סצנות מעולם הולך ונכחד

כמו רבים מבני דורו, בחר אלפונס לוי לעזוב את קהילתו המסורתית ולעבור לעיר הגדולה. לאחר שעשה לעצמו שם של צייר סאטירי, בחר להקדיש את הקריירה המאוחרת שלו דווקא לתיעוד הקהילה שנטש מאחור.

חשיפת הקוגל. איורו של אלפונס לוי שהתפרסם על ידי ההוצאה לאור של הצלם והמו"ל הצרפתי Etienne Neurdein , מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בשנת 1860, והוא בן 17, עזב אלפונס לוי את בית הוריו שבאזלס הכפרית ויצא אל פריז במטרה לפתח את כישרון הציור שלו. הוא מצא עבודה בתור שוליה לצייר והפסל ז'אן-לאון גרום. בגיל 22 החל לבסס את מעמדו כמאייר קומי המגיב על אירועי השעה, ועבד עבור שורה של מגזינים צרפתיים נחשבים. הוא הגחיך בציוריו את שלטונו המושחת ואופיו הגחמני של הקיסר נפוליאון השלישי, תקף את שני הצדדים במלחמת פרוסיה-צרפת והעמיד את עטו בשירות המהפכנים של הקומונה הפריזאית לאחר התבוסה הצרפתית במלחמה – אותה תבוסה שלאחריה הועברו אלזס ולוריין לידיי גרמניה שהוקמה לא מכבר.

 

אלפונס לוי בשנות החמישים לחייו, תמונה משנת 1895. מקור: אתר צרפתי המוקדש לפועלו וחייו

 

היו שסברו שהטלטלות הפוליטיות והחברתיות האדירות שחזה בהן, וההתפכחות הכואבת שהייתה מנת חלקו של הצייר הפרוגרסיבי, הן שהובילו את לוי להקדיש חלק ניכר מהקריירה המאוחרת שלו לעיסוק בעולם שליו יותר, עולם שעזב בהיותו לא יותר מנער. אך התבוננות מעמיקה יותר בקריירה של לוי מגלה סיפור אחר.

כבר בשנות השלושים לחייו חבר לוי למספר עיתונאים (ביניהם דניאל שטובן ולאון קהון) ואייר עבורם סצנות שונות מחייהן של משפחות יהודיות-מסורתיות, חיים שהיו שונים בתכלית מחייו של האמן הפריזאי. ההחלטה להקדיש את האנרגיה היצירתית שלו לעיסוק בנושאים יהודיים-מסורתיים הייתה החלטה מודעת מצדו של הצייר: הוא חזר בציוריו אל מחוזות ילדותו באלזס כיוון שהאמין שדרך חיים זו עתידה להיכחד באירופה.

במאה שבה חומות הגטו היהודי שעוד נותרו באירופה נפרצו זו אחר זו, סיפקו הסצינות שצייר אלפונס לוי צורך מהותי. יהודים אירופאיים שנהרו לאיזור כדי לנצל את האפשרויות החדשות והמסעירות שנפתחו בפניהם בערים הגדולות של מערב אירופה ואמריקה, נעזרו ביצירותיו של לוי כבגשר אל העבר המסורתי ההולך והנעלם. יצירות אלו הופיעו לא רק בעיתונים ובספרים פרי עטם של כותבים אחרים, אלא הודפסו כגלויות יחידות.

 

 

בשנת 1902 הוציא לוי לאור את הספר "ציורים מחיי היהודים", בו איגד את היצירות הנבחרות שלו. גם בעיסוק מסורתי זה לא זנח לוי את נטיותיו הפוליטיות הקודמות: את הספר פותחת הקדמתו של המבקר הספרותי והאנרכיסט הצרפתי-יהודי ברנרד לזאר.

 

 

 

כתבות נוספות

כשחייהם ומותם של שלושה דורות דחוסים לתוך סידור תפילה אחד

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

1695: מה נעדר מדיפלומת הרופא של הצעיר הגרמני?

 




מה מסתתר בנחלות שבט זבולון, יששכר וחצי המנשה?

בואו לצפות באליהו הנביא נלחם בעובדי האלילים וביונה מושלך מהספינה

חדש בספרייה!
קורס בנושא: "לצייר עיר, לצייר ארץ: מפות ירושלים וארץ ישראל מראשיתן"
לפרטים ולהרשמה

 

בספרייה הלאומית, באוסף המפות ע"ש ערן לאור, ניתן למצוא סדרת מפות נחלות השבטים.

לפנינו מפת שבט זבולון, יששכר וחצי שבט המנשה. קלן, 1590. מאת כריסטיאן ון אדריכם.

מפה נאה זו צבועה ביד, מכוונת למזרח, ומציגה באופן ציורי מקומות וארועים שונים המתקשרים לאזור הגאוגרפי אותו היא מתיימרת לתאר.

ניתן להבחין בה בעכו ובהר הכרמל, שהציורים סביבו כוללים אזכור לעימות בין אליהו לנביאי הבעל, ואליהו מוצג כנביא הלוחם, חרב בידו.

על המפה מסומנים ציפורי, נצרת, טבריה, הר תבור, הירדן, בית שאן – סקיתופוליס, דור.

אזור טבריה:

ובים התיכון מופיע ציור יונה המושלך מן הספינה.

כמו כן מציגה המפה מסלול דמיוני של נחל הקישון המקשר כביכול בין הכנרת לים התיכון.

מחבר המפה היה כומר קתולי, יליד דלפט שבהולנד, שפעל בגרמניה. הוציא לאור ספר העוסק בארץ ישראל ובגאוגרפיה שלה מנקודת מבט דתית.

על מפותיו של אדריכם תוכלו ללמוד עוד בקורס המפות שייפתח בספרייה הלאומית בחודש ינואר 2018.

***

בואו לצפות באלפי מפות עתיקות ונדירות באוסף המפות ע"ש ערן לאור

 

כתבות נוספות

כיצד נגיע למקור שמות ישובים בארץ בהדרגה תוך הגשמה עצמית?

איך נראתה ירושלים לפני 1967? הצצה במפות משני עברי הגבול

מפה נדירה: חורבנה של ירושלים בעיניים נוצריות

איך מפה שנתלשה מעיתון עזרה להכריע את הקרב הקריטי בגולן במלחמת יום הכיפורים

המהנדס האיטלקי שהביא את המודרניזציה (וההתנשאות) האירופאית לארץ ישראל

 




הנדוניה לא מספיקה? ערכו הגרלה לטובת הכנסת כלה!

מה עושים זוג הורים כשאין להם סכום מספיק לנדוניית הבת? כתב יד נדיר מהמאה ה-18 מספק את התשובה

ואלה שמות (חלק מ)המשתתפים בהגרלה

שאלת גודל הנדוניה שעל זוג הורי הכלה להעניק לבני הזוג הטריים לרגל חתונתם היא שאלה שהטרידה הורים רבים במהלך הדורות. רעיון הנדוניה נמצא כבר במקורותינו. בספר ירמיהו, פרק כ"ט פסוק ו' נכתב: "קְחוּ נָשִׁים וְהוֹלִידוּ בָּנִים וּבָנוֹת וּקְחוּ לִבְנֵיכֶם נָשִׁים וְאֶת בְּנוֹתֵיכֶם תְּנוּ לַאֲנָשִׁים וְתֵלַדְנָה בָּנִים וּבָנוֹת וּרְבוּ שָׁם וְאַל תִּמְעָטוּ".

מדובר בפסוק סתום על פניו. כיצד ניתנת האישה לבעל? והרי בתחילת הפסוק הבעל הוא זה שמקדש את האישה. הגמרא מפרשת שאקט נתינת האישה הוא בעצם נתינת הנדוניה, אשר באמצעותה הופך האב את בתו ל"מציאה" שיש להשקיע כדי להשיגה.

ומה אם אין ברשות המשפחה סכום מספק כדי להפוך את בתם ל"מציאה"? עם שאלה זו התמודדה משפחה יהודית-איטלקית במודנה שבאיטליה. הפתרון שרקחה נחשף בכתב יד מרתק שהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית.

ההקדמה המסקרנת לכתב היד שהגיע לאחרונה לספרייה. לפריט בקטלוג הספרייה לחצו

 

"לקבץ עליה גורלות כפי המצטרף למלאת את החסר"

השנה היא 1778. המקום – העיר מודנה שבאיטליה. משפחת הכלה, שאת שמה אנו לא יודעים, מנסה לגייס סכום כסף שישמש את בתם בתור נדוניה לחתונה הקרבה. היות שלא היה להורי הכלה סכום מספק, יש להניח שעברו זוג ההורים על הרכוש שברשותם בחיפוש אחר פריט יקר ערך שיוכל לפתור את מצוקתם. הפתרון נגלה להם בצורת ספר תורה שברשותם, "הכתובה על הקלף כתב נאה".

אפשר שראו במכירת ספר התורה מעשה שאינו מכבד את קדושתו, או שמא האמינו שבדרך שבחרו יצליחו לגרוף את הרווח הנאה ביותר. כך או כך, החליטו לארגן הגרלת ספר תורה, כשהסכום הנאה שירוויחו מהכרטיסים להגרלה יועבר קודש לנדוניית הבת.

האירוע כולו תועד בפנקס השייך למנהל ההגרלה שתיעד את שמות ומספרי המשתתפים בה, ושהגיע לאחרונה לספרייה הלאומית. וכך נכתב בהקדמה לכתב היד: "תורת ה' תמימה … בכתיבה תמה יפה וברה, כל זמן שבעליה צנועים ספר תורה מונחת בארון הקדש בכבודה והידורה, ובהגיע תור נערה בפרק בתולה נישאת בדקו ומצאו כי השגת יד חסרה … והסכימו להטיל חלשים על הקדשים זאת התורה הכתובה על הקלף כתב נאה … ולקבץ עליה גורלות כפי המצטרף למלאת את החסר, וכל גורל בעד שלשה ליטרים מט[בע] מודינא, ובהקבץ סך המצטרך יוטל הגורל לפני מע' ישיבתנו".

ההימור של בני הזוג השתלם ורבים מבני הקהילה במודנה ומקהילות נוספות רכשו כרטיסים להגרלה – אם מתוך רצון להיות הבעלים של ספר תורה מהודר, ואם מתוך רצון לסייע לזוג ההורים במצוקתם. כתב היד מגלה כי היו משתתפים שרכשו גם עשרה כרטיסים ויותר. בסך הכל נרכשו 808 כרטיסים להגרלה, סכום שאנו מקווים ששירת את הכלה וחתנה הטריים בחייהם המשותפים יחדיו.

 

הצצה לכמה מהשמות שמופיעים בכתב היד. כפי שניתן להיווכח, היו לא מעט משתתפים שרכשו יותר מכרטיס אחד

 

בסוף ההקדמה, ציין מנהל ההגרלה את שמו: "אברהם יצחק הכהן זלה"ה חותם פה מודינא אור ליום ה' ט"ו לחדש שבט שנת ל'ק'ח' את' ספר ה'תורה הזה". את שם הזוכה, או את שם המשפחה שהעמידה את ספר התורה למכירה, בחר שלא לספק.

 

היוזמה מתפשטת

וכבר עמדנו לפרסם כתבה זו, כשהגיע לידינו כתב יד נוסף שנכתב כמה שנים מאוחר יותר. כתב היד הזה, גם הוא ממודנה שבאיטליה, מספר את סיפור הגרלת ספר תורה מהודר נוסף לאותה מטרה – הכנסת כלה בברית הנישואים.

טרם הצלחנו לאשש את השערותינו לגביו, אך בהחלט סביר להניח שמדובר באותן נפשות פועלות שארגנו את ההגרלה המוקדמת לכבוד כלה אחרת. והפעם אנו גם יודעים את שמו של הזוכה בר המזל – ישראל צ'רבו (צבי) סגרסטי מרג'ו שבאיטליה.

כתבי יד שונים, סיפור דומה

 

השם המוקף הוא שמו של הזוכה: ישראל צ'רבו (צבי) סגרסטי, כפי שנכתב "עלה בגורלו ובסמ"ט (בסימן טוב) ובמז"ט (ובמזל טוב)"

עולם שלם של כתבי יד מחכה לכם באתר "כתיב"

 

כתבות נוספות:

חופת הנעורים של בני החמש במרוקו

הבדחן, השדכן והתזת מי הקולון: מנהגי החתונה של יהודי התפוצות

כתבי יד: הקסם שמסתתר בחתימת המעתיק

 

 

 




האם כוחות הכישוף של שלמה המלך חבויים בספר הזה?

כמה שיטות שיעזרו לכם לברר אם אתם אוחזים בספר קדמון בעל כוחות מאגיים

'מפתח לקסם של רבי שלמה', כתב יד מן המאה ה-18 שטוען לייחוס מופלא – שלמה המלך

גלו עוד על הזוהר: סיפורים מהאוסף, ספרי זוהר בגישה דיגיטלית, זוהר במגילות וכתבי יד ועוד

היהודים לא המציאו את הפסאודואפיגרפיה, אך הדים לצורת כתיבה זו – המייחסת יצירות מאוחרות לדמויות מוכרות וחשובות בתולדות העמים, ניתן למצוא כבר בתנ"ך.

לא קשה לנחש את הסיבה שהניעה מחברים מאוחרים לוותר על הזכות לראות את שמם מתנוסס על גבי כתבי יד. מדוע שיתעניינו מלומדים ומיסטיקנים מחברה המקדשת את המסורת בת אלפי השנים בנבואות ובחזיונות של אנשים לא מוכרים, כשבאותו מחיר ממש יוכלו לרכוש לעצמם יצירה ש"התגלתה" לא מכבר ומכילה את דבריו של לא אחר מרבי שמעון בר יוחאי (ספר הזוהר), מאברהם אבינו (ספר יצירה) או – אם חשקה נפשכם לחזור עוד יותר בזמן – את הגיגיו של האדם הראשון (ספר רזיאל המלאך).

במשך מאות שנים נאלץ כל קורא להחליט האם הוא מקבל או דוחה את ייחוסה של יצירה מסוימת לאותה דמות גדולה ולהסתמך לשם שיפוטו בעיקר על תחושת הבטן שלו. כיום, בעזרת התפתחויות במחקר ההיסטורי, חוקרת או חוקר הניגשים לתארך יצירה חשודה הטוענת לייחוס מוקדם נעזרים לא פעם באחת או יותר מארבעת השאלות הבאות.

ראשית, מהו האזכור הקדום ביותר של היצירה הנחקרת? לא בהכרח מדובר ביצירה עצמה, אלא באזכור שמה במקורות אחרים. ככל שאזכור זה מרוחק יותר מהתקופה המיוחסת, כך יורדת הסבירות שהוא אכן חובר בה. נדיר שיצירות שחיברו דמויות חשובות נעלמות בלי להשאיר כל זכר, ועוד יותר נדיר שהן צצות "לפתע" – מאות או אלפי שנים לאחר מות מחברן.

שנית, מהי שפת היצירה והאם היא תואמת את הידוע לנו על השפה בה דיבר המחבר שלו היא מיוחסת? לא מספיק לדעת, למשל, שארמית הייתה השפה בה דיבר רבי שמעון בר יוחאי, כדי להסיק שהוא זה שחיבר את ספר הזוהר, ספר שנכתב גם הוא בארמית, היות שמדובר בשני דיאלקטים שונים בתכלית של אותה שפה.

שלישית, מהו הסיפור שנקשר סביב נסיבות חיבור וגילוי היצירה, והאם גם בימינו יישמע סיפור זה הגיוני? התגלות בחלום או מסירה על-טבעית הן התרחשויות שהמחקר ההיסטורי מתקשה לקבל בימינו.

והשאלה האחרונה והחשובה מכולן, האם תואם תוכן היצירה את הידוע לנו על התקופה שבה נטען שנכתבה?

עכשיו, משעה שהונחה המסגרת המחקרית, הבה ניישם אותה על כתב יד חשוד שכזה – עותק בן המאה ה-18 של יצירה מרתקת ומסתורית הידועה בעברית בשם 'מפתח שלמה'.

מדובר בעותק של יצירה מאגית המתארת דרכים שונות ומשונות לגייס את כוחותיהן של דמויות על-טבעיות – מלאכים, שדים, נשמות עליונות ושאר רוחות. העותק בו נעסוק שמור בספרייה הלאומית.

סמלים מסתוריים ליום שני יחד עם שמות המלאכים הרלוונטיים, מתוך 'מפתח שלמה'

סודותיו של רבי שלמה

 

הניאל (חניאל) היא מלאכית מהמיתולוגיה היהודית, מתוך 'מפתח שלמה'

האזכור הקדום ביותר: מציאת האזכור הקדום ביותר של יצירה היא כמעט תמיד עסק מסובך, ומקרה זה לא שונה. ההיסטוריון היהודי-הלני, יוספוס, היה ככל הנראה הראשון לקשר בין דמותו של שלמה המלך ובין עיסוקו במאגיה. יוספוס מספר בספרו 'קדמוניות היהודים' כי יורשו של דוד חיבר מעל שלושת אלפים ספרים, וביניהם כמה ספרים העוסקים בגירוש שדים. ייתכן שבנקודה זו מסתמך יוספוס על יצירות מאגיה שנפוצו בעולם העתיק ויוחסו לשלמה המלך.

עם זאת, את האזכור הקדום ביותר של היצירה המסוימת שלפנינו, היא 'מפתח שלמה', לא נמצא בעת העתיקה ובוודאי שלא בתקופת התנ"ך, אלא באירופה של המאה ה-13 לספירה. העותק הנמצא בספרייה הוא העתקה של 'מפתח שלמה' שנמצאה במחברת מעזבונו של אבנעזר סיבלי (Sibley), חוקר הטבע הנודע בן המאה ה-18 שהתעסק גם ב"אמיתות העמוקות יותר" – כשהכוונה היא לתורת הנסתר.

תחריט דיוקנו של אבנעזר סיבלי. אמן לא ידוע. מקור: Illustration of the Celestial Science of Astrology משנת 1826

שפת היצירה: פה כבר מסתתר רמז ברור יותר. כתב היד הנמצא בספרייה כתוב בעיקר באנגלית – שפה שלא הייתה קיימת בתקופת שלמה. בהקדמה לחיבור טוען סיבלי שהספר נכתב תחילה בעברית, תורגם לצרפתית עתיקה וממנה לאנגלית. המחקר על אודות כתבי יד מוקדמים יותר של 'מפתח שלמה' כופר בטענה זו, ומוכיח ששפתה המקורית של היצירה היא לטינית. האם יכול היה גבר עברי בן המאה העשירית לפני הספירה, ואפילו הוא החכם באדם, לשלוט בלטינית? השכל הישר אומר שלא. אולם, כאן מדובר באדם שחז"ל סיפרו כי הוא שלט בשפת החיות – כך שאין לדעת.

בניגוד לגרסאות מוקדמות של 'מפתח שלמה', הגרסה המאוחרת הזו מתאפיינת בשפה בהירה ובהוראות פשוטות למשתמש

יום רביעי תחת מרקורי (הוא כוכב חמה), מתוך 'מפתח שלמה'

הסיפור מאחורי היצירה: בניגוד למקובל ביצירה ש"התגלתה" אחרי אלפי שנים בחשכה, העותק הנמצא בספרייה לא מתהדר בסיפור על אודות מקורו של החיבור או גילויו המאוחר. כדי להבין יותר את סיפור הרקע, נצטרך לעיין בכתבי יד אחרים ומוקדמים של היצירה.

רבים מהם מכילים גרסאות שונות של אותו הסיפור, ואם נפשיט את הקישוטים השונים נגיע אל ליבו הפועם: לקראת מותו חיבר שלמה ספר עבור בנו רחבעם (גרסאות מסוימות טוענות שהיצירה היא פרי עבודתם המשותף). הספר המאגי שיצר שלמה נקבר יחד עמו והתגלה אלף שנה לאחר מכן (בידי כהן בבלי באחת הגרסאות). הניסיון לפענח את היצירה תסכל את העוסקים במלאכה והם פנו לעזרה אלוהית, שהופיעה בצורת מלאך. המלאך הסכים לפרש את הכתוב, בתנאי שפירוש זה לא ייפול לידיהם של קוראים שאינם ראויים לכך – אם בשל רשעות אופיים או אמונתם הלוקה בחסר.

כאמור, סיפור זה לא מופיע כלל בעותק של 'מפתח שלמה' הנמצא בספרייה, והוא ככל הנראה הושמט מכל הגרסאות המאוחרות של היצירה.

זימון שדים ורוחות, מתוך 'מפתח שלמה'

תוכן היצירה: נראה שכאן טמונה התשובה שבכוחה לערער את המשוכנעים שמדובר ביצירה אותנטית. אם לפשט יצירה בת מאות רבות של עמודים, ניתן לומר שמדובר במדריך הפעלה מאגי המספק דרכים ברורות ופשוטות לזמן נפשות עליונות ולגרום להן להגשים את כל רצונות המזמן. הזימון המיסטי של נפשות מתבצע בכמה דרכים, כאשר המרכזיות שבהן הוא השימוש בלחשים, באמירות ובציורם של סמלים מיסטים שונים – דוגמת המחומש (Pentacle). קיימת גם אפשרות לפנות ליצורים מיתולוגיים שונים דוגמת נימפות וסטירים, או לשוחח עם נשמות פנים אל פנים (זאת יכולים לעשות רק מעטים).

'המחומש הגדול של שלמה', מתוך 'מפתח שלמה'
הסתייעות ברוח אנגלופיל, מתוך 'מפתח שלמה'

שפע היצורים, הכוחות והסמלים, מלמדים על המקורות המגוונים מהם שאב מחבר היצירה את השראתו. לצד דמויות תנ"כיות – מלאכים או בני אדם, מוזכרים בחיבור יצורים הלקוחים מהמיתולוגיה היוונית והרומית, בשילוב עם צלבים ושאר סמלים נוצרים. נוסף על כל זה, נמצאו גם לא מעט שמות של דמויות על-אנושיות שאין להן מקבילה בשום מקום אחר מלבד ביצירה זו.

כיצד יכול היה שלמה המלך להכיר את שפע הסמלים המיסטיים והמיתולוגיים, שפע שמרביתו לא היה קיים כלל בתקופתו? תשובה לשאלה הזו לא נמצא בשום עותק של היצירה, קדום ו"אותנטי" ככל שיהיה.

 הכתבה חוברה בעזרתם של גל סופר וד"ר יואל פינקלמן.

 

כתבות נוספות:

האם המהר"ל הוא בעצם לא אחר מאשר שרלוק הולמס?

נדיר: האנציקלופדיה המדעית העברית הראשונה

שיר המלחמה של הרב ברזאני: "רואה היטלר, והשטן עומד על ימינו למשטמה"

1695: מה נעדר מדיפלומת הרופא של הצעיר הגרמני?