כך נולדה "תעלת בלאומילך" של קישון

בגיל 27 כתב אפרים קישון טור הומוריסטי בשם "אגדה על תעלה בתל-אביב", כעבור כשני עשורים נולד מהטור אחד הסרטים הישראליים האהובים ביותר

תעלת בלאומילך

מתוך הסרט "תעלת בלאומילך"

בפברואר 1952 פרסם אפרים קישון טור הומוריסטי ב"דבר" על אדם הנמלט מבית המשוגעים ומצליח לחפור תעלה ברחוב אלנבי. כעבור 17 שנים נולד מהטור אחד הסרטים האהובים ביותר בתולדות הקולנוע הישראלי –  "תעלת בלאומילך".

אנחנו מביאים פה – כלשונו – את הטור המלא שפרסם קישון ב"דבר". דמויות רבות מאותו טור מבוססות על אישי ציבור אמיתיים שהקהל הכיר, אך נראה כי לא הרבה השתנה, ואפשר שגם היום יש פקידים שתחת עיניהם קודחים משוגעים תעלה אל הים התיכון.

 

תעלת בלאומליך
כרזה לסרט "תעלת בלאומילך". אוסף עיריית תל-אביב

אגדה על תעלה בתל-אביב (הומוריסקה)

מאת: אפרים קישון

פורסם במקור ב"דבר", 10 בפברואר, 1952.

1

מבית המרגוע לחולי רוח בבת-ים בא החולה חשוך המרפא נפתלי ברמן, מי שהיה מכונאי, בן 36. לפני חמש שנים דחו השלטונות את בקשת ברמן להיתר יציאה, משום שלא המציא במועד אישור על כך, שהוא שפוי בדעתו – ודבר זה טרף את דעתו. ומאז ישב המסכן בתאו הנאה בבת-ים וניסה לחפור יום יום בעקשנות המשוגעים במזלגות ובכפות גנבים "מנהרה לחוץ לארץ".

ועכשיו הוא ברח. בשעות הערב המאוחרות הגיע ברמן לתל-אביב, ירד מן האוטובוס ושם את צעדיו בכיוון מחסני-חומרי-הבניין של "סולל בונה". במשך חצי שעה רחרח סביב הבלוקים הגדולים, אחר כך בזמן החשכה, שירדה על המקום עקב הפסקת החשמל השכיחה, התגנב נפתלי ברמן דרך הפשפש האחורי אל שטח המחסנים…

זה קרה ביום ג'.

2

ביום ה' נפסקה התנועה בתל-אביב. בבוקר השכם הופיע בהצטלבות רחוב אלנבי ושדרות רוטשילד פועל דרכים בלתי מגולח ובעל מבט מבריק יותר מדי, שמשך אחריו מכונת לחצן קטנה המופעלת במנוע בנזין והמיועדת לתקוע ולסדק את אספאלט הדרכים לשם תיקון. הפועל נטה אוהל קטן באמצע ההצטלבות והניח על הכביש ארבע חביות חלודות כדי לציין בהן לנהגים, שעבודות תיקון ייעשו במקום. בשעה שש וחצי הגיע הפועל אל המנוע וביקע את פני האספאלט בצורת צלב בין ארבע פינות ההצטלבות. אחר כך הלך לאכול ארוחת בוקר.

 

אפרים קישון
הסופר אפרים קישון בביתו. הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני. צילום: צוות יפפא, פברואר 1973

 

בשעה עשר הפכה סתימת עורק החיים של התחבורה התל-אביבית את כל העיר לזירת שערוריות בלתי ידועות עד כה. תור הענק של כלי הרכב השונים הגיע עד תחומי פתח-תקווה, ובעלי המכוניות, שלא עלה בידם לצאת את המלכודת המתהדקת והולכת, הפעילו את צופרי מכוניותיהם בלי הרף ובעצבנות גוברת. שוטרים רוכבים ביקשו להשכין סדר בפקודות נמרצות, אך כעבור זמן מה גם הם מצאו את עצמם מוקפים מכל עבר וצד בתוך ה"פקק" ללא ישע. בשעה אחת עשרה התחילו השלטונות לפזר את התור מצד פתח תקווה, אולם פעולתם נתעכבה, הואיל והמשטרה הכלכלית ערכה סריקה בין המכוניות המשותקות ואספה שלל נהדר. בצהריים בא למקום שר המשטרה ונתן הוראה לעשרים ושניים קציני המשטרה שצריך להבטיח את הסדר בכל מחיר. אחר כך יצא השר ברגל ובשצף קצף אל העירייה.

רק איש אחד ויחיד שמר על קור רוחו בערבוביה הכללית והוא הפועל. "טאטאטאטא" – געש וטרטר מבקע האספלט בידו החזקה של נפתלי ברמן ברעש מחריש אוזניים, בהתקדמו איתו באיטיות אך בהתמדה לאורך אלנבי בכיוון לים…

3

שר המשטרה חיפש במשרד העירייה את ד"ר קוּיבישב מנהל "מחלקת המשנה לתיקון דרכים" אבל הלה השתתף דווקא בישיבה חשובה בירושלים, וסגניו לא יכלו לברר לשר את אשר נעשה בשעה ההיא בהצטלבות אלנבי-רוטשילד. מכל מקום שלחו הפקידים מברק בהול לד"ר קויבישב והודיעו על התסבוכת גם לראש העיר.

ראש העיר ביקש דין וחשבון מפורט על מהותן של עבודות התיקון ולשם כך שילח אחד של מזכיריו למקום השערוריה, כדי להתרשם אישית מן המאורעות. המזכיר הנאמן עבר את שרשרת השוטרים המשולשת וניגש ישר אל הפועל באמצע הכביש. שליח העירייה פתח בצעקה מתוך התרגשות מכאן, ומתוך כוונה להתגבר על רעש המבקע מכאן, ושאל את הפועל מתי יגמור את העבודה הארורה שלו?

על זה ענה לו נפתלי ברמן מבלי להסיח את דעתו ואת מבטו מן העבודה בזו הלשון:

–          חמור.

המזכיר התבלבל קצת, הסתובב זמן מה סביב הפועל, אך לא העז לפצות פה ואחר כך חזר לעירייה נחרש למחצה. שם הודיע לראש העיר, שהתקשר עם המהנדס הראשי הממונה על הנהלת העבודות, והאינפורמציות שקיבל מפיו, הן מניחות את הדעת בהחלט. ראש העיר נתן הוראה להעביר את העניין לטיפול מחלקת התכנון ולמסור למשטרת התנועה ולוועד הכספים של הכנסת את ההעתקים הדרושים.

למחרת היום הצליחה המשטרה לפזר את תור הענק של כלי הרכב ולהחזיר את הסדר על כנו. אלא שאסרה המשטרה את התנועה לזמן עבודות התיקון לאורך רחוב אלנבי ועל כך הודיעה למשרד הביטחון ולסולל-בונה.

4

המברק התגלגל לידי ד"ר קויבישב רק כעבור שבוע ימים, אבל אז חזר המנהל מיד לתל-אביב. ד"ר קויבישב מצא במשרדו אנדרלמוסיה מרגיזה. הפקידים הפכו את המשרד, בהתחקותם אחרי התיק "עבודות תיקון אלנבי-רוטשילד", מקצה אל קצה. ברם מצאו לרוע מזלם דווקא שני תיקים, אשר דנו באותה עבודה, ולכן לא ידעו מה לעשות איתם. ד"ר קויבישב עיין בתיקים בכובד ראש אך גם הוא לא התמצא בהם כהלכה ולכן שלח אחד מהם ברץ מיוחד לתת-מנהל של מחלקת הביוב, ששהה במקרה בחיפה, ואת האחר שלח אל משרד התחבורה. לזה צירף המנהל מכתב חריף, שבו מחה בכל תוקף על כך, שאין משרד התחבורה דואג כיאות לתנועה תקינה בשעת תיקון דרכים. יועץ משרד התחבורה התרגז על חריפותו הבלתי מוצדקת של המכתב עד כדי כך, שלא השיב עליו, אלא ביקש להעלותו על פרק דיוני הממשלה.

 

אפרים קישון
הסופר אפרים קישון בביתו. הספרייה הלאומית, ארכיון דן הדני. צילום: צוות יפפא, פברואר 1973

 

נפתלי ברמן פירק בינתיים את אספאלט אלנבי יומם ולילה והגיע בהתקדמותו הבלתי פוסקת עד רחוב רמב"ם. – "טאטאטאטא" – הרעיש בידו המבקע, בזמן שיושבי הרחוב נוכחו לדעת בבהלה הולכת וגוברת, שמקום מגוריהם נהפך לשממת חרבות אספאלט, שקשה לחצותה ברגל. רבים מן התושבים קבלו לפני המשטרה על הרעש המשגע של מכונת הלחצן והמשטרה העבירה את הקובלנות לרשות מחלקת המודיעין של העירייה, אשר החזירתן אחרי טיפול קפדני וממושך למשטרה.

הוצאת אלנבי ורוטשילד מרשת תחבורת העיר גרמה בזמן הראשון לשיתוקה הגמור של תנועת תל-אביב. הרחובות הצדדיים הוצפו כלי רכב עד בלתי נשוא, ומועצת עיריית תל-אביב נאלצה להקציב סכום עצום וכואב לשם הרחבת הסמטאות הצרות בשביל תנועת האוטובוסים. מובן, שאת התחנה המרכזית היה הכרח להעביר על בנייניה ועל נהגיה לצפון. וכדי לפנות מקום למרכז חיוני זה נאלצו השלטונות להרוס כמה בתי דיור ברובע זה…

5

ד"ר קויבישב מסר דין וחשבון לראש העיר על עמדתו השלילית של משרד התחבורה בשאלת התיקונים ונתן הוראה להתקשר עם סולל-בונה, המבצע את העבודות הציבוריות. בו בזמן ביקש ד"ר קויבישב את התערבותה של הסוכנות היהודית.

הנהלת סולל-בונה פתחה בחקירה נמרצת בקשר לנידון וההסתדרות קבלה עליה, לפי בקשת הסוכנות היהודית לתווך בין העירייה לבין משרד התחבורה. ראש עיריית תל-אביב דרש כתנאי מוקדם להפסיק מיד את העבודות ואילו משרד התחבורה הודיע, שעל רקע אולטימטומים כאלה אין הוא מוכן אפילו לטפל בבקשת ראש העיר תל-אביב. הנהלת סולל-בונה מסרה לעיריית תל-אביב, שעבודות התיקון הנקובות לא ידועות לה בכלל ועל זה הגישה עיריית תל-אביב ערעור לבית הדין ההסתדרותי. ראש העיר שלח מברק לראש הממשלה ולא קיבל תשובה.

6

טאטאטאטא…

רחוב אלנבי – תמונת זוועה והרס. הכביש השומם נהפך לתעלה עמוקה למדי, שעל צדיה מתרוממות גבעות של עפרורית-אספאלט ומעל הרחוב ריחף ענן אבק עדין. בכמה מקומות יצאו מן הצינורות הפגועים מי-ביוב בלחץ עצום, בדומה למזרקה או לבאר נפט. ככלות הכל, אין זה מן הפלא, שרבים מתושבי הרחוב עזבו זמנית את דירותיהם והעתיקון לסביבה שקטה יותר.

בשעה גורלית זו גילה ד"ר קויבישב בגרות מדינית להפליא. בלי מודעה קודמת ביקר במשרד התחבורה ואחרי ויכוח סוער של ארבע שעות רצופות בא לידי הסכם עם נציגי המשרד על הפסקתן של עבודות התיקון מיד, עד שוועדת חקירה פרלמנטרית תכריע בעניין. על החלטתם זו הודיעו למבקר המדינה וליו"ר הכנסת.

אולם כל זה בא מאוחר קצת. לפני שבועיים פנה נפתלי ברמן ליד בניין מוגרבי ימינה – וחמישים ושלושה ימים אחרי התחלת העבודה, ביום ד', בשעה שבע-אפס-שמונה בבוקר, הגיע אל שפת-ים התיכון.

אשר להמשך, אין עניין בו.

מי-הים זרמו בכוח איתן אל התעלה, שנמשכה באמצע אלנבי הנהרס ואחרי רגעים מספר לקלקו את פינות מדרכות רוטשילד. העיר הסתגלה עד מהרה לתופעה החדשה. כבר למחרת נפתח בתעלה שירות סדיר של מוניות-ערבות ותוך ימים הופיעו גם סירות פרטיות על פני התעלה. החיים חזרו באלנבי אל תיקונם.

בטקס החנוכה נאם ראש העיר לפני ציבור של מאה אלף איש והודה ברבים למחלקת התכנון של העירייה ולעובדי סולל-בונה על ביצוע העבודות החלוצי והקפדני להפליא, אשר העלה את העיר לדרגת "ואנאדיג של המזרח הקרוב". ראש העיר קיבל גם זר פרחים ממשלחת ילדי תל-אביב, חובבי השחייה. נפתלי ברמן ישב ברגעים האלה שוב בבת-ים ולא שמע, כשד"ר קויבישב הודיע לעיתונאים, שמחלקתו שוקלת עתה באפשרות להאריך את התעלה עד "הבימה"…

קישון

יורד גשם ונתקעת בלי מטרייה? פנה ל"נעשיאָנאָל אַמבּרעלאַ סוירוויס"

הכירו את הסטארט-אפ היהודי הראשון להשאלת מטריות!

1

כחובב היסטוריה יהודית, אני מבלה הרבה זמן בעיון באתר העיתונות היהודית ההיסטורית, ובכל יום מוצא שם פנינים באפר.

לפני כמה ימים, מצאתי בעיתון היידיש הניו יורקי "דיא ווארהייט", בגליון מה-31 בדצמבר 1916, את מה שנראה לי בהתחלה כאחד הסטארט-אפים הכי הזויים שנתקלתי בהם בחיי: "נעשיאָנאָל אַמבּרעלאַ סוירוויס אינק" – שירות המטריות הלאומי. לא רק השירות החדשני מעניין, אלא גם המודעה היצירתית:

 

1

 

נתחיל בציור למעלה. יוצא יהודי בבוקר (רואים שהוא יהודי, כן?), ובידו תחזית מזג האוויר: ירד גשם! אבל בחוץ? – שמש! "הע! אויך מיר א נביא!!!" (עוד נביא) אומר לעצמו היהודי, ולוקח את המטרייה. החום גובר והשמש צוחקת עליו: "ריבוינעשלעוילם! – איך נפטרים מהמטרייה הזו?"

 

1

 

ביום אחר – גשם זלעפות! – "השארתי את המטרייה בבית" – היהודי מתוסכל.

ובהמשך: "געוואלד!! – גנבו לי את המטרייה!!!!"

איך עובד הסטארט-אפ? אז ככה, למאותגרי היידיש: ברחבי מנהטן, ברוקלין וברונקס נפתחו מעל ל-1000 תחנות להשאלת מטריות. כל מה שצריך לעשות היה לשלם דמי מנוי של 2$ לשנה, והייתם יכולים לשאול, להחזיר, לתקן ולהחליף מטריות מתקלקלות בלי תשלום ועל המקום!

ביידיש מאומרקנת, מקבל כל מנוי "מעמבערשיפ קארד", ו"קליימ-טשעק".

הקץ לשמוציקע אמברעלאס!!! (ביידיש תקנית קוראים לזה שירעם). הינה לכם קללה נאה לחורף ביידיש תקנית – "שיבלע מטרייה ושהיא תיפתח לו בבטן".

מה קרה לשירות החדשני הזה? כדי לברר זאת פניתי למקבילה האמריקנית של אתר העיתונות ההיסטורית – Chronicling America, שבו מצאתי עוד מודעות מטעם שירות המטריות הלאומי, כמו למשל זו, מהעיתון New York Tribune מה-14 בדצמבר 1916. מודעה יבשה משהו לעסק הרטוב הזה, וגם אין בה טיפת הומור יהודי.

 

1

 

העובדה שהמודעות התפרסמו רק כשבועיים – בין אמצע דצמבר לתחילת ינואר, מעידה על כך שהעסק לא התרומם אל ענני ההצלחה. ואומנם כבר בגיליון מה-14 ביוני 1917, במדור "צרות של עסקים" בעיתון SUN, מדווח ששירות המטריות הלאומי הגיש בקשה לפשיטת רגל.

למה פשט השירות את הרגל? האם אחרים הצליחו במקום שהוא כשל? אם שירותי שיתוף אופניים יכולים להצליח, למה לא שיתוף מטריות? ובכן, מתברר שהסינים, למשל, לא קוראים עיתוני יידיש, ולכן נכשלו שוב במקום שנכשלו אבותינו.

ב-2017 השיק היזם הסיני ז'או שוּפינג מהעיר שנזן שירות שיתוף מטריות בעיר שנזן וב-11 ערים נוספות, אך אויה, תוך חודשים ספורים נגנבו כמעט כל 300,000 המטריות מהפרויקט.

 

1

 

שירות שיתוף מטריות נוסף, צנוע בהרבה, הוא UMBRACITY, שפועל בשלב זה רק בעיר ונקובר שבקנדה ויש לו עשרות מתקני השכרת מטריות מתוחכמים הפזורים בבתי עסק ברחבי העיר. איך זה עובד? יש אפליקציה, לוחצים על כפתור בטלפון החכם והמטרייה שלכם.

1

 

ויש עוד – בעיר ארהוס שבדמנרק פועל השירות DripDrop על 25 התחנות שהוא מחזיק ברחבי העיר. ססמתו הלא כל כך יצירתית היא "האושר הוא שתהיה לך מטרייה כשיורד גשם".

 

1

 

ויש גם שירותים קצת פחות מתוחכמים, כמו זה שנפתח רק לפני כמה ימים בשכונה הסינגפורית Pasir Ris, לזכרה של סבתא סילביה קומפונג.

 

1

 

ואם תשאלו את עצמכם מה רע בעצם בכך שתהיה לכם מטרייה בבית, על זה כבר ענה גדול הסטיריקנים שלנו, אפרים קישון, בקטע האלמותי "אבדכם הנאמן" (מעריב, 8 במרץ 1963, ובספר "שמיניות באוויר") ככה זה מתחיל:

 

1

 

ולסיום הבלתי נשכח:

 

1

 

כתבות נוספות

חמור חמורתיים ומשחקי הקלפים של פעם

נוסטלגיה: מחדשים את תכולת הקלמר

כך למדו ילדים יהודים לכתוב לפני אלף שנה




"צ'וּלְנְט הוּא מַאֲכַל-שָׁמַיִם" – שיר הלל לסיר החמין

תוך שימוש במצרכים טריים מעטים בלבד, המציאו היהודים שפע של תבשילים, שניצלו במלואם את מעט המרכיבים שעמדו לרשותם. בואו לקרוא את קיצור תולדות הצ'ולנט - המנה הכי מנחמת ביהדות

צ'ולנט

ביאליסטוק, 20 בנובמבר 1932. יהודים נושאים קערות צ'ולנט אל תנורו של האופה בשעת צהריים של יום שישי. התמונה לקוחה מארכיון יהדות פולין של מכון ייווא

החוויה הקולינרית היהודית טומנת בחובה מידה מסוימת של גאונות, שאיננה זוכה להערכה מספקת. תוך שימוש במצרכים טריים מעטים בלבד, המציאו היהודים שפע של תבשילים, שניצלו במלואם את מעט המרכיבים שעמדו לרשותם.

כאשר אוכלים בשעת צהריים קרה של שבת קערה מהבילה ומעלת ניחוחות של חמין (צ'ולנט בלעז) שהוכן בקפידה – יש בדבר איזה קסם. אין אלא לתאר תבשיל זה כיצירת מופת של תושיה וכמעשה אמנות שעמדה במבחן הזמן והצליחה לעשות את הדרך הארוכה מימי הביניים אל בתי האוכל המודרניים, אל תחרויות הבישול ואל שולחן השבת הטיפוסי.

התבשיל, שמצטיין בסגנון "הכול הולך", הוא אוכל נחמה יהודי, שמקורו בהלכה היהודית האוסרת על בישול בשבת. את התבשיל מכינים ביום שישי בצהריים ומניחים לו להתבשל בישול ארוך ואיטי במהלך הלילה. הנזיד המסורתי והעשיר מורכב מהמצרכים הזמינים בעת הכנתו, והמרכיבים וסגנון ההכנה נבדלים ממדינה למדינה ומיבשת ליבשת, בכל מקום שבו נמצאו יהודים. את הצ'ולנט האשכנזי הטיפוסי מכינים משעועית או חיטה, שאריות עוף או בשר, תפוחי אדמה ומגוון תבלינים.

 

צ'ולנט
מתכון לחמין. פורסם ב"הצפה", ינואר, 1965

גם שמו של התבשיל לרוב משתנה בהתאם לגיאוגרפיה. מקובל לחשוב שמקור המילה צ'ולנט – 'טשאלנט' ביידיש – במילה 'שאלט' בצרפתית, שפירושה "חם", מתוך התייחסות לבישולו האיטי של הנזיד בסיר הניצב על אש קטנה. יש המאמינים שהמקור הוא עברי, במילה "שֶׁלָּן" – כלומר, נח – מתוך כוונה לבישול במהלך הלילה, שנועד להבטיח ארוחה חמה בשבת בצהריים. במסורת הספרדית מכונה התבשיל "חמין", מהמילה "חם".

היינריך היינה, המשורר המפורסם שהתנצר והפך לפרוטסנטי בעקבות לחצים פוליטיים, אהב כל כך את התבשיל עד שכתב עליו שיר ובו הוא מצהיר את אהבתו כלפיו ומשתף בתחושתו, שהמתכון לצ'ולנט ודאי נמסר למשה במעמד הר סיני על ידי אלוהים בכבודו ובעצמו.

 

"צ'וּלְנְט הוּא מַאֲכַל-שָׁמַיִם,
שֶׁהָאֵל, הוּא בִּכְבוֹדוֹ,
אֶת מֹשֶׁה, לִמֵּד לִרְקֹחַ
בִּמְרוֹמֵי הָהָר סִינַי

צ'וּלְנְט הֲלֹא הוּא אַמְבְּרוֹזְיָה
הַכָּשֵׁר שֶׁל אֵל-אֱמֶת"

 

שירו של היינה נראה אולי כאהבה של ממש למנה ראויה לשמה של צ'ולנט, ומנגד, קונטרס קטן ופרודי מספר על אהבה אבודה, יריבות ואימה – נוכח סיר צ'ולנט שלמרבה הטרגדיה נשרף.

הקונטרס מספר על אדם זקן המסב עם משפחתו לשולחן השבת וממתין בקוצר רוח לסיר החמין המסורתי. התבשיל מגיע לשולחן והאיש מסיר את המכסה בציפייה להיעטף כליל בניחוחו המשכר של הנזיד המושלם, אבל תחת זאת, לחרדתו הוא מגלה שתכולת הסיר נשרפה כליל. כה גדול צערו למראה הסיר המפוחם עד שהוא חש שהוא מוכרח להספיד את הנזיד האומלל.

הצ'ולנט האומלל… כה צעיר היה. מתוך אוסף האפמרה של הספרייה הלאומית. לחצו על התמונה לקונטרס המלא

 

"חמין בר חמינא דנא ז"ל, המלך ברחמיו הניחהו בין תנור וכיריים, ובין הלשון והשפתיים והחיך והשיניים, הנשרף בשבת על לא חמס בכפו. תהא מיתת מאכלו כפרה על כל שומרי שבתותיו. המלך ברחמיו ירחם על אוכליו."

ההספד הסאטירי מסתיים בתפילת "מי שברך", שאותה נהוג לשאת כברכה לזולת, ובקריאה לאלוהים לברך את האלמוני האומלל שבשבת המלכה הוגשה לו קדרת צ'ולנט שרוף.

אותן דבקות ומסירות לצ'ולנט אנו מוצאים גם בנוהג שרווח בעיירות היהודיות באירופה, לפיו בימי שישי בצהריים נהגה כל משפחה לשאת את סיר הצ'ולנט שזה עתה התקינה אל האופה המקומי. שם נאטמו הסירים השונים של המשפחות בעיסת קמח ומים והוכנסו לתנורו של האופה לבישול לאורך הלילה. בשבת בצהריים, אחרי תפילות השבת, היתה העלייה לרגל משנה את כיוונה, והמשפחות היו מעבירות בזהירות את הסיר החם מהתנור הישר אל שולחן ארוחת הצהריים.

כיום יש לצ'ולנט חסידים משלו. בישראל נוהרים רבים בימי חמישי בערב לבתי אוכל בשכונות חרדיות לכבוד סוף השבוע. מי שאינם מתגוררים בסמוך למסעדה בה מגישים צ'ולנט יכולים לרכוש אותו מוכן באריזה ולהכינו בזריזות, ובמדינות מסוימות הוא אפילו נמכר בפחיות שימורים  – אם כי אנחנו בהחלט ממליצים על הגרסה הביתית.

 

צ'ולנט
חמין של אסם. פרסומת משנת 1970

 

אכילת הנזיד העשיר ועתיר הניחוחות פעמים רבות פועלת על הסועדים כמטה קסם – תופעה שאפשר להשוות רק לעייפות הנופלת על הסועד אחרי סעודת חג הודיה מושלמת – ויוצרת עבורם את האווירה המושלמת לתנומת צהריים טובה ביום המנוחה.

 

צ'ולנט
מתכון שפורסם ב"דבר", ינואר, 1958

 

ישנה אמירה ישנה שטוענת, שאדם לא יכול לקרוא לעצמו יהודי טוב עד שלא אכל צ'ולנט בשבת – אבל אנחנו מאמינים שמקדרת צ'ולנט מוצלחת אפשר ליהנות בכל יום! אולי הגיע הזמן לשלוף את ספרי הבישול הישנים וללכת על זה?

רשימה זו נכתבה במסגרת יוזמת "גשר לאירופה" של הספרייה הלאומית לחיבור עם אירופה והנגשת האוספים שלנו לקהלים מגוונים באירופה ומעבר לה.

 

כתבות נוספות

קיצור תולדות הקרמבו

הארטיק העברי הראשון

מתכוני האימה של שנות הארבעים




זוהר רמח"ל: הצצה לספרות "הזוהר שאינו הזוהר"

הצצה לגרסת הזוהר שחיבר הרמח"ל, והוא בן 22 בלבד

הדפסת 'זוהר רמח"ל', ערך יוסף אביב"י. הוצאה עצמית, שנת תשנ"ז

הדפסת 'זוהר רמח"ל', ערך יוסף אביב"י. הוצאה עצמית, שנת תשנ"ז

ספר הזוהר נחשב לאחת היצירות המורכבות ביותר, וגם והקשות ביותר לפענוח, שהוציאה התרבות היהודית מתוכה. קביעה זו לא צריכה להפתיע אותנו: ההקשר שבה נוצרה היצירה, הרקע ההיסטורי שעל שחזורו שוקדים דורות של חוקרי מיסטיקה יהודית לפחות מאז גרשם שלום – שהציב את ספר הזוהר כאחד משיאי היצירה היהודית לדורותיה, נותר לוט בערפל ברובו. גם את מעט ההשערות שאנו יכולים לאשש מספיק כדי לקבוע שמורכבות היצירה – חוסר היכולת של הקורא לרדת לסוף דעתו של מחברהּ (או, כפי שסוברים חלק מהחוקרים כיום – המחברים הרבים שלה) – אינה תוצר של השנים שעברו, אלא חלק מהותי של היצירה.

יצירה זו שנכתבה בניב מלאכותי של ארמית – ניב שנוצר אך ורק עבורה, העניקה השראה לכותבים יהודים אחרים לא רק לפרש את הזוהר (ובכך לייצר ז'אנר כתיבה חשוב בספרות הסוד היהודית), אלא גם, במקרה של מעטים יחידי סגולה, לחבר מאמרות זוהר משל עצמם. את אחד מן החשובים שבחיבורי הזוהר שלאחר הזוהר 'גילה' (ולמעשה חיבר) לא אחר מהמשורר והמקובל רבי משה חיים לוצאטו, הוא הרמח"ל.

החיבור הנקרא 'זוהר תניינא' (דהיינו, זוהר שני) נכתב בלשונה הייחודית של הזוהר. הוא אבד ברובו, שרדו ממנו פרשיות בודדות וכן ציטוטים שצוטטו ב'אגרות רמח"ל'. מדוע בחר הרמח"ל לחבר יצירה המהווה מעין יצירת המשך לספר הזוהר? על זאת עונה הרמח"ל בפרשנותו לפרשת מקץ, המובאת ב'זהר תניינא':

"הקב"ה חפץ בך – הרמח"ל – להאיר אליך אור עליון… אמנם כמה חשוכים עיני כמה חכמים שאינם רואים. אבל למעלה הקב"ה מסדר הדברים בפנים עד שיגיע הזמן שיתגלו דבריך בעולם, אז יאמר: ונגלה כבוד ה', ויוודע שכל גלגולי הדברים היה כדי להעמיד הכול על בוריו, שכך רצה המלך הקדוש, ודאי."

משמע, את ספרו כתב כתוצאה מדברי הנבואה שלה זכה הרמח"ל והוא בן 22 שנה בלבד.

1
'זוהר תניינא' בכתב ידו של הרמח"ל, התמונה המצורפת היא מתוך זיעור (מיקרופילם) של כתב היד. כתב היד השלם שמור בספריית שוקן בירושלים. לחצו על התמונה להגדלה

כתב היד של הרמח"ל התגלה בספריית שוקן בירושלים בידי הרב יוסף אביב"י, והוא הוציאו לאור בדפוס בשנת תשנ"ז/1997 בשם 'זוהר רמח"ל'.

1

1
הדפסת 'זוהר רמח"ל', ערך יוסף אביב"י. הוצאה עצמית, שנת תשנ"ז

קראו עוד: הזוהר: קריאות ולימוד, מאמרים, כתבי יד ותכנים נוספים

כתבות נוספות

החוברת המיסטית שמלמדת איך נחדש את הנבואה

הפוסט בפייסבוק שפתר את תעלומת ההקדשה מימי השואה

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

סיפורו של אוסף הקמעות המסתורי שהגיע ממוסקבה לספרייה