כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

למי כתב חיים נחמן ביאליק את המשפט "לא ידעת עד כמה החלימו מגע אצבעותיך את לבי"?

המכתב שחושף את האמת על הרומן של המשורר הלאומי.

גנזים, אגודת הסופרים | 05.07.17 | 2 דק' |
Share
חיים נחמן ואשתו מאניה (אוורבוך) ביאליק

ההתרגשות שאחזה בקהל העצום שהתאסף בבוקר ה-26 במרץ שנת 1924 בתחנת הרכבת לוד, העידה על גודל המוניטין של האיש שהגיע לארץ ישראל – הפעם לא לביקור חטוף, אלא כדי להשתקע בה. הוא הגיע אליה יחד עם רעייתו מאניה, ושמו – ידעו כל הנוכחים – חיים נחמן ביאליק.

 

כתבה בעיתון דאר היום המכריזה על בואו של משורר העברים, חיים נחמן ביאליק. הכתבה התפרסמה ב-26 במרץ 1924

 

ביאליק ביקש מחבריו והפציר במכבדיו מבעוד מועד שהוא לא מעוניין בקבלת פנים חגיגית. במובן מסוים הם נענו לבקשתו: מי שהוכתר שנים קודם לכן כ"המשורר הלאומי" של השפה העברית, לא זכה לקבלת פנים אחת, אלא לכמה קבלות פנים. החגיגות החלו בתחנת הרכבת, המשיכו בתל אביב (בביתו של מרדכי בן הלל הכהן), והסתיימו רק למחרת בגימנסיה הרצליה. ביאליק נאלץ להתרגל במהרה לרעיון שבואו ארצה הוא חגיגה לאומית, ובפני תלמידי גימנסיה הרצליה נשא המשורר הנודע הרצאה הומוריסטית. שבוע לאחר מכן התכנס המון באחד הרחובות החדשים של תל אביב כדי לחגוג את חנוכתו של רחוב ביאליק – הרחוב בו עמד המגרש בו התעדו הזוג ביאליק לבנות את ביתם בארץ.

הבית שעיצב ביאליק בכספי הכנסות מהדורת היובל של כתביו דמה יותר לארמון מסביר פנים מאשר לביתו של משורר המעריך את בדידותו. כך כנראה גם התייחסו אליו רבים ביישוב, אשר הרגישו שהמעון הרשמי של המשורר הלאומי לא מתאפיין ברשמיות יתרה, והם מוזמנים אליו (כמעט) בכל עת שיחפצו. מכיוון שביאליק היה מעורב בכל שלב בתכנון ובבנייה של הבית – והיה מודע לחלוטין לחזות הסמלית והמזמינה של מעונו החדש – ברור שמה שהיישוב ביקש, הרגיש ביאליק מחויב לספק.

 

בית ביאליק ברחוב ביאליק, תל אביב. תמונה משנת 1945. צולם ע"י רודי ויסנשטין, כל הזכויות שמורות לצלמניה פרי-אור

 

הטרדות בלתי פוסקות, ביקורים תדירים והעובדה שהרגיש כי מצופה ממנו לעמוד לרשות הציבור בכל שעה הובילו את ביאליק להמציא שלל סיבות ותירוצים להיעדרויות התכופות שלו מביתו. במהלך עשר השנים האחרונות לחייו, התקופה בה השתקע בתל אביב, הוא יצא לשמונה מסעות שונים באירופה ובארצות הברית – חלקם כדי לקדם מטרות ציבוריות, חלקם דווקא בשם יוזמות עסקיות-פרטיות ואחרים – פשוט כדי לנוח מההמולה אליה נקלע בארץ. מרבית מסעותיו היו מן הסוג הראשון.

 

פרשיית אהבים בלונדון?

החששות של ביאליק ממצבו הכספי הרעוע ומשכרם הנשחק של עשרות עובדי הוצאת הספרים 'דביר' הולידו מספר נסיעות מחוץ לגבולותיה של הארץ. בדצמבר 1930 יצא ביאליק בן ה-57 לשהוּת בת חודשיים בבירת אנגליה, שם ביקש לגייס כסף להוצאת הספרים שניהל והקים עוד בחוץ לארץ.

 

ביאליק בחברת רעייתו ובת אחותו. צילום: י. שנידר

 

 

קורות הנסיעה הזו המשיכה להטריד את בני הזוג ביאליק זמן רב לאחר שחזר ממנה. כשנה לאחר הנסיעה, שלח ביאליק אל אשתו מכתב נסער בו טען בתוקף "בחיי, בחייך, היקרים לי מחיי, ובחיי הורינו היקרים – שלא אירע שום דבר". השום דבר שאליו התכוון ביאליק היה פרשית אהבים (שלא קרתה לטענתו) בינו ובין צעירה יהודייה, מורה כבת 30 שפגש בלונדון, ושמה – חיה פיקהולץ.

חיה פיקהולץ (במרכז) עם תלמידותיה. תל-אביב, שנות ה-20 או ה-30

 

אלא, שמכתב שהתגלה בארכיון גנזים שנים רבות לאחר מכן חשף את האמת: ביאליק ופיקהולץ אכן ניהלו רומן קצר. בפברואר 1931 שלח ביאליק מכתב אהבה המסכם את יחסיו הקצרים והנעימים עם פיקהולץ. במכתב זה סיפר למאהבתו הצעירה כי "גם תמול גם היום לא פקדני קולך ולא ראיתי את מראיך, ולבי יוצא אליך".

 

המכתב ששלח ביאליק לפיקהולץ מבהיר שייתכן שהמשורר הלאומי לא היה כן לחלוטין עם אשתו

 

לאחר פתיחה נרגשת זו ביצע ביאליק מעין פלאגייט עצמי כששאל את עצמו ואותה: "אכן גם אני רק עתה אדע מה נעמת ומה יקרת לי בימי קרבתך המעטים. כבת? כאחות? ככלה? האהבתי אותך יש משלש אלה גם יחד. היי ברוכה לי על כל רגע ורגע אשר חלקת לי בחסדך. עוד כל ימי היות לשד בעצמותי לא יסוף זכר הרגעים ההם ולא יפוג ריחם מלבי".

 

כתבות נוספות:

"זַמְּרִי, סַפֵּרִי, צִפּוֹרִי הַיְקָרָה": קורות השיר הראשון שכתב חיים נחמן ביאליק

גבורה: הנשק היהודי מביאליסטוק

 

גנזים, אגודת הסופרים

"גנזים" – מכון ביו-ביבליוגרפי על שם אשר ברש לחקר תולדות הספרות העברית בעת החדשה – אגודת הסופרים. מאז 1951 פועל המכון במטרה לכנס ולשמר את אוצרות הספרות והתרבות היהודית במאתיים השנה האחרונות. בארכיון "גנזים" שמורים כ-800 אוספים ארכיוניים של סופרים וסופרות, משוררים ומשוררות, מחזאים, מתרגמים, חוקרי ספרות ואנשי רוח מסוף המאה ה-19 ועד ימינו. ביניהם: י.ל. גורדון, שאול טשרניחובסקי, יוסף חיים ברנר, לאה גולדברג, רחל, אסתר ראב, שושנה שבבו, יהודה בורלא, זלדה , אבות ישורון, יונה וולך, עמוס קינן, יורם קניוק ואמנון שמוש. מ-2016 יו"ר "גנזים" היא הסופרת אדיבה גפן. עורך הבלוג: יצחק בר-יוסף.
לכתבות נוספות של גנזים, אגודת הסופרים >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו