כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

אנדלוסיה בארץ ישראל?

כובעים רבים חבש אברהם שלום יהודה במהלך חייו הסוערים: אספן, חוקר ופעיל למען תור זהב יהודי-ערבי בארץ ישראל. הצצה לחזונו של אחד מגדולי אספני כתבי היד בהיסטוריה היהודית, וניסיונותיו להגשימו.

הספרייה הלאומית | 06.08.17 | 3 דק' |
Share
אברהם שלום יהודה בלבוש ערבי מסורתי
כתבה זו מתבססת על הרצאתה של ד"ר רחל יוקליס, אוצרת אוסף האסלאם והמזרח התיכון בספרייה הלאומית, במסגרת הקונגרס ה-17 למדעי היהדות. לפרטים נוספים על הקונגרס לחצו.

 

בירושלים של שנת 1877 נולד אברהם שלום יהודה כבנם השני של בני הזוג יהודה. אביו, רבי בנימין יחזקאל יהודה, מוצאו ממשפחה רבנים מבגדאד, עיראק. אמו, רבקה ברגמן, מוצאה ממשפחת רבנים מפרנקפורט, גרמניה.

האווירה המשפחתית התוססת לתוכה נולד אברהם שלום יהודה הייתה התגלמות חזונו הגדול: יצירתו של מרחב תרבותי יהודי-ערבי בארץ ישראל. שפת הדיבור בבית יהודה הייתה ערבית, ואביו התעקש שבניו ילמדו גם בישיבות אשכנזיות וגם בספרדיות.

כבר מגיל צעיר הקדיש את עצמו יהודה ללימודים. הוא רכש השכלה רחבה בספרות העברית – התנ"ך, התלמוד וההלכה היהודית – ומגיל 15 החל ללמוד שפות אירופאיות, בו בזמן שהוא משכלל את שליטתו בערבית ספרותית. שנה לאחר מכן כבר פרסם את 'קדמוניות הערבים', מאמרו הראשון, בשפה העברית. ההישגים המרשימים של הנער המלומד הובילו אותו ללימודים באירופה. שם, השלים דוקטורט בלימודים שמיים ואוריינטליים באוניברסיטת שטרסבורג בשנת 1904.

 

דיוקנו של אברהם שלום יהודה בלבוש ערבי מסורתי. התמונה לקוחה מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

על אף שעזב את ארץ ישראל בגיל צעיר, נשאר נאמן לאווירה התרבותית הפתוחה שבה גדל. עם פטירתו של המלומד פרופסור איגנז (יצחק) גולדציהר, מי שהיה אחד משני המנחים שלו בלימודי הדוקטורט, עמל יהודה להעביר את ספרייתו העשירה והייחודית אל הספרייה הלאומית שבירושלים.

יהודה ראה בכך תרומה אינטלקטואלית לביסוס יסודותיה של האוניברסיטה העברית העתידה לקום, והאמין שספרייה זו תאפשר מרחב לדו-שיח אינטלקטואלי ופתוח בין חוקרים ערבים ויהודים בארץ ישראל.

הגעת ששת אלפי הכותרים מספריית גולדציהר בשנת 1924 הגשימה, לפחות למספר שנים, את חזונו של יהודה. היא נחגגה מעל דפי העיתונות העברית והערבית כאירוע חוצה דתות. בתקופה בה התגבש המאבק הלאומי בין יהודים לבין ערבים, שימשה הספרייה מקום מפגש לחוקרים בני כל הדתות והקהילות, ולימים בתור בסיס ראשון ואיתן לאוסף האסלאם והמזרח התיכון בספרייה הלאומית.

 

כתבה החוגגת את הגעת הספרייה לירושלים. הכתבה פורסמה בעיתון 'דאר היום' ב-14 במרץ 1920

 

שובו של הבן?

 

בשנת 1920 הוזמן אברהם שלום יהודה לעבוד כמרצה באוניברסיטה העברית (אשר נחנכה באופן רשמי רק בשנת 1925). וכך, בערב חורפי בסוף שנת 1920 התקבצו באודיטוריום בקרבת שער דמשק בירושלים קהל המורכב מאינטלקטואלים ואנשי ציבור מוסלמים, נוצרים ויהודים כדי להאזין להרצאתו של הרכש החדש של האוניברסיטה העתידה להיבנות. נושא ההרצאה: תור הזהב בספרד המוסלמית של ימי הביניים.

 

ידיעה על הרצאתו של אברהם שלום יהודה. הכתבה התפרסמה בעיתון 'דאר היום' ב-15 בדצמבר 1920

 

היה בכך יותר מאשר תחום מחקרו של מי שהעביר את ששת השנים האחרונות כפרופסור להיסטוריה יהודית ולספרות ערבית במדריד. נושא זה תאם את האג'נדה החברתית-תרבותית של יהודה עצמו. על ידי תיאור הקשרים התרבותיים, האמנותיים, הדתיים והמדעיים הפוריים והמרתקים שנוצרו וטופחו על ידי יהודים ומוסלמים באנדלוסיה המדיאבלית, הציג יהודה לא רק את עברה של התרבות הנשכחת והמפוארת הזו, אלא הצביע גם על כיוון אפשרי לארץ ישראל המנדטורית – ארץ שתבנה בידיי יהודים וערבים ותחזור לגדולתה בעבר. בסוף ההרצאה פנה יהודה אל הערבים הפלשתינים בקהל וקרא להם לסייע ליהודי הארץ בהחייאת מורשתה של 'אל-אנדלוס'.

 

אברהם יהודה שלום בדרך לפגישה עם מלך ספרד אלפונסו השלוש עשרה, שנת 1916. התמונה מתוך אוספי הספרייה הלאומית

 

התגובות הפושרות להן זכתה הרצאתו של יהודה דווקא מהצד הציוני אכזבו אותו עמוקות, וחצי שנה מהגעתו ארצה – חזר יהודה לאירופה. הנסיבות המדויקות מאחוריי סירובו של יהודה אינן ידועות, אך מה שהפסידה האוניברסיטה היה רווח לתחום אספנות כתבי היד האסלאמיים.

 

אחת מהתרומות הנפלאות שתרם יהודה לספרייה הלאומית: קוראן אנדלוסי בן המאה ה-12

 

כעשרים שנה חלפו מאז עזיבתו של יהודה את האוניברסיטה העברית ועד שמצא קביעות כמרצה באוניברסיטה אחרת, הפעם בניו יורק. היו אלה מהשנים הפוריות ביותר שחווה יהודה: הוא העמיק במחקריו והמשיך להוציא ספרים לאור, קידם את רעיונותיו בהרצאות ציבוריות ואולי החשוב מכל – ליקט אוסף כתבי יד נדיר בעושרו ובכמותו. אל התחום הזה צלל יהודה בהשפעת אחיו יצחק יחזקאל יהודה, בעצמו חוקר חשוב לתרבות המוסלמית. במהלך עשרים שנה אלו, מעריכה ד"ר רחל יוקליס, אוצרת אוסף האסלאם והמזרח התיכון בספרייה הלאומית, רכש יהודה מעל לעשרת אלפים כתבי יד בתחומי העניין שלו.

כמה מהמכתבים של יהודה, השמורים יחד עם ארכיונו בספרייה הלאומית, מספקים הצצה לשיטות שהפעיל האספן הנודע בדרך להשגת כתבי יד חדשים לאוסף שלו. הוא תר את אירופה והמזרח התיכון בחיפוש אחרי פריטים חדשים, ופניו היו מוכרות בבתי מכירות באירופה כולה. אך את מרבית הרכישות שלו ביצע באמצעות הפעלת רשת ענפה של אנשי קשר ברחבי המזרח התיכון – מעיראק ואיסטנבול דרך לבנון ותימן ועד קהיר ומרוקו. בדרך זו נודע ליהודה על אוספים מיוחדים ונדירים הנמצאים בידיים פרטיות, או במסגדים. כך עשה לעצמו שם של אספן בעל ידע מופלג ועין רגישה לפריטים המיוחדים ביותר.

במהלך שנותיו כאספן, מכר יהודה מאות כתבי יד שרכש לספריות מחקר שונות (ובראשן, הספרייה הבריטית), כמו גם לאספנים פרטיים דוגמת חברו האספן האירי-אמריקני צ'סטר בייטי. ספרי קוראן עתיקים ומודרניים, ניירותיו התיאולוגיים של אייזיק ניוטון ואוסף עצום של מסמכים מהמסע הצבאי של נפוליאון בונפרטה למצרים וארץ ישראל הם רק חלק מהאוסף העצום שהרכיב אברהם שלום יהודה במהלך חייו. החלק הארי מהאוסף הזה נתרם על ידי החוקר והאספן החד פעמי הזה לספרייה הלאומית לאחר מותו.

 

מכתב מתוך ארכיונו של אברהם יהודה שלום אל מנהל הספרייה הלאומית קורט וורמן בנוגע לתרומת אוספו העשיר, שנת 1951. מתוך ארכיון אברהם שלום יהודה השמור בספרייה הלאומית

 

אחד מפירות אוסף ארכיון אברהם שלום יהודה, הוא הפרויקט "נפוליאון היה כאן". הפרויקט מתבסס על אוסף של מעל אלף מסמכים ממסע נפוליאון למזרח התיכון.

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.
לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו