"המערה החשמלית" של "ההגנה"

מחנה הצבא יונה שכן בצפון תל אביב. ארלוזורוב נרצח ממש ממול, "ההגנה" התאמנה בו, וממנו הופגזה אלטלנה. זהו סיפורו

1

צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

בארכיונו של הצלם בנו רותנברג, מהבולטים שבצלמי ראשית המדינה, נמצאת סדרת תצלומים המציגים את חברי ארגון "ההגנה" מתאמנים במחנה הצבאי שנקרא "מחנה יונה". ארכיון התצלומים נסרק ונשמר לאחרונה באוספי הספרייה הלאומית באדיבות אוסף מיתר, וכך יכולים המבקרים להתרשם גם הם מהתמונות: בתצלומים נראים חברי "ההגנה" מאזינים לתדרוכים, רצים, קופצים, זוחלים, וגם סתם כך מצטלמים, ביחד ולחוד. אימונים אלו התקיימו בצפון הישן של תל אביב, ממש ליד המקום שבו נמצאים היום מלון הילטון וגן העצמאות; וכך התעוררה סקרנותי לגלות את סיפורו של המחנה, שלא רק אירח את אימוני "ההגנה", אלא מצא את עצמו עד למספר פרשיות בולטות בסיפור הציוני.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

לא תמיד התאמנו שם אנשי "ההגנה". אותם אימונים ראשונים במחנה התקיימו בסוף שנת 1947, כשפינה הצבא הבריטי בדצמבר באותה שנה את גוש דן. חברי "ההגנה" מיהרו להשתלט על הבסיסים המפונים ששכנו בתל אביב, בהם כמובן מחנה שרונה הבריטי (בסיס המטכ"ל בקריה), וגם המחנה הזה. שלושה ימים לאחר הפינוי נהרג בדרכו לירושלים אחד ממפקדי "ההגנה", יונה רסין, וחבריו מיהרו לקרוא את הבסיס הצבאי המפונה על שמו.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

 

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

מה היה שם לפני כן? בתחילת המאה ה-20 הורחב על גבעה זו בית קברות מוסלמי "חדש". בית הקברות שימש את תושבי יפו שסבלו ממגפת כולרה באותם ימים, ונאלצו לקבור את מתיהם רחוק מן העיר (באותה תקופה הוקם גם בית הקברות היהודי ברחוב טרומפלדור, מאותה סיבה בדיוק). בשנת 1942, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הקימו הבריטים על המצוק מחנה נופש לטייסי חיל האוויר המלכותי. למה דווקא שם? מאותן סיבות שגם היום רוצים אנשים להגיע לתל אביב. המחנה שכן סמוך לחוף הים, בעיר שיש בה בתי קפה, אירועי תרבות, נשפים וכמובן – אלכוהול. חיילים בריטים מכל רחבי המזרח התיכון הגיעו לשהות במקום להתרעננות וצבירת כוחות.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

למרגלות המחנה ששכן על מצוק הכורכר השתרע החוף הקרוי היום על שם המלון שהוקם מעליו, חוף הילטון. על חולות החוף הזה, לאורך שפת הים התיכון, טיילו בליל שבת ה-16 ביוני 1933 סימה וחיים ארלוזורוב, אחרי שעזבו את בית הקפה ששכן מעט דרומה משם, במקום שבו נמצא היום מלון דן. שם הם הבחינו בשני זרים שעקבו אחריהם זמן מה, ושם שלף אחד מהעוקבים אקדח וירה בארלוזורוב, שהיה באותה עת ראש המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית, מעין "שר החוץ" של התנועה הציונית. הרצח הסעיר את היישוב העברי, ואצבעות מאשימות הופנו כלפי התנועה הרוויזיוניסטית.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

נרוץ שוב כמה שנים קדימה. 15 שנה בדיוק למען האמת, אל יוני 1948. אל מול חופי תל אביב עלתה על שרטון ספינת האצ"ל "אלטלנה", לאחר שנמלטה מחוף כפר ויתקין, שבו החל העימות מול כוחות צה"ל. בבטן הספינה משלוח נשק שביקש האצ"ל לספק לחייליו. לצה"ל ניתנת ההוראה לעצור את האונייה בירי סוללת תותחים. היכן עמדו אותם תותחים שהפגיזו את האונייה? נכון מאוד, במחנה "יונה" שעל רכס הכורכר. פרט מעניין נוסף: על האלטלנה נהרג אברהם סטבסקי, אחד מאנשי תנועת בית"ר שהואשם ברצח ארלוזורוב.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

 

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

רצה המקרה ובקרבת המחנה שאינו קיים יותר התרחשו שניים מאירועי המפתח בסכסוך בין פלגי הימין והשמאל ביישוב היהודי בארץ ישראל. מה עוד היה במקום? כזכור, השתלטו אנשי "ההגנה" על המחנה מיד עם פינויו, עת החל השלב הראשון במלחמת העצמאות. שם הוקמו חלק מגדודי חטיבת "קרייתי", ושם אומנו טירונים שהגיעו לאחר מכן לחטיבת "גבעתי". מחנה "יונה" שימש גם בסיס חיול ראשוני לחלק מכוחות "ההגנה" בפרוץ מלחמת העצמאות. במשך תקופה שימש מחנה "יונה" את חיל הרפואה בראשיתו, וגם בסיס ההדרכה לאימון גופני ולכושר קרבי, כמו גם בית הספר לחינוך גופני שכנו במקום עד שעברו במהלך שנות החמישים למכון וינגייט.

1
צילום: בנו רותנברג, מתוך אוסף מיתר

בשנות החמישים והשישים ניטש מאבק מר בין הממשלה לבין עיריית תל אביב שביקשה לפנות את המחנה ולהקים בשטחו גן ציבורי גדול. לקראת יום העצמאות הראשון פונה חצי משטחו של מחנה "יונה" ובמקומו החלה באפריל 1949 נטיעת "גן העצמאות". רק בתחילת שנות השישים פינה צה"ל את מלוא השטח והושלמה נטיעת הגן. בחלק מהשטח הוקם בשנת 1965 מלון הילטון שעומד שם עד היום.

תוכלו לעיין בתמונות המופיעות בכתבה זו, ובתמונות נוספות מאימוני "ההגנה" במקום, בקישור הזה. מזהים את עצמכם או קרוביכם בתצלומים? ספרו לנו בבקשה: כאן בתגובות, בפייסבוק, או בטוויטר.

תודה לפלג לוי ולמודי שניר, אנשי פרויקט "תולדות ישראל" על המידע שסייע בכתיבת כתבה זו. תודה לד"ר ניר מן על עזרתו המחקרית.

 

תוספת קטנה לסיום

לא רק אירועים מציאותיים התרחשו במחנה "יונה", בחוף הילטון ובסביבתם. גם אחת מחבורות הילדים המפורסמות ביותר של ישראל הצעירה בילתה את ימיה שם – חסמב"ה. אלו שקראו את הספרים ודאי יודעים שהמערה החשמלית המפורסמת, המפקדה הסודית של ירון זהבי וחבריו, שכנה ממש שם: בין סלעי הכורכר שמתחת לבית הקברות המוסלמי ומאוחר יותר מתחת למלון הילטון. תוכלו לקרוא עוד על המערה – הבדיונית או שמא האמיתית? – בכתבה שפרסם אלי אשד בקישור זה.

 

כתבות נוספות

הנשק הסודי של "ההגנה": עלון הקיר "החומה"

האמת על פיצוץ מלון "המלך דוד"

יוני הדואר האמיצות מגינות על המולדת

מה מסתתר במנהרה הסודית שהתגלתה בספרייה?

אספו כוח ובריאות בלבנון: בואו לחופשה בפרברי ביירות

כשהגבולות היו פתוחים וההרים המושלגים של לבנון היו יעד התיירות המוביל של תושבי ארץ ישראל

1

הסכם סייקס־פיקו המפורסם מתח קו במזרח התיכון והפריד בין ארץ ישראל, עבר הירדן ועיראק שניתנו לבריטים, לבין סוריה ולבנון שהוענקו לצרפתים. קו הגבול הזה לא היה קשיח כמו הגבולות שאנחנו מכירים כיום. אם היו מתחים, הם נתגלעו בעיקר בין בני העדות והדתות השונות שבמרחב, בין השאר בין יהודים לערבים. אך בין שלטונות ארץ ישראל ללבנון (ולסוריה) היו יחסים תקינים: סחורות הגיעו ממקום למקום, מסילת הרכבת שהניחו העת'מאנים פעלה, ובעיקר – נרשמה תנועה של אנשים.

1
מתוך "הצבי", 10 במאי 1909

וכך קרה שכפי שסוחרים יהודים נעו בין ירושלים, דמשק, חלב וביירות בימי האימפריה העת'מאנית, גם בשנות המנדט הבריטי המשיכו תושבי ארץ ישראל – היהודים והערבים – להגיע לשכנות הצפוניות. בפרט, פרחה במקומותינו תעשיית התיירות. לבנון נחשבה יעד מרתק ומושך: מחופי הדרום, ביירות התוססת או ההרים המושלגים. העיתונות העברית ולוחות המודעות התמלאו בפרסומות שקראו לקוראים היהודים לנפוש קצת בלבנון.

1
מתוך "הארץ", 15 ביולי 1920

 

1
מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית

מאות רבות של פרסומות ואיורים מושכים התפרסמו בתדירות גבוהה בעיתונים. המודעות לבתי המלון הרבים הדגישו את מזג האוויר הקריר והכמעט אירופי, את העצים המחטניים שאפשר לראות מהחלון, ולא פעם בחרו בשמות צרפתיים כדי להגביר את יוקרתם בעיני הנופשים. ממש כמו בתי מלון כיום, הדגישו כולם את המרחק הקצר מביירות, ואת ההוד וההדר המובטח לשוהים בהם.

 

1
מתוך "דאר היום", 14 ביוני 1935

 

1
מתוך "דאר היום", 29 ביולי 1934

מה עוד משך את ליבם של הלקוחות הפוטנציאליים קוראי העברית? סקי! בארץ ישראל השחונה לא היו הרבה מקומות לגלוש בהם בשלג, אבל בלבנון לעומת זאת, ספורט החורף פרח גם באביב. מורים לגלישה יובאו מאירופה, וההבטחה ליהנות משלג קרוב כל כך לבית בוודאי משכה את נפשם של רבים.

1
מתוך "דאר היום", 5 במרץ 1935

 

1
ג'בל בארוכ המושלג בהרי השוף שבלבנון, 1929. מתוך ארכיון בית הספר הריאלי בחיפה, אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

אז נגיד שהחלטתם שאתם רוצים לבלות את חופשת הקיץ שלכם בלבנון. איך תסעו? אתם יכולים לנסוע ברכבת כמובן, אבל למה להסתפק בזה? אתם מוזמנים לעלות על אחת הספינות שיוצאות מנמל חיפה ועוצרות בנמלים שונים בדרך עד ביירות, ומעבר לה. הפרסומות לא מפרטות האם נערכה על הסיפון הופעה של זמר מפורסם. אתם יכולים גם לבחור לנסוע באוטובוס, שיוצא אפילו מן התחנה המרכזית בתל אביב, ובמוזיאון אגד שמורים עדיין כרטיסי נסיעה ליעדים האקזוטיים. אם תסכימו להיפרד מכמה מאות לירות ארץ ישראליות, תוכלו אפילו לקחת מונית מחיפה.

1
מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

 

1
בדרך לבעלבכ, 1929. צילום: ז'נקה רטנר, מתוך אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

יכולתם כמובן לבחור לבלות את חופשתכם בטיול מאורגן. חברת הנסיעות כבר תדאג לכל. כך גם תוכלו להיות בטוחים שלא תפספסו אף יעד משמעותי ואף אטרקציה מושכת. איפה ביקרו הנוסעים האלו? לא יכולתם לסיים טיול בלבנון ללא סיור לאורך ערי החוף, עלייה להרי הלבנון ולרוב גם ביקור בעתיקות בעלבכ.

1
מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

אין ספק שלבנון נחשבה יעד מושך, מסקרן ואטרקטיבי עבור רבים. בשנות השלושים התחרות הייתה עזה כל כך שמלונות אפילו התחרו על לב הנופשים היהודים בהבטחה לאוכל כשר. בעיתונות העברית התפרסמו מודעות לרכישה או שותפות בבעלות על בתי המלון הללו, ולא אחת נערכו הרצאות על הגיאוגרפיה של סוריה ולבנון על ידי בכירי המורים, המחנכים והגיאוגרפים של היישוב העברי בארץ ישראל.

1
מתוך "הארץ", 1 ביולי 1935

 

1
מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

הנוהג היה כנראה כה נפוץ שמודעות על טיולים ללבנון בימי הקיץ המשיכו להתפרסם גם בתחילת ימי המרד הערבי של 1939-1936. עם זאת, נראה שאלו גם הימים שבהם מקצת המלונות פשטו רגל. מלון במטולה קרא לעצמו "שלג הלבנון" וקרא לקייטנים העבריים להגיע אל שעריו במקום להוציא כסף בחוץ לארץ בימי מצוקה שכאלה.

1
מלון שלג הלבנון במטולה. מתוך אוסף ביתמונה, הספרייה הלאומית

מודעות על נסיעות ללבנון התפרסמו אפילו בימי מלחמת העולם השנייה, על אף שלאחר נפילת צרפת בידי הגרמנים היו חיילי אויב גם בסוריה ובלבנון. עם זאת, בעצמאות לבנון ב-1943 חזרו הנסיעות, גם אם במידה פחותה, נוכח ההסלמה בסכסוך היהודי-ערבי בארץ ישראל.

1
מודעה לטיול מאורגן משנת 1945. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

מובן שמלחמת העצמאות והקמת מדינת ישראל הביאה קץ מוחלט על הנוהג הפופולרי הזה. ועד שנוזמן לשוב לגלוש במורדות הרי השוף או להשתזף בחופה של ביירות, אנו מזמינים את אלו מכם שאולי זוכרים טיול משפחתי ללבנון, לספר לנו עליו כאן בתגובות, בפייסבוק או בטוויטר.

 

כתבות נוספות

שבויים בלבנון: סיפורה של ה"מארין קארפ"

חלומות או הזיות? תוכנית השלום הנשכחת של אורי אבנרי

הגיבורה שהצילה את הנערות היהודיות מלבנון ומסוריה

ביום של הפצצה: כשהמצרים הפציצו את תל אביב

כך השתמשו יהודי קווקז במגפה כדי להונות את הנאצים

המאמצים להסתיר את עובדת יהדותם של יהודי הקווקז בעזרתם של המוסלמים בזמן הכיבוש הנאצי, מנעה הכחדותה של קהילה

חיילים גרמנים בכיבוש הקווקז. צילום: הארכיון הפדרלי הגרמני

ביולי 1942 החל הצבא הגרמני לכבוש שטחים בצפון הקווקז. אף על פי שהכיבוש נמשך חודשים ספורים, הוא פגע משמעותית בקהילות היהודיות שישבו באזור זה. בכפרים כמו בוגדנובקה ומנז'נסקי, שבהם התקיימו קולחוזים משותפים של יהודי קווקז ויהודי אשכנז, בוצע טבח המוני בבורות הירי. מרבית הנרצחים היו מקהילות היהודים ההררים יושבי הקווקז.

בתחילה, לא נתנו הנאצים יחס שונה ליהודים בני המקום, וסברו כי גורלם צריך להיות זהה לזה של יהודי אירופה. הכינוי "היהודים הרריים" שהשתמשו בו הרוסים, הסגיר את המוצא היהודי של הקבוצה. אך כאשר הצבא הגרמני כבש את העיר נאלצ'יק, היה מי שניסה לערער על סברה זו כדי להציל את הקהילה.

מספר היהודים בעיר באותה העת הגיע לאלפים. בצל ההפצצות הורו הנאצים על היהודים להגיע לרישום אצל קציני האס.אס. המשפחות הראשונות שנורו היו משפחת איפראימוב ומשפחת שאולוב המכובדות. קבוצה משפיעה של יהודים, שבראשה עמד מרקל שבייב, ניסתה להדוף את סכנת הכיליון שריחפה מעל יהודי העיר. הקבוצה ניסתה לגרום לנאצים להאמין כי היהודים ההררים אינם נמנים עם הגזע היהודי, אלא שהם שבט עצמאי המוכנה "טאט" ומשתייך לעמי הקווקז. לצורך כך הם נעזרו בקשריהם הטובים עם האוכלוסייה המוסלמית המקומית. ראש המועצה הלאומית של קברדינו בלקריה פנה למפקדה הנאצית בבקשה להתייחס אל היהודים ההררים כאל אחד מעמי הקווקז.

הצבא הגרמני, שמתוך סיבות פוליטיות וצבאיות נקט משנה זהירות עם האוכלוסייה המוסלמית המקומית, עיכב את הפקודה להשמדת יהודי העיר במשך חודשיים. בזמן הזה יהדותם של בני הקבוצה נחקרה על ידי מכוני המחקר הגרמניים, ובראשם המשרד לענייני הגזע של המפלגה הנאצית. נבדקו שאלות המוצא המשותף עם יהודי אירופה; נבחנו סמלים דתיים, ספרות, לבוש מסורתי, מנהגים ולשון מדוברת. הקהילה היהודית כולה ניסתה לטשטש את הסממנים היהודים. רבים החביאו וקברו בחצרות בתיהם ספרים ותשמישי קדושה.

הרב נחמיאל אמירוב

במסגרת מאמצים אלה אירע מקרה מפורסם המסופר בכמה גרסאות באוטוביוגרפיות מהתקופה. המאורע התרחש סביב הניסיון להוצאתם בסתר של ספרי תורה מבית הכנסת. קבוצה של גברים, בהובלת הרב הראשי של העיר, נחמיאל אמירוב, ביימו הלוויה כדי להוציא ולהטמין באדמה את ספרי התורה. בית הקברות שאליו יצא מסע הלוויה הפיקטיבי היה בקרבת המפקדה הנאצית. על מנת להרחיק מעליהם את קציני האס.אס עורכי הלוויה גרמו להם להאמין כי מדובר במתים ממגפת הטיפוס. המגפה שהייתה נפוצה במלחמת העולם השנייה הצליחה להרחיק את חיילי האס.אס, והטמנת ספרי התורה עברה בהצלחה.

המאמצים לעכב את הכרעת שאלת יהדותם של בני הקהילה הצילו לבסוף את רוב יהודי העיר. לא עבר זמן רב עד שהצבא הגרמני נאלץ להסיג את כוחותיו מהקווקז בעקבות התבוסה בקרב סטלינגרד. עם זאת, בתקופה קצרה זו של הכיבוש הנאצים בזזו רכוש, התנכלו ליהודים ושלחו אותם לעבודות כפייה.

 

כתבות נוספות

בית הספר העברי הראשון של יהודי קווקז

תיעוד: ההיסטוריה של יהודי ברית המועצות בתמונות

 

הֱיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל מִהְיוֹת? זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה

לפחות חמישה תרגומים שונים לעברית של המונולוג המפורסם ביותר בספרות העולם ראו אור במאה התשע עשרה. בארכיון גנזים – אגודת הסופרים, שמורה טיוטה של המוכר שבהם

"זה המזרח ויוליה היא השמש" או "להיות או לא להיות"? באיזה משפט שלא תבחרו – מדובר בפתיחה של שני המונולוגים המוכרים ביותר בספרות העולמית. שניהם שייכים לאותן 25 שנות כתיבה של אותו מחזאי.

שנת 1600 היא שנה שכדאי לשים אליה לב בקריירה של מחזאי הבית של תיאטרון הגלוב בלונדון. היא לא רק מחלקת את קריירת הכתיבה של ויליאם שייקספיר לשני חלקים כמעט שווים של 12 שנה, מסביבות 1587 ועד הפרישה ב-1613. היא גם השנה שבה נכתב המלט, הארוך במחזותיו של שייקספיר, ונקודת המפנה בכתיבה הדרמטית וגם הקומית שלו.

המאה התשע עשרה היא שתכניס את שייקספיר אל מחזור הדם של הספרות העברית. תרגומים ראשונים בעברית מתחילים להופיע – תחילה של קטעים בודדים המשולבים ביצירותיהם של סופרי ההשכלה, ובהמשך תרגומי מחזות שלמים. אחד מראשוני התרגומים הוא זה השייך לשלמה בן חיים בריק. בריק, שבניגוד לרבים ממתרגמי שייקספיר במאה התשע עשרה חי בלונדון ושלט באנגלית, בחר לתרגם את המונולוג הידוע של המלט. בפרק כה' בספרו "חקירת האמת", תחת כותרת הפרק "ובוא יבואר על הישארות הנפש", מתרגם בריק את המילים האלמותיות: "להיות או לא להיות, הויה ואפס היא השאלה. האם ישתרר ברעיון השכל לישא מרורות אשכלות מתמורות הפגיעות המגיעות ולדומם לפצעי החצים ואבני הקלע אשר יורו המורים וידו מזעף המזל או לאחוז נשק ולצבא צבא לצאת ולהלחם לקראת ים הסבל ובמלחמת יאסף ים סוף ואפס הויה?".

קריאה בתרגום זה, כמו בשאר תרגומי ההשכלה, מלמדת שבריק לא הסכים "להשתעבד" למקור והוסיף תיאורים ודימויים משל עצמו. הוא מציג את תרגומו כפרוזה ולא כשירה.

שלמה בן חיים בריק, פרק כה בספר "חקירת האמת". לחצו על התמונה כדי להגיע לספר הסרוק

 

לפחות ארבעה תרגומים נוספים למילותיו של נסיך דנמרק ייראו אור במאה התשע עשרה בטרם יתורגם המחזה במלואו. בארכיון גנזים – אגודת הסופרים, שמור התרגום היפהפה של יהודה ליב גורדון, הוא יל"ג. באתר פרויקט בן-יהודה נכתב על המונולוג המתורגם של יל"ג: "כנהוג בתרגומי ההשכלה, התרגומים אינם דווקא נאמנים ללשון המקור, ולעתים אף נעשו מכלי שני; אף על פי כן, ניכרת גם בתרגומים מיומנותו הלשונית הנדירה של יל"ג". נראה שיל"ג המשיך לשנות ולתקן את תרגומו, ובגרסה המופיעה באתר פרויקט בן-יהודה אנחנו מזהים שינויים קטנים בהשוואה לטיוטה השמורה בארכיון. שם נכתב על "כָּל פִּגְעֵי הַזְּמָן, כָּל מַגֵּפוֹת הַמִּקְרֶה", בעוד שבטיוטה שלנו נכתב "כָּל פִּגְעֵי הַזְּמָן, כָּל בִּעוּתֵי אֱלוֹהַּ". שתי האפשרויות שונות מהמקור האנגלי, שאליו קרוב יותר בריק בתרגומו. יש לשער שהדבר נובע מכך שיל"ג לא שלט באנגלית, אלא תירגם ככל הנראה מרוסית או מגרמנית. ואפשר שמדובר במוסכמה מתקופת ההשכלה, ובה מוסיף ומשנה המתרגם את המקור כך שיתאים לטעמו הפיוטי.

תרגום המונולוג של המלט בידי יל"ג, ארכיון גנזים – אגודת הסופרים

 

39 מחזות של שייקספיר שרדו עד ימינו. ב-1874 פרסם יצחק סלקינסון את התרגום הראשון של מחזה מלא לעברית: "איתיאל, הכושי מוינעציא" ("אותלו"). ב-1878 הוא השלים את "רם ויעל" (רומיאו ויוליה"). במאה העשרים יתורגם המלט במלואו על ידי ח"י בורנשטיין. התרגום יתפרסם בהמשכים בעיתון הצפירה בשנים 1901-1900, אבל יתפרסם בשלמותו רק ב-1910. במהלך המאה העשרים יתורגם המלט כמה פעמים נוספות, בין השאר בידי אברהם שלונסקי, ט. כרמי, דוד אבידן, אהרן קומם, ישראל אפרת ודורי פרנס.

 

כבר 420 שנה שהשאלה האלמותית של המלט מלווה אותנו בכל אשר נלך. העברית המודרנית המדוברת שלנו תמשיך דווקא בעקבות תרגומו של יל"ג, ובמקום לשאול האם עדיף "להיות או לא להיות", תסתפק ב"להיות או לחדול".

 

באתר פרויקט בן-יהודה התפרסם תרגום המונולוג המלא על פי יל"ג:

הֱיוֹת אוֹ לַחְדּוֹל מִהְיוֹת? זֹאת הִיא הַשְּׁאֵלָה?
הֲטוֹב טוֹב לְאָדָם לָשֵׂאת דּוּמָם וְלִסְבּוֹל
כָּל פִּגְעֵי הַזְּמָן, כָּל מַגֵּפוֹת הַמִּקְרֶה,
אוֹ הֵחָלֵץ עֲלֵיהֶם וְלָשׂוּם קֵץ אֶל כֻּלָּמוֹ
פַּעַם אֶחָת? לִישׁוֹן שְׁנַת הַמָּוֶת
וּלְדַמּוֹת כִּי בִשְׁנָת זֹאת יִתַּמּוּ כָּל נִגְעֵי לְבָבוֹ,
כָּל תַּחֲלוּאֵי הַבָּשָׂר – חֵלֶק אָדָם מֵאֵל?
קֵץ נָעִים כָּזֶה מִי לֹא יַחְמְדֵהוּ?
לִישׁוֹן הַמָּוְתָה! – לִישׁוֹן, אַךְ אוּלַי גַּם לַחֲלוֹם?
הוּא הַדָּבָר אֲשֶׁר יָשִׁיב אָחוֹר יְמִינֵנוּ,
הַפַּחַד פֶּן נָשׁוּב נִרְאֶה בַּחֲלוֹם הַמָּוֶת
אֶת כָּל הַחַתְחַתִּים אַחֲרֵי גֵו הִשְׁלַכְנוּ.
רַק בִּגְלָלוֹ יַאֲרִיךְ עָנְיֵנוּ יָמִים עַל הָאֲדָמָה;
כִּי לוּלֵא זֹאת מִי נָשָׂא כַּיּוֹם כָּל עֵת וָפֶגַע,
חֲמַת הַמֵּצִיק, הַבּוּז לִגְאֵיוֹנִים,
חֳלִי אַהֲבָה נְאָצָה, גֵּזֶל מִשְׁפָּט וָצֶדֶק,
לַחַץ עָרִיצִים, מַסַּת נְקִיִּים,
נַאֲקַת מֻכִּים וּמְעֻנִּים תַּחַת שֵׁבֶט הַנֹּגֵשׂ בָּם, –
אִם בְּמַחַץ חֶרֶב אַחַד תּוֹשִׁיעַ יָדוֹ לוֹ
וְנִקָּה מִכָּל אֵלֶּה? מִי יַעֲמֹס עָלָיו מַשָּׂא כָבֵד זֶה,
יֶאֱנֹק, יִתְעַטָּף וְיִקְרֹס תַּחַת עֲמַל הַחַיִּים
לוּלֵא נִתְעֶה בַּשַּׁוְא מִפַּחַד הַמָּוֶת,
פַּחַד אֶרֶץ הַנְּשִׁיָּה וְהָאֲבַדּוֹן,
אֶרֶץ לֹא יְדָעָהּ אִישׁ וְלֹא שָׁב מִגְּבוּלֶיהָ;
לוּלֵא הִשְׁאָהוּ פַּחַד שָׁוְא זֶה לִבְחַר בֶּעֱנוּת חֶלֶד
מֵהָחִישׁ מִפְלָט לוֹ לִמְקוֹם לֹא יְדָעוֹ.
הַפַּחַד הַזֶּה הוּא יַמְסֶה לִבֵּנוּ כַדּוֹנָג;
הִבּוֹק תִּבּוֹק עֲצַת אֱנוֹשׁ מִפְּנֵי מְגוֹרַת לִבּוֹ,
וְחָפְרָה גְבוּרָתוֹ וּבוֹשָׁה מַחְשַׁבְתּוֹ
וְלֹא תַעֲבֹר לִפְעֻלַּת אָדָם לְעוֹלָם.

 

 

חקירת האמת מאת שלמה בן חיים בריק

רם ויעל: הגרסה המקוונת – לחצו כאן

 

לקריאה נוספת

"אהיה את אשר אהיה או אהיה אפס ואין": התרגום הראשון לעברית של המונולוג של המלט (1838), אסא כשר ועדיה מנדלסון-מעוז, אלפיים (2007)

 

כתבות נוספות

"רם, הו, רם! בשל מה אתה רם!"

המתרגם לעברית שנתן חיים לפינוקיו בפעם הראשונה

מסביב לעולם בשמונים יום עם אליעזר בן יהודה