הכירו את "הגדת בנגזי": הגדת הפסח שחוגגת את שחרור יהודי לוב מידי הנאצים

הצצה אל הההגדה שחיברו חיילים עבריים בצבא הבריטי לכבוד ליל סדר בעיר בנגזי שבלוב, שנת 1943

עותק של ההגדה יוצג בספרייה הלאומית במסגרת התערוכה "לשנה הבאה בני חורין" – תערוכת הגדות פסח לא מסורתיות משנות המאבק להקמת המדינה.

 

ערב מלחמת העולם השנייה שלטה איטליה של מוסוליני בלוב. הקושי לגבש מדיניות קולוניאליסטית תקיפה, והרצון לזכות באהדת גרמניה, הם שהובילו את השלטונות הפשיסטים בלוב לאמץ ולהתאים חלק מחוקי הגזע שחוקקה גרמניה דרך שורה של צווים וחוקים מגבילים ליהודים. אין זה פלא שעם פרוץ מלחמת העולם השנייה והחמרת צעדי הרדיפה והדיכוי האנטישמיים, צידדו יותר ויותר מבני יהדות לוב בבעלוֹת הברית במלחמה.

העיר בנגזי, שהחליפה מספר ידיים בזמן המלחמה, נכבשה סופית בסוף דצמבר 1942 בידי הצבא הבריטי בפיקודו של הגנרל מונטגומרי. המפגש בין יהודי בנגזי ששרדו את אימת המלחמה והשואה, לבין החיילים היהודים בצבא הבריטי (רובם חיילים ארץ-ישראלים שהתנדבו לצבא הבריטי), מצא את ביטוייו הסמלי בליל הסדר של פסח 1943.

שני מקורות היסטוריים מרתקים מאפשרים לנו לשחזר את המפגש המרגש: הגדת פסח שציירו חיילים מיחידת התעבורה מס' 403 ויחידת הלוגיסטיקה מס' 53 לכבוד ליל הסדר של בנגזי, אליה יש לצרף את היומן הצבאי של הרב אפרים אלימלך אורבך (לימים, נשיא האקדמיה הלאומית למדעים) שניהל את הטקס מטעם הצבא הבריטי.

"אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו", המסר הציוני בהגדה לא טשטש את המסר

 

כנגד ארבעה בנים

 

כמעט את כל 600 מוזמני הסדר צריך היה להביא ממקום מרוחק: בזמן הלחימה גירשו הגרמנים את יהודי בנגזי למחנות בעיר טריפולי. הם הוחזרו לבתיהם כשהשלימה בריטניה את כיבושה של לוב. נוסף עליהם ועל חיילי היחידות שארגנו את הסדר, הצטרפו לערב החגיגי חיילים קנדים, אמריקנים, בריטים ואוסטרלים ששירתו באזור.

ההכנות לאירוע החגיגי בימי מלחמה הציבה מספר בעיות לוגיסטיות רציניות, כשהגדולה מכולן היא הדפסת מספר עותקים מספק של הגדות. לשם כך החרימו הכותבים והעורכים של ההגדה טפסי מברקים ומסמכים משרדיים של המושל הכללי של לוב, ועל צידם האחורי הדפיסו במכונת כתיבה את ההגדה, ושכפלו במכונת שכפול.

משמאל – שיר הלל לאביב, מימין – נייר רשמי של "ממשלת לוב" הפשיסטית

 

ביומנו מספר הרב אורבך על ההכנות:

"בדיוק בשמונה ורבע נכנסו לאולם. היה זה מחזה נהדר לראות את כל החיילים, מכל השירותים וכמעט מכל חילות האומות הלוחמות, יושבים מסובים ליד השולחנות. על יד שולחן הקצינים ישבו 45 איש ובהם 12 מבני אמריקה. כאשר קמתי וניתן אות הפתיחה, הושלך הס באולם הגדול. פתחתי באנגלית וסיימתי בעברית. ברכתי את האורחים והודיתי למארחים, דיברתי על חג החרות, על השמדת ישראל בגולה ועל התקוות שהחג הזה מפיחן, בעיקר אם זכינו לחוגו במקום שרק לפני שנה גורשו ממנו יהודים וגלו למרחקים וסיימתי בברכה: "כשם שזכינו לחוג את חג החירות השנה על חורבותיה של הקיסרות המתגנדרת והמתרברבת, כך נזכה לחוג בשנה הבאה את חג החירות על הריסותיה של מלכות הזדון והרשעה כולנו מכונסים בארץ אבות הנגאלת והנבנית"."

 

אפרים אלימלך אורבך במדי קפטן של הצבא הבריטי, התמונה לקוחה מתוך הספר "רשימות בימי מלחמה: מיומנו של רב ארץ-ישראלי בצבא הבריטי" מאת אפרים אלימלך אורבך (הוצאת משרד הביטחון)

כמו הטקס הייחודי שעליו ניצח הרב אורבך, גם הגדת בנגזי איננה כתובה בפורמט המסורתי והמוכר לרובנו. היא עוצבה ואוגדה בידי החיילים עצמם כדי לחגוג אירוע מסוים – סדר פסח בעיר המשוחררת בנגזי בשנת 1943. היא נפתחת בתפילה (זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים), וממשיכה בפסקה הארמית "הא לחמא עניא".

 

הא לחמא עניא

 

משם עוברת ההגדה להקדמה עדכנית הקושרת בין יציאת מצרים לבין השואה שעודנה מתרחשת באירופה, ומסתיימת בקריאה ציונית. וכך, בין השאר, נכתב בהקדמה:

"גדולים ענוייה וצרותיה של אומת ישראל ורבה גבורתה. בכור של עבדות מצרים צורף ועובד ישראל עד היותו לעם, ובדרך מלאת מכשולים וחתחתים דורך עד היום. בכל דור ודור קמו אויבים לכלותו ודור ההווה עלה ברשעותו על כולם.

(…)

נחמה פורתא היתה לנו בימים מרים אלה למראה יהודי לוב שנגאלו. הננו מקווים, כי נהיה בקרוב בין שורות הגואלים את יהודי אירופה נדכאים.

(…)

נחתור לקראת מטרתנו בשניים הדוקות ובעקשנות ללא רתיעה והננו בטוחים כי כשם שעם ישראל ידע להקריב את היקר לו על מזבח המולדת – ולהצליח. כך גם אנו החיילים העברים נזכה לראות בסיומו המוצלח של התפקיד הקדוש המוטל עלינו ולחזות בשיבת עם ישראל לארץ תוחלתו. אמן."

 

הקדמה שחיברו החיילים העבריים עבור ליל הסדר של 1943

את מלאכת עדכון ההגדה שהתחילה הקדמת החיילים, המשיכו הציורים הפשוטים שמילאו את ההגדה. מתחת לקטע הידוע, "שפוך חמתך על הגויים", הוסיפו החיילים ציור של מטוסי קרב המפציצים יעד לא ידוע. יש להניח שיעד זה מסמל את תבוסתן העתידית של גרמניה הנאצית ואיטליה הפשיסטית.

שפוך פצצותיך על הגויים

 

ההגדה מסתיימת בשתי נבואות/ תקוות לעתיד לבוא: ושבו בנים לגבולם, ובשנה הבאה בירושלים הבנויה.

ושבו בנים לגבולם

 

ושבו בנים לגבולות הארץ המובטחת, הגדת בנגזי

 

 

 

מיוחד לפסח: סדרת סיפורים על מצות, הגדות ויציאת מצרים

 

פסח: הגדות, מאמרים, שירים ועוד

 

כתבות נוספות

הצצה לכמה מההגדות שישאירו אתכם פעורי פה

הגדות בכתב יד ב-360 מעלות: יציאת מצרים של ההגדות לפסח

זה הזמן לגלות: מי מארבעת הבנים אתה?

הארי פוטר, אברהם היהודי ואבן החכמים

הסיפור האמיתי מאחורי הבעלים המסתורי של האבן שיכולה להפוך מתכת לזהב

כריכת הספר "הארי פוטר ואבן החכמים". הוצאת משכל, ספרי עליית הגג

עוד סיפורים מסתוריים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

בשנת 1407 נבנה ליד קבר אחים גדול בבית הקברות המרכזי בפריס, הידוע בשם "בית הקברות לחפים מפשע" (cimetière des Innocents), מעבר מקורה. בחלקו העליון של המעבר החדש שולבו קבוצות פסלים שעוצבו על פי האיקונוגרפיה הנוצרית המקובלת של אותה התקופה. אחת הקבוצות הציגה את ישו, המוקף בקדושים פטרוס ופאולוס ובזוג התורמים של המעבר המקורה: ניקולס ופרנל פלאמל. מתחת לקבוצת דמויות זו ניתן היה לראות מספר לוחות שהציגו סמלים נוצריים אופייניים לתחילת המאה ה-15.

 

ציור קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס מאת שארל-לוי ברניי (1786)

מעט מאוד ידוע על בני הזוג ניקולס ופרנל פלאמל. אלמלא קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס, היו ודאי זוכרים תושבי העיר את ניקולס פלמאל עשרות שנים בלבד לאחר מותו. קבוצת הפסלים נהרסה בסוף המאה ה-18, אך שמו של ניקולס פלמאל שרד גם את חורבן זה.

בניסיונם של הוגים בתקופת הרנסנאנס למצוא בסימבוליזם הנוצרי הימי-ביניימי משמעויות עמוקות יותר, ניגשו לקבוצת הפסלים הזו אנשים שונים, בהם אלכימאים. אחד מהם, רובר דובל (Robert Duval), זיהה באחד הלוחות המוצבים מתחת לפסלים שני דרקונים, סמל אלכימי ליצירת מתכות. בהמשך משך לוח זה בעיקר את תשומת ליבם של "ידעני תורת הסוד" האלכימי, והאתר בבית הקברות נעשה יעד צליינות לאלכימאים ולשאר שוחרי תורת הנסתר והמדעים הסודיים.

 

ניקולס ופרנל פלאמל מתפללים לצד פאולוס, מתוך כתב יד צרפתי בן המאה ה-18 השמור בספרייה הבריטית

כבר בסוף המאה ה-16 הופצה אגדה שלפיה החזיק פלאמל בבעלותו ספר ישן ומיסטי שממנו למד את תורת הסוד. בזכות הידע האזוטרי השמור בספר, פיצח פלמאל את סוד יצירת זהב וכסף באמצעות "אבן החכמים" שסייעה לו במלאכה זו. האגדה קיבלה ביטוי בטקסט צרפתי בשם Sommaire Philosophique (סיכום פילוסופי), שכבר בו יש תיאור של תמונות דומות לאלו שבקבוצת הפסלים בבית הקברות.

נדמה שלא היה די בהפיכת ניקולס פלאמל למלומד בתורת הסוד, ובתחילת המאה ה-17 התגלתה לפתע האוטוביוגרפיה המיוחסת לפלאמל עצמו. האוטוביוגרפיה, שזכתה לשם המסתורי דמויות הירוגליפיות (Les figures hierogliphiques de Nicolas Flamel), סיפרה סיפור קלסי בתחום האלכימיה: בזמן עבודתו בתור רושם עזבונות של נפטרים, נתקל פלמאל יום אחד בספר הכרוך בכריכת נחושת מוזהבת שדפיו (21 במספרם) היו עשויים קליפות עצים.

 

תמונה של קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס שנדפסה בספר האנגלי Exposition of the Hieroglyphicall Figures, המשויך לניקולס פלאמל

אותיות הספר היו ככל הנראה אותיות יווניות, שאותן לא היה מסוגל פלאמל לקרוא. הספר היה משופע בציורים מיוחדים ועל פי דף השער היה המחבר אברהם היהודי, נשיא, לוי, אסטרולוג ופילוסוף. פלאמל קנה את הספר והצליח לפענח את תכנו, אך לא הבין את הסמלים הסמויים בתמונות. לכן נדד פלאמל לספרד בתקווה למצוא שם מלומד שידע לפרש את המשמעות האמיתית של התמונות.

לפי הספר, מצא המלומד מפריס בספרד רופא נוצרי ממוצא יהודי בשם קאנצ'ה (Canche) שהצליח להבין את המסר הסמוי בספרו של "אברהם היהודי". לדברי הרופא, המפתח ליצירת המתכות היה טמון בציורים הממלאים את הספר. הרופא קאנצ'ה נפטר בדרכם המשותפת ופלאמל, לאחר חזרתו לפריס, הצליח לייצר בניסויים אלכימיים כסף וזהב באיכות גבוהה על בסיס הפירוש. תגלית זו, כך מספרת האוטוביוגרפיה, שיפרה את מצבם הכלכלי של ניקולס ופרנל פלאמל עד כדי כך שיכלו לתרום תרומות גדולות למוסדות רווחה בפריס.

עוד מציינת האוטוביוגרפיה כי הציורים המיסטיים בספרו של "אברהם היהודי" מצאו את מקומם כהעתקים באותו המעבר המקורה בבית הקברות בפריס.

חשוב לציין שעד היום לא התגלה כתב היד המקורי של ספרו של פלאמל. גם ספרו של אברהם היהודי לא נמצא. המחקר ההיסטורי הוכיח לא מכבר שהספר דמויות הירוגליפיות הוא פרי עטו של סופר ואלכימאי בן המאה ה-17. האוטוביוגרפיה מכילה שפה בת הזמן, ומזכירה אנשים שטרם חיו בימי חייו של ניקולס פלאמל ההיסטורי.

למרות הספקות סביב רקע ותולדות האוטוביוגרפיה, היא זכתה לחיי מדף ארוכים ופוריים. לאחר פרסומה בצרפתית ב-1612, תורגמה האוטוביוגרפיה לשפות אחרות (בשנת 1624 זכתה לתרגם אנגלי, ובשנת 1681 לגרמני).  אחד הקוראים הנלהבים של האוטוביוגרפיה היה לא אחר מאייזק ניוטון (1727-1643), אביה של הפיזיקה המודרנית. ניוטון סיכם את תוכן הספר בכתב ידו ואף העתיק ממנו את התמונה שמראה את קבוצת הפסלים בבית הקברות בפריס, כולל הלוחות המיסטיים המכונים הירוגליפים. יחד עם שאר הכתבים האלכימיים של ניוטון, גם כתב יד זה נמצא היום באוספי הספרייה הלאומית.

 

ציורו של אייזק ניוטון בסיכומו של הספר "דמויות הירוגליפיות"

 

הדפסות של האוטוביוגרפיה הפנטסטית המיוחסת לפלאמל ניתן למצוא עד היום. ההדפסה האחרונה הידועה לנו ראתה אור בשנת 1996 בספרד תחת השם: El libro de las figuras jeroglificas. גם דמותו של מחברה המשוער, ניקולס פלאמל, זכתה לחיים מחודשים בספרות בת זמננו. בספרה של ג'יי קיי רולינג: הארי פוטר ואבן החכמים, מסופר על פלאפנל כאיש בן מאות שנים, וחברו של המנהל דמבלדור, שבבעלותו – אבן החכמים.

גם בספרו הפופולרי צופן דה-וינצ'י מאת דן בראון מופיע פלאמל, והסופר האירי מייקל סקוט אפילו הקדיש לפלאמל הדמיוני סדרת ספרים של ששה כרכים: הסודות של ניקולס פלמל בן האלמוות. אין צורך לציין שכל הביטויים הספרותיים לא קשורים לניקולס פלאמל ההיסטורי.

אם כך, מי היה ניקולס פלאמל ההיסטורי?

ככל הידוע לנו, ניקולס פלמאל נולד סביב שנת 1330, לא רחוק מבירת צרפת. הוא התחתן בשנת 1370 עם אלמנה בשם פרנל (Pernelle), ואת מרבית חייו העביר כמעתיק כתבי יד, סופר ופקיד משפטי זוטר – תפקידים שמהם התפרנס. לימים נעשה סוחר כתבי יד בשירות אוניברסיטת פריס. את ההכנסה שסייעה לו ולאשתו להפוך לפטרונים לשורת כנסיות קטנות, לבתי חולים ולשאר מוסדות רווחה יש לייחס דווקא לאשתו – היא ככל הנראה הביאה עמה הון משמעותי לנישואיה עם ניקולס, אותו ירשה משני בעליה המנוחים.

דיוקנו של ניקולס פלמאל

 

את כל המידע הזה אנחנו מוצאים במצבה בת 600 שנה השמורה כיום במוזיאון בפאריס (Musée de Cluny), שבנוסף לכמה מסמכים מקוריים על בני הזוג, מספרת את סיפורו של האיש ההיסטורי שזכה לחיי נצח בין חובבי תורת הנסתר וקוראי ספרות פנטזיה מודרנית.

מצבה של ניקולס פלאמל מ-1418

 

עוד סיפורים מסתוריים בקבוצה "סודות כתבי היד העבריים"

 

לקריאה נוספת בנושא:

Kurt Karl Doberer: The Goldmakers. 10,000 Years of Alchemy, London & Brussels 1948

Claus Priesner, Karin Figala (eds.): Alchemie: Lexikon einer hermetischen Wissenschaft, München 1998

לקוראי צרפתית: הערך על ניקולס פלאמל בוויקיפדיה הצרפתית מבוסס ומפורט מאוד

 

כתבות נוספות

האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

האישה שתיעדה את המהפכה המדעית וכמעט שנרצחה על ידי מהפכה אחרת

האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס?

 

 




הכירו את ברבי: יהודיה כשרה כדת וכדין

כך נולדה הבובה המפורסמת בעולם - גברת ברבי הנדלר

ברבי קוראת בתורה. מאת ג'ן טיילור פרידמן, "הסופרת"

נשים שעשו היסטוריה מחכות לכם בקבוצה->> גיבורות

 

במהלך חופשה משפחתית לשוויץ יחד עם בעלה ושני ילדיהם המשותפים ברברה וקנת', נתקלה רות הנדלר בפסלון פלסטיק של אישה רזה, גבוהה ובלונדינית בשם לילי.

בובת לילי

 

בובת לילי לא נועדה לשמש כצעצוע לילדים, אלא דווקא כחפץ הומוריסטי למבוגרים.  המפגש של הנדלר עם לילי הצית את דמיונה של אשת העסקים היהודיה-אמריקנית.

 

משמאל לימין: אליוט, רות, ברברה וקנת' הנדלר בביתם, שנות השישים. התמונה לקוחה מתוך האוטוביוגרפיה של רות הנדלר שהתפרסמה באנגלית בשנת 1994

 

שלוש שנים לאחר טיול זה, יוצרה המהדורה ההמונית הראשונה של בובת הפלסטיק שעיצבה הנדלר. בובה זאת נקראה ברבי, על שם ברברה בתה של הנדלר. ברבות השנים הייתה בובת ברבי, בובת הפלסטיק הראשונה לילדות (וגם לילדים, אסור לשפוט!), לבובה הנמכרת ביותר בעולם.

בובת ברבי הראשונה, שנת 1959

באוטוביוגרפיה שלה סיפרה הנדלר, בת לזוג מהגרים יהודים מפולין, על הדרך שבה הגתה את הרעיון המצליח:

"היה זה תוצאה של הפעמים הרבות בהן צפיתי בבת שלי ברברה משחקת בבובות נייר עם חברות. הן תמיד התעקשו לשחק עם בובות נייר של נשים מבוגרות. בובות של תינוקות לא עניינו אותן, וגם לא בובות המייצגות ילדות בנות עשר – הגיל של ברברה וחברותיה. רק אז גיליתי משהו חשוב: הן השתמשו בבובות האלה כדי להשליך את החלומות שלהן על עתידן כנשים בוגרות."

רות ואליוט הנדלר יחד עם "בתם" ברבי בשנת 1961

המורשת של הנדלר, וכתוצאה מכך גם של ברבי, היא מורשת של העזה ולא מעט חוצפה יהודית מסורתית. בעולם העסקים הגברי כביכול, נאבקה הנדלר לייצר מוצר שילמד ילדות להיות לא רק לקוחות, אלא בראש ובראשונה נשים עצמאיות.

פרסומת משנת 1990. ברבי לבנות ומטוס לבנים? אפשר גם הפוך!

 

שנים ספורות לאחר יציאתה של ברבי לאוויר העולם, היא זכתה בבן זוג תואם. אם ברבי נקראה על שם בתה של הנדלר, אז ניחשתם נכון – קן נקרא על שם בנה, קנת'.

 

נשים שעשו היסטוריה מחכות לכם בקבוצה->> גיבורות

 

כתבות נוספות

קפטן אמריקה – מגן היהודים!

אלמנטרי, גולם יקירי: האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס?

הכירו את קומיקס האימה הראשון בעברית




סיפור מגניזת קהיר: המאבק האלים של שני גברים על הזכות להינשא לאותה אישה

"נשביעכם בה' שתשלחו תשובותכם, במהרה", התחננו נציגי העדה הקראית בירושלים במכתב אובד עצות לראשי העדה בקהיר.

שני גברים חושקים באישה אחת. האחד טוען שהוא זכאי לשאת אותה לאישה, והשני טוען שהובטחה דווקא לו. עדות לתסבוכת הזאת אנו מוצאים בקטע גניזה השמור בספרייה הלאומית. הקטע מתוארך לירושלים של המאה השתים-עשרה, או אולי המאה הארבע-עשרה – תלוי לדברי איזה חוקר אנחנו נשמעים.

היות ששני הבעלים בפוטנציה היו חברי העדה הקראית בירושלים, נפלה האחריות על התסבוכת האיומה לפתחם של נציגי העדה בעיר. במכתב שחיברו הנציגים ושלחו לראשי העדה הקראית במצרים הם שטחו את קורות האירועים.

המכתב המלא

 

מקץ חמש השורות הראשונות, המורכבות בעיקר מפסוקי מקרא הכתובים עברית, עברו מחברי המכתב לשפה השגורה יותר בפיהם – ערבית המתובלת במילים עבריות (ברוכים יהיו, שבועה, הפסד, חרם ועוד). נציגי העדה בירושלים פתחו בשורה ארוכה של ברכות ושבחים לראשי העדה במצרים, אותם "האדונים הכבודים. ישמרם אלהים יתעלה" התבקשו לסייע לנציגי העדה בירושלים בהכרעת הסוגיה: למי יש להשיא את "רבקה בת ה'זקן' הנבון שמעון"?

 

הפנייה מלאת הכבוד אל ראשי הקהילה הקראית במצרים: "האדונים הכבודים. ישמרם אלהים יתעלה". ובערבית: "אלי [חצ]רת אל סאדא אל אגלא. חפצהם אללה תעלי".

תחילה, החליטו נציגי העדה בירושלים מבלי להסביר את נימוקם, "כי עלינו להשיאה לאברהם". הכלה היעודה חשבה אחרת, ואמרה "כי איננה חפצה באחר מלבד בסלימאן". כאן ודאי היה אמור להיפתר העניין, אלא שאברהם המאוכזב נעמד על רגליו האחוריות וקבע: "חי אלהים! אם לא אשאנה אנכי והרגתי אחד משניהם".

האיום של אברהם הצליח, ובמקום להשיא את רבקה לבחיר ליבה בחרו נציגי העדה להסתיר "את רבקה הנ"ל למען לא תכנס לבית אברהם וסלימאן, ונשביענה כי לא תצא מן הבית הזה ולא מן הבית הזה מבלי אישה (שתלך) עמה". החשש של בני העדה לא היה רק מאברהם, הם חששו גם מהתערבות השלטונות הערביים. גם ניסיון הפיוס של אבי הכלה, "הזקן" הנבון שמעון, לא שכנע את אברהם לחזור בו.

 

החלטת נציגי העדה הקראית בירושלים: "ויהי כדבר אברהים את הדברים האלה יראנו מן המקומות ונסתיר את רבקה הנ"ל למען לא תכנס לבית אברהים וסלימאן, ונשביענה כי לא תצא מן הבית הזה ולא מן הבית הזה מבלי אשה (שתלך) עמה". ובמקור הערבי: "תכלם אבראהים בהאדא אל כלאם פכשינא עלי אלמאכן וחגבנא רבקה אל מדכורה ען אלדכול לבית אברהים וסלימאן וחלפנאהא עלי אנהא לם תנזל מן האדא אל דאר ולא מן האדא אל דאר אלא במרא מע[הא]".

מחשש שמא יקיים אברהם את שהבטיח, אסר ראש העדה בירושלים על איש לקדש את הכלה ולהביאה בברית נישואים. סלימאן, שהרגיש שנעשה לו עוול, והבין שאצל איש מבני עדתו לא יימצא סיוע, פנה במקום אל רבני העיר בבקשה שיכתבו עבורו כתובה. על מנת שתחשב הכתובה ככתובה כשרה, היה צריך את עדות נציגי בני עדתו. לכן, כותבים נציגי העדה בירושלים לראשי העדה בקהיר, זייף סלימאן את עדות הנציגים "מבלי ידיעתנו ויכתוב את שמות כולנו".

הסכסוך הפרטי חושף מידע חשוב על טיב היחסים בין היהדות הקראית ליהדות הרבנית. אחרי שהתגלה הזיוף, פנו נציגי הקראים אל רבני ירושלים בבקשה לאתר את הרב שהמרה את פי ראש העדה הקראית בעיר וסיפק כתובה לסלימאן. הרב אותר, וכעונש אסרו עליו רבני העיר לעסוק בשחיטה (ממנה התפרנס) "וימנעוהו מבוא אל בית הכנסת ויחרימוהו לזמן מה". בשעה של מתח בין-עדתי "הגיע כל הכבוד והעזר הדרוש מצד קהלת (הרבנים), ולא הצריכונו לדבר גם דבר אחד."

סיכול המזימה של סלימאן שכנע אותו לבקש מנציגי העדה הקראית "להשלים עמו". הם אמנם נענו לבקשתו, אך עתה החליטה רבקה שלא תינשא לו.

הבלבול שיש להניח שחשו קוראי המכתב בקהיר לנוכח האירועים יוצאי הדופן הללו היה בהחלט במקומו. את נציגי העדה בירושלים הוא הוביל למבוכה רבה ("ואנחנו נבוכים בעניינם"). "נשביעכם בה' שתשלחו תשובותיכם, במהרה," התחננו נציגי העדה והוסיפו כי "ובה' נשביעכם שלא תקלו בדבר מהכתוב". הם, בכל אופן, לא הקלו.

 

היום והתאריך שבהן נשלח המכתב מצוינים על גבי המכתב, אך לא השנה, דבר שהוביל למחלוקות לגבי תיארוך המכתב. וכך נכתב בו: "ואנחנו הננו נוסעים בבקר 'הנחמה'. נכתב בתאריך יום ג', שנים עשר, עשרים סיון". ובמקור הערבי: "ואנא מתוגהין צבחת אל נחמה / כתב בתאריך יום / אל תלאת תאני עשר עשרין סיון".

 

לקריאה נוספת ולתרגום המכתב המלא ראו את מאמרו של א' לוין בכתב העת 'קרית ספר', גליון א' עמ' 61-55.

 

עוד סיפורים על כתבי יד נדירים ומרתקים בקבוצה >> סודות כתבי היד העבריים

 

כתבות נוספות

כך הוברחו בחשאי נשים יהודיות למקום מקלט

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה