כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

כשרוסיה צינזרה את ההגדה של פסח

היו מסרים בהגדה של פסח שלא כולם אהבו במאה ה-19. אספנו כמה הגדות שעברו "טיפול מיוחד" אצל הצנזור.

אלי שטרן | 09.04.17 | 4 דק' |
Share

מטבע הדברים הייתה ההגדה של פסח, שעוסקת בגלות וגאולה, "על הכוונת" של הצנזורים ברוסיה של המאה ה-19.
במיוחד הקטע "שפוך חמתך על הגוים…". בחלק מן ההגדות שנדפסו בשטח האימפריה הרוסית הושמט לגמרי קטע זה, אך מלבד זאת נערכו עוד תיקונים ושינויי צנזורה נוספים.

אחד התיקונים הבולטים היה בנוסח "והיא שעמדה לאבותינו".

במקום: "שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותינו", תוקן הנוסח ל"שבכל דור ודור היו עומדים עלינו לכלותינו".
ובהמשך, במקום "והקב"ה מצילנו מידם", תוקן הנוסח ל"והקב"ה הצילנו מידם" (בלשון עבר).

 

מתוך: הגדה של פסח, עם פירוש זכרון אברהם, ווילנא תרי"ט. לחצו להגדה המלאה

 

ההגדה של פסח עם פירוש 'זרוע נטויה' מאת רבי יוסף ב"ר אייזיק חבר, נדפסה בוורשא תר"ה (1845), ועברה תחת שבט הביקורת של הצנזור יעקב טוגנהולד, מראשוני המשכילים בפולין, אשר שימש כצנזור הראשי לספרים עבריים בוורשא.
מלבד שינויי הנוסח הנזכרים, נוספה במהדורה זו גם הערת שוליים, המבהירה כי קטע זה "קאי (=מתייחס) על הדורות שחלפו ועברו, אבל בדורות הללו, בפרט בארצות אייראפא (=אירופה), חוסים אנחנו בצלם תחת צל כנפי מלכי רחמים".
להלן הערות שוליים נוספות באותה הגדה:

 

"אשר בחר בנו מכל עם… בין ישראל לעמים…" – "המלות עם, לשון, העמים, קאים רק על הלשונות והעמים הקדמונים אשר לא האמינו בבורא עולם"
מתוך: הגדה של פסח, עם פירוש זכרון אברהם, ווילנא תרי"ט. לחצו להגדה המלאה

 

"כל גוים סבבוני" – "קאי על האומות שהיו בזמן המשורר".
"ומבלעדיך אין לנו מלך" – "פי' מלך על כל העולם מלך מלכי המלכים הקב"ה".
"יחיד במלוכה" – "ר"ל הקב"ה לבדו מלך על כל העולם".

 

פסקה נוספת שעברה "טיפול" בהגדות רבות הייתה "הא לחמא עניא", שכן נאמר בה "השתא עבדי" – כלומר "השנה אנו עבדים" – ויש בדבר גנות על הממלכה הרוסית.
בהגדה הנזכרת נוספו הערות "הבהרה" על פסקה זו:

 

 

"השתא עבדי – היינו עבדים לקניינים הזמנים
בני חורין – חירות הנפש מן הבלי העולם הזה".

היו מהדורות שבהן התערב הצנזור בנוסח עצמו.
כך למשל בהגדה של פסח, עם פירוש 'זרע גד' מאת רבי צבי הירש ב"ר תנחום אב"ד הוראדנא, ופירוש המגיד מדובנה, שנדפסה בווילנא תר"כ (1860), תוקן הנוסח כך:

"השתא עבדי בדוכתין טובא (=במקומות רבים, כלומר: חוץ מרוסיה!) לשנה הבאה בני חורין כבארעא דידן" (כמו בארץ שלנו – רוסיה).

 

כשבדקתי את ההגדה הנ"ל מצאתי תיקון צנזורה נוסף:
במקום "הא לחמא עניא" – "הא כלחמא עניא" (בתוספת האות כ' למילה 'לחמא'). אמנם, נוסח זה היה קיים עוד לפני עידן הצנזורה, אך כאן הוא בא כתיקון מכוון. הדבר מתברר כאשר קוראים את פירושו של המגיד מדובנה, שנדפס סביב נוסח ההגדה, ומוצאים כי גם בו חלו ידים, וכי הצנזור תיקן את הנוסח המקורי של הפירוש ושינה לגמרי את מגמתו.

 

 

כדי להווכח בכך, נביא תחילה את הנוסח המקורי של פירוש המגיד מדובנה, ממהדורה קודמת יותר ('ברית אבות', ברסלוי תקצ"ט 1839):

"הא לחמא עניא כו' הנראה ההבדל בין נוסחת הא כלחמא ובין נוסחת הא לחמא, ע"פ משל לעני אחד סובב על עיירות ובידו היה איזה סחורות אשר דרך עניים לעשות מסחר בהן, ציצית, מזוזות וכדומה, פעם בא לעיר והתחיל לסבב בעבור עסקו זה, ויהי איש מצליח וילך הלוך וגדל עד כי גדל מאוד, ויגמר אומר אשר היום ההוא שבא בו לעיר הזאת לעשותו יום טוב בכל תקופות השנה… והיה קורא את היום ההוא תרמיל י"ט [יום טוב] על כי בא שם אך בילקוטו ובתרמילו, ובהגיע היום טוב הזה היה מנהגו לקחת ילקוטו זה על כתיפו לזכרון, והיה מנהגו אשר היום טוב הזה היה חביב אצלו מכל המועדים, עד כי גם המלבושים הנהוגים לעשותם על המועדים לא עשה בכולם לבד בתרמיל יום טוב הזה עשה לו ולבניו בגדים יקרים. ויהי היום ויקר מקרה להאיש ההוא ואבד את כל הונו ורכושו אשר רכש בעיר הזאת, והיה יושב ודואג לאמור מה נעשה מעתה כי אם תם הכסף ומאין נתפרנס, ותאמר לו אשתו מה לך כי תדאג כל כך הלא עליך לזכור מחייתך תחלה טרם השגנו העושר ההוא, שהיית לבוש בילקוטך ובתרמילך וההכרח לא יגונה, לבוש גם עתה עוד הפעם הילקוט הזה. והנה בני העני הזה היה להם סימן לתבוע מאת אביהם לעשות להם מלבושים בראותם אותו לבוש בילקוטו זה על כתיפו, שזה היה להם לאות על היום טוב ההוא אשר אז דרכו לפזר ולעשות להם מלבושי כבוד, והנה בראותם עתה הילקוט על כתיפו, באו והפצירו בו לעשות להם מלבושים כמנהגו מימים ימימה, אמר להם מה תחשבו כי כאז כן עתה, הלא אז הייתי באמת עשיר, אך היה מנהגי לקחת הילקוט על כתיפי לזכרון החסד וההצלחה והייתי אך כמתחפש בדמות עני, לא כן עתה אני עני באמת וצריך אנכי לשאת את הילקוט על שכמי לא לזכרון – וזה ממש הענין כי בזמן הבית היו אוכלים לחם עוני בלילי פסח לזכרון הנס שנעשה לאבותינו במצרים, והיה זה אך לדוגמא ולזכרון, ע"כ היה נכון לומר אז הא כלחמא עניא כו', כלומר אך דרך דמיון. לא כן אחר חורבן הבית כי חזרנו למעמדינו הראשון, א"כ יאות לומר הא לחמא עניא כו', כי הוא זה ממש די אכלו אבתהנא בארעא דמצרים".

 

מפירושו של המגיד מדובנה עולה כי בימינו יש להגיד "הא לחמא עניא", דהיינו "זה לחם העוני" – שכן חזרנו לאכול לחם עוני של ממש ולא רק זכר ללחם עוני. סיום זה של דברי המגיד קיבל צורה הפוכה בהגדה הנ"ל, כשהצנזור התערב בפירוש ומסביר מדוע בימינו יש לחזור ולומר "הא כלחמא…",

שימו לב לסיום הקטע כפי שהוא מופיע בהגדה "זרע גד" (וילנא תר"כ 1860):

"…ע"כ היה נכון לומר אז הא כלחמא עניא, פי' כלומר אך דרך דמיון, לא כן אחר חורבן הבית הראשון שהלכו לבבל ששם נתקנה נוסח הא לחמא בלשון בבל שהוא לשון ארמי וכשדית וחזרו אז למעמדם הראשון. ולפ"ז בימינו עתה שאנחנו חוסים בחסד אל תחת צל מלכי החסד באין מחסור כל דבר, נכון לקיים הנוסחא כהא לחמא".

 

 

[חלק מן הדברים המובאים במאמר מופיעים כבר במאמרו של ר"ח ליברמן, קו לדמותה של הצנזורה לספרי יהודים ברוסיא הקסרית, אהל רח"ל, חלק ג' (ניו יורק תשמ"ד), עמ' 632 ואילך].

 

כתבות נוספות שאנחנו בטוחים שתיהנו מהם:

ההגדה הקומוניסטית שמבערת את החמץ הבורגני מרוסיה

תפריט לסדר הפסח: מתכוני האימה של שנות הארבעים בעולם האשה

תעלומה: מדוע נמלטות הארנבות מההגדה של פסח?

הגדת תל אביב משנת 1933 מלמדת כמה מעט השתנה כאן מאז

הגדות בכתב ברייל

 

אלי שטרן

אלי שטרן, נשוי ואב לארבעה. מתגורר בירושלים. חוקר בתחום ההיסטוריה הרבנית ותולדות הספר העברי. עמית-מחקר במכון 'עד הנה' לחקר יהדות גליציה ובוקובינה. מומחה לכתבי-יד וספרים עתיקים בבית המכירות הפומביות 'קדם' בירושלים. כותב את הבלוג 'נוטריקון'.
לכתבות נוספות של אלי שטרן >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו