כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

מבצע קוקה קולה: כך הבסנו את החרם הערבי

בשנת 1966 ניטש מאבק איתנים בין מדינה פצפונת במזרח התיכון לבין תאגיד ענקי. נחשו מי ניצח.

חן מלול | 08.05.17 | 4 דק' |
Share

שנים על גבי שנים ניסה משה בורנשטיין, הבעלים של חברת 'טמפו', לשכנע את חברת 'קוקה קולה' להעניק לו את הזיכיון לייצור הזהב השחור בארץ ישראל. פניותיו נדחו פעם אחר פעם. בשנת 1966 כבר נעשה המאבק העסקי למאבק פוליטי כאשר התברר שתאגיד הענק האמריקני אינו מוכן לתת לאיש את הזיכיון לייצור בארץ.

אף על פי שחברת 'קוקה קולה' תירצה את סירובה לאפשר את ייצור המשקה בארץ בכך שהדבר אינו משתלם כלכלית, האמת הייתה ידועה לכל: לא החשש מהפסדים בישראל הניע את החברה, אלא חשש מהפסדים במדינות ערב. מטה החרם הערבי היה אז בשיא כוחו והזהיר את חברות הענק הבינלאומיות שעסק שימכור את תוצרתו בישראל, יוכנס ל"רשימה השחורה" ויוחרם על ידי כל מדינות ערב. ישראל לא נשארה חייבת.

 

מעטים האמינו לגרסה הרשמית של החברה. כתבה שהתפרסמה בעיתון דבר ב-14 באפריל 1966

 

"מבצע קוקה קולה" יצא לדרך. במהלכו החליטה ישראל להעביר את המשחק למגרש האמריקני. באמצעות ארגונים יהודים-אמריקנים שונים, בראשם הליגה נגד השמצה של ארגון 'בני ברית', החלו יהודי אמריקה לארגן חרם נגדי על חברת קוקה קולה. את המשקה שזכה תמיד לפופולריות רבה בקרב בקהילה היהודית החרימו עתה בתי עסק גדולים כקטנים (ביניהם נייתנ'ס – יצרנית הנקניקיות), משפחות ויחידים. יהודי אמריקה פשוט סירבו לקנות ממוצרי קוקה קולה לאור התנהלותה המבישה של החברה.

השם הרע שיצא לחברת קוקה קולה בעקבות הפרסום השלילי, הביא את מנהליה לחזור בהם מהחלטתם שלא לפתוח מפעל בארץ. הם הודיעו כי יאשרו לפתוח מפעל לייצור המשקה בארץ ובמקביל, המשיכו לטעון כי מעולם לא החרימו את ישראל.

 

כתבה שהתפרסמה בעיתון מעריב ב-17 באפריל 1966

 

תהיה אשר תהיה האמת, עיתוני ארצנו צהלו ושמחו. בחלקם כתבו על ניצחון ישראל על קוקה קולה בתור ניצחון כוחות האור על כוחות החושך. מדינת ישראל, הריבונית והעצמאית, הצטיירה, ולא בפעם הראשונה בתולדותיה, בתור דוד הנלחם נגד גוליית בצורת התאגיד המרושע 'קוקה קולה'. "אך סוף-כל-סוף ניצחה העקשנות היהודית" כתב עיתון דבר, "יכולנו לחיות עוד שנים הרבה בלי קוקה קולה, אך לא יכולנו לסבול כי חברה אמריקנית גדולה, המשקה מיליוני יהודים בארצות הברית ובעולם כולו, תסרב לתת רשיון לייצור תוצרתה בישראל רק מתוך כניעה לחרם הערבי", הוסיף מעריב.

 

"קוקה קולה בישראל" ולא מדובר במתיחה. מודעה משנת 1968

 

מטה החרם הערבי הזהיר את 'קוקה קולה' מפני התכנית להקים מפעל ראשון בבני ברק ואיים בהחרמת רכושה אך ההחלטה הנחושה שהתקבלה בחברה, בעקבות מאמצי השכנוע של יהודי אמריקה, נותרה על כנה.

 

מלבד תקריות ספורות, האיומים של מטה החרם הערבי על קוקה קולה נותרו רק בגדר איומים. כתבה שהתפרסמה בעיתון דבר ב-9 באוגוסט 1966

 

בשנת 1968, כעבור שנתיים מנצחון החרם היהודי-אמריקני על 'קוקה קולה' וכעבור שנה מנצחונות ישראל במלחמת ששת הימים – שעשו אותה למעצמה אזורית משגשגת, אפשר היה ליהנות מהמשקה הנחשק גם במדינת ישראל. חברת טמפו שהפסידה במכרז על הזיכיון לייצור 'קוקה קולה' הקימה יחד עם חברה אמריקנית אחרת מפעל מתחרה ל'קוקה קולה'. וכך, בתוך חודשים ספורים עמד הלקוח הישראלי בפני בחירה קשה מנשוא: האם להרוות את צימאונו במשקה 'קוקה קולה' המקורי או שמא ב'טרופי קולה'?

 

האם אתם זוכרים את טעמו האקזוטי של משקה טרופי קולה? כרזת פרסומת מאוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

 

ואיך אפשר בלי טיפ טופ קולה – סירופ ממותק? כרזת פרסומת מאוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

 

כתבות נוספות שאולי יעניינו אתכם:

גבורה: הנשק היהודי מביאליסטוק

ההוגה היהודי שהעז להתווכח עם קאנט

המהנדס האיטלקי שהביא את המודרניזציה (וההתנשאות) האירופאית לארץ ישראל

 

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו