה" על פסקה זו:

 

 

"השתא עבדי – היינו עבדים לקניינים הזמנים
בני חורין – חירות הנפש מן הבלי העולם הזה".

היו מהדורות שבהן התערב הצנזור בנוסח עצמו.
כך למשל בהגדה של פסח, עם פירוש 'זרע גד' מאת רבי צבי הירש ב"ר תנחום אב"ד הוראדנא, ופירוש המגיד מדובנה, שנדפסה בווילנא תר"כ (1860), תוקן הנוסח כך:

"השתא עבדי בדוכתין טובא (=במקומות רבים, כלומר: חוץ מרוסיה!) לשנה הבאה בני חורין כבארעא דידן" (כמו בארץ שלנו – רוסיה).

 

כשבדקתי את ההגדה הנ"ל מצאתי תיקון צנזורה נוסף:
במקום "הא לחמא עניא" – "הא כלחמא עניא" (בתוספת האות כ' למילה 'לחמא'). אמנם, נוסח זה היה קיים עוד לפני עידן הצנזורה, אך כאן הוא בא כתיקון מכוון. הדבר מתברר כאשר קוראים את פירושו של המגיד מדובנה, שנדפס סביב נוסח ההגדה, ומוצאים כי גם בו חלו ידים, וכי הצנזור תיקן את הנוסח המקורי של הפירוש ושינה לגמרי את מגמתו.

 

 

כדי להווכח בכך, נביא תחילה את הנוסח המקורי של פירוש המגיד מדובנה, ממהדורה קודמת יותר ('ברית אבות', ברסלוי תקצ"ט 1839):

"הא לחמא עניא כו' הנראה ההבדל בין נוסחת הא כלחמא ובין נוסחת הא לחמא, ע"פ משל לעני אחד סובב על עיירות ובידו היה איזה סחורות אשר דרך עניים לעשות מסחר בהן, ציצית, מזוזות וכדומה, פעם בא לעיר והתחיל לסבב בעבור עסקו זה, ויהי איש מצליח וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד, ויגמר אומר אשר היום ההוא שבא בו לעיר הזאת לעשותו יום טוב בכל תקופות השנה… והיה קורא את היום ההוא תרמיל י"ט [יום טוב] על כי בא שם אך בילקוטו ובתרמילו, ובהגיע היום טוב הזה היה מנהגו לקחת ילקוטו זה על כתיפו לזכרון, והיה מנהגו אשר היום טוב הזה היה חביב אצלו מכל המועדים, עד כי גם המלבושים הנהוגים לעשותם על המועדים לא עשה בכולם לבד בתרמיל יום טוב הזה עשה לו ולבניו בגדים יקרים. ויהי היום ויקר מקרה להאיש ההוא ואבד את כל הונו ורכושו אשר רכש בעיר הזאת, והיה יושב ודואג לאמור מה נעשה מעתה כי אם תם הכסף ומאין נתפרנס, ותאמר לו אשתו מה לך כי תדאג כל כך הלא עליך לזכור מחייתך תחלה טרם השגנו העושר ההוא, שהיית לבוש בילקוטך ובתרמילך וההכרח לא יגונה, לבוש גם עתה עוד הפעם הילקוט הזה. והנה בני העני הזה היה להם סימן לתבוע מאת אביהם לעשות להם מלבושים בראותם אותו לבוש בילקוטו זה על כתיפו, שזה היה להם לאות על היום טוב ההוא אשר אז דרכו לפזר ולעשות להם מלבושי כבוד, והנה בראותם עתה הילקוט על כתיפו, באו והפצירו בו לעשות להם מלבושים כמנהגו מימים ימימה, אמר להם מה תחשבו כי כאז כן עתה, הלא אז הייתי באמת עשיר, אך היה מנהגי לקחת הילקוט על כתיפי לזכרון החסד וההצלחה והייתי אך כמתחפש בדמות עני, לא כן עתה אני עני באמת וצריך אנכי לשאת את הילקוט על שכמי לא לזכרון – וזה ממש הענין כי בזמן הבית היו אוכלים לחם עוני בלילי פסח לזכרון הנס שנעשה לאבותינו במצרים, והיה זה אך לדוגמא ולזכרון, ע"כ היה נכון לומר אז הא כלחמא עניא כו', כלומר אך דרך דמיון. לא כן אחר חורבן הבית כי חזרנו למעמדינו הראשון, א"כ יאות לומר הא לחמא עניא כו', כי הוא זה ממש די אכלו אבתהנא בארעא דמצרים".

 

מפירושו של המגיד מדובנה עולה כי בימינו יש להגיד "הא לחמא עניא", דהיינו "זה לחם העוני" – שכן חזרנו לאכול לחם עוני של ממש ולא רק זכר ללחם עוני. סיום זה של דברי המגיד קיבל צורה הפוכה בהגדה הנ"ל, כשהצנזור התערב בפירוש ומסביר מדוע בימינו יש לחזור ולומר "הא כלחמא…",

שימו לב לסיום הקטע כפי שהוא מופיע בהגדה "זרע גד" (וילנא תר"כ 1860):

"…ע"כ היה נכון לומר אז הא כלחמא עניא, פי' כלומר אך דרך דמיון, לא כן אחר חורבן הבית הראשון שהלכו לבבל ששם נתקנה נוסח הא לחמא בלשון בבל שהוא לשון ארמי וכשדית וחזרו אז למעמדם הראשון. ולפ"ז בימינו עתה שאנחנו חוסים בחסד אל תחת צל מלכי החסד באין מחסור כל דבר, נכון לקיים הנוסחא כהא לחמא".

 

 

[חלק מן הדברים המובאים במאמר מופיעים כבר במאמרו של ר"ח ליברמן, קו לדמותה של הצנזורה לספרי יהודים ברוסיא הקסרית, אהל רח"ל, חלק ג' (ניו יורק תשמ"ד), עמ' 632 ואילך].

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

כתבות נוספות שאנחנו בטוחים שתיהנו מהם:

ההגדה הקומוניסטית שמבערת את החמץ הבורגני מרוסיה

תפריט לסדר הפסח: מתכוני האימה של שנות הארבעים בעולם האשה

תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז

הגדות בכתב ברייל

 

 




לא צריך WAZE: המפות שיקלו עליכם לצאת ממצרים

מחשבים מסלול מחדש: יציאת מצרים במפות ובאיורים

מפה של יציאת מצרים משנת 1712

אם, במקרה, נצטרך לצאת שוב ממצרים, כבר נהיה מוכנים מראש – ומצוידים במפה. באוסף המפות העצום של הספרייה מצאנו מפות עתיקות, נדירות ומאוירות כיד הדמיון, שמשרטטות את מסעם המיתי והמכונן של בני ישראל במדבר.

כיוון שלא קיים תיעוד מדויק של נקודות הציון במסלול יציאת בני ישראל ממצרים, המפות מציגות מסלול משוער או מדומיין. נתיב הנדודים במדבר אינו הדבר היחיד שמציגות המפות הללו – היוצרים ליוו את המפות באיורים שבהם נתנו את גרסתם ופרשנותם להיבטים שונים בסיפור התנ"כי. המפות שאספנו לא שמות דגש על הדיוק הגאוגרפי אלא על הנרטיב הדתי-מסורתי, ועל כן משלבות בתוכן גם תיאורים גרפיים של דמויות ואירועים מהסיפור המוכר, מה שממחיש אותו ומוסיף לו צבע. לפנינו, אם כן, גרסאות קומיקס מוקדמות לסיפור התנ"כי.

 

גלו עוד על פסח – הגדות נדירות ומיוחדות, שירים לפסח ועוד​

 

 

יוצאים ממצרים דרך לונדון

Postel Guillaume, 1562

 

עם התפתחות הדפוס, החלו המוציאים לאור לצרף סדרה של מפות לתנ"כים. לרוב נכללו מפות עם תיאורי גן העדן, הארץ המובטחת וחלוקתה לשבטים, מסעי ישו, מסעות השליחים, וכמובן, יציאת מצרים.

מפה זו, המתארת את יציאת מצרים, צורפה לספר במדבר ל"ג בתוך תנ"ך בהוצאת ריצ"רד הריסון (לונדון 1562). במפה מתואר נתיב מסעם של בני ישראל במדבר על 42 תחנותיו השונות. לאורך הנתיב נראים בני ישראל כשהם חוצים את ים סוף, בעוד המצרים רודפים אחריהם ברכב ופרשים; נלחמים בעמלק; מלקטים מן; רוקדים סביב עגל הזהב למרגלות הר סיני בזמן התגלות האל, ששמו אף מצוין באותיות עבריות (י-ה-ו-ה); ועומדים לצד משה סביב נחש הנחושת. בשולי המפה ניתן לראות משמאל למטה את הדלתא של הנילוס ואת ארץ גושן, ולמעלה את מואב וערים שונות, ביניהן קדש ברנע, יריחו וחברון.

 

המפה שגויירה לכבוד ההגדה

אברהם בן יעקב, 1695

 

פחות ממאה וחמישים שנה מאוחר יותר, ב-1695, הופיעה בסוף הגדת אמשטרדם הידועה המפה שלפנינו. יצר אותה אברהם בר יעקב, כומר פרוטסטנטי יליד גרמניה שהתגייר, ופעל כאומן דפוס באמסטרדם. למעשה זו לא רק מפה של יציאת מצרים אלא מפה של הארץ המובטחת כולה, כאשר רק חלקה הימני מוקדש ליציאת מצרים. במפה, ניתן לראות בבירור את הנתיב של יציאת מצרים הכולל מספר קטן של איורים, ביניהם ירידת המן על בני ישראל, הר סיני וההתגלות, ומזבח שתים עשרה האבנים ממזרח ליריחו. במסגרת מצוי מקרא המפרט את תחנותיהם של בני ישראל במדבר.

המפה מהגדת אמשטרדם הושפעה מאוד ממפות בנות זמנה שנעשו בעולם הנוצרי. היכרותו של היוצר בר יעקב עם עולם זה וידיעותיו בלטינית ובנצרות עמדו בבירור לימינו בהכנת המפה. בולט דמיון מיוחד בין מפה זו למפה שהוכנה על ידי הונדיוס-יאנסון בעקבות מפתו של כריסטיאן ואן אדריכום Chrisitan) van Adrichom) בשנת 1633; אפשר לראות כי מסלול היציאה ממצרים, האיורים הקטנים, ואפילו הספינה המטלטלת בים ודמותו של יונה המושלך ממנה, נלקחו כולם ממפה זו.

עם זאת, בר יעקב הכניס במפה כמה שינויים ותוספות חשובות. בפינה הימנית התחתונה נוספה דמות אישה מעורטלת על תנין, שנחשבה בימי הביניים למייצגת את אפריקה. התנין לבדו ייצג בספרות ימי הביניים את מצרים. בר יעקב "גייר" את המפה. בים התיכון החליף את הספינות במפה הנוצרית בדוברותיו של חירם המביאות עצי ארז לבניין המקדש, ומשמאל למטה מיוצגת הארץ המובטחת, "ארץ זבת חלב ודבש", על ידי פרות – ולצידן המילה "חלב", וכוורות דבש – ולצידן, בהתאם, "דבש". הנשר הסמוך מלווה בפסוק "אתם ראיתם אשר עשיתי למצרים ואשא אתכם על כנפי נשרים ואביא אתכם אלי", ומדגיש את מוטיב יציאת מצרים במפה.

 

עבודת המשכן בקומיקס

ז"אק פרנסואה בנרד, 1728

 

גם המפה הזו, שנדפסה בפריס בשנת 1728 בידי ז"אק פרנסואה בנרד, מוקדשת למסעות בני ישראל במדבר. המסלול והתחנות המצוינות באדום מודגשים במיוחד, וסביבם מופיעה סדרת איורים הקשורה בעבודת המשכן וכליו. האיורים הללו נועדו לייצג ולהמחיש את הפולחן בחניות אוהל המשכן לאורך תחנות המסע, וניתן להבחין בפרטים הבאים (נגד כיוון השעון): הכהן הגדול, המשכן והמחנות שסביבו, אהל מועד, ארון הברית והכרובים, המזבח, שולחן לחם הפנים, המנורה, אוהל מועד המכוסה, המשכן ובמרכזו הכהן הגדול מקריב קרבן, וכהן פשוט עם פר לעולה.

מעוד מפות עתיקות נוספות של יציאת מצרים:

 

 

ואל תשכחו לבקר באוסף המפות הדיגיטלי שלנו:

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד