כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

"הילד העברי הראשון" מכריז מלחמת חורמה על עיתון "הארץ"

השפעות זרות, בגידה ואי פטריוטיות? ההאשמות האלו מלוות את "הארץ" עוד מהימים שהעיתון היה קרוי "חדשות מהארץ הקדושה".

חן מלול | 04.04.17 | 6 דק' |
Share

האשמה בהשפעות זרות, בבגידה או באי פטריוטיות, אינן תופעות חדשות ביהדות. מי שיגולל בזיכרונו את סיפורי התנ"ך, את ספר המכבים או את כתביו של יוסף בן-מתתיהו, יכיר וודאי בעובדה המצערת: יהודים ידועים בנטייתם להתפלג בינם לבין עצמם.

לא נמהר לטעון, חלילה, כי ההיסטוריה נידונה לחזור על עצמה. אך לא ניתן להתעלם מהצליל המוכר שמעלה סיפור המאבק בין העיתונאי והעורך איתמר בן-אב"י, לבין עיתון הארץ.

​איתמר בן אב"י היה חלוץ "העיתונות הצהובה" בארץ. כבר בשנת 1908 הפך בנו של אליעזר בן-יהודה את העיתון של אביו, "הצבי", לעיתון מבדר במתכונת האירופאית הקלילה.

עם סיומה של מלחמת העולם הראשונה, לאחר גלות ארוכה באירופה ובצפון אמריקה, שבו בן-אב"י ואליעזר בן יהודה לירושלים, ועמלו לקבלת רישיון להוצאת עיתון. עד שקיבלו אישור, הוזמנו שני העורכים הוותיקים להצטרף למערכת "הארץ", אך היה זה בן-אב"י שמיהר להתפקח מהניסיון.

מה השתבש?

 

הארץ – "עיתון לאנשים משכילים"

בשנתו הראשונה סבל עיתון "הארץ" מבעיית זהות קלה: הוא הוקם בירושלים באפריל 1918 בחסות הצבא הבריטי, תחת השם "חדשות מהארץ הקדושה".

 

הגיליון הראשון של עיתון הארץ שיצא ב-4.4.1917

 

העיתון חולק בחינם לחיילים יהודים בצבא הבריטי, ומתוך כך היה כפוף למרות צבא האימפריה. תוך חודש כבר עברה מערכת העיתון לקהיר, בשל המחסור בנייר דפוס בירושלים.

 

העברת מערכת העיתון מירושלים "לקהירה", גיליון ו' של "חדשות מהארץ" שהתפרסם בתאריך ה-16 במאי 1918

 

לאחר שהבריטים החליטו לסגור את העיתונים הצבאיים שברשותם, החליטה ההנהגה הציונית לרכוש את העיתון. התנועה הדלפונית נעזרה (ולא בפעם הראשונה בתולדותיה) בנדבן יהודי ידוע. יצחק לייב גולדברג היה הבחירה המתבקשת: נדבן יהודי-רוסי בעל ניסיון עשיר בהקמה ובניהול מערכות עיתונים ביידיש, בעברית וברוסית. אחת מהיוזמות הראשונות של הבעלים הטריים הייתה העברת משרדי העיתון מקהיר – לירושלים.

 

יוסף חיים ברנר מגן על העיתון המחודש בכתבה לעיתון 'הפועל הצעיר'. טור הדעה התפרסם ב-10 ביולי 1919

 

במסגרת המתכונת החדשה, ביקשו בעלי העיתון להעניק לקוראים מהיישוב העברי בארץ את המידע הנחוץ להם. המטרה המרכזית שעמדה לנגד עיניהם הייתה לספק "עיתונות הגונה" שתשרת את האינטרסים של התנועה הציונית (כפי שהבינו אותם עורכיה). גולדברג ועובדי העיתון לא העלו בדעתם שייאלצו להיאבק בתחרות מבחוץ.

 

 

"לעתון יומי, ציוני-כללי ופרוגרסיבי, חכתה ארץ-ישראל זה מכבר", מערכת עיתון "חדשות מהארץ" מבטיחה "עתון הגון" לקוראי עברית ביישוב המתחדש וברחבי העולם היהודי. מתוך מאמר המערכת שהתפרסם ב-18 ביוני 1919 – היום בו עבר עיתון "הארץ" לידיה הבלעדיות של התנועה הציונית

 

איך אומרים "דיילי מייל" בעברית?

באוטוביוגרפיה מאת בן-אב"י מסופר על אנשי מערכת "הארץ", "שעורכיו היו סופרים טובים ובעלי מוניטין אך עתונאים גרועים, שלא היה להם כל מושג ממהות העתונות בימינו". מה עשו עורכי הארץ כדי להרגיזו?

הם דחו ידיעות מרעישות מחוץ לארץ מכיוון שלא היו "חשובות מספיק" לדעתם, או כיוון שהעיתון כבר היה בדרכו לדפוס. כל מה שראו עורכי "הארץ" כגישה אחראית לעיתונות, הוקע על ידי בן-אב"י ונחשב בעיניו כהשתלטות גלותית על התרבות העברית. "בימים ההם חזרו אלי געגועי לבמה משלי, לעתונות חופשית, לבמה עממית באמת, לעיתון שהכל יכולים לקראו ולמצוא בו את מבוקשם במבט ראשון, עם כותרות מתאימות ומושכות, עם אותיות גדולות ובולטות במקומות הרצויים, עם סיפורים נמשכים ומדורים לכל הוויות החיים".

 

"קבוצת צעירים ירושלמים עומדת להוציא לאור בקרוב מאוד עתון יומי גדול… להוכיח לגולה כי הגיע זמנה של א"י הצעירה לא לקחת כי אם לתת". איתמר בן-אב"י במכתב לחברו ד"ר חיים הררי, מודיע על ההערכות להוצאת "דאר היום". מתוך אוסף שבדרון שבארכיון הספרייה הלאומית. לפריט בקטלוג לחצו

 

ברגע שקיבל בן-אב"י את הרישיון בו חפץ, מיהר לאמץ את הסגנון החדש לו התוודע בחוץ לארץ. הוא פצח במיזם העיתונאי החדש שלו: "דאר היום" – תרגום של ה"דיילי מייל" הבריטי – הוקם.

מערכת עיתון "דאר היום", איתמר בן-אב"י יושב משמאלה של אשתו, לאה אבושדיד. התמונה צולמה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. מקור: הארכיון הציוני המרכזי. צלם: צבי אורון

 

ב-8 באוגוסט 1919, עם הוצאת הגיליון הראשון של "דאר היום", החלה אחת המריבות הראשונות בספרות הארץ-ישראלית. וכך כותב בן-אב"י:

"גדלה הייתה הצלחתנו כבר בשבועות הראשונים להופעת עתוננו, שלא נשאר להם, ליריבינו, כל אמצעי-מגן אחר מאשר לכנות את עתוננו בכינוי "העתון הצהוב" לעומת "העתון ההגון שלהם"".

 

 

כוונתנו", הצהרת הכוונות של עיתונו החדש של בן-אב"י. מתוך הגיליון הראשון של "דאר היום" שהתפרסם ב-8 באוגוסט 1919

 

לא ברור לחלוטין מי היה הראשון לתקוף, אך הקרב הפך במהרה להטחת האשמות הדדית ומכוערת: בן-אב"י טען שהעיתון שהקים ישמש תרופה לעיתונות הגלותית שמייצג הארץ, באמצעות המודל החדש וה"בריא" שלו.

 

איתמר בן-אב"י בטור על "עתונות בריאה", התפרסם ב"דאר היום" ב-2 באוגוסט 1920

 

מערכת "הארץ" לא נשארה חייבת והאשימה את בן-אב"י בהוזלת הספרות העברית ובפגיעה אנושה בערכי הציונות הסוציאליסטית. "העיתון הצהוב" של בן-אב"י, טענו מעל דפי "העיתון ההגון", מתנהל כעסק פרטי לכל דבר, המוכן לזנוח את אחריותו כלפי קוראיו בעבור כותרות רעשניות וזולות המוכרות עותקים.

 

מבשרים על "עתון יומי חדש". הידיעה הקצרצרה התפרסמה בעיתון "חדשות מהארץ" ב-10 באוגוסט 1919. האם זו הוכחה לכך שבן-אב"י תקף ראשון? בהחלט ייתכן

 

מי צודק? בהתחשב בעובדה ש"הארץ" חי וקיים, ועיתונים ברוח בן-אב"י קיימים גם הם – דומה כי לא הוכרעה הסוגיה.

 

 

 

 

 

חן מלול , עורך וכותב תוכן, הספרייה הלאומית

הגעתם לספרייה ואתם מחפשים את חן מלול? אין בעיה, רואים את הר הספרים הזה שעומד כל רגע לקרוס? חן יושב מאחוריו. תחביבים: לקרוא על היסטוריה, לכתוב על היסטוריה ולדבר על היסטוריה.
לכתבות נוספות של חן מלול >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו