כל הזכויות שמורות לספרייה הלאומית © 2017

הרצל מתגייס לפתור את המשבר בהר הבית

גם חוזה המדינה ידע עד כמה המתח הדתי בירושלים נפיץ. אז איך הציע הרצל לפרק את הפצצה? הפתרון היצירתי שלו בכתבה הבאה

נתי גבאי | 19.07.17 | 16 דק' |
Share
הרצל על רקע מגדל דוד, מתוך כרזה של קק"ל

בשנת 1902 כתב בנימין זאב הרצל את "אלטנוילנד", רומן אוטופי שמנסה לתאר את מדינת היהודים כפי שתראה בעתיד, בשנת 1923. את הספר כתב הרצל לאחר שביקר בארץ ישראל ובירושלים ב-1898, וראה במו עיניו את מצבה הקשה של העיר, את ההזנחה ואת בעיות המתח הבין-דתי. .

 

הרצל (במרכז) ומשלחתו על רקע מגדל דוד בירושלים, 1898

 

הפתרון של הרצל למצב, כפי שהוא בא לידי ביטוי בחזונו בספר "אלטנוילנד", היה מהפכני לגמרי, ויש שיאמרו שהיה אף מכעיס ומנותק לחלוטין מהמציאות:

 

"הם באו מיריחו ויעמדו על הר הזיתים, על הר הפלאות העתיק, אשר משם פרוש המראה על פני הארץ מסביב… עוד התנשאו כמו רמים סמלי הדתות השונות של עמים שונים ודורות שונים, אך על אלה נוסף דבר חדש, איתן וּמְשַׂמֵחַ: החיים! ירושלים היתה לגו ענק, ותשאף חיים.  

העיר העתיקה בין החומות שעליהן חופפת הדרת שיבה, כפי אשר יכלו הרואים לראות מעל המצפה הזה, שֻנתה אך מעט. הם ראו את בית תפילת הקבר של הנוצרים.  את בית המסגד של אוֹמַר ועוד כפּוֹת וגגות שהיו מכבר. אך דברים נהדרים שונים נוספו."

 

יוצא מכך, שירושלים במדינה היהודית של הרצל לא באה לתת ייתרון לדת היהודית על פני הדתות האחרות. בירושלים של הרצל, כיפת הסלע (מקומו ההיסטורי של בית המקדש) תישאר במקומה, וכך גם הכנסיות. ולצד אלא, אך לא במקומם, יקום גם בית המקדש.

 

"בנין ענק מלא הוד, שהאיר בלבנת זהר ובכתם פס; גגו נשען על עמודי שיש, יער של עמודים, ועל כל עמוד כותרת זהב. ולב פרידריך נפעם בשמעו מפי דוד את המלים: זה בית המקדש… הוא נבנה כמאז אבני שיר מרובעות, שהובאו ממכרה האבנים הקרוב, והאויר הִקְשה את האבנים מאד.

ועוד הפעם עמדו העמודים המוצקים לפני מקדש ישראל. העמוד השמאלי נקרא בשם בועז; והימני בשם יכין. באכסדרה החיצונית היה מזבח נחושת כביר מאד, וגם הכיור הגדול, שנקרא לפנים בשם ים של נחשת, אשר עשה שלמה."

 

הרצל באוניה בדרך לארץ-ישראל, 1898

 

בית המקדש החדש יהיה שונה מהמקדשים הקדומים. בית המקדש של הרצל יהיה מקור של כוח שימלא את העולם בשירה, באהבה ובתפילה. והיהודים שבו לא יהיו נרדפים עוד ולא עוד יתביישו בזהותם:

 

"ובעזרה הנהדרת החלו זמירות וכלי ישיר להריע. הקולו האלה עוררו פלאים את לב פרידריך ויתקפוהו ויפעמוהו, הם נשאוהו עד למרחקי חייו, לעתים אחרות בישראל. המתפללים מסביב לחשו את התפילות הנהוגות, ועל לבי עלו חרוזים אשכנזים יפים: הנגינותהעבריות של היינריך היינה. שם היתה בת המלכה שבת "אשר לה יקראו הנסיכה השאננה". ההיכל החלו לשיר את הזמירה הישנה, שהיתה מצלצלת במשך מאות בשנים לעם מפוזר ומפורר לעורר בקרבו געגועים לארץ הורים, בבתי כנסת לאין מספר על כל כדור הארץ.

התפלל התפללו, בדבקות פחותה או יתרה, בבתי תפלה רבים על כל כדור הארץ, ביפים ובדלים, בכל לשונות של הגלות. אלהיהם הלא-נראה, הנמצא בכל מקום, היה קרוב אליהם או רחוק מהם בכל מקום. ואם כל זאת, אך זהו בית המקדש. מדוע?

יען כי אך פה בֻּכּרו לעדה חפשית, אשר בה יכלו לפעול בעד המטרות הנשאות שבמטרות בני האדם. הם ידעו בשכבר הימים את העבדות, ברדיפות, בלחץ, בגיטו, אחרי כן ידעו את החופש, כאשר נתנו להם עמי הישוב את הזכיות השוות במתנה. אך ברחוב היהודים היו חסרי כבוד, נעדרי מגן, משוללי משפט, ובעזבם את הרחוב חדלו מהיות יהודים. ושתים אלה היו דרושות אחוה וחירות, אך פה יכלו לבנות בית לאל כביר לא נראה, שהילדים מתארים אותו בדמיונם בתאר אחר אחר מן החכמים, ואולם הנהו בכל מקום בתור הרצון אל הטוב בכל יש ונמצא."

הרצל עם המשלחת הציונית בירושלים

 

 

והעיר העתיקה? העיר העתיקה תהיה פתוחה לכל אומות העולם, מקום לכל המאמינים ולכל הדתות. עיר שכולה סובלנות ואהבה בין המאמינים, תהיה אמונתם אשר תהיה:

 

"הרחובות היו מרוצפות אבנים חדשות, שמורות היטב, חלקות ונקיות כנקיון רצפה בחדר טוב. בתי מעון לאנשים מקרב העם לא היה עוד בעיר העתיקה. כל הבניינים נועדו אך למעשים טובים או לתפילה. בתי מקלט לעולי רגל מבני כל הדתות היו שם. לנוצרים למושלמנים וליהודים היו בתי חסד שונים, בתי מרפא, בתי אסף לחולים שאין להם תקנה, והבתים האלה היו סמוכים זה לזה שורות שורות, אך מרובע כביר אחד לקח היכל השלום האדיר והנערץ, מקום היו שם אספות לאהבי השלום מכל הארצות, וגם למלומדים מכל ענפי המדעים.  

העיר העתיקה היתה בכללה תל תלפיות של כל העולם כלו, וכל העמים ראו פה איש איש את נוהו. כי פה קבוע היה הדבר אשר לכל בני האדם: הָעֱנוּתּ. ועל כן נקבצו פה כל אפני העזר אשר הורו והוגו מלבות מין האדם מהעולם ועד העולם כנגד הענות: אמונה, אהבה, חכמה. חרדת קדש חרד כל העובר ברחובות האלה, תהי דעתו מה שתהיה על דבר הדתות, האנשים אשר פגשו איש את רעהו ברכו זה את זה בלי מלים, בידידות, שבת היתה בלבבות."

 

הרצל על גג מלון ביפו, 1898

 

 

אך גולת הכותרת של ירושלים של הרצל הוא מבנה חדש ששמו היכל השלום. זה המקום שבו מיטב מוחות העולם, יהודים ולא יהודים, יקדישו את כל זמנם ואת כל כישוריהם לטובת העולם כולו. או, אם תרצו, היכל השלום היה אמור לעשות את כל אשר האו"ם ביקש (ולא תמיד הצליח) לעשות:

 

"הבנין הנהדר הזה היה ברבות הימים למרכז מפעלות חסד למכביר. אין פועלים פה בגלל ארץ היהודים ויושביה, כי אם בגלל כל הארצות והעמים. הן פתרנו בחברתנו החדשה הרבה שאלות קשות, שהדורות הקודמים נתקשו בהן, אבל יש עוד עֳנִי רב בתבל, ורק עבודה-בהתחברות יכולה להעמיד רוח והצלה, בהיכל השלום מצטמצמת עבודה כזאת.  

אם באחד המקומות בתבל יקרה אסון: שרפות, שטף מים רבים, רעב, מגפות – מודעים הלום ע"י הטי;יגראף פה שמור תמיד הון רב במזומנים, יען כי פה מתכנסות הבקשות וגם הנדבות, סוד-מועצות גדול קבוע, חבריו נבחרים מבני כל העמים, והם מפקחים על יושר החלוקה, אך גם ממציאים, אמנים, מלומדים פונים הלום לבקש משען לעבודתם.  הפתגם המתנוסס על שער היכל השלום מושך אותם הלום Nil humani a me aleenum puto (אין דבר אנושי זר לי). ועוזרים פה לכל."

 

ונסיים באנקדוטה חביבה. את שם הספר "אלטנוילנד" שפירושו המילולי: "ארץ ישנה-חדשה", תרגם נחום סוקולוב ל"תל-אביב". משם אימצה העיר-ללא-הפסקה את שמה. אז אמרו בעצמכם באיזו עיר התממשה האוטופיה של הרצל בירושלים או בתל אביב או שעוד חזון למועד?

 

כל הציטוטים לקוחים מתרגומו של נחום סוקולוב לאלטנוילנד ("תל-אביב" בתרגומו של סוקולוב) של בנימין זאב הרצל. הטקסט המלא של הספר בפרויקט בן יהודה.

 

אנחנו מזמינים אתכם לבקר בתערוכה "עיר חלום – ירושלים ממעוף הדמיון" המוצגת אצלנו בספרייה הלאומית. שם, בין שלל הפריטים המרתקים, תוכלו לראות גם את המהדורה הראשונה של הרומן האוטופי "אלטנוילנד" מאת בנימין זאב הרצל (בגרמנית, כמובן) שראתה אור בעיר לייפציג בשנת 1902.

.

 

כתבות נוספות:

הפעם הראשונה בהיסטוריה שנעשה שימוש במילה "ציונות"

התכנית שהוצעה לנפוליאון נחשפת: מדינה ליהודים במימון יהודי

מכריזים עצמאות עם 150 לירות בכיס

 

 

 

 




נתי גבאי , מנהל תחום תוכן דיגיטלי

נתי גבאי, יליד 1981, נשוי ואב לליה המתוקה ולסנסה ונלה החתולות. האיש שיצליח למצוא לכם מהארכיונים סיפורים מוזרים על סקס, סמים וחתולים.
לכתבות נוספות של נתי גבאי >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו