לעבור דירה לארכיון: המשוררת אגי משעול הפקידה את ארכיונה בספרייה הלאומית

אף פעם לא חשבתי על החומרים שלי במונחים של ארכיון ופתאום הזדמן לי לעשות סדר בחומרים: מחברות חלום, יומני שירה, התכתבויות ספרותיות, הקלטות, צילומים וכו', חומרים שהסתובבו והעלו אבק בכל מיני מגירות ומחסנים. נאלצתי לעיין בחומרים שמאז נכתבו לא קראתי בהם ושקעתי כולי במסע של 'אלה הם חייך'

"כשפנו אלי בבקשה להעביר את הארכיון שלי לספרייה הלאומית בירושלים, נבהלתי קצת כי 'ארכיון' נקשר אצלי תמיד עם אנשים שכבר אינם בחיים, אבל מצא חן בעיני שהספרייה פונה גם ליוצרים חיים כמו דויד גרוסמן וא.ב. יהושע ועוד.

כשהתחלתי לאסוף את החומרים בקרטונים שקיבלתי, עברתי תהליך רגשי מעניין. אף פעם לא חשבתי על החומרים שלי במונחים של ארכיון ופתאום הזדמן לי לעשות סדר בחומרים: מחברות חלום, יומני שירה, התכתבויות ספרותיות, הקלטות, צילומים וכו', חומרים שהסתובבו והעלו אבק בכל מיני מגירות ומחסנים. נאלצתי לעיין בחומרים שמאז נכתבו לא קראתי בהם ושקעתי כולי במסע של 'אלה הם חייך'.

שאלתי את עצמי איך אוכל להיפרד מכל זה ומה יהא על הזיכרונות שאוכל לעיין בהם בימי זקנתי, ואיך אוציא הכל מרשותי והאם כדברי רחל המשוררת מעתה 'יד כל במנוחה תמשש' את הדברים. עם זאת, כמשוררת אני משתדלת לא לקחת את עצמי באופן אישי ולאט לאט התרחש דבר הפוך: התמלאתי תחושת שחרור בודהיסטית שלפיה טוב לא להיקשר לדברים, טוב לוותר, לשחרר ולפנות מקום, כמו שכותב פרננדו פסואה בשירו 'מהחלון הגבוה ביותר' בו הוא מנופף לשיריו היוצאים לעולם ואומר להם 'לכו, לכו ממני', מה עוד שמדובר בספרייה הלאומית, שם נשמר החומר ויתקיים לצרכי מחקר ותיעוד. נרגעתי גם מהסעיף שלפיו אוכל לגנוז חומרים עד אחרי שאקרא לישיבה של מעלה (מעניינת הייתה ההתפתלות סביב מושג המוות) ושכל תצוגה או פנייה לעיון בחומרים נבדקת גם איתי.

עדיין מצויים אצלי כמובן חומרים רבים שמעכשיו בהדרגה אמשיך להעביר לבית השני שלי – הארכיון של הספרייה הלאומית. זה ממלא אותי שמחה כי זוהי האוניברסיטה שבה למדתי ובספרייה של גבעת רם ביליתי הרבה מאד שעות בתקופת לימודי בחוגים לספרות ולשון עברית."

אגי משעול בילדותה

 

 

אגי משעול, מהמשוררות החשובות והבולטות בישראל, מצטרפת למשוררים ולסופרים שמסרו את ארכיוניהם לספרייה הלאומית עוד בחייהם ובהם: דויד גרוסמן, א.ב יהושע, חיים באר, אורי אבנרי ואף ש"י עגנון.

בארכיונה של אגי משעול שמורים כתבי יד של שיריה (שפורסמו ושטרם פורסמו), יומני חלום, תרגומים פרי עטה, ביקורות על יצירתה, מכתבים שקיבלה בעקבות פרסום ספרי שיריה מאנשי ספרות שונים ומכתבים הכוללים הודעות רשמיות על זכייתה בפרסים ספרותיים ובתארי דוקטור לשם כבוד. יש בו חומרים על פעילותה כמרצה אורחת באוניברסיטאות, בהנחיית סדנאות שירה ועבודתה בניהול בית הספר לשירה של 'הליקון'. בארכיון נמצאים גם כתבי יד שטרם פורסמו של מי שהיו חבריה הקרובים של  משעול, יזהר סמילנסקי ונעמי סמילנסקי.

היומנים והחומרים האישיים של משעול יהיו גנוזים למשך כמה עשרות שנים, אך הארכיון הכולל את טיוטות כתבי היד וחלק ניכר מההתכתבויות יהיה נגיש לציבור הרחב, לסטודנטים ולחוקרים בבניין הספרייה וגם  באתר ספרייה.

 

 

 

עמוד מתוך מחברת חלום של אגי משעול
לחצו להגדלה

 

עמוד מתוך יומן שירה של אגי משעול
לחצו להגדלה

 

יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג, אמר במעמד חתימת ההסכם למסירת הארכיון, כי לספרייה הלאומית תפקיד חשוב ומרכזי ביותר בשימור והנגשת יצירה מקורית ישראלית. הוא הבטיח שהארכיון, שמצטרף לעוד מאות ארכיונים של אנשי רוח והגות שנמצאים בספרייה, יזכה לטיפול מסור ומקצועי, כפי שראוי לארכיונה של משוררת חשובה ומוערכת.

המשוררת אגי משעול יחד עם יו"ר דירקטוריון הספרייה הלאומית, דוד בלומברג
(צילם: חנן כהן)

 

מנהל הספרייה, אורן וינברג, סיפר שארכיונה של אגי משעול מצטרף לאתגר הגדול שעומד בפני עולם הארכיונאות כולו: אירכוב מחשבים אישיים, הכוללים מיילים וטיוטות דיגיטליות, באופן המאפשר מעקב אחרי שלבי היצירה. הוא הביע תקווה שסופרים ויוצרים נוספים ילכו בדרכה וימסרו את ארכיוניהם בעודם בחיים ובכך יוכלו להיות שותפים לתהליכי העבודה על הארכיון ולהנגשתו לציבור.

אגי משעול (70) נולדה בטרנסילבניה למשפחה הונגרית להורים ניצולי שואה ועלתה איתם לארץ בגיל 4. היא כתבה 16 ספרי שירה וזכתה בפרסים רבים, בהם פרס ראש הממשלה והפרס ע"ש יהודה עמיחי, וכן קיבלה תארי דוקטור לשם כבוד מאוניברסיטת תל אביב, מכון ויצמן למדע ועוד. היא מוצאת את ההשראה שלה ביום יום ובעולם החלומות וכותבת שירה מלאת פליאה, חוכמה, הומניזם והומור.

אגי משעול

הספרייה הלאומית

הספרייה הלאומית של ישראל מופקדת על שמירת אוצרותיה של מדינת ישראל, ושל תרבות העם היהודי.
לכתבות נוספות של הספרייה הלאומית >>

קבלו את הסיפורים הכי טובים שלנו ישירות למייל

תגובות על כתבה זו