שושנת יעקב – מהלחן המסורתי ועד למתי כספי

כך נולד אחד הלחנים המוכרים של חג הפורים

שושנת יעקב

שושנת יעקב, מתוך אוספי הספרייה הלאומית

בילדותי בחיפה שרנו שירי פורים מתוך שירונים שאותם לימדו מורים למוזיקה – רובם עולים חדשים מרומניה. השירים הודפסו, מילים ומנגינה, ולמדנו אותם מתוך השירון. לימים, הבנתי שלחלק מהשירים הותאמו מנגינות עממיות, ולחלק אחר נכתבו מנגינות מקוריות בידי יוצרים ידועים שבחלוף השנים נעשו עממיות. היום, במחשבה לאחור, הבנתי שטיב המנגינה והפיכתה לחלק ממני אינה קשורה למוצאה או ליצירתו של מלחין כזו או אחר.

כולנו מכירים את השיר "שושנת יעקב" כשיר ילדים לפורים. המנגינה נשמעת עממית-פופולרית-ישראלית, וככזו היא חדרה גם לבתי הכנסת בארץ כמנגינה מסורתית לפיוט המושר אחרי קריאת המגילה.

כמוזיקולוגית, ביקשתי לברר מי הלחין את השיר במסגרת החיפוש אחר סיפורו. מצאתי שאת המנגינה המוכרת לי הלחין המלחין ידידיה אדמון (גורכוב) – מלחין שירי זמר ידוע בשנות העשרים והשלושים של המאה הקודמת, ושרבים משיריו הפכו לחלק מפס הקול הישראלי שליווה את ילדותי ("סלינו על כתפינו", "כך הולכים השותלים", "שמחה רבה שמחה רבה"). פניתי אל ארכיון אדמון שבמחלקת המוזיקה בהנהלתי, ומצאתי כתב יד של השיר לקול ולפסנתר. מתחת לכותרת נכתב "מתוך המחזה מגילת אסתר". בצד ימין בדף, סמוך לחתימה, מופיעה השנה 1929.

בכתב היד קיים חלק נוסף ולא מוכר של השיר במילים "ברוך מרדכי היהודי וברוכה אסתר בעדי מגינה בעדי". חלק זה מתחיל בקפיצה של אוקטבה (מרווח מוזיקלי גדול) כלפי מעלה מן הצליל שסיים את החלק הקודם. קפיצה שכזו, בפתח החלק השלישי של הניגון, מכונה בהקשר הניגון החסידי בשם "סיגנל".

למנגינה בחלק השלישי ניחוח מודאלי (סולמות שונים מהמינור והמז'ור המוכרים), בעוד ששני החלקים הקודמים הם בסולם מינורי. רבים משירי הגולה רשומים בסולם מינורי הנחשב "עצוב". למרות זאת, המנגינה של אדמון היא ברוח חסידית ומשלבת גם מוטיבים מקצביים קופצניים וריקודים (סינקופה) שהופכים את המנגינה דווקא לעליזה.

שושנת יעקב
השיר "שושנת יעקב" על חלקיו השונים. מתוך: ארכיון ידידה אדמון, מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית. לחצו על התמונה לקובץ התווים המלא

 

עדיין נותרה השאלה מהו אותו מחזה "מגילת אסתר" שממנו לקח השיר. פניתי אל כרטיס השיר "שושנת יעקב" בלחן אדמון, הנמצא בכרטסת אוסף מאיר נוי לזמר העברי שבמחלקת המוזיקה. בכרטיס מופיע שם המחזה כ"אסתר המלכה" שבוצע בשנת 1928 בתיאטרון האוהל.

כרטיס השיר "שושנת יעקב" מתוך כרטסת אוסף מאיר נוי לזמר העברי, מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית
כרטיס השיר "שושנת יעקב" מתוך כרטסת אוסף מאיר נוי לזמר העברי, מחלקת המוזיקה, הספרייה הלאומית

הסתירות במידע הביאו אותי להמשיך ולחפש עוד מידע באשר למחזה. בחיפוש בקטלוג הספרייה מצאתי כרזה המפרסמת את מופע המחזה משנת 1930.

"מגילת אסתר" בתיאטרון האוהל, 1930. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית
"מגילת אסתר" בתיאטרון האוהל, 1930. מתוך אוסף האפמרה, הספרייה הלאומית

אדמון הלחין רק את שני הבתים האחרונים של הפיוט "אשר הניא" שנכתב כנראה בסוף המאה ה-17. הפיוט חובר באקרוסטיכון אל"ף-בי"ת, והבתים המסיימים הם:

שושנת יעקב צהלה ושמחה/ בראותם יחד תכלת מרדכי:
תשועתם הייתה לנצח/ ותקוותם בכל דור ודור.

ואחרי הפיוט נוספים המשפטים הבאים:

לְהוֹדִיעַ שֶׁכָּל קֹוֶיךָ לֹא יֵבֹשׁוּ, וְלֹא יִכָּלְמוּ לָנֶצַח כָּל הַחוֹסִים בָּךְ.
אָרוּר הָמָן אֲשֶׁר בִּקֵשׁ לאַבְּדִי. בָּרוּךְ מָרְדְּכַי הַיְּהוּדִי.
אֲרוּרָה זֶרֶשׁ אֵשֶׁת מַפְחִידִי. בְּרוּכָה אֶסְתֵּר [מְגִנָּה] בַּעֲדִי. אֲרוּרִים כָּל הָרְשָׁעִים. בְּרוּכִים כָּל הַצַּדִּיקִים.
וְגַם חַרְבוֹנָה זָכוּר לַטּוֹב:

לצירוף המילים "שושנה" ו"יעקב" קיימות משמעויות ופרשנויות בקבלה היהודית. "שושנת יעקב" מתייחסת לכינוי כנסת ישראל בשיר השירים: "כשושנה בין החוחים, כן רעיתי בין הבנות". וכתב רש"י: "כשושנה בין החוחים – שמנקבין אותה ותמיד היא עומדת בנויה ואדמימותה, כן רעיתי בין הבנות – מפתות אותה אומות העולם לרדוף אחריהם, לזנות כמותם אחרי אלוהים אחרים והיא עומדת באמונתה".

טעם נוסף לכינוי "שושנה" נזכר בספר "פרי צדיק" המבאר כי ישנם מספר הקבלות בין השושנה לאסתר ולכנסת ישראל. ראשית, המילה "שושנה" שווה בגימטרייה למילה "אסתר". שנית, על פי דברי הזוהר, בשושנה יש שלושה עשר עלים ובהתאמה אליהם מאירים שלוש עשרה מידות של רחמים בכנסת ישראל.

שילוב הפיוט "שושנת יעקב", מיד לאחר קריאת המגילה, היה נהוג בעיקר באשכנז, אולם התפשט גם בקרב יהודי ארצות המזרח. חסידי מודז'יץ' שרים מעין סוויטה היתולית בעלת כמה חלקים לטקסט של "שושנת יעקב". הסיום האופייני בכל חלק הוא בעלייה במנגינה, שלאחריה יש הפסקה – דבר המנוגד לשירה הטבעית, ועל כן משמש כ"בדיחה מוסיקלית". הניגון מיוחס לרבי שאול ידידיה אלעזר טאוב, האדמו"ר השני של חסידות מודזיץ'.

גרסה נוספת בנוסח יהודי המזרח הוקלטה בידי "קול-ישראל" בשנת 1952 ונמצאת באוסף ארכיון הצליל. בתקליט השדרים מוקלטים פיוטים ופזמונים שונים מפי שני יודעי מסורת: ממצרים ומאפגניסטן. הזמר יחזקאל יוסף מבצע את הפיוט ללא ליווי במנגינה מסורתית ערבית.

לחן נוסף לפיוט הוא לחנו של מתי כספי, שמחד גיסא מתכתב עם השיר הפופולרי של אדמון ומאידך גיסא עם המוזיקה האמריקאית הפופולרית מתחילת המאה העשרים. כספי כותב את שירו בסגנון הסווינג, שהיה פופולרי כתת סגנון של ג'אז בשנות העשרים של המאה העשרים. אחד ממאפייני הסגנון הוא מקצב בשמיניות שמחלק את הפעמה לשלושה חלקים (ולא לשניים או ארבעה), ונותן תחושת דהירה או ריצה מהירה והמאזין נוטה לנוע יחד עם המוזיקה. השיר שנכתב בראשיתו לתוכנית הרדיו "חור כפרס ותכלת" ובוצע בידי שלישיית "לא אכפת להם" שכללה את מתי כספי, גדי אורון ויעקב נוי. הבימוי בקליפ לשיר משלב אלמנטים מהקברט האירופי והאמריקאי, הקרקס ושירת המיניסטרלים של סוף המאה ה-19 של "הפנים השחורות" (Blackface), שבו הופיעו אנשים לבנים בפנים צבועות בשחור. כך משלב כספי בשנת 1971 סגנון ישראלי ואמריקאי בין לאומי ומפיח שמחת עולם בשמחתם של היהודים וישועתם.

 

בדרך זו הגיע לסיומו מסעי בעקבות המורה למוזיקה מחיפה, לשושן הבירה הגלובלית בישראל של שנת 2019.

שושנת יעקב – האזינו לעוד גרסאות של השיר באתר הפיוט והתפילה

ספרים נודדים, ספרים מהגרים, ספרים עולים

מסעותיהם של אוצרות הספרייה הלאומית נחשפים

ספרים נודדים

7 באוגוסט, 1949: מקרונות הרכבת הראשונה שהגיעה לירושלים אחרי קום המדינה, נפרקים ארגזי ספרים שנבזזו בידי הנאצים בספריות פולין. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה

לספרים גורל משלהם; לעתים הוא נפתל ומרתק לא פחות מזה של אלו שכתבו אותם או קראו בהם. לאורך מאות בשנים, ספרים נדדו והיגרו, השפיעו על זהותם של הקוראים בהם באופן שונה בכל מקום ומקום, הבריחו גבולות וביטלו אותם.

רבים מן הספרים השמורים כיום לבטח במחסני הספרייה הלאומית, עברו גלגולים שונים ומשונים עד אשר הגיעו לגבעת רם. מאירופה החרבה לארץ ישראל, מהר הצופים למרכז העיר, ומבניין זמני אחד למחסן ארעי אחר.

לקראת הפורום הבינלאומי בספרייה הלאומית (בימים 19-17/3) שיוקדש השנה להגירה, גבולות וזהות, מציגה הספרייה תצלומים נדירים המתעדים את המאמצים האדירים שנעשו כדי לשמור על אוצרות הרוח של העם היהודי. האות המודפסת העברית – כוכב נודד בגלקסיה של גוטנברג – נראית כאן בנדודיה השונים.

משתתפי הפורום הבינלאומי של הספרייה הלאומית, ובהם בכירי החוקרים, המנהיגים ואנשי הרוח הבולטים בארץ ובחו"ל, ידונו בתופעות ההגירה – הן מהממד האוניברסאלי והן מנקודת המבט הישראלית והיהודית.

הנה סיפורם של הספרים שנדדו, היגרו ועלו לארץ!

 

7 באוגוסט, 1949: מקרונות הרכבת הראשונה שהגיעה לירושלים אחרי קום המדינה, נפרקים ארגזי ספרים שנבזזו בידי הנאצים בספריות פולין. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה
7 באוגוסט, 1949: מקרונות הרכבת הראשונה שהגיעה לירושלים אחרי קום המדינה, נפרקים ארגזי ספרים שנבזזו בידי הנאצים בספריות פולין. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה

 

בשל מחסור בעץ, סודרו הספרים על מדפים שהוכנו מן הארגזים עצמם במחסני הספרייה הלאומית הארעיים. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה
בשל מחסור בעץ, סודרו הספרים על מדפים שהוכנו מן הארגזים עצמם במחסני הספרייה הלאומית הארעיים. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה

 

שנות החמישים: פרוזדור במשכנה הזמני של הספרייה הלאומית, בבניין טרה סנטה. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה
שנות החמישים: פרוזדור במשכנה הזמני של הספרייה הלאומית, בבניין טרה סנטה. צילום: אדגר הירשביין. לחצו להגדלה

 

צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה
צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה

 

אולם הקריאה בבניין טרה סנטה, 1959. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה
אולם הקריאה בבניין טרה סנטה, 1959. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה

 

מיון ספרים, 1950. סידור הספרים נעשה עם התאמת מבנה טרה סנטה לצורך מחסני הספרייה ובנייתה של גלריה לשם הגדלת שטח האחסון בבניין. צילום: ורנר בראון. לחצו להגדלה
מיון ספרים, 1950. סידור הספרים נעשה עם התאמת מבנה טרה סנטה לצורך מחסני הספרייה ובנייתה של גלריה לשם הגדלת שטח האחסון בבניין. צילום: ורנר בראון. לחצו להגדלה

 

העברת ספרים מן המחסנים לאולמות הקריאה המאולתרים בבניין טרה סנטה, 1960. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה
העברת ספרים מן המחסנים לאולמות הקריאה המאולתרים בבניין טרה סנטה, 1960. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה

 

צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה
צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה

 

סטודנטים מסייעים בהוצאת הספרים מהבניין הזמני של הספרייה, לקראת העברתם למשכן הקבע בגבעת רם, 1960. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה
סטודנטים מסייעים בהוצאת הספרים מהבניין הזמני של הספרייה, לקראת העברתם למשכן הקבע בגבעת רם, 1960. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה

 

מחסן כתבי בספרייה הלאומית ברחוב ממילא, 1960. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה
מחסן כתבי בספרייה הלאומית ברחוב ממילא, 1960. צילום: דוד חריס. לחצו להגדלה

 

כתבות נוספות

ספרים שהושאלו לפני 60 שנה הוחזרו לספרייה

הספרים העבריים הכי "הכי" בספרייה

תמונות נדירות: כשהאדמה רעדה בשנת 1927

 

 

 

שירה | שירים חדשים מאת צביה ליטבסקי, יצחק כהן, טלי לטוביצקי ומאיה בז'רנו

הַרְבֵּה תְּנוּחוֹת הַרְבֵּה מִלִּים הַרְבֵּה דְּמָעוֹת וִילָדִים / מוֹתְחִים שְׂמִיכָה וְצוֹעֲקִים שֶׁכְּבָר נִקְפֹּץ אֲבָל / אֲנִי וְהִיא מְאֹד אוֹבִים לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבוֹץ שְׁמֵימִי / שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים וּמָה נִהְיֶה כְּשֶׁנִּגְדַּל

shira_46_715-537

שרון פוליאקין, אסכולת אתונה, שמן על בד, 2011

.

צביה ליטבסקי

בזלת

לִפְנֵי עִידָנִים קָפְאָה הַלַּבָּה
עַל מְקוֹמָהּ.
הִתִּירָה שְׁבָרֶיהָ לְפִכְפּוּךְ נְחָלִים.
אֲבָל עוֹר פְּסִיעוֹתַי עוֹד פּוֹקֵעַ
בְּקוֹל חֲרִיכָה
וְאֵש לוּטַת עֲלָטָה מְטַפֶּסֶת בְּשֶׁלֶד גּוּפִי,
וּמֵעַל הַבָּשָֹר נִסְדֶּקֶת
קְלִפָּתוֹ שֶׁל הַזְמָן, עֲפִיפֵי אֵפֶר נוֹשְׁרֵים בְּלִי הֶפְסֵק
וְגָלְמִי
שֶׁלֹּא רָאוּ עֵינֶיךָ
נֶחְשָֹף לְאוֹר יוֹם.

הַחֶמְלָה, אַבָּא, שֹוֹרֶפֶת אוֹתִי מִבִּפְנִים
לֹא פָּחוֹת מִן הַשִֹנְאָה.
בּוֹדֵד מֵעַצְמְךָ הָיִיתָ, זוֹ הַבְּדִידוּת
הַמַּכָּה בַּבְּדִידוּת.

אֶת תַּת־עוֹרִי אַצְמִיד לְבֹהַק הַבַּזֶּלֶת הַקַּר.
הֲתִהְיֶה רְטִיָּה לַאֲנִי הַמְנֻגָּע?

 

*

בּוֹאִי, שֵׁנָה עֲרֵבָה,
אַעֲנִיק לְחֵיקֵךְ אֶת כָּל כָּבְדִּי.
וְאַתְּ, הַצְמִיחִי אֶל תּוֹכוֹ
וּמִמֶּנּוּ וַהָלְאָה
אֶת נְבִיטַת הַחֹרֶף הָרַכָּה, חֻדִּים חֻדִּים עֲנֻגִּים,
וְעִם הַגֶּשֶׁם
אִמַּס אֶל תּוֹכֵךְ שֶׁאֵין לוֹ שִׁעוּר.

וְצִפּוֹר שִׁיר תֵּאָחֵז
בְּאַחַת הַצְּלָעוֹת וְתַשְׁמִיעַ קוֹלָהּ
וְשֶׁמֶשׁ נְדִיבָה
תַּזִּיל אוֹר
עַל גִּחוּךְ הַגֻּלְגֹּלֶת.

 

*

לַתַּעֲתוּעַ הַגָּדוֹל, הַסּוֹחֵף עַל פָּנָיו
שִׁבְרֵי הִשְׁתַּקְפֻיּוֹת שֶׁל עִוָּרוֹן,
הִשְׁלַכְתִּי אֶת עַצְמִי

וְהִנֵּה אֲנִי חֲבוּקָה וּמוּגֶנֶת
כְּזַחַל שֶׁהֵפִיק מִתּוֹכוֹ אֶת עַרְשֹוֹ הָרַכָּה.

בְּתוֹכִי אִישַׁן
יוֹנֶקֶת פְּנִימָה אֶת הַחוּץ עַד תֹּם.

 

שחר ביסוד המעלה

בְּסוּפַת תֹּהוּ, בָּהּ שָׁאֲגוּ
הַשָּׁמַיִם
מֵעֹמֶק אֲדָמָה,
נִשֵֹּאתִי בַּעַלְעוֹל הֲסּוֹבֵב וְנָפוֹץ לְכָל עֵבֶר
וְצָנַחְתִּי
בְּצַד שַׁעַר בַּרְזֶל הַנִּפְתָּח אֶל גִּנָּה רְדוּמָה
תַּחַת הַחֹם הַמֻּקְדָּם שֶׁל הַקַּיִץ.

וְאַךְ נָגַע בִּי רְסִיס זָעִיר שֶׁל טַל,
נִגְלָה הַגָּלוּם בְּתוֹכִי –

חֶלְמִית מְאֻחֶרֶת, וְרֻדָּה, שְׁכוּחַת אֵל
וּכְרוּכָה אֶל לִבּוֹ.

 

צביה ליטבסקי, ילידת תל אביב 1949, היא זמרת קלסית בעברה. פרסמה עד כה שבעה ספרי שירה. האחרון שבהם, "ערוגות האינסוף" (הקיבוץ המאוחד, 2016), זכה בפרס אקו"ם לכתב יד בעילום שם ע"ש נתן יונתן. כן פרסמה ספר מסות, "הכול מלא אלים", (רסלינג, 2013). ספר מסות נוסף, "מגופו של עולם", העוסק בתהליכי היוודעות והיפוך ביצירות ספרות, יראה אור השנה בהוצאת כרמל. במוסך התפרסמו שירים, מסה וביקורת פרי עטה.

 

יצחק כהן

סְצֶנוֹת

הָיוּ הַרְבֵּה כְּחֻלִּים בַּיָּם, הָיוּ הַרְבֵּה שׁוֹתְקִים בַּשֶּׁקֶט –
אֲנִי וְהוּא רָבַצְנוּ בַּחֹם הָאַוְרִירִי מְכַשְׁכְּשִׁים זְנָבוֹת וַאֲחוֹרַיִם.
מְשׂוֹחֲחִים עַל כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לְשׂוֹחֵחַ
מַעֲצִימִים עֵינַיִם וּמְנִיעִים צַוָּאר בְּסִיבוּבִים
כְּשֶׁנִּזְכָּרִים כַּמָּה שֶׁהָיִינוּ רוֹצִים לִשְׁתּוֹת עַרַק
עִם גּוּפִיוֹת וְכֶרֶס וּשְׂעָרוֹת מִשְׁתּוֹלְלוֹת
בְּאַחַת הַקְּרָנוֹת.
כַּמָּה רָבַצְנוּ

הָיוּ הַרְבֵּה אוֹרוֹת בַּכְּבִישׁ הָיוּ הַרְבֵּה עוֹשִׂים בָּרֶקַע –
אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ שְׁעוּנִים חֲצִי הַגּוּף, בָּאֹפֶק מוּלֵנוּ, סוֹף הָעוֹלָם.
מְשׂוֹחֲחִים מְשׂוֹחֲחִים עַל כַּמָּה רַע לִהְיוֹת כָּלוּא
בֵּין אֲנָשִׁים חַסְרֵי תַּכְלִית וְאַהֲבָה בְּעוֹלָמָם
עַל מַעֲקֶה קָשֶׁה וְלַח כּוֹוְצִים גַּבּוֹת קוֹמְטִים מֵצָחִים
מְהַנְהֲנִים, נֶאֱנָחִים וְאָז קָמִים וְנִכְנָסִים לִשְׁטֹף כֵּלִים

הָיוּ הַרְבֵּה יָפוֹת בַּתּוֹר הָיוּ הַרְבֵּה טוֹבוֹת בַּיֹּפִי –
אֲנִי וְהִיא מִצְמַצְנוּ זֶה לָזוֹ בְּאַהֲבָה.
מְמַצְמְצִים מְמַצְמְצִים מִכֹּל הַלֵּב וְהָרִיסִים
עַל כַּמָּה טוֹב לִהְיוֹת חָפְשִׁי
וְכַמָּה תֹּם יֵשׁ בַּדֵּעוֹת הַמִּתְלַבְּטוֹת בֵּין טוֹב לְרַע
שֶׁמְּשֻׁלָּשׁ הוּא הַצוּרָה שֶׁמְּאַפְשֶׁרֶת עוֹד בְּרֵרָה
שֶׁמִּצְמוּצִים הֵם כְּמוֹ חִצִּים
בַּדֶּרֶךְ אֶל הַסּוֹף

הָיוּ הַרְבֵּה חוֹשְׁבִים בְּלִי הֶגֶה הָיוּ הַרְבֵּה קוֹפְצִים בְּלִי רֹאשׁ –
אֲנִי וְהוּא הָיִינוּ יְשׁוּבִים עַל פִּסְגָּה דַּלַּת עָסִיס.
הֶמְיָה נוּגָה הָיָה שׁוֹלֵחַ אֲנִי מַחֲזִיר הֶמְיָה נוּגָה
הַרְבֵּה דְּבָרִים הָיָה יוֹדֵעַ, הַמַּסְקָנָה שֶׁאֵין עַל מָה
בְּסַךְ הַכֹּל טִיפּוּס רוֹמַנְטִי, מְאֹד יָפֶה
עוֹמֵד בְּכֹל הַקְּרִיטֶרְיוֹנִים שֶׁל הַסֵּדֶר הַטּוֹב
אַח, כַּמָּה אָהֲבְנוּ לִכְאֹב
כַּמָּה אָהֲבְנוּ לֶאֱהֹב אֶת הַסֵּדֶר הַטּוֹב
כַּמָּה כָּאֲבְתִּי לַעֲזֹב

הָיוּ הַרְבֵּה רוֹצִים בַּצִּיר הָיוּ הַרְבֵּה חוֹפְרִים בָּאוֹר –
אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא.
הַרְבֵּה תְּנוּחוֹת הַרְבֵּה מִלִּים הַרְבֵּה דְּמָעוֹת וִילָדִים
מוֹתְחִים שְׂמִיכָה וְצוֹעֲקִים שֶׁכְּבָר נִקְפֹּץ אֲבָל
אֲנִי וְהִיא מְאֹד אוֹבִים לְהִתְפַּלֵּשׁ בְּבוֹץ שְׁמֵימִי
שֶׁל דִּמְיוֹנוֹת וְתִכְנוּנִים וּמָה נִהְיֶה כְּשֶׁנִּגְדַּל.
אֲנִי וְהִיא אֲנִי וְהִיא
תְּקוּעִים, טְרוּקִים וַחֲבוּקִים, מְנֻשָּׁקִים
מְנֻמָּקִים, דְּבוּקִים, סְמוּקִים וַעֲסוּקִים
וּמְחַכִּים וּמְחַכִּים
– הָיוּ הַרְבֵּה טוֹבְלִים בָּרַעַשׁ הָיוּ מְעַט יוֹדְעִים לִפְתֹּר

 

יצחק כהן הוא יליד באר שבע, בן שלושים, בוגר "מזמור" – בית הספר הגבוה למוזיקה. ספר הביכורים שלו, "כמעט טוב מאוד", עתיד לראות אור השנה בהוצאת פרדס.

 

טלי לטוביצקי

תיירות נפש

עָמַדְתִּי עַל גְּדַת נַפְשִׁי.
עַד קְצוֹתַי הִרְחַקְתִּי,
כָּחֹל שֶׁל מֶלַח וְחַיּוֹת קָרוֹת בֵּינֵינוּ.
וְהָאֲדָמָה נִתֶּקֶת מִתַּחַת לְרַגְלַי
מַצְבִּיעָה הַצִּדָּה
וּבְלֵית בְּרֵרָה
עֵינַי רוֹאוֹת – לֹא אֲדָמָה
כִּי אִם סִירָה.
לֹא אַהֲבָה כָּרִית בִּי.
וְאֶל הָאֲפַרְכֶּסֶת מִסְתַּנֵּן הַחוֹל
הַטּוֹבְעָנִי. יַסֹּר יִסְּרַנִי וּפִי בַּחוֹל
לֹא יִסְכֹּר. לֹא אָמוּת
כִּי אֶל הַחַיִּים הִשְׁלַכְתְּ אוֹתִי.

 

שנתיים אחרי המלחמה האחרונה

פְּרָחִים חֲדָשִׁים מְטַשְׁטְשִׁים אֶת הָרֵיחוֹת
וְכַמּוּבָן הַתִּינוֹקוֹת
(לִחְיוֹת בְּמוּעָקָה בָּאָרֶץ הַזֹּאת
לִחְיוֹת בְּתַרְעֵלָה)

אֲבָל הָאֲדָמָה עֲדַיִן
מְלֵאָה אַלְפֵי פְּצָצוֹת
(הַאִם פֵּרוּשׁוֹ
לִחְיוֹת בָּאָרֶץ הַזֹּאת
הַאִם פֵּרוּשׁוֹ לִחְיוֹת?)

וְהַפַּחַד מְסוֹבֵב עַל צִירוֹ אֶת הָרֹאשׁ
וּמִכָּל הַקִּדְמָה נוֹתְרוּ רַק מִתְחֲמֵי קְנִיּוֹת
וּמִבְצָעִים חִסּוּל.

 

*

עֲרָבִים צוֹבְעִים אֶת קִירוֹת הַבַּיִת
הָעוֹמֵד עַל כַּרְעֵי תַּרְנְגֹלֶת.
הַכֹּל עַל מֵי מְנוֹחִים.
עַכְשָׁו הוּא יָפֶה וּמְלֻכְלָךְ
קֹדֶם הָיָה מְכֹעָר וְנָקִי.

 

טלי לטוביצקי היא ד"ר לספרות עברית, עורכת ומשוררת, מלמדת באוניברסיטת בן גוריון ובפרויקט "דרך רוח". ספר השירה הראשון שלה, "נסי מלים כלליות יותר", ראה אור בהוצאת קשב לשירה ב-2010. השירים כאן לקוחים מתוך ספרה "הזכות לשלמות הגוף" שיראה אור בקרוב בסדרת טקסטורה של הוצאת פרדס.

 

מאיה בז'רנו

פקיעין

בִּקַּשְׁתִּי לְהַגִּיעַ לִפְקִיעִין
לְהַפְקִיעַ אֶת פְּקִיעִין שֶׁלִּי
לִבְקֹעַ אֶת פְּקִיעִין
פָּקְעָה בִּי מַשֶּׁהוּ ¬– סַבְלָנוּתִי
הִיא שֶׁפּוֹקֶדֶת עָלַי לִנְסֹעַ, לַעֲלוֹת
לִפְקִיעִין. אֵיזֶה מָקוֹם הוּא
שֶׁסּוֹד מְפַכֶּה בּוֹ, כְּמַעְיָן מְפַכֶּה בּוֹ
שָׁנִים עַל גַּב שָׁנִים עָלָיו עוֹבְרוֹת
בָּתִּים קְטַנִּים מֵאֶבֶן מָטִים לִנְפֹּל
שֻׁפְּצוּ וְנָפְלוּ וְשׁוּב שֻׁפְּצוּ, אֲנָשָׁיו
מִתְעַקְּשִׁים לָשׁוּב –
עוֹזְבִים וְשָׁבִים עוֹזְבִים שָׁבִים
בְּנֵי זִינָאתִי שֶׁנְּצִיגָתָם מ' זִינָאתִי
הִפְתִּיעָה בְּמַשּׂוּאַת הָאֵשׁ שֶׁהֶעֶלְתָה
הַזְּמַן מְהַפֵּךְ פֹּה מִתְהַדֵּק סְבִיבָהּ
אֲבָל פְּקִיעִין – אֵיפֹה אַתְּ?
אֲנַחְנוּ מְחַפְּשִׂים מְחַפְּשִׂים –
טוֹעִים וְחוֹזְרִים
עַד שֶׁהַחוּט נִכְנָס לְקוּף הַמַּחַט –
וְדַרְכֵּנוּ מַתְחִילָה פִּתּוּלִים פִּתּוּלִים
בְּצֶלַע הָהָר הַגָּבוֹהַּ מְאֹד,
הַמֵּצֵל בְּמִדְרוֹן יְעָרוֹת
וְנִמְשַׁכְתִּי לִפֹּל לְהִתְגַּלְגֵּל כְּמוֹ אֶבֶן
וּלְהִשָּׁאֵר בִּתְהוֹם הַגִּלְגּוּל
(נסיעה לפקיעין, 26.4.18)

 

מאיה בז'רנו, משוררת, סופרת ומתרגמת, מתגוררת בתל אביב. ספר שיריה הראשון, "בת יענה", ראה אור בהוצאת עכשיו ב-1978. ספר שיריה האחרון עד כה, "אקראיים וחפים", ראה אור ב-2018, בהוצאת הקיבוץ המאוחד. פרסמה שלושה ספרי פרוזה, בהם הרומן "חלונות הזמן של אביגיל" (ספרא, 2016). תרגומה ל"ארבעה קוורטטים" מאת ת.ס. אליוט יצא בהוצאת קשב לשירה ב-2008. כלת פרס ראש הממשלה (פעמיים), פרס ביאליק ופרס עמיחי. עבדה בספריית בית אריאלה עד פרישתה בשנת 2011. קטעים מתוך יומניה הפואטיים התפרסמו במוסך.

 

» במדור שירה בגיליון המוסך הקודם: שירים חדשים מאת אורי מליניאק, לורן מילק, יונתן ברג ולאה שפיגלר

 

 

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

nehita_420-315-46

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן

נסיעה קצרה | אחת ועוד אחת: זיכרון ילדות

"הילדה עם הצמות השחורות הייתה בת יחידה לאם יחידה (איפה אבא שלה?). היא גדלה בבית שבו רצוי היה לא לשאול שאלות". סיפור מאת יפעת שחם

nesiah_46_715-537

אפרת פלג, אַלְיָה, עץ, 20X20X17 ס"מ, 2009

.

אחת ועוד אחת: זיכרון ילדות

מאת יפעת שחם

 

זה קרה בגן הילדים (מה היה צבע השער של הגן?). גן הילדים היה בתוך קראוון ולו חלון אחד גדול (האם היה ארגז חול בחצר? האם הייתה חצר?). הילדות הגיעו אל הגן בתלבושת אחידה – חצאית וחולצה בצבע תכלת (למה דווקא תכלת?). לגן היה קוד לבוש נוקשה (מי קבע אותו? מי ציית לו? מי לא?) כמו למשל צווארון רכוס עד הצוואר (למה דווקא עד הצוואר?). בגן הזה הייתה ילדה שאהבה להסתכל מרחוק על הילדות האחרות (במה הן שיחקו?). היא לא הוציאה מילה מהפה (אילו הוציאה מילה אחת, איזו מילה זאת הייתה?). לילדה הזאת היה שיער שחור (שחור כמו פטל או כמו זפת?) שתמיד היה קלוע בשתי צמות (מי קלע לה אותן?), אבל תמיד נראה פרוע.

שמה של הגננת היה בת־שבע (האם היו לה עיניים טובות?). באחד הימים הושיבה בת־שבע את הילדות במעגל (לצד מי ישבה הילדה עם הצמות השחורות?) וסיפרה להן את הסיפור על יעקב אבינו והדודאים. זאת הייתה הפעם הראשונה שהילדה עם הצמות השחורות הוציאה מילה מהפה, למעשה אלה היו שלוש מילים: "מה זה דודאים?" (מה זה דודאים?). בת־שבע הסבירה שזה צמח שאם אוכלים אותו מביאים ילדים לעולם (באמת?). רחל אמנו אכלה דודאים ובזכות זה הביאה לעולם בן זכר, את יוסף (באמת באמת?). הילדה עם הצמות השחורות הייתה בת יחידה לאם יחידה (איפה אבא שלה?). היא גדלה בבית שבו רצוי היה לא לשאול שאלות.

כעבור כמה ימים (כמה ימים?) הוציאה בת־שבע את הילדות לטיול בחורשה שמאחורי הגן (מה הסתתר בין העצים?). הילדה עם הצמות השחורות הקפידה ללכת בסוף טור הילדות (האם חלף ענן אפור בשמיים?). באמצע החורשה נעצרה בת־שבע והצביעה על פרחים סגולים. בת־שבע אמרה: "אלה דודאים" (מי זכרה? מי לא?). כאשר שמעה זאת הילדה עם הצמות השחורות, מיד רצה אל ראש הטור (האם ידעה לרוץ מהר?). טור הילדות המשיך לצעוד והיא נשארה להביט בדודאים (האם פחדה להישאר לבד?). היא הוציאה מהתיק שקית ובתוכה סנדוויץ' (מה עוד היה לה בתיק?). היא שנאה קוטג' וזיתים ירוקים (מה עוד היא שנאה?), ובכל זאת אכלה אותו מהר־מהר בזמן שאספה פרחי דודאים אל תוך השקית הריקה.

הילדה עם הצמות השחורות צעדה לביתה ובידה שקית עם פרחים סגולים (האם איש לא התפלא למראה ילדה קטנה שצועדת לבדה ברחוב?). בתחילת הרחוב שבו עמד ביתה כבר לא יכלה לאצור את התרגשותה (האם חיבקה את השקית חזק אל חיקה ורצה עד לפתח הבית?). הילדה הוציאה מפתח מהתיק ופתחה את הדלת (כמה פעמים כבר חזרה הביתה לבדה?). הבית היה אפוף בניחוח קפה שחור, היא רצה למטבח (איך נשמעו טפיפות צעדיה?). אמה עמדה שם לצד הכיריים (האם היא הייתה אישה גבוהה?) ובחשה את הקפה השחור שעל האש (למה היא לא הסתובבה לברך את הבת שלה לשלום?). הילדה עם הצמות השחורות בירכה את אמה לשלום (מדוע אמא שלה לא הופתעה שהיא חזרה מוקדם מן הגן?) וסיפרה לה את הסיפור שסיפרה בת־שבע, על הדודאים ויעקב אבינו. בסוף הסיפור הילדה עם הצמות השחורות הושיטה לאמה את השקית עם פרחי הדודאים (האם אמא שלה הבינה?), ובמעבר הידיים נשרה השקית (איפה אבא שלה?) ומתוכה פרחו המוני חרקים מעופפים (איפה אבא שלה?) ועלי כותרת סגולים התפזרו על הרצפה (איפה אבא שלה?) והילדה עם הצמות השחורות נמלטה לחדרה (האם היא בכתה? ועכשיו?)

 

.

יפעת שחם היא סטודנטית לספרות עברית ולבלשנות באוניברסיטה העברית. סיפורים קצרים פרי עטה התפרסמו בכתב העת צריף. ביקורות שכתבה על "העייפים" ללילך נתנאל ועל "צבע החלב" לנל ליישון התפרסמו בגיליונות קודמים של המוסך.

.

.

» במדור נסיעה קצרה בגיליון קודם של המוסך: "המושיע", סיפור מאת מורז ברנדיס

 

 

.

לכל כתבות הגיליון לחצו כאן

nehita_420-315-46

להרשמה לניוזלטר המוסך

לכל גיליונות המוסך לחצו כאן