"לא חמאה, לא חלב, רק לחם – לחם צר"

הצצה לגלויה מטבריה של שנת 1893 השופכת אור על הסתמכות אנשי היישוב הישן על כספי החלוקה

טבריה בתחילת המאה העשרים, מתוך אוספי ביתמונה

גלו עוד על היישוב הישן: סיפורים, תמונות של אישים נבחרים, מסמכים נדירים ועוד

 

הגלויה המצורפת נקנתה במכירה פומבית בבלגיה. לפני כמה שנים תרגמתי אותה עבור הרוכש. שימו לב לכתיבה התמה, לעימוד המדויק ולמשיכות הקולמוס המעודנות.

הגלויה ששלח הרב שיפמאן

במילים מרגשות ונואשות כותב בשנת 1893 הרב דוד שיפמאן מטבריה אל הרב שוורץ שישלח לו כסף למחייה. טבריה, העיר שבה ישב הרב שיפמאן, היא אחת מארבע ערי הקודש שבהן ישבו יהודים זמן רב לפני הציונות. על פי מפקדי אוכלוסין עות’מאניים, בטבריה של סוף המאה התשע-עשרה חיו כ-2500 יהודים. הרב אדולף אריה שווארץ היה הרב של קרלסרועה ולאחר מכן עבר לנהל את בית המדרש לרבנים בווינה. עקב מעבר זה תוהה הרב שיפמאן האם כבוד הרב שווארץ זוכר אותו.

בין השורות אפשר למצוא אזכור לברון רוטשילד שתמך באנשי היישוב בימי העלייה הראשונה, לרב מוריץ גידמאן שהיה מראשי התנועה החרדית בווינה והיה איש הקשר בין הרצל ליהדות וינה האולטרה אורתודוקסית שהתנגדה לציונות, ועל הנוהג שרווח כאן בעיקר באנשי היישוב הישן האשכנזים – לשלוח מכתבי שנור עם בקשות לסיוע.

מן הגלויה ניתן להתרשם שהרב שיפמאן הכיר הנוסח המקובל לבקשת סיוע: פנייה לרחמיו של הנמען, המסתיימת בפירוט הדרכים הטובות ביותר שבאמצעותן יוכל לסייע למבקש ולמשפחתו ה"מתים מפני זלעפות הרעב וחוסר כל במלא מובן המילות!".

גלויה לרב שווארץ, צד הכתובת

וזוהי לשון הגלויה:

ב”ה ר”ח מנחם אב תרנ”ג טברי’ תו”ב. לכבוד הרב הגאון הגדול, החכם הכולל, גדול המחברים מ”ו אר”י ד”ר שווארץ שליט”, כתבתי לאדוני שלשים, ועל שלושה לא השיבני. על מכתבי בט”ו בשבט בבקשת עזרה לחג המצות, ועל מכתבי בזר זהב ברכה ליום הכסא בווערן ועל אגרת פתוחה אגרת מזכרת, ודן אנוכי לכף זכות, כי הוא בצדקו, ובחכמת אלוקים אשר בקרבו, לא יאטם אזנו מזעקת דל, ולא ימנע טוב ויש לאל ידו לעשות, ולא יעלים עין מן הצדקה, ולא יחזיר העני השואל ריקם, ולא תהי גזילת העני בביתו, וישיב מפני הכבוד אשר התירו חז”ל גם באמצע ק”ש, ואוהביו יאהב ומכבדיו יכבד, אין זה כי אם שיכחה לפני כסא כבודו, שם בקרלסרוהע מפני טרדת הכנה למסעו, ופה בווערן מפני טרם התיישב נכון במקומו החדש, וטרם התייסד אל נכון סדר בית-מדרש-הרבנים והלימודים וכל הדרושים לכל חפציהם, על כן עתה באתי עוד הפעם, אחרי עבור מועד מועדים וחצי, להעירו ולעוררו ולהזכירו את דוד עבדו, המייחל לחסדו, אוי, בביתי נאנחים מבקשים לחם. לא חמאה, לא חלב, רק לחם, לחם צר. ואין, אין בית אשר אין שם חובות עלי, אין חנות שלא לקחנו בהקפה, עד בלי מקום, ולא נשאר מה לעבוט ולמכור! אל יחסדני לכוזב, או למצות אנשים מלומדה, אף לא למגזם ומפליג ומגדיל המדורה, רק יאמין אמונה אומן, כי אני וביתי מתים מפני זלעפות הרעב וחוסר כל במלא מובן המילות! עם כל כבוד תורתי אשר הכיר הדר”ג שי, אפס קצהו, מן “עלי הגיון” אשר לכבודו בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, ונא באהבתו ובחמלתו, כל אשר בכחו הגדול יעשה נא להושיעני מכל חברות הצדקה מווערן, אשר אם אדוני ישלח להם “קארטע” (גלויה) על אודותי, ישלחו לידו או אליי למען כבודו, עזר וישע. כמו: קולטוס געמיינדע, מן ארעמען אנשטאלט (מוסד צדקה לעניים), מה, פאלטאק מהחברא קדישא מפהילנטראפישען פעראיין (אגודת הפילנטרופים) מן פרויען פעראיין (אגודת הנשים) וכאלה רבות שם, ואת בקשתו יקבלו ברצון להיות לי לישועה, ואם יכתוב להשר ראטהשילד שם קארטע בגללי וכן אם יכתוב קארטע להרב גידעמאן ולהד”ר ועללינך בעבורי, יהי לי לטובה גדולה מאוד ועזרה בצרות אמצא מאוד. אנא יכמרו רחמיו על עבדו ומכבדו וצופה לחסדו, יפנה נא לכל אלה הנזכרים וזולתם עוד, לבקש מאיתם לשלוח ישועתה לי, לידו, או ישר אלי, אך יותר טוב שישלחו ליד קדשו, כי אז ימהרו לשלוח, וישלחו כראוי וגם יהי נקל להם לשלוח תוך העיר, והדר”ג שי, ישלח לי גולדענס אוסטריא בתוך מכתב רעקמנדירט, מבלי לכתוב עליו שתוכו רצוף כסף, או לשלוח לי טשעק מבאנק ראטהשילד שם לשלם לשמי בלונדון; והנני חותם בברכה מוקדמת לראש צדיק.

 

הרב ד"ר אדולף אריה שוורץ, ראש בית המדרש לרבנים בווינה. מתוך אוסף שבדרון, הספרייה הלאומית

כתבות נוספות

תמונות נדירות: האיש שתיעד את אסירי ציון בכלא הסובייטי

כשהמלך העתידי של בריטניה חגג את ליל הסדר עם הרב הראשי

מוסיפים קצת צבע לירושלים בין שתי המלחמות

הרב שם טוב צבי, נכדו של שבתי צבי? תלוי את מי אתם שואלים

ההיסטוריה מספרת כי זרעו של שבתי צבי "כולו נכרת ואין שריד לאכלו", אך מסמך נדיר שהגיע לספרייה פותח מחדש את התעלומה

שבתי צבי מתוך ספרו של תומאס קנן מאמסטרדם

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

אחת הפרשיות המטלטלות ביותר בהיסטוריה היהודית היא משיחיותו של שבתי צבי, אשר את רשמיה ניתן לראות עד היום. אחת השאלות המעניינות בפרשה הזאת נוגעת לבניו של שבתי צבי, ובעיקר לבנו ישמעאל.

על פי הידוע נשא שבתי צבי במצרים את שרה אשתו השלישית בחודש ניסן תכ"ד, והיא ילדה לו את ישמעאל בנו בשנת תכ"ח. ברית המילה של ישמעאל הייתה בחודש ניסן תל"א בהיותו בן שלוש שנים, ולפי דברי המקור שמספר על כך הסביר שבתי צבי ש"כבר נשלמו לו ג' שנים, בסוד ג' שנים יהיה לכם ערלים, והשנה הד' יהיה כל פריו קודש הלולים". את הפסוק שמתייחס לערלת פירות העץ, דרש שבתי צבי על ערלת הבשר. גורלו של הבן הזה לוט בערפל, אבל מקובל לחשוב שהוא נפטר בצעירותו. מסופר כי שבתי צבי הכריז בחודש טבת תכ"ו בבית הכנסת באיזמיר שאשתו הרה ותלד בן, אבל הוא לא יאריך ימים. שבתי צבי עצמו מת ביום הכיפורים של שנת תל"ז (1676), והדעה הרווחת היא שבכך בא הקץ על משפחת צבי. הרב יעקב עמדין, לוחם השבתאים הידוע, סיכם את הנושא בספרו תורת הקנאות והפטיר: "תולדותיו כיוצא בו, ולד הטומאה נפגר ישמעאלי, ונעקר שבתי צבי, וזרעו בליעל, כולו נכרת אין שריד לאכלו".

האם יתכן בכל זאת שישמעאל בן שבתי צבי האריך ימים וכיהן כרב ופוסק הלכה? עד כמה שהרעיון נשמע מופרך ודמיוני, החוקר הנודע מאיר בניהו האמין שהוא אמיתי.

כותב מאיר בניהו: "עלומות הן דרכי ההיסטוריה. פרשיות שגם סופר שדמיונו פורה ביותר לא יכול לציירן בדעתו, מתגלות כאמת היסטורית […] אף מפריחי השמועות ובעלי האגדה השבתאית שלא היה גבול לדמיונם לא דימו בנפשם מה שעלה לו לבנו של שבתי צבי בגורלו, שהיה לרב ופוסק ידוע בזמנו".

בניהו סבר שיש מקורות שמהם אפשר ללמוד כי ישמעאל צבי עזב את מורשת אביו, עבר ללמוד תורה בשאלוניקי והפך לרב ומורה הוראה. מבחינת השבתאים חשוב היה בנו של שבתי צבי כמת, ומשום כך נפוצה הדעה שישמעאל צבי מת בצעירותו. בניהו מביא לראיה את עדותו של ר' אברהם קונקי שראה בסביבות שנת ת"נ (1690) "שאלה מישמעאל צבי, ותשובתו הרמה, דברים עמוקים מאד". ישמעאל אם כן יושב ועוסק בתורה בשאלוניקי, ואף כותב תשובות עמוקות בהלכה.

לאחר שהחליט מאיר בניהו שעוד ישמעאל חי, יצא הוא במסע חיפושים כדי לאתר את עקבותיו של הרב ישמעאל צבי ברחבי עולם הספרות היהודית. מהר מאד הוא נתקל בשמה של שושלת רבנים ממשפחת צבי בעיר סרייבו שבבוסניה, "סאראי דמן בוסנא" בלשון יהודי התקופה. הראשון שבהם היה יצחק צבי, שכיהן בין השנים תמ"ט-תע"ו (1716-1689) בערך, ואחריו שימש ברבנות בנו שם-טוב צבי עד לא יאוחר משנת תק"ח (1748). שאלות ותשובות וחידושי תורה של הרבנים למשפחת צבי נדפסו בכמה ספרים בני התקופה, אבל אין אף לא רמז למוצאם המשפחתי הבעייתי.

 

תשובה בספר "דבר משה" לרבי משה אמארילייו אל שם טוב צבי. לחצו על התמונה להגדלה

 

 

תשובה בספר "פרח מטה אהרן" לרבי אהרן פרחיה אל יצחק צבי

 

בניהו מוצא רמז להשערתו בכך שיצחק צבי מעולם לא מזכיר את שם אביו, ואילו בנו שם טוב מרבה לחתום "שם טוב בן יצחק". אולי גם בחירת השם "שם טוב" שנתן יצחק לבנו מסגירה את רצונו העז בטיהור שם המשפחה, ואת שאיפתו שלפחות הדור הבא יזכה לשם טוב.

השערתו של בניהו נועזת ומפתיעה, במיוחד על רקע הדעה האחרת שהועלתה באשר לזהותו של הרב יצחק צבי מסרייבו. באנציקלופדיה אוצר ישראל (חלק ג, ניו יורק תרס"ט, עמוד 9) כתב ההיסטוריון שלמה רוזאניס: "כאשר שקטה הארץ הקימו עדת שאראיי את הרב יצחק בן צבי אשכנזי לאב"ד, ובזה הראתה העדה את חיבתה לחכם צבי". ר' צבי אשכנזי (1718-1658) הידוע בשם חיבורו "חכם צבי" שהה בסרייבו בשנים תמ"ז-תמ"ח, וכאות הוקרה לפועלו מינתה הקהילה את בנו יצחק לרב העיר. את ייחוסו של יצחק צבי אל ה'חכם צבי' מיתן אמנם רוזאניס לאחר זמן וכתב בלשון זהירה "שהיה אולי קרובו של הרב הקודם ר' צבי אשכנזי" (קורות היהודים בתורקיה וארצות הקדם, חלק ד, סופיה תרצ"ה, עמוד 256), אבל אחרים ראו זאת כעובדה גמורה (למשל יצחק שמואל עמנואל, מצבות שאלוניקי, חלק ב', ירושלים תשכ"ח, עמוד 555).

לפי הצעתו של רוזאניס היה ר' יצחק צבי בנו של ה'חכם צבי', והיה אם כן אחיו של ר' יעקב עמדין לוחם השבתאים הידוע. שתי הצעות הזיהוי ליצחק צבי מנוגדות אפוא זו לזו מן הקצה אל הקצה. או שמדובר בבנו של "המשיח" שבתי, או שהיה אחיו של גדול הלוחמים בו. אין לשכוח כמובן את האפשרות השלישית הסבירה מכולן שלא היה לו קשר לא לזה ולא לזה.

בקטלוג הספרייה לא מופיעים שמותיהם של יצחק צבי ובנו שם טוב, ועד כמה שידוע לי אין כמעט דבר בכתיבת ידם. לאחרונה הגיעו לספרייה צילומים של ספרי דפוס מהארכיון הלאומי של בולגריה, ועל כריכתו של אחד הספרים (כנראה ספר גט פשוט, קושטנדינא תע"ט) נמצאה מליצה מחורזת בשבחו של ר' חיים אלפנדרי. הקטע כולו מלא בציטוטים מקראיים ותלמודיים, ומשחקי מילים שמבוססים עליהם. בסופו חתם הכותב: "בן קטי"ן ידיו עצורו"ת ולא חולק לו בבינה, שם טוב בכמהר"ר יצחק צבי זלה"ה". המליצה נפתחת במשפט: "ידו פרש ש"ר ומימינו אש דת בדרך הלוכו הקנה", ומכאן נראה שהיא נכתבה לרגל הדפסת ספרו של אלפנדרי אש דת בשנת תע"ח. על פי המקובל נפטר ר' יצחק צבי בשנת תע"ו, ואם כן כשלוש שנים אחר כך כתב בנו וממשיכו את השבח הזה כרבה של העיר סרייבו.

 

כתב ידו של שם טוב צבי

לפנינו אפוא מסמך יחיד במינו בכתיבת ידו של שם טוב צבי, (אולי) נכדו של שבתי צבי. כפי שאפשר לראות בתחתית התמונה יש כיתוב נוסף ביד אחרת, ובו הפירוט המלא של שושלת הרבנים לבית צבי. את הקטע כתב נינו של ר' יצחק צבי, (אולי) בן נינו של שבתי צבי. גם בחלק הזה יש הרמזים ומליצות תלמודיים כמנהגן של רבנים. "אדם מועט מן המעטן, עבד טבי, צעיר מכל בית אבי, יאושע צבי בן לא"א הרב הכולל, ענוותן כהלל, אין גומרין עליו את הלל, כמוהר"ר יצחק צבי נר"ו, בן להרב המובהק ומאיר כברק, כמוהר"ר שם טוב זלה"ה, בן להרב המובהק ואח לברק, כמוה"ר יצחק זלה"ה". ראויה לציון העובדה כי גם כאן בפירוט המלא של שושלת הרבנים לבית צבי נעדר שם אביו של ר' יצחק. האם מדובר בצירוף מקרים או בהשמטה מכוונת? נשאיר לכם להחליט.

ונחתום בדברי בניהו: "אכן מופלא הדבר ביותר שהאיש שהיה רב בצעירותו, הפך ל"משיח", ויצא והוציא עמו מאות מכלל ישראל, אעפ"כ חזרה התורה לאכסניה שלו, ובנו ובן בנו היו רבנים בישראל והרביצו תורה. אין ספק שגם כאן היתה מוצאת ה'קבלה' עניין לענות בו".

 

לפרטים נוספים כדאי לפנות אל מאמרו של מאיר בניהו, רבי יצחק צבי רבה של סאראי בנו של שבתי צבי?, ספונות, יד (תשל"א-תשל"ח), עמודים קסב-קעח.

 

הצטרפו לקהילת "סודות כתבי היד העבריים"

 

כתבות נוספות

עולם שלם של כתבי יד דיגיטיליים מחכים לכם באתר "כתיב"

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

 






לתרגם את הגמרא ליידיש מתחת לאפם של הנאצים

בזמן שיהודי בריסל נשלחו בהמוניהם לאושוויץ, ישב הרב שמואל היבנר במחבוא ותירגם את הש"ס ליידיש

פליטים בלגיים לאחר השחרור בידיי הצבא האמריקני, ינואר 1945

גלו עוד על התלמוד: כתבי יד נדירים, סיפורים מיוחדים על התלמוד, כרזות ועוד

הגרמנים נכנסו לבלגיה ב-1940. היהודים סבלו רבות תחת העול הנאצי אך השילוחים למחנות החלו רק ב-1942. יותר מ-40% מיהודי בלגיה נרצחו בשואה אך רבים אחרים הצליחו להסתתר מפני הנאצים ושרדו את המלחמה.

תושב בריסל העסקן הציבורי היהודי נתנאל לבקוביץ' סייע רבות ליהודי בריסל והצליח להשיג עבור חלקם גם דרכונים מזויפים. הוא חלם להוציא לאור תרגום של התלמוד הבבלי ליידיש לתועלת אותם תלמידים שהתקשו בלימוד בשפה הארמית. גם בזמן הכיבוש הנאצי והגזירות כנגד היהודים, לא שכח את חלומו. הוא חשש שרוב היהודים יכחדו ולמעטים שישרדו תסייע רבות גרסה קלה יותר של הגמרא. הוא חיפש מתרגם מתאים ומשכיל שיוכל לקבל על עצמו את העבודה החשובה.

לבקוביץ' שמע על יהודי בשם הרב שמואל היבנר שמסתתר עם אשתו בבית של ספר בלגי מפחד שיישלח למחנות כמו רבים משכניו. הרב היבנר היה תלמיד חכם שנולד בגליציה ולמד באוניברסיטת ברלין ווינה. שם כתב דוקטורט בפילוסופיה. הוא גם הוסמך לרבנות ולמד בבית המדרש לרבנים בברלין. עם עליית הנאצים לשלטון היגר תחילה לאוסטריה ולאחר מכן לבלגיה. הוא התיישב בבריסל ובה עסק בחינוך והוראה.

לבקוביץ' השתכנע שהרב היבנר הוא האיש המתאים לפרויקט תרגום התלמוד. השניים נפגשו בסתר. במהלך פגישתם הציע מר לבקוביץ' לכלכל ולתמוך ברב היבנר תמורת העבודה. לאחר כשבוע הראה הרב היבנר ללבקוביץ' את הטיוטה ראשונה והמשיך במלאכה. מדי שבוע השניים נפגשו כדי לאמוד את קצב התקדמות התרגום. הרב היבנר התחיל בתרגום מסכת ברכות ומשסיים אותה דילג לבבא קמא ובבא מציעא שכן אלו הם מהמסכתות היותר נלמדות. הוא אף ניקד את הטקסט הארמי המקורי כדי להקל על הלומד.

 

 

בזמן שיהודי בריסל נשלחו בהמוניהם לאושוויץ, ישב לו הרב היבנר במחבוא ותירגם את הש"ס ליידיש.

בעלות הברית שיחררו את בלגיה בסתיו 1944. הרב היבנר יוצא ממחבואו כשבידו מסכת ברכות, בבא מציעא ומחצית בבא קמא. מר לבקוביץ' שעסק בהקמה מחדש של הקהילה היהודית, האיץ ברב להמשיך בעבודתו. כתוצאה מהתעקשותו של לבקוביץ' ועבודתו המאומצת של הרב היבנר, תורגמו גם מסכתות שבת ובבא בתרא ליידיש.

 

עמוד ממסכת "ברכות" בתרגום ליידיש

 

הרב היבנר עזב את בלגיה לאחר המלחמה וקבע את מושבו החדש בארה"ב. מר לבקוביץ' החליט להוציא לאור את התרגומים ושולח אותם להדפסה בפאריס. בשנת 1952 יוצא לאור מסכת בבא קמא עם תרגום ליידיש מאת הרב שמואל היבנר ובשנות ה-60 גם מסכתות ברכות ובבא מציעא.

גם מר לבקוביץ' לא נשאר בבלגיה. הוא עלה לישראל והקים את ביתו בתל אביב. לתל אביב הביא לבקוביץ' כרכים של התלמוד המתורגם. את הכרכים האלה העניק לדמויות מוכרות עם הקדשות המסבירות את הפרויקט שהתבצע בעיצומה של המלחמה ומתחת לאפם של הנאצים.

 

ידיעה על ביקורו של נתנאל לבקוביץ' בישראל. עיתון "הבוקר", 13 בפברואר, 1964. לחצו על תמונה לכתבה המלאה

 

 

 

בספרייה הלאומית נמצאים מספר כרכים של הספרים וביניהם גם עותק של מסכת בבא קמא שהקדיש לבקוביץ' לנשיא המדינה יצחק בן צבי. בהקדשה הוא כותב:

"למעלת כבוד נשיא ישראל מר יצחק בן צבי. זכות גדולה לי להגיש לכבודו פרי יזמתי ומאמצי במשך שנות מלחמת העולם בעת שכוחות האפלה הנאצים בקשו להכחיד את עמנו ואת תורתו. תפילה אני כי יהיה ביצירה זו להגדיל תורה בתפוצות ולהאדיר.  נתנאל לבקוביץ', בריסל.  י"ט אייר תשי"ח".

 

 

"מי פילל אז בעליית הגג החשוכה", סיפר לימים לבקוביץ',  "כי יבוא יום בו נוכל להראות בירושלים בירת ישראל את ראשית עבודתנו?  אכן יש שכר לעמלנו!".

 

השואה: מסמכים, מאמרים, תמונות, ספרים ועוד

 

כתבות נוספות

כך עיוותו הנוצרים את התלמוד כדי לפגוע ביהודים

סיפור שוד הספרים היהודיים בידי הנאצים

משואה לתקומה: ניצולי ברגן-בלזן חוגגים עצמאות

מתנות מנזירים ועסקות חליפין על אלכוהול וסיגריות: כך השיגו משוחררי המחנות ספרי תלמוד

תערוכה חדשה בספרייה: כתבי יד אסלאמיים מאוירים ונדירים

פריטים מאוסף האסלאם לכבוד חודש הרמדאן

"לַיְלי ומג'נון", מאת המשורר הפרסי המיסטי הגדול נזאמי מגַנְגַ'ה. כתב יד איראני משנת 1602

לרגל פתיחת חודש הרמדאן אנחנו מציגים בספרייה תערוכה מיוחדת של כתבי יד נדירים ומאוירים, מן המאה ה-10 ועד ה-18.

בין הפריטים המיוחדים בתערוכה נמצא קוראן מיניאטורי מהמאה העשירית; שירה מיסטית שנכתבה בירושלים בשנת 1362; כתב יד מלכותי מספריית הסולטאן העות'מאני שהועתק במצוות ח'דיג'ה סֻלטאן (1821-1766); פיוט מיוחד לחודש הרמדאן שנהוג בין המוסלמים השיעים במדינות כמו איראן ולבנון; שירה פרסית עם איורים מרהיבים מאיראן של המאה ה-17 ועוד.

אוסף האסלאם נמצא בספרייה כמעט 100 שנים (משנת 1924), וכיום הוא האוסף הגדול ביותר של תרבות האסלאם בישראל. הוא נחשב לאחד האוספים החשובים ביותר במזרח התיכון.

התערוכה פתוחה לציבור ללא תשלום בשעות הפעילות של הספרייה הלאומית (ימים ראשון – חמישי בין השעות 9:00 – 19:00 וימי שישי 9:00 – 13:00) עד ה-14 ביוני.

אוצרת התערוכה: ד"ר רחל יוקליס.

 

טעימה מכתבי היד שיוצגו בתערוכה:

איור של הכעבה במסגד הקדוש במכה, מתוך ספר התפילות המפורסם "סימני הטובות וזריחת האורות: על הזכרת התפילה למען הנביא הנבחר". חיבורו של הסופי המרוקאי מֻחַמַּד אל-גַ'זוּלי (נפטר 1465). כתב יד הודי מסוף המאה ה-18.

 

"הכוכבים הנוצצים בשבח בחיר הברואים", המוכר בשם שיר אל-בֻּרְדַה ("חלוקו של הנביא") שנכתב על ידי הסופי המצרי, מֻחַמַּד אל-בּוּצִירי (נפטר בשנת 1295). כתב היד הועתק בירושלים קודם שנת 1362 על ידי הבלשן מֻחַמַּד אל-פֵירוּזאבּאדי שכתב את המילון "אלקאמוּס אלמֻחיט".

 

דפי הפתיחה של קוראן, שעיצובו הושפע מהאומנות הסינית. הקוראן הועתק בכתב נסח'י בשנת 1289, ככל הנראה בבגדאד.

 

"לַיְלי ומג'נון", מאת המשורר הפרסי המיסטי הגדול נזאמי מגַנְגַ'ה (נפטר בשנת 1209). השירה מספרת סיפורו הטראגי של משורר צעיר שדעתו נטרפת (בערבית, "מג'נון") מעצם אהבתו ללילא האסורה לו. כתב יד איראני משנת 1602.

 

בואו לבקר!