הפחדנים הנועזים בארון הקומיקס החרדי

רוב ספרי הקומיקס בארץ מיועדים לילדים מהציבור החרדי. הינה הצצה לעולם המופלא של "יסכה והנסיכה" ושל "א אידישע קאפ"

מתוך "א אידישע קאפ 2X2" מאת גדי פולק, 2017

צריך רק להעיף מבט על שלטי החוצות כדי לגלות שהקומיקס וגיבורי העל הם במיינסטרים זה מכבר, ואין זה משנה באיזו מדינה הם נמצאים ואיזו מדיה בוחנים.

אנחנו מצפים שהילדים והנוער יהיו קהל היעד העיקרי של הקומיקס והרומנים הגרפיים, וזה אכן המצב: בשנת 2017 הגיעו לספרייה 1,056 ספרי ילדים ונוער – 88 מהם הם ספרי קומיקס. לא מפתיע שמרבית הספרים בקטגוריה זו פונים לציבור הישראלי הכללי, קרי – היהודי החילוני והמסורתי-לייט. אולם, ההפתעה הגדולה העולה מדו"ח הספרים של הספרייה הלאומית שפורסם לקראת שבוע הספר השנה, היא שיש קהילה מסוימת בתוך הציבור הישראלי ורוב ספרי הקומיקס בארץ נכתבים עבורה: 60 ספרי קומיקס מתוך 88 הספרים שהופקדו בספרייה מיועדים לקוראים חרדים ונכתבו על ידי סופרים מתוך הקהילה, בשביל הקהילה.

נתונים על ספרי ילדים בישראל 2017, על פי דוח הספרים של הספרייה הלאומית

אחד מהספרים האלו הוא הספר "א אידישע קאפ 2X2" מאת האמן החרדי גדי פולק:

 

כריכת הספר "א אידישע קאפ 2X2" מאת גדי פולק, הוצאת תפארת, ירושלים, 2017

 

ספר זה הוא אחד מספרי הקומיקס החרדים שזכו לאישור ולהמלצה מ"הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה בנשיאות הגאון ר' ישראל גנס שליט"א" שנותנת חותמת אישור לספרים ומנמקת את המלצותיה בנוגע לספר, שעל פי התקציר שלו ימצא את עצמו בעיקר על השולחן או על ברכי הילדים. הוא מלא בסיטואציות ובשאילתות שעליהן צריך לענות באמצעות "הראש היהודי".

בתוך הספר ישנה חותמת "כשרות" שבה כתוב: "לאשר שנציג הוועדה עבר על 'א אידישע קאפ 2X2' מאת גדי פולק ומצא אותו ראוי ומומלץ מאוד לילדי ישראל ולכל המשפחה".

הוועדה מוסיפה ומסבירה: "מאז ומעולם נודע הראש היהודי בחריפותו ובדקות המחשבה שבו. בצורה שנונה ומשעשעת מגרה ספר זה את הילד לחשוב, לחקור, ולהתאמץ, להשוות ולהיות ערני לפרטי פרטים במציאות היהודית ובמציאות בכלל. ויהיה ספר זה בבחינה ותן בלבנו בינה להבין להשכיל ועל ידי כן להתעמק ולעסוק בדברי תורה לשמה."

 

אישור הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה עבור "א אידישע קאפ 2X2"

 

ספרות הקומיקס החרדית היא בעיקרה ספרות מוסר. ייעוד הספרים הוא מתן הקשר לילדים באשר לשאלות מוסר שעולות בחיי היום-יום, ותוכנם מנסה לטפח אצלם אתיקה רוחנית ורוחניות באופן כללי, בשפה שנמצאת בגובה עיניהם.

הקומיקס נועד גם כדי להנגיש סיפורי מקרא עבור ילדים ונוער כמו "לכתך אחרי במדבר: יומן מסע אישי", גם כן מאת גדי פולק, שבו מסופר על ילד שנולד וגדל במדבר ונמצא במסע אל ארץ זבת חלב ודבש. הסיפור מתאר את האירועים של ספר "במדבר" בתנ"ך. כפי שכתוב בתקציר הספר:

"חלק מהיומן המצויר יעשיר ויחיה את ה'ויסעו… ויחנו…' את מה שבהם ואת מה שביניהם ויתן לקורא, מנער ועד זקן, מימד מוחשי שאין דומה לו. וכאשר ידפדף, יעלעל, יקרא ויעיין ב'לכתך אחרי במדבר' יראה את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים."

הוועדה הרוחנית לביקורת ספרים נתנה את המלצתה גם לספר זה: "הננו לאשר שנציג הוועדה עבר על הספר 'לכתך אחרי במדבר' יומן מסע עד הכניסה לארץ ישראל מאת גדי פולק – בהוצאת הרב ברוך חייט שליט"א ומצא אותו ראוי ומומלץ מאוד, וחובה לכל בית."

כריכת "לכתך אחרי במדבר: יומן מסע אישי" מאת גדי פולק, הוצאת מערבא, ירושלים, 2015

 

בספרי הקומיקס לילדים ולנוער בציבור החרדי ישנם גם ספרי הרפתקאות כמו "הפחדנים הנועזים". בספר זה יהודי לובלין ניצלים ומצילים את עצמם מרדיפת הגרמנים. ייצוג הגויים בספר מורכב ומגוון יותר משהיינו מצפים מספר המגיע מתוך הקהילה החרדית: מופיעים בו גם אינדיאנים, כמרים, וחיילים אמריקאים. הספר כמו מבקש מהקוראים להתגבר על פחדיהם ולהיות אמיצים נוכח הסכנה וההרפתקה. הוא גם מלמד כמובן מוסר ודרך ארץ, לפי דברי הוועדה הרוחנית: "הספר משלב בסיפור מסרים חינוכיים, מידות טובות, אמונה וביטחון, בתקווה שהמסרים הללו יספגו בלב הקוראים."

 

כריכת הספר "הפחדנים הנועזים" מאת נח רובין, מאייר אהרן זאב ברנשטיין, הוצאה לאור נח רובין, ירושלים, 2014

 

ספרי הקומיקס בציבור החרדי מלאי דמיון ומככבים על מדפי ספרי הילדים והנוער ולא בכדי. אומנם הם מלאים בסיפורי מוסר ובסיפורים תורניים, אבל ההנגשה של הסיפורים דרך קומיקסים ברמה אומנתית וסיפורית גבוהה פורצת את גבולות קהל היעד המקורי. היא מאפשרת הצצה לתוך עולם הייצוגים החרדי שעל פי רוב – הציבור החילוני כלל לא מכיר.

גדי פולק, נח רובין ואהרן זאב ברנשטיין הם רק שלושה מיוצרי הקומיקס לציבור החרדי שספריהם מצויים אצלנו בספרייה. ספריהם שמורים לצד אלה של יוצרים כמו שי צ'רקה, ג'קי ירחי, ר' נחמן זעלצער וחיים גאלה, ולצד סופרות ומאיירות כמו א. בת מלך, ר. פליישמן ובתיה כהן – כולן כותבות ומאיירות עבור הילדים והנוער החרדי וגם בשביל הגיל הרך.

 

"יסכה והנסיכה" מאת א. בת מלך, איירה ר. פליישמן, הוצאת תפארת, 2017. הספר בא ללמד בצורה חוויתית את סוד השמחה שבעשייה!

 

אין ספק שזוהי סוגת ספרים פופולרית בקהילה החרדית, ולמה לא? – הרי קומיקס ורומנים גרפיים נמצאים בכל פינה. וחשוב לא פחות מכך הוא ש"הוועדה הרוחנית לביקורת ספרי קריאה מצאה את הספר ראוי לקריאה."

אבל יש גם סכנות מאחורי הקומיקס – הינה כאן למטה מודעה מתוך העיתון החרדי "המודיע" ובה קריאה להיזהר ממיסיונרים שמנצלים את סיפורי הקומיקס המקובלים והאהובים בחברה החרדית כדי להעביר יהודים "על דתם ועל דעת קונם".

מודעה מתוך "המודיע", כ"ב באייר תשע"ח ל"ז לעומר (7 במאי 2018)

כתבות נוספות

קפטן אמריקה – מגן היהודים!

הכירו את ברבי: יהודיה כשרה כדת וכדין

ממטולה ועד אילת: מסע הפלאים של גיל הקטן עם אווזי-הבר

 




"פיליפ, האם אתה אנטישמי?"

"זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים": עם צאת ספרו "מה מעיק על פורטנוי" נאלץ הסופר פיליפ רות להתמודד עם האשמה חוזרת ונשנית - אנטישמיות

"מה מעיק על פורטנוי?" לא היה הספר הראשון שחיבר רות, אך מיד עם צאתו בשנת 1969 הפך הרומן לרב-מכר שהגדיר במידה רבה את המשך הקריירה ארוכת השנים וההצלחות, כמו גם את הדימוי הציבורי, של הסופר היהודי-אמריקני פיליפ רות.

במרכז הרומן של רות עומדת דמותו השנויה במחלוקת של אלכסנדר פורטנוי, החושפת במהלכו של טיפול פסיכואנליטי את הנוירוזות שלה בשפה עסיסית עמוסת קללות וגסויות שמשאירה מעט מאוד לדמיון.

הדרך שבה הוצג גיבור הספר עוררה סערה בארצות הברית השמרנית, סערה שמצאה את דרכה גם ארצה. רות, שהפך עם צאת הספר לאחד מבניה המוכרים והמצליחים ביותר של הקהילה היהודית אמריקנית, נאלץ להתמודד עם שורה ארוכה של האשמות דווקא מצד הקהילה שאליה השתייך, וביניהן האשמות באנטישמיות ובשנאה עצמית.

ראש וראשון למאשימים היה חוקר הקבלה גרשם שלום, בביקורת ידועה הוא כתב עליו את הדברים הבאים:

"…וכל זה כדי כדי לסגור עם חשבון עם הדמות הדמונית – 'הידישע-מאמע' – שלא נאמר לה כל האמת בפרצוף עד שבא הסופר הזה ונתן דרור ליצריו האמנותיים. גיבור זה אינו עוד יחיד אומלל הכותב מתוך תאוותו, הוא היהודי שמשיב נקם על כך שגידלו אותו בבית יהודי שנעשה מתועב בעיניו, ויוצא להשכיב שיקסע אחרי שיקסע כדי להשתחרר משליטתה של אמו האיומה. זהו הספר שאליו פיללו כל האנטישמים. אני מעז לומר שבתפנית הבאה של ההיסטוריה, תפנית שלא תתעכב לוודאי, ספר זה יעשה את כולנו לנאשמים במשפט."

הביקורת של גרשם שלום לספרו של רות, מתוך אוסף גרשם שלום בספרייה הלאומית

רות בחר להתמודד עם האשמות הללו ישירות. בספרו "לקרוא את עצמי ואת האחרים" מופיע ראיון עם ג'ורג' פלימטון שבו מתייחס רות להאשמותיו של גרשם שלום:

"… תמיד הייתי מרוצה ממזלי הטוב להיוולד יהודי, הרבה יותר ממה שמבקריי משערים זאת בנפשם. זו חוויה מסובכת, מעניינת, תובענית מבחינה מוסרית, ייחודית מאוד, וזה מוצא חן בעיניי. אני רואה את עצמי במצב ההיסטורי של היות יהודי על כל המשתמע מזה. ומי צריך יותר מזה? ואשר לאותן האשמות שהזכרת – כן, קרוב לוודאי שישובו ויטיחו אותן בי."

עטיפת הספר "לקרוא את עצמי ואת האחרים", תרגום: דפנה לוי, זמורה-ביתן, 1990

אף ש"מה מעיק על פורטנוי" הזניק את הקריירה הספרותית שלו, ספרים וסיפורים אחרים שלו כמו "להתראות, קולומבוס", נתנו אפילו יותר תחמושת לרבנים שהאשימו את רות בכך שהוא מוציא שם רע ליהודים. במסה "כתיבה על יהודים" (On Writing Jews) שפרסם רות בשנת 1963 הוא מסביר:

"בין המכתבים שקיבלתי מקוראים, היו כמה מכתבים מיהודים שהאשימו אותי באנטישמיות וב'שנאה עצמית' או, לכל הפחות, בחוסר טעם… יתר על כן, האשימו אותי שבביקורת כמו זו שלי – או ביקורת לכאורה – רואים האנטישמים הצדקה לעמדותיהם, והיא 'דלק' למדורתם, בעיקר כאשר היהודי עצמו מודה כביכול בהרגלים ובהתנהגות שאינם מופתיים, או אפילו אינם נורמלים ומקובלים. כשאני מדבר לפני קהל יהודי, תמיד ישנם אנשים שניגשים אליי אחר-כך ושואלים: 'למה אתה לא עוזב אותנו במנוחה? למה אתה לא כותב על הגויים?' – 'למה אתה חייב להיות כל כך ביקורתי?' – 'למה אתה לא מפרגן לנו?'…

קצת קשה, אולי בלתי אפשרי, להסביר לכמה מהאנשים הטוענים שהרגישו את שיניי ננעצות בהם, שפעמים רבות הם לא נושכו כלל. לא תמיד, אך לעתים קרובות, מה שהקוראים הבינו כגינוי החיים היהודיים, קשור אולי לנקודת המבט המוסרית שלהם עצמם ולא לזו שהם מייחסים לי. לפעמים הם רואים חולשה במקום שאני עצמי ראיתי אנרגיה או אומץ או ספונטאניות; הם מתביישים במה שאינני רואה כל סיבה להתבייש בו, ומתגוננים בשעה שאין כל סיבה להתגוננות."

במידה לא מועטה של אירוניה, אמו של פיליפ רות, תחקרה אותו בעצמה לגבי ההאשמות שהוטחו בו. רות מספר:

"בשלב מסוים אמרה לי אמי שמשהו מציק לה, לבסוף היא שאלה אותי, 'פיליפ, האם אתה אנטישמי?'. לשאלה הזאת עניתי, 'אמא, מה את חושבת? את מכירה אותי עוד מלפני שהלכתי לגן'. אבל ההורים שמעו את זה מהרבי, אתה מבין?"

 

הסופר פיליפ רות הלך לעולמו ב-22 במאי 2018, והוא בן 85 שנה. 

 

כתבות נוספות

הכותל של פרנץ קפקא

הצצה למחברת התרגילים בערבית של אחד העם

תמונות נדירות: האיש שתיעד את אסירי ציון בכלא הסובייטי



כך נלכד "האיש שלנו בדמשק" אלי כהן

נעם נחמן טפר מבקש לערער על הנרטיב המקובל סביב לכידת אלי כהן

אלי כהן תחת זהותו ככאמל אמין ת'אבת, בתא הטייס של מטוס חיל האוויר הסורי

שנים רבות סברו בישראל כי כהן נלכד עקב כך שהמודיעין הסורי הצליח ליירט את שידוריו למטה המוסד בישראל. מעדויות שמופיעות בספרי "אלי כהן תיק פתוח" עולה כי הסיכוי שהסורים הצליחו לאכן את מכשירי השידור של כהן נמוכים מאוד.

ממסמכים ומעדויות של ראש המודיעין הסורי ומעדות של קצין מודיעין שפרץ לדירתו של כהן עולה כי הסורים ביצעו אחרי כהן מעקב פיזי אנושי. כיצד, אם כן, נלכד "האיש שלנו בדמשק"?

 

מכתבו האחרון של אלי כהן לאשתו נאדיה, בערבית, שעה לפני הוצאתו להורג

הרקע לגיוסו

ההחלטה לגייס ולהכשיר "לוחם" שיוצב במדינת יעד (מצרים, ירדן או סוריה) התקבלה כבר בשנת 1958 זמן לא רב לאחר הכישלון של המודיעין הצבאי לזהות את חדירת הצבא המצרי לסיני שבעקבותיו הודח ראש אמ"ן. הכישלון נבע מכך שאחד מהקצינים ביחידת ההאזנה הצה"לית החליט על דעת עצמו לשמור אצלו את הידיעה על מעבר כוחות שיריון מצריים את התעלה. במודיעין הצבאי הוחלט כי יש לחזק בצורה משמעותית את היכולת לאתר כוננות ותנועות צבא של מדינות ערב. לצורך כך הוחלט לשתול במספר מדינות ערביות "לוחמים" שידווחו על תנועות צבא או הכנות וכוננות צבאית. עקב כך הוחלט לגייס לוחם שיוצב בדמשק.

ההחלטה של גיוסו של אלי כהן ליחידה 188 באמ"ן התקבלה במקרה, לאחר שהאחרון כתב בספטמבר 1959 מכתב ברכה לשנה החדשה לשלמה מילט, המראיין שפסל אותו בעבר מלשרת בתפקיד ריגול. עקב המכתב עלתה שוב מועמדותו ומאחר שהדרישה הייתה קיימת הוחלט להמשיך בהליך גיוסו ביחד עם שני מועמדים נוספים.

לבסוף נבחר כהן והוא החל ללמוד בבית הספר לריגול. "בית הספר לריגול" מנה באותה העת שני מדריכים מוטי כפיר ונתן סלומון. האחרון החל ללמד את אלי כהן את הדברים הבסיסיים ביותר – כיצד לעקוב וכיצד לחמוק מעיקוב, כיצד לכתוב בדיו סתרים. בין השאר הוא הבחין שלחניך שלו יש זיכרון יוצא מהכלל.

 

אלי ונדיה כהן מתחת לחופה. אוגוסט 1959

 

לאחר תשעה חודשים בהם עבר אלי כהן הכשרה בסיסית שכוללת גם ניסיון בצילום ובפיתוח פילם וכן ידע ותרגול כיצד להשתמש במכונת המורס ולהצפין ידיעות החליטו מדריכיו כי הגיעה העת לתפור לו סיפור כיסוי. כהן הפך להיות כאמל אמין ת'אבת – איש עסקים שהוריו ממוצא סורי והיגרו ללבנון, על פי הסיפור הוריו נפטרו בזה אחר זה והוא נקרא לעבוד עם דודו שהיה גלמוד ועסק במסחר בארגנטינה.

כהן נחת בבירת ארגנטינה בפברואר 1961 והתחיל ללמוד ספרדית עם מורה פרטית בכדי שיוכל לספר בסוריה שהוא שהה בארגנטינה במשך 16 שנים.

 

הנסיעה ללוע הארי

לאחר חזרתו של אלי כהן מארגנטינה הוא עבר הכשרה נוספת ביחידה המבצעית. ב-10 לינואר 1962 עלה כאמל אמין ת'אבת על אוניית תיירות שעושה את הדרך מהעיר גנואה באיטליה, עוגנת באלכסנדריה ומגיעה לנמל ביירות.

על האוניה פוגש אלי כהן את מאג'ד שיח' אל ארד – דמות שתלווה אותו במהלך שלוש שנות שרותו בדמשק. האחרון הוא איש העולם הגדול, דובר שפות ובהן את השפה הגרמנית על בורייה. מאגד' שיח' אל ארד פוגש את כהן על הסיפון ובין השניים מתפתחת שיחה במהלכה כהן מספר לו את "סיפור הכיסוי" שלו. משמע הוא איש עסקים עשיר שירש הון ומעוניין לבדוק האם כדאי לו לעשות עסקים במולדתו סוריה. מאג'ד שיח' אל ארד מציע לו שלאחר הנחיתה בביירות הוא יצטרף אליו למסע מביירות לדמשק. אל ארד מספר לכהן כי יש לו מכונית אופל חדשה והשניים נוחתים בביירות ולאחר יום מנוחה עושים את הדרך אל עבר מעבר הגבול שטורה המפריד בין לבנון לסוריה.

על פי מסמכי סוכנות הביון האמריקאית מאגד שיח' אל ארד אינו אזרח תמים. האמריקאים מספרים כי במהלך השנים 1951 ועד 1959 היה אל ארד מקור מידע שלהם וקיבל על כך כסף. מאג'ד שיח' אל ארד מספר לכהן כי יש לו מספר חברים שיכולים לסדר לו מעבר חלק של הגבול תמורת כמה מאות לירות סוריות. מאג'ד שיח' אל ארד, מתקשר לחברו איש ביטחון סורי שממתין להם במעבר הגבול ומקבל מכהן הלוואה של ארבע מאות לירות סוריות שאותה לעולם לא יחזיר. חבר נוסף של מאג'ד הוא הממונה על מעבר המכס בשטורה. כאמל אמין ת'אבת (אלי כהן)  שותה קפה במעבר הגבול והחברים של מאג'ד שיח' אל ארד דואגים לניירת ולהעברה חלקה של המזוודות שמכילות את ציוד הריגול שאלי כהן הביא איתו מישראל. אגב, כאשר המוכסים הזוטרים מנסים לפתוח את המזוודות הבוס גוער עליהם ואומר להם שהכל נבדק. כך ללא בדיקת ציודו האישי נוחת אלי כהן בדמשק.

 

דמשק: בניין המטכל ומטה חיל האוויר

 

חמישה ימים בדיוק לאחר שכהן נוחת בדמשק ומצליח לשכור בה דירה הוא מעביר למטה בישראל את השידור הראשון שאומר – הגעתי בשלום.

 

לכידתו של אלי כהן

אלי כהן שירת בסוריה מינואר 1962 ונלכד ב-18 בינואר 1965.

מדבריו של ראש המודיעין הסורי עולה כי הסורים חשדו בכהן עקב קשריו עם "איש הידוע בקשריו החשודים" בנוסף הסביר ראש המודיעין הסורי כי לאחר שעצרו את כהן עצרו עימו אזרח סורי שסייע להעביר אותו את הגבול הלבנוני וסייע לו לחדור לדמשק. ראש המודיעין הסורי מכוון בדבריו למאג'ד שיח אל ארד – אותו אדם שליווה את כהן במשך שלוש שנות שהותו בסוריה.

אלי נכנס לסוריה בפעם החמישית בתאריך 26 לנובמבר 1964 – זמן לא רב לפני כן תפסו הסורים שני מרגלים שהופעלו על ידי שלוחת ה-CIA בדמשק. אחד המרגלים ששמו פרחאן אטאסי הכיר את אלי כהן. הסורים בעת ההיא ידעו שהאמריקאים מרגלים אחריהם ולכן הם עקבו אחרי אנשי השגרירות האמריקאים בדמשק וכן אחרי היוצאים ובאים בשערי השגרירות.

חמישה ימים לאחר שאלי כהן נחת בדמשק ב-1 לדצמבר 1964 הוא נפגש עם חברו מאג'ד שיח אל ארד לארוחת צהריים. במהלך הארוחה סיפר לו החבר כי ימים אחדים לפני כן הוא נפגש עם "רוזוליו" והסביר לכהן בסוד כי רוזוליו הוא למעשה הפושע הנאצי פרנץ רדמאכר המסתתר בדמשק.

 

פרנץ רדמאכר בזמן משפטו, שנת 1968. צילום: Karl Schnoerrer. EPA

 

אוזניו של אלי כהן נפקחו והוא אמר לחברו שזה לא ייתכן כי רדמאכר מסתתר. מאג'ד שיח אל ארד התגאה בפניו, צלצל לרדמאכר ולאחר 40 דקות ישבו השלושה – אלי כהן, הפושע הנאצי והחבר מאג'ד שיח אל ארד בדירת המסתור של רדמאכר – דירה שאגב הייתה במרחק עשר דקות הליכה מדירתו של אלי כהן.

יום לאחר הפגישה – ב-2 לדצמבר 1964 דיווח אלי כהן בשמחה למטה המוסד בתל אביב כי הוא הצליח לעלות על עקבותיו של הפושע הנאצי. אלי העביר את תיאורו, את כתובתו המדוייקת ואת תיאור סביבת המגורים של דירת המסתור. הוא ביקש לקבל הנחיות להמשך, אך במקום לקבל חיזוק חיובי במטה המוסד ביקשו ממנו "להפסיק רדמאכר ולהתרכז בעיקר."

במטה המוסד לא היו מודעים לסכנה הברורה והמיידית שנגרמה עקב הפגישה המשולשת. אחרת, היו מבקשים מאלי כהן לעזוב את הכל ולקחת את הרכבת הראשונה לביירות.

ממסמכים של המודיעין האמריקאי עלה כי מאגד שיח' אל ארד ששימש כמקור מידע של האמריקאים ניסה להמשיך ולעבוד עבורם ולכן הוא המשיך להעביר אליהם דיווחים ובמיוחד מידע שדלה מפגישותיו עם הפושע הנאצי פרנץ רדמאכר.

הטענה שלי ואותה אני מאושש באמצעות מסמכים ועדויות בספר "אלי כהן תיק פתוח" היא שהמודיעין הסורי ראה את הפגישה המשולשת בין אלי כהן – מאגד' שיח' אל ארד והפושע הנאצי רדמאכר בזמן אמת או שהם קיבלו את המידע על הפגישה זמן קצר לאחר שבוצעה.

 

עדות קצין המודיעין שלכד את אלי כהן

 

כעת בואו נבדוק כיצד נראתה הפגישה בעיני המודיעין הסורי.

הם מבחינים במאג'ד שיח' אל ארד שהיה מודיע של האמריקאים, יוצא ובא בשערי השגרירות האמריקאים כאשר אצל המודיעין הסורי יושבים במעצר שני "בוגדים" שריגלו לטובת ארה"ב. הסורים יודעים היטב ש"רוזוליו" אותו פושע נאצי מעורב עד למעל צווארו בריגול.

 

מימין: מאג'ד שיח אל ארד ג'ורג' סייף ואלי כהן

 

וכאן ראוי לשאול מה אתם הייתם עושים אם הייתם רואים שבפגישה המשולשת יושב איש עסקים סורי עם שני מרגלים. האם אתם הייתם חושדים בו ומתחילים לעקוב אחריו? אם התשובה היא כן. זה בדיוק מה שקרה.

מעדויותיהם של אחמד סווידאני ראש המודיעין הסורי ושל קצין מודיעין שפרץ לדירה עולה כי הסורים החלו לעקוב אחרי אלי כהן. זמן לא רב לאחר מכן הם מחליטים לפרוץ לדירתו ומגלים בה לבנות חבלה. בחיפוש מדוקדק יותר הם מגלים את מכשירי השידור והקליטה.

סיפור הפריצה לדירה וניתוח העדויות מעלה כי למודיעין הסורי לא היה מושג שאלי כהן הינו מרגל ציוני.

 

"מעריב" מדווח על הוצאתו להורג של אלי אלי כהן. 18 במאי, 1965. לחצו על התמונה לעיתון המלא

 

את הניתוח, פענוח העדויות והמסמכים ניתן לקרוא בספר "אלי כהן – תיק פתוח".

 

כתבות נוספות

מסמכים חושפים: כך ריגל ההגנה אחר בתי קפה ערביים בחיפה

סיפורה של ניל"י דרך יומניו של האיש שנתן לה את שמה

המברק ששלח מפקד הס"ס היינריך הימלר אל המופתי חאג' אמין אל-חוסייני

 






הסיפור מאחורי השיר "דיווה" שהביא לדנה אינטרנשיונל את הזכייה באירוויזיון

יואב גינאי חושף כיצד נוצר השיר שהפך להמנון, וגם מגלה לנו אילו נשים הושמטו מהגרסה המקורית שכתב

יֵשׁ אִשָּׁה גְּדוֹלָה מֵהַחַיִּים 
יֵשׁ חוּשִׁים שֶׁיֵּשׁ רַק לָהּ 
יֵשׁ קְסָמִים וְיֵשׁ יָמִים קָשִׁים 
וּבָמָה שֶׁהִיא כֻּלָּהּ שֶׁלָּהּ. 

לַמַּלְאָכִים דִּיוָה הִיא אִימְפֶּרְיָה 
עַל הַבָּמָה דִּיוָה הִיא הִיסְטֶרְיָה 
הִיא כֻּלָּהּ שִׁיר אַהֲבָה. 

וִיוָה נָרִיעַ, וִיוָה וִיקְטוֹרְיָה, אַפְרוֹדִיטָה 
וִיוָה לַדִּיוָה, וִיוָה וִיקְטוֹרְיָה, קְלֵאוֹפַּטְרָה 

יֵשׁ נָשִׁים, דְּמָעוֹת שֶׁל הַחַיִּים 
הֵן יִשְּׂאוּ תְּפִלָּה לְלֹא מִלִּים.

לַמַּלְאָכִים דִּיוָה הִיא אִימְפֶּרְיָה 
עַל הַבָּמָה דִּיוָה הִיא הִיסְטֶרְיָה 
הִיא כֻּלָּהּ שִׁיר אַהֲבָה. 

 

**לעוד סיפורים על השירים האהובים הצטרפו לקבוצה "הסיפור מאחורי"

 

את סקיצת השיר "דיווה" כתבתי בשנת 1996 במונית צהובה בניו יורק על קופסת סיגריות.

את ההשראה נתנו לי DJ במועדון וזמרת שחורה ענקית שאותה כינה ה"דיווה" שלי. רציתי לכתוב על נשים משפיעות גדולות מהחיים כי כבר אז הבנתי שדנה היא ממש אחת כזאת. זה היה שנתיים אחרי שניסינו להגיע לאירוויזיון עם "לילה טוב אירופה" שכתבתי במקור ללהקת "דרמה" של עופר ניסים.

 

יואב גינאי ודנה אינטרנשיונל בכותרת של "ידיעות אחרונות" ביום שאחרי הזכייה (10.5.1998)

 

עם דנה השיר "לילה טוב אירופה" הגיע למקום השני בקדם של 1995. הסקיצה המקורית של דיווה הייתה שונה מעט ומלבד ויקטוריה, קליאופטרה ואפרודיטה היו בו גם "ארבע אמהות", אך הן התאיידו מהטקסט דיי מהר… מסרתי את הטקסט של השיר לעופר ניסים ושי כרם שעבדו עם דנה. הם הבטיחו למצוא מלחין למילים.

 

 

שלט חדר המשלחת הישראלית באירוויזיון בברמינגהם 1998. חתום על ידי הזוכים באירוויזיון 1998 דנה אינטרנשיונל, צביקה פיק ויואב גינאי

 

הימים חלפו ומועד ההגשה לתחרות התקרב. כשראיתי שהשיר עוד לא מצא מלחין פניתי בעצמי לצביקה פיק, וצביקה הלחין ומסר לי קלטת עם הסקיצה. כמו הטקסט גם הקלטת שכבה ממש עד הרגע האחרון אצל עופר ורק רגע לפני כינוס הועדה הוקלט השיר באולפן.

השיר "דיווה" הפך עם השנים למשהו גדול מסך חלקיו. הוא נכנס גבוה למצעד הבריטי, נבחר לשיר השנה ברוסיה, נבחר באוסטרליה לשיר הגדול בכל האירווזיונים, מקום ראשון ב-MTV, מקדם מצעדי גאווה ומסמל טולרנטיות, חירות ואהבת אדם.

 

 






 

 

כתבות נוספות

אֲנִי לֹא הַצַּעֲצוּעַ שֶׁלְּךָ:  TOY של נטע ברזילי בתרגום לעברית

הרגע שבו שלמה ארצי הפך לכוכב

הסיפור מאחורי "עָטוּר מִצְחֵךְ"